פסקי דין על נסרה סלים | פסקי דין על בוריס מאירוביץ | פסקי דין על משמרת אבטחה וניקיון (נהריה) בע"מ

6908-04/09 סע     19/01/2011




סע 6908-04/09 נסרה סלים, בוריס מאירוביץ נ' משמרת אבטחה וניקיון (נהריה) בע"מ






בפני

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר

נציג עובדים: פואד סבאג
נציג מעסיקים: יגאל צדוק
התובעים

1. נסרה סלים
054396395
2. בוריס מאירוביץ
303893556
ע"י מר פרדי שכטר
, מזכיר האיגוד המקצועי,
ההסתדרות במרחב גליל מערבי

-
הנתבעת

משמרת אבטחה וניקיון (נהריה) בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד ווג'די אבו אלהיג'א

פסק דין
בפני
נו תביעה לזכויות שונות הנובעות מעבודתם של התובעים בנתבעת.
עיקר העובדות הרלוונטיות
מרבית העובדות שיפורטו להלן הן עובדות שנקבעו בהחלטה מיום 17.2.10.
1. לטענת התובעים, הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי כוח אדם, ניקיון, שמירה ואבטחה. הנתבעת בחרה, שלא להגדיר במפורש את תחומי עיסוקה.
2. התובעים הוצבו על ידי הנתבעת לעבודה בעיריית נהריה. התובע 1 הועסק מיום 1.1.04 ועד 29.2.08 (49 חודשים) ואילו התובע 2 הועסק מיום 1.8.03 ועד 29.2.08 (54 חודשים).
3. התובע 1 העסק כנגר והתובע 2 הועסק כצבעי במסגרייה. לטענת הנתבעת כל חלקה בהעסקתם לא היה אלא "צינור" לתשלום שכרם וזכויותיהם.
4. אין חולק כי התובעים קיבלו הודעת פיטורים מהנתבעת ולאחריה המשיכו לעבוד בעיריית נהריה, באותו תפקיד.
5. בהודעת הפיטורים שנשלחה לכל אחד מהתובעים ע"י הנתבעת, נושאת תאריך 16.3.08, נרשם כי עקב אי הענות המנהלת האדמיניסטרטיבית של עירית נהריה לשלם לנתבעת את מלוא התנאים הסוציאליים בגינם, היא מצטערת להודיע על סיום ההתקשרות עימם החל מיום 29.2.08.

הסעדים שנתבעו וטענות הצדדים
6. לטענת התובעים, על העסקתם בנתבעת חל צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם1 (להלן – צו ההרחבה).
7. התובעים עתרו כי נפסוק להם פיצויי פיטורים, פיצוי בגין העדר הפרשות לקרן פנסיה, כמתחייב מכוח צו ההרחבה, החזר ניכויים שנוכו ממשכורתם שלא כדין, פדיון חופשה ודמי הבראה. בדיון שהתקיים ביום 17.2.10 הסכימו הצדדים על חלק מסכומי התביעה, בכפוף למחלוקת בדבר עצם הזכאות.
8. הנתבעת טענה כאמור, כי למעשה לא היתה מעסיקתם של התובעים, אלא שימשה עבור עיריית נהריה "צינור" להעברת שכרם. לפיכך, טענה הנתבעת כי עיריית נהריה היתה המעסיקה של התובעים גם בתקופה שהיא שימשה "צינור" לתשלום שכרם ולכן את תביעותיהם ראוי כי יפנו אל עיריית נהריה.
9. הנתבעת הוסיפה וטענה כי היא אינה חברת כוח אדם וכי אין בידיה רישיון לפעול כחברת כוח אדם, ולכן על העסקת התובעים לא חל צו ההרחבה. עוד טענה כי סיפקה לעיריית נהריה בעיקר שירותי שמירה ורק מספר עובדי כח אדם (סע' 8 לתצהיר הנתבעת), אשר התובעים ביניהם.
10. הוגשו תצהירי עדות ראשית של שני התובעים, אך בהסכמת הצדדים ומשנבצר מהתובע 1 להתייצב לחקירה נגדית מפאת מחלה קשה, נחקר בחקירה נגדית התובע 1 בלבד, והוסכם שעדותו תשמש אף לתמיכה בתביעת התובע 2. מטעם הנתבעת העיד בתצהיר ונחקר בחקירה נגדית מנהל התפעול, מר אבי דבוש.
האם הנתבעת היתה מעסיקתם של התובעים
11. אין מחלוקת שהתובעים היו עובדים שכירים. כאמור, לטענת הנתבעת מעסיקתם של התובעים היתה למעשה עיריית נהריה ולכן יש להטיל עליה את החובה לתשלום זכויותיהם של התובעים.
12. אין בידינו לקבל טענה זו, מבלי שהנתבעת טרחה לבקש את צירופה של עיריית נהריה להליך דנן, על מנת שניתן יהיה לדון באופן כולל בשאלת זהות המעסיק של התובעים. כבר בדיון המוקדם בתיק, ביום 17.2.10, טען נציג הנתבעת כי יש לצרף את עיריית נהריה כצד להליך, אך חרף החלטה מאותו מועד, בה ניתנה לו שהות להגיש בקשה מנומקת בעניין זה, לא נעשה כן. כל עוד לא נבחן מעמדה של עיריית נהריה, באופן שניתן היה לקבוע אם היא אכן היתה מעסיקתם של התובעים בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת המנסה להתנער מחובותיה כלפי העובדים.
13. לפיכך, החלטתה של הנתבעת שלא לבקש את צירופה של עיריית נהריה להליך, סתמה את הגולל על יכולתה לטעון שלא היתה מעסיקתם של התובעים. נקודת המוצא שמדובר בתובעים שהיו עובדים שכירים, מחייבת קיומו של מעסיק ובמקרה הנדון, משלא הוכח אחרת, ולא צורף מעסיק פוטנציאלי אחר, שיוכל להתגונן בפני
הטענות כלפיו, אין לנו אלא לקבוע כי הנתבעת היתה מעסיקתם של התובעים, זאת בהסתמך על העובדות הבאות:
א. הנתבעת קשרה קשר חוזי עם כל אחד מהתובעים ולפיו סוכמו תנאי העסקתם אצלה.
ב. התובע 1 העיד ולא נסתר, שתנאי העסקתו סוכמו עם נציגי הנתבעת (עמ' 10) ולא עם עיריית נהריה.
ג. הנתבעת שילמה לתובעים את שכרם והנפיקה להם תלושי משכורת, ששמה מתנוסס עליהם.
ד. התובעים דווחו על ידי הנתבעת כעובדיה לרשויות המדינה.
ה. הנתבעת החליטה על פיטורי התובעים באופן עצמאי ומשיקוליה שלה.
14. עיריית נהריה היתה אפוא המשתמש בפועל בעבודת התובעים, במסגרת יחסים משולשים אלו, המקובלים בענף כוח אדם. לכן, אף אם ניתן היה לראות בעיריית נהריה כמעסיקתם של התובעים (ואיננו קובעים כך, שכן לא התקיים דיון בעניין זה בפני
נו), אין בכך כדי לפטור את התובעת מאחריותה כמעסיקתם של התובעים.
15. משכך אנו קובעים כי הנתבעת היוותה מעסיקתם של התובעים בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו ובהתאם יבחנו זכויותיהם.
תחולת צו ההרחבה על היחסים שבין הצדדים
16. כאמור התובעים טוענים כי חל על העסקתם בנתבעת צו ההרחבה, בהיותם עובדי חברת כוח אדם, כהגדרתם ברישא לצו ההרחבה. מנגד טוענת הנתבעת, כי צו ההרחבה לא חל על העסקת התובעים, הן מן הטעם שלא הועסקו על ידה (טעם זה נדחה לעיל) והן מן הטעם שהיא איננה חברת כוח אדם ואינה מחזיקה ברישיון של חברת כוח אדם (סע' 16.ג לתצהיר הנתבעת).
17. סעיף ההגדרות של צו ההרחבה קובע כך: "חברה/ חברת כ"א/מעסיק – קבלן כח אדם כהגדרתו בסע' 1 לחוק." סע' 1 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן – "חוק קבלני כוח אדם"), קובע כי קבלן כוח אדם הוא מי שעיסוקו במתן שירותי כוח אדם של עובדיו לשם עבודה אצל זולתו.
18. עינינו הרואות, כי חוק קבלני כוח אדם מגדיר את המעסיק כקבלן כוח אדם, אף אם אין בידיו רישיון לעסוק כקבלן כוח אדם. אמנם סע' 2 לחוק מטיל חובה על מי שעוסק כקבלן כוח אדם להחזיק ברישיון, אך נראה שבמכוון, ועל מנת שלא לאפשר למי שפועל ללא רישיון להתחמק גם מיתר החובות המוטלות עליו בחוק, לא הוגדר קבלן כוח אדם כמי שמחזיק ברישיון כוח, אלא דווקא כמי שעוסק במתן שירותי כוח אדם.
19. במקרה שבפני
נו הנתבעת הודתה כי היא עוסקת במתן שירותי כוח אדם למעסיקים אחרים. אמנם לא קיבלנו תמונה ברורה על היקף עיסוקה זה, אך זאת מטעמיה שלה, באשר היא לא טרחה לפרט את תחומי עיסוקה בפני
נו. לפיכך, ביחסיה עם התובעים, הנתבעת הינה קבלן כוח אדם, כהגדרתו בחוק. אף על פי כן, ומנימוק אחר מזה שהציגה הנתבעת, כפי שנפרט להלן, נראה כי לכאורה צו ההרחבה אכן לא חל על העסקת התובעים.
20. צו ההרחבה חל, כפי שעולה מהפתיח לו, על "כל המעבידים העוסקים באספקת שירותי כוח אדם בסקטור העסקי בלבד ועובדיהם, כמפורט בסעיף 4 להוראות המורחבות ולמעט "מעסיק בשירות הציבורי" – כהגדרתו בהוראות המורחבות האמורות".
סע' 4.2 לצו ההרחבה קובע כי "הצו יחול על עובדי חברות כוח אדם המוצבים אצל מעסיקים בפועל בסקטור העסקי בלבד". בסעיף 2, סעיף ההגדרות לצו, נקבע כי רשויות מקומיות הינן מעסיק בשירות הציבורי וכי מעסיק בסקטור העסקי הוא מי שאינו מעסיק בשירות הציבורי.
21. עולה אפוא, כי לכאורה צו ההרחבה אינו חל על עובדים אשר הוצבו לעבודה ברשות מקומית ועל כן לכאורה לא חל על העסקת התובעים, נשוא דיון זה2. מאידך, סע' 13 לחוק קבלני כוח אדם, קובע חובת השוואת תנאים של עובדים המועסקים על ידי קבלני כוח אדם, עם התנאים המקובלים במקום העבודה בו הם מוצבים, במקרים בהם לא חל צו הרחבה על העסקתם.
22. מכיוון שבמקרה שבפני
נו הצדדים לא התייחסו כלל בטיעוניהם, לא לטענה שמדובר בהצבה ברשות מקומית, השוללת את תחולת צו ההרחבה וכנובע מכך, אף לא לטענה ביחס לתחולת סע' 13 לחוק, ראוי כי נקבל עמדתם ביחס לשתי סוגיות אלו בטרם נכריע סופית בשאלת זכותם של התובעים לביטוח פנסיוני בתקופת עבודתם אצל הנתבעת.
זכאות התובעים לפיצויי פיטורים
23. אין חולק כי התובעים פוטרו מעבודתם על ידי הנתבעת. הדבר עולה במפורש ממכתב הפיטורים שנשלח לכל אחד מהתובעים והנתבעת לא הכחישה זאת.
24. אף אין חולק כי התובעים המשיכו לעבוד בעיריית נהריה, באותו תפקיד, לאחר פיטוריהם מהנתבעת. אלא שהנתבעת טוענת כי עבודתם בעיריית נהריה המשיכה ברציפות ואילו התובעים טענו כי בעקבות פיטוריהם פנו ללשכת התעסוקה ובאמצעותה נקלטו לעבודה בעיריית נהריה (ע' 11).
25. בדיון ההוכחות הוגש תלוש השכר הראשון של התובע 1 כעובד עיריית נהריה [נת/1] וממנו עלה כי מועד תחילת עבודתו בעיריית נהריה הינו 2.3.08 (יום א' בשבוע), זאת כאשר על פי המוסכם מועד סיום עבודתו בנתבעת הינו 29.2.08 (יום ו' בשבוע). לפיכך, ניתן לקבוע כי למעשה עבודתם בעיריית נהריה נמשכה ברציפות. עולה אפוא, כי אף אם התייצבו התובעים בשירות התעסוקה, לא היה זה אלא לצורך הפורמאלי של קליטתם כעובדי העירייה.
26. אף על פי כן, משאין חולק כי הנתבעת פיטרה את התובעים מעבודתם, הרי שמעצם פעולתה זו קמה לתובעים הזכות לפיצויי פיטורים. הנתבעת הבהירה שפיטרה את התובעים לאחר שהעסקתם לא היתה רווחית ועיריית נהריה לא נעתרה לניסיונותיה לשפר את תנאי ההסכם עימה. לפיכך, מדובר בהחלטה חד משמעית של הפסקת עבודתו של העובד, משיקוליה העצמאים של הנתבעת ועל כן יש לראות בהחלטתה זו – פיטורים לכל דבר ועניין.
27. אין בעובדה שעיריית נהריה קלטה אותם להמשך עבודה רציפה כדי לשנות מקביעה זו. שונה היה הדבר לו היתה הנתבעת מגיעה להסדר עם עיריית נהריה ביחס להמשך העסקתם של התובעים ובמסגרת הסדר זה היו המעסיקים (היוצא והנכנס) מסדירים אף את שאלת זכותם של העובדים לפיצויי פיטורים ו/או לרציפות זכויות. משלא נעשה הדבר, עומדת בפני
התובעים האפשרות לתבוע את המעסיק שפיטרם לתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתם אצלו, וזאת כחלופה לאפשרות העולה מסע' 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963, לתבוע את פיצויי הפיטורים מעיריית נהריה, בהתקיים זכאות לכך במועד סיום עבודתם אצלה, בגין כל תקופת העבודה שם, מכוח עבודתם ב"מקום עבודה אחד".
28. משהביאה הנתבעת את יחסי העבודה החוזיים עם התובעים לידי סיים בדרך של פיטורים, עובר לקליטתם לעבודה על ידי עיריית נהריה וללא קשר אליה, הרי שעל הנתבעת לשלם לתובעים את כל זכויותיהם הנובעים מתקופת העסקתם אצלה, לרבות תשלום פיצויי פיטורים.
29. בדיון המוקדם שהתקיים ביום 17.2.10 הסכימו הצדדים למען ייעול הדיון שככל שיקבע כי התובעים זכאים לפיצויי פיטורים, הרי שסכומי פיצויי הפיטורים הם 16,500 ₪ לתובע 1 ו-15,608 ₪ לתובע 2.
30. נוכח הסכמתה לסכומים כאמור, אין בידינו לקבל את טענתה הכללית של הנתבעת בסיכומיה, כי סכומי התביעה ברכיב זה הינם מופרזים ועל כן אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים פיצויי פיטורים בסכומים המוסכמים.

זכותם של התובעים לפדיון חופשה
31. בדיון המוקדם מיום 17.2.10 הסכימו הצדדים, כי בשלוש השנים האחרונות התובע 1 זכאי היה ל-36 ימי חופשה בתעריף 170 ₪ ליום (ובסה"כ 6,120 ₪), בכפוף לתשלומים שבוצעו בתקופה זו. באשר לתובע 2 הוסכם, שהוא זכאי בגין שלוש שנות עבודתו האחרונות ל-26 ימים בתעריף 170 ₪ ליום (ובסה"כ 4,420 ₪) בכפוף לתשלומים שבוצעו בתקופה זו. ההסכמה לגבי התובע 2 התבססה על ההסכמה שעבד במשרה חלקית. אף על פי שהסכמה זו אינה תואמת במדויק את דרך החישוב של יום חופשה כקבוע בהוראת סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951 (להלן - חוק חופשה שנתית)3, ומכיוון שהראיות בתיק הוצגו על יסוד הסכמה זו, נפסוק בהתאם לה.
32. עוד מצאנו לציין כי מגבלת פדיון חופשה שנתית, בהתאם לחוק ולפסיקה שפירשה אותו, הינה לשלוש שנות העבודה האחרונות בצירוף שנת העבודה השוטפת4. יחד עם זאת, משהוגשה התביעה דנן לפדיון חופשה בגין 3 שנות עבודתם האחרונות של כל אחד מהתובעים בלבד, לא נפסוק מעבר למה שנתבע.
33. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי לתובע 1 שולם בשלושת השנים האחרונות לעבודתו סך של 4,959 ₪ בגין חופשה שנתית ואילו לתובע 2 שולם סך של 5,226 ₪. לטענת הנתבעת, שלא פורטה, סכומים אלו עולים על סכומי זכאותם של התובעים. לפחות ביחס לתובע 1 טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הסכמות הצדדים בדיון המוקדם, כאמור ברישא לדיון בסוגיה זו.
34. עיון בתלושי השכר של התובעים מלמד כי אכן שולמו להם תשלומים בגין חופשה במהלך שנות עבודתם, אלא שנראה, לכאורה, כי חלק מהתשלומים לא שולמו כנגד יציאה לחופשה בפועל. כך למשל, בחודש 12/06 שולם לתובע 1, כפי שנרשם בתלוש השכר, "פדיון חופשה" בסך 1,420 ₪. לא רק שם הרכיב מעיד לכאורה על מהותו, אלא שאין זה סביר שבחודש בו עבד התובע 24 ימים ו-199 שעות עבודה (לפי תלוש השכר), אף יצא לחופשה כה משמעותית.
35. הלכה היא כי תשלום ששולם כפדיון חופשה במהלך תקופת העבודה אינו נזקף על חשבון הזכאות לחופשה שנתית, מכיוון שכנגד התשלום לא ניתנה לעובד חופשה בפועל ובכך הוחטאה מטרתו של חוק חופשה שנתית5. אף על פי כן, התובעים לא טענו כי התשלום שניתן להם בגין חופשה, לא היה כנגד יציאה לחופשה בפועל וממילא שבתביעתם ניכו את כל הסכומים ששולמו להם בגין חופשה. לפיכך, לא נפסוק להם מעבר לאשר נתבע על ידם.
36. כעולה מתלושי השכר של 3 השנים האחרונות לעבודתו, התובע 1 קיבל סך של 2,803 ₪ בגין חופשה6. לפיכך הוא זכאי לפדיון חופשה בסך של 3,317 ₪.
37. נציין כי בדיון שהתקיים ביום 1.7.10 טען נציג התובעים כי בניגוד לטענת הנתבעת לפיה בחודש 12/07 שולם לו סך של 1,463 ₪ בגין חופשה, הרי שבתלוש 12/07 אשר בידיו, אין תשלום בגין חופשה (עמ' 9). לפי החלטה מיום 14.12.10, הוגש התלוש לבית הדין ואכן אין בו עדות לתשלום בגין חופשה (בשונה מתלוש אותו חודש שהוגש על ידי הנתבעת). לאחר שניתנה לנתבעת הזדמנות להסביר את הפער בין התלושים, השיבה שאין בידיה נתונים נוספים מעבר לאלו שכבר הוגשו וטענה כי אין להתיר לתובע 1 הרחבת חזית, לאחר שהודה כי במסגרת הדיון המקדמי כי שכרו שולם לו בהתאם לתלושי השכר שקיבל.
38. אנו מקבלים בסוגיה זו את עמדת התובע 1, שכן על הנתבעת היה להבהיר כיצד זה יש בידי העובד תלוש שונה מזה אשר בידיה. משלא עשתה כן ולא הציגה כל ראיה לתשלום הסכום שבמחלוקת, אנו קובעים כי לא שולם בפועל. יש לציין, שמכיוון שהסכמת התובע בדיון המוקדם ניתנה על יסוד תלושי השכר שהיו בידיו, אין בטענתו זו משום הרחבת חזית.
39. כעולה מתלושי השכר של 3 השנים האחרונות לעבודתו, התובע 2 קיבל סך של 2,529 ₪7. לפיכך, הוא זכאי לפדיון חופשה בסך 1,891 ₪.
40. האמור בסע' 37 לעיל נכון אף ביחס לתובע 2, בשינויים הבאים: הנתבעת הציגה נוסח של תלוש שכר לחודש 9/06, בו נרשם תשלום חופשה בסך 1,320 ₪, אך בתלוש שהוגש על ידי התובע לאותו חודש, אין עדות לתשלום כאמור. לפיכך, ומן הסיבות שפירטנו בסע' 38 לעיל, איננו מקבלים את טענת הנתבעת כי הסכום הנדון אכן שולם.
זכותם של התובעים לדמי הבראה
41. התובע 1 תבע 14 ימי הבראה במכפלת 318 ₪ ליום ובסה"כ 4,452 ₪. לטענתו, שולמו לו 2,904 ₪ ולכן נותר זכאי לסך של 1,548 ₪. בדיון שהתקיים ביום 17.2.10 הוסכם כי שולם לתובע 1 סך של 3,204 ₪ (בחודשים 1/07, 1/08), אלא שנראה שנפלה טעות קולמוס, שכן שלא כאמור בפרוטוקול הדיון, בחודש 1/08 שולמו לתובע 1 דמי הבראה בסך 1,497 ₪ ולא בסך 1,797 ₪. הדבר עולה בבירור מנספח ב' לתצהיר הנתבעת ומתלוש השכר לחודש זה, שאין לגביו מחלוקת. לפיכך, מתוך סך זכאות של 4,452 שולמו לתובע 2,904 ₪ ועל כן צודק הוא בתביעתו להפרש בגין דמי הבראה בסך של 1,548 ₪.
42. התובע 2 תבע 11 ימי הבראה במכפלת 318 ₪ ובהפחתת סך של 1,316 ₪ ששולמו לו בחודש 7/07. לטענת הנתבעת, שולם לו סך של 1,260 ₪ בחודש 9/06, אך בדיון המוקדם הבהיר נציג התובעים כי על פי תלוש השכר שבידיו אין אזכור לסכום זה. לטענת הנתבעת, בחודש 9/06 הונפק לתובע 2 תלוש שכר מתוקן הכולל גם את תשלום ההבראה (עמ' 4 לדיון מיום 17.2.10). אף על פי כן, בשלב ההוכחות, הנתבעת לא חזרה על טענה זו ולא הציגה כל ראיה או הסבר לדברים, ולכן אנו מקבלים את טענת התובע כי במהלך שתי שנות עבודתו האחרונות קיבל סך של 1,316 ₪ בלבד ועל כן הוא זכאי להפרש בגין דמי הבראה בסך של 2,182 ₪.
ניכוי מהשכר בגין "סל ביטוח"
43. לטענת התובעים הנתבעת ניכתה משכרם שלא כדין בגין "סל ביטוח". התובע 1 טען לניכויים אסורים בסך של 251 ₪ במהלך התקופה שמחודש 1/04 ועד 5/05 ואילו התובע 2 טען לניכויים כאמור בסך של 452 ₪, החל מחודש 8/03 ועד 6/05. הניכויים תחת הכותרת "סל ביטוחים" עולים במפורש מתלושי המשכורת לחודשים הנטענים, כפי שצורפו לתצהיר הנתבעת.
44. עד הנתבעת טען בתצהירו, על סמך הדרכת בא כוחו, כי מדובר בניכויים שנעשו כדין, בהסכמת התובעים ועל דעתם. לפי עדותו, הניכויים האמורים שימשו את העובדים "לצרכים מצרכים שונים, החל מהלוואות לעובדים, מתנות לחגים, וכיוצ"ב" (סע' 18 לתצהיר מר דבוש). בסיכומיה חזרה הנתבעת על הדברים, ולא הפנתה לכל מקור חוקי הנותן תוקף לניכויים אלה.
45. לפיכך, משלא הוכיחה הנתבעת כי הניכויים הנדונים עונים על אחת החלופות, הקבועות בסע' 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, דין התביעה בסוגיה זו להתקבל במלואה.
סוף דבר
על יסוד האמור לעיל, אנו מורים כדלקמן:
46. הנתבעת תשלם לתובע 1 את הסכומים הבאים:
א. סך של 16,500 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הפיטורים, 1.3.08 ועד למועד התשלום בפועל.
ב. סך של 3,317 ₪ בגין חופשה שנתית, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.08 ועד למועד התשלום בפועל.
ג. סך של 1,548 ₪ בגין דמי הבראה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.08 ועד למועד התשלום בפועל.
ד. סך של 251 ₪ בגין ניכוי מהשכר שלא כדין, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.9.04 (מחצית תקופת הניכויים) ועד למועד התשלום בפועל.
47. לתובע 2 תשלם הנתבעת את הסכומים הבאים:
א. סך של 15,608 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הפיטורים, 1.3.08 ועד למועד התשלום בפועל.
ב. סך של 1,891 ₪ בגין חופשה שנתית, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.08 ועד למועד התשלום בפועל.
ג. סך של 2,182 ₪ בגין דמי הבראה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.08 ועד למועד התשלום בפועל.
ד. סך של 452 ₪ בגין ניכוי מהשכר שלא כדין, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.7.04 (מחצית תקופת הניכויים) ועד למועד התשלום בפועל.
48. בתוך 21 ימים מהיום ישלימו התובעים את טענותיהם ביחס לסוגיה הנזכרת בסע' 20-21 לעיל. השלמת הטיעונים תשלח במישרין ובו זמנית לב"כ הנתבעת, אשר יהא רשאי להגיב לטענותיהם בתוך 21 ימים נוספים. בטענותיהם יתייחסו הצדדים הן לנושא תחולת צו ההרחבה על היחסים בין התובעים לנתבעת, לנוכח ההוראה שצוטטה בסע' 20 לעיל והן לתחולת סע' 13 לחוק קבלני כוח אדם ולנפקותו לנושא הביטוח הפנסיוני של התובעים.
49. הוצאות הנתבעת בגין הליך זה יפסקו עם מתן פסק הדין הסופי.
50. מובהר בזאת, כי כל התשלומים לפי

פסק דין
זה יבוצעו בתוך 30 ימים מהיום ואין לעכב תשלומם עד להשלמת פסק הדין .
51. למעקב אחר השלמת טיעוני התובעים בעוד 21 ימים מהיום.

ניתן היום י"ד שבט תשע"א, 19 ינואר 2011, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מיכל נעים דיבנר

שופטת

פואד סבאג
נציג עובדים

יגאל צדוק
נציג מעסיקים
1 פורסם בי"פ 5326, התשס"ד (1.9.04), עמ' 3872.
2 ראה: ע"ע 131/07 גלעד גולדברג ואח' - אורטל שירותי כוח אדם ואח', מיום 13.5.09 (בנבו).
3 וראה: ע"ע 718/07 רות צרויה נ' מגוון אירועים, פס"ד מיום 23.9.08 (בנבו).
4 ע"ע 547/07 משה כהן - ויליאם אנויה, פס"ד מיום 8.7.07 (בנבו).
5 ע"ע 324/05 ריבה אצ'ילדייב – עמישב שירותים בע"מ, פס"ד מיום 27.3.06 (בנבו).
6 לפי הפירוט הבא: בחודש 12/06 – 1,420 ₪;ב- 2/06 - 460 ₪;ב- 1/06 - 923 ₪.
7 לפי הפירוט הבא: בחודש 7/07 – 1,275 ₪; ב- 2/06 – 864 ₪; ב- 12/05 – 390 ₪.
??

??

??

??
בבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה

ס"ע 6908-04-09
ס"ע 2786-05-09
1 מתוך 9









סע בית דין אזורי לעבודה 6908-04/09 נסרה סלים, בוריס מאירוביץ נ' משמרת אבטחה וניקיון (נהריה) בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/01/2011)