פסקי דין על עיזבון המנוחה שושנה אדרי ז"ל | פסקי דין על דקלה אדרי | פסקי דין על יוסף אדרי | פסקי דין על סהר חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב |
2888/05 א 14/04/2011
א 2888/05 עיזבון המנוחה שושנה אדרי ז"ל, דקלה אדרי, יוסף אדרי נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ
בית משפט השלום בחיפה
ת"א 2888-05 אדרי ואח' נ' סהר חברה לביטוח בע"מ
ואח'
בפני
כב' השופטת
שולמית ברסלב
התובעים
1.
עיזבון המנוחה שושנה אדרי ז"ל
באמצעות יורשה על פי צו קיום צוואה מיום 18/3/07 אדרי יוסף ת.ז. 068039627
2.
דקלה אדרי
ת.ז. 3949293
3.
יוסף אדרי
ת.ז. 68039627
ע"י ב"כ עוה"ד אלון בלגה ואח'
נגד
הנתבעות
1. סהר חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ויסגלס – אלמגור
פסק דין
1.
עסקינן בתביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעים (שלושה בני משפחה אחת), לטענתם, בתאונת דרכים מיום 28/9/03 (להלן: "התאונה").
2.
אין מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות התאונה וביחס לחבות הנתבעת לפיצוי התובעים על פי חוק הפלת"ד ועל כן, פסק הדין מתמקד בשאלת גובה הנזק.
במהלך ההוכחות נשמעו עדויות התובעים מס' 2, 3 בעוד הנתבעת בחרה שלא להעיד עדים מטעמה.
נפנה, אם כן, לבחינת גובה הנזק ביחס לכל תובע.
התובעת מס' 1 (ז"ל)
3.
העובדות שהוכחו לפניי ביחס למנוחה, הגב' אדרי שושנה ז"ל (להלן: "המנוחה"), הן
כדלקמן:
3.1
המנוחה - עקרת בית, ילידת 2/5/51 - נחבלה בתאונה באורח קשה ובכלל זה
במפרקי שתי הברכיים, בפיקה מימין ובמפרק ירך ימין. המנוחה פונתה לביה"ח
"יוספטל" באילת ואחר כך הועברה למרכז הרפואי "סורוקה". במהלך אישפוזה
של המנוחה במרכז הרפואי סורוקה (מיום 29/9/03 ועד ליום 19/10/03) עברה
ניתוחים בשל שברים בשתי הרגליים, בוצע קיבוע פנימי בשתי הרגליים, הותאמו
סדים לשתי הרגליים והמנוחה החלה בפיזיוטרפיה (ראה: חלק מנספח ד'
לתצהיר התובע מס' 3 - הוצג וסומן ת/1).
3.2
ביום 19/10/03 הועברה המנוחה לשיקום במרכז הרפואי "רעות" בו שהתה עד עד
ליום 22/2/04 ובסה"כ 147 ימי אשפוז. במכתב השחרור מצוין כי המנוחה עדיין
סובלת מהגבלה ניכרת בכיפוף ברכיים (בעיקר מימין), ניידת עם כסא גלגלים,
מהלכת בהשגחה בלבד למרחקים קצרים עם הליכון אמות; וכי המנוחה זקוקה
לעזרה רבה בכל הפעולות החיוניות לרבות משק בית (ראה: חלק מנספח ד'
לתצהיר התובע מס' 3 - הוצג וסומן ת/1).
3.3
במהלך שנת 2004 קיבלה המנוחה טיפולי הידרוטרפיה במרכז הרפואי "שיבא",
היתה במעקב רפואי וכן קיבלה טיפולי פיזיוטרפיה עד לחודש מרץ 2005, עם
הטבה קלה בלבד (ראה: חלק מנספח ד' לתצהיר התובע מס' 3 - הוצג וסומן
ת/1).
3.4
בבדיקת אורטופד מיום 8/12/04 מצוין שיפור משמעותי בתפקוד, עדיין רתוקה לכסא גלגלים, הולכת מעט עם הליכון. בבדיקה עוקבת מיום 6/2/05 מצוין צלקות תקינות, טווחים מופחתים בברכיים יותר מימין, הגבלת יישור, חולשת כף רגל וקרסול מימין, שיפור משמעותי בתנועה. המנוחה הופנתה להוצאת קיבוע פנימי לפחות מפלטה ימין והמשך הידרוטרפיה ופיזיוטרפיה (הוצג כחלק מנספח ד' לתצהיר התובע - הוצג וסומן ת/1).
3.5
במועד בדיקתה על ידי פרופ' רופמן (24/8/05) המנוחה היתה עדיין בטיפולי שיקום והידרוטרפיה, כמפורט בחוות דעתו מיום 29/1/06 (להלן: "חוו"ד רופמן"). בהתאם לחוו"ד רופמן נותרה למנוחה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 40%.
פרופ' רופמן מדגיש כי נותרה הגבלת תנועה על רקע השברים והצורך בניתוחים
לקיבועם; השברים התאחו אך עם עיוות והגבלת תנועה; צרוף השברים הרבים
מהווה בעיה קשה אנטומית ותפקודית שכן קיימת השפעה הדדית בין כל מפרקי
הגפיים התחתונות בשל השברים במפרק הירך מימין ושתי הברכיים.
3.6
ביום 6/7/04 הגישה המנוחה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") תביעה לקצבת נכות כללית (הוצג כחלק מ-נ/2). במסמך זה מצוין כי עקב תאונת הדרכים נגרמו למנוחה שברים באגן הירכיים ופיקות מרוסקות בברכיים בגינם עברה טיפול בבית החולים סורוקה, טיפול שיקומי במרכז השיקומי רעות ואח"כ במרכז מנסבק בחולון. לטענת המנוחה: "אינני מסוגלת לתפקד בבית משום בחינה: קניות, הכנת ארוחות, ניקיון וסידור הבית, כביסות וכיו"צ בעקבות התאונה מתאריך 29.9.03".
3.7
במהלך שנת 2005 אובחנה המנוחה כסובלת ממחלה ממארת עם גרורות בכבד.
לעניין זה ראה הודאת התובע (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 9-10):
"ש. אני מפנה אותך לסעיף 27(ו) - אנו יודעים ששושנה חלתה בסרטן שנה לפני שנפטרה?
ת. כ-10 חודשים לפני הפטירה".
3.8
ביום 21/11/05 נבדקה המנוחה על ידי ועדת המל"ל. בישיבת הועדה מצויין, בין
היתר, כי המנוחה מאושפזת לבירור בביה"ח וולפסון מחלקת ריאות וכי עקב
השברים המרובים המנוחה חייבת להשתמש בכסא גלגלים.
בבדיקה: "... אובחנה כסובלת ממאירות שמקורה הראשוני לא ידוע. קיים תפליט פלאורלי חיובי לתאים ממאירים וכן גרורות בכבד. כרגע מאושפזת לשם השלמת הברור והחלטה על טיפול.
עדיין לא יכולה ללכת מעל מספר מטרים, מובלת בכסא גלגלים".
עוד מצוין במסמך זה כי המנוחה אינה יודעת על דבר מחלתה הממארת.
בהתאמה, נקבעה לתובעת נכות רפואית יציבה בשיעור משוקלל של 100%: בגין המחלה הממארת ממקור לא ידוע - 100% ובגין מצב אחרי תאונת דרכים - שברים מרובים - 80% (ראה: מסמכי המל"ל - הוצגו כחלק מ-נ/2 וכן עדות התובע בעמוד 10 לפרוטוקול שורות 3-4).
3.9
המנוחה נפטרה ביום 21/8/06. בהתאם לצו קיום צוואה מיום 18/3/07, בעלה של
המנוחה, התובע מס' 3, הוא יורשה (ראה: נספח א' לתצהיר התובע מס' 3 - הוצג
וסומן ת/1).
3.10
המנוחה קיבלה מהמל"ל את הסכומים החד פעמיים הבאים: ביום 29/8/04 סך
של 17,770 ₪; ביום 9/3/05 סך של 7,516 ₪, וביום 21/2/06 תשלום חד פעמי
בסך של 1,158 ₪ בגין שרותים מיוחדים. סכומם המשוערך של שני הסכומים
הראשונים הינו 36,156.55 ₪.
מעבר לכך, שולמו למנוחה תשלומים חודשיים החל מחודש ספטמבר 2004 ועד לחודש נובמבר 2005, בסך קרן של 31,688 ₪ - המהווה סך משוערך של 44,533.33 ₪; והחל מחודש דצמבר 2005 ועד לחודש אוגוסט 2006 בסך קרן של 26,460 ₪ ומשוערך על סך של 34,923.16 ₪ (ראה: אישור המל"ל הוצג כחלק מ-נ/2).
3.11
המנוחה קיבלה תשלומים תכופים כמפורט להלן: ביום 26/11/03 סך של 7,000
₪; ביום 1/1/04 סך של 8,000 ₪; ביום 20/4/04 סך של 40,000 ₪ וביום 16/1/05
סך של 11,287 ₪. בסה"כ התקבל סך קרן של 66,287 ₪ המהווה סך משוערך
של 97,852.49 ₪.
4.
עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב ראש הנזק של עזרת צד ג' ואופן ניכוי תגמולי
המל"ל.
5.
עזרת צד ג' - הוכח לפניי כי נוכח מצבה הקשה של המנוחה, שאינו מוכחש, היא נזקקה
לעזרת צד ג'.
5.1
בחקירתו הנגדית שב בעלה של המנוחה (התובע מס' 3) והעיד כי המנוחה נזקקה לעזרה ועדותו לא נסתרה. המנוחה נאלצה לנסוע לטיפולי הידרוטרפיה, פיזיוטרפיה ומעקב רפואי לכל הפחות עד לחודש אוגוסט 2005, כעדות התובע (ראה: עמוד 10 לפרוטוקול שורות 9-15) כי:
"ת. כל מה שעשינו זה היה צורך והיינו חייבים וגם לא היה לנו כסף מספיק, אם הייתי יכול לעשות זאת לבד הייתי עושה זה מעט מאוד מה שעשינו.
ש. בסעיף 29 - אתה מדבר לטיפול רפואי 4 פעמים שפחת ל-2 ובאותה תקופה אני רואה קבלות של מוניות כל יום פעמיים ביום וזה לא מסתדר?
ת. לקחתי אותה לקופ"ח לטיפול אצל מומחה, לפיזיוטרפיה, כמה פעמים רצו לתת לה שיקום על ידי יד שרה, אז הלכנו לשם לבדיקה המון מוניות לפעמים לא יכולתי לקחת אותה כי הייתי מלמד אז היא היתה הולכת עם בתי".
5.2
יתירה מכך, עומדת לפני חוות דעתו של פרופ' רופמן ממנה עולה מצבה הקשה
של המנוחה, חרף הטיפול השיקומי. פרופ' רופמן בדק את המנוחה למעלה משנה
וחצי לאחר התאונה ואף הוא מצא כי היא מתקשה בהליכה ומובלת בכסא
גלגלים חרף הטיפול השיקומי בו היא נמצאת גם בשלב זה כמצוין בחוו"ד. כך גם
בפרוטוקול ועדת המל"ל מחודש נובמבר 2005 מצוין כי המנוחה, שהגיעה לאבחון
כשהיא מובלת בכסא גלגלים, אינה יכולה ללכת מעבר למספר מטרים עקב
השברים המורכבים שנגרמו לה בתאונה והיא זקוקה לכסא גלגלים.
5.3
בנסיבות אלה אין תמה שהמנוחה נזקקה לסיוע משמעותי בסמוך לאחר התאונה
ובעצם עד ליום מותה (ולעניין הסיעוד הנדרש עקב מחלת הסרטן אתייחס
בהמשך).
5.4
זאת ועוד, הוכח לפניי כי הנתבעת הכירה בכך שהמנוחה נזקקה לסיעוד ואף
מימנה זאת במהלך תקופה מסוימת. לגרסת התובעים, הנתבעת העניקה למנוחה סיוע שהופחת בהדרגה (ראה: גם סעיף 18 לסיכומי התובעים; וכן עמוד 8 לפרוטוקול שורות 17-31 לעדות התובע). ברם, הנתבעת כשלה מלהציג נתונים בדבר התקופות, הסכומים ושעות הסיעוד שנתנו על ידה חרף החלטה מפורשת (ראה: החלטה מיום 13/7/09) וכשל זה יפעל לחובתה.
מכל מקום, על פי עדות התובע סיעוד הנתבעת הופסק בחודש אוגוסט 2004 (ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורות 27-28), פעולה שחייבה את המנוחה לשאת בעלות הסיוע.
המנוחה נעזרה בבעלה, בבתה השנייה וכן במטפלות בשכר. לעניין זה העיד
התובע, ועדותו לא נסתרה, כי (ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורות 20-28):
"ת. היתה לנו עוזרת שהיתה מורה, היו שני אנשים, הבת שלי וגם אשתי היו נכות במאה אחוז ולא ניתן היה לתפקד, הם היו זקוקות לעזרה בכל דקה ולכן הבאנו עוזרת.
ש. ציינת שקיבלתם עזרה סיעודית אבל לא מציין לאיזה תקופות? איזה עזרה קיבלתם עד אוג' ואיזה עזרה לאחר מכן?
ת. היתה עוזרת שעבדה רק עבור המנוחה 5 שעות ביום ואחרי זה הפחיתו למעט מאוד. איני זוכר בדיוק לכמה הפחיתו. סה"כ חודש ימים בערך היה 5 שעות איני זוכר במדויק מספרים כל היתר רשום במסמכים של חברת הביטוח שאישרה הטיפול.
ש. אתה אומר שנזקקתם להשלמת עזרה בעקבות הפסקת הסיעוד באוג' 04 סעיף 27(ד)?
ת. נכון".
5.5
לתצהיר התובע צורפו אישורים של גב' אזולאי בגין עזרה חודשית בסך קרן של
1,200 ₪ החל מחודש ינואר 2005 ועד לחודש יוני 2005 וכן שני אישורים נוספים
על סך קרן של 500 ₪ כל אחד ללא ציון מועד ובסה"כ 8,200 ₪, המהווה סך
משוערך (מאמצע התקופה) של 11,640.37 ₪ (ראה: נספח י' לתצהיר התובע -
הוצג וסומן ת/1).
הגב' אזולאי לא התייצבה לעדות, משלא אותרה (ראה: הודעת ב"כ התובעים בישיבה מיום 13/7/09 - עמוד 14 לפרוטוקול שורה 22) והתובע לא ידע האם יש לו קבלות נוספות (ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורות 29-31).
ברם, בנסיבות, ובשים לב לאופי פגיעתה של המנוחה, הנכות האורטופדית הגבוהה (40%), ההליך השיקומי הממושך (גם בחודש אוגוסט 2005 עת בדק אותה פרופ' רופמן וכעולה גם מאבחון המל"ל מחודש נובמבר 2005) - אין מניעה להסתייע בקבלות שלפניי עת באה אני לאמוד ראש נזק זה. הדברים אמורים במיוחד מאחר וסכום הקבלות משקף סיוע חלקי בלבד התואם גם את הודאת הנתבעת כי המנוחה היתה זקוקה לסיוע חלקי (ראה סעיף 13 לסיכומים); ובשים לב לעובדה שבתקופה זו המנוחה כבר לא קיבלה סיוע מהנתבעת.
5.6
כך גם בשים לב לאופי הפגיעה נהיר כי המנוחה נעזרה בבני משפחתה מעבר לעזרה רגילה בין קרובי משפחה, הן בתקופה הסמוכה לשחרורה מבית החולים (חודש פברואר 2004) והן מאוחר יותר, נוכח ההליך השיקומי הארוך שאילץ את המנוחה להגיע תדיר לטיפולים שיקומיים ולמעקב רפואי (קיים תיעוד עד לחודש מרץ 2005), כשהיא נזקקת, נוכח מצבה, לליווי.
5.7
עוד יובהר כי בשים לב לכך שאין מחלוקת בין הצדדים שהמנוחה היתה עקרת בית וניהלה את משק הבית עד לתאונה - הגם שלא הובאה ראייה תומכת בטענה שטיפלה בנכדתה יום יום מעבר לאזכור הדבר בתצהיר התובע (כך למשל לא הובאו פרטים באשר לגיל הנכדה ואף לא הובא תצהיר של הבת השנייה) - אין ספק כי המנוחה נזקקה לסיוע גם בעבודות משק הבית. לעניין זה לא נעלם מעיני כי קיימת כפילות מסויימת בדרישת ההוצאות.
5.8
אמנם לא הוכח לפניי כי הפסקת עבודתו של התובע כמורה (בתום שנת הלימודים 1/9/04 בהתאם להודעה מוקדמת מיום 19/5/04) קשורה לטיפול במנוחה, מה גם שעדותו בעניין זה סותרת את טענתו כי בתו השנייה נלוותה למנוחה בטיפולים שונים (ראה: סעיף 27 לתצהירו - ת/1) ולא בכדי וויתר התובע על טענה זו בסיכומיו. אלא מאי?
די שהוכח לפניי כי המנוחה נזקקה לעזרה מוגברת בשל מצבה הרפואי כדי להטיל על הנתבעת את החובה לפצותה בגין העזרה המוצדקת שקיבלה מבני משפחתה, גם מקום בו עקב כך לא נגרם להם נזק, חלף הנאת הנתבעת ממאמציהם של קרובי משפחתה. פיצוי נוסף זה בגין עזרת בני המשפחה יקבע על דרך אומדנא (ראה:
ע"א 130/76, סעדה נ' חמדי,
פ"ד ל"ג(1) 589, 610); ע"א 1164/02, קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון (2005)
; ע"א 3769/97, דהן נ' דני, פ"ד נג(5), 581). וראה גם:
ע"א 93/73, שושני נ' קראוז, פ"ד כח(1), 277; ע"א 3769/97, דהן נ' דני, פ"ד נג(5) 581; י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית התשס"ג–2003, עמוד 816 ואילך; ע"א 2115/93, בורקוב נ' אלעזר (1995); ע"א 5774/95, שכטר ואח' נ' כץ (1997); ע"א 3076/98, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' סמחי (1999); ע"א (ת"א) 2377/06, קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' דוידוב (2008), על האסמכתאות הנזכרות דשם).
5.9
בכל הקשור לסיוע יש להבחין בין התקופה עד לגילוי מחלת הסרטן והשפעתה על
תפקוד המנוחה לבין התקופה שממועד זה ועד לפטירת המנוחה.
ויוער - למרות שהתיק התנהל מאז שנת 2005 ולמרות שאפשרתי צירוף מסמכים מסוימים לסיכומים (ראה: עמוד 11 ו-15 לפרוטוקול מיום 13/7/09) ולמרות שהסיכומים הוגשו לאחר ארכות אין ספור מצד התובעים וארכה נוספת מצד הנתבעים - לא הוצגו לפניי מלוא המסמכים ובכלל זה מלוא התיעוד הרפואי של המנוחה (התיעוד הרפואי האחרון שלפניי הוא כאמור, מחודש מרץ 2005), מלוא תיק המל"ל וכאמור אף לא פירוט הסיוע אותו קיבלה המנוחה מהנתבעת.
נקל היה להמציא את התיעוד הרפואי המלא ביחס למחלת הסרטן של המנוחה, שני הצדדים כאחד כשלו מעשות כן וחלף זאת הרבו בטיעונים לעניין זה.
המסמך היחידי שלפניי ביחס למחלת הסרטן הוא אבחונה הרפואי של המנוחה על ידי ועדת המל"ל מיום 21/11/05. בשלב זה המנוחה מאובחנת כסובלת ממחלה ממארת עם תאים ממאירים וגרורות בכבד כאשר היא מאושפזת לשם השלמת בירור והחלטה על טיפול. נהיר כי מועד זה אינו המועד בו אובחנה המחלה אלא חלף זמן עד אשר נתפנה המל"ל לטפל בתביעת המנוחה.
ברם, אין לפניי כל ראייה כי, כטענת הנתבעת, בחודש ינואר 2005 נתגלתה המחלה משבבקשת העברת ההליך לבית משפט השלום לא פורט טעם זה וממילא אין לפניי ראייה כי כבר בשלב זה השפיעה המחלה על תפקוד המנוחה ו/או מהות ההשפעה.
הנתבעת, כאמור, כשלה מלהמציא תיעוד רפואי באשר למצבה של המנוחה בתקופה זו, כתימוכין לטענתה כי משלב זה המנוחה נזקקה לעזרת צד ג' בגין מחלתה הממארת שלא עקב התאונה, למרות שבנקל ניתן היה לעשות כך. חזקה שבעובדה היא, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידה ואין לכך הסבר סביר, היתה פועלת לחובתו (לעניין זה ראה למשל בע"א 548/78, שרון נ' לוי, פ"ד לה(1), 736; ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595; יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי 1648 ואילך (2009); ע"א 465/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651; ע"א 2275/90, לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2), 605; ע"א 795/99, פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107; ע"א 78/04, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2006); ע"פ (חיפה) 974/06, מדינת ישראל נ' מוסטפא (2006)).
מנגד, לא נהיר על בסיס מה מבקש התובע להתייחס לחודש אפריל 2006 ולא לכל חודש אחר. לעניין זה אין די בטענת התובע כי עד להחרפת מחלת המנוחה, כארבעה חודשים טרם פטירתה, כל מגבלותיה התפקדויות נבעו מהתאונה בלבד (ראה: סעיף 32 לתצהירו - ת/1). תחושת התובע בלבד אינה מספקת וגם התובע, כאמור, כשל מלצרף לתצהירו תיעוד רפואי באשר למצבה של המנוחה בחודשי חייה האחרונים והטיפולים להם נזקקה.
מה עוד שהטענה שעד חודש אפריל 2006 לא סבלה המנוחה מכל מגבלה עקב המחלה, אינה מתיישבת עם החלטת המל"ל על סמך הנתונים הרפואיים שהיו לפניה כמו גם עם העובדה שבעת הזו (נובמבר 2005) המנוחה היתה מאושפזת עקב מחלתה הממארת שלמרבה הצער כבר התפשטה בגופה. הטענה גם לא מתיישבת עם טענת התובעים כי התשלומים החד פעמיים שקיבלה המנוחה מהמל"ל בחודשים אלה (ראה תשלום בגין שירותים מיוחדים מיום 21/2/06) אינם קשורים לתאונה.
עדות זו גם אינה מתיישבת עם עדות התובע כי המנוחה חלתה בסרטן כ-10 חודשים לפני פטירתה (ראה: עמוד 9 לפרוטוקול שורות 9-11), קרי: המדובר לכל היאוחר בחודש נובמבר 2005. הודאה אשר מתיישבת עם האמור בפרוטוקול ועדת המל"ל. מכאן, לכל היאוחר מחלת הסרטן נתנה אותותיה במנוחה במהלך חודש נובמבר 2005. עוד יש לזכור כי מהמסמכים שלפניי עולה כי בהתאם להחלטת המשפחה עד לשלב מסוים (שלא הוברר) המנוחה לא ידעה על דבר מחלתה (ראה: נ/2 וכן תצהיר התובע ת/1).
יחד עם זאת, עצם העובדה שהמנוחה נזקקה לטיפולים עקב מחלת הסרטן לכל היאוחר החל מחודש נובמבר 2005, כמו גם העובדה שהמנוחה היתה מאושפזת בגין מחלה זו ואף עברה טיפולים לא קלים - אינה מאיינת כליל את הצורך של המנוחה בסיעוד עקב פגימתה האורטופדית עד ארבעה חודשים לפני מותה עת החריפה מחלת הסרטן כפי שהודה בכך בעלה. מוכנה אני להניח שבמהלך עשרת החודשים האחרונים לחייה נזקקה המנוחה לסיוע מוגבר בשל מצבה הכללי אשר יש לייחס רק חלק ממנו למצבה עקב התאונה (והשווה: ע"א (ת"א) 2377/06, קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' דוידוב (2008)).
5.10
בשים לב להיקף הסיוע לו נדרשה המנוחה כפי שהוכח לפניי והקבלות שלפניי -
אני מעמידה
את הפיצוי בגין עזרת צד ג' על סך גלובאלי של 58,500 ₪.
6.
באשר ליתר ראשי הנזק:
6.1
כאב וסבל - על פי חוות הדעת, המאומצת על ידי, גובה הנכות שנגרמה למנוחה עקב התאונה הוא בשיעור של 40% בצרוף 147 ימי אשפוז. על כן, עומד גובה הפיצוי על פי
תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 (להלן: "התקנות")
נכון להיום, על סך של 129,133.33 ₪.
לעניין זה יוער כי לא נעלמה מעיני הערת הנתבעים אך בשים לב להודאתם בסכום שחושב על ידי התובעים - אין אני נדרשת לסוגיה זו.
6.2
הוצאות נסיעה - הוכח כי התובעת היתה מאושפזת במשך 147 יום במהלכם ביקרוה בני משפחתה, וכי לאחר שחרורה מ"רעות" - נאלצה המנוחה לעבור טיפולי הידרוטרפיה, פיזיוטרפיה ושיקום ממושכים הן בשיבא והן בקופת החולים והיתה במעקב, למצער, עד לחודש אוגוסט 2005 (כמצוין בחוו"ד רופמן, הגם שהתיעוד הרפואי הינו רק עד מרץ 2005).
הוצגו לפניי קבלות בגין הוצאות נסיעה בסך של 10,156 ₪, המהווה סך משוערך (מאמצע תקופה) של 14,417.03 ₪ (ראה: נספח יא' לתצהיר התובעת).
גם אם אקבל את טענת הנתבעת כי לא ניתן להבין איזה מהוצאות הנסיעה משוייכות למי מהתובעות מס' 1, 2 ולאיזה טיפולים וכך גם אם אקבל את טענת הנתבעת כי גובה ההוצאות אינו מתיישב עם הטענה לשימוש ברכב המשפחה - הרי, בפרט בשים לב לכך שהתובעת מס' 2 לא תבעה הוצאות נסיעה לעבר (ראה סעיף 82 לסיכומיה) - יש מקום לייחס חלק משמעותי מן הקבלות למנוחה בשים לב לכמות הטיפולים להם נדרשה כמו גם להוצאות הנסיעה עת היתה מאושפזת.
מעבר לכך,
בשים לב למצבה של המנוחה מוכנה אני לקבל כי לעיתים הוסעה ברכב המשפחתי ולעיתים תוך שימוש במוניות. לעניין זה יש לשים לב למרחק הנסיעה מבית המנוחה למוסדות בהם טופלה.
ודוק: אמנם, עסקינן ב'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה, אך משהוכחה לפניי נחיצות הנסיעות ועצם ההוצאה ובשים לב לכך כי מדובר בהוצאות עבר ביחס אליהן הגישה ליבראלית (ולענין פסיקת הוצאות לעבר אף ללא קבלות ראה למשל:
ע"א 307/77, מור נ' עזבון המנוח בוץ, פ"ד לב(1) 654; י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית התשס"ג–2003, עמוד 682 ואילך; ע"א 77/67, מדינת ישראל נ' דהאן, פ"ד כא(2) 128; ת.א. (ת"א) 394/98, אלטאוויל נ' נחמיאס (2006); ת.א. (ת"א) 1616/04, שרף נ' אסותא - מרכזים רפואיים בע"מ (2009)) - אין מניעה לפסוק הוצאות על דרך האומדנא "וזאת "על הצד הנמוך והבטוח" - לשמירה על האיזון הראוי (וראה: "דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית" בעריכת ג. טדסקי, ירושלים התשל"ז, בעמ' 610 ואילך; ת.א. (ירושלים) 1515/96, יהושוע נ' הסתדרות (1999)).
לפיכך, אני מעמידה רכיב זה על סך גלובאלי של 17,500 ₪.
6.3
הוצאות רפואיות - הוצגו לפניי קבלות על סך של 3,000 ₪ בגין רכישת עזרים
אורטופדיים, תרופות והשתתפות עצמית (ראה: נספח יב' לתצהיר התובע - הוצג
וסומן ת/1).
נוכח חומרת הפגיעה של המנוחה הרי שנחיצות רכישת העזרים ברורה ואף הנתבעים אינם טוענים כנגד כך (ולעניין זה ראה גם ההנחיות בעת שחרור המנוחה מ"רעות" - הוצג כחלק מ-ת/1).
טענת הנתבעת באשר לכיסוי המלא של רכישה זו על ידי קופת החולים ואי מיצוי התובעים את ההליכים בקופה לא תסייע בידה מאחר והנטל להוכיח כי קיים כיסוי מלא על ידי קופת החולים מוטל לפתחה,
כאמור ב-ע"א 5557/95, ע"א 6881/95, סהר חברה לביטוח בע"מ
נ' אלחדד פ"ד נא(2), 724:
"הנטל להוכיח שאת הטיפולים והאביזרים הרפואיים הדרושים לו יוכל הניזוק (התובע) לקבל מקופת החולים, מוטל על המזיק (הנתבע). המזיק, הטוען שלא נגרמה לניזוק בפועל הוצאה בגין צרכיו הרפואיים, או שהוא, המזיק, צפוי לתביעת שיפוי ממיטיב אשר חייב היה לספק לניזוק צרכים אלה, עליו נטל ההוכחה ..... אך אם יוכיח זאת, לא יהיה חייב בפיצוי הניזוק בגין הוצאות אלה.".
(וראה גם: ת.א. (ת"א) 394/98, אלטאוויל נ' נחמיאס (2006); ת.א. (ירושלים) 1686/96, אברהם נ' בית רפואה מעייני הישועה (2003)).
מה גם שהתובע העיד, ועדותו לא נסתרה, כי (ראה: עמוד 10 לפרוטוקול שורות
18-21):
"ש. סעיף 23 - אמרת שרכשתם מכשירים אורטופדים - האם ניסית לקבל חזרה מקופ"ח?
ת. שאלתי אבל לא קיבלנו שום החזר. הלכתי ואמרתי שקניתי מכשיר ונאמר לי מצטערים מאוד. הלכתי לקופ"ח מר"ם שטיפל לאחר התאונה בחולון ואמרו שמה שאתה קניתי תלך לחברת הביטוח לקבל הכסף, דיברתי עם המזכירות, יש להם תקנון שלהם".
לפיכך, ומשהוכח נזק מיוחד זה, תאושרנה הוצאות רפואיות בסך של 3,000 ₪.
6.4
מן המקובץ עולה כי נזקה של המנוחה עומד על סך של 208,133.33 ₪.
7.
ניכויי המל"ל - תגמולי המל"ל עד לקביעת הנכות בגין מחלת הסרטן (בחודש נובמבר 2005) עומדים כאמור על סך קרן של 57,046 ₪ המהווים סך משוערך של 80,689.88 ₪.
באשר לסכום החד פעמי בסך קרן של 1,158 ₪ מיום 21/2/06 (ראה נ/3) - אין להפחיתו בהיותו סכום שנתקבל עקב מחלת הסרטן ואף הנתבעת לא הכלילה סכום זה בתחשיביה.
באשר לתשלום החודשי שהתקבל מהמל"ל החל מחודש דצמבר 2005 ואילך, יש לילך על פי דרך החישוב שהותוותה בפרשת פרלה (ראה: רע"א 3953/01, פרלה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 1350), כפי שעמדה על כך כב' הנשיאה הש. ד. בייניש ב-דנ"א 7454/09, לשכת עוה"ד נ' פוקמן (2010):
"בית המשפט קבע למעשה שלושה שלבים לחישוב ניכוי התגמולים. בשלב הראשון על בית המשפט - על ידי מומחים מטעמו - לקבוע את שיעור הנכות בגין מעשה העוולה ואת שיעור הנכות הכוללת של הניזוק. בשלב השני בית המשפט עומד על היחס שבין שתי הנכויות; ובשלב השלישי, מוכפל היחס שבין שתי הנכויות בסכום התגמולים המשתלמים על ידי המוסד לביטוח לאומי. תוצאת ההכפלה היא הסכום אותו יש לנכות מן התגמולים. התיאור המילולי הזה הוא בדיוק הנוסחה שנקבעה על ידי המשנה לנשיאה בפסק הדין נושא ערעור זה, לפיה:
y
= 427,831 = 37%
x%
(כאשר 37% מייצגים את אחוזי הנכות עקב התאונה שנקבעו במקרה הנוכחי,
x
מייצג את גובה הנכות הכללית לפי קביעת בית המשפט, 427,831 ₪ הוא סכום התגמולים, ו-
y
מייצג את סכום הניכויים מתגמולי הביטוח הלאומי)".
(וראה גם: ע"א 1093/07, בכר נ' פוקמן (2009); ע"א (י-ם) 3125/09, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (2009); רע"א 1459/10, המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2011)).
יישום אופן החישוב בענייננו - הנכות שנקבעה למנוחה עקב התאונה היא 40% בעוד נכותה הכללית המשוקללת של המנוחה היא בשיעור של 100%. תוצאה זו עולה בקנה אחד עם דברי כבוד המשנה לנשיא כבוד השופט א. רבלין ב-רע"א 1459/10, המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2011), הדוחה את השיטה האריתמטית המצטברת מאחר ושיעור הנכות אינו יכול לעלות על 100%. על כן, היחס בין שתי הנכויות הוא 40/100 אשר יוכפל בסכום תגמולי המל"ל החל מחודש דצמבר 2005 ועד למועד פטירת המנוחה בחודש אוגוסט 2006 ובסה"כ המדובר בסך משוערך של
13,969.264 ₪ (=
40
x
34,923.16)
100
לעניין זה יוזכר כי התובעים לא חלקו על שיעור הנכות הכללית של המנוחה ומכל מקום הנטל להוכיח כי חלק מהתשלומים אינו קשור לתאונה מוטל על התובעים, כאמור ב-רע"א 5670/10, פלוני נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (2010):
"הכלל, אם כן, הוא שעל התובע, הטוען שיש לנכות את תשלומי המוסד לביטוח לאומי באופן חלקי בלבד, להוכיח טענתו זו".
(וראה גם: רע"א 1459/10, המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2011)). התובעים לא עמדו בנטל זה ויתירה מכך - התובעים התנגדו למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האונקולוגיה (ראה תגובתם מיום 6/9/08), ועל כן מנועים הם מלטעון כנגד שיעור הנכות הכללית של המנוחה כפי שנקבע על ידי המל"ל.
לפיכך, יבוצע ניכוי הסכומים שנתקבלו עד 11/05 במלואם וניכוי יחסי מסך כל התגמולים שהתקבלו מהמל"ל לאחר מכן ובסה"כ עסקינן בסך משוערך של 94,659.144 ₪.
8.
לפיכך, פיצוי המנוחה עומד על סך של 208,633.33 ₪; בניכוי גמלאות המל"ל בסך של 94,659.144 ₪. ₪ וניכוי תשלומים תכופים בסך משוערך של 97,852.59 ₪ - יעמוד פיצוי המנוחה על סך של 16,121.6 ₪ וב'מעוגל' סך של 16,100 ₪.
התובעת מס' 2
9.
העובדות שהוכחו לפניי ביחס לתובעת מס' 2 (לעיל ולהלן: "התובעת") הן כדלקמן:
9.1
התובעת, ילידת 3/2/84 (בת תשע עשרה וחצי בעת התאונה וכיום בת 27 שנה),
פונתה אף היא לחדר המיון בבית החולים "יוספטל" אילת עקב חבלות מרובות
בצוואר, חזה ובטן. בהגיעה לבית החולים היתה התובעת מחוסרת הכרה וטופלה
באמצעות ניקוז בית צלעי. במהלך סקירת בטן נמצא קרע בטחול שנכרת
והמטומה של הלבלב; עוד אובחנו חבלה בחזה ושברים בצלעות 5 ו-6 משמאל.
לאחר יממה ועם זיהוי הפגיעה בצוואר (שבר בחוליה
c-2
) הועברה התובעת להמשך טיפול במרכז הרפואי "סורוקה".
9.2
התובעת שהתה בטיפול נמרץ במרכז הרפואי סורוקה עד שמצבה התייצב
ובהמשך עקב שבר בחוליה
c-2
הורכב "
hallow vest
" (מקבע בין הראש לבין
החזה). מאוחר יותר, עם גמילת התובעת מהנשמה והוצאת הנקזים הועברה
התובעת למחלקה האורטופדית. התובעת שוחררה ביום 19/10/03 (סך הכל 21
ימי אשפוז) עם הוריה להלך כל הזמן עם המקבע (
hallow vest
), מעקב
אורטופד ורופא מטפל ונטילת משככי כאבים, לפי הצורך (ראה: נספח ה'
לתצהירה - הוצג וסומן ת/2).
9.3
בהתאם לדו"ח סוציאלי של משרד הבריאות מיום 13/10/03 התובעת מסוגלת
ללכת אך זקוקה לעזרה על מנת לקום, לשבת ולהתקלח. כמו כן, מצוין כי
התובעת זקוקה
לתמיכה רגשית והתמודדות עם המצב לאחר תאונה (ראה: חלק
מנספח ה' לתצהירה - הוצג וסומן ת/2).
9.4
התובעת המשיכה להתהלך עם המקבע כשלושה חודשים והיתה במעקב רפואי
בקופת החולים. צילום עמ"ש צווארי מיום 2/11/03 מעיד כי השבר עדיין לא
מחובר; בצילום עוקב מיום 1/12/03 קיים חיבור עם עמדה טובה; וביום 8/1/04
הורד המקבע. בביקור מיום 12/1/04 מצוין סימני חיבור בקשת האחורית.
9.5
לאחר הסרת המקבע הופנתה התובעת לטיפולי פיזיוטרפיה (ראה: חלק מנספח
ה' לתצהירה - הוצג וסומן ת/2).
9.6
mri
מיום 2/2/04 מעיד על מצב לאחר שבר ב-
c2
; אין לחץ על חוט השדרה
שנראה תקין;
c2 - c3
בלט דיסק מרכזי קטן ללא לחץ על חוט השדרה;
c3 - c4
בלט דיסקי מרכזי קטן.
9.7
בהתאם לחוו"ד פרופ' מ. רופמן מיום 23/1/06 (להלן: "חוו"ד רופמן") נותרה
לתובעת נכות צמיתה בתחום האורטופדי בשיעור של 5%. בבדיקה: תנועות ע"ש
צווארי טובות, אין קיפוח עצבי ואין כווץ שרירי. כמו כן, ולמרות תלונה
תחושתית וחולשה באמה, בדיקת ה-
emg
נמצאה תקינה (ראה: נספח ו'
לתצהירה - הוצג וסומן ת/2).
9.8
בהתאם לחוו"ד פרופ' ח. ביטרמן בתחום הרפואה הפנימית מיום 13/10/06 (להלן: "חוו"ד ביטרמן") נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין מצב לאחר כריתת טחול ונכות צמיתה בשיעור של 10% בגין צלקות מכוערות (בבטן המרכזית ובקרקפת) ורגישות (הצלקת בבטן).
פרופ' ביטרמן מציין כי הצלקות אינן נרחבות אך בהתחשב בגילה הצעיר של התובעת, מיקומן והמשמעות האסתטית הוא קובע נכות צמיתה עבור סך כל הצלקות שנגרמו עקב התאונה.
9.9
הוצגו תמונות של צלקות התובעת בבטנה (ראה: נספח ט' לתצהירה - ת/2).
9.10
בתשובות המומחה ביטרמן מיום 13/8/09 לשאלות הבהרה נוספות מטעם
התובעים (ראה: נספח ו' לסיכומי התובעים) מציין פרופ' ביטרמן, בין היתר, כי
אמנם המצב לאחר כריתת טחול
כרוך בסיכון מוגבר ללקות בזיהומים, אך קשה
לתת אומדן כללי של זיהומים חמורים מסכני חיים לאחר כריתת טחול מכיוון
שהדבר תלוי בגיל, בסיבה לכריתת האיבר ומשך הזמן שחלף מאז ביצוע הכריתה,
כך שמידת הסיכון תלויה בנסיבות הייחודיות של כל מקרה. יחד עם זאת,
הספרות המדעית תומכת בקביעות הבאות:
א.
שכיחות זיהומים מסכני חיים לאחר כריתת טחול קטנה יותר במבוגרים
מאשר בילדים.
ב.
הסיכון הקטן ביותר לזיהומים מסכני חיים קיים כאשר הטחול נכרת
עקב חבלה.
ג.
שכיחות הזיהומים מסכני חיים הלכה וירדה עם השנים, בין היתר, עקב
מודעות גבוהה לסיכון הגורמת להתחלת טיפול מוקדם באנטיביוטיקה
בכל מקרה בו קיים חשש לזיהום בחולים לאחר כריתת טחול כמו גם
העובדה שכל המנותחים מקבלים טיפול מונע וחיסון נגד חיידקים.
ד.
רוב הזיהומים מתפתחים זמן קצר לאחר הכריתה ועם הזמן השכיחות
יורדת באופן משמעותי.
מכאן, נכון שתמיד קיים חשש מזיהום מסכן חיים בחולים ללא טחול, אך סיבוך נדיר במבוגרים לאחר כריתת טחול טראומטית, במיוחד בחלוף מעל 6 שנים מהאירוע כבמקרה דא (ראה: נספח ה' לסיכומי התובעים).
9.11
ביום 7/11/06 אושרה לתובעת חופשת מחלה למשך 3 ימים. ביום 12/12/06 הגיעה התובעת לחדר מיון בבית החולים וולפסון בשל חום, הקאות, שיעול וכאבי ראש ושוחררה בו ביום; ביום 15/12/06 ו-17/12/06 אושרו לתובעת 4 ימי מחלה; ביום 27/5/08 אושרה לתובעת חופשת מחלה בת 4 ימים; ביום 8/6/08 אושפזה התובעת למשך 3 ימים בבית החולים וולפסון בשל דלקות שקדים חוזרות; ביום 12/6/08 וביום 19/6/08 אושרו לתובעת 7 ימי מחלה (ראה: נספח י' בתצהירה - הוצג וסומן ת/2 - וביחד להלן: "האישורים הרפואיים"). לעניין זה העידה התובעת (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 16-32):
"ש. אני מפנה אותך לסעיף 22 א' - אני רואה רק מסמך אחד על אשפוז?
ת. יש שני אשפוזים, אבל יש חופשות מחלה.
ש. תראי לי חוץ מאותם פעמיים, איפה יש אישור מחלה נוספים שבהם מוזכרת דלקת? אני אומר לך שהאשפוז מ-11/6/08 ותעודת המחלה מתייחסת לאותו אשפוז?
ת. האשפוז הוא 3 ימים וחופשת המחלה 6 ימים. חוץ מזה יש אשפוז נוסף מיום 12/12/06 יום אחד אשפוז וחופשת מחלה נוספת 15/12/06 עד 16/12/06.
ש. זאת אותה דלקת גרון?
ת. כן אבל קיבלתי עליה שתי חופשות. ביניהם יש עוד מחלה מיום 17/12/06, בעצם זו מחלה אחת מ-15/12/06 ועד 18/12/06 כשהאשפוז היה ב-12/12/06. בין 26/5/08 ועד 29/5/08 יש עוד 4 ימי מחלה, זה אחרי שבועיים.
ש. אז בעצם יש 4 מקרים?
ת. כן אבל יש יום נוסף שהיה שבועיים לאחר האשפוז.
ש. אני אומר לך שזה המשך של אותו אשפוז?
ת. זה קשור אך לא רציף המחלות קצרות מאוד אך חוזרות.
ש. אז יש לנו 4 מקרים?
ת. כן. יש לציין שיש מקרים שאיני הולכת לרופא ואיני מצהירה על כך. לפעמים אני מתמודדת עם זה גם לבד".
לא הוצג כל מסמך רפואי נוסף (ראה: עמוד 12 לפרוטוקול שורות 1-5).
9.12
פרופ' ביטרמן, אשר בחן את האישורים הרפואיים הנ"ל (במסגרת תשובותיו
לשאלות הבהרה נוספות מטעם התובעים) מצא כי המדובר בשתי אפיזודות
זיהומיות – האחת, של דלקת בדרכי נשימה עליוניים בחודש דצמבר 2006;
והשנייה, ארוכה יותר, של דלקת שקדים בסוף חודש מאי ובחודש יוני 2008.
בשני המקרים אין המדובר בזיהומים מהם חוששים במיוחד לאחר כריתת טחול.
פרופ' ביטרמן מוסיף עוד כי אם אכן מדובר בשתי אפיזודות בלבד במהלך 6 שנים שחלפו מאז כריתת הטחול - הדבר אינו חורג באורח קיצוני ממה שסביר לגבי אנשים בעלי טחול וכאמור הסיכון לזיהומים מסכני חיים אינו גובר לאורך השנים.
פרופ' ביטרמן מאשר אמנם כי על התובעת להיות עירנית בכל מקרה של מחלת חום באופן שיגרום למתן טיפול אנטיביוטי מוקדם יותר; וכי אנשים שטחולם נכרת דורשים תשומת לב רבה יותר מצד המערכת הרפואית והם עשויים להיזדקק לאשפוזים לשם טיפול אנטיביוטי במצבים בהם אנשים בריאים לא יאושפזו.
ברם, ההחלמה של התובעת ממחלה זיהומית לא אמורה להיות ארוכה, באורח משמעותי, יותר מזו של אנשים בעל טחול.
פרופ' ביטרמן שב ומדגיש כי מירב התפקודים של הטחול מבוצעים לאחר כריתת הטחול על ידי איברים אחרים והבעיה הקלינית המשמעותית היחידה קשורה לתפקוד החיסוני. מכאן, ההצדקה הרפואית לקביעת נכות צמיתה לאחר כריתת טחול בשיעור של 10% על פי התקנות אינה נובעת מהפרעה קבועה בתפקוד הגוף אלא מסיכון פוטנציאלי לזיהומים אשר קיים למרות התקדמות הידע לגבי הבעיה הפוטנציאלית הכרוכה בכריתת טחול ולמרות היכולת למנוע זיהומים מסכני חיים בעזרת חיסונים ובאמצעות חינוך החולים ורופאיהם לגבי צורך בעירנות וטיפול מהיר במחלות זיהומיות. במקרה התובעת חלפו 6 שנים מאז כריתת הטחול, לא היו אירועים זיהומיים קיצוניים בשכיחות חריגה וניכר שהיא ורופאיה מחונכים אודות פוטנציאל הסיכון שלה, דרכי המניעה והטיפול.
9.13
התובעת, אשר למדה בעתודה במועד התאונה, שבה ללימודים כעבור סמסטר
אחד, סיימה לימודיה בחודש אוגוסט 2004 והתגייסה לשירות צבאי כשנה לאחר
התאונה (ראה: נספח א' לתצהירה - ת/2 וכן האמור בחוו"ד רופמן). במסגרת
שרותה הצבאי עבדה התובעת במקצועה כהנדסאית אלקטרוניקה (מחשוב
ובקרה) והשתחררה ביום 5/6/06.
זמן קצר לאחר מכן (בחודש ספטמבר 2006) נקלטה התובעת לעבודה במשרה
מלאה בחברת אינטל אלקטרוניקה בע"מ, שם היא עובדת גם כיום (וראה גם
סעיף 3 לתצהירה - ת/2). מעבר לכך, כעדות התובעת (ראה: עמוד 12 לפרוטוקול
שורות 8-10):
"ת. בשנה האחרונה אני עדיין עובדת באינטל וגם התחלתי ללמוד לתואר הנדסת ניהול טכנולוגיה במכללת חולון והשינוי העיקרי במסגרת העבודה שהורדתי המשרה בעקבות הלימודים. הלימודים הם לתואר מהנדס ונמשכים 4 שנים".
9.14
משכורתה הממוצעת של התובעת בשנת 2006 עמדה על סך ברוטו של 8,853.5 ₪;
בשנת 2007 בסך ברוטו של 9,842.37 ₪; ובשנת 2008 בסך ברוטו של
13,211.14 ₪ (ראה: נספחים ב' ו-ג' לתצהירה - הוצג וסומן ת/2).
9.15
ביום 26/11/03 קיבלה התובעת תשלום תכוף בסך של 7,000 ₪, המהווה סך
משוערך של 8,305.06 ₪ (ראה נ/3).
10.
עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב ההשלכה התפקודית של כריתת הטחול.
עיון במענה המקיף שנתן פרופ' ביטרמן מעיד כי אין הוא סבור שבמקרה זה קיים סיכון גבוה לסיבוך כתוצאה ממחלה זיהומית עתידית. פרופ' ביטרמן קובע כי בשים לב לכך שכריתת הטחול היתה עקב חבלה, שחלפו שנים מאז התאונה ושהמדובר בבגירה, קטן הסיכון לסיבוכים עקב זיהומים חוזרים אצל התובעת. מה עוד שבשים לב למודעות התובעת ורופאיה בדבר הצורך בטיפול אנטיביוטי מיד עם גילויו של זיהום מופחת עוד יותר הסיכון לסיבוך כלשהו.
התובעת מבקשת ללמוד משתי אפיזודות בשנים 2006 ו-2008 כאפיזודות המממשות את הסיכון עליו דיבר פרופ' ביטרמן. ברם, פרופ' ביטרמן, לאחר שעיין במסמכים הרפואיים עליהם מבקשת התובעת להתבסס, לרבות המסמכים המתייחסים לדלקת הגרון והאשפוז בגין כך - קבע באורח חד משמעי כי אין בשתי אפיזודות אלה במהלך שש שנים (כיום כבר מעל 7 שנים) משום מימוש הסיכון אלא להיפך. המדובר באפיזודות רגילות היכולות לקרות גם אצל אנשים שלא עברו כריתת טחול, קרי: שתי אפיזודות אלה אך תומכות בנדירות התממשות הסיכון בשלב זה. קביעה זו של פרופ' ביטרמן - אשר לא זומן לחקירה למרות שניתנה לתובעת האפשרות לעשות כן והאחרונה הסתפקה במשלוח שאלות הבהרה נוספות - מאומצת על ידי.
הלכה פסוקה היא כי משממנה בית המשפט מומחה, ממצאיו יאומצו על ידו אלא אם קיימת "סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת" או אם נפלה שגיאה גסה בחוות דעת עד כדי שבית המשפט, החסר מומחיות במקצוע זה, ימצאה מופרכת. כאמור ב-ע"א 3056/99, שטרן נ' המרכז הרפואי על שם שיבא, פ"ד נו(2) 936:
"...אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...".
(וראה גם: ע"א 323/85, מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185; ע"א 558/96, חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563; ע"א 5602/03, סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (2005); ע"א 293/88, חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (1988); ע"א (חיפה) 5124/07, אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ נ' רמת חביב בע"מ (2008) והאסמכתאות המצוינות בה; ע"א 9323/04, מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 (2006)).
זאת ועוד, בעדותה של התובעת ניכר היה רצונה להאדיר את תופעת הדלקות החוזרות ונשנות (ראה:
עמוד 14 לפרוטוקול שורות 6-11):
"ש. אמרת שיש מקרים שאני הולכת עם מחלה לעבודה וזה פוגע בתפוקה בעבודה שלך, תסבירי?
ת. כאשר אדם מגיע חולה לעבודה תפוקתו אינה כפי שאדם רגיל. המצב הפיזי נורא קשה והתפוקה נפגעת ובסוף השנה כשבודקים את ימי המחלה ומעירים לך שאתה קצת יותר מדי חולה. בפועל העירו לי, בהערכת עובד אני עניתי לעובד שזה לא הגיע לימי המחלה המגיעים לי. אני לא יודעת האם זה פגע. לא העבירו אותי תפקיד בעקבות השיחה, הערכה היתה בסך הכל בסדר".
אך גם אם אניח לטובת התובעת כי נוכח התאונה שעברה היא נוטה לשייך כל צינון וכל מחלת חום או דלקת גרון לתאונה, הרי שבהתאם לקביעת פרופ' ביטרמן המסמכים הרפואיים שהומצאו אינם קשורים לכריתת הטחול ואין בהם משום סיכון מעבר לסיכון רגיל אצל אנשים שלא עברו כריתת טחול. כיום, כעבור למעלה משבע שנים בהם לא התממש הסיכון, נמוכה האפשרות להתממשותו בעתיד.
מכאן, הנכות הרפואית במקרה דא אינה מבטאת את הנכות התפקודית (והשווה: ע"א 516/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690; ת.א. (חיפה) 490-06 סלימאן נ' הכשרת הישוב בע"מ - חברה לבטוח (2009); ת.א. (ת"א) 1616/04, שרף נ' אסותא - מרכזים רפואיים בע"מ (2009); ע"א 7617/07, יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (2008); ע"א 4681/07, דהוד נ' חטאב (2010); ע"א (חיפה) 3518/06, עכאוי נ' סגל (2007)).
יחד עם זאת, מאחר ולא ניתן לשלול אפשרות זאת לחלוטין, אמצא לנכון לפסוק לעתיד פיצוי מסוים בסכום גלובאלי. "בשל חשש להפרעה כלשהי בכושר ההשתכרות בעתיד בגין נכות זו" (ראה: ע"א 5429/90, לוי נ' "ציון" חברה לביטוח בע"מ (1993)) והסיכון לאובדן ימי עבודה בגין מחלה. לעניין זה ראה גם למשל ב-ת.א. (חיפה) 490/06, סלימאן נ' הכשרת הישוב בע"מ - חברה לבטוח (2009):
"... שבשאלת הנפקות התפקודית שיש לייחס לכריתת טחול, אין אחידות דעים בפסיקת בתי המשפט, אולם ברוב המקרים, מסתפקים בתי המשפט, לכל היותר, בפסיקת פיצוי גלובלי מסוים... לעומת זאת, פסק כב' השופט שלו ב-ת.א. (מחוזי תל-אביב) 749/86 נאיל סמארה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ (14.4.93), כי אין לפסוק אחוזי נכות תפקודית בגלל הסיכוי הכמעט בלתי קיים שיתרחש זיהום, ואולם, המומחה, שם, הביע דעתו, ש"מקרי הזיהום קורים שנתיים לאחר התאונה, ורק במקרים מעטים לאחר חמש שנים".
18. בענייננו ציין פרופסור רביד, כי "אין כל קיפוח פונקציונלי עקב העדר טחול ואין מגבלה לגבי כושר עבודה", אולם, מנגד, ציין גם שקיים "סיכון מסויים, נמוך, לזיהומים קשים. החיסון פבנאומווקס, שהתובע קיבל וחייב להמשיך לקבל אחת ל- 5 שנים, מוריד את הסיכון במידה ניכרת, אך עדיין יש סוג מסויים של זיהומים המתואר בשכיחות גבוהה יותר באנשים נעדרי טחול" והוסיף, כי: "עודף סיכון מסויים קיים בכל גיל".
בנסיבות אלה, אין מקום לקבוע לתובע נכות תפקודית בגין כריתת הטחול, אולם יש לפסוק לו פיצוי גלובלי, בגין כך...".
(והשווה: ע"א 614/85, בולבול נ' פלד ביטוחים בע"מ (1987); ע"א 7008/03, דיאב נ' אל נאדר (2010); ע"א 5429/90, לוי נ' "ציון" חברה לביטוח בע"מ (1993); ת.א. (ת"א) 176180/02, אלקיים נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול" (2006); ת.א. (חיפה) 18160/05, עמר נ' כלל חב' לביטוח בע"מ (2008) על האסמכתאות המצוינות בו; ת.א. (חיפה) 5307/06, אדם נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (2008); ת.א. (ירושלים) 9548/00, נתשה נ' נתשה (2006), על האסמכתאות המצוינות בה; ת.א. (ת"א) 61762/04, אלוז נ' טייב
(2008); ת.א. (ת"א) 63524/07, ישראלי נ' בן עזרא (2010)).
בכל הקשור לעבר - הוכח לפני כי התובעת חזרה ללימודיה, סיימה אותם והתגייסה לצה"ל. עם שחרורה החלה לעבוד באינטל בה היא עובדת כיום בעבודה מלאה. לא הוכח כי התובעת נעדרה מעבודתה ואכן, כפי שהודתה, התובעת, ברוב הגינותה, בסיכומיה, לא ניתן לראות הפסד שכר בתלושים.
בכל הקשור לצלקת - המומחה קבע 10% נכות בגין הצלקת אך ורק בשים לב לגילה הצעיר של התובעת ולמרות שאין המדובר בצלקת מכוערת. עיון בתמונה (נספח ט' לתצהיר התובעת - ת/2) מעיד על צלקת עדינה לאורך בטנה של התובעת. המדובר במקום מוצנע ועל כן אין לכך שום השלכה תפקודית כפי שעולה גם מתפקודה של התובעת מאז התאונה.
גם אם אקבל את טיעונה של התובעת כי הדבר גורם/עתיד לגרום לה למבוכה ביחסה עם בן זוגה, הרי שלכל היותר יש לכך משמעות במסגרת פסיקת רכיב כאב וסבל אך משעסקינן בפלת"ד בכל מקרה אחוזי נכות אלה משוקללים בקביעת גובה ראש נזק זה.
בכל הקשור לפגימה האורטופדית - המדובר ב-5% נכות אצל בחורה צעירה (בת 19 במועד התאונה) והלכה היא כי בגיל זה מתאים הניזוק את מצבו, בשים לב ליכולתן בשלב זה להסתגל למגבלות באופן הממזער את השפעת הפגיעה על כושר ההשתכרות (ראה בהיקש מקטינים: ע"א 746/81, המועצה המקומית נחל יהודה נ' זדה, פ"ד לט(1) 19; ת.א. (ת"א) 1881/05, דביר נ' ציון (2010)). במקרה זה ניכר כי התובעת הסתגלה היטב למצבה, אשר לא פגע ביכולתה להמשיך במסלול בו בחרה טרם התאונה וכיום אף ממשיכה היא בלימודי ההנדסה.
כך או כך, עסקינן בנכות רפואית בשיעור של 5% שמטבעה השפעתה על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות אצל אדם מן הישוב נמוכה, אם בכלל (ראה: ד. קציר "פיצויים בשל נזקי גוף", מהדורה חמישית, התשס"ג בעמ' 259; ת.א. (ת"א) 1717/94, אוחנה נ' חברת בטוח-כלל בע"מ (2004)).
בחינת תפקודה של התובעת באופן מלא במהלך למעלה משבע השנים מאז התאונה, כמו גם בחירתה במקצוע הנדסאית אלקטרוניקה ולימודי הנדסה כיום, מעידה כי אכן פגימתה האורטופדית אינה פוגעת בתפקודה.
יחד עם זאת, בשים לב לאופי הפגימה (שבר ב-
c2
) יש מקום לפסוק פיצוי גלובאלי מסוים לעתיד בגין כך.
בנסיבות, ובשים לב הן לכריתת הטחול והן לפגימה האורטופדית - אני מעמידה את הפיצוי על סך גלובאלי של 97,500 ₪ (המבטא גם הפסד בגין הפרשות לתנאים סוציאליים ופנסיה).
11.
באשר ליתר ראשי הנזק:
11.1
כאב וסבל -
על פי חוות הדעת, המאומצת על ידי, גובה הנכות הרפואית המשוקללת של התובעת עקב התאונה הוא בשיעור של 23.05% בצרוף 21 ימי אשפוז. על כן גובה הפיצוי על פי ה
תקנות,
נכון להיום, עומד על סך של 58,067.38 ₪.
11.2
עזרת צד ג' -
ביחס לעבר - הוכח כי במהלך התקופה בה הורכב המקבע (8/1/04 - 19/10/03) התובעת נזקקה לסיוע צד ג'. המחלוקת היא באשר לגובה הסיוע. הוצגו אישורים של גב' אורה סמרה על טיפול בתובעת ואחזקת הבית בחודשים 10/03 עד 12/03 בסך קרן של 11,460 ₪ וכן אישורים של הגב' פרידה אזולאי בגין חודשים 10/03 - 12/03 על סך קרן של 8,120 ₪ וביחד סך משוערך (מאמצע תקופה) של 29,456.97 ₪ (ראה: נספח יא' לתצהירה - הוצג וסומן ת/2).
ביחס לסיוע בשכר העידה התובעת, ועדותה לא נסתרה כי (ראה: עמוד 13 לפרוטוקול שורות 1-12):
"ש. בסעיף 23, 24 את אומרת שאחרי התאונה היית צריכה עזרה, מה היה היקף העזרה?
ת. הייתי עזרה עזרה כל שעות היום כולל השינה כי לא יכולתי להסתובב לבד.
ש. מה היה בפועל?
ת. רשום פה יש את כל העזרה שקיבלתי. קיבלתי עזרה בימים שהייתי בבית מהבוקר עד שעות הערב. אני מפנה אותך לאישורים שצורפו לתצהיר נספח יא.
ש. מי עזר לך?
ת. אורה סמארה ופרידה אזולאי.
ש. חודש היא וחודש השנייה?
ת. זה לא היה מסודר, הן לא יכלו להיות פעם אחת כל הזמן, הן עשו תורנויות זה לא היה סדיר שיש קבוע שמישהי באה בשעה קבועה.
ש. המסמכים שצרפת מי כתב אותם?
ת. זה לא כתב ידי, הן כתבו בעצמן".
ולמטה משם (ראה: עמ' 13 לפרוטוקול שורות 18-27):
"ש. יש אישור אחד מדצמ' 03 של אורה סמארה 4,500 ₪ + ומאותו חודש של אורה סמארה של עוד 4,800 ₪, סה"כ שתי קבלות נפרדות של אותה אישה ואני אומר לך שגם נכה 100% לא מקבל את זה ועוד אישור של פרידה 3,300 ₪ ?
ת. אני אומרת לך שזה חודש נובמבר.
ש. יש לך שני אישורים אחד נוב' של פרידה ואחד של אורה סה"כ 7,500 ₪ בחודש נוב' ואחרי זה 8,000 ₪ זה לא הגיוני, את לא היית נכה 100%, היה לך מכשיר, נכון שהיית מוגבלת?
ת. לטענתך אולי לא הייתי מוגבלת 100% אני לא יכולתי להתקלח וללכת לשירותים. מדובר בשתי נשים שונות הן התחלקו ביניהן, חלקן עבדו בשעות הבוקר וחלקן בשעות הערב. אני אישית לא יכולתי לתפקד וגם בשינה לא יכולתי הייתי זקוקה לעזרה של שני אנשים כדי לסובב אותי במיטה".
אמנם הקבלות שהוצגו - קבלות הגב' סמארה (שהנתבעים וויתרו על העדתה) וקבלות הגב' אזולאי (שהנתבעים מתנגדים להגשתן) - מעידות על סכומים גבוהים לחודש (10/03 - 2,940 ₪, 11/03 8,000 ₪, 12/03 - 8,640 ₪), אלא שיש לשים לב כי בשלב זה נזקקה התובעת לסיעוד מלא הן בפעולות בסיסיות והן לניהול משק הבית בהעדר אמה ובשלב בו אביה נאלץ לשהות גם ליד מיטת חוליה של האם. בנסיבות אלה יש מקום להכיר בחלק משמעותי מסכום הקבלות כמיוחס לתובעת.
עוד הוכח לפניי כי התובעת נזקקה למעקב רפואי וטיפולי פיזיוטרפיה לאחר הורדת המקבע, ובשים לב לגילה הצעיר כמו גם לאמור בדו"ח סוציאלי, נהיר כי נזקקה
לליווי ותמיכת קרוביה.
לפיכך, לאחר שבחנתי את הקבלות ובשים לב לאופי פגיעתה של התובעת והטיפול לו נזקקה בפרט בסמוך לאחר פגיעתה - אני מעמידה את עזרת צד ג' לעבר על סך של 25,000 ₪.
עזרת צד ג' לעתיד - בשים לב למהות הנכויות וגובהן כמו גם לכך שהתובעת חזרה לתפקוד מלא מני התאונה ועד היום (למעלה משבע שנים), ולא נזקקה לעזרת צד ג' מעבר לתקופה הסמוכה לאחר התאונה - אין מקום לפסיקת עזרת צד ג' לעתיד.
11.3
הוצאות לעבר ולעתיד - הוכח כי התובעת היתה במעקב רפואי ונזקקה לטיפולי
פיזיוטרפיה. הוצגו לפניי קבלות בגין רכישת תרופות, עזרים וביקורי רופא (ראה:
נספח יב' לתצהיר התובעת - ת/2). לפיכך, אני מאשרת רכיב זה בסך של 2,500 ₪.
באשר לעתיד - מחד גיסא, לא הוכח לפניי כי במהלך השנים האחרונות, מעבר לתקופה הסמוכה לאחר התאונה, נגרמו לתובעת הוצאות מיוחדות הקשורות לתאונה ואף לא נתבע כאמור, בגין הוצאות נסיעה; מאידך גיסא, כמפורט בתשובותיו של פרופ' ביטרמן לשאלות ההבהרה - אנשים שטחולם נכרת דורשים תשומת לב רבה יותר מצד המערכת הרפואית. לפיכך, אני מעמידה רכיב זה על סכום גלובאלי, על הצד הנמוך, של 2,500 ₪.
12.
לפיכך, הפיצוי המגיע לתובעת מס' 2 עומד על סך של 185,567.38 ₪ ולאחר ניכוי
תשלום תכוף בסך משוערך של 8,305.06 ₪ - יעמוד פיצוי התובעת מס' 2 על סך של 177,262.32 ₪ וב'מעוגל' סך של 177,300 ₪.
התובע מס' 3
13.
העובדות שהוכחו לפניי ביחס לתובע מס' 3 (לעיל ולהלן "התובע") הן כדלקמן:
13.1
התובע, יליד 1/1/52 (בן 1/2 51 בעת התאונה), אשר נהג ברכב בעת התאונה, הגיע לחדר המיון במרכז הרפואי "סורוקה" ביום התאונה והתלונן על כאבי צוואר וגב עליון, ללא סיפור של חבלה בראש. בבדיקה: ראש - ללא סימני חבלה; צוואר - ללא רגישות וללא הגבלה בתנועה; גפיים - ללא דפורמציה או הגבלה בתנועה; עמ"ש - רגישות קלה במישוש; בדיקה נוירולוגית - תקינה; צילום עמ"ש אגן וחזה - ללא עדות לשברים. התובע שוחרר עם המלצה למנוחה בת 4 ימים, צווארון נוח ונטילת משככי כאבים, במידת הצורך (הוצג כנספח ג' לתצהיר התובע - הוצג וסומן ת/1).
13.2
התובע הגיע בשנית לחדר המיון מרכז הרפואי אוניברסיטאי סורוקה ביום 2/10/03 והתלונן על כאבים בצוואר. הבדיקה תקינה למעט רגישות קלה. התובע שוחרר עם הוריה למנוחה, פיזיוטרפיה וטיפול בקופה (הוצג כחלק מנספח ה' לתצהיר התובע - הוצג וסומן ת/1).
13.3
ביום 20/11/03 התלונן התובע על כאבים בכתף ימין בעבודה מעל גובה הכתף,
כאבים בברך שמאל לאחר ישיבה ממושכת והמשך כאבים בצוואר (וראה גם
ביקור מיום 13/10/03). בבדיקה נמצא, בין היתר, כאב בסוף טווח כתף ימין,
נפיחות קלה בברך שמאל והתובע הופנה לפיזיוטרפיה. בביקור חוזר מיום
11/12/03 הופנה התובע לטיפולי פיזיוטרפיה וכן ל-
us
כתף לבדיקת קרע.
תוצאות הבדיקה לא הוצגו לפניי (הוצג כחלק מנספח ה' לתצהיר התובע - ת/1).
13.4
לתובע אושרו 16 טיפולי פיזיוטרפיה מתוכם עבר התובע 12 טיפולים החל מיום
21/10/03 ועד ליום 22/12/03 והטיפול הופסק עקב הטבה במצב (צורף כנספח ז'
לסיכומי הנתבעים וכן חלק מנספח ה' לתצהיר התובע - ת/1).
13.5
לתובע אושרו 75 ימי מחלה (החל מיום 28/9/03 ועד ליום 10/12/03) עקב מכת
צליפת שוט וכאב בכתפיים (הוצג כנספח ו' לתצהיר התובע - הוצג וסומן ת/1).
ברם הוכח כי התובע קיבל שכר בתקופה זו (ראה: נספח ח' לתצהירו - ת/1).
13.6
בעת התאונה התובע היה מורה בבית הספר "אורט". לפני התאונה השתכר התובע - סך ברוטו ממוצע של 12,462.35 ₪ (כולל סכומים חד פעמיים) - ובסמוך לאחר התאונה סך ברוטו ממוצע של 10,736.48 ₪ (הוצגו תלושים לחודשים 5/03, 7-8/03 ו-9-12/03). הרכיב המשמעותי השונה בין התקופות הינו בגין "שכר מעל משרה" העומד ערב התאונה על סך קרן של 3,812.48 ₪ ולאחר התאונה על סך קרן של 2,761.40 ₪, קרי: הפסד ברוטו של 3,153.24 ₪. סכום זה משוערך (מאמצע תקופה) בניכוי מס הכנסה עומד על סך של 3,565.34 ₪.
13.7
ביום 19/5/04 הודיעו לתובע על הפסקת עבודתו החל משנת הלימודים תשס"ה.
החל ממועד פרישתו (1/9/04) התובע מקבל פנסיה ממבטחים בסכום של
5,585.38 ₪ נכון לחודש דצמבר 2005 (הוצג כחלק מנספח ט' לתצהיר התובע מס'
3 - הוצג וסומן ת/1).
13.8
אין טענה לנכות צמיתה עקב התאונה.
14.
להלן נבחן את הנזק שנגרם לתובע:
14.1
כאב וסבל - אין מחלוקת בין הצדדים כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה. יחד עם זאת, המדובר בתאונה קשה בה נפגעו אשתו המנוחה ובתו, גם התובע פונה באמבולנס לבית החולים, היה בחדר מיון פעמיים ועבר סדרת טיפולי פיזיוטרפיה. על כן, ומכח תקנה 2ב לתקנות, אני מעמידה רכיב זה על סך של 8,500 ₪.
14.2
הפסד שכר לעבר - מוכנה אני להניח כי ירידת השכר, בפרט בשים לב שעסקינן
ברכיב ספציפי של "שכר מעל משרה" במהלך החודשים 10-12/2003 כפי שעולה
מתלושי השכר (נספח ט' ל-ת/1), קרי: בתקופה בה היו אשתו המנוחה ובתו
מאושפזות ו/או מטופלות באורח אינטנסיבי והתובע בעצמו נזקק להגיע לחדר
המיון, לקופ"ח, וטיפולי פיזיוטרפיה - נגרמה עקב התאונה.
לפיכך, הפסד השכר עומד על סך של 3,565.34 ₪.
מנגד, טענת התובע להפסד בגין ניצול ימי מחלה לא הוכחה. בתלושי השכר לא מצוין כי שולם לתובע שכר חלף ימי מחלה והתובע לא המציא אישור מעביד כי אכן כך הם פני הדברים, למרות שבנקל יכול היה לעשות כן וכשל זה יפעל לחובתו.
מעבר לכך, זכאות לפיצוי עבור ימי מחלה בלתי מנוצלים אינה חלק מ''משפט העבודה המגן המעוגן בחוק'' (ראו: ע"ע 105/05 (ארצי), אורון נ' מינהל מקרקעי ישראל (2006)).
התובע לא הוכיח את תנאי פרישתו לגמלאות ובכלל זה כי בהיותו עובד מדינה פרש מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות)
[נוסח משולב] תש"ל-1970 באופן המחיל את הסדר הפיצוי עבור ימי מחלה בלתי מנוצלים המעוגן בתקשי"ר, שאף הוא לא הוצג בפני
י.
כך גם לא הוכחו
מספר ימי המחלה שנוצלו על ידו עד למועד יציאתו לפנסיה לעומת הימים להם היה זכאי ויחס לפדיון בין השניים ועל כן רכיב זה לא הוכח כדבעי.
אין די בעדות התובע (ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורות 12-16):
"ש. סעיף 26 (ד) אתה מדבר על כך שיצאת לפנסיה מוקדמת ואתה אומר (שורה 3) כמובן שימי המחלה נגרעו מימי המחלה והיו ברי מימוש, אני אומר לך, האם יש לך הוכחה מגורם מוסמך שזה מה שקרה בפועל?
ת. אין לי מסמך כזה, אבל בטוח שמורידים את ימי המחלה ואתה מקבל רק על מה שלא נעדרת".
ודוק: גם אם תאמר כי הוראות התקשי"ר הן בבחינת ידיעה שיפוטית גם בין כתלי בית משפט זה (להבדיל מבית הדין לעבודה וראה בהשוואה:
ע"ב (תל-אביב-יפו) 300851/98, מפעל הפיס נ' גדות (2003)) -
לא יהיה בכך כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי באשר על פי הוראת התקשי"ר רק מי שפורש לפנסיה מעל גיל 55 שנה זכאי לפדיון ימי מחלה בעוד התובע היה בן 52 בעת פרישתו ולא נטען לפניי כי יצא לפנסיה מסיבה בריאותית. כמצוין
ב-עב' (חיפה) 4124/01, חבשוש נ' רפא"ל-הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (2003):
"... סעיף 33.271 לתקשי"ר, הקובע כדלהלן:
"33.271
פרש עובד מן השירות בנסיבות המפורטות להלן ישולם לו או לשאירו פיצוי בעד ימי חופשת המחלה שלא נוצלו העומדים לזכותו בתהליך פרישתו:
...
(ג) בפרישה לקצבה מחמת מצב בריאות לקוי, בהתאם לפסקה 85.211 או 85.212 על פי קביעת ועדה רפואית מוסמכת".
(וראה בהשוואה:
עב' (ירושלים) 2694/03, דובדבני נ' משרד המשפטים (2006)).
14.3
הוצאות לעבר
- אמנם המדובר בנזק מיוחד אותו על התובע להוכיח. מה גם
שמצינו כי התובעים ידעו לשמור על קבלות, לרבות קבלות בגין נסיעות. כך גם
לא נעלם מעיני כי במועד הגעת התובע לחדר המיון הגיע הלה ממילא לבית
החולים
שם שהו אותה עת (10/03) בתו ואשתו.
יחד עם זאת, הוכח לפניי כי התובע הגיע לפחות שלוש פעמים למעקב רפואי בקופת החולים וכן נדרש ל-12 טיפולי פיזיוטרפיה. על כן, על דרך האומדנה, רכיב זה מועמד על סכום גלובאלי של 2,500 ₪.
סכום זה אינו כולל את חיוב הנתבעים בהשבת מלוא הסכומים ששולמו למגן דוד אדום עקב פינוי התובעים. לעניין זה יוער כי משהנתבעת נמנעה מלשלם סכום זה, מיד בסמוך לאחר התאונה ו/או עם דרישתו הראשונה של ב"כ התובעים - אין מקום לטענתה כי סכום הקרן גדל עקב הפרשי הצמדה, ריבית, קנסות והליכים שננקטו נגד התובעים או מי מהם.
15.
לפיכך, הפיצוי המגיע לתובע עומד על סך של 14,565.34 ₪ וב'מעוגל' 14,600 ₪.
16.
סוף דבר:
16.1
דין התביעה להתקבל.
16.2
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 208,000 ₪ לפי החלוקה הבאה:
16.2.1
סך של 16,100 ₪ בגין פיצוי המנוחה (התובעת מס' 1); וכן
16.2.2
סך של 177,300 ₪ לתובעת מס' 2; וכן
16.2.3
סך של 14,600 ₪ לתובע מס' 3.
הסכום הפסוק בצרוף שכר טרחת עו"ד בהתאם לקבוע בחוק הפלת"ד, ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
16.3
עוד אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובעים את אגרת בית המשפט ששולמה
על ידם בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד תשלומה על ידם ועד
להשבתה בפועל.
16.4
בנוסף, תשיב הנתבעת לתובעים את מלוא הסכומים ששולמו על ידם למגן דוד
אדום בגין חובות הפינוי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד
התשלום ועד להשבתם בפועל לידי התובעים.
לצדדים נתונה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.
המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים גם בדואר רשום ואישור מסירה.
ניתן היום,
י' ניסן תשע"א, 14 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.
א בית משפט שלום 2888/05 עיזבון המנוחה שושנה אדרי ז"ל, דקלה אדרי, יוסף אדרי נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/04/2011)