פסקי דין על מוחמד ג'שי | פסקי דין על עבדל גאני ג'שי |

22858-10/09 פ     12/04/2011




פ 22858-10/09 מדינת ישראל נ' מוחמד ג'שי, עבדל גאני ג'שי




לך



st1\:*{behavior: }



בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"פ 22858-10-09 מדינת ישראל
נ' ג'שי ואח'



12 אפריל 2011





בפני
כב' השופטת צלה קינן



המאשימה
מדינת ישראל



נגד

הנאשמים

1. מוחמד ג'שי
ת"ז 065935678
2. עבדל גאני ג'שי
ת"ז 300411048



נוכחים:
ב"כ המאשימה: עו"ד רמי סלאמה
ב"כ הנאשם 1: עו"ד גב' מרסל בוטבול
(סנגוריה ציבורית)
ב"כ הנאשם 2: עו"ד גב' ציפורה גיטר
(סנגוריה ציבורית)
הנאשמים בעצמם
<#1#>

<#4#>
גזר דין

הנאשמים הורשעו, על-פי הודאתם, בעובדות כתב האישום בעבירת החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עפ"י סעיף 7(א) + 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג- 1973

(להלן:"פקודת הסמים המסוכנים") + סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

א.
עובדות כתב האישום:


ביום 4.3.07, בשעה 19:30 או בסמוך לכך, החזיקו הנאשמים, שלא כדין, מתחת לספה בדירה נטושה, בבנין מגוריהם ברחוב הגיבורים 49 בחיפה, סמים מסוכנים מסוג הירואין במשקל של כ- 87.56 גרם נטו (להלן:"הסמים"), שלא לצריכה עצמית.


במעשיהם המתוארים לעיל, החזיקו הנאשמים בצוותא חדא סמים מסוכנים, שלא לצריכתם העצמית, ללא היתר כדין.

ב.
ראיות לעונש:


מטעם נאשם 2 הוגשו המלצות ממעסיקיו (נע/1, נע/2, נע/3).

תסקירי שרות מבחן בעניינם של הנאשמים:


קצינת המבחן, גב' שאדיה עוכל סלפיתי, ערכה תסקירים בעניינם של הנאשמים, בהם פירטה את נסיבותיהם האישיות והמשפחתיות .


תחילה, אסקור את הרקע המשפחתי, המשותף לשני הנאשמים, שהינם אחים.


נאשם 1, הינו הבן הבכור והנאשם 2 הינו הבן האמצעי במשפחה המונה הורים פרודים ושלושה אחים בגילאי 19-27, המתגוררים בחיפה יחד עם אמם. יחסיו של האב עם הנאשמים תוארו כ"מורכבים", על רקע עזיבתו של האב את הבית. האם מהווה דמות משמעותית ודומיננטית בחיי ילדיה.


יצוין כי הנאשמים
שללו שימוש בחומרים ממכרים או קיומן של בעיות מיוחדות באורחות חייהם. שני הנאשמים נעדרי עבר פלילי.


כעולה מהתסקיר, נאשם 1 הינו בן 27, עובד כשליח, סיים 10 שנות לימוד במסגרת בית ספר מקצועי "אורט", עזב את הלימודים על מנת לפרנס את משפחתו, עבד בעבודות מזדמנות ולא שמר על יציבות תעסוקתית. לאחרונה, התארס עם צעירה חיפאית. צעד זה, לסברתו, יסייע לו להצליח ולהשתלב בחברה באופן נורמטיבי.


הנאשם 1 שיתף את קצינת המבחן בחששו מהשלכות התיק דנן על עתידו. הוא קיבל אחריות על ביצוע העבירה, חזר על טענתו כי נתן אמון בחברו שפנה אליו וביקשו להחביא עבורו "קופסה", מבלי שהתעניין בתוכנה, שלל כל כוונה או מניע פליליים מאחורי ביצוע העבירה ותיאר את הסתבכותו "כמעשה תמים ורצון לעזור לחבר".


להתרשמות קצינת המבחן, מדובר בצעיר בעל דימוי עצמי נמוך, הנוטה להשליך את האחריות על הדינאמיקה המשפחתית בה גדל והתפתח, הוא חווה תחושת נטישה והזנחה רגשית בעיקר מצד אביו, מתקשה להתמודד באופן אדפטיבי עם כעסיו ועם תחושת הפגיעות ומעדיף להתעלם מקיומם.


בסיום התסקיר לא הובאה המלצה טיפולית בעניינו, בשל חוסר מודעות של הנאשם לצורך בטיפול או בשינוי.


בתסקיר בעניינו של נאשם 2 צוין כי הינו בן 24, רווק, עבד בעבודות מזדמנות והתקשה לשמור על יציבות תעסוקתית. הוא עזב את המסגרת הלימודית לאחר 10 שנות לימוד, כדי להשתלב במעגל העבודה ועבד בעבודות מזדמנות.
עוד צוין בתסקיר כי נאשם 2 , נולד עם "פגם בריאותי", שהצריך ניתוחים בפני
ו ובעיניו, טיפולים רפואיים שונים ואשפוזים ממושכים, שגרמו למשבר בין הוריו ולפירוד ביניהם.

בהתייחסו לעבירה נשוא כתב האישום, הנאשם 2 קיבל אחריות לביצועה, אולם ציין כי הוא ואחיו הסכימו להסתיר את הקופסא, על-פי בקשת מכר, מבלי שידעו מה תוכנה. הנאשם 2 שלל כוונה פלילית וטען כי התנהגותו נעשתה מתוך תמימות ורצון לעזור לחבר. בתסקיר צוין כי עמדתו זו והמזעור בתיאורו את הסתבכותו, הקשו על בחינת המניעים להתנהגותו.


להתרשמות קצינת המבחן, מדובר בצעיר בעל דימוי וערך עצמי נמוכים; גדל בקונסטלציה משפחתית מורכבת שבה חווה נטישה, אובדן והזנחה של צרכיו הרגשיים, תחושות שממשיכות להתקיים גם היום, לאור אי- הוודאות סביב בריאותה של אמו וחששו לחייה; הוא לא הביע נזקקות טיפולית. יחד עם זאת, הוא הביע חרטה וציין כי מדובר באירוע חריג שאינו מאפיין את התנהלותו הרגילה ואת ערכיו.


בסיום התסקיר לא הובאה המלצה טיפולית בעניינו, נוכח מאפייני אישיותו והעדר הכרתו בצורך בשינוי וטיפול.

ג.
טיעוני הצדדים:


ב"כ המאשימה
ציינה, בפתח טיעוניה, לקולא, את העדרו של עבר פלילי לחובת הנאשמים ואת השיהוי בהגשת כתב האישום, שנתיים וחצי לאחר ביצוע העבירה. על אף שהנאשמים נעצרו ביום 4.3.07 למשך 4 ימים , כתב האישום נגדם הוגש ביום 27.10.09.


עוד חזרה באת כוח המאשימה על הצהרתה בדיון מיום 6.1.11, כי אין בידי התביעה כדי לשלול
כי הסמים שנתפסו, הוסתרו במקום הנטוש מתחת לביתם של הנאשמים, בעבור אחר וכי תוכן המידע המודיעיני, חיזק זאת.


לחומרא, ציינה את כמות הסמים הגדולה של כ- 87 גרם הרואין, חומרת העבירה והנזק שעלול להיגרם משרשרת הפצת הסם, שהנאשמים היו חלק ממנה, לשם הפקת רווח או תועלת אחרת כלשהי.


באת כוח המאשימה ביקשה להעדיף את האינטרס הציבורי נוכח כמות הסם הגדולה שנתפסה, על פני השיקולים לקולא ובכללם נסיבותיהם האישיות של הנאשמים והפנתה לפסיקה, בה נגזרו על נאשמים בעבירות דומות בין 4- 5 שנות מאסר בפועל.


לסיום, עתרה להטיל על הנאשמים עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס.


ב"כ הנאשם 1, טענה בשמם של שני הנאשמים וציינה כי הצהרת המאשימה, מעמידה את העבירה ברף חומרה נמוך של החזקה עבור אחר. עוד טענה כי חרף חקירתו של חשוד נוסף בפרשה, מחמוד מוהנד,
שחלק מהראיות אף קשרו אותו לאירוע ולכך שהסם שייך לו, לא הוגש נגדו כתב אישום, דבר, שלטענתה, מהווה פגיעה בשוויון בפני
החוק הגורמת לתחושה קשה של הפליה אצל הנאשמים.


לקולא, ביקשה להביא בחשבון את העובדה כי הנאשמים נטלו אחריות על מעשיהם, הודו במיוחס להם בכתב האישום, ובכך הביאו לחיסכון בזמן השיפוטי. עוד בקשה להביא בחשבון, לקולא, את הבעת החרטה של הנאשמים על מעשיהם וחלוף הזמן מאז בוצעה העבירה ועד להגשת כתב האישום. היא גם הדגישה את גילם הצעיר של הנאשמים לעת ביצוע העבירה, את עברם הנקי, למרות נסיבות חייהם הקשות ואת העובדה שגם בתקופה שחלפה מאז ביצוע העבירה לא היו מעורבים בפלילים.


ב"כ הנאשם 2 חזרה על האמור בתסקיר, בעניין נסיבותיהם האישיות של הנאשמים שפורטו בהרחבה לעיל, ובייחוד, הדגישה את העובדה כי עול פרנסת המשפחה, מוטל על כתפיהם וטענה כי ריצוי מאסר בפועל, יגרום למשבר לאימם ולאחיהם הצעיר.


לטענתה, עולה מהתסקיר שאין המדובר בעבריינים מועדים, אלא בצעירים נורמטיביים אשר חוו נסיבות חיים קשות וגדלו בתנאים טראומטיים. לסברתה, ההימנעות של שירות המבחן, ממתן המלצה טיפולית במקרה דנן, נבעה מהעדר הצורך בהליך שכזה, נוכח היות האירוע, מעידה חד פעמית.


עוד טענה כי לנאשמים לא הייתה כל כוונה פלילית, וכי העבירה בוצעה בשל אישיותם הדלה, חוסר התחכום וחוסר יכולתם להבין שמנצלים את תמימותם לרעה, וציינה כי
לאחר ההסתבכות בתיק דנן, הנאשמים הבינו את חומרת המעשים והפיקו את הלקחים.


על אף חומרת העבירה ומדיניות הענישה, ביקשה לזקוף לזכותם את מכלול השיקולים לקולא שמנתה לעיל ולהימנע מהטלת מאסר בפועל, שלטענתה, עלול לגרום לנאשמים נזק בלתי הפיך, והיגררות אחרי חברה עבריינית בכלא.


לאור כל האמור, ביקשה שלא למצות את הדין עם הנאשמים ולהסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ומאסר על תנאי מרתיע. כמו כן ביקשה להימנע מהטלת קנס, שכן, לטענתה, אין המדובר בסוחרי סמים, אלא בנאשמים שמפרנסים את משפחתם ועובדים בעבודות מזדמנות.


ב"כ הנאשם 2 הוסיפה וטענה לקיומם של מחדלים, המהווים, לטענתה שיקולים לקולא והם: אי מתן זכות שימוע בטרם הגשת כתב האישום באיחור של מספר שנים, הטענה להגנה מן הצדק, באשר לפגמים, שלטענתה נפלו בתחילת ההליך ובהם אי הבהרה לנאשמים על
זכותם להיוועץ בעו"ד , והפנתה בעניין זה לעדות רפ"ק אריה דהן, בדיון מיום 6.1.11.


עוד לקולא, ציינה את השיהוי הרב בהגשת כתב האישום ואת אי- הגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים, המעידים, לדבריה, כי אין המדובר בנאשמים שמקומם מאחורי סורג ובריח. כן ציינה את השיהוי בהגשת תעודת החיסיון בתיק, חצי שנה לאחר הגשת כתב האישום
ו- 4 שנים לאחר האירוע.


בסיום טיעוניה, ביקשה לשקול לקולא את מחדלי המאשימה שפורטו לעיל, נסיבות העבירה, אישיותם החיובית של הנאשמים, עברם הנקי וחרטתם, והפנתה לפסיקה התומכת, לדעתה, בעמדתה לעניין העונש.


נאשם 1 בפנותו לבית המשפט ציין:

אני מצטער ואני הבנתי לעתיד שלא להסתבך יותר בדברים האלה. אני מאורס ורוצה להמשיך את החיים שלי".


הנאשם 2 בפנותו לבית המשפט הצטער על המעשה.


בטרם, גזירת דינם של הנאשמים , הוריתי על עריכת חוות דעת ממונה על עבודות שירות, בהן צוין כי הנאשמים מסרו בדיקות שתן שהצביעו על ניקיונם מסמים. הנאשמים הביעו הסכמה לריצוי המאסר בעבודות שירות, לאחר שהוסברו להם תנאי הריצוי של מאסר בעבודות שירות ונמצאו כשירים רפואית לכך.

ד.
דיון:


אין צורך להכביר מלים על חומרת העבירה המיוחסת לנאשמים. עבריינות הסמים, מוכרת כרעה חולה, המסכנת ומאיימת על שלומה ובטחונה של החברה, ועל כן בית המשפט מצווה לתרום במאבק לביעורה. הנאשמים הורשעו, כאמור, בעבירת החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, שהעונש הקבוע לצידה בסע' 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים, הינו מאסר עשרים שנה.


כמפורט בכתב האישום, הנאשמים החזיקו קוקאין במשקל 87.56 גרם נטו, כמות לגביה קיימת חזקה שאינה לצריכה עצמית (ר' תוספת שנייה לפקודת הסמים המסוכנים), ולכן אין חשיבות לטענה כי הנאשמים אינם משתמשים בסמים ואינם סוחרים בו.


אין צריך לחזור ולעמוד על מדיניות הענישה, המחייבת ענישה משמעותית, על כל אחת מהחוליות בשרשרת הפצת סמים, להרתעת העבריינים בפועל ובכוח מביצוע עבירות דומות.
עם זאת, על אף חומרתה המפליגה של העבירה ומדיניות הענישה המחייבת הטלת עונש מאסר בפועל, אין זה ראוי בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה למצות עם הנאשמים את מלוא חומרת הדין. לא אתעלם מהנימוקים לקולא שפורטו בטיעוני באי כוח הנאשמים שעניינם, עברם הנקי , הודייתם, נסיבותיהם האישיות וחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה.


כעולה מתסקיר שרות המבחן, לנאשמים, נסיבות אישיות מיוחדות, ובהן גילם הצעיר יחסית, המשפחה בה גדלו והמצוקה הכלכלית שממנה סבלו, והעובדה שעל אף נסיבות חייהם המורכבות עברם נקי מרבב, לפני האירוע נשוא כתב האישום וגם לאחריו.


נימוק נוסף לקולא נעוץ בהגשת כתב אישום באיחור מופלג ובחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה.
שיהוי של שנתיים וחצי בהגשת כתב אישום, הוא שיקול לקולא, הן בשל עינוי הדין שנגרם לנאשמים, והן משום היחלשותו של האפקט ההרתעתי של המאסר בפועל,
עם חלוף הזמן מביצוע העבירה ( ר'

ע"פ 5527/07
אגסי נ' מדינת ישראל

(פורסם במאגרים, ניתן ביום 24.10.07;
ע"פ 3821/08 חיים שלומוב נ' מדינת ישראל
, פורסם במאגרים, ניתן ביום 28.9.08).


עוד הבאתי בחשבון את הליקויים בהתנהלות החקירה ובהמשך באופן הגשת כתב האישום, כפי שפרטה ב"כ נאשם 2, בטיעוניה לעונש.


התרשמתי כי הנאשמים ניהלו אורח חיים נורמטיבי דרך כלל, חרף הנסיבות הקשות וכי ככל הנראה מדובר במעידה חד פעמית וכי הפיקו את הלקח הראוי. חשיפתם לגורמים עבריינים, בתוך כותלי בית הסוהר, עשויה לפגוע בתפקודם "השברירי" ובתוך כך לגרום יותר נזק מתועלת. אני סבורה איפה, כי הימנעות משליחתם למאסר ממש, תשרת לא רק את האינטרס האישי של הנאשמים, אלא אף את אינטרס הציבורי.


ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות, ישרת לא רק כגורם הרתעתי אלא אף כגורם חינוכי לנאשמים, מעצם הקניית הרגלי עבודה, סדר ומשמעת.


בהביאי בחשבון את מכלול השיקולים לקולא ולחומרא, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים כדלקמן:


נאשם 1:


18
חודשי מאסר מתוכם 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירת
סמים מסוג פשע.


נאשם 1 יבצע עבודות השירות, ב"משטרת מרחב חיפה- חוף", בימים ובשעות המפורטות בחוות דעת הממונה מיום 5.4.11.




הנאשם 2
:


18
חודשי מאסר מתוכם 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירת
סמים מסוג פשע.


נאשם 2 יבצע את עבודות השירות, ב"אגודה לשיקום תעסוקתי- חיפה", בימים ובשעות המפורטות בחוות דעת הממונה מיום 5.4.11.


שני הנאשמים יתייצבו

ביום 15.5.11 בשעה 8:00
,

לצורך קליטה והצבה, בפני
הממונה על עבודות השירות, במפקדת מחוז צפון-, יח' עבודות שירות, כפר מג'אר (מתחם כלא חרמון).


לנאשמים הוסברה החובה לעמוד בכל התנאים שנקבעו ע"י הממונה על השירות וכן הוסברו להם המשמעות והתוצאות של אי עמידה בתנאים.


המזכירות תשלח העתק של גזר הדין לשירות המבחן ולממונה על עבודות שרות.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

התוצאה הודעה לנאשמים ולבאי כוחם והם קיבלו עותקי גזר הדין.


ניתן היום,
ח' ניסן תשע"א, 12 אפריל 2011 בנוכחות ב"כ המאשימה – עו"ד רמי סלאמה
, ב"כ הנאשם 1 – עו"ד גב' מרסל בוטבול
(סנגוריה ציבורית), ב"כ הנאשם 2 – עו"ד גב' ציפורה גיטר
(סנגוריה ציבורית) והנאשמים בעצמם.
<#3#>

ניתן והודעה היום ח' ניסן תשע"א, 12/04/2011 במעמד הנוכחים.



צילה קינן , שופטת







פ בית משפט מחוזי 22858-10/09 מדינת ישראל נ' מוחמד ג'שי, עבדל גאני ג'שי (פורסם ב-ֽ 12/04/2011)