פסקי דין על עבד אל כרים מרזוק | פסקי דין על עו"ד בלאל מחניהא | פסקי דין על עו"ד ת'רות מדלג' |

1014-10/09 א     27/04/2011




א 1014-10/09 עבד אל כרים מרזוק נ' עו"ד בלאל מחניהא, עו"ד ת'רות מדלג'








בית משפט השלום בחדרה



ת"א 1014-10-09 מרזוק נ' מחניהא ואח'






בפני

כב' השופט
נאסר ג'השאן


תובע

עבד אל כרים מרזוק


נגד


נתבעים

1.עו"ד בלאל מחניהא
2.עו"ד ת'רות מדלג'




פסק דין


1.
זוהי תביעה, בגדרה עותר התובע לחייב את הנתבעים - עו"ד במקצועם, לשלם לו סך 150,000 ₪ ביחד ולחוד, בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מטיפולם הרשלני בתביעה חוזית שהגיש כנגד חברת ביטוח על פי פוליסת ביטוח (להלן: "התביעה המקורית").

2.
בכתב תביעתו, שהוגש בטרם היה מיוצג ע"י עו"ד, טען התובע כי שני עורכי הדין- הנתבעים התרשלו כלפיו, וגרמו לכך שלא יקבל התגמולים המגיעים לו עפ"י פוליסת ביטוח חיים שהוציאה שמשון חברה לביטוח (להלן: "חברת הביטוח"), אשר כללה סעיף פיצוי בגין "אי כושר ואובדן כושר עבודה". אציין שעל אף שסכום התביעה המקורית שהוגשה באמצעות הנתבע מס' 2 (להלן: " עו"ד מדלג'") ולאחר מכן המשיך הטיפול בה הנתבע מס' 1 (להלן: "עו"ד מחניהא") עמד ע"ס 50,000 ₪ העמיד התובע תביעתו שבפני
י על סך 150,000 ₪.

3.
בכתב תביעתו, ולאחר מכן בתצהיר עדות ראשית מטעמו, טען התובע כי הוא שכר את שירותיו של עו"ד מדלג' לצורך הגשת תביעה בסך 50,000 ₪ בגין תגמולי ביטוח המגיעים לו עפ"י פוליסת ביטוח שרכש מאת חברת הביטוח, לאחר שאיבד את "כושר עבודתו" עקב תאונת דרכים בה היה התובע מעורב ביום 22.5.99. עפ"י הנטען בכתב תביעתו שבפני
י ולאחר מכן בתצהירי עדות ראשית, מסר הוא את הטיפול בעניינו לעו"ד מדלג' בתחילת חודש 2/02 כאשר היה ברור, הן לתובע והן לעו"ד מדלג' כי עילת התביעה כנגד חברת הביטוח מתיישנת בתום שלוש שנים מיום אירוע התאונה- דהיינו ביום 22.5.2002. לטענת התובע, עו"ד מדלג' הודיע לו כי התביעה הוגשה, אך בחודש 2/2003 גילה התובע כי התביעה לא הוגשה כלל (ראו סעיף 10 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע). עוד טען התובע, כי בחודש 6/03 הודיע לו עו"ד מדלג', כי הוא מתכוון להגיש תביעה "בגין הפרת ההסכם" ולא "מכח הפוליסה" (שם) וכי לבסוף התביעה הוגשה ביום 12.6.2003 לבית המשפט בראשון לציון במסגרת תיק מס' 3466/03.
4.
בהמשך, לטענת התובע,
הוא העביר את הטיפול בתביעה המקורית לעו"ד מחניהא לאור השתלשלות הדברים לעיל. לטענתו, לאחר שקיבל עו"ד מחניהא הטיפול לידיו ולאחר שהתובע קרא את כתב התביעה שנוסח ע"י עו"ד מדלג' הופתע הוא לגלות כי חלק מן העובדות המובאות בכתב התביעה אינן מדויקות (סעיף 13 לתצהיר התובע), ולפיכך ביקש הוא לתקן את כתב התביעה. לטענת התובע, ביום 23.11.04 הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה (לאחר שבקשה דומה- קודמת נמחקה מאחר ונמצאה כזו שאינה "עומדת בדרישות הדין"). לטענת התובע מאז שניתנה החלטה המתירה תיקון כתב התביעה לא טיפל עו"ד מחניהא בתביעתו, ובין היתר לא הופיע לשתי ישיבות שהתקיימו (ביום 10.11.2005 וביום 11.12.2005). לטענת התובע מאחר ועו"ד מחניהא לא פעל בהתאם להחלטות בית המשפט, נמחקה התביעה עפ"י החלטת בית המשפט, ובקשות לחידוש התביעה נדחו.

5.
לפיכך, טוען התובע כי שני עורכי הדין- הנתבעים התרשלו כלפיו בטיפול בתביעתו. באשר לטיפולו של עו"ד מדלג', טוען התובע כי הוא הגיש התביעה לאחר שהתיישנה (סעיף 24 לתצהיר התובע) ואילו לגבי טיפולו
עו"ד מחניהא, טוען התובע כי במחדליו גרם לכך שהתביעה המקורית תימחק.

6.
לפיכך, טוען התובע כי בהתנהלותם הנ"ל גרמו לו הנתבעים להפסיד את זכויותיו עפ"י הפוליסה. לטענתו, הסכום החודשי המגיע לו, נכון ליום הוצאת הפוליסה עומד ע"ס 800 ₪ ונכון להיום ע"ס 1,542 ₪ (ראו סעיף 28 לתצהיר התובע) וסכום התביעה , סך 150,000 ₪ משקף את סכום הפסדיו של התובע נכון ליום הגשת תביעתו, אילו תביעתו היתה מוגשת בזמן ו"הטיפול בה היה מתנהל באופן סביר" (סעיף 29 לתצהיר התובע).

7.
בכתב הגנתו ובתצהירו של עו"ד מדלג' טען הוא, כי התובע פנה אליו בחודש מרס לשנת 2003 לערך. לטענתו הוא פעל לפי אמות המידה המקובלות וכי התובע לא שיתף עימו פעולה. עוד טען הוא, כי התובע נטל לידיו את התיק מבלי להותיר בידיו מסמכים.

8.
בתצהיר עדות ראשית של עו"ד מחניהא, טוען הוא כי טיפל במספר עניינים של התובע, וכי התובע פנה אליו לאחר שהתביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות וכאשר היה ברור, אף לתובע, כי סיכויי התביעה קלושים (ראו סעיף 10 לתצהיר עו"ד מחניהא) וכי התובע ביקש ממנו "לנסות ולהציל את התיק" (סעיף 16 לתצהיר). באשר להעדר התייצבותו לשני דיונים, טען עו"ד מחניהא, כי לדיון הראשון לא התייצב לאחר שעבר ניתוח באותו יום ואילו לדיון השני לא התייצב לאחר שאשתו כרעה ללדת (סעיף 8 לתצהיר). בנוסף, טוען עו"ד מחניהא, כי אילו שילם התובע את ההוצאות שנפסקו כנגדו, היתה תביעתו מתנהלת, ולפיכך, למעשה, טוען עו"ד מחינהא, כי לא נגרם לתובע כל נזק כתוצאה מהתנהלותו.
9.
בפני
י העידו בעלי הדין. הנתבעים הגישו מוצגים מטעמם ואילו התובע הגיש "תצהיר גילוי מסמכים" אליו צורפו מסמכים (ת/4).

השתלשלות העניינים מאז הוגשה התביעה כנגד חברת הביטוח ועד היום:

10.
בטרם אכריע בטענות הצדדים, והואיל והצדדים טענו טענותיהם והגישו ראיותיהם מבלי להביא תמונה ברורה ביחס להשתלשלות העניינים מאז הוגשה התביעה ועד להחלטת בית המשפט שדחתה בקשה לחידושה, אעשה מלאכת הצדדים, אבור המוץ מן התבן, ואביא את השתלשלות העניינים, עפ"י המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, ואשר אינם שנויים במחלוקת:

א)
ביום 18.2.02 ניתן בידי התובע מכתב ב"כ הקודם של התובע, עו"ד ושאחי, לפיו אין לו
התנגדות שעורך דין אחר יטפל בעניין התאונה מיום 22.5.99.

ב)
ביום 12.6.03 הגיש עו"ד מדלג' את התביעה לבית המשפט, בה נטען כי ביום 4.1.99 התקשר התובע עם חברת הביטוח בחוזה ביטוח וכי ביום 9.5.99 שלח התובע מכתב לביטול הפוליסה ובחודש 6/99 פנה נציג מטעם חברת הביטוח אל התובע אשר אישור את תוקף הפוליסה והתובע אך מסר בידיו ארבעה שיקים עבור פרמיית הביטוח. עוד נטען בכתב התביעה הנ"ל, כי להפתעתו הועברה אליו הודעה מיום 13.6.99 כי הפוליסה מבוטלת. התובע טען בכתב התביעה כי הוא ביקש לבטל את הפוליסה וכי הפוליסה נמצאת בתוקף, ולפיכך תובע הוא את תגמולי הביטוח בגין "איבוד כושר השתכרותו" המגיעים כדי סכום התביעה (50,000 ₪) שהיו משולמים לתובע אילו ההסכם בין התובע לבין חברת הביטוח לא היה מופר ע"י חברת הביטוח.

ג)
בכתב ההגנה שהגישה חברת הביטוח (חלק מן המוצג ת/4) טענה היא, כי התביעה התיישנה. בנוסף, נטען כי לתביעה לא צורפו מסמכים מהותיים כגון פוליסת הביטוח וכי לא צורפה חוות דעת רפואית. בנוסף, טענה חברת הביטוח כי הפוליסה בוטלה ולא היתה תקפה ביום התאונה הנטענת (ראו סעיף 8 לכתב ההגנה) והתובע לא פנה בבקשה לחידוש הפוליסה. עוד טענה חברת הביטוח כי הנזקים הנטענים "אינם עונים על הגדרת "אובדן מוחלט של כושר עבודה'" (סעיף 15 לכתב ההגנה), וכי התובע אף הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו כאשר הסתיר את "עברו הרפואי" (סעיף 17 לכתב ההגנה).

ד)
ייצוגו של התובע הוחלף, ולאחר שעו"ד מחינהא נטל את ייצוג התובע, הוגשה ע"י התובע בקשה לתיקון כתב התביעה, ולאחר הגשת תגובה מטעם חברת הביטוח, בהחלטתו מיום 25.1.05 נעתר בית המשפט לבקשה והורה על תיקון כתב התביעה בכפוף להגשת כתב התביעה המתוקן ולתשלום הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ומע"מ לטובת חברת הביטוח.

ה)
בכתב התביעה המתוקן שהתבקשה הגשתו, טוען התובע, כי הפוליסה היתה תקפה ביום התאונה וכי מעולם לא בוטלה.

ו)
ביום 21.8.05 הגישה חברת הביטוח בקשה לסילוק התביעה מחמת התיישנותה ובתגובה שהגיש התובע טען הוא כי בתקופה הרלוונטית לתביעה חלה בנפשו ולפיכך, עד ליום הגשת תביעתו טרם חלפה תקופת ההתיישנות לפי סעיף 11 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958.

ז)
הבקשה הנ"ל לא הוכרעה והתיק נקבע לדיון ליום 10.11.05. לדיון הנ"ל לא התייצב התובע או ב"כ עקב אשפוז ב"כ התובע- עו"ד מחניהא.

ח)
לדיון הנדחה שנקבע ליום 11.12.05 שוב לא התייצבו התובע או ב"כ, וב"כ התובע נדרש להמציא אישורים רפואיים המסבירים העדר התייצבותו לשני הדיונים הנ"ל.

ט)
ביום 22.12.05 ניתנה החלטת בית המשפט כי על התובע לפעול להגשת כתב התביעה המתוקן בכפוף לתשלום סכום ההוצאות שנפסק.

י)
ביום 9.2.06 ניתנה ההחלטה לפיה, משלא שילם התובע את ההוצאות שהושתו עליו, הרי לא יותר לו לתקן כתב תביעתו.

יא)
ביום 16.3.06 שוחרר עו"ד מחניהא מייצוג התובע, וביום 1.4.06 נמסרו לתובע כל המסמכים הקשורים בתיק.

יב)
ביום 6.4.06 משלא התייצב התובע לדיון, ניתנה החלטה המורה על הפסקת התובענה.



יג)
ביום 28.9.06 בעקבות בקשה שהגיש ב"כ החדש של התובע, עו"ד כסרא כבהא, ניתנה החלטה לפיה התנה בית המשפט את חידוש התביעה בתשלום סך 1,000 ₪ שנפסק בגין הוצאות משפט. וביום 29.10.06 ביקש התובע להאריך המועד לתשלום ההוצאות עד ליום 1.12.06 ובית המשפט נעתר לבקשתו.

יד)
התובע לא שילם את ההוצאות, וביום 26.3.09 (כשלוש שנים לאחר ששקט על שמריו) הגיש בקשה נוספת לחידוש התביעה. בקשה זו נדחתה עפ"י החלטת בית המשפט מיום 14.5.09. בגוף ההחלטה ציין בית המשפט כי דחיית בקשת המבקש אינה בבחינת מעשה בית דין והתובע רשאי להגיש תביעתו מחדש (ראו סעיף 24 להחלטה).

ט"ו)
תביעה חדשה כנגד חברת הביטוח לא הוגשה, ובחלוף מספר חודשים מיום מתן ההחלטה הנ"ל הוגשה התביעה שבפני
י.

הכרעה- כללי:

11.
אין צורך להתעכב על השאלה האם עו"ד חייב חובת זהירות כלפי לקוחו. כבר נקבע, כי עו"ד חב כלפי לקוחו חובות שמקורם בחובת הזהירות, בחובת הנאמנות, בחובה עפ"י דין ובחובה עפ"י דיני השליחות. לעניין חובתו של עו"ד כלפי לקוחו שמייצגו בפני
ערכאות ראו
הדברים שנאמרו בע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446 (להלן: "עניין שרמן")

"מעורך דין, העושה מלאכתו למען לקוחו, נדרשת רמה מסויימת בכל הקשור לידיעת החוק. בהקשר זה אמרנו: "אין לצפות שעורך דין יידע את תכנם של כל חוקי המדינה, אבל יש חוקים שימושיים שהוא חייב לדעתם, בייחוד אותם החוקים הנוגעים לענין שהוא מסכים לטפל בו עבור לקוח" (ע"א 479/65, בעמ' 471 וראה שנהב ולויתן, במאמרם הנ"ל, בעמ' 182). על עורך הדין לעמוד בלוח זמנים, והדברים אמורים הן בכל הקשור למגבלות זמן שנקבעו בחוק, והן בנוגע למגבלות זמן הקבועות בהוראות שנותן הלקוח לעורך דינו. כך למשל, חייב עורך דין להזהיר את לקוחו לגבי תקופת התיישנות של התביעה שבידו, ובמיוחד כאשר קיימת תקופת התיישנות מיוחדת (ע"א 479/65 הנ"ל, בע' 474(..) על עורך הדין מוטלת החובה להכין כראוי את התביעה ולפעול בהתאם לסדרי הדין, להופיע כנדרש בבתי המשפט, ולנהל את הדיונים שם כראוי.
"
(שם,
עמ' 463 ו- 464).


יחד עם זאת נאמרו בעניין שרמן הדברים הבאים:

"…אך עם זאת לא כל כישלון של עורך-דין ייתפס כהפרת החובה שכן למרות הטלת חובות אלה, שהן רחבות למדיי, מכירים עדין בכך, שלא ניתנה תורת עריכת הדין למלאכי השרת; גם הם עלולים לטעות בשיקול הדעת. טעות כזו אין בה כדי לחייב עורך-דין ברשלנות".
ב

12.

על מנת שתובע יצליח בתביעת רשלנות מקצועית כנגד עו"ד שטיפל בתביעתו של הלקוח, עליו להוכיח רשלנותו של עו"ד, וכן שאלמלא אותה רשלנות תוצאת ההליך היתה שונה. כן על התובע להוכיח גובה הנזק שנגרם לו, המתבטא בהפרש בין הסכום שנפסק בפועל (או בין מה שלא נפסק) לבין הסכום שהיה מקבל התובע אילו עו"ד ניהל את תביעתו של התובע כראוי (ראו א' יעקב "רשלנות בין כותלי בית המשפט: לשאלת אחריותם של עורכי דין במסגרת הדיון המשפטי"
עיוני משפט כ"ו (תשס"ב- תשס"ג) עמ' 5
;
כן ראו : ע"א 989/03 א' חוטר ישי משרד עורכי דין נ' חיננזון פד"י נ"ט (4) 796) .

התביעה כנגד עו"ד מדלג':

13.
התובע טוען כי עו"ד מדלג' התרשל בכך שלא הגיש התביעה כנגד חברת הביטוח בטרם חלפה תקופת ההתיישנות.

14.

כאמור, לא די שהתובע יוכיח כי עו"ד מדלג' התרשל כלפיו; נוסף על הוכחת הרשלנות על התובע להוכיח שאלמלא אותה רשלנות תוצאת ההליך היתה שונה, כאשר על בית המשפט להתייחס אף לטענות ההגנה שהעלה הנתבע בתביעה הראשונה (במקרה דנן טענות ההגנה שהעלתה חברת הביטוח לרבות טענת ההתיישנות והטענה כי הפוליסה לא היתה בתוקף). לפיכך על התובע היה להוכיח את העובדות שלהלן:

א)
כי התביעה מתיישנת בחלוף שלוש שנים, וכי התביעה אכן הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות ועל כן היא היתה נדחית אילו היתה ממשיכה להתנהל.

ב)
כי התובע הינו בעלים של פוליסת ביטוח שהיתה תקפה ביום האירוע.

ג)
כי אילו התביעה היתה מוגשת במועד וכדבעי, היה התובע מקבל סכום כסף לאחר שהיה ממלא אחר התנאים שנקבעו בפוליסה לגבי תגמולי הביטוח המגיעים לתובע.

ד)
גובה הסכומים שהיה מקבל התובע אילו תביעתו היתה מתקבלת (גובה הנזק).


15.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ועיינתי אף בחומר הראיות, מצאתי לדחות התביעה כנגד עו"ד מדלג' מאחר ולא הוכח יסודותיה של עילת התביעה
.

16.
באשר לטענה כי התביעה הוגשה לאחר תקופת ההתיישנות, אף שלא הוגשה לעיוני פוליסת הביטוח שקובעת תקופת התיישנות מקוצרת בת שלוש שנים, מצאתי כי הוכח בפני
י כי הפוליסה אכן קובעת תקופת התיישנות בת שלוש שנים וכי התביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. למסקנה זו הגעתי נוכח עדותו של עו"ד מדלג', אשר לא כפר בכתב הגנתו או בעדותו כי תקופת ההתיישנות המוסכמת היא שלוש שנים מיום האירוע והוא אף העיד כי ייתכן והוא הגיש את כתב התביעה לפי העילה "הפרת חוזה" לאור בעיית ההתיישנות (ראו עדותו של עו"ד מדלג' בעמוד 19 שורה 34 לפרוטוקול).

17.
באשר למועד שבו קיבל עו"ד מדלג' את הטיפול בתביעה, מצאתי לבכר את גרסת התובע, לפיה הוא העביר את הטיפול בעניינו לידי עו"ד מדלג' עוד בשנת 2002 מייד לאחר שקיבל את החומר מעו"ד ושאחי, שטיפל בעניין לפני שעבר לטיפולו של עו"ד מדלג'. התובע צירף לכתב תביעתו מכתבו של עו"ד ושאחי מיום 18.2.2002 דבר התומך בגרסת התובע, לפיה הוא העביר את הטיפול לידי עו"ד מדלג' מייד לאחר מכן. מאידך, חזקה על עו"ד מדלג' שערך רישום לגבי היום שקיבל בו את החומר או היום שבו נפתח התיק במשרדו ואף על פי כן, לא הביא עו"ד מדלג' בדל ראיה ממנה אוכל ללמוד על המועד שבו הועבר החומר לידיו והוא הסתפק בהצהרה כללית, לפיה העובר אליו חומר חלקי בחודש 3/2003.

18.
נוסף על האמור לעיל, לפי גרסתו של עו"ד מדלג', הוא קיבל לידיו חומר חלקי לאחר שהתביעה התיישנה. נראה, כי סביר היה שעו"ד מדלג' ינהל תרשומת או יודיע לתובע כי התביעה התיישנה, והעדר מסמכים כאמור תומכים בגרסת התובע ופוגעים, ראייתית, בגרסתו של עו"ד מדלג'.

19.
לפיכך, אני קובע כי התובע העביר את החומר לידי עו"ד מדלג', בטרם חלפה תקופת ההתיישנות, ואף על פי- כן הוגשה התביעה לאחר שחלפו שלוש שנים מיום התאונה.

20.
למרות האמור לעיל, מצאתי לדחות את התביעה כנגד עו"ד מדלג', מאחר והתובע לא הוכיח את יתר מרכיבי עילת תביעתו. להלן אנמק מסקנתי זו.




21.
ראשית, כפי שעולה מהשתלשלות העניינים דלעיל, התביעה טרם נדחתה באופן סופי ולא ניתן

פסק דין
הקובע כי התביעה אכן התיישנה, ולא ברור מה היה קורה אילו התובע היה משלם את סכום ההוצאות שנקבע כתנאי לתיקון כתב התביעה והיה מנהל תביעתו עד תום. יצויין בהקשר זה, כי התובע העלה בתגובה לבקשת חברת הביטוח לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה, הטענה כי הוא היה חולה נפש במהלך שלוש השנים שחלפו מאז אירעה התאונה, ולפיכך חלות עליו הוראות סעיף 11 לחוק ההתיישנות. טענה זו לא הוכרעה והתובע לא טען כי אין לה סיכוי להתקבל. משמעות האמור לעיל היא שטרם נפלה הכרעה בתביעה שהגיש התובע, והוא יכול להגישה שוב, כפי שעולה מהחלטת בית המשפט 14.5.09 שלא עשתה אלא לקבוע שאין מקום לחדש את התביעה, ואולם לא קבעה כי לא ניתן להגיש את התביעה שוב. משכך, ומאחר והחלטת התובע שלא להמשיך לנהל את התביעה, היא החלטה שאינה קשורה בעו"ד מדלג', ניתן לקבוע לאור נסיבות העניין, כי לא הוכחו יסודות עילת התביעה כנגד עו"ד מדלג', מאחר והתביעה המקורית לא נדחתה לגופה, ולא התקיים דיון לגופה של הטענה בדבר התיישנות התביעה.

22.
בנוסף לאמור לעיל, ואף אם הייתי מגיע למסקנה כי בשל התיישנות התביעה היא היתה נדחית וכי הטענה לפיה מצבו הנפשי של התובע מצדיק הפסקת מירוץ תקופת ההתיישנות, לא הוכיח התובע כי היתה בידיו פוליסת ביטוח בת תוקף. כאמור, חברת הביטוח טענה, כי התובע ביטל את הפוליסה במכתב ששלח ב"כ לחברת הביטוח עוד ביום 9.5.99 (המסמך נ/5) בו חוזר התובע על אשר הודיע קודם לכן לסוכן מטעם חברת הביטוח ולפיה מבקש הוא לבטל את פוליסת הביטוח. בנוסף לטענותיה הנ"ל בכתב ההגנה (המהווה חלק מת/4) כי התובע לא פנה בבקשה לחדש את הפוליסה (סעיף 11 לכתב ההגנה בתביעה המקורית). עוד טענה חברת הביטוח כי התובע הסתיר מעיני חברת הביטוח מצבו הרפואי. בתצהיר עדות ראשית בתיק שבפני
י לא התייחס התובע כלל לטענות אלה, ולמעשה, לא הוכיח כי בידיו היתה פוליסת ביטוח תקפה. משכך, לא הוכיח התובע כי הוא היה "צולח בהצלחה" משוכה זו לו הוגשה התביעה במועד והיה זוכה בתביעתו, חרף טענותיה של חברת הביטוח.

23.
מעבר לאמור לעיל, נראה כי התובע נכשל להוכיח את החלק המהותי בתביעתו, הלא הוא הנזק הכספי שנגרם לו כתוצאה מהגשת התביעה באיחור. על התובע להוכיח כי תביעתו היתה מתקבלת ועליו להוכיח גובה הסכום שהיה מקבל אילו תביעתו היתה מתקבלת. כאמור, נסמכת תביעתו של התובע כנגד חברת הביטוח על פוליסת ביטוח חיים הכוללת ביטוח בגין פגיעה בכושר העבודה. התובע לא צירף את הפוליסה, ועל כן לא ברור מהו הביטוח לו טוען התובע, מהו סוגו, מהם התנאים המזכים את התובע בתגמולי ביטוח, מה שיעור תגמולי הביטוח וכיצד הם מחושבים. כלום על התובע להוכיח, עפ"י תנאי הפוליסה, קיומה של נכות, אן שמא די שיוכיח אובדן כושר עבודה זמני? מהו הסכום המגיע לתובע? וכיצד הוא מחושב? התובע, כאמור, לא צירף את פוליסת הביטוח והוא הסתפק בצירוף "דף פרטי ביטוח" (נספח א1 לתצהיר התובע) שממנו לא ניתן לקבל תשובות לשאלות הנ"ל. ללא צירוף הפוליסה הכוללת את סכום תגמולי הביטוח, התנאים לקבלתם ודרך חישובם, לא ניתן לקבוע אם התובע ממלא אחרי התנאים שנקבעו בפוליסה ואף לא ניתן לקבוע מהם הסכומים המגיעים לתובע, ככל שמגיעים לו תגמולי ביטוח, אילו התביעה היתה מוגשת בטרם חלוף תקופת ההתיישנות.

24.
ואם לא די בכך, התובע לא הוכיח בפני
י "אי כושר" שנגרם לו. התובע לא צירף חוות דעת רפואית המוכיחה אי כושר שנגרם לתובע כתוצאה מן התאונה (ודוק, חוות הדעת שצורפו לת/4 אינן מהוות ראיה לאמיתות תוכנן עפ"י הסכמת הצדדים בעמוד 22 שורות 17 ו- 18 לפרוטוקול). בנוסף, לא הוכח בפני
י כי התובע לא עבד באותה תקופה. משלא הוכיח התובע עובדות אלה, ואף לא טען להן בפני
י, הרי לא הוכיח הוא חלק חשוב ומהותי מעילת תביעתו.

25.
לסיכום, התביעה כנגד עו"ד מדלג' נדחית בזאת מן הטעם שאף אם אתעלם מן העבודה כי התביעה כנגד חברת הביטוח טרם הוכרעה לגופה וטענת ההתיישנות שנטענה ע"י חברת הביטוח אף היא לא הוכרעה, ואפילו אניח כי טענת ההתיישנות היתה מתקבלת הגעתי למסקנה, לפיה למרות שהתביעה הוגשה ע"י עו"ד מדלג' לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, לא הוכח בפני
י כי הגשתה לפני חלוף תקופת ההתיישנות היתה מובילה לתוצאה אחרת, שכן לא הוכח בפני
י כי בידי התובע היתה פוליסת ביטוח חיים תקפה, לא הוכח בפני
י מהם תנאיה של הפוליסה ולא הוכח בפני
י כי לתובע מגיעים עפ"י הפוליסה תגמולי ביטוח.

26.
אציין, וזאת בהקשר להעדר הוכחת גובה הנזק שנגרם לתובע, שהפסיקה הכירה לאחרונה בראש נזק בר פיצוי שהוגדר כ"אובדן סיכויי הצלחה" (ראה ע"א 153/04 רובינוביץ נ' עו"ד רוזנבוים (טרם פורסם- ניתן ביום 6.2.06) ואולם התובע לא טען לראש נזק זה ואף אם היה טוען לו, הוא לא הוכיח סיכוי לתביעתו, ולפיכך לא הוכיח אובדן סיכויי הצלחה שנגרמו בשל הגשת התביעה באיחור.

התביעה כנגד עו"ד מחניהא:

27.
לאחר שסקרתי את השתלשלות העניינים דלעיל, מצאתי כי לא נפלה כל רשלנות בהתנהגות עו"ד מחניהא, ואף התביעה כנגדו דינה דחייה.




28.
כאמור, עו"ד מחניהא קיבל את הטיפול בתביעה לאחר הגשתה, ותביעה זו הופסקה והתובע יוכל להגישה שוב. לפיכך, למעשה, לא נגרם לתובע כל נזק כתוצאה מהתנהלות עו"ד מחניהא, שאמנם לא התייצב לשתי ישיבות שהתקיימו בתיק, ואולם לא היה בכך כדי להשפיע על ניהול התיק, שכן התביעה הופסקה לא בגין העדר התייצבותו של עו"ד מחניהא, כי אם בגין אי תשלום סכום ההוצאות שנפסק בהחלטה שהתירה תיקון כתב התביעה וכן בשל העדר התייצבות התובע לישיבת יום 6.4.06 לאחר שעו"ד מחניהא הפסיק לייצגו. (ראו השתלשלות העניינים, כפי שנסקרה לעיל).

29.
כאמור, עו"ד מחניהא הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, לבקשת התובע ובקשה זו התקבלה בכפוף לתשלום סך 1,000 ₪. סכום זה לא שולם. ביום 16.3.06 ביקש התובע להפסיק את ייצוגו ע"י עו"ד מחניהא, וביום 1.4.2006 הוא נטל לידיו את החומר הנוגע לתביעה. משכך, התובע הוא הוא אשר לא התייצב לדיון שהתקיים ביום 6.4.2006 (לאחר הפסקת הייצוג) ולפיכך, הוא נושא באחריות להפסקת התובענה עפ"י החלטה מיום 6.4.2006.

30.
כאמור לעיל, ביום 28.9.06 בעקבות בקשה שהגיש ב"כ החדש של התובע, עו"ד כסרא כבהא, ניתנה החלטה לפיה התנה בית המשפט את חידוש התביעה בתשלום סך 1,000 ₪ שנפסק בגין הוצאות משפט. ביום 29.10.06 ביקש התובע להאריך המועד לתשלום ההוצאות עד ליום 1.12.06 ובית המשפט נעתר לבקשתו. אילו היה התובע משלם את סך 1,000 ₪ שאינו אלא הסכום שהוטל על התובע כתנאי לתיקון כתב התביעה, היה התובע מחדש את התובענה, והיא היתה מתנהלת. לפיכך לא נגרם כל נזק לתובע כתוצאה מהתנהלות עו"ד מחניהא. כאמור, כך אן כך, התביעה לא נדחתה והתובע יוכל להגישה שוב.

31.
לפיכך, לא הוכח בפני
י כי התנהלות עו"ד מחניהא, היא שהביאה להפסקת התובענה. כך או כך, התובע לא ניצל שתי הזדמנויות נוספות לחדש את התובענה, משלא שילם סכום ההוצאות. בנוסף, התובע יכול היה להגיש תביעתו מחדש. לפיכך, לא הוכח בפני
י כי עו"ד מחניהא התרשל בניהול התביעה, ולמצער, לא הוכח בפני
י כי רשלנותו, ככל שהיתה בשל אי הופעה לשני דיונים שהתקיימו, היא שגרמה להפסקת התובענה. בנוסף, לא הוכח בפני
י כי נגרם לתובע נזק כתוצאה מהפסקת התובענה, לאור העבודה כי ניתנה לו ההזדמנות לחדש את התובענה, אולם הוא לא השכיל לנצל הזדמנות זו וכן לאור העובדה כי ניתן היה להגיש את התביעה מחדש, ובמקום זאת בחר לתבוע את עורכי דינו לשעבר.




לסיכום

32.
הואיל ולא הוכחה כל עילת תביעה כנגד מי מהנתבעים, אני דוחה את התביעה כנגד שניהם.

33.
בטרם נעילה אעיר, כי עו"ד מדלג' הגיש ביום 21.2.2011 לאחר תום שלב ההוכחות ולאחר הגשת סיכומי התובע, בקשה להורות לתובע להפקיד סכום ההוצאות עפ"י תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. בקשה דומה נדחתה עפ"י החלטתי מיום 16.8.2010 בקובעי כי התובע הינו דל אמצעים ועפ"י כתבי הטענות לא היה ניתן להעריך את סיכויי התביעה ואולם סברתי כי לא ניתן לקבוע, אז, כי סיכויי התביעה קולשים. באותה החלטה ציינתי כי לעו"ד מדלג' תישמר הזכות להגיש בקשה דומה לאחר שיונחו תצהירי הצדדים בפני
בית המשפט ואילו עו"ד מדלג' הניח בקשתו
לאחר תום שלב ההוכחות. דין בקשה זו להידחות, למצער בשל עיתוי הגשתה. תקנה 519 הנ"ל לא נועדה להבטיח את הוצאות המשיב בכל שלב משלבי התביעה, וככלל היא נועדה להבטיח הוצאות הנתבע בטרם הוצאתן. עו"ד מדלג' הגיש בקשתו לאחר שהתנהלו הוכחות הצדדים. בנוסף, אין לי אלא לחזור על הנימוקים בהחלטתי הראשונה מיום 16.8.2010.

34.
משנדחתה התביעה כנגד הנתבעים, ישלם התובע לכל אחד מן הנתבעים הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד (כאמור- לכל אחד מן הנתבעים) סך 4,000 ₪.

ניתן היום,
כ"ג ניסן תשע"א, 27 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 1014-10/09 עבד אל כרים מרזוק נ' עו"ד בלאל מחניהא, עו"ד ת'רות מדלג' (פורסם ב-ֽ 27/04/2011)