פסקי דין על שמעון שי לוי

43256-08/10 פ     28/04/2011




פ 43256-08/10 מדינת ישראל נ' שמעון שי לוי




47



47


-
-
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

ת"פ 43256-08-10


28 באפריל 2011




בפני
כב' השופט צבי גורפינקל

המאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד שרה טל
מפרקליטות מחוז דרום

נגד

הנאשם
שמעון שי לוי
–
ע"י ב"כ עוה"ד ירון ברזילי ואיתמר צור



גזר דין


בין הנאשם והמתלונן יאיר משה, לא היתה הכרות מוקדמת.
במהלך חודש יוני 2010 לווה המתלונן משימי ממרן סכום של 5,000 ₪, והתחייב להחזירו ב- 10 תשלומים שבועים של 600 ₪ כ"א.
המתלונן העביר את התשלומים לצדוק סונא שהוא גובה כספים מטעם שימי, ולאחר ששילם 4 תשלומים, נקלע המתלונן לקשיים כלכליים והפסיק לשלם את יתרתם.
צדוק פנה אל המתלונן והודיע לו כי בעל החוב יצור עימו קשר.
ביום 21.7.10 בשעות הערב, התקשר צדוק אל הנאשם, ומסר לו את פרטי המתלונן, ע"מ שהנאשם ישוחח עימו, כדי לשכנעו לשלם את ההלוואה.
הנאשם התקשר למתלונן, והציג עצמו כמי שהלווה את הכספים, וכאשר אמר המתלונן כי יש לו קשיים כלכליים, איים עליו הנאשם ואמר "תגיד אתה רוצה שיבואו ויזיינו אותך בתוך הבית? אתה רוצה שאני אבוא ואזיין אותך בתוך הבית? מה זה קושי? למה לקחת כסף?"
המתלונן חשש מהנאשם, והבטיח כי ישלם את הכסף, וזאת עשה לאחר שהנאשם נעצר כבר ביום 1.8.10.
בגין זאת הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירת איומים לפי סע' 192 לחוק העונשין (פרט ראשון של כתב האישום המתוקן).

בתאריך 22.12.09, החליטה ועדת השחרורים לשחרר שחרור מוקדם את הנאשם שנידון ל- 15 שנות מאסר בגין הריגה.
שחרור זה נעשה על פי תכנית הרשות לשיקום האסיר (רש"א). על פי תכנית רש"א שקיבלה תוקף מועדת השחרורים, היה על הנאשם לשהות במשך 9 חודשים מיום שחרורו, בהוסטל בית אברהם בירושלים, מיום 3.1.10 עד 2.10.10.
במסגרת שהותו בהוסטל, שולב הנאשם בתעסוקה בשכונת גבעון בירושלים אצל המעסיק מרדכי יואב.
ביום 18.7.10 עזב הנאשם את ההוסטל ללא הודעה מוקדמת, וללא אישור הממונים עליו ובניגוד להוראה החוקית שניתנה לו, וכן לא הגיע למקום העבודה בניגוד להוראה החוקית.
בשל הפרת תנאי תכנית רש"א, הושעה הנאשם מההוסטל. בגין זאת הורשע על פי הודאתו בעבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סע' 287 (א) לחוק העונשין (פרט שני של כתב האישום המתוקן).

כתב האישום המקורי ייחס לנאשם 2 עבירות של סחיטה באיומים, האחת לפי סע' 428 סיפא לחוק העונשין, והשניה לפי סע' 428 רישא לחוק העונשין.
כמו כן, יוחסה לו עבירה של החזקת סם מסוכן, וכן העבירה של הפרת הוראה חוקית.
לאחר שמיעת חלק מהראיות, ומשלא הצליחה התביעה להוכיח את עבירת הסחיטה שבפרט השני, לאחר שביהמ"ש לא התיר להגיש האזנות סתר שנעשו, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, שעל פיו
הומר פרט האישום הראשון לעבירת איומים, הפרטים השני והשלישי נמחקו, והנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירת איומים ובעבירה של הפרת הוראה חוקית.

אין חולק שבגין המעשים שביצע הנאשם הוא ראוי להיענש בעונש של מאסר ממשי, שכן גם אם הפרט הראשון של האיומים אינו מהחמורים שביהמ"ש נתקל בהם, שכן נוהלו מספר שיחות בין הנאשם והמתלונן, בשתיים מהן לא נשמעו כל איומים, והשיחה השלישית שבה נאמרו האיומים, נעשתה על רקע חוב לגיטימי שהמתלונן היה חייב לו.
בנסיבות רגילות, אפשר שניתן היה להסתפק בגזירת מאסר ע"ת בגין עבירה זו, כעתירת הסניגור, אולם מסתבר שהנאשם הורשע בעבר בעבירות שונות, ובהן 5 עבירות של איומים בשנים 94, 98, ובשנת 2002 הורשע בעבירת הריגה, שבגינה נידון ל- 15 שנות מאסר, כאשר בתום 10 שנים לריצוי המאסר שוחרר שיחרור מוקדם.
לאור עבר פלילי זה, גם אם עבירת האיומים אינה כה חמורה, לא ניתן לפטור את הנאשם מעונש מאסר בפועל.
העבירה של הפרת הוראה חוקית חמורה לכאורה, שכן מי שתלויה מעל צווארו חרב, בצורה של 5 שנות מאסר שאותן יצטרך לרצות אם יפר את תנאי השחרור, חייב להקפיד קלה כבחמורה לכל ההוראות שניתנות לו ולא לעבור עבירות נוספות.
עבירת האיומים נעברה תוך הפרת תנאי השחרור והעבירה של הפרת הוראה חוקית, היא הפרה ישירה של תנאי השחרור המוקדם.
למרות זאת, מסתבר שקיימות נסיבות מקלות, שכן מתוך 9 חודשים שהיה על הנאשם לשהות בהוסטל, במשך 7 חודשים הוא מילא את המוטל עליו ללא בעיות, והרקע לעזיבתו ב- 18.7.10 נעוץ בעובדה שנודע לו כי חברתו נכנסה להריון, והנאשם
וחברתו נקלעו למצוקה, באותו יום נערכו בדיקות מעבדה, ב- 21.7.10 נערכה סריקה על קולית לבדיקת ההריון, וביום 27.7.10 בוצעה הפלה בגרידה.

גם אם ניתן להבין את מצוקת הנאשם על רקע כניסת חברתו להריון בלתי מתוכנן, וגם אם ניתן היה להבין את עזיבת ההוסטל ביום 18.7.10, עדיין לא היתה הצדקה שלא לחזור 4 ימים תמימים להוסטל, כאשר הבדיקה הבאה שלאחר 18.7.10 נעשתה רק ב- 21.7.10.
לפיכך, למרות שקיימות נסיבות מקלות להפרת ההוראה החוקית, לא ניתן להתעלם מעצם ביצוע העבירה, המהווה הפרה חמורה של תנאי השחרור.

בנסיבות רגילות, היה מקום לגזור על הנאשם בגין 2 העבירות בהן הורשע עונש מאסר בפועל, הגם שלא לתקופה ממושכת.
מסתבר שבעקבות הרשעתו של הנאשם בתיק זה, פנתה המדינה לועדת השחרורים בבקשה להפקיע את רשיון האסיר של הנאשם, באופן שאם תתקבל הבקשה במלואה, יהיה עליו לחזור למאסר של 5 שנים תמימות, שהיא יתרת תקופת המאסר שנגזרה עליו בגין תיק ההריגה.
סעיף 20 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א-2001, מדבר על הנסיבות של ביטול השחרור, והחזרתו של האסיר למאסר שאורכו כאורך תקופת התנאי.
למרות זאת, רשאית ועדת השחרורים להורות על המשך השחרור בתנאים שייקבעו, אולם כל זאת בתנאי שלא הוטל בשל העבירה הנוספת שנעברה בתקופת התנאי, עונש של מאסר בפועל.
בכל מקרה, על פי סע' 20
)
ג) לחוק הנ"ל, רשאית הועדה להורות כי אסיר ששחרורו בוטל, ישוב לשאת מאסר לתקופה קצרה מאורך תקופת התנאי, אולם כל זאת בתנאי שאורך התקופה לא יפחת ממחציתה.

ב"כ המאשימה טוענת בצדק, שענין ביטול השחרור ע"ת והחזרת הנאשם למאסר, איננו מעניינו של ביהמ"ש, אלא מעניינה של ועדת השחרורים.
יחד עם זאת, ביהמ"ש אינו יכול להתעלם מכך שלגז"ד תהיינה השלכות מרחיקות לכת:
אם יגזר על הנאשם עונש שאיננו מאסר ממשי, תהיה ועדת השחרורים רשאית להחליט על פי שיקול דעתה אם לבטל את השחרור לכל תקופת התנאי, אם לבטל רק חלק מתקופת התנאי, או לא לבטל את השחרור כלל ולהוסיף הוראה על המשך השחרור בתנאים כאלה או אחרים.
לעומת זאת, אם יגזר על הנאשם עונש מאסר בפועל, אפילו קצר, נשלל שיקול דעתה של הועדה לגבי קיצור תקופת התנאי, באופן שלגבי מחצית התקופה, אין לה כל שיקול דעת, ולפיכך, המשמעות של מאסר, ולו קצר, הינה החזרה אוטומטית של הנאשם למאסר של שנתיים וחצי לכל הפחות, כאשר רק לגבי היתרה, יש לועדת השחרורים שיקול דעת.

נכון הדבר שנושא ביטול השחרור על תנאי אינו מתפקידו של בימ"ש זה, אולם ביהמ"ש גם לא יכול להתעלם כאמור מההשלכות החמורות של גזירת עונש מאסר, ונראה כי יש מקום לגזור על הנאשם את העונש הראוי לו בתיק זה, אולם להשאיר לועדת השחרורים את מלוא שיקול הדעת האם לבטל כליל את השחרור ע"ת, האם לבטל רק את חלקו, או שלא לבטלו בכלל.
כאמור, כל הטלת מאסר לתקופה כלשהי, תביא לשלילת שיקול דעתה של הועדה, שלא תהיה מוסמכת לבטל את שחרור לפרק זמן הקצר משנתיים וחצי.

בנסיבות רגילות, הייתי גוזר על הנאשם בגין פרט האישום הראשון עונש של 3 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר ע"ת, ובגין הפרט השני, הייתי מטיל עליו במצטבר עונש
מאסר בפועל של 6 חודשים, וכן מאסר ע"ת.
התוצאה היתה שהייתי גוזר על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל.
מסתבר שהנאשם נמצא במעצר מאז 1.8.10, דהיינו כמעט 9 חודשים עד למתן גז"ד. לאור תקופת מעצר ארוכה זו, וכדי לא לשלול את שיקול דעתה של ועדת השחרורים, אני מחליט כי לאור העובדה שהנאשם עצור כבר כ- 9 חודשים, אין מקום לגזור עליו עונש של מאסר שיביא לשלילת שיקול הדעת של הועדה, ודי בתקופת מעצר זו כדי לענות על מטרות ההרתעה והענישה בתיק זה.
לאור זאת, מתוך התחשבות בתקופת המעצר הארוכה שהנאשם נמצא בה בקשר לתיק זה, כ- 9 חודשים תמימים, אני מחליט לגזור על הנאשם בגין פרט האישום הראשון עונש של 9 חודשי מאסר ע"ת שלא יעבור תוך 3 שנים עבירה של איומים כלפי אדם אחר, בגין פרט האישום השני, אני גוזר עליו שנה מאסר ע"ת שלא יעבור תוך 3 שנים עבירה שעניינה הפרת הוראה חוקית.
כמו כן אני גוזר על הנאשם קנס בסך 5,000 ₪ שישולם עד 15.8.11 או 2 חודשי מאסר תמורתו.

התוצאה היא שיש לשחרר את הנאשם ממעצרו לאלתר, אם אין עילה חוקית אחרת להחזקתו במעצר.

זכות ערעור תוך 45 יום.


ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"א, 28 באפריל 2011, במעמד הצדדים.


___________________


צ' גורפינקל, שופט








פ בית משפט מחוזי 43256-08/10 מדינת ישראל נ' שמעון שי לוי (פורסם ב-ֽ 28/04/2011)