פסקי דין על עקיל עקיל בן האשם | פסקי דין על מחמד טאהא בן מחמוד | פסקי דין על מחמד עליוואת בן עדנאן | פסקי דין על רמזי אבו רמוז בן מרעי |

1654/04 פ     19/05/2004




פ 1654/04 מדינת ישראל נ' עקיל עקיל בן האשם, מחמד טאהא בן מחמוד, מחמד עליוואת בן עדנאן, רמזי אבו רמוז בן מרעי




1


בתי המשפט
בית משפט השלום פתח-תקוה
בש 002321/04

בתיק עיקרי: פ 001654/04
בפני
:
כבוד השופטת נירה דסקין

תאריך:
19/05/2004


בעניין:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עוה"ד
אלינה פינצי
המבקשת

נ ג ד


1. עקיל עקיל בן האשם

2. מחמד טאהא בן מחמוד

3. מחמד עליוואת בן עדנאן

4. רמזי אבו רמוז בן מרעי

5. גולאני ראאד בן מחמוד


ע"י ב"כ עוה"ד
אשרף עדווי {מס' רשיון: 34230}
המשיבים

החלטה

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המיחס להם ביצוע עבירות של התפרצות לבנין, גניבת רכב, נהיגה ללא פוליסת ביטוח ולמשיבים 1 ו-4 נהיגה ללא רשיון וזאת בנסיבות כמפורטות בכתב האישום.

התביעה מבקשת להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

ההגנה חולקת על קיומה של תשתית ראייתית ולכן אדון תחילה בשאלה זו.

שמעתי טענות ב"כ הצדדים ואומר כבר עתה כי מצאתי דבר קיומה של תשתית ראייתית במידה הנדרשת, וזאת כפי שיפורט להלן:

מחומר הראיות בתיק החקירה עולה כי בתאריך 8.5.04 בסביבות השעה 02.00 נתפסו סמוך לצומת חגור ארבע משאיות רגילות ומשאית מנוף, כאשר בכל אחת מהן אחד מחמשת המשיבים. המשאיות, כך מסתבר, נגנבו באותו הלילה ממוסך השייך לפואד רואן מכפר ברא, זאת כעולה מדו"ח הפעולה ומעדותו של בעל המוסך.

אין חולק כי חמשת המשיבים נתפסו ב- 5 משאיות אשר כאמור נגנבו עוד באותו הלילה וכמו כן אין מחלוקת בין התביעה להגנה כי אכן ארעה התפרצות במקום ובמועד המתואר בכתב האישום, וכי המשאיות נגנבו משם.

בנוסף לדו"ח הפעולה המתאר את תפיסת המשיבים ברכבים האמורים, כוללות ראיות התביעה עדויות של שני עדי ראיה, חסן ריאן ועומר ריאן אשר באותו הלילה, בסביבות 02.00 זיהו חלק מהמשאיות כמשאיות של כפר ברא ובינם לבין עצמם תהו בנוגע לסיבה שהמשאיות נהוגות בשעה שתיים בלילה.

עומר ריאן מצין כי ראה ארבע משאיות נוספות בשורה ואף זיהה את המשאית האחרונה כשייכת לבן דודו.

עד זה מוסיף ומציין כי מיד בהמשך הגיעו למוסך ומיד הבחינו כי הגדר של המוסך פרוצה ושבורה.

עוד כוללות עדויות התביעה עדויותיהם של בעל המוסך ובנו, המתארות את נעילת המוסך בסוף יום העבודה, כאשר הבן, תאהר ריאן, מסביר כי המפתחות הושארו בתוך המשאיות שנגנבו, חלקם בתוך הסויץ, וזאת מאחר והעבודה על הרכבים טרם הסתיימה והקבינות היו למעלה.

המשיבים מצדם לא ידעו לספק הסברים מספקים שיהיה בהם כדי להבהיר מה עשו בשעה 02.00 לפנות בוקר נוהגים בשיירה של רכבים שנגנבו זמן קצר קודם לכן.

הגרסאות שמסרו סותרות האחת את השניה וממילא אין בהן הגיון רב וככל שהדבר נוגע לשלב בו אנו מצויים, מצאתי אותן מופרכות על פניהן .

המשיב 1 טוען בגרסתו הראשונה כי אדם ששמו מוחמד הציע לו להעביר רכב שנתפס ע"י המשטרה תמורת 1,000 ₪. בהתאם לסכום עמו הגיע עם רכבו לירושלים למקום המפגש שם עלה המשיב על המשאית המונעת החל לנסוע ונתפס לאחר כשתי דקות ע"י המשטרה.

המשיב מסר מס' טלפון של אותו מוחמד אך מס' טלפון זה היה בלתי זמין והשוטר לא הצליח להשיג טלפונית אדם בשם זה דרך מספר טלפון זה.

יצויין גם כי המשיב מודה בהודעתו השניה כי הוא נהג בעודו בפסילה.

בהודעתו השניה חוזר בו המשיב מהגרסה לפיה הובטח לו סך של 1,000 ₪ וטוען שאותו מוחמד אמר לו שיהיה "מבסוט" מהסכום שיקבל.

לטענתו בהודעתו השניה, פגש במוחמד בתחנת הדלק, שם החליף את מוחמד אשר התניע עבורו את הרכב. המשיב מודה כי נסע בשירה וכי היה רביעי בשיירה של 5 משאיות, ולשאלת השוטרים אם הסיטואציה לא נראתה לו חשודה ענה "לא חשבתי".

משיב 2 בהודעתו הראשונה טוען כי אדם אותו אינו מכיר, התקשר אליו ואמר לו כי הוא צריך נהג רק לאותו הלילה להעביר רכב ממקום מסויים לירושלים ואמר לו כי ישלם לו אך לא נקב בסכום.

לטענתו, אותו אדם לא ידוע לקח אותו ממוסררה למקום בו עמדו 4 משאיות נוספות. הוא עלה למשאית כאשר היתה כבר מונעת כאשר המפתחות בסויץ. הוא נהג את הרכב כ- 5 דקות עד שנתפס ע"י המשטרה.

משנשאל האם הסיטואציה נראית לו סבירה ענה כי יש לו אמונה בבני אדם.

יצויין כי משיב זה מודה כי הכיר בפני
ם אחד מהמשיבים האחרים.
אך לגבי מי שפנה אליו הוא מזהה אותו כאדם בשם סמי וטוען כי אינו מכירו.

זאת ועוד, המשיב מודה כי חשב שיתכן ומדובר במשאית גנובה.

משיב 3 מוסר גרסה מבולבלת ובלתי ברורה לפיה בהיותו אסיר ברשיון ובעת שנמצא במעצר בית חלקי (החל משעה 22.00) בביתו בשכונת סילואן בירושלים, הגיעו אליו שני אנשים שאינו מכיר, הציעו לו עבודה, לקחו אותו עמם ברכבו, בדךר לא ברורה הוא הגיע לאחת המשאיות ונהג בה עד שנתפס.

לטענתו, אין לו קשר למשאיות האחרות שנתפסו ואינו מכיר את האנשים שפנו אליו והציעו לו את העבודה.

גם משיב זה מודה כי הסיטואציה לפיה בשעה 02.00 עלה על משאית בהוראת אדם שאינו מוכר לו ומסיבה שלא הובהרה לו אינה הגיונית אך הוא מסביר זאת בצורך לפרנס את משפחתו.

גם הוא, כאחרים, טוען שעלה על הרכב בתחנת הדלק.

משיב 4 מספר כי פגש אדם אותו אינו מכיר בירושלים, שהציע לו עבודה.

אותו אדם הביאו בלילה לתחנת הדלק למקום בו עמדה המשאית ובהוראתו עלה והחל לנסוע רק שתי דקות עד שנתפס.

המשיב מודה כי נהג ללא רשיון נהיגה בר תוקף.
גם משיב זה מודה כי היו במקום 4 משאיות נוספות, ווגם הוא מספר כי הרכב כבר היה מונע בעת שעלה עליו.

משיב זה איננו יכול לתת הסבר הגיוני לסיטואציה אותה הוא מתאר, ולעובדה שבסופו של דבר נהג בשעה 02.00 בשיירת רכבים גנובים.

לטענת משיב 5 הגיע לתחנת הדלק בהוראת אדם בשם מוחמד אשר אינו יודע שם משפחתו, ואשר התקשר לטלפון שלו בשעות הערב והציע לו לעשות הובלה.

הם הגיעו למקום, הוא ראה משאית אחת שאין בה נהג, עלה עליה, וגילה שהיא מונעת.

המשאיות שלפניו החלו בנסיעה והוא החל לנסוע אחריהן. לאחר חמש דקות נתפס ע"י המשטרה.

גם משיב זה לא יודע לתת כל הסבר סביר לסיטואציה אותה הוא מתאר ואשר אליה לכאורה נקלע.

על אף שחמשת המשיבים טוענים להעדר היכרות ביניהם, הרי שכולם תושבי ירושלים, אשר נתפסו נוהגים כאמור בשיירה באזור אחר לגמרי במשאיות שנגנבו באותו מועד ומאותו מקום.

גם הגרסה החוזרת של המשיבים לפיה כל אחד מהם הגיע באופן עצמאי לאזור תחנת הדלק, שם נכנס למשאית מונעת עומדת בסתירה גמורה לעדות שני עדי הראיה שראו אמנם את השיירה סמוך לתחנת הדלק, אך מציינים בפירוש כי לא היתה תנועת נהגים מחוץ לרכב ואל הרכב. כך שהגרסה המתואמת לכאורה של חמשת המשיבים נסתרת ע"י שני עדי ראיה אובייקטיביים.

מצאתי כי נסיבות המצאות המשיבים ברכבים בזמן ובמקום מקימות חזקה תכופה אשר על המשיבים היה לסתור.

המשיבים לא הצליחו לסתור את החזקה התכופה אשר קמה, ואף יתירה מכך, גרסאותיהם המבולבלות והבלתי מתקבלות על הדעת, לא זו בלבד שאין בהן לסתור החזקה אלא להיפך, לחזקה.

לאור כל החומר שבתיקי החקירה, ומשבשלב זה משלא נסתרה החזקה התכופה, ויתרה מכך, מצאתי לה חיזוקים ראייתיים רבים כפי שפורטו הן בהודעות שני עדי הראיה, הן בגרסאות התמוהות של המשיבים והן בסתירות הפנימיות שעולות מהודעות המשיבים, מצאתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית במידה הנדרשת בשלב זה.

עילת מעצר:

אמנם מדובר בעבירות רכוש.

אך גם בעבירות רכוש מסוימות ובנסיבות מסוימות יש כדי להקים עילת מעצר.

במקרה זה מדובר בהתפרצות ובגניבה אשר לאור הנסיבות האופפות ניתן ללמוד שהיתה מתוכננת ומתוזמנת ע"י מספר מעורבים אשר לכאורה קשרו קשר מבעוד מועד ותכננו באופן מדוקדק.

בכל המשאיות היה מותקן מתקן זיהוי של חב' איתוראן אשר אמור היה להתריע על כל פריצה, ולכולן היה קוד סודי שנדרש להפעלתן.

לאור העובדה שמערכת האיתורן לא הופעלה וכי המשאיות הופעלו ע"י הקוד הסודי, הרי ניתן ללמוד כי מדובר בהתפרצות מתוכננת לפרטי פרטים.
כל התנהלות המשיבים כעולה מחומר הראיות מלמדת כי המדובר במי שהתאגדו לכדי כנופיה לצורך גניבת רכבים. לכך מתווסף שווי הגניבה המוערך ביותר ממליון ₪.

בכך די כדי להקים עילת מעצר שעניינה מסוכנות הנשקפת לציבור מכל המשיבים.

יצויין כי לעילה זו שקמה לגבי כל המשיבים מצטרף נופך של חומרה בנוגע למשיבים 1 ו- 4, השנים נהגו כשאין בידיהם רשיון נהיגה בר תוקף.

ודי בעובדה זו לבדה כדי להקים עילת מעצר לאור המסוכנות הרבה הנשקפת לשלום הציבור הנובעת מכך שמי שהינו פסול מלהחזיק רשיון נהיגה נוהג במשאית.

בנוגע למשיב 3, מדובר באסיר ברשיון.

ביהמ"ש נתן בו אמון על דרך שחרורו לחלופת מעצר והוא רמס אמון זה ברגל גסה.

לחובת משיב 2 הרשעה בעבירה של שוד וגם עברו הפלילי של משיב 5 אינו נקי.

מצאתי כי קיימת עילת מעצר לגבי כל המשיבים.

חלופת מעצר:

לא מצאתי בחלופת המעצר שהוצעה כדי לקדם פני המסוכנות כפי שנמצאה או כדי לפוגגה בנסיבות הענין.


אשר על כן אני מורה על מעצרם של המשיבים עד לתום הליכים.

ניתנה היום כ"ח באייר, תשס"ד (19 במאי 2004) במעמד עו"ד אלינה פינצי
– ב"כ המבקשת, עו"ד אשרף עדווי
– ב"כ המשיבים והמשיבים בעצמם.

הודעה זכות ערר.

נירה דסקין
, שופטת

אורית










פ בית משפט שלום 1654/04 מדינת ישראל נ' עקיל עקיל בן האשם, מחמד טאהא בן מחמוד, מחמד עליוואת בן עדנאן, רמזי אבו רמוז בן מרעי (פורסם ב-ֽ 19/05/2004)