פסקי דין על שלמה גפן | פסקי דין על ליאב גפן | פסקי דין על יהודה אמיתי שלהבת סוכנות לביטוח(1991) | פסקי דין על יהודה אמיתי | פסקי דין על משה עקיבא אמיתי ואח' |

42792-02/11 רעא     26/04/2011




רעא 42792-02/11 שלמה גפן, ליאב גפן נ' יהודה אמיתי שלהבת סוכנות לביטוח(1991)בע"מ, יהודה אמיתי, משה עקיבא אמיתי ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 42792-02-11 גפן ואח'
נ' יהודה אמיתי
שלהבת סוכנות לביטוח(1991)בע"מ
ואח'





בפני
כב' השופט יוסף שפירא



המבקשים
1.
שלמה גפן

2.
ליאב גפן
ע"י עו"ד א' מן ועו"ד ל' גפן


נגד











המשיבים
1.
יהודה אמיתי
שלהבת סוכנות לביטוח(1991)בע"מ

2.
יהודה אמיתי

3.
משה עקיבא אמיתי

4.
חיים 'אמיתי
ע"י עו"ד ס' סלע פלקס

5.
אלעד כהנא
ע"י י' דוידוביץ


6.
ארז שניאורסון (פורמלי)

<#1#>

החלטה


האם בורר שנימק את פסק שנתן, רשאי לנמקו חרף הוראה בהסכם הבוררות הקובע, כי הבורר לא ינמק את הפסק
?
בתוך כך האם ניתן לקבוע כי פסק הבורר לוקה בחוסר סמכות?

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס) מיום 10.2.11 בה"פ 47032-07-10, בו נדחתה התובענה לביטול פסק הבורר מן הטעם שהפסק נומק על ידי
הבורר בניגוד להסכם הבוררות.


הרקע להליך
1.
בין המבקשים למשיבים 1-5 התנהלו, במאוחד, מספר הליכים משפטיים בבית המשפט השלום בירושלים. בסופו של דבר הוסכם להפנותם להליך בוררות בפני
כבוד הבורר, עו"ד ארז שניאורסון.

אין מחלוקת כי בהסכם הבוררות נקבע, שפסק הבוררות לא יהיה מנומק ומודגש כי הבורר לא ינמק את פסקו. אף בית המשפט קמא קובע כי: "קיים בסיס איתן מלשון ההסכם לאומד דעתם של המבקשים ופרשנותם להסכם, כי לא ינומק הפסק" (שם בעמוד 3, סעיף 9, שורות 11-12) וראה גם "... שציפייתם הייתה בדין שלא ינומק הפסק לפי לשון ההסכם" (שם).


טיעוני הצדדים
2.
המבקשים טוענים כי במתן ההנמקה, חרג הבורר מסמכותו ופגע בזכותם הבסיסית לשמירה על שמם הטוב ולמניעת פגיעה אפשרית בעסקיהם עקב ההנמקה. הפגיעה של הפסק במתכונתו זו חמורה לדידם, לאור עיסוקו של המבקש מס' 1 כסוכן ביטוח ושל המבקש מס' 2, כמנהל שווק בחברת ביטוח.

המבקשים טענו, כי הבורר התעלם מהתראות שנשלחו אליו בדרישה להימנע מהנמקה, אלא שהבקשה נדחתה, והבוררות התנהלה לדבריהם בתמצית: "ניהול לא הוגן של הליך הבוררות", דבר שפגע באמון שלהם בבורר, מבלי שהועלה קיומו של חשש למשוא פנים או תרמית מצידו. כן לא הכריע הבורר בכל טענותיהם ובין היתר לדון בנושאים שהוכרעו קודם לכן בפסק הדין חלוט.

3.
המשיבים 1-4 דחו את טענת המבקשים לקיומה של עילת ביטול בגין ההנמקה. לשיטתם, על פי הוראת סעיף
24 (6) לחוק הבוררות, הפסק צריך להיות מנומק. לפיכך, בהיעדר הוראה בהסכם השוללת ו/או האוסרת על הבורר לנמק את הפסק כי אם קיומו של פטור בלבד מחובת הנמקה, היה בידי הבורר, לפי שיקול דעתו, לצרף הנמקה. הבורר, נתן לצדדים הזדמנות ליתן את עמדתם לשאלת ההנמקה לאור פנייתו של ב"כ המבקשים אליו בנידון בטרם ניתן הפסק. משהוגשו תגובות הצדדים לבורר, היה בידי המבקשים להודיע לבורר כי ככל שתינתן הנמקה, הם יבקשו לבטל את הפסק. כך גם, היה בידיהם לבקש מהבורר למחוק מהפסק את ההנמקה, מיד לאחר שהוא הומצא לידיהם. זאת לא עשו המבקשים והגישו את הבקשה, למרות שבכך הם אלה שויתרו על פרטיותם, לכאורה. לאור התנהלות זאת, טוענים המשיבים כי המבקשים, ביכרו להמתין עד למתן הפסק. עתה משניתן הפסק אשר אינו נושא חן בעיניהם, הגישו את הבקשה בניסיון להתחמק מקיומו.
המשיבים 1-4 מציינים, כי הבורר דן בכל הסוגיות שהובאו בפני
ו והכריע במלוא הטענות. לעניין קיומה של הנמקה, טענו המשיבים כי ניתן להסיר את חששם של המבקשים מפני גילוי ההנמקה לציבור, במתן הפסיקתא בלבד ומבלי שיהיה צורך להציג בדרך כלשהי את פסק הבורר בעצמו.

4.
המשיב 5 טען, כי הבורר לא הפר את הסכם הבוררות הואיל ואינו צד בו. עומדת לבורר הזכות לנמק את הפסק שכן, הדבר לא נאסר עליו. גם לשיטתו, לא קיימת עילת ביטול הואיל ולא הייתה חריגה מסמכות במתן ההנמקה. אילו סברו המבקשים, עובר למתן הפסק, כי הבורר יחרוג מסמכותו במתן ההנמקה, היה עליהם לטעון זאת בטרם ניתן הפסק. ככל חריגה מהותית, יש להעלות את הטענה בגינה במסגרת הבוררות ולא לאחרי שניתן פסק הבוררות.


דיון
5.
ביום 14.5.09 הודיעו הצדדים לבית משפט השלום כי הם הסכימו להפנות את כל המחלוקות ביניהם להכרעתו של בורר שהינו מומחה בתחום הביטוח ובעל השכלה משפטית, וכי ינסו בתוך 14 יום להגיע להסכמה על זהותו, תוך שהם מתווים את דרך ניהול הבוררות, וכן הוסיפו:

"פסק הבורר לא יהיה מנומק והצדדים יהיו
רשאים לבקש את אישורו בבית המשפט המוסמך. הצדדים מתחייבים לפעול בתום לב ולהמנע מהשמצות זה כנגד זה
". (שם, 8).

בהחלטתו מאותו יום קבע בי ת המשפט כי הצדדים יגישו תוך 30 יום מסמך סופי בנדון.

בהמשך, חתמו הצדדים ביום 23.9.09 על הסכם בוררות, כדלקמן:

"הואיל: ובין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים שונים במספר ערכאות.
והואיל: ובהתאם להחלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 14/5/2009, הצדדים מעבירים את מכלול הסכסוך ביניהם להליך בוררות.
והואיל: והצדדים ביקוש וקיבלו את הסכמתו של עו"ד ארז שניאורסון לשמש כבורר.

אשר על כן, הצדדים ממנים בזאת את עו"ד ארז שניאורסון, מרח' יצחק שדה 17, תל אביב, לשמש כבורר יחיד בסכסוך ביניהם (להלן: "הבורר").

הבורר יהיה פטור מהדין המהותי, מסדרי הדין ומדיני הראיות. הבורר לא ינמק את פסק הבוררות. בעניינים שאינם מפורטים בהסכם זה ובהחלטת בית המשפט דלעיל, יפעל הבורר בהתאם לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968.

הצדדים פוטרים בזאת את הבורר מהוראות סעיף טו
לתוספת הראשונה (סעיף 2) לחוק הבוררות.

שכר טרחת הבורר הינו בסך 200$ לשעה + מע"מ.

ולראיה באו הצדדים על החתום היום, 23 ספטמבר 2009".




6.
לאור התנהלות הבורר בנושא זה, פנו המבקשים לבורר ביום 24.6.10 בבקשה לכבד את הסכמת הצדדים שהפסק לא ינומק. וכן במכתב נוסף מאותו יום, ברוח דומה, בו צוין כי אם ינומק הפסק, יהווה הדבר לדידם עילה אפשרית של צד כלשהו לטענה בדבר חריגה מסמכותו.

הבורר, עו"ד ארז שניאורסון, הורה לצדדים להגיב לפניה זו, וב"כ המשיבים 1-4 ענו כדלקמן
:

"בהתאם להחלטת הבורר מיום 24.6.10 מתכבדים התובעים להודיע כדלקמן:
בהתאם לפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני
כבוד השופט טננבוים מיום 14.5.09 וכן בהתאם להסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים ביום 23.9.09, נקבע כי פסק הבורר לא יהא מנומק. התובעים משאירים את ההחלטה בדבר ההנמקה לשיקול דעתו של כבור הבורר".

הבורר ענה לצדדים כפי שיפורט להלן.

משנמשכה הבוררות, הובאו הראיות והצדדים סיכמו את טענותיהם, או אז ניתן פסק הבורר ביום 11.7.10 אשר חובק 25 עמודים ומנומק כדבעי.

הבורר מתייחס בפסק הבורר לתכתובת בנושא נימוק הפסק כדלקמן:

"במכתבו אלי מיום 24/6/2010, ביקש ב"כ גפן להזכיר, כי "על פסק הבורר להיות לא מנומק".
במכתבי אל הצדדים מיום 24/6/2010, פירטתי, בסעיף 1, כלדקמן:

"אכן, מטעמים ברורים, אף בהסכם הבוררות, פטרתי עצמי, מטעמי זהירות, מהדין המהותי, מדיני ראיות, ומהחובה לנמק את פסק הבורר. אולם, הפטור מהחובה לנמק, אינו איסור על נימוק. מדובר בתיק סבוך, עם טענות הדדיות ושלל מסמכים וראיות, אשר לא ניתן היה להוציא פסק בורר ראוי, ללא בדיקת הראיות וללא נימוקים."

תשובתי זו לא סיפקה את ב"כ גפן, ובמכתב נוסף מאותו יום, טען ב"כ גפן כי:

"אם ינתן פסק בוררות בניגוד להסכמות בין הצדדים, יהווה הדבר עילה אפשרית של צד כלשהוא לטענות נגד פסק הבורר, בשל חריגתו לכאורה מסמכותו".

עוד טען ב"כ גפן באותו מכתב, כי:
"היעדר נימוק לפסק הבורר, אינו סותר או אינו מונע את הצורך בבדיקה ושקילה מעמיקה וראויה של ראיות וטענות הצדדים".


הגם שלטעמי אין ממש בטענות ב"כ גפן, העברתי את פנייתו לתגובת הצדדים.

ביום 27/6/2010 התקבלה במשרדי תגובת ב"כ כהנא. לגישתו, תוך שהוא מתייחס לספרה של המלומדת אוטולנגי – בוררות דין ונוהל, גם כאשר הבורר פטור מלנמק את הפסק, עדיין רצוי ומועיל כי הפסק יהיה מנומק, בפרט בענייננו, כאשר מדובר בתיק בעל היקף חומר רב ביותר.

ביום 29/6/2010, לאחר תזכורת, התקבלה במשרדי תגובת ב"כ שלהבת, אשר הותירה העניין לשיקול דעתי.

בהתייחס לפרוטוקול הדיון מיום 14/5/2009, אני רואה את האמירה "פסק הבורר לא יהיה מנומק", כשוות ערך לאמירה כי "הבורר לא יהיה כפוף לסדרי דין וראיות". משמע, אינו מחויב, אך רשאי.

ההתייחסות לעניינים אלה, בהחלטת בית המשפט ובהסכם הבוררות, מבוססות על ניסוחים מקובלים מימים ימימה, שמשמעותם, לעניות דעתי, אחת – הבורר אינו מחויב לפעול על פי הדין המהותי, דיני הראיות ואינו חייב לנמק, אולם אין בכך כדי לאסור עליו לעשות זאת.

אף לגישתו של ב"כ גפן, יש "צורך בבדיקה ושקילה מעמיקה וראויה של ראיות וטענות הצדדים", ואם כך, ומכיוון שהדברים נעשים בכתב ולא נותרים בראשו של הבורר, אין כל סיבה להימנע מלפרט אותם במסגרת פסק הבורר.

אשר על כן, ובהתחשב גם בתגובות שלהבת וכהנא, אני דוחה בזאת את טענות גפן וקובע כי פסק הבורר יהיה מנומק.
(שם, שם).


ובהמשך מנמק הבורר את הפסק, כאמור, בפן העובדתי ובפן המשפטי.

האם חרג הבורר מסמכותו לנוכח נימוק הפסק?
7.
סעיף 24(3) לחוק הבוררות,
אליו מתייחסים הצדדים בהליך זה, קובע:

"בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל דין (בתוך זה – בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת מעילות אלה:
...
(3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות, הניתנות לו לפי הסכם הבוררות".

טרם נדון בעילת הביטול האמורה, נפנה אף להוראת סעיף 26 לחוק שכותרתו "סייגים לביטול הפסק", הקובע:

"26. סייגים לביטול הפסק
(א) בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין.
(ב) לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר.
(ג) לא תישמע טענה של בעל-דין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו".

בית המשפט קמא התייחס לטענות בדבר סעיפי החוק הנ"ל, ואולם קבע כי לא השתכנע ואף לא הובאה בפני
ו ראיה היה כי היה במתן ההנמקה כדי להביא לאובדן אמון המבקשים בבורר. (שם, פסקה 12).

מכאן הגיע בית המשפט למסקנה:

"
בהתאם לכך, בשים לב להתנהגותם של המבקשים עובר למתן הפסק למרות שציפייתם היתה בדין שלא ינומק הפסק לפי לשון ההסכם, לא הוכח כי היה בהנמקה כדי ליצור עיוות דין שיש בו כדי להביא לביטול הפסק. לפיכך ומכוח סמכותי לפי סעיף 26 לחוק, איני מורה על ביטולו".

(שם, פסקה 13).


המבקשים טוענים שיש ללמוד מע"א 3439/90 ד.ד.ד. בניה עבודות עפר והשקעות בע"מ נ' המועצה האזורית מטרה יהודה, פ"ד מה(3), 337, 350, כי רואים בורר כחורג מסמכותו כשהוא פוסק בניגוד לתנאיו של החוזה בין הצדדים, כמו בפרשה הנ"ל כאשר נפסקה על ידי הבורר ריבית שונה מזו המוסכמת אלא כאן מדובר על הסכם הבוררות ולא הסכם היסוד.
המבקשים סומכים ידם על פסקי דין נוספים מהם כי יתכן שדי בחריגת הבורר מסמכותו כדי להביא לביטול הפסק.
כך לדוגמא,
בע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, פ"ד מה(4), 497, מדובר היה בחריגה מסמכות הנוגעת לשורשה של הבוררות, דהיינו לגבי עצם השאלות שיוכרעו על ידי
הבורר, ואין הדברים דומים. יש להבחין בין ענין מהותי לבוררות לבין ענין שבסדרי דין.

8.
ברירת המחדל על פי חוק הבוררות הינה כי הבורר אינו מחויב בנימוק הפסק, ואילו על פי תיקון מס' 2 לחוק הבוררות משנת 2008, הרי במקרה שנקבע בהסכם הבוררות כי הפסק ניתן לערעור לפני
הבורר, כי אז נקבע בסעיף 21א(1):

"(1) ינמק הבורר את פסק הבוררות הניתן לערעור".

יוצא אפוא, שלמעשה יש לקרוא את הוראת סעיף 24(3) לחוק בצוותא חדא עם סעיף 24(6) הקובע עילה לביטול הפסק, אם:

"הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק, הבורר לא עשה כן".

אכן, יש להבחין בין אי הנמקה, כאשר הצדדים הסכימו והורו לבורר לנמק
הפסק, לבין מצב שהוסכם כי הפסק לא ינומק והבורר מנמקו.

ביטוי ציורי לרציונאל שביסוד ההנמקה מביאה כב' השופטת רות שטרנברג-אליעז בה"פ 11350/99 ולרי גרינבלט נ' עודד רינה (אתר נבו), (9.3.00), בציינה:

"הנמקה קצרה ועניינית כמוה כמיפוי השיקולים שהובילו את הבורר להכרעתו, בדומה לאותן אבנים זעירות שפיזר "הנזל" ביער העבות של האחים גרים, שאפשרו את שובם של שני הילדים, "הנזל" ו"גרטל" לבית אביהם:
"
hensel took his little sister by the hand, and followed the

pebbles which shone like newly-coined silver pieces, and showed them the way
".
אולם בהיעדר הנמקה דומה המצב לחלקו השני של הסיפור, שבו אזלו האבנים הזוהרות, והנזל פיזר פירורי לחם. הציפורים כילו אותם תוך זמן קצר. הפעם לא יכלו הילדים למצוא את הדרך הביתה.

"
when the moon came they set out, but they

found no crumbs, for the many thousands of birds which fly about in the woods

and fields had picked them all up.hensel said to grethel, "we shall soon find

the way", but they did not find it".( grimm brothers @ nationalgeographic. com
)

(שם, 3).


במקרה הנ"ל, הבוררת לא התבקשה לנמק הפסק, ואולם היא נימקה את הפסק לגבי הפלוגתאות שבכתב התביעה, אך לא עשתה כן לגבי התביעה שכנגד, ומכאן נפסק כי יש מקום לבטל הפסק בעילת הביטול על פי סעיפים 24(3) וכן 24(10) לחוק.

בית המשפט הסתמך על פסיקה קודמת שקבעה כי פסק בורר שאינו מנומק שולל במידה רבה מבית המשפט את האפשרות להתערב בו באשר לא ניתן לגלות את הפגם בו. (ראו: ע"א 58/65 מנחם סגל נ' ציפורה פקר פ"ד ט(2) 432, 435).

9.
הנה כי כן, משהסכימו המשיבים למתן פסיקתה שלא תכלול את ההנמקה, וניתנה פסיקתה (מיום 15.8.10) המכילה רק את החלק האופרטיבי של פסק הבורר, ללא נימוקיו, וכמובן ללא שהוזכרו בה הנושאים שהיו ביסוד ההסכמה לאי הנמקה, הרי שאין זה המקרה ההולם ביטול פסק בורר, ובדין דחה בית משפט קמא את העתירה לביטולו.
למעלה מן הצורך יצוין, כי אכן המדיניות השיפוטית כיום הינה המעטה בביטול פסקי בורר כעולה מן הפסיקה, העוברת כחוט השני בהחלטות כב' השופט י' דנציגר.

בהחלטתו מיום 17.4.11 ברע"א 880/11 שמעון אזולאי נ' עו"ד נוח ליפשיץ (אתר נבו) (17.4.11), חוזר השופט דנציגר על מגמה זו, בציינו:

"כידוע, רשות ערעור על החלטות של בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה עקרונית משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו למשל: ברע"א 6727/10
עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (לא פורסם, 6.10.2010), סעיף 18 להחלטתי;
רע"א 5067/09
שרבט נ' שרבט (לא פורסם, 3.1.2011), סעיף 26;
רע"א 6489/09
מדובר נ' קרן קיימת לישראל (לא פורסם, 18.1.2011), סעיף 17 לחוות דעתי]. איני סבור כי המבחנים הנ"ל מתקיימים במקרה דנן. הבקשה שלפני מתמקדת בעיקרה בשאלה האם הבורר מוסמך היה להתיר תיקון כתב התביעה ולדון בשכר הטרחה המגיע למשיב תמורת פעילותו ככונס נכסים בנוגע לנכס שבנדון אם לאו. זוהי שאלה שאינה מעוררת כל קושי משפטי או עקרוני בשים לב לנסיבות המקרה דנן כפי שיובהר להלן. לגבי יתר טענותיו של המבקש הרי שאין בהן כל חידוש היות שכפי שהדגיש זאת בית המשפט המחוזי הלכה מושרשת היטב היא כי טעותו של הבורר אינה מהווה עילה להתערבותו של בית המשפט שכן הפיקוח של בית המשפט על הליכי הבוררות אינו פיקוח ערעורי
[ראו למשל:
רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' שטאנג ובניו בע"מ, פ"ד מה
(5) 511 (1991
)."
(שם פסקה 10)




התוצאה היא אפוא, שהבקשה למתן רשות ערעור נדחית בזאת.

המבקשים יישאו בשכ"ט עו"ד משיבים 1-4 בסך 7,500 ₪, וכן בשכ"ט משיב 5, בסכום של 7,500 ₪.
סכומים אלה ישולמו תוך 21 יום שאם לא כן יישאו הצמדה וריבית כדין עד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"א, 26 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.








רעא בית משפט מחוזי 42792-02/11 שלמה גפן, ליאב גפן נ' יהודה אמיתי שלהבת סוכנות לביטוח(1991)בע"מ, יהודה אמיתי, משה עקיבא אמיתי ואח' (פורסם ב-ֽ 26/04/2011)