פסקי דין על סיגל נזרי

2820-02/10 פ     27/04/2011




פ 2820-02/10 מדינת ישראל נ' סיגל נזרי




לך






בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"פ 2820-02-10 מדינת ישראל
נ' נזרי



27 אפריל 2011


בפני
כב' סגן הנשיאה חנן אפרתי





המאשימה
מדינת ישראל


נ ג ד

הנאשמת
סיגל נזרי

<#2#>
נוכחים:
באת-כח המאשימה: עוה"ד לילך מאירוולף
הנאשמת ובאת כוחה, עוה"ד גבאי
נציג שירות המבחן: גיא ארבל


גזר דין

בפני
נאשמת, אישה צעירה, אם ל-6 ילדים, נשואה בשנית שהורשעה על פי הודאתה, בכל שיוחס לה בכתב האישום, קרי: בביצוע עבירה על הוראת סעיף 240(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, עדויות סותרות.

הרקע העובדתי הצריך לעניינו בקצרה הינו כדלקמן:

בתקופה הרלוונטית חיו הנאשמת והמתלונן (עד הגנה מס' 1) כבני זוג פרודים, אבל השניים הביאו לעולם 3 ילדים משותפים.

בין התאריכים 3.10.06 ל-4.10.06 ו-5.10.06, קרי: יום אחר יום, התלוננה הנאשמת נגד בן-זוגה, תלונות שווא על ביצוע מעשים מגונים בכח ואיומים.

לית מאן דפליג, שעבירות מסוג זה הינן עבירות חמורות ביותר. עבירות שהתשתית הראייתית לביסוסן נשענת בעיקר על עדות הקורבן, המתלוננת (לענייננו הנאשמת), כיוון שמעשים אלה לרוב מבוצעים כשנוכחים שניים שגרסאותיהם בד"כ מקוטבות זו לזו, לכן יש משקל רב וחשיבות ראשונה במעלה לגרסת המתלוננת.

בעקבות התלונות, ליתר דיוק, בעקבות התלונה הראשונה, נעצר המתלונן, נחקר וביום 6.10.06, שלושה ימים אחר מעצרו, כנדרש וכמתבקש, וכפי שתביעה ממלכתית צריכה לנהוג - הוגש נגדו כתב אישום ובקשה לעוצרו עד לתום ההליכים נגדו. הבקשה נעתרה וחירותו של המתלונן
עד אופי מס' 1, בן-זוגה של הנאשמת, נשללה לחלוטין עד ליום 26.10.06, אז שוחרר בערובה בתנאים מגבילים.

נקפו עברו להם הימים וכ-7 חודשים לאחר הגשת התלונות ובשלב בו החלה להישמע פרשת התביעה נגד המתלונן, הגיע הנאשמת למשטרה ומסרה ביום 22.05.06 הודעה סותרת ממנה עולה כי שלושת התלונות הנ"ל – שקריות היו.

עד כאן הרקע העובדתי בקליפת אגוז.

הנאשמת הודתה, נשלחה לשירות המבחן למבוגרים שהמציא תסקיר בעניינה ותסקיר משלים שאליהם אתייחס בהמשך. כמו כן, נשלחה לממונה על עבודות השירות לצורך המצאת חוות-דעת לאפשרות בה יגזר על הנאשמת עונש של מאסר בפועל, שירוצה בעבודות שירות. התסקיר מדבר בעד עצמו ומתייחס כדרכו פרטנית לנאשמת. הממונה על עבודות השירות מצא, לאחר ששקל ובדק, כי הנאשמת לא מסוגלת לבצע עבודות שירות. קרי: שירות בתי-הסוהר איננו מוכן להיות אחראי לתנאים האישיים של הנאשמת, לכך שלא תוכל לבצע עבודות שירות, כנדרש וכמתבקש על-פי דין.


עיקר טיעוני הצדדים
:

לשיטת התביעה, יש להחמיר עם הנאשמת כיוון ש:

א.
העבירה הינה עבירה חמורה. יש בה פגיעה בסדרי שלטון ומשפט.

ב.
לא מדובר בעבירה אחת, קרי: לא מדובר בהודעה כוזבת אחת, אלא ב-3 הודעות כוזבות, שניתנו יום אחרי יום, וככאלה, ובמצב דברים זה, יש בכך חומרה שכן על פני הדברים מדובר בתכנון ובמחשבה תחילה, למצער במשתמע.

ג.
בגין המעשים הנ"ל נשללה חירותו של הנאשם, תחילה באופן מוחלט ואח"כ באופן חלקי ונגרמו לו קשיים כלכליים. קרי: נפגעה שלא כדין, שלא בהסתמך על מצע עובדתי אמיתי, זכות יסוד. זכות לחירות וכבוד של הנאשם וגם נגרמו לו הוצאות, מתח ועגמת נפש, בכך שהובא לשווא לדין ועבר את התהליך הקשה שעובר כל נאשם, את עינוי הנפש, ספקות וחרדות שכל נאשם עובר, שעה שהוא מובא לדין. יתרה מזאת, הליך זה של חרדות ועינוי דין מועצם שבעתיים כאשר אותו נאשם יודע בוודאות שהתלונות הינן כוזבות וכי נגרם לו עוול כפי שאכן הובהר, כי כך אכן הווה כאן.

ד.
משך הזמן הארוך שחלף ממועד הגשת התלונות וההודעות ועד למתן ההודעה הסותרת, הינו 7 חודשים ואיננו זמן קצר שלא ניתן להקל בו ראש, שכן באותו פרק זמן ארוך של 7 חודשים סבל המתלונן, "הנאשם" כתוארו דאז, מעינוי דין ושלילת חירות, על כל הכרוך בכך.

לכן, לשיטת התביעה, יש לגזור על הנאשמת עונש של מאסר בפועל, קנס ומאסר על תנאי, שכן הערך החברתי המוגן המונח ביסוד הוראת חיקוק זו הינו ערך חברתי חשוב וראשון במעלה - ערך חברתי המאפשר ניהול משפטים הוגנים והגעה לתוצאה צודקת המושתתת על מצע עובדתי אמין ככל האפשר בערבו של יום. לשון אחרת, אם הנאשמת לא היתה חוזרת בה, או לא היתה מוסרת את ההודעה אחר 7 חודשים, אפשר אולי חלילה, שהיושב בדין היה מגיע לתוצאה פגומה, פסולה ומיותרת מכל היבט והיא - שליחה לכלא וענישה של אדם חף מפשע. אדם שיסבול ייסורי נפש נוספים, קשים ומתסכלים, כאשר ימצא את עצמו, שלא על בסיס עובדתי ועל מצע עובדתי שקרי, מרצה אולי עונש של מאסר לא קצר.

אשר לטיעוני ההגנה: טיעוני ההגנה מעצם טבעם, התמקדו ב"נסיבות האישיות וברקע האישי של הנאשמת". לצורך זה, הסתמכה ההגנה על חוות-דעת פסיכיאטרית, על הרקע האישי הקשה של הנאשמת, כעולה מתסקירי שירות המבחן ומדברי עד ההגנה. כמו כן, פירטה הסנגורית וציינה כי מדובר באם ל-6 ילדים, כשהבן הקטן, אפשר שלוקה קשות בבריאותו. גילם של הילדים הוא מגיל 3.5 ועד גיל 18 שנים ובמצב דברים זה, יגרם קושי כלכלי וקושי נפשי לא מידתי לילדים וזאת על לא עוול בכפם.

תנא מסייע לדבריה, הביאה הסנגורית רשימת פסקי-דין וגזרי-דין בנושא שנגזרו על ידי ערכאות אחרות במקומות אחרים. רובם ככולם בבתי-משפט השלום.

דיון והחלטה
:

לא בכדי רואה המחוקק עבירה זו עבירה חמורה ואף קבע עונש מקסימאלי של מאסר עד 5 שנים למבצעה. לשון הסעיף מתאימה לנסיבות שלפניי, וזאת מהטעמים בהם נקבתי קודם בפתח גזר-הדין, שכן מדובר במסירות הודעות סותרות בשאלות מהותיות ביותר ובתיק/חקירה של הודעת המתלוננת, יש בה משקל רב ביותר.

מוצא אני כי כל פגיעה מסוג זה בהליך חקירה פוגעת בערך חברתי חשוב ביותר והוא קיום משפט צדק, משפט הוגן בו, גם לנחקר נשמרות זכויותיו, וגם הנחקר יודע שמי שטופל עליו אשמות שווא, יענש בערבו של יום. יתרה מזאת, כל הקלת ראש והרמת כתף ופטירת מבצע עבירות אלה בעונש לא משמעותי - יש בה פגיעה ישירה במראית פני הצדק ובאמון אותו על הבריות לרכוש לבית-המשפט בפרט, ולהליך השיפוטי בכלל. כי הנהיר לכל, כי היושב בדין מעולם לא היה בזירת העבירה וצפה במו עיניו בעבירה המתבצעת, וכל ממצאיו העובדתיים מושתתים על ראיות שמובאות בפני
ו כדין, ואם חלילה בית-המשפט היה נותן אמון, בשוגג, בגרסאות שלוקטו במועד, לא גרסה אחת, אלא 3 גרסאות, יום אחר יום, סביר ביותר שהיה מוציא מתחת ידיו הכרעת-דין מרשיעה וגזר-דין לא פשוט שיש בו שלילת חירות ממשית ומשמעותית למבצע. וכל זאת - על בסיס
שקרי, מוטעה שנמסר בזדון.

אשר לנסיבות המקלות: עסקינן בבן-אדם. מה הביא את הנאשמת בדיוק להתלונן כפי שהתלוננה ומה הביא אותה לחזור בדיוק כפי שחזרה ומתי שחזרה מגרסאותיה ותלונותיה, לנאשמת פתרוני לא שמעתי על כך דבר. כל ששמעתי הוא מחילה מהמתלונן, זה שישב לשווא במעצר 23 יום, קרי: 23 ימים הופקעו מחייו לשווא ועוד חירותו נשללה לזמן ארוך יותר, וכל זאת על בסיס שגוי ולקוי.

אשר לגזירת הדין: יש 2 גישות: אחת נפוצה והשניה נדירה. הפרקטיקה הנפוצה - על השופט לגזור את הדין ולהחמיר ולטפל בחומרת העונש בהתאם לנסיבות. הפרקטיקה הנדירה יותר - עונש המקסימום שכתוב בהוראות החיקוק, לא צריך להיות אות מתה, אלא הוא זה שצריך להיות נקודת המוצא לענישה, שממנו, מהמקסימום, הנסיבות המקלות והספציפיות לכל עבירה גורעות.

לענייננו כאן, בגין נסיבותיה האישיות של הנאשמת ובגין הנסתר הרב על הנגלה, גם נכון לרגע כתיבת שורות אלה ובגין העבר הפלילי הלא משמעותי של הנאשמת, מחד גיסא, אך בגין חומרת העבירה מאידך גיסא ומהטעם שעל פני הדברים, הנאשמת מתפרנסת לכאורה, אך חוות דעת ממונה היא זו שקובעת, למרות הפסיקה, נראה לי כי ראוי לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים:

א.
20 חודשי מאסר, מתוכם 8 חודשי מאסר בפועל, שכן עבירה זו של מסירת הודעות סותרות הינן נגע שיש לעקור מן השורש. לא אחת ולא שתיים אני נתקל בכך, והללו מקשים, מקשים לי עד מאד את מלאכת השיפוט ואת מלאכת קביעת הממצאים והמהימנויות. הגיע הזמן שיועבר מסר ברור בתחום הזה, שבתי-המשפט לא רואים בקלות ראש עבירות מסוג זה וכי יש להעיד עדות אמת, וכי יש להתלונן תלונות אמת ולא להשתמש במשטרה או בזרועות החקירה או ברשויות הרווחה לאמצעים טקטיים כאלה או אחרים, להשיג יתרון זמני או ארוך טווח, כזה או אחר שלא כדין ובהסתמך על מצגי שווא. היתרה 12 חודש מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, החל מהיום על העבירה בגינה הורשעה ועל כל עבירה נגד סדרי שלטון ומשפט.

ב.
בגין מצב הכלכלי של הנאשמת ומשפחתה, אני מטיל על הנאשמת קנס סמלי בגובה 200 ש"ח או שבוע מאסר תמורתו.

ג.
הנאשמת תחתום על התחייבות כספית על סך 20,000 ש"ח להימנע במשך 24 חודש מביצוע העבירה בגינה הורשעה.



בגין מצבה המיוחד של הנאשמת, והיותה אם ל-6 ילדים, ניתנת דחיית ביצוע לריצוי העונש, עד למתן החלטת ערכאת הערעור או עד למתן החלטה שיפוטית אחרת.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב
.

מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הנאשמת, אשר ירשם לאלתר
.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ג ניסן תשע"א, 27/04/2011 במעמד הנוכחים.



חנן אפרתי
, סגן נשיאה

הוקלד על ידי: אפרת סמידי







פ בית משפט שלום 2820-02/10 מדינת ישראל נ' סיגל נזרי (פורסם ב-ֽ 27/04/2011)