פסקי דין על סוהר איוב

28752-04/11 עמי     18/04/2011




עמי 28752-04/11 מדינת ישראל נ' סוהר איוב




לך






בית המשפט המחוזי בירושלים

עמ"י 28752-04-11
מדינת ישראל
נ' איוב



18 באפריל 2011






בפני
כב' השופט יוסף שפירא

המבקשת:
מדינת ישראל



נגד

המשיבה:
סוהר איוב


<#2#>
נוכחים:
ב"כ המבקשת: אילן גרנות
ב"כ המשיבה: ב"כ עו"ד אבו חוסין
ועו"ד דכוור
המשיבה


החלטה

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט ד' פולוק) מיום 17.4.11 במ"י 26558-04-11, לפיה שוחררה העוררת בתנאים.
בית משפט השלום עיכב את החלטתו עד היום בשעה 10:00, והצדדים התייצבו לדיון בערר שהגישה המדינה.

הרקע להליכים

1.
המשיבה, עורכת דין במקצועה נעצרה ביום 6.4.11 בחשד של העברת מסרים מעמותה חיצונית אל פנימה לכלא או מסרים בין אסירים פלשתיניים.
לבית משפט השלום הוצג תיק החקירה ובין היתר מסמך המהווה סיכום של ועדת אסירים באלג'יר שהתקיימה בשלהי 2010, אשר הופץ לכל עורכי הדין דרך עמותות, ואשר בסופו יש "נימה ביטחונית" וכי המשיבה לא שמה לב, לטענתה, לכך שהיה בו סימון צהוב.
המשיבה נעצרה יחד עם עו"ד נוסף בשם ח'אלד מחאג'נה, ומאוחר יותר נעצרו שני עורכי דין נוספים. החשדות שיוחסו למשיבה הינם ביצוע עבירות ביטחוניות ובכללן מגע עם סוכן זר ומתן שירות לארגון טרור.

2.
מעצרה של המשיבה הוארך מעת לעת, וביום 14.4.11 הורה בית משפט השלום (כב' השופט ד' פולוק) לשחררה בתנאים מגבילים.
על החלטתו הנ"ל הגישה העוררת דכאן, ערר, שנדון לפני חברי כב' השופט ר' יעקובי.
בהחלטתו שקל בית המשפט את טענות העוררת אל מול טענת הסנגור כי המשיבה לא חרגה מפעילות המותרת לעורך דין, ושחרורם של יתר עורכי הדין מצדיק אף את שחרורה.
עם זאת, קבע בית המשפט כי מוכן הוא לאפשר את עיכוב שחרורה במידה מסוימת על מנת לבצע פעולות מתאימות במסמך מ/1 שהוצג לפניו, ושלל פעולות אחרות, ובתוך כך האריך את המעצר עד ליום 17.4.11 בשעה 15:00.

בהחלטתו מיום 15.4.11, הנ"ל ציין:

"...לצורך הארכת מעצר לצרכי חקירה מעבר לפרק הזמן האמור, יהא על העוררת לעמוד בנטל כבד מאוד, ובכלל זה להצביע על כל שיעלה בפרק הזמן של הארכת המעצר הנוכחית" (שם, פסקה 5) (ההדגשה אינה במקור).

המילים "לעמוד בנטל כבד מאוד", משמשות נימוק בפי סנגוריה המלומדים של המשיבה בדיון שלפני היום.
3.
ביום 17.4.11 התקיים דיון בבית משפט השלום ובמסגרתו הגישה המבקשת הצהרת תובע (סומן מ/1), וציינה כי פרקליט מלווה שמכיר את החומר מסר לה כי יש לעבור על חומר רב, ולפיכך ביקש לעצור את המשיבה ל- 5 ימים, ובעיקר טען למסוכנות של המשיבה וחשש לשיבוש הליכי חקירה, באשר ישנם מעורבים נוספים שאף הם אמורים להיחקר, והפנתה את בית המשפט לדו"ח הסודי הקודם.

הטענה הייתה כי המשיבה יכולה לשבש הליכים באמצעות מדיה מגנטית, מחשבים או טלפונים סלולאריים.

לאחר שנציג המבקשת נחקר, טען ב"כ המשיבה כי התביעה מדברת בשני קולות. מצד אחד מגישה הצהרת תובע, ומאידך גיסא טוענת שיש לבצע פעולות חקירה.

4.
בית משפט השלום קבע בהחלטתו כדלקמן:

"מונחת בפני
בית המשפט בקשה להארכת מעצר ימים. המשיבה במעצר מיום 6.4.11. לבקשה צורפה הצהרת תובע לפי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים
כשהמבקשת עותרת להאריך את מעצר המשיבה ב-5 ימים נוספים.
בתאריך 14.4.11 בית משפט זה החליט שניתן לשחרר את המשיבה למעצר בית. על החלטה זו הוגשה ערר ב- 15.4.11 – עמ"י 25828-04-11 בפני
כב' השופט רפאל יעקובי, כב' השופט יעקובי החליט לקבל את הערר באופן חלקי ולהאריך את מעצרה של המשיבה עד היום בשעה 15:00. מהחלטתו עולה שהעילה להארכת המעצר הייתה בשיבוש חקירה אפשרי להבדיל ממסוכנות. אדרבא, כב' השופט יעקובי הדגיש שאם תהיה בקשה נוספת על המבקשת לעמוד ב"נטל כבד מאוד".
אמנם לטענת המבקשת היום עדיין יש פעולות חקירה נוספות לבצע אך יש בעצם הגשת הצהרת תובע להדגיש בפני
בית המשפט שהושלמו פעולות החקירה לגבי המשיבה.
בנסיבות אלו הנני מורה לשחרר את המשיבה באותם תנאים שנקבעו על ידי בית המשפט בהחלטתו ב- 14.4.11 לתקופה של 5 ימים בתוספת שהנני גם מורה על איסור יציאה מן הארץ של המשיבה למשך 180 יום.
הובא לידיעת בית המשפט שדרכונה של המשיבה הופקד בידי משטרת ישראל
".
על ההחלטה הנ"ל, הוגש הערר שלפני, בו טוענת העוררת כי המשיבה שימשה צינור וצומת מרכזי להעברת מידע בין מפקדות הטרור בעזה ובתי הכלא הישראליים, ועשתה כן באמצעים שונים, כמצוין לעיל.
לטענת העוררת עורכי הדין הנוספים שוחררו בהסכמה שכן הם פעלו בשליחותה וקיבלו ממנה את שכרם וכי היא עומדת "בראש הסולם" בהיררכיה הפלילית כמתואר על ידי העוררת.

טיעוני הצדדים

5.
למעשה טיעוני הצדדים חוזרים על האמור בדיונים בבית משפט השלום ובערר הקודם כמפורט לעיל.
ב"כ המשיבה מדגיש כי אין בטיעוני העוררת כדי להצדיק מעצר נוסף , וכי מדובר בעורכת דין היודעת כיום את הגבולות ומכאן שאין חשש שתפר את התנאים המגבילים שנקבעו ואלה שהוספו.

דיון

6.
משהוגשה הצהרת תובע, קובע חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, (להלן: "חוק המעצרים"), הקובע בסעיף 17(ד) כדלקמן:

"נעצר אדם וחקירתו נסתיימה, ישוחרר מהמעצר, ואולם אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ושוכנע בית המשפט, כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים, רשאי שופט להאריך את המעצר, מטעם זה, לתקופה שלא תעלה על 5 ימים, בכפוף להוראות סעיף קטן (ב).
"

הנה כי כן, ניתן במצב זה להאריך המעצר לתקופה שלא תעלה על חמישה ימים.

בבש"פ 3198/10
פלוני נ' מדינת ישראל
(אתר נבו) (28.4.10), מתייחס כב' השופט ע' פוגלמן לתנאים שבית המשפט ישקול עת בא הוא להכריע בבקשה למעצר על פי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים בציינו:

"לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש לי, החלטתי לדחות את הערר. כידוע, הארכת מעצרו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום מותנית – לפי לשונו של סעיף 17(ד) ל
חוק המעצרים
– בשני תנאים. האחד, קיומה של הצהרת תובע לפיה המדינה עתידה לכאורה להגיש נגד החשוד כתב אישום; והשני, שבית המשפט השתכנע כי קיימת עילה לכאורה למעצרו של החשוד עד לתום ההליכים נגדו. בענייננו, הוגשה הצהרת תובע כאמור. בנוסף, נוכח אופיו של חומר הראיות שנאסף נגדו עד עתה ונוכח אופיין של העבירות המיוחסות לו, אני סבור כי כפי שקבע בית משפט השלום, אכן קיימת עילה לכאורה למעצרו עד לתום ההליכים. באשר לפרק הזמן שבו הוארך המעצר, הרי ששיקול הדעת בעניין זה מסור לבית המשפט ועליו להפעילו באופן מידתי (
בש"פ 4455/00

מדינת ישראל
נ' בדווי, פ"ד נד
(4) 794, 810 (2000)) ואכן, בית משפט השלום – ובית המשפט המחוזי אחריו – לא נענו לבקשתה של התביעה במלואה, מתוך חתירה לאיזון ראוי בין צורכי מערכת החקירה הפלילית וההליך הפלילי לבין זכותו של העורר לחירות אישית. בנסיבות אלה, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתם.
" (שם, פסקה 4).

בבש"פ 7930/09 אשרף אלנבארי נ' מדינת ישראל
(אתר נבו) (6.10.09), דן בית המשפט העליון (כב' השופט י' דנציגר) במעצר בעקבות הגשת הצהרת תובע במקרה בו החשד בנגד העורר היה "הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לרבות איומים שאין לזלזל בתוכנם" (שם, פסקה 5).
בדחותו את הערר, מציין כב' השופט דנציגר כדלקמן:

"שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה שנמסר לי. עילת המעצר הנטענת, היא כאמור, עילת המסוכנות. בשלב זה של מעצר בטרם הגשת כתב אישום לאחר הגשת הצהרת תובע, על בית המשפט להשתכנע באפשרות לבקש מעצר (להבדיל משכנוע מלא בקיומה של עילת מעצר הנדרש בשלב של מעצר עד תום ההליכים) [ראו: דברי השופט א'
רובינשטיין בבש"פ 2992/09

ואנונו נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 3.4.2009), סעיף י"ג להחלטה; וכן ראו החלטתה המקיפה של השופטת א' פרוקצ'יה בעניין מהותה של הצהרת תובע בשלב של מעצר בטרם הגשת כתב אישום,
בש"פ 8845/04

אלטויל נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 7.12.2005)].
" (שם, פסקה 8).

7.
בבש"פ 377/11 חיים שטנגר נ' מדינת ישראל
(אתר נבו) (14.1.11), התקבל הערר ובית המשפט העליון (כב' השופט ע' פוגלמן) מתייחס לסוגיה כדלקמן:

"
השאלה בה יש להתמקד היא, אם כן, האם חלופת המעצר שהוצעה יש בה כדי לאיין את המסוכנות הקיימת, שכן גם בשלב של "מעצר ביניים" עד להגשתו של כתב אישום יש לבחון את אפשרות השחרור לחלופת מעצר, על מנת שהפגיעה בחירותו של מי שטרם הורשע בדין תהיה מידתית (השוו:
בש"פ 10534/08

מדינת ישראל
נ' בראודה (לא פורסם, 14.12.2008);
בש"פ 10853/08

מסעוד נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 23.12.2008)). להשקפתי, חלופת המעצר שהוצעה בעניינו של המשיב יש בה כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו. לעורר אין עבר פלילי והוא ניהל עד כה אורח חיים נורמטיבי לחלוטין. קשה, אמנם, להשתחרר מהתחושה הקשה העולה מכך שעורך דין ותיק כמו העורר מעורב במזימה לפגוע באחרים, ואף איננו בוחל מתכנון כאמור ביחס לרכבה של שופטת שהחלטותיה לא נשאו חן בעיניו; ואני סבור, כי יש ממש באמירתו של בית המשפט המחוזי בדבר החומרה שיש לייחס למצב בו אדם שהוא עורך-דין מוכר בקהילתו ומופקד על שמירת החוק, נוהג, לכאורה, בדרך זו. יש להניח, כי ככל שהעורר יואשם ויורשע בעבירות אלה הוא ייתן על כך את הדין אולם לעת הזו, נתונים אלה אינם מובילים בהכרח למסקנה כי הדרך היחידה לנטרול מסוכנותו של העורר בתקופת הביניים האמורה היא מאחורי סורג ובריח
".
(שם, פסקה 4).



מן הכלל אל הפרט

8.
עיינתי בחומר החקירה, ובין היתר בדוחות מיום 6.4.11 ומיום 12.4.11 שאף הוצגו לבית המשפט קמא (סומן על ידו מב/2, מב/3), אשר מכיל פרטים רבים המבססים את החשדות כנגד המשיבה. כמו כן הוצג בפני
י מזכר הסומן א', לאישוש החשדות.

בהינתן שמדובר בעורכת דין, ייתכן שרמת המסוכנות הנשקפת ממנה פחותה מאשר במקרים אחרים, כפי שציין כב' השופט פוגלמן בפרשת עו"ד חיים שטנגר, כפי שצוטט לעיל, אך עדיין קיימת מסוכנות וחשש משיבוש לאור החומר שבתיק החקירה.

הייתי נוטה לדחות את הערר או לאפשר לעוררת 24 שעות בלבד, ע"מ לאפשר לעוררת להגיש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, אלא שיש קושי בדבר לאור העובדה שאנו בערב חג פסח וליל הסדר בפתחנו (השעה עתה 13:45), והגשת כתב אישום מצריכה הכנה.
לפיכך אני מקבל חלקית, את הערר באופן שמעצרה של המשיבה יסתיים ביום ד' (20.4.11), למחרת החג, בשעה 15:00, בתנאים שנקבעו בבית משפט השלום.
<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ד ניסן תשע"א, 18/04/2011 במעמד הנוכחים.



יוסף שפירא
, שופט

הוקלד על ידי: שלומי בטיש







עמי בית משפט מחוזי 28752-04/11 מדינת ישראל נ' סוהר איוב (פורסם ב-ֽ 18/04/2011)