פסקי דין על אברהם קמינסקי | פסקי דין על משה בכר

51509/08 תאק     26/04/2011




תאק 51509/08 אברהם קמינסקי נ' משה בכר








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ק 51509-08 קמינסקי נ' בכר






בפני

כב' השופט
צבי כספי


תובע

אברהם קמינסקי


נגד


נתבע

משה בכר




פסק דין


התובענה בתיק זה הוגשה נגד בעלה לשעבר של אחייניתו של התובע.
מספר עובדות "משפחתיות" אינן שנויות במחלוקת ומהראוי לציינן בפתיח ל

פסק דין
זה דלקמן:
התובע הוא אחיו של אחד מר אהרון קמינסקי [ להלן: "אהרון" ]; אהרון הוא אביה של הגב' טלי קמינסקי – בכר – הראל [ להלן: "טלי" ];
מכאן שטלי היא אחייניתו של התובע; טלי הייתה נשאוה לנתבע מר משה בכר
.
בקליפת אגוז, ככל הדרוש ל

פסק דין
זה, אין חולק על כך שטלי נטלה מהתובע הלוואה בסך של -.120,000 ₪ והיא נדרשה להחזירה, ככל שההלוואה לא נפרעה עד חודש אפריל 2005;
סכום התביעה מבטא את סכום ההלוואה וכל המגיע בגינה לתובע
[ ראה סעיף 25 לתצהיר התובע ].
נגד טלי ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה בהליכים קודמים ואין עליו מחלוקת.
התביעה הנוכחית היא כנגד בן זוגה לשעבר של טלי, הוא הנתבע, בטענה גם הוא
קיבל את ההלוואה מהתובע, דודה של טלי, וחייב להחזיר אותה ביחד ולחוד עם טלי.
סיבת התביעה נגד הנתבע בנוסף לזו שהוגשה נגד טלי נובעת מכך שטלי, ככל הנראה, היא בעלת אמצעים מועטים ומתקשה להחזיר את ההלוואה על פי פסק הדין שניתן נגדה, למרות הליכי הוצאה לפועל שננקטו נגדה
[ ראה פרוטוקולים של חקירות יכולת של טלי בהליכי הוצל"פ שצורפו לתצהיר התובע
כנספחים ד' ].
אין בדעתי להידרש לנושא הסבוך של שיתופי הקניין בין בני זוג ועד כמה חב בן זוג אחד בחיובי השני כלפי צד ג'; לבד מכך שהתביעה לא התבססה על טענה זו אלא על הסכם מפורש בין התובע לנתבע, היינו כי הנתבע קבל יחד עם טלי את ההלוואה מהתובע, ממילא כפי שיתברר, ספק אם בעת מתן ההלוואה ניתן היה לראות בנתבע וטלי בני זוג, לפחות לצורך האמור לעיל.
הנתבע וטלי נישאו זה לזו ביום 13.5.93, אולם חודש לאחר מכן חתמו על הסכם גירושין [ סעיף 1 וההסכם נספח א' לתצהיר הנתבע ].
את דירתם המשותפת מכרו הנתבע וטלי ביום 19.7.1994
טלי והנתבע המשיכו לחיות כזוג
ולהתגורר ביחד עוד 9 חודשים לאחר הסכם הגירושין שאז נפרדו סופית; בנם נולד בשנת 1995 ובאותה עת לא היה הנתבע בקשר עם טלי ולאחר מכן התגרשו בשנת 1997 [ עמ' 5 לפרוטוקול שורה 15 ועמ' 3
שורה 18 ].
התובע נתן את ההלוואה בתחילת חודש אוקטובר 1994 [ נספח ב' לתצהירו ].
לפי דברי טלי והנתבע, מתן ההלוואה היה לאחר הסכם הפרוד [ כמסתבר אכן מההסכם עצמו ] וזאת על מנת להחזיר חובות אחרים; כל אחד מהם התחייב להחזיר -.100,000 ₪ מתוך כלל החובות שנותרו לאחר מכירת הדירה המשותפת; הנתבע לקח על עצמו להחזיר -.100,000 ₪ ולצורך כך שועבדה דירתה של אימו
[ נספחים ה' ו ו' לתצהירו ] ואילו טלי, על פי
סידור שנעשה בין אביה אהרון לדודה התובע, נטלה הלוואה מהתובע.
טלי עומדת על כך, בסיוע של ממש לנתבע, בן זוגה לשעבר, כי אין הוא חב דבר לתובע שכן ההלוואה ניטלה כאמור על ידיה בלבד, לצרכי החזרי אותם חלקי חובות משותפים שהיא נטלה על עצמה להחזיר.
יחסי המשפחה במשפחת קמינסקי נראים, בלשון זהירה, "מורכבים".
טלי אמנם קבלה הלוואה מהדוד, התובע, אולם לדבריה, אביה, אהרון, היה זה שארגן את העניין והיא לא הייתה במערכת היחסים ובעיקר במערכת ניהול הכספים והחזרי החוב אלא
"...בובה על חוט
" [ עמ' 6 לפרוטוקול שורות 21 עד 23 ועמ' 7 שורות17 עד 20 ].
בניגוד לעמדת דודה התובע, מי שנתן לה את ההלוואה וכך ללא ספק סייע לה, מגנה טלי על זכויות בעלה לשעבר, הנתבע; אם בדרך כלל ניתן לחשוד בעד כי הוא מונע בעדותו מיחסים משפחתיים, הרי שאין במקרה זה חשד כאמור כלפי טלי שנוקטת עמדה בניגוד לעמדת משפחתה או לפחות חלק ממנה.
איני רואה צורך להתייחס לשאלות של אמינות עדותם של טלי והנתבע; אילו הייתי צריך הייתי רואה בעדותם עדות אמינה אך לא אנמק.
די לדחייתה של התביעה בכך שהתובע לא הצליח להמציא שמץ של ראיה, אפילו לא בעדותו שלו, על כך שהנתבע נטל את ההלוואה עם טלי.
דברים אלה צוינו על ידי עוד בשלב הדיון בשלבי הדיון המוקדמים בהם החלטתי על מחיקת כותרת התביעה "סדר דין מקוצר" מעל כתב התביעה.
כשנשאל במפורש מה אמר הנתבע בפגישה בינו לביו טלי, הנתבע ואהרון בעת מתן ההלוואה, ענה :
"...לא ספרתי את המילים של טלי ומשה
" [ עמ' 2 לפרוטוקול שורות 32 ו 33 ].
גם בתצהירו של התובע יש מספר אמירות שאין להן בסיס או שלפחות אין לתובע כל מידע לגביהן, אך לא נמנע מלהצהיר עליהן כעובדות.
כך בסעיף 4 לתצהירו נטען על ידיו כי ההלוואה ניתנה לצורך רכישת דירה עבור טלי והנתבע, דבר שברור שאינו נכון לאור מהלך חייהם של הנ"ל כפי שתואר לעיל ושלבי הפירוד; התובע עצמו הסכים כי הדברים אינם נכונים [ עמ' 2 לפרוטוקול שורות 3 עד 6 ].
בסעיף 7 לתצהיר התובע צוין על ידיו, בהדגשה, כי החזרי ההלוואה היו נעשים מחשבונם המשותף של טלי והנתבע, וזאת הדגיש ככל הנראה על מנת להצביע על הקשר שבין הנתבע להלוואה, כפי שהניח התובע שכך יראה הדבר אם יודגש עניין החשבון המשותף.
בעדותו הודה התובע כי אין לו מושג אם היה החשבון הנ"ל חשבון משותף או אם לאו [
שם בעמ' 2 שורות 23 עד 27 ].
עדות התובע היא עדות של "בעל דין" הזקוקה לסיוע, בלתי אם ראה
בית המשפט לקבלה ללא סיוע מסיבות ראויות, ואיני מוצא סיבות כאלה במקרה זה [ סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971; ע"א 2119/94 לנדאו נ. וין, פד"י מט2 עמ' 77 בעמ' 94
].
טלי כאמור מייחסת את ארגון וביצוע ההלוואה לאביה אהרון וגם התובע עצמו מאשר את מעורבותו של אהרון בעניין ובעת מתן הלוואה עצמה [ עמ' 1 לפרוטוקול שורות 22 עד 24 ועמ' 2 בשורות 32 ו 33 שצוינו לעיל ].
כל אחד מהצדדים הטיל על משנהו את הנזק הנגרם לראיותיו עקב אי הבאת עדותו של אהרון [ סעיפים 25 עד 28 לסיכומי התובע; סעיפים 16, 17 לסיכומי טענות הנתבע ] אולם בעניין זה הדין עם הנתבע.
נטל השכנוע להוכיח את מתן ההלוואה לנתבע מוטל היה על התובע [ ראה קדמי, "על הראיות" חלק ג' עמ' 1723 עד 1754;
למשמעות המושג "נטל השכנוע" ראה ע"א 6160/99 נתן דרוקמן ואח' נ. בית החולים "לניאדו" ואח' פד"י נה3 עמ' 117 ].
העדר עדותו של אהרון פוגע על כן במכלול ראיותיו של התובע, הן מכך שחסרה לו חוליה בשרשרת הראיות והן מעצם ההימנעות מהבאתו של אהרון למתן עדות.
דין התביעה להדחות.
התובע יישא בהוצאות הנתבע בצרוף ריבית והצמדה כדין וכן בשכ"ט עו"ד הנתבע בסכום של -.20,000 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כדין.







ניתן היום,
כ"ב ניסן תשע"א, 26 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.














תאק בית משפט שלום 51509/08 אברהם קמינסקי נ' משה בכר (פורסם ב-ֽ 26/04/2011)