פסקי דין על רשות האכיפה והגביה - ההוצאה לפועל | פסקי דין על ציון קישון | פסקי דין על מיכאל ריינר |

17846-10/10 תצ     17/04/2011




תצ 17846-10/10 רשות האכיפה והגביה - ההוצאה לפועל נ' ציון קישון, מיכאל ריינר




בעניין:
רשות האכיפה והגביה - ההוצאה לפועל
ע"י ב"כ עו"ד אחוה ברמן

עוזרת ראשית לפרקליטת מחוז ירושלים (אזרחי)

המבקשת (הנתבעת)

נגד
1. ציון קישון

2. מיכאל ריינר
ע"י ב"כ עו"ד גלי עציון
ועו"ד יחזקאל סיבק

המשיבים (התובעים)
החלטה

1. בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות.

2. המשיבים הגישו כתב תביעה ובקשה לאישור תובענה כייצוגית, על אודות התשלום שגובה המבקשת עבור הפקת מסמכים מתיקי הוצאה לפועל המתנהלים אצלה. המבקשת, על-פי הנטען, גובה סך של 3 ₪ עבור הפקתו של כל עמוד מתוך תיקי הוצאה לפועל. מי אשר אינו מחובר באמצעות ממשק למערכת הממוחשבת של המבקשת, ומעוניין לעיין בתיק שהוא צד לו, נאלץ לשלם את הסך האמור, שלטענת המשיבים איננו סביר בעליל. הסעדים שהתבקשו הם השבת התשלום למי שנאלץ לשלמו בשנתיים האחרונות (או את הפער שבינו ובין תשלום סביר); וכן מתן צו המורה למבקשת לאפשר מעתה והלאה עיון ללא תשלום לצדדים בתיקי הוצאה-לפועל, או לחלופין לגבות תשלום סביר בלבד.

3. בכותרת כתבי בית הדין – כתב התביעה וכתב הבקשה לאישור התובענה כייצוגית – כתבו המשיבים 'בית המשפט המחוזי בירושלים', כביכול אליו מוגשת התביעה. עם זאת, בגוף המסמכים נכתב כי הסמכות נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים בהתאם להוראות החוק. לבקשת המשיבים וחרף התנגדות המבקשת תוקנה טעות הסופר הזו בהחלטה מיום 16.3.11 (כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ), והתיק הועבר לבית משפט זה תוך שהודגש כי "אין מדובר בהעברת דיון לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, וכל טענות הצדדים לעניין סמכות בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בתובענה, שמורות להם".

4. המבקשת טוענת כי גם לבית משפט זה, בית משפט לעניינים מינהליים, אין סמכות עניינית לדון בבקשה. כמה טענות בפיה. ראשית, לטענתה, אחד מן הסעדים שמבקשים המשיבים הוא סעד הצהרתי, ועל-כן מדובר למעשה בתובענה לסעד הצהרתי נגד רשות. תובענה ייצוגית מינהלית נועדה על-פי סעיף 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 אך ורק ל"תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". לפיכך, לא ניתן להגיש במסגרת זו תובענה שהסעד המבוקש בה הוא סעד הצהרתי, על דבר אי-חוקיותו של מעשה גבייה מסויים.

5. אין ממש בטענה זו. מטבע הדברים, כל קביעה על דבר חובת השבה בגין גבייה משמעותה תהא – אם במפורש ואם במשתמע – גם צו המורה לחדול מן הגבייה הזו, וקביעה כי זו גבייה בלתי חוקית. המבקשת הצביעה על האמור ברע"א 6340/07 עיריית ת"א נ' טיומקין (ניתן ביום 13.2.11; פיסקה 27), כראיה לכך שאין להיזקק כתובענה ייצוגית לתובענה שהסעד הנדרש בה הוא הצהרתי. ברם, אין הנדון דומה לראייה. בעניין טיומקין לא נדרש סעד השבה כלל, משום שהתובע שם לא שילם כלל את הסכום שעל אי-חוקיות גבייתו ביקש להצהיר. בקשתו לא היתה אלא בקשה למחיקת חוב. בענייננו-שלנו אין מחלוקת כי סכומי הכסף נגבו מאת המשיבים, ומאת ציבור רחב ביותר של צדדים לתיקים בהוצאה לפועל. בד-בבד עם תביעת ההשבה מבקשים המשיבים כי תיפסק הגבייה היתֵרה, ככל שיימצא כי אכן יתֵרה היא. זו תהא, ככל שיתקבלו טענות המשיבים, תוצאתה הטבעית של קבלת תביעת ההשבה, כי חזקה על הרשות שלא תוסיף לגבות גבייה שלא כדין. לפנינו אפוא תובענת השבה מובהקת, בהתאם לסעיף 11 לתוספת השנייה הנ"ל, ולא תובענה לסעד הצהרתי תאורטי.

6. טענה נוספת של המבקשת היא כי תחת התובענה הזו יש להגיש עתירה לבג"ץ. לטענתה, תובענה זו במהותה אינה אלא תקיפת חוקיותן של התקנות הקובעות את שיעור התשלום עבור הפקת מסמך. עמדת המבקשת היא כי תקיפה זו ראוי שתֵעשה בדרך של תקיפה ישירה באמצעות פנייה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, ולא בדרך של תקיפה עקיפה באמצעות תביעת השבה.

7. גם בטענה זו לא מצאתי ממש. תקיפת מעשה חקיקה, ובוודאי חקיקת משנה, אפשרית הן בדרך ישירה, הן בדרך עקיפה. קבלת עמדתה של המבקשת, ושלילת האפשרות לתקיפה עקיפה, משמעותן שלילת האפשרות להגיש תובענה ייצוגית בשל מעשי גבייה המעוגנים בחקיקה. זו תוצאה מרחיקת לכת. היא תסכל את כוונת המחוקק, אשר העניק לציבור את האפשרות לתבוע תביעת השבה ייצוגית גם את הרשויות אשר גבו סכומי כסף "שלא כדין". אם יימצא, לגופו של עניין, כי יש ממש בתובענה, וכי סכום הכסף שנגבה עבור הפקת מסמכים אצל המבקשת אינו סביר ופוגע שלא כדין בזכויות המתדיינים, הרי שגבייה זו היא גבייה שלא כדין. מעשה גבייה שנעשה על ידי הרשות שלא כדין מצדיק סעד של השבה, וממילא גם מתן אפשרות לתובענה ייצוגית, ותהא העילה המינהלית לחוסר חוקיות הגבייה אשר תהא: בין אם נעשתה הגבייה בחריגה מסמכות, בטעות ביישום הדין, או תוך הסתמכות על חיקוק שאיננו סביר. אין הבדל מהותי בין תובענת השבה ייצוגית נגד רשות שעילתה טענת בטלות תקנה מחמת חוסר סבירות, לבין כזו שעילתה היא כל עילה אחרת מבין העילות המוכרות בדין המינהלי. אין אפוא פסול בדרך שבה בחרו המשיבים לילך; ואף אם המבקשת סבורה שנכון יותר היה לנהוג אחרת ולתקוף את חוקיות התקנות באופן ישיר – חוסר סמכות בוודאי שאין כאן.

8. לפיכך הבקשה נדחית.
בתוך ארבעה עשר יום תגיש המבקשת את תשובתה לבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית.
הוצאות ייפסקו בגמר המשפט.
ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"א (17.4.11), בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.
בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
לפני כב' השופט נֹעם סולברג

ת"צ 17846-10-10
1 מתוך 3









תצ בית משפט לעניינים מנהליים 17846-10/10 רשות האכיפה והגביה - ההוצאה לפועל נ' ציון קישון, מיכאל ריינר (פורסם ב-ֽ 17/04/2011)