פסקי דין על שמעון מגן | פסקי דין על שושנה מגן | פסקי דין על מקורות חברת מים ואח' |

1399/09 א     26/04/2011




א 1399/09 הרשות הממשלתית למים וביוב נ' שמעון מגן, שושנה מגן, מקורות חברת מים בע"מ ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 1399-09 שמעון מגן
ואח'
נ' הרשות הממשלתית למים וביוב
ואח'






מספר בקשה:
1

בפני

רשמת - כב' השופטת
אסתר נחליאלי חיאט


מבקשת
נתבעת 1

הרשות הממשלתית למים וביוב


נגד


משיבים
התובעים



נתבעים 2.

3.

שמעון מגן
שושנה מגן

מקורות חברת מים בע"מ
תלמי אליהו מושב עובדים אגודה חקלאית




החלטה

1.
בקשה לסילוק על הסף של התביעה למתן צווי עשה נגד הרשות הממשלתית למים וביוב
, נגד מקורות ונגד מושב תלמי אליהו, מפאת חוסר סמכות עניינית של בית המשפט המחוזי לדון בתובענה – היא הבקשה שלפני.
2.
בתביעתם, ביקשו התובעים תושבי מושב תלמי אליהו (הנתבע 3) להכיר בהם כ"צרכנים עצמאיים" של מים; עתרו להורות כי התשלום בגין צריכת המים ישולם ישירות לנתבעת 2 – מקורות ולהורות לנתבעת 3 "שלא למנוע בכל דרך שהיא את אספקת המים לתובעים".
3.
בעובדות המבססות את התובענה חולקים התובעים על התנהלות הנתבע 3 וכלשונם 'התנהלות

הרת אסון'; והם מבקשים "לאפשר להם להתנתק הימנה (מהנתבע 3 – א.נ.ח) תוך מתן אפשרות בידם להמשיך ולהתנהל כחקלאים, חברי המושב" (סעיף 5 לכתב התביעה); לטענתם האגודה שהוכרה כ"צרכן עבור כל משקי המושב", נוהגת במכסת המים הכוללת שהוקצתה למושב שלא כדין, אינה מחלקת את מכסת המים באופן השוויוני הנדרש ממעמדה ונוהגת "באופן פסול ומנוגד לחוק תוך שהם מנצלים לרעה את מעמדם, נוטלים לעצמם מכסות מים כפולות ומכופלות, בין השאר ע"י הקצאת מים 'למשקים וירטואליים אשר כלל אינם קיימים, ומוכרים חלק ניכר מהמים לגורמי חוץ..." ובכך תורמים לתחרות לא הוגנת, ועוד לטענתם גובה הנתבע 3 עלויות לא רלוונטיות לצריכת המים וזאת "על מנת לממן פעילותה" (סעיף 9 לכתב התביעה).

לטענת המבקשת
(הנתבעת 1)
4.
יש לסלק על הסף את התביעה מאחר שנושא אספקת המים מוסדר בחוק המים תשי"ט-1959, ובהתאם נעשית אספקת המים לפי רשיונות הניתנים לספקים כהגדרתם בחוק המים; לטענתה אין הנתבעת 2 ספקית של מים לצרכנים פרטיים, וכי בהתאם לחלוקת הסמכויות השונות כאמור בדין 'הצרכן הסופי' – במקרה זה התובעים אמורים לקבל את המים מהנתבע 3 שכן אין לצרכן הפרטי כל חיבור לנתבעות 1, 2 ו"תפקיד הרשויות המקומיות ליצור תשתית המתאימה לספק את המים לתושביה" (סעיף 6 לבקשה).
5.
לטענת המבקשת ככל שיש לתובעים טענות מהסוג שהובא בכתב התביעה - יש לבררם במסגרת החוקית שנקבעה לכך בחוק המים קרי, בבית הדין למים "שהוקם לפי ס' 140 לחוק המים וזאת במסגרת תקיפת שיקול דעתו של מנהל הרשות במתן רשיונות" (סעיף 9 לבקשה); לטענת המבקשת מי שרואה עצמו נפגע מהחלטת מנהל הרשות בענין רשיון ההפקה רשאי להגיש ערר על ההחלטה לבית הדין למים, ומכל מקום עליו למצות דרך חוקית זו בטרם יפנה, אם בכלל לדרך אחרת.
6.
עוד טוענת המבקשת כי סעד מהסעדים המבוקשים הוא צו עשה "שיקבע את דרך אספקת המים לצרכן פרטי" וזו הוסדרה במסגרת חוק המים ומשכך נעדר בית משפט זה סמכות לקבוע דרך אספקה שהרי לדרך זו מתייחס חוק המים – כך מבוצעת אספקת המים לפי רשיונות הפקה הניתנים לספקים שתפקידם לספק מים לצרכנים הנזכרים במסגרת הרשיון; כך מהווה הנתבעת 2 ספקית שתפקידה לספק מים לנתבע 3 "שמתוקף תפקידו מחלק מים לתושביו וגובה תשלום בגין אספקת מים זו"
(סעיף 5 לבקשה).
7.
לטענת המבקשת הסעדים המבוקשים על ידי התובעים מתייחסים לטענות אשר לזהות ספק המים, אופן הקצאת הרשיון וביצוע לקוי של הנתבע 3 לעמוד בתנאים הנדרשים מספק המים לצרכנים סופיים – נושאים המוסדרים בחוק המים ומסורים לסמכות בית הדין למים "שהוקם לפי סעיף 140 לחוק המים" ועל התובעים לתקוף את החלטת ראש הרשות למתן רשיונות
בהתאם לאמור בדין – קרי, במסגרת פניה לבית הדין למים.
8.
המבקשת גם מציינת בין טענותיה כי התובעים מבקשים צו "שיקבע את דרך אספקת המים לצרכן פרטי, צו שכזה הוא למעשה איון של שיקול הדעת המסור למנהל הרשות לפי סעיף 23 לחוק המים" (סעיף 12 לבקשה), "ואין מקום שצו כזה יצא מלפני ערכאה שיפוטית שאינה מוסמכת לדון בנושא זה" (שם).
9.
המבקשת סבורה כי גם אם בפי התובעים "שאלות משפטיות הדורשות ליבון ובירור יש לעשות כן בפני
בית המשפט המוסמך – הוא בית הדין למים" וגם זאת יש לעשות לאחר שימוצה ההליך לפני הגורם המוסמך בעניני רישוי הוא מנהל הרשות.
לטענות התובעים
10.
לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה בהתאם לסמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי כאמור בסעיף 40(2) לחוק בתי המשפט ומשלא מדובר בתביעה בדבר חזקה או שימוש במקרקעין גם לא בתובענה כספית שאינה עולה כדי 2,500,000 ₪ - מסורה הסמכות לבית המשפט המחוזי.
11.
לבית הדין למים סמכות לדון בערעור של מי שרואה עצמו נפגע מסירוב הרשות לתת רשיון הפקה, אך החוק אינו מסמיך את בית הדין למים לדון בבקשות אחרות "שאינן בקשות למתן רשיון הפקה והסעיף מקנה סמכות לבית הדין לדון רק במקרה של סירוב אך לא במקרה של אי החלטה" (סעיף 6 לתגובה).
12.
מאחר שענין התובענה הוא "להורות למבקשת להכיר במשיב כצרכן" הרי שלבית משפט זה סמכות לדון בתובענה, מכח סמכותו השיורית כאמור.
להכרעתי
13.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת התובעים ובעמדת הנתבע 3 אני רואה להעתר לבקשה ואני מוחקת את התובענה מפאת חוסר סמכות עניינית, וקובעת כי אין מקומה להתברר בבית משפט זה.
14.
אומר כבר כי הגם שלבית משפט זה סמכות שיורית לדון בתובענות כנטען על ידי התובעים הרי סמכות זו נדחית מפני סמכותם הבלבדית של טריבונאליים מקצועיים שהוקמו על פי דין לדון בסוגיות שונות בהתאם לדין הרלוונטי, כמו גם במקרה זה.
15.
משק המים של מדינת ישראל כמו מקורות טבעיים אחרים הם 'קנין הציבור' והשימוש במקורות אלה מוסדר במערכת של דינים, שתפקידם, בין השאר, לחלק באופן ראוי את האפשרות להשתמש במקורות אלה. כך מעוגן השימוש במקורות הטבעיים הללו במסגרת חקיקה ראשית ובמסגרת חקיקת משנה ובהם הוראות כיצד לישם את מדיניות הממשלה בהתאם לסמכויותיה בתחום משק המים הכל בכפוף להוראות החוק; אופן השימוש במקורות אלה וגם חלוקת השימוש במקורות מוסדרת ספציפית במערכת החוקים השונה, כך למשל חוק הנפט, חוק משק הגז הטבעי וכו'.


16.
המבקש לשנות את ההסדרים המעוגנים בדין, ויהיו הסיבות לכך מגוונות – עליו לנקוט בהליכים משפטיים מתאימים ובודאי שלא בדרך של הגשת עתירה לבית המשפט המחוזי למתן סעד של צווי עשה נגד הרשות ובה היא נדרש לצקת תוכן שונה מהאמור בדין (הכרה בתובעים כ'צרכן פרטי').

17.
כאמור, נושא התובענה הוא בין השאר סעד של צווי עשה לשלושת הנתבעות להכיר בתובעים כצרכנים פרטיים ולהורות לנתבעות 1, 2 לספק להם ישירות מים כ'צרכן פרטי' – אפשרות שאינה קיימת במסגרת הדין, וככל שהיא קיימת (למשל הספקת מים לצרכנים בודדים – מדובר בצרכנים מחוץ לשטח פעולתו של מפעל מים), הרי אף היא מוסדרת בחוק ומכוונת את הנפגע לבית הדין למים (סעיפים 97, 98 לחוק המים).


18.
סעיף 1 לחוק המים קובע כי "מקורות המים שבמדינה הם קנין הציבור, נתונים לשליטתה של המדינה ומיועדים לצרכי תושביה ולפיתוח הארץ" ובהתאם לסעיף 3 לחוק "כל אדם זכאי לקבל מים ולהשתמש בהם בכפוף להוראות חוק זה" (הדגש אינו במקור- א.נ.ח).

19.
אין מחלוקת כי התובעים זכאים לקבל מים ולהשתמש בהם (למטרות הנקובות בסעיף 6 לחוק המים) - אולם, כל זאת בכפוף להוראות החוק.
20.
בהתאם לאמור מטרת חוק המים, בין השאר, היא לעצב את המדיניות החוקית לאופן ניצול המים, בהתאם לצרכים שהמדינה מכירה בהם; כך נקבע כי מועצת הרשות הממשלתית היא הרשאית לקבוע כללים לחלוקת המים לתנאי הספקתם ולשימוש בהם, וכי "לא יספק אדם מים ולא ישתמש בהם אלא בהתאם לכללים" שקבעה הרשות (סעיף 21 לחוק המים). אספקת מים נעשית בדרך של רשיונות הניתנים על פי כללים שקבעה מועצת הרשות הממשלתית. הרעיון הניצב בבסיסו של החוק הוא חלוקת המים בדרך 'היררכית' על ידי ספקים שונים שתפקידם לספק מים לצרכנים בהתאם לכללים; בדרך זו יש אפשרות לפקח על הספקים השונים שדרך פעילותם מוסדרת בדין; כך למשל סעיף 110 לחוק המחייב את ספק המים "למסור לרשות הממשלתית לפי דרישתו פרטים מלאים על דמי המים עבור המים שהוא מספק ודרך חישובם", ועוד.
לציין, הגם שדברים אלה הם מעבר לצורך ואינם מהווים בסיס להחלטתי, כי הנתבעת 2 שהיא ספקית מים בהתאם לרשיון שקבלה מהרשות, כלל אינה מספקת מים לצרכנים פרטיים וסופיים אלא לרשויות הכל בהתאם להוראות הרשות, כך אינה אחראית לצרכנים הפרטיים אליהם אין לה כלל חיבור וכפי שציינתי המבנה הוא היררכי, ובהיררכיה זו נמצאת הנתבעת 2 "מעל" הנתבעת 3 אליה היא מחויבת לספק את המים.

21.
ראיתי להביא הדברים שלעיל שהם רק חלק מההסדרים הבאים להגדיר את מערכת היחסים המשפטית בין מקורות המים עד להגעתם לצרכן הסופי.
22.
מערכת יחסים זו מעוגנת היטב בחוק המים וכל הזכויות והחובות הנובעים ממנה מופיעים בהסדרים השונים בגדר חוק המים, וכל מי שרואה עצמו נפגע מהחלטות שונות שנתקבלו במסגרת חוק המים יפנה את הסוגיה לבית הדין למים שהוקם כטריבונאל מקצועי שאמור להעביר תחת שבט ביקורתו את הסוגיות שמובאות לפניו ולפקח כערכאה שיפוטית על הוצאה לפועל של הוראות הדין.
23.
בהתאם לסעיף 140 לחוק המים הוקם בית הדין למים שסמכויותיו שזורות לכל אורך החוק ואליו מפנה המחוקק את 'הנפגע מהחלטות שונות של הרשות...' ובין השאר מסירוב לתת היתרים שונים, או ממתן רשיונות הפקה כאלה ואחרים או כל סמכות אחרת רלוונטית לסוגיות שהביאו התובעים לגדר המחלוקת. וכך, ככל שיש בידי התובעים טענות לענין רשיון שהופק, או ניצולו לרעה, עליהם להפנות את עתירותיהם לבית הדין למים בהתאם לחוק המים.
24.
בחוק המים מפורט בדווקנות כי לא ניתן לספק מים אלא על פי רשיון ממנהל הרשות; ככל שמקבל הרשיון שמספק לתובעים את המים אינו נוהג לפי הרשיון שניתן לו כטענת התובעים, קרי, 'נפגעו התובעים' עליהם להביא את הסוגיה הפוגעת, קרי, את האופן הלקוי של ביצוע תנאי הרשיון לפני הטריבטונאל שהוקם כדין, בין השאר גם לבחון טענות אלה, ולו הסמכות לדון בטענות אלה – בהתאם לחוק.

25.
ככל שמבוקשים צווי עשה (הסעד שבתובענה) להכיר בתובעים כצרכן עצמאי הרי שמשמעות הבקשה היא סעד נגד רשות מנהלית, שככל שאינה נכללת בסמכויות בית הדין למים גם אין היא בסמכות בית משפט זה (עתירה למתן צו נגד רשות מנהלית); התובעים עותרים למעשה לשנות את דרך אספקת המים באמצעות הספקים הנזכרים בחוק על דרך של הכרה בהם כצרכן עצמאי ובעצם 'כספק לעצמם' בדרך שאין חוק המים מכיר או מאפשר, ולפיכך אני סבורה כי צווי עשה כאלה אין בית המשפט הזה מוסמך ליתן אלא ערכאה אחרת.

26.
מכל האמור לעיל, ברור כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתובענה; מצאתי למחוק את התובענה, ולא להעתר לבקשה החלופית של התובעים להעביר את התובענה לבית הדין למים, מאחר שאני סבורה כי יש לתקן את כתב התביעה באופן שיכלול את הסעדים הרלוונטיים לסמכויות בית הדין למים; כך לא נפגעת הזכות המשפטית של התובעים לפנות לערכאה המוסמכת ולמקד את הסעדים הרלוונטיים להם הם עותרים.
ככל שהסעדים המבוקשים הם טענות נגד הפעלת סמכות מי שקיבל את הרשיון (הנתבע 3) וככל שמדובר בתשלום עבור הצריכה הרי שאלה מעוגנים באופן ברור ומובהק במסגרת חוק המים ועל הנפגע מהם לפנות לבית הדין למים, לו הסמכות לדון באלה; אולם מאחר שעל הסעדים המבוקשים נמנים גם צווי עשה נגד הרשות המנהלית וכן דרישה שאינה מצויה בחוק המים להכרה בתובעים כ'צרכן פרטי', הרי שלענין זה לא מצאתי להעביר את התובענה, בשלב זה, לבית הדין למים.

27.
אני מסלקת את התובענה בדרך של מחיקת התובענה ומתן אפשרות לתובעים לתקן את תביעתם ולהגישה לערכאה המתאימה, אם לבית הדין למים או לכל ערכאה אחרת בה יבוררו צווי עשה להכרת התובעים כצרכנים פרטיים.
בנסיבות כמתואר לעיל, לא מצאתי לחייב את התובעים בהוצאות הבקשה.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"א, 26 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי







א בית משפט מחוזי 1399/09 הרשות הממשלתית למים וביוב נ' שמעון מגן, שושנה מגן, מקורות חברת מים בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 26/04/2011)