פסקי דין על עפרה עמית | פסקי דין על רפי בלר | פסקי דין על רות בלר |

2362/06 א     26/04/2011




א 2362/06 עפרה עמית נ' רפי בלר, רות בלר








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 2362-06 עמית נ' בלר ואח'

לפני
כב' השופט איתן אורנשטיין



התובעת
הנתבעת שכנגד
עפרה עמית
ע"י ב"כ עו"ד שוהם ועו"ד פינקלשטיין


נגד

הנתבעים
התובעים שכנגד
1. רפי בלר
2. רות בלר
ע"י ב"כ עו"ד שלם ועו"ד אלגלי



פסק דין


המחלוקת נשוא התביעה והתביעה שכנגד שלפניי היא זכויות הצדדים במיצב אומנתי הידוע בשם "חד גדיא".


הצדדים והעובדות הדרושות לעניין
1.
התובעת היא גם הנתבעת שכנגד (להלן: "עופרה"), הינה אמנית המתמחה באיור. הנתבע 1 שהוא גם התובע שכנגד 1 (להלן: "רפי"), הינו אמן
המתמחה בעיקר בפיסול מברזל רשת ונייר. הנתבעת 2 שהיא התובעת
שכנגד
2 (להלן: "רות"), אשתו של רפי, הינה אוצרת אומנות, בעלת השכלה בתחום, הגם שאינה אומנית בהכשרתה. רפי ורות להלן: "בני הזוג בלר".

2.
רות הגתה רעיון להקים מיצב בנושא "חד גדיא". הרעיון הוא פרי מחקר מקיף שערכה במקורות לגבי הפיוט חד גדיא (להלן: "הפיוט"). בעקבות זאת, פנתה במהלך 2005 למוזיאון ארץ ישראל בתל אביב (להלן: "המוזיאון"). במגעים עם המוזיאון דובר על הקמת מיצב תלת מימד, העשוי מברזל בנושא
הפיוט "חד גדיא", (להלן: "המיצב"), שיוצג בתערוכה במוזיאון במהלך חג
הפסח, מאי 2006. בהמשך בני הזוג בלר, פנו לעופרה שהינה כאמור אומנית בתחום האיור, וכן למר מיכאל קורס, אף הוא אומן המתמחה בבניית יצירות, על מנת שיטלו חלק בהבאתו של הרעיון למציאות, תמורת תשלום של 3,000 ₪ לכל אחד מהם. סופו של דבר, הרעיון קרם עור וגידים, והמיצב הוקם והוצג במוזיאון, במהלך תערוכה שהתקיימה בחג הפסח בשנת 2006.


מהות המיצב
3.
להבנת הקורא מהו המיצב, אציין את אפיוניו העיקריים, וכעולה בין היתר מהאמור בעלון שערך המוזיאון בקשר עם המיצב (להלן: "העלון"):

המיצב הינו תהלוכה של דמויות ועצמים (להלן: "הדמויות"), אשר פוסלו ברשת ובנייר, הולבשו בכסות, ונצבעו בצבעים ססגוניים. בין הדמויות ניתן למצוא כאלה שנלקחו מהפיוט, אך לא רק. כך מופיעים דמויות של החתול, הכלב, השור, ובצידם מלאך המוות, הלקוחים מהפיוט. בצידם מופיעה דמות של טבח "שף" המתיימר להמיר את ה"שוחט" בפיוט. המוטיב במיצב הוא שיקוף הלך הרוח בחברת השפע המודרנית, המתאפיינת בנהנתנות וסיפוקים מיידים. כל דמות, הופכת מרודף לנרדף, כרוח הפיוט, בתגובת שרשרת, ועל מנת לספק את מאוויו. כל הדמויות במיצב הן בגודל ניכר, שכן נועדו גם להיות מוצגות בעדליידע. הן מוצבות בתנועה קפואה, אך רגע לפני החידלון עוברים לצד החייכני של החיים, כאשר הדמויות חיות בהרמוניה ואינן מבצעות את זממן. כך, הכלב מנומס והחתול לא נושך, האש משמשת לחימום העולם, השף מכין מטעמים, ואילו מלאך המוות צד לו פרפרים.


הקרדטים שבעלון
4.
בעלון צוינו אלה שנטלו חלק בהפקת המיצב, ולענייננו:

אוצרת המיצב: רות בלר


פיסול הדמויות בברזל, רשת ונייר: רפי בלר


פיסול בחומר: מיכאל קורס

איור הדמויות וצביעתן: עפרה עמית



בהמשך העלון, צויינו מספר פרטים אישים באשר לעיסוקו של כל אחד מבני הזוג בלר. לגבי רפי נכתב כי הוא אמן רב תחומי המפסל בברזל, רשת ונייר ומעצב בקרטון רהיטים פיסוליים. לגבי רות צוין כי היא אוצרת, מעצבת אופנה, מעצבת תלבושות במה ותיאטרון. אין ציון של פרטים לגבי עופרה ומיכאל.


עמדות הצדדים
5.
עופרה טוענת כי היא תכננה, עיצבה איירה, וביצעה ציור וצביעה של הדמויות, כאשר לטעמה רפי רק בנה את הקונסטרוקציה, בסיוע של מיכאל, בפיקוחה והנחיותיה. להוכחת גרסתה מצביעה עופרה, בין היתר, על שרטוטים וסקיצות שונות של הדמויות שנערכו על ידה לכל אחת מהדמויות,
מספר רב של פעמים, בזויות שונות, תוך התמקדות בפרטים, ובעיצוב התלת מימדי. על סמך תרשימים אלה, כך נטען, בנה רפי בסטודיו שלו את הדמויות, כאשר שלח לה צילומים באמייל, בדבר התקדמות העבודה. היא ביקרה בסטודיו של בני הזוג בלר, ונתנה לרפי הנחיות לביצוע. עם סיום בניית כל דמות, היא הועברה לסטודיו של עופרה, שם היא איירה אותה וצבעה אותה, וכעולה מתמונות שונות שהציגה.


משכך, טוענת עופרה כי היא המעצבת הבלעדית של המיצב, כי יש לה בעלות במשותף על המיצב, וכי הצגת חלקה, כמי שנטלה חלק רק באיור הדמויות, אינה משקפת את ההסכמה ואת פני הדברים, ומהווה הפרה של המוסכם.


עופרה טוענת כי בראיונות עם עיתונאים בקשר עם המיצב, כמו גם באתר אינטרנט מסוים, הציגו בני הזוג בלר את חלקה במיצב כ"בנאית" בלבד של הדמויות ואילו את רפי כ"מעצב" הבלעדי של המיצב, תוך סילוף הדברים ופגיעה בזכויותיה.

6.
בני הזוג בלר טוענים לעומתה, כי המיצב הינו פרי יצירתם המקורית, אשר הזכויות בו שייכות רק להם. לגרסתם, הם תכננו כל פרט בדמויות הכלולות בו, לרבות היחס בינן לבין החלל, תוך שהם שמעניקים לדמויות משמעות חדשה, בלתי שגרתית המבוססת על תפישה שגובשה על ידי רות. לדידם, הם פנו למספר מאיירים לצורך איור וצביעת הדמויות, ולשם כך נשכרו שירותיה של עופרה. לעמדתם, תפקידה של עופרה הצטמצם לצביעת הדמויות, בהתאם לעיצובם שלהם. ממשיכים וטוענים בני הזוג בלר, כי הם נדרשו ליתן לעופרה הוראות חוזרות ונשנות בקשר עם איור הדמויות, ומשכך נדרשו להשקיע שעות רבות מולה, תוך שהם מנחים ומדריכים אותה לגבי מלאכת הצביעה, בחירת הגוונים והצבעים. את הסקיצות שהוכנו על ידי עופרה מסבירים בני הזוג בלר, כי מחמת העדר ניסיונה לאייר דמויות תלת מימדיות, היא נדרשה להכין מספר סקיצות תלת מימדיות של חלק מהדמויות, אך אלה לא היו סקיצות ששימשו לצורך הפיסול, אלא שרבוטים בלבד, שכן אלו היו בהתאם לעיצוב ותכנון מקורי של בני הזוג בלר, ומבלי שנדרשו לשרטוטים. עוד נטען כי מחמת אי הצלחה בצביעת חלק מהדמויות, נאלצה עופרה למחוק את הצביעה ולצבוע אותן מחדש, כגון השור.


מכתב הדרישה וביטולו
7.
לעמדת עופרה, ביום שישי 31.3.06, יום עבודה אחד לפני פתיחת התערוכה שאמורה הייתה להיפתח ביום א' הקרוב ה- 2.4.06, לאחר שהושלמה הקמת המיצב, והדמויות היו בסטודיו שלה, מיועדות להעברה למוזיאון, התקבל בתיבת הדואר שלה פרסום של המיצב, מאתר "מפה" לפיו רפי הוא ה"מעצב" ואילו היא וקורס רק "אמנים משתתפים". הפרסום עורר את חמתה, באשר לדידה, סילף את המוסכם. משכך, סירבה לאפשר למובילים לקחת את המיצב מהסטודיו שלה, אלא אם בני הזוג בלר, יחתמו על מכתב שנוסח על ידי פרקליטה, המופנה למוזיאון. בני הזוג בלר, סירבו לנוסח הראשון של המכתב אך לבסוף התרצו וחתמו על נוסח שונה, שאף הוא הוכתב על ידי עופרה בסיוע פרקליטה (להלן: "מכתב הדרישה" אשר כונה בסיכומי ב"כ בני הזוג בלר "מכתב הסחיטה").


במכתב הדרישה מודיעים בני הזוג בלר למוזיאון כי חלה טעות בפרסומים שכן לא ניתן ביטוי הולם לתרומתה של עופרה במיצב. נאמר במכתב הדרישה שהמיצב הוא פרי פגישות עבודה בהם הועלו רעיונות משותפים, בהמשכם נדרשה עופרה להגיש סקיצות ואיורים בהן תרגמה את התכנים ל"שפה חזותית של צורה וצבע זאת תוך מעקב, הערות והארות של חברי הקבוצה", קרי רפי, רות ומיכאל. לפיכך נדרש המוזיאון בכל פרסומיו ליתן: "קרדיט עיצוב שווה לכל האמנים השותפים ביצירת המיצב, באם מוחלט לתת קרדיט כזה, וזאת בנוסף לקרדיט היחודי המגיע לכל אמן על חלקו הייחודי במיצב, ולא כפי שפורסם עד כה כאילו שני אמנים מהקבוצה הינם "אמנים משניים" המשתתפים תחת אמן שלישי האחראי כביכול על עיצוב המיצב כולו".


רק לאחר שמכתב הדרישה נחתם על ידי בני הזוג בלר, נאותה עופרה לאפשר למובילים להעמיס את הדמויות על גבי המשאית שהמתינה מחוץ לסטודיו שלה, על מנת להובילם לתערוכה, שנפתחה כאמור ביום ראשון שלאחר מכן.


מיד לאחר שחרור המיצב מהסטודיו של עופרה, ביום 1.4.06 הודיעו בני הזוג בלר במכתב למוזיאון כי הם מבטלים את מכתב הדרישה (להלן: "מכתב הביטול"). במכתב הביטול נאמר כי מכתב הדרישה, הוא תוצאה של כליאת המיצב על ידי עופרה, שלא איפשרה למובילים לקחת את המיצב, אלא אם יחתמו על מכתב הדרישה. לפיכך, ורק נוכח האיומים שהופעלו עליהם והלחץ בו שהו, בשים לב ללוח הזמנים שפעל לרעתם שכן המיצב אמור היה להיות מוצג כבר ביום א', הם נאלצו לחתום על מכתב הדרישה, הגם שאינו משקף את עמדתם וכתנאי לשחרורו. לפיכך, מכתב הדרישה בטל ומבוטל. עוד נאמר במכתב הביטול כי לעופרה היה תפקיד חלקי ומוגדר במיצב וגם בו לא עמדה כמקווה, דבר שאילץ את בני הזוג בלר להתמודד עם קשיים ועל כן דרישתה לקרדיט תמוהה.

8.
סמוך לאחר מכן, הגיעה עופרה למוזיאון, על מנת למסור את מכתב הדרישה. עופרה שוחחה עם הגב' מירי צדקה מטעם המוזיאון על יחסי הציבור, ומסרה לה את מכתב הדרישה. בהמשך, נפגשה עם גב' גניה דולב (להלן: "גניה"), מנהלת מחלקת ההוצאה לאור, ולבקשת האחרונה חתמה עופרה ביום 2.4.06 על אישורה כי הנוסח המופיע בעלון כמות שתואר לעיל, קרי: "איור הדמויות וצביעתן", מקובל עליה וכי ככל שהמוזיאון יפרסם מודעות יופיע בהן הנוסח האמור (להלן: "מכתב עופרה למוזיאון").

9.
התברר כי במהלך העברת הדמויות למוזיאון הן נפגעו קלות. משכך, התבקשה עופרה להגיע למוזיאון לבצע תיקוני צבע. ביום 5.4.06 הגיעה עופרה לאתר, הרימה את הניילונים בהם היו הדמויות עטופות, וחתמה את חתימתה על המיצב בתוספת האות "
c
". זאת עשתה, לטענתה, מחמת סערת הרגשות בהן הייתה נתונה עקב האירועים שפורטו לעיל.

10.
בהמשך, פורסמו בעיתונות ובאתרי האינטרנט כתבות על המיצב. בחלקן, הופיע רפי כמעצב המיצב ואילו עופרה ומיכאל רק כבנאים של המיצב. בכתבות אחרות הופיעה עופרה כמעצבת של המיצב, ואילו חלקו של רפי הצטמצם רק למי שבנה את המיצב, כאשר רות אף לא מוזכרת בחלקן. הכתבות הראשונות, הן במעורבות בני הזוג בלר, ואילו האחרונות במעורבותה של עופרה. על הראשונות נמנות ידיעות בעיתון הארץ, אתר
nms
, עיתון
d-zone
המופיע באזור חדרה, עיתון עכבר העיר ועיתון ג'רוזלם פוסט. על האחרונות נמנות כתבות במוסף סגנון של מעריב מיום 26.4.06, בו צוין כי עופרה היא המעצבת של המיצב ורפי הוא רק מי שבנה אותו. פרסום דומה היה בעיתון לאישה מיום 9.4.06 ובאתר "בלוגיה" מיום 18.4.06.


תביעת עופרה
11.
בתביעה שהגישה עופרה ושהוגשה במקור גם כנגד מיכאל והמוזיאון, שאינם בעלי דין יותר, עתרה עופרה למתן סעדים הצהרתים, לצווי מניעה וצו למתן חשבונות. בית המשפט התבקש לאסור על בני הזוג בלר לבצע כל דיסופציזיה במיצב או בחלקו ללא אישורה, כמו גם לאסור על המוזיאון להוציא את המיצב מחצריו. כן התבקש צו עשה לפיו יש להציג בכל פרסום כי המיצב אויר ועוצב על ידי עופרה, וליתן צו הצהרתי כי עופרה היא מבעלי המיצב. התבקש גם צו למתן חשבונות על ההכנסות של בני הזוג בלר מהמיצב. בני הזוג בלר נתבעו לשלם לעופרה את הסך של 123,728 ₪ בגין הפרסומים המפרים בכתבות וכן סך של 3,000 ₪ בצירוף מעמ עבור המגיע לה לפי המוסכם עם בני הזוג בלר בצירוף 200 ₪ עבור הוצאות באיור הדמויות.


תביעת בני הזוג בלר
12.
בני הזוג בלר בתביעה הנגדית, עתרו אף הם לסעדים הצהרתיים לפיהם רק הם בעלי הזכויות במיצב, וכי על עופרה להימנע מכל שימוש שהוא במיצב. בנוסף עתרו לחייבה בתשלום הסך 144,000 ₪ בגין הפרת הזכות המוסרית במיצב, רישום שמה על המיצב, ונזקים שנגרמו מחמת התנהגותה של האחרונה ובכללם עוגמת נפש והוצאות כגון הובלה, רכישת צבעים ותיקון הפסלים.


ראיות
13.
עופרה הגישה תצהיר עדות ראשית, לו נספחים לרוב. בנוסף לתצהירה, הוגשה חוו"ד מומחה של מר מישל קישקה. האחרון, שהינו אמן שמתמחה באיור, סבור כי ניתן לזהות בכל עבודותיה של עופרה סגנון ואופי ייחודי שניכר בהן, ואלה מזוהים גם בסקיצות של המיצב, ובאיור הסופי שלו. לפיכך סבור המומחה כי עופרה היא שעיצבה ואיירה את המיצב.

14.
כל אחד מבני הזוג בלר, הגיש תצהיר מפורט מטעמו. בנוסף הוגשו מטעמם תצהירים של מר יצחק בקר, סמנכ"ל המוזיאון האחראי על התערוכות המוצגות בו, וכן של גניה דולב. תצהיר נוסף הוא של מיכאל, אך מאחר והאחרון לא התייצב לחקירה על תצהירו, נמשך התצהיר. כן הוגשו שתי חוו"ד מומחים; האחת של מר סשה סרבר, הקובע כי מתרשימיה של עופרה, לא ניתן היה לבנות את הדמויות, שכן אלה חסרים את הנתונים הדרושים ולכל היותר שימשו לצורך לימוד עצמי. לעומת זאת סבור המומחה כי בתרשימים של רפי יש כדי להעיד על הבנה תלת ממידית ולקבוע את האופי הקונסטרוקטיבי של העבודה. באשר לקרדיטים, קובע המומחה כי נהוג בעולם האמנות שהיצירה תקרא על שם האמן, בעל הרעיון, האחראי ליצירתה, גם אם הוא נעזר באמנים אחרים להקמתה. המומחה מדגים זאת בהפנותו ליצירות של אמנים שונים, לרבות מההיסטוריה העתיקה כליאונרדו דה וינצ'י, שהסתייעו בעבר, וכמקובל גם היום, בסיוע של אמנים אחרים להקמת היצירות, אך הקרדיט ניתן לאמן הראשי, ולו בלבד. חוו"ד שניה היא של דורית פלדמן, הסוקרת את עבודתו של רפי ומגיעה למסקנה בדבר סגנונו הייחודי והאישי בכל תחומי יצירתו. משכך היא קובעת שרפי הוא שעיצב את המיצב. יאמר כבר עתה כי ראיתי מקום ליתן משקל מועט לחוות דעתה של המומחית פלדמן וזאת לאחר שבחקירתה הנגדית התברר כי המומחית מצויה בקשרים עסקיים עם רות. האחרונה כאוצרת תערוכות, נוהגת להזמין את המומחית להשתתף בתערוכות ולהציג את יצירותיה בהן. עובדה מהותית זו, לא גולתה בחוו"ד ולטעמי יש בה כדי להשפיע על האובייקטיביות של המומחית.

15.
נוכח חוות הדעת הנוגדות, החלטתי למנות את פרופ' מיכה אולמן, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). בחוו"ד המומחה, מצביע פרופ' אולמן על שורת מאפיינים בעבודותיה של עופרה,
בהתבססות על אלמנטים שונים כגון עיצוב גיאומטרי של הדמויות, על עיוותי צורה, על טיפול בפרטים, על צבע. המומחה השווה בין העבודות הקודמות של עופרה לבין המיצב, לרבות באשר לסקיצות. עוד בחן המומחה את מאפייני עבודותיו של רפי לרבות הסקיצות שרשם וכן השוואת אלה למיצב. המומחה התייחס בחוות דעתו גם לחוות הדעת של המומחים מטעם בעלי הדין. בסופו של דבר, מגיע המומחה לידי מסקנה לפיה מדובר בשני יוצרים, עופרה ורפי, ששיתפו פעולה בבניית מיצב שהוא פיסולי מאויר. לדעתו, במיצב מורגש הסגנון של עופרה לרבות בביצוע הסופי של הדמויות. המומחה מדגיש גם את החלק החשוב של רות ורפי, בעלי הרעיון הבסיסי. לדידו, חלקו של רפי ביצירה הוא בעיקר הבנייה הפיסולית של הדמויות על פי תרשימים של עופרה, כאשר תהליך הבנייה דורש מיומנות ניסיון וגם יצירתיות בפתרונות טכניים, שיש להם השפעה על הביטוי האמנותי כמות שנעשה. לסיכום סבור המומחה כי המיצב הוא פרי עיצוב משותף של עופרה ושל בלר, כאשר האופי העיצובי והאיורי נקבע בעיקר על ידי עופרה שרוחה האומנותית קובעת את אופיו המיוחד של המיצב.


המצהירים לרבות המומחים, פרט כאמור למיכאל, נחקרו על תצהיריהם. הצדדים בחרו שלא לחקור את המומחה אולמן על חוות דעתו, ומשכך היא מתקבלת לגופה.

16.
בטרם דיון אקדים ואציין כי בחלוף השנים מאז הוצג המיצב בתערוכה במוזיאון בשנת 2006, והגשת התביעה סמוך לאחר מכן, הוא לא הוצג במקום אחר. גם אין מידע בדוק על מקום הימצאו, ולדברי רות הוא אינו קיים. משכך, הודיעו ב"כ עופרה כי הוסר הסעד למתן חשבונות (עמו' 6 שורה 3-5), ואילו בני הזוג בלר מסרו שאין להם התנגדות למתן צו לאיסור דיספוזיציה במיצב, ומאחר שכך, אזי יש להניח שלא יהיו לגביו פרסומים בעתיד, וככל שיהיו אין להם התנגדות שיינתן קרדיט גם לעופרה.


בנסיבות אלה, דומה היה כי התביעה הפכה לאקדמית בעיקרה, אך לדאבוני לא הושגה הסכמה לסיום המחלוקת ללא צורך בהכרעה, הגם שסברתי שהדבר אפשרי.


דיון והכרעה
17.
המחלוקת במקרה שלפניי מתמקדת בעיקר בשאלה האם עופרה היא המעצבת הבלעדית של המיצב ובעלת זכויות בו כגרסתה או שהיה לה רק חלק שולי בבניית המיצב, המתמצה בעיקר בצביעת הדמויות לפי הוראות של בני הזוג בלר כעמדתם. כאשר לעמדת האחרונים, הם ובמיוחד רפי, הוא המעצב של המיצב והם בעלי הזכויות היחידות במיצב.


מהראיות עולה כי קיים קושי לקבוע במדויק את קו הגבול, באשר לחלקה של עופרה בעיצוב המיצב. עסקינן ביצירה אמנותית אשר מספר יוצרים חברו להקמתה, כל אחד לפי כישוריו, יכולותיו ומומחיותו. הקושי מורכב יותר, עת שהתברר כי הצדדים נפגשו בהליך הקמת המיצב, דנו באפיונים השונים, כל אחד הביע את הגיגיו ותרם את תרומתו, לא רק באשר לחלקו במיצב אלא גם בזה של משנהו. התוצאה היא פרי שיתוף פעולה פורה של מספר יוצרים, עד כי לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי רק אחד מהם הוא "המעצב".


לעניין זה, הוכח בשיעור הנדרש כי לעופרה היה חלק בעיצוב המיצב, ולא רק תפקיד שולי של צביעת הדמויות על פי הנחיות בני הזוג בלר. הדבר מתיישב עם הסקיצות והמיילים שהכינה ושלחה לבני הזוג בלר, כאשר מדובר בחמש סקיצות בשחור לבן, סקיצות תלת מימדיות של כל דמות, וסקציה סופית. אם תפקידה של עופרה התמצה רק בצביעת הדמויות, היא לא הייתה נדרשת לשלל הסקיצות, משלוחן במייל לעמדת הזוג בלר וכדומה. מתקשה אני לקבל את עמדת בני הזוג בלר, כי משלוח הסקיצות נעשה אך ורק מחמת העדר ניסיונה בתחום התלת מימד. גרסה זו אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים ועם עדויות של בני הזוג בלר לפניי, שכן בדיון, אישרו הן רפי והן רות, כי לעופרה תרומה למיצב, הגם שלדעתם היא מועטה משלהם.


לעניין זה העידה רות: "התובעת עבדה באופן עצמאי ועשתה דברים מקסימים...ועשתה את מה שרציתי לשביעות רצוני" (עמוד 59 שורות 20-26). לפיכך, אין לקבל את עמדתם הראשונית של בני הזוג בלר כי הם תכננו ועיצבו כל פרט ופרט בדמויות ובמיצב וכי חלקה של עופרה התמקד בצביעה בלבד, על פי הנחיותיהם. גם בהקשר זה הכבירה רות במחמאות על עבודת הצביעה של עופרה (עמ' 52 שורות 20-22). בדומה גם רפי הכיר בתרומתה של עופרה וכאמור בין היתר בדבריו בעמוד 51 שורה 4: "ידוע לי שהיא עבדה שעות רבות, השתדלה מאד, הרבה דברים שהיא הביאה מעצמה, מהאישיות שלה מהעומק שלה".


מסקנתי אף תואמת את התפישה אשר ביסוד חוו"ד המומחה אולמן, אשר ככלל מאמץ אני את מסקנותיו. במיוחד נכון הדבר, שעה שהמומחה לא נחקר על חוות דעתו, ומשכך זו לא נסתרה. מעדיף אני אותה על פני חוו"ד המומחים האחרים מטעם הצדדים. לא התעלמתי מהשגות ב"כ בני הזוג בלר, על ממצאי חוו"ד המומחה אולמן, אך המדובר בעניינים שאינם במהות, ואין בהם כדי לאיין את מכלול מסקנותיו וממצאיו, במיוחד שעה שלא נחקר.


תמים דעים אני עם פרופ' אולמן כי לא ניתן לקבוע באופן נחרץ כי עופרה היא המעצבת הבלעדית של המיצב לפי שגם לרפי תרומה לעיצוב, הגם שחלקו התבטא בעיקר בבניית הדמויות, אך זאת יודגש, וכדברי המומחה "בעיקר", אך לא רק, שכן וכמות שקובע המומחה, "אין לקבל את תרומתו של מר רפי בלר
כמבצע טכני בלבד כפי שאין לקבל את עבודתה של עופרה עמית כצבעית פסיבית בלבד". ובהמשך כי " אופי העיצובי של המיצב נקבע בעיקר על ידי הגב' עופרה עמית", ושוב, "בעיקר".


עם זאת, לא ניתן לקבוע נחרצות כי השרטוטים של עופרה, הם הם אשר לפיהם נבנה המיצב, שכן גם לבני הזוג בלר, ובמיוחד לרפי, תרומה בעיצוב המיצב, וזאת מחמת כל אלה:


לשרטוטים שהכינה עופרה, ניתנו הערות והארות של האחרים, ואלה באו לידי ביטוי במיצב הסופי. היטיב לתאר זאת רפי בעדותו (עמוד 41 שורות 18-21):



"היא נכחה בפגישות והביעה את דעתה. בכל (ה)ישיבות העבודה כל אחד הביע



את דעתו וכל אחד אמר מה הוא חושב שצריך לעשות
".


משכך, אין מקום לזקוף את הקרדיט בגין העיצוב רק לעופרה. לכן, גם אם אקבל את גרסתה של עופרה לפיה היא שרטטה את אותם תרשימים לפיהם נבנה המיצב, לא יהיה בכך כדי לדחות את גרסת בני הזוג בלר, לפיה גם לרות ולרפי תרומה לעיצוב המיצב, בשים לב בין היתר, לייזום הרעיון ולמעורבות הרבה שלהם, בעיצוב הדמויות, שבאה לידי ביטוי ממשי וכמות שהדבר עולה ממארג הראיות. ואדגיש, הצדדים היו מעורבים ומעורים האחד בעבודת משנהו, כאשר לעניין זה הוכח שהחליפו ביניהם את השרטוטים, ביקרו האחד את השני, תוך שעופרה הציגה לפני רפי ורות את השרטוטים וניתנו לה הערות, הארות
והשגות. בעקבות זאת, שונו השרטוטים ובוצעו בהם התאמות, הזרועים לאורכם ולרוחבם של השרטוטים השונים. כך נספח ד' לתצהיר עופרה, העברת מייל של שרטוטי הדמויות, ועליהן הערות של רפי, כגון :"לחבר את כל האלמנטים הראשוניים יחד על מנת שנוכל גם לבצע, לדעתי זה המצב הטוב ביותר". גם בנושא הצביעה עצמה, היו שינויים בעקבות הערות של רפי כגון דמות החתול, שינוי גוון הבגד, כמו גם בדמות השור והדלי.


זאת ועוד; קיימות גם ראיות לפיהן הוצגו על ידי רפי, כבר בחודש אוגוסט 2005, עוד בטרם ההתקשרות עם עופרה שהתרחשה רק כחודש לאחר מכן, סקיצות של הדמויות. כך העיד מר בקר מהמוזיאון (עמוד 27 שורות 22-24):

"ת. ראיתי סקיצות כלליות ביותר. אותי עניין לעשות מיצב בנייר
עיסהוהיכולת לתת ביטוי לדמויות של החד גדיא ובאיזה מידה
אפשר לתת ביטוי דמוי שלהם.

ש. היו מספר דמויות.

ת. היו כמה. אני לא יכול לזכור
".


מה לי יותר מאשר דבריה של עופרה בעמוד 5 שורה 15
:

"
אנו סיכמנו שאנו עושים יוזמה משותפת/פרוייקט משותף ומציגים אותו במוזיאון ישראל
".


משכך, לא ניתן אפוא לפסוק כי רק אחד מהאמנים הוא שעיצב את המיצב, שכן מסקנתי הינה שכל אחד מהם תרם את תרומתו לעיצוב ולכן קביעה כי רק אחד מהם הוא ה"מעצב", תחטא לאמת.


לפיכך, אין עופרה זכאית לסעד המבוקש על ידה בסעיף ג' לפרק הסעדים בכתב התביעה, לפיו יש להציג אותה כמי שעיצבה את המיצב. בדומה, לא ניתן לפסוק כי רק בני הזוג בלר הם בעלי המיצב, כנטען בתביעה שכנגד.


לטעמי, הכיתוב בעלון, כמות שנעשה על ידי המוזיאון, נכון הוא, שכן לא צוין בו שם המעצב, אלא נרשם שמו של כל מי שתרם להקמתו של המיצב, ועיקר פעילותו. כך רפי הוא שפיסל את הדמויות בברזל, רשת ונייר ואילו עופרה איירה את הדמויות וצבעה אותן.


תימוכין למסקנתי דנן, עולה כחוט השני מהראיות:


עופרה כאמור הסכימה במפורש לחלוקת הקרדיט באופן כמות שהוצג בעלון, עת אישרה למוזיאון ב"מכתב עופרה למוזיאון", כי האמור בו מקובל עליה. לו סברה עופרה שאין בעלון כדי לשקף נכונה את פני הדברים באשר לחלוקת הקרדיטים וכי יש להוסיף את שמה כמי שעיצבה את המיצב, שומה היה עליה לנהוג אחרת.


אפנה גם ל"מכתב הדרישה", בו נאמר:

"תהליך העבודה כלל פגישות עבודה ודיונים בהם הועלו רעיונות במשותף. לאחר מכן נתבקשה המאיירת עפרה עמית
להגיש סקיצות ואיורים בהן תרגמה את התכנים שעלו בדיונים לשפה חזותית של
צורה וצבע. זאת תוך כדי מעקב, הערות והארות של חברי הקבוצה, דהיינו האוצרת רות בלר
והאמנים רפי בלר
ומיכאל קורס".


(ההדגשות אינן במקור –א.א.)


מכתב הדרישה, שנוסח על ידי עופרה, בעקבות ייעוץ משפטי שניתן לה, מחייב אותה. במכתב זה, מאשרת עופרה כאמור, באופן מפורש, את תרומתם של בני הזוג בלר, גם לעיצוב. אין בידי לקבל את טענת ב"כ עופרה לפיה היא הייתה באותה עת בלחץ וב"איבוד עצות", ולפיכך נהגה כמות שנהגה. עסקינן באדם בגיר, התייעצה עם פרקליט, טרם העמיד את בני הזוג בלר תחת לחץ בלתי אפשרי. לא כל שכן, לאחר שהאחרונים סירבו לנוסח המקורי של המכתב שניסחה, ניסחה מחדש את המכתב, שוב לאחר ייעוץ. קרי, עופרה אינה יכולה בהבל פה להתנער מאחריותה למעשיה, וסיפור המעשה שבפתח סיכומי באי כוחה, בדבר הנסיבות הקשות אליהן נקלעה עת העמידה את בני הזוג בלר, כבני ערובה אם לא ייאותו לחתום על מכתב הדרישה, רחוק מהמציאות, ומשכך גרסתה בעניין נדחית. עופרה מחויבת אפוא לתוכן מכתב הדרישה, ולפיכך יש לראותה כמי שמכירה בתרומת בני הזוג בלר גם לעיצוב. ממצא זה שומט את הקרקע תחת תביעתה להכרה כמעצבת בלעדית של המיצב.


תימוכין נוספים הוא הסכמת עופרה לקרדיטים כמופיע בעלון. גם בהקשר זה אין בידי לקבל את טענות ב"כ עופרה, ששוב מנסה להתנער מהסכמה מפורשת שלה למוזיאון בדבר הצגת הקרדיטים במיצב. כאמור, עסקינן באדם בוגר, מבין ומשכיל, אשר לא הייתה מחויבת ליתן את הסכמתה לגניה דולב מטעם המוזיאון לנוסח העלון, שכן לא הייתה צפויה לכל סנקציה אם הייתה מסרבת למסור הסכמתה לעלון. לא ניתן על ידי עופרה הסבר משכנע מדוע אין ההסכמה דנן מחייבת אותה, שכן לטעמי הסברה כי הסכימה לנוסח שבעלון מחמת חשש לפגיעה בהתקשרויות עתידיות שלה עם המוזיאון אינה אלא אמתלא דחוקה. יתרה מכך, עופרה גם לא טרחה לבטל את הסכמתה דנן סמוך לאחר שלטענתה נודע לה אחרת, ומשכך יש לראותה כמסכימה לנוסח שבעלון, לרבות הכיתוב בו באשר לציוני הדרך של רות ורפי, שעה שלגביה אין אזכורים בדומה להם.


לא למותר להדגיש את התרומה הניכרת של בני הזוג בלר למיצב בעצם ייזום הרעיון והוצאתו לפועל. שוכנעתי כי היוזם ובעל הרעיון של המיצב הם בני הזוג בלר, כאשר הוכח שרות היא שלמעשה הגתה את הרעיון, לאחר שהתעמקה במחקר אודות הפיוט. לא התעלמתי מטענת ב"כ עופרה לפיה לא הובאו ראיות שנערך על ידי רות מחקר בנושא, אך מעדותה ובקיאותה שלא נסתרו, שוכנעתי כי הדבר אכן נעשה. יתרה מזאת, עופרה לא חלקה על כך שהיא לא היוזמת ולא בעלת הרעיון של עיצוב היצירה על סמך הפיוט ודי בכך.


עוד הוכח כי רות באה בדברים עם המוזיאון להצגת המיצב, זמן ניכר קודם
להתקשרות עם עופרה וכי הגיעה לידי הסכמה כי יוצג בתערוכה בחודש פסח, הכול ללא מעורבות של עופרה. כל זאת בשים לב לכך שאין ברעיון כשלעצמו כדי להקנות את הבעלות ביצירה שתבנה על יסוד אותו רעיון (סעיף 7 ב (1) לפקודת זכויות יוצרים וראה ע"א 23/81 הרשקו נ' אורבוך [1988]: "אין דיני זכויות יוצרים מגינים על רעיון, כשהוא לעצמו, אלא על דרך ישומו".


סופו של דבר, מרכיבים מספר חברו להם, להוצאת הרעיון מן הכוח אל הפועל. בין אלה ניתן למנות את המבנה, האיור, ההקמה, הקונסטרוקציה ועוד, כאשר מספר אומנים נוטלים חלק בהקמת היצירה.
משכך, מסקנתי כי יש לראות בכל אחד מהם כמי שתרם לעיצוב המיצב.


לפיכך, נקבע בזאת כי לעופרה ובני הזוג בלר זכויות משותפות במיצב, אך לא ניתן לתת למי מהם מעמד של "מעצב" בלעדי של המיצב, ולהציגו ככזה.


הפרסומים
18.
בחנתי את טענות כל צד המייחס למשנהו סילוף בנתונים שנמסרו לעיתונות בהציגו את עצמו כמעצב של המיצב, והתעלמות מחלקו של הצד השני בעיצוב.


לא הוכח כי נפל פגם במרבית הכתבות שמייחסת עופרה לבני הזוג בלר, ושיש בהן כדי הפרת זכויותיה של עופרה, ומכל מקום, כי לבני הזוג בלר הייתה יד באותם פרסומים שנטען על ידי עופרה כי הם מסולפים ויש בהם כדי פגיעה בה.


כך דין טענתה של עופרה לפיה בני הזוג בלר, הציגו לפני המוזיאון תמונה מסולפת באשר לחלקה במיצב, להידחות, ובדומה טענה בדבר חבותם כלפיה באשר לקומוניקט שהמוזיאון שלח לעיתונות. כאמור, עופרה נתנה הסכמתה לאופן הצגת הדברים על ידי המוזיאון, ומשכך קיימת מניעות בידה לטעון אחרת. זאת ועוד, רות העידה, ועדותה לא נסתרה, כי דולב פעלה בשם המוזיאון להפיק את העלון, והיא הסדירה את נושא הקרדיטים במיצב וכאמור בסעיף 8 לתצהירה של דולב שלא נסתר. עדותה של דולב אף התיישבה עם דברי רות, לפיהם המוזיאון בחר להפיק את העלון, ללא השפעתה. יתרה מכך, לדברי רות שלא נסתרו, היא שלחה למוזיאון את קורות החיים של כל אחד מהאומנים, וכי המוזיאון ערך את העלון כהבנתו (עמוד 61 שורות 8-12).


אמנם במכתב הביטול של בלר, המעיטו השניים מחלקה של עופרה במיצב, אך זה היה נוכח מכתב הדרישה, שכאמור נכתב בכפייה, ומשכך לא ניתן לבוא אליהם בטרוניה על הניסוח. בני הזוג בלר גם המעיטו בחלקה של עופרה בכתבי הטענות האחרים ולרבות תצהיריהם כגון שהם אלה שתכננו כל פרט ופרט בדמויות, שכן הדבר אינו מתיישב עם השרטוטים והמיילים שנשלחו, מעבר לאפיונים של עבודת עופרה בדמויות כמות שמצא המומחה אולמן.


אדגיש כי רות הכחישה מעורבות בפרסום הקומוניקט על ידי המוזיאון וכי לא הייתה בקשר עם אנשי המוזיאון בעניין (עמוד 62 שורות 11-12). אנשי המוזיאון, לא העידו אחרת. משכך, לא הורם הנטל שמוטל על עופרה להוכיח כי רות יזמה פרסום מסולף.


עם זאת, שני הצדדים כאחד, היו מעורבים בידיעות בעיתונות, בהם כל אחד התיימר להציג את עצמו כמעצב המיצב, ולמזער את תפקיד משנהו. כך, בפרסום בעיתון "הארץ", ב"עכבר העיר", בג'רוזלם פוסט, וכן באתר
msn
הוצג רפי כמעצב המיצב ואילו עופרה כמי שהיה לה רק חלק בבנייה שלו. במקומון שפורסם בחדרה, אף לא היה אזכור לחלקה של עופרה במיצב. בתצהירי בני הזוג בלר, לא הייתה התייחסות עניינית לפרסומים האמורים, פרט לאמירה סתמית כי לא הייתה להם אחריות לקרדיטים כמות שהופיעו בפרסומים. עם זאת, כאשר נשאלה רות למעורבותה בכתבות, לא הכחישה כי העיתונאים התקשרו אליה, כך באשר לג'רוזלם פוסט (עמ' 62 שורה 1-2), ובדומה למקומון בחדרה (עמ' 61 שורות 25-29).


גם עופרה לא טמנה ידה בצלחת, שכן היא יזמה פרסומים שהיה בהם להציג את רפי כמי שהיה מעורב בבניית המיצב אך לא בעיצוב. כך במוסף סגנון של מעריב, שבו היא מועסקת כמאיירת, בדומה הייתה מעורבת בפרסום ידיעה
בעיתון "לאישה" וכן באתר "הבלוגיה".


הואיל וכל אחד מהצדדים היה מעורב בפרסום שאינו מדויק, בלשון המעטה, באשר לחלק של משנהו במיצב, לא ראיתי מקום לחייב צד בפיצוים לשני.


התשלום לעופרה וקיזוזו
19.
אין חולק כי המוזיאון שילם לבני הזוג בלר את הסך 40,000 ₪. המחלוקת היא טענת עופרה לפיה נאמר לה על ידי בני הזוג בלר, כי הם מקבלים מהמוזיאון תשלום בסך של 12,000 ₪, בלבד ורבע ממנו ישולם לה, קרי סך של 3,000 ₪, ולעומתה טוענים בני הזוג בלר, כי סוכם עם עופרה על תשלום בסך של 3,000 ₪ ומבלי שנאמר לה מה התשלום ששולם על ידי המוזיאון. נטל ההוכחה רובץ על עופרה, וזה לא הורם. לעניין זה אציין כי שעה שעומדת גרסה אחת מול גרסה שנייה, ללא תימוכין בכתב, וכאשר בני הזוג בלר נחקרו על גרסתם זו, מבלי שהאחד שמע את חקירת משנהו, ולא התגלתה כל סתירה בדבריהם, אזי לא הורם הנטל להוכיח כי גרסת בני הזוג בלר אינה נכונה.


יתר על כן, לאחר פרוץ הסכסוך, עופרה לא טענה כי סוכם שישולם לה רבע מהשכר שמשולם על ידי המוזיאון, ראה מכתב ב"כ מיום 28.5.06, ומדובר בטענה כבושה.


נקבע בזאת כי עופרה היתה זכאית לתשלום של 3,000 ₪ בלבד ללא קשר לסכום שמשולם לבני הזוג בלר. אמנם, גם סכום זה לא שולם לעופרה מחמת קיזוזו על ידי בני הזוג בלר, קיזוז כדין ודוק. הוכח כי עופרה שלא כדין חתמה את שמה על הדמויות. דבר זה גרם להוצאות לתיקון הנזק, בהתאם לקבלות (נספח ו' לכתב התביעה שכנגד), וכן לעוגמת הנפש שנגרמה לבני הזוג בלר. בחנתי את עלויות התיקון, וכן נתתי דעתי לפיצוי בגין עוגמת הנפש, ומסקנתי שיש בהם כדי להגיע לסך של 3,000 ₪ המגיע לעופרה, ומשכך, מתקזזים הסכומים.
20.
בשולי הדברים, בחרתי לתת משקל לחוות דעתו של אולמן מחמת היותו מומחה בית המשפט ולא למומחה מטעם מי מהצדדים, וכקבוע בהלכה הפסוקה.


העדפת חוות דעת מומחה בית המשפט על פני מומחי הצדדים נעשתה גם לאור טעמים נוספים. כך, חוו"ד המומחית פלדמן מטעם בני הזוג בלר, נגועה מחמת שהאחרונה מצויה בקשרים עסקיים עם רות. גם חוות דעתו של סרבר בעייתית בעיני לאור מסקנתו כי די בכך שאת הרעיון ביסוד היצירה הגה אמן פלוני על מנת שהקרדיט בה יהיה שייך לו, גם אם לא היה לו כל חלק ביישום הרעיון ממחשבה לממש. גישה זו אינה דרה בכפיפה עם הוראות פקודת זכויות יוצרים שאינה מכירה ברעיון כמוגן על פי דיני זכויות יוצרים. בחרתי שלא לאמץ את ממצאיו של המומחה קישקה מטעם עופרה, בין היתר מחמת שסבר שהסקיצות של רפי היו במועד מאוחר יותר מהמועד שבו הוכנו (עמוד 21 שורה 8); המומחה קישקה גם לא מתמחה בפיסול אלא רק באיור וגם בכך יש להפחית ממשקל חוות דעתו.


סוף דבר
21.
מהנימוקים שפורטו לעיל, נקבע בזאת כדלקמן:

לשני הצדדים זכויות במיצב, כאשר כל אחד מהם תרם גם לעיצובו, ומבלי שיש קרדיט בלעדי למי מהם בעיצוב. הפרסום של המיצב בעלון המוזיאון, משקף הסכמה של הצדדים, ואין מניעה להמשיך בפרסום זהה, גם בעתיד, ללא צורך בהסכמה של מי מהצדדים. כל שימוש ו/או דיספוזיציה במיצב, לרבות הצגתו בתערוכות עתידיות, טעונה הסכמת שני הצדדים.


אין חיוב כספי של מי מהצדדים כלפי מישנהו.


לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום,
כ"ב ניסן תשע"א, 26 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.










א בית משפט מחוזי 2362/06 עפרה עמית נ' רפי בלר, רות בלר (פורסם ב-ֽ 26/04/2011)