פסקי דין על התביעה הצבאית | פסקי דין על אסמר עבד אלחפיז אסמר

4523/08 תיק     07/09/2010




תיק 4523/08 התביעה הצבאית נ' אסמר עבד אלחפיז אסמר




בפני
כב' ההרכב: סא"ל יאיר תירוש
- אב"ד
רס"ן מנחם ליברמן
- שופט
רס"ן שחר גרינברג
- שופט
התביעה הצבאית

(באמצעות ב"כ סרן ליקול פס- טמסוט
)
נגד
הנאשם: אסמר עבד אלחפיז אסמר
ת"ז: 032641227 (עצור נוכח)
(באמצעות ב"כ עו"ד נאאל זחאלקה
)

רמ"שית: רב"ט שקד אזוגי
מתורגמן: סמ"ר אחסאן פרו

תאריך הדיון: 07/09/10
מהלך דיון
בית המשפט מזהה את הנאשם.
הנאשם מצהיר כי מייצג אותו עו"ד נאאל זחאלקה
.
ת+ס: הגענו להסדר טיעון לפיו יתוקן כת"א (תובעת מגישה כתב אישום מתוקן).

הצדדים מבקשים להשית על הנאשם את העונשים המוסכמים הבאים: חודשי מאסר לריצוי בפועל, קנס על סך ₪ ומאסר על תנאי לשיקול דעת ביהמ"ש.

בית המשפט מבהיר לצדדים כי איננו כבול בהסדר הטיעון ורשאי לסטות ממנו לחומרה או לקולא.

נאשם: אני מבין כי בית המשפט אינו כבול בהסדר הטיעון.

בית המשפט מקריא לנאשם את כתב האישום.

ס: הנאשם מבין את כת"א המתוקן ומודה בו במסגרת הסדר הטיעון.
נאשם: אני מאשר את דברי סנגורי ומודה בכת"א המתוקן.
ה כ ר ע ת – ד י ן

לאור הודאתו, הרינו מרשיעים את הנאשם במיוחס לו בכת"א המתוקן, כמפורט להלן:

א. קשירת קשר להנחת מטען- עבירה לפי סעיף 254 (א) לצו בדבר הוראות בטחון [נוסח משולב] (יו"ש) (מספר 1651), התש"ע 2009 ועבירה לפי תקנה 58 (ב) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945.

ב. סיוע לניסיון לגרימת מוות בכוונה- עבירה לפי סעיפים 201 (א)(3), 204, 205 ו- 209 (א) לצו בדבר הוראות בטחון [נוסח משולב] (יו"ש) (מספר 1651), התש"ע 2009.

ניתנה והודעה היום, 07/09/10, בפומבי ובמעמד הצדדים.
_____________ _______________ _______________
שופט אב"ד שופט
סנגור: אבקש לדחות את הטיעונים לעונש לעוד חצי שעה.
- לאחר הפסקה -
ראיות לעונש:
ת: אין ראיות לעונש.
ס: אין ראיות לעונש.

תובעת מסכמת:
הנאשם שבפני
נו הורשע בשתי עבירות. הראשונה, קשירת קשר להנחת מטען, עבירה שביצע הנאשם כשנה וחצי טרם מעצרו. להגנתו יאמר כי לא יצא הפיגוע אל הפועל וכמדובר בקשירת קשר ראשוני יחסית, לכן אתמקד בפרט האישום השני שהוא פרט האישום החמור והמרכזי ביניהם. מסגרתו כ-4 חודשים טרם מעצרו הקים הנאשם יחד עם מוחמד דויכאת חולייה צבאית שמטרתה ירי לעבר ישראלים השוהים בסמוך למתחם קבר יוסף, כאשר הנאשם אף העביר למוחמד רובה קלצ'ניקוב לשם כך, לאחר מכן ביוזמתו של הנאשם החליטו השניים כי יירו לעבר מתפללים ישראליים במקום והשניים הגו תוכנית מפורטת וברורה אשר במסגרתה תפקידו של הנאשם היה לשמש כתצפיתן בעוד שמוחמד הוא אשר יבצע את הירי ממקום קונקרטי שבחרו השניים שנמצא כשלושים מטר מהמתחם.
אכן, בהתאם לתוכנית, הנאשם נהג לתצפת למשך כשבועיים מדי יום על מנת להתריע על נוכחות של כוחות הביטחון ובאותו הזמן נהג מוחמד להתמקם במקום ולצפות לעבר המתחם.
לאחר מכן, התקשר הנאשם לאדם נוסף ולאחר שווידא באמצעותו כי אין נוכחות במקום, עדכן את מוחמד כי ביכולתו להתמקם בבית הנטוש לצורך הירי ואכן, מוחמד פעל בהתאם למוסכם, לבש מדים צבאיים ואפוד, נטל את הרובה והתמקם בבית כאמור, או אז כאשר הבחין מוחמד בג'יפים צבאיים שנמצאים במתחם הקבר ירה לעבר חייל, אולם עקב מעצור לא הצליח לירות. לאחר מכן, טיפל מוחמד בנשק, טען אותו וירה תשעה כדורים ממרחק של כ- 30 מ' לעבר חיילים אשר נמצאו במקום ופצע אחד מהם.
לאחר מכן, עדכן מוחמד את הנאשם בפרטי האירוע והנאשם הנחה אותו להחליף את בגדיו ולהסתיר את הרובה עם המדים והאפוד. כאמור, במעשיהם של השניים ניסו לגרום למותו של החייל אשר נפצע בסופו של יום בכף רגלו השמאלית, סגן יפתח בן ארי.

לשאלת בית המשפט, אנו לא יודעים את מצבו הרפואי של הקורבן.

שאלת בית המשפט: האם יש לכם עמדה עונשית מוגדרת בתיק?
תובעת: נבקש עונש הולם.

לטעמינו אין צורך לפרט ולהרחיב את החומרה הרבה של מעשיו של הנאשם ושותפו. הדברים ברורים, גם הפסיקה וגם כתב האישום עצמו שמפרט את החומרה ואת הצורך להחמיר עם המנסים לגרום למותו של אחר. אמנם, במקרה זה הנאשם הינו אך מסייע ולא היורה העיקרי, אולם ניתן לראות למעשה רצף של פעולות אותם ביצע הנאשם על מנת שהפיגוע ייצא אל הפועל, החל מהיוזמה וכלה בתכנון והביצוע וכן, העדכון הסופי אשר קיבל הנאשם ולכן, אנו סבורים כי הגם שהוא מסייע הרי שהוא מסייע מהותי ועיקרי.

לעניין זה, אנו מבקשים להגיש פסיקה, ע' איו"ש 1498/05 בעניינו של עזאת תורכמאן אשר אמנם הורשע בהרבה עבירות חמורות יותר ממעשיו של הנאשם שבפני
נו אולם שם ציין בית המשפט מפורשות בהקשר של סיוע (מצטטת). לכן, הוחלט להטיל עליו מאסר עולם נפרד בגין חלקו כמסייע. אולם בתיק זה לא נבקש מאסר עולם, הדברים ברורים כפי שהם עולים.

אבקש להגיש פסיקה נוספת לעניין העבירה הראשונה, קשירת הקשר לפיגוע, ע' איו"ש 1106/08 - שם הורשע הנאשם בקשירת קשר להנחת מטען ונגזר דינו ל-4 וחצי שנות מאסר בפועל. וכן אבקש להפנות את ביהמ"ש לפסיקה שהוגשה אתמול בעניין שותפו של הנאשם. לאור הערתו של ביהמ"ש, רק אגיש אותה ולא לא אתייחס אליה.

לאור כל האמור ובשל החומרה המרבית שעולה ממעשיו של הנאשם, נבקש להחמיר עמו הן ברכיב המאסר בפועל והן ברכיב המאסר המותנה, להטיל עליו עונש שיהלום את החומרה של המעשים.
סנגור מסכם:
לפני שאתייחס לפרט האישום המרכזי, פרט האישום בכתב האישום המתוקן, מאחר וראיתי שהתובעת הגישה פסיקה לגבי פרט האישום הראשון, אני אתייחס אליו כאשר אני חושב שבנסיבות התיק הזה ולאור מהות העבירה של פרט האישום הראשון וגם לאור מועד ביצוע העבירה של פרט האישום הראשון, אין לתת משקל לאותה עבירה כשבית המשפט בא להכריע ולא אומר את הדברים מתוך זלזול חלילה בחומרת העבירה של קשר להנחת מטען, אבל כל מקרה לגופו וכל מקרה לפי נסיבותיו. כשאנו בוחנים את נסיבות אותה עבירה, מדובר בחילופי דברים, הצעה של אחר והסכמה של הנאשם שהיו שנה וחצי לפני מעצרו של הנאשם והדברים לא התקדמו כלל ועיקר מעבר לאותה הסכמה, מה שמקהה במידה ממשית באותה חומרת העבירה, הואיל ועסקינן בקשר וככל שעובר הזמן לקידום אותו קשר, הדבר מלמד על חוסר רצינות ועל חוסר סיכון באותו קשר.

לגבי פרט האישום השני, אנחנו לא ממעיטים מחומרת עבירה זו אך ישנם שיקולים רבים שבית המשפט צריך לקחת בחשבון שהוא בא לקבוע את העונש. אתחיל בהודאתו של הנאשם, כאשר בית המשפט הכיר היטב את נסיבותיו של התיק גם מבחינה ראייתית, גם מבחינת פערי הגרסאות בינו לבין השותף השני ובכל זאת, בסופו של יום הנאשם בחר להודות בכתב אישום מתוקן, ללא שמיעת עדים, דבר המלמד יותר מכל על נטילת אחריות מצדו למעשים בהם הורשע, מעבר לחיסכון מזמנו של בית המשפט.

שנית, אתייחס לעניין הפציעה. כפי שצוין גם בעניינו של השותף, אין ראייה היום באשר למצבו של החייל שנפצע ואני טוען שמאחר וגם בעובדות כתב האישום צוין כי "כתוצאה מהירי נפצע החייל בכף רגלו השמאלית" ללא כל פירוט, הרי שמדובר בפציעה קלה ביותר וגם מאחר ואין אינדיקציה היום באשר למצב הפציעה, ההנחה צריכה לפעול לטובת הנאשם, הרי שאותו חייל החלים מפציעתו, כך נקבע בפסיקה, מלבד במקרים בהם בתיאור הפציעה עצמה בכתב האישום שבו מודה נאשם מצוינת על פניו פגיעה שהיא קשה כגון אם מצוין שבפצע חדירה ויציאה בכתף, בחזה, פגיעה באיברים פנימיים וכד' שישנו תיאור שכזה בו נאשם מודה אז בית המשפט אומר לו שאינו יכול לטעון שמדובר בפציעה קלה. לכן, לאור תיאור העובדות בכתב האישום, אנו סבורים כי מדובר בפציעה קלה ביותר ממנו החלים אותו חייל.

אין ספק שהעבריין הדומיננטי בפרט אישום זה, הינו מוחמד דויכאת, לא שאני מקל ראש בחלקו של הנאשם אבל הנאשם הורשע בסיוע לאותו מוחמד, אשר הוא זה שנטל את הנשק והמתין במקום ממנו ביצע את הירי לעבר החיילים, יותר מפעם אחת. הוא זה שהייתה לו התעוזה להגיע למקום ואף לבצע את הירי, אבקש להפנות את בית המשפט לסעיף קטן ד' בכתב האישום המתוקן, שם אכן הייתה תוכנית מקורית, אותו מוחמד יצא מספר פעמים בכדי לבצע את אותה התוכנית, ראה שלא מגיעים מתפללים למקום ואז הוא בעצמו החליט כי הירי בוצע לעבר כוחות הביטחון. אני לא מיתמם ואומר שזו החלטה מאחר וזו החלטה, אך שמוחמד ולא שותף לנאשם הרי שהחלטה זו מנתקת את הנאשם מאחר והנאשם בהמשך התקשר לבדוק אם נוכחות כוחות הביטחון. אבל יש בעובדה הזו בהחלט בנוסף להתנהגותו של מוחמד בהמשך כדי לאבחן את עניינו של הנאשם בצורה ממשית לעניינו של מוחמד, העובדה שמוחמד מחליט על אף שלכאורה כשלה התוכנית המקורית כי יש בכל זאת להמשיך ולבצע ירי כנגד מטרה אחרת, מלמדת על נחישות, רצון ודומיננטיות אצלו יותר מאשר אצל הנאשם, העובדה שזוהי התנהגותו וזוהי החלטתו בלהחזיק את הנשק מלמדת אף היא על דומיננטיות זו וגם התנהגותו של מוחמד כפי שמופיעה בסעיף קטן ו' ו- ז' בפרט האישום השני, מלמדת על כך שמוחמד פעל יותר באופן עצמאי, התגבר על מכשולים שנתקל בהם כדי לקיים את המטרה, דברים שלא ניתן לומר על הנאשם שבפני
נו.

חלקו של הנאשם היה בעיקר באספקת הנשק ובתצפית עבור אותו מוחמד וכפי שציינתי, הוא בסופו של יום הורשע בסיוע לניסיון ולא בתור מבצע עיקרי. כשיש בפני
נו את כל הרקע הזה והנסיבות הללו, צריך לבחון על פי הפסיקה של בית המשפט הצבאי לערעורים מה העונש לו ראוי הנאשם ומהפסיקה שהגישה התובעת, לא ניתן לקבוע מהו העונש הזה ולכן, אבקש להפנות את בית המשפט למספר פסקי דין:
א. ערעור איו"ש 388/03 בעניינו של אבראהים ג'אבר יאסיני- מדובר במי שהורשע בחברות, סחר בציוד מלחמתי וניסיון בגרימת מוות בכוונה ושתי עבירות של גרימת מוות בכוונה. בעבירת הניסיון, צוין שאותו מערער הסיע את אחיו ואחרים לצומת איו"ש ובצומת יצאו אלו שהסיע אותם וביצעו ירי לעבר חיילי צה"ל במטרה לגרום למותם. כתוצאה מהירי, נפצע אחד החיילים. בערכאה הראשונה, הוטלו על אותו מערער 14 שנות מאסר לריצוי בפועל ובית המשפט הצבאי לערעורים בחר להפחית את עונשו לכדי 12 שנות מאסר לריצוי בפועל. בין היתר, בשל הסיבה שאחיו שביצע את הירי, נידון ל-15 שנות מאסר לריצוי בפועל.

אם להתייחס לפערים שבין אותו מקרה לבין המקרה שבפני
נו, הרי שפערים אלה גדולים ביותר בכל המובנים. ראשית, היקף העבירות ומהות העבירות בהן הורשע אותו מערער לעומת הנאשם, העובדה שאותו מערער הורשע כשותף מלא ולא כמסייע. כמו גם, העובדה שאותו מערער היה חבר בארגון עוין ועירב עצמו בקשירות קשר לביצוע פיגועים מעבר לפיגוע בו נפצע החייל. לכן, המקרה שבפני
נו אמור להיות הרבה פחות חמור מהמקרה הזה.
ב. ערעור איו"ש 207/03 - לא אאריך בדברים בקשר ל

פסק דין
זה, אני חושב ש

פסק דין
זה הוגש בעניינו של השותף. מדובר במי שחבר לחולייה צבאית שמטרתה לבצע פיגועים כנגד מטרות ישראליות, אשר השתייכה לתנזים פתח. עירב את עצמו בשלושה פיגועי ירי ופיגועים משולבים, חמורים ביותר, בזה אחר זה ואשר גרמו באחרון שבהם לפציעה קשה של שני אזרחים ובאחרים לפגיעות ברכבים, מדובר במי שהחזיק בנשק בחלק מן ההזדמנויות, נהג ברכב בהזדמנויות האחרות, מדובר בחולייה שפעלה בנחישות תוך חרפת מקרים מתואמת ומדוקדקת, יום אחר יום יצאו עד שפגעו בשני אזרחים. כפי שציינתי, הורשע בשלושה ניסיונות לגרימת מוות בכוונה ועליו הוטל עונש של 18 שנות מאסר לריצוי בפועל שבית המשפט הצבאי לערעורים קובע ש"הינו עונש ראוי ויש בו ביטוי ראוי לחומרה אשר יש לנקוט כלפי אלה שמבקשים לקטול חיי אדם".

יש פה התייחסות של בית המשפט בכך שהעונש ראוי ביחס למעשים שם, מעשים חמורים יותר משל הנאשם שבפני
נו. אני מציין שהנסיבות שם הם מחמירות במובנים רבים לעומת עניינו של הנאשם, בין היתר בשל ריבוי המעשים וגם בשל התוצאה של המעשים, בעיקר זו אשר נגרמה כתוצאה מהניסיון האחרון, שהביאה לפציעות קשות של אזרחים.

ג. ערעור איו"ש 221/03 – מדובר במי שנטל חלק בהנחת מטען חבלה לעבר מטרות ישראליות, שהורשע בעבירות נוספות, גם חברות, העברת מטענים וגם בניסיון לגרימת מוות בכוונה שבו בוצע ירי לעבר רכב חולף וכתוצאה ממנו נגרמה פציעה של מי שנסע ברכב. אציין, ששם מדובר ברכב שנסע עם לוחיות זיהוי ישראליות, אך התברר שמי שנסע ברכב היה תושב האזור ונפצע, לטעמי אין בעובדה זו כדי לשנות לעניין העונש. כשנעצר אותו מערער, הוא נעצר שעה שהעביר ארגז ובו כלי נשק ועליו הוטלו 15 וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל.

בנוסף, אני מגיש ע' איו"ש 2709/08 ו- 2703/08, אציין שבפסקי דין אלו אין פגיעות בנפש או פציעות אך מדובר במעורבות במספר רב מאוד של עבירות שכללו מספר לא מבוטל של ניסיונות לגרימת מוות בכוונה, לפחות ארבעה בכל אחד מהם באופן שיטתי ואשר חזרו על עצמם. לכן, הם הרבה יותר חמורים מהמקרה שבפני
נו, הואיל וגם שציינתי מקודם שבסופו של יום אודות לפציעה, למיקום שלה, הינה פציעה קלה ביותר ולכן לא נמנע לדלות רמת ענישה בעניין שבפני
נו באמת הענישה אשר נקבעה ביחס לעבירות ניסיון לגרימת מוות וכוונה שדומות לענייננו אף ללא פגיעה.

לא מצאתי פסיקה תואמת או זהה, אני מתכוון לנסיבות דומות בהן הורשע העבריין בסיוע לניסיון ולא כשותף מלא. אני מפנה את בית המשפט לפרשייה שהייתה לאחרונה בעניינם של חבורה שהייתה מעורבת בניסיונות לגרימת מוות שהביאו לפגיעות. אני מפנה לתיק בימ"ש 1887/08, לתיק בימ"ש 1753/08 ולתיק בימ"ש 2115/08 שם מי שהורשע בסיוע למקרה אחד, הוטלו עליו 8 שנות מאסר לריצוי בפועל, מי שהורשע בשתי ניסיונות לגרימת מוות בכוונה ובעוד עבירת ירי, הוטלו עליו 18 שנות מאסר לריצוי בפועל והשלישי, שהיה היורה בשני המקרים בהם נגרמו הפציעות הוטלו עליו 19 שנות מאסר לריצוי בפועל. הרביעי שהורשע אם אני לא טועה בירי, אם כי הפציעה קשה יותר מהמקרה שלפנינו הוטלו עליו 12 שנות מאסר לריצוי בפועל.

בכל מקום, אני חושב מהפסיקה שהגשתי לעיונו של בית המשפט, ראיתי שבחלק מהם בית המשפט קובע שהעונש ראוי גם לגבי החומרה של המעשים בהם הורשעו המערערים, בעניינו מדובר על אירוע אחד שהוא חמור אני חושב שיש ניתוק בין שני פרטי האישום. אני חושב שגם התביעה הצבאית
עשתה נכון שייחסה לזה שהשניים החליטו ביחד להקים חולייה ולא ייחסה לו חברות בארגון עוין מאחר והדבר התבטא במעשים של השניים שהיו לאחר מכן, לכן גם מבחינה זו לא מדובר במישהו שהיה חבר באחד מבין הארגונים המוכרים לבית המשפט ופעל במסגרתו ועניינו פחות חמור מאלו שפעלו במסגרת ארגונית וביצעו מספר עבירות של ניסיון.

אזכיר, שהנאשם בסופו של יום הודה ונטל אחריות על המעשים ולכן, אנו מבקשים מבית המשפט להקל עמו בצורה ממשית לעומת הפסיקה שהגשתי.

אבקש שבית המשפט יתנו ביטוי בחלק ממעשיו של מוחמד דויכאת, השותף, הוא למעשה החליט באופן עצמאי ומנתק את הנאשם מהחלטות אלו. בחרנו להודות ואיננו חוזרים בהודאה זו, אבל אחרי הכל תפקידו של הנאשם בביצוע המעשה היה בתצפית ויותר נכון, בבדיקה בדבר נוכחותם של כוחות הביטחון. בית המשפט יכול לראות מעובדות כתב האישום שהנאשם מתקשר לברר אם ישנה נוכחות, אותו מוחמד נמצא לידו ומתקשר מטלפון של אותו מוחמד. מעשיו של הנאשם אינה פה מובהקת ואינה ממשית אבל הוא צריך לשלם על עצם נכונותו לסייע וצריך לתת לזה ביטוי בעונש למעשים שביצע.

לשאלת בית המשפט, אני לא אוהב לנקוט עמדה עונשית אך אני חושב שהעונש לא צריך לעלות על 8 שנים.

לא הגשתי פסיקה בעניין, אבל בעבירות ניסיון שפגעו ברכב, הוטלו עונשים של 10 שנים ו- 9 שנים. לאור מהות הפגיעה ולאור חלקו במעשה ולאור זה שהורשע בסיוע, אני חושב שהעונש צריך להיות נמוך מהעונש של העבריין העיקרי בעבירות של ניסיון.

הנאשם בדברו האחרון:
מסתפק בדברי סנגורי.

ה ח ל ט ה

גזר הדין יינתן ביום 21/09/10 בשעה 11:00.

ניתנה והודעה, 07/09/10, בפומבי ובמעמד הצדדים.

_____________ _______________ _______________
שופט אב"ד שופט
תאריך: 07/09/10 בית המשפט הצבאי בשומרון תיק מס': 4523/08
2

צ ב א ה ה ג נ ה ל י ש ר א ל
בית המשפט הצבאי בשומרון תיק מס': 4523/08

1









תיק בית המשפט הצבאי 4523/08 התביעה הצבאית נ' אסמר עבד אלחפיז אסמר (פורסם ב-ֽ 07/09/2010)