פסקי דין על אביבה קריאף |

1283/08 תעא     19/01/2011




תעא 1283/08 אביבה קריאף נ' מדינת ישראל - רשות המיסים משרד האוצר






בפני

כב' השופטת יפה שטיין

נציגת ציבור (ע) ירדנה רוביו
נציג ציבור (מ) אילן לוי

תובעת

אביבה קריאף

ע"י ב"כ עו"ד מאיר אבירם
נגד
נתבעת

מדינת ישראל - רשות המיסים משרד האוצר

ע"י ב"כ עו"ד מיכל גרינבוים
– פרקליטות ירושלים
פסק דין
1. בפני
נו תביעה למתן

פסק דין
הצהרתי, לפיו זכאית התובעת:
א. לקבל את התפקיד והתואר של מפקחת מיסוי מקרקעין, החל מהמועד בו התחילה את תקופת התמחותה ברשות המיסים, דהיינו מיום 1.2.01, כמקובל, לטענתה, בנציבות מס הכנסה ו/או כל מועד אחר שיקבע בית הדין.
ב. לחייב את הנתבעת לשבץ את התובעת כמפקחת מיסוי מקרקעין.
2. בנוסף תובעת התובעת פיצוי בגין עוגמת נפש ופגיעה בכבודה, בסך של 100,000 ₪.
3. ראשיתו של ההליך המשפטי בין הצדדים, היה בהגשת בקשה לסעד זמני (במסגרת בש"א 1151/08), אשר בהסכמת הצדדים, נמחקה ללא צו להוצאות. כמו"כ הוסכם כי תגובת המדינה בבקשה תהווה כתב הגנה בתיק העיקרי ואילו תשובת המבקשת בבקשה הנ"ל, תהווה כתב תשובה בתיק העיקרי.
4. טענות התובעת, בתמצית, כפי שהועלו בכתב התביעה:
א. התובעת זכאית לסעד המבוקש, לאחר שעמדה בכל התנאים הנדרשים. לטענתה, ברשות המיסים נהוג ומקובל להוציא עובדים במעמד של "נספחים" (כדוגמת התובעת, שלא עברה מכרז בטרם יציאתה לקורס) , ואין מקום להבחין בינם לבין המשתתפים האחרים בקורס (שעוברים "מכרז" בטרם יציאתם לקורס).
ב. כמו"כ, התובעת מופלית לרעה לעומת עובדים אחרים במעמדה, אשר הוסמכו כמפקחי מקרקעין, מבלי שנדרשו בסופו של דבר לעבור מכרז.
ג. מכל מקום, התובעת זכאית כי יופעלו לגביה הוראות התקשי"ר, בדבר העברה מתקן לתקן, על מנת לתקן את העוול שנגרם לתובעת, בכך שנדרשה לעבור מכרז (בדיעבד, ולאחר שסיימה בהצלחה קורס מפקחים במעמד נספחת). כיוון שהתובעת לא עברה בהצלחה את המכרזים אליהם ניגשה, היא הועברה מתפקידה כמפקחת (בפועל), במחלקת רישוי מיסוי מקרקעין במחוז ירושלים.
ד. במכרזים אלו, ובפרט במכרז מס' 42/07 נפלו פגמים בשיקולי הועדה (לרבות השפעתו של מר שוקי ג’אנה על דעת חברי הועדה שלא לבחור בתובעת וזאת כחלק מתהליך התנכלות שלו כלפיה במשך תקופה ארוכה ביותר). לכן, בשל פגמים אלו, יש לבטל את החלטת הועדה שלא לבחור בתובעת.
ה. בגין כל אלה נגרמה לתובעת עוגמת נפש רבה לאורך השנים, לרבות פגיעה בה ובכבודה חרף התשבחות לה זכתה בעבודתה. על כך זכאית היא, מעבר לסעד ההצהרתי, גם לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 100,000 ₪.
5. מנגד טענות הנתבעת, בתמצית, כפי שהועלו בכתב ההגנה:
א. מסלול הכשרתה של התובעת היה מסלול חריג ויוצא דופן, בין היתר, בכך שהשתתפה בקורס מפקחי מיסוי מקרקעין (להלן:"קורס מפקחים"), מבלי שנבחרה מראש, במכרז, כמועמדת להשתתף בקורס מפקחים. לפיכך, נדרשה התובעת לעבור מכרז מעין זה, גם לאחר שסיימה את הקורס, מתוך עקרון השיוויון.
ב. התובעת השתתפה בקורס מפקחים, במעמד של נספחת (לצורך הקנית ידעה מקצועי מעמיק בלבד, ללא קבלת תואר של "מפקח מס" בסיומו של הקורס). מעמד של "נספח" הוא נבדל ממעמד של משתתף מן המניין בקורס. דבר אשר הובא לידיעת התובעת גם במכתב של של מר יוסי יהודה, מנהל תחום משאבי אנוש, מיום 1/12/96 – נספח ב' לכתב ההגנה ולתצהירו של מר יהודה.
ג. התובעת לא הופלתה לרעה. הדרישה כי תעבור מכרז היא על פי נהלי הנתבעת ועל פי הם בלבד יש לנהוג. דרישתה של התובעת "לחרוג" מנהלים אלו – היא המהווה הפרת עקרון השוויון.
ד. לא נפלו פגמים בהחלטת ועדת המכרזים ועל כן אין מקום להתערבות בית הדין. מכל מקום, הסעד אותו מבקשת התובעת מהווה עקיפת דיני המכרזים בשירות המדינה ובסתירה מוחלטת לעקרון השוויון.
ה. כמו"כ לא ניתן היה לעשות שימוש בהוראת פיסקה 11.221 לתקשי"ר בדבר העברה מתקן לתקן, שכן מדובר במסלולי דרגות שונים.
6. העובדות הרלוונטיות והשתלשלות העניינים כפי שהובאה בפני
נו בכתבי הטענות
ובראיות:
א. התובעת עובדת רשות המיסים בירושלים כ-33 שנה.
ב. עד לשנת 1994 עבדה התובעת בנציבות מס הכנסה במחלקת גבייה וניכויים. ביום 13/12/94 עברה התובעת לעבוד ביחידה לביקורת פנים.
ג. ביום 14/6/95 הודע לתובעת כי היא לא עמדה בניסיון והוחזרה לתפקידה במחלקת גביה וניכויים. ביום 23/1/96 עברה התובעת לעבוד ביחידה לביקורת פנים, פעם נוספת, ובחודש ינואר 1997 סיימה בהצלחה את תקופת הניסיון ביחידת הביקורת.
ד. התובעת השתתפה בקורס מפקחי שומת מקרקעין, במעמד של נספחת. ביום 6/3/97 סיימה בהצלחה את השלב העיוני של הקורס. אין חולק כי התובעת לא עברה מכרז בטרם קבלתה לקורס מפקחי שומת מקרקעין.
ה. כמו"כ אין חולק כי עובר להשתתפותה של התובעת בקורס, במעמד של נספחת, קיבלה היא את מכתבו של מר יוסי יהודה (מנהל תחום משאבי אנוש) מיום 1/12/96 בו צויין כי: "בסיום הקורס לא תוסמכי כמפקחת שומת מקרקעין...".
(ראה נספח ב' לתצהירו של מר יוסי יהודה, נספח לתגובת המדינה, שהפך ל"כתב ההגנה" בתיק).
ו. החל מיום 1/1/01 החלה התובעת לעבוד ביחידת מיסוי מקרקעין בירושלים ועברה בהצלחה את תקופת הניסיון.
ז. ביום 1/2/01 החלה התובעת את התמחותה, בפועל, כמפקחת שומת מקרקעין. אין חולק כי במועד זה טרם התבקש (וממילא טרם ניתן) אישור פורמאלי לתחילת ההתמחות.
ח. ביום 10/5/01 ביקשה פנתה הגב' נאוה תמיר (מנהלת מיסוי מקרקעין ובאותה עת - ממונה ישירה של התובעת), למר צדוק ארבל (סגן נציב למנהל ומשאבי אנוש), בבקשה לקבלת אישור התמחות רטרואקטיבי עבור התובעת (החל מיום 1/2/01).
ט. ביום 3/6/01 התקבל אישור של מר ארבל להתמחותה של התובעת החל מיום 1/2/01 "וזאת לאור העובדה כי עברה בהצלחה את הבחינות כנספחת בקורס מפקחי שומת מקרקעין". (ראה מכתבו של מר ארבל מיום 3/6/01 – צורף כנספח טז2 לתצהיר התובעת). יחד עם זאת הוסיף מר ארבל כי "בהתאם לכללים המקובלים על העובדת להופיע בתום תקופת ההתמחות בפני
ועדת בוחנים בע"פ לגמר התמחות אשר תקבע את הסמכתה כמפקחת שומת מקרקעין". (ראה שם, פסקה שנייה).
י. אישור זה אף נבדק ונמצא "תקין" על ידי מר ירון שם טוב, עוזר לסגן נציב למינהל ומשאבי אנוש (נספח טז 3 לתצהיר התובעת). עותק ממכתב זה נשלח גם למר שוקי ג’אנה (מנהל מחלקת שומת מקרקעין).
יא. ביום 26/8/01 הודיע מר שוקי ג’אנה במכתב לגב' נאווה תמיר כי "ככל הנראה , נפלה, בתום לב, טעות במזכרו של מר שם טוב. להווי ידוע , כי נקבעו כללים להתמחות – נוהל מ-22/3/01 "התמחות מפקחי שומת מקרקעין" (ראה פסקה שנייה בסעיף 1 למכתב שצורף כנספח י"ז לתצהיר התובעת).
יב. אחד התנאים הנקובים במכתב זה כתנאי לתחילת התמחות הוא שהמתמחה הועמד נבחר במכרז פומבי/פנימי. לפיכך, ולאור העובדה שהתובעת לא עמדה כאמור בתנאי זה – הודיע מר ג'אנה שלא ניתן לאשר לתובעת תחילת התמחות.
יג. בשלב זה, החלו תכתובת עניפה בין גורמים שונים, ביניהם (ובראשם) הגב' נאוה תמיר, מר שוקי ג’אנה, מר עוזי הלוי (סגן מנהל מיסוי מקרקעין, מר דוד כהן (יו"ר ועד עובדי מיסוי מקרקעין בירושלים), מר אהרון אליהו, רו"ח (סגן נציב מס הכנסה ומיסוי מקרקעין) ועו"ד טלי ירון אלדר, (נציבת מס הכנסה ומיסוי מקרקעין ) – במטרה למצוא פתרון לתובעת, אשר, כמצוין לעיל, החלה כבר את התמחותה בפועל. (עותק מהתכתובות צורפו לתצהיר התובעת (ראה נספחים טז4 – כז לתצהיר התובעת).
יד. בשלב מסוים, אף החל עם התובעת תהליך של פרישה מרצון לסיום עבודתה. כיוון שהתובעת חזרה בה מרצונה, תהליך זה הופסק והתובעת המשיכה בעבודתה.
טו. ביום 2/5/04 התקיימה ישיבה בלשכתה של הנציבה דאז, הגב' טלי ירון-אלדר בנושאה של התובעת. בסיכומה של ישיבה זו , הוחלט כי התובעת תמשיך את תהליך ההתמחות (ותשלים את כל המטלות הנושאים בהם נדרש מתמחה לעסוק) ובתום תקופת ההתמחות היא תועמד בפני
ועדת בוחנים.
טז. בסיומה של תקופת התמחותה, התייצבה התובעת, ביום 20/12/04, בפני
ועדת בוחנים ("ועדת בוחנים בע"פ למפקחים בתום תקופת ההתמחות") (להלן:"הועדה הראשונה"). מר שוקי ג’אנה היה חבר בועדה זו. הועדה הראשונה קבעה כי התובעת אינה כשירה לעבור את הועדה.
יז. ביום 10/10/05 התייצבה התובעת בפני
ועדת בוחנים שניה במספר (להלן:"הועדה השניה"). הועדה השניה מצאה את התובעת כשירה לתפקיד מפקחת מיסוי מקרקעין. כמו"כ ניגשה התובעת לשני מכרזי עתודה (15/06 ו-42/07). יובהר כי המכרזים לתפקיד של מפקחי מס הכנסה ומפקחי מיסוי מקרקעין הינם מכרזי עתודה כמשמעותם בתקשי"ר. מכרזי עתודה אלו נועדו לבחירת מועמדים לקורס מפקחי מס.
יח. התובעת ניגשה כאמור לשני המכרזים הנ"ל, בהתאם לדרישת הנתבעת, ועל אף העובדה שכבר סיימה קורס מפקחי מיסוי מקרקעין. זאת, כזכור, משום שעובר ליציאתה לקורס מפקחי מיסוי מקרקעין לא עמדה בפני
מכרז מעין זה.
יט. התובעת ניגשה למכרז הראשון: מכרז פנימי מס' 15/06 למפקחי מס הכנסה, אך לא נבחרה.
כ. בשנת 2007 ניגשה התובעת למכרז השני: למכרז פנימי 42/07 למפקחי שומת מקרקעין ולא נבחרה. במכרז זה נבחרה הגב' עדינה ועקנין (שסיימה אף היא את הקורס במעמד של "נספחת"). בשל כך, הועברה התובעת מתפקידה ושובצה לעבודה בחוליית השומה המרכזית (בתפקיד אשר אינו מצריך הסמכה של "מפקחת").
5. העדויות:
בפני
בית הדין העידו ונחקרו מטעם התובעת העדים המפורטים להלן: התובעת עצמה, הגב' נאוה תמיר (מנהלת מיסוי מקרקעין ירושלים), הגב' גורטלר תירצה (בתפקידה הנוכחי מנהלת פיקוח ובקרה ומאמנת ארצית ברשות המיסים) ומר עוזי בלשאי (מנהל אגף א' משאבי אנוש באגף מס הכנסה מחודש 7/08). מטעם הנתבעת, העידה: הגב' אודליה ירום (מנהלת מיסוי מקרקעין מרכז משנת 2000), מר יוסף (יוסי) יהודה (סמנכ"ל רשות המיסים ובתקופה הרלוונטית לתביעה זו שימש כמנהל אגף א' משאבי אנוש), מר יהושוע חבר (שימש כנציג רשות המיסים במכרז פנימי מס' 42/07, ויו"ר הועדה).
נקדים ונאמר, כבר בשלב זה, כי העדים, מטעם שני הצדדים, היו אמינים על בית הדין. לפיכך, במצב דברים אלו עלינו לבחון האם הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה לקבלת הסעד, לו היא עותרת.
6. דיון והכרעה:
א. במסגרת תביעה זו, נדרש כאמור בית הדין ליתן סעד הצהרתי, לפיו זכאית התובעת לתפקיד, תואר ושיבוץ כ"מפקחת מיסוי מקרקעין".
ב. בכך למעשה מבקשת התובעת מבית הדין כי לא זו בלבד שיחליף את שיקול דעתה של הרשות המנהלית אלא גם שייכנס לנעליה ממש. כידוע, בהתאם לפסיקה, אין הדבר מקובל כדבר שבשגרה, ולא בנקל ייעתר בית הדין לעשות כן. כל שכן כאשר התביעה נסמכת בעיקר על טענות בדבר "התנכלות" ו"הפליה" הטעונות הוכחה.
ג. מבלי להקל ראש בכובד משקלן של טענות אלו, הרי שגם במצב בו מוכחות טענות אלו – הרי שעסקינן בנתבעת, שהיא ברשות שלטונית-מנהלית, הכפופה, בראש ובראשונה, לנהלים ולהוראות הדין (בכללם תקנון שירות המדינה – "התקשי"ר").
ד. מכל מקום, במקרה שלפנינו , טענות אלו, כאמור, לא הוכחו על ידי התובעת, כפי שיפורט להלן בהרחבה.
ה. התובעת גם לא הצליחה להוכיח את טענתה כי זכאית היא עפ"י הוראות התקש"יר לסעד המבוקש.
ו. התובעת מבקשת לבסס את טענתה גם על הוראת פסקה 11.221 לתקשי"ר (ת/3), המאפשרת העברה מתקן לתקן:
"(א) העברת עובד ממשרה למשרה, שלא בדרך מכרז פנימי או פומבי, מותרת רק אם דרגת התקן הגבוהה ביותר הצמודה למשרתו של העובד זהה או גבוהה מדרגת התקן הגבוהה ביותר הצמודה למשרה הפנויה בתקן. דרגה אישית אינה נחשבת בעת מעבר שכזה, אלא אך ורק הדרגות התקניות הצמודות למשרות העובד;
(ב) העברת עובד שלא בדרך מכרז פנימי או מכרז פומבי למשרה של אחראי, תיעשה רק אחרי קבלת אישור בכתב מאת נציב שירות המדינה "
(הדגשות אינן במקור –י.ש.)
ז. כפי שהדבר עלה אף מהעדויות שהובאו בפני
נו, העברה מעין זו אינה אפשרית בעניינה של התובעת. מדובר במתח דרגות שונות. עמדה זו הובהרה על ידי הנתבעת, הן בכתבי טענותיה והן בסיכומיה, והיא מקובלת עלינו. כך העיד גם מר יוסי יהודה בעדותו:
"ת.(מעיין), מקריא. המשרה שהיום משובצת התובעת היא משרה של ראש ענף בדרגות 16/18 , המשרה של מפקח שומת מקרקעין זו משרה שנמצאת במסלול קידום בתחילת ההליך אחרי שעובד עובר את ועדת האסמכה ומוסמך כמפקח, המשרה במתח דרגות 15/18 , ולאחר מכן צריך המלצת הממונה ותפקודו, ואז משתנה ל 17/19 בלי מכרז, ובהמשך בהתאם לאותם כללים היא משתנה למתח דרגות 18/20 וזה המסלול. (עמ' 55 לפרוטוקול שורות 4-8)
ובהמשך:
" ת. אף אחד ברשות המיסים בכלל או באגף מס הכנסה בפרט הועבר בהתאם לפסקה זו מתפקיד של ראש ענף לתפקיד של מפקח מס או מפקח שומת מס מקרקעין או מפקח חשבונות ". (עמ' 55 שורות 16-18. הדגשות אינן במקור – י.ש.)
ח. כך גם העיד מר עוזי בלאשי (ראה עמ' 34 לפרוטוקול שורה 23-18 וכן עמ' 35 1-2).
ט. לפיכך, מהוראות הדין, אין לתובעת זכות מוקנית לקבלת הסעד.
י. בנוסף, גם בהתאם לנהלי הנתבעת, בעניין מפקחי מיסוי מקרקעין, אין התובעת בעלת "זכות מוקנית" לקבלת הסעד המבוקש, שכן היא לא עמדה בדרישות נהלי הנתבעת.
יא. נוהל זה הובהר גם במסגרת עדותו של מר יהודה, שהיתה אמינה עלינו, לפיה המסלול ה"רגיל" הוא יציאה לקורס לאחר שהמועמד נבחר במכרז כמתאים להשתתף בקורס. דברים אלו גם עולים בקנה אחד עם נוהל מאוחר יותר של הנתבעת מיום 1/8/07– ראה נ/1, בדבר מעמדם של "נספחים" בקורס מפקחי מיסוי מקרקעין, שם נכתב (תחת הכותרת של "התמחות מעשית"):
"עובד שיצורף כנספח בקורס להכשרת מפקחי מס הכנסה או מיסוי מקרקעין מבלי שעבר מכרז פנימי או חיצוני למפקחים כאמור, לא יעבור התמחות ולא יוסמך כמפקח מס הכנסה או מיסוי מקרקעין" (ההדגשות לא במקור – י.ש).
יב. עוד מוסיף ומבהיר מר יהודה בעדותו כי גם כאשר נהוג היה לצרף "נספחים" לקורס, הרי שהיו מבהירים לאותם "נספחים" את משמעות מעמדם ה"מיוחד" בקורס (כפי שהדבר הודע גם במקרה של התובעת):
" מטרת השתתפותך בקורס הינה לצורך הקניית ידע מעמיק בתחום במקצועות הנלמדים בקורס, כדי שבהווה ובעתיד ישמשו לך כעזר לצרכי עבודתך השוטפת.
בסיום הקורס לא תוסמכי כמפקחת שומת מקרקעין ולא ישולמו לך התוספות היחודיות בגין תפקוד זה".( הדגשות אינן במקור – י.ש)
(ראה מכתבו של מר יוסי יהודה, מנהל תחום משאבי אנוש, מיום 1/12/96 – נספח ב' לתצהירו של מר יהודה, נספח גם לכתב ההגנה.
יג. התובעת כאמור הוצאה לקורס במעמד של "נספח" ועובר ליציאתה לקורס, הודע לתובעת משמעויותיו של מעמדה כנספחת, במכתב הנ"ל מיום 1/12/96.
יד. מספר שנים לאחר מכן, כאשר הועברה התובעת לתפקידה במחלקת רישוי מיסוי מקרקעין (ביום 1/1/01), החלה את התמחותה (ביום 1/2/01) מבלי שקיבלה לכך אישור כנדרש.
טו. אין חולק כי במועד בו פנתה הגב' נאוה תמיר (10/5/01), כבר היה בתוקף נוהל מסודר בדבר "התמחות מפקחי שומת מקרקעין" מיום 22/3/01 (ראה נספח א' לתצהירו של מר יוסי יהודה- להלן:"הנוהל"). לפיכך, גם בעניין זה, נהגו עם התובעת, שלא בהתאם לנהלים. כמו"כ, מהעדויות שהובאו בפני
נו, נוהל (בכתב) זה גם תואם את אשר היה מקובל ערב הנחיות בכתב אלו.
טז. מאידך יובהר, כי התובעת לא הוכיחה בפני
נו כי עם תחילת התמחותה, היו בתוקף נהלים שונים ביסודם מנוהל זה, אשר יהא בהם כדי להוות מקור זכות לתובעת לקבלת הסעדים בתביעתה (קבלת התואר והתפקיד של מפקחת, מבלי שתעבור מכרז).
יז. אשר על כן, עניינה של התובעת צריך להיבחן בהתאם להוראות הנוהל מיום 22/3/01, שהיה בתוקף ביום נתבקש אישור ההתמחות של התובעת (10/5/01).
יח. עיון בנוהל זה מעלה כי התובעת לא עמדה בכל הנדרש. במקרה של התובעת, כאמור, אין חולק כי היא יצאה לקורס, שלא בהתאם לנהלים ולא נבחרה במכרז לפני יציאתה לקורס. מאידך גם אין חולק כי הנתבעת מצידה לא ביקשה אישור התמחות עבור התובעת עם תחילת ההתמחות (אלא רק בדיעבד). כמו"כ, לימים לא פנתה הנתבעת כלל לנציבות שירות המדינה על מנת לנסות לקבל אישור (כפתרון לבעיה שנוצרה בעניינה של התובעת), באופן שיש לראות בהתנהלותה זו של הנתבעת, שתי חוליות (לפחות) מתוך שרשרת המחדלים שלה כלפי התובעת.
יט. בנקודה זו יצוין כי אין מקובלת עלינו כלל וכלל טענת הנתבעת, לפיה התובעת לא פנתה בעצמה לקבלת אישור מהנציבות (ראה סעיף 91 לסיכומי הנתבעת).
כ. המצב ה"מסובך", אליו נקלעה התובעת במהלך השנים הינו תוצאה של אי יישום הנהלים ע"י הנתבעת. הנתבעת העבירה את התובעת במסלול "חריג" ושלא בהתאם למקובל. במצב דברים אלו, מוטלת על הנתבעת החובה, לעשות כל אשר לאל ידה על מנת לסייע לעובדת ולמצוא פתרון לבעיה (בין היתר בפני
ה לאישור מאת נציבות שירות המדינה). הדבר כאמור לא נעשה – והדבר יפעל לחובת הנתבעת בלבד (והדבר נשקל על ידי בית דין זה גם במסגרת ההוצאות שנפסקו לטובת התובעת).
כא. עובדה זו עולה מפורשות גם מדברי הנציבה, בישיבה שהתקיימה בעניינה של התובעת:
"לעובדת הוצג לאורך כל הדרך שהיא יכולה להמשיך את ההתמחות. כאשר אנו באים היום רטרואקטיבית ומבטלים את האישור זה גורם נזק לעובדת. במסגרת השיקולים יש לקחת בחשבון שהיא הסתמכה על אישור שהיה לה ויש לנו אחריות בעניין זה. יש להכיר בזה שגם כאשר אנו עושים טעות עלינו לעמוד אחר הדברים". (ראה נספח לב לתצהיר התובעת).
כב. כך גם עולה מעדותה של הגב' תמיר בפני
נו (ראה עמ' 16 שורות 3-7).
כג. אמנם, ה"תרופה" לתיקון מחדליה אלו של הנתבעת אינה בהענקת זכות לתובעת, שאינה מוקנית לה על פי דין ו/או נוהלי הנתבעת. יחד עם זאת, אין לנו להקל ראש במחדלים אלו כשלעצמם.
כד. כידוע, על הנתבעת, בהיותה רשות שלטונית-מנהלית, מוטלת חובת הגינות מנהלית מוגברת ומחמירה.
ראה גם: בג"צ 840/79 מרכז הקבלנים והבונים בישראל נ' מדינת ישראל, פ"ד לד (3) 729, 745-746; בג"צ 4422/92 עפרן נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד מז (3) 853, 860;
כה. באשר לטענת ההפליה, התובעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל על כתפיה. התובעת ביססה טענתה על מקרים בודדים (שממילא אין בהם כדי לבסס טענת "נוהג") וגם במקרים אלו לא הוכיחה התובעת את זהות המאפיינים בין אותם מקרים לבין המקרה שלפנינו (דבר המתחייב להוכחת טענת הפליה).
כו. כידוע, טענת אפליה, הינה טענת כבדת משקל , הטומנת בחובה את הפרת עקרון השוויון, בעל חשיבות עליונה במשפטנו. דברים אלו הובעו בשורה ארוכה מאד של פסקי דין וביניהם: ע"ע (ארצי) 222/06 שושנה כרם - מדינת ישראל (טרם פורסם), ניתן ביום 26/7/07 (להלן:"פס"ד שושנה כרם"); בג"צ 3792/95 תיאטרון ארצי לנוער נ' שרת המדע והאומנויות, פ"ד נ"א (4) 259,284-283); בג"צ 6671/03 אבו גנאם ואח' נגד משרד החינוך ואח', פ"ד נט(5), 577, בסעיף 12 לפסק הדין; בג"צ 6051/95, 6086 רקנט ואח' נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח'; אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח' [7], בעמ' 347 (טרם פורסם).
כז. פועל יוצא מעקרון השיוויון הוא האיסור על הפליה פסולה. "הפליה פסולה משמעה נקיטת יחס שונה אל שווים או הבחנה בין אדם לאדם או בין עניין לעניין מטעמים לא רלבנטיים " (בג"צ 6671/03 אבו גנאם ואח' נגד משרד החינוך ואח', פ"ד נט(5), 577, בסעיף 12 לפסק הדין).
זאת ועוד. "בבסיסה של כל תביעה של הפליה פסולה והפרת עקרון השוויון עומדת הטענה בדבר יחס בלתי שווה לאנשים בעלי מאפיינים דומים. תביעה שכזו מניחה קיומה של "קבוצת שיויון", עליה נמנית המערערת, אשר בתוכה מתקיים יחס שונה בין חברי הקבוצה".
כח. במקרה שלפנינו, ולשם הדוגמא בלבד, באחד המקרים מדובר בעובדת (הגב' איריס עובדיה) שהיא מפקחת מס הכנסה. מר עוזי בלשאיר בעדותו הבהיר ותמך אף הוא בעמדה כי אין זהות בין המקרים, על אף שגם היא השתתפה בקורס במעמד של נספחת (ראה עמ' 38 לפרוטוקול שורות 15-18). וכך העיד:
"ש.ת. אמרתי שבפעם השנייה היא ניגשה למכרז של מס הכנסה. מבחינת המשרות זה נחשב משרה זהה. אבל מישהו ראש ענף גביה או ביקורת פנים להעביר אותו למפקח זה לא אותו דבר".
(עמ' 39 שורות 12-14. הדגשות אינן במקור י.ש.)
כט. התובעת לא הוכיחה כי יש "זהות" תפקידים או מאפייני עבודה, באופן שיצדיק ליתן לתובעת את אותם תנאים מחמת אפליה.
ל. מכל מקום, וכאמור, מדובר במקרים בודדים בלבד (גם לטענת התובעת עצמה). כך גם עולה מנתוני הנתבעת, מבין הנספחים שהוסמכו כמפקחים הוסמכו 2 מפקחים ללא מכרז, האחד השתתף בקורס מפקחי מס הכנסה בשנת 1996, וביום 1.9.96 נבחר במכרז לתפקיד ממונה (מפקח ארצי – גביה), מבלי שעובד בעבודת מפקחות. והאחר, עובדת שהוסמכה בשנת 1998 והוסמכה ללא מכרז ביום 25.3.05.
לא. הנה כי כן, וגם אם נמצא מקרה אחד, בו מתקיימים לכאורה "זהות מאפיינים" – אין בכך כדי להעניק לתובעת את אותה זכות.
לב. בעניין זה, כבר נפסק כי אף אם ניתנה לעובד/ת אחר/ת זכות, שמתבררת כזכות שניתנה שלא בהתאם לדין ו/או לנהלים – הרי שאין עובד/ת אחר/ת יכולים לטעון שיש בכך משום "הפליה", באופן שיזכה אף הוא לאותה זכות שניתנה שלא בהתאם להוראות.
ראה: י' זמיר, הסמכות המנהלית, כרך ב' (תשנ"ו).
לג. פסיקה זו השתרשה עוד בבג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל נ' שר האוצר (להלן:"פס"ד חוקה למ"י"):
" ...אין בכוח ביטולה של ההפליה כדי להעניק לפלוני זכות שהדין אינו מאפשר להעניק לו. בית המשפט לא יצווה על הרשות המנהלית לעשות מעשה – להעניק לפלוני זכות – אשר עומד בניגוד לחוק...."
ובהמשך :
"שגגה שיצאה מלפני הרשות, אין היא חייבת לחזור עליה עוד ועוד אך ורק כדי לתת סיפוק לעקרון של אי-אפליה".
ראה: בג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל נ' שר האוצר ואח' פ"ד מ"ו, 1, 191, 202 ואילך.הדגשות אינן במקור-י.ש.
ראה גם: ע"ע 174/03 סגן ניצב שפיק סעיד נ' מדינת ישראל משטרת ישראל, תק-אר 2005, 161.
לד. דברים ברוח זו ניתן לראות בבג"ץ 8634/08, שם טוב אלחננוב - משטרת ישראל אשר ניתן לאחרונה, שם אמר בית המשפט כי: "תיקון הפגם שנפל בשיטת התשלומים גם אינו מצמיח טענת הפלייה בפי אלה שעניינם מטופל מכאן ואילך במסגרת הדין ומהדיניות הציבורית, ולא מחוצה להם, ביחס לאלה שזכו בהטבות תוך חריגה מן הדין...."
לה. באשר לטענת ה"התנכלות" של מר שוקי ג’אנה בתובעת – גם טענה זו לא הוכחה המידה הנדרשת. כך למשל מעלה עיון בחוות הדעת שמר ג’אנה נתן לתובעת בזמנו, על תפקודה. מדובר בחוות דעת סבירה ומאוזנת (אם כי אולי נמוכה בפרמטרים מסוימים מחוות דעת אחרות שניתנו לתובעת במועדים אחרים). כמו"כ, מר שוקי ג’אנה המליץ בזמנו על קידום עניין התמחותה של התובעת, כעולה מעיון במזכר שנכתב על ידו ביום 30/6/97 (נספח ח' לתצהירה של התובעת).
לו. מכל מקום, לא הונחה בפני
נו תשתית עובדתית וראייתית המגיעה לכדי התנכלות של ממש אולם בהחלט ניכר מכל המוצגים ומהעדויות היו בפני
נו בתיק זה – כי מר ג’אנה נהג בעניינה של התובעת לחומרא.
לז. ואכן, התכתובת העניפה, שצורפה כנספחים לתצהיר התובעת מעידה על כך. חשוב לציין כי מדובר בתקופה המתפרסת על פני שנים (!). אין כל ספק כי הדבר גרם לתובעת, במהלך שנים אלו, חוסר וודאות וחוסר שקט, לו היא זכאית כעובדת במקום העבודה, עד כדי עוגמת נפש של ממש.
לח. יודגש כי עוגמת נפש מתמשכת זו, באה לידי ביטוי גם בתפקודה של התובעת ובמוטיבציה שלה לעבודה. דבר אשר הביא את התובעת, בסופו של דבר, למצב שבו שמה נכלל ברשימת העובדים, במסגרת "פרישה מרצון" משירות המדינה. (ראה גם עדותה של הגב' תמיר שורות 17- 24 וכן עמ' 17 שורות 1-4).
לט. אכן, טוב עשתה הנציבה, כשהפעילה שיקול דעת, ושמה קץ למסכת זו (שאין חולק כי החלה במחדל של הנתבעת בלבד), על ידי מתן אישור להתמחותה של התובעת (בזמן שהיתה התובעת בשלהי תקופת ההתמחות), תוך התניית העניין בהעמדת התובעת בפני
ועדת בוחנים בסיום ההתמחות.
מ. באשר לפגמים שנפלו לכאורה במכרזים, אליהם ניגשה התובעת, ובפרט למכרז מס' 42/07 - גם בעניין זה, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה.
מא. יצויין כי מדובר בהתרשמות של חברי ועדת מכרזים, אשר קיים קושי רב מאד להעמיד עניין זה תחת שבט ביקורתו השיפוטית של בית הדין. בוודאי שלא ניתן "לשחזר" במדוייק את הרושם, אותו עשתה התובעת בפני
כל אחד ואחד מחברי הועדה. מכל מקום, על מנת לבטל החלטה של ועדת מכרזים, היה על התובעת להוכיח כי נפלו פגמים משמעותיים, היורדים לשורשו של עניין. דבר זה לא הוכח בפני
נו ע"י התובעת בהליך משפטי זה.
מב. בהערת אגב יצוין כי מעמד זה של "מכרז" הינו מעמד "מרגש", שלעיתים התרגשות זו של המועמד, לא מביאה לידי ביטוי את מלוא יכולותיו של המועמד – דבר המביא לעיתים לפסילתו ו/או אי בחירתו של המועמד (חרף ידיעותיו ו/או כשרונותיו בפועל). בוודאי שאין בית הדין יכול לבחון את התנהגותה של התובעת במכרז הנדון, ובכלל זה את הרושם אותו הותירה בפני
הועדה, אך לא מן הנמנע כי התרגשותה של התובעת במעמד "מחייב" מעין זה של מכרז (בוודאי לאור חשיבותו של מכרז זה עבור עתידה המקצועי של התובעת כפי שפורט בהרחבה לעיל) - יכלה להביא לתוצאה של אי בחירתה למכרז.
מג. בנקודה זו, חשוב לציין, כי מנתוני הנתבעת, כפי שהוצגו בית הדין, ישנו אחוז לא מבוטל של מועמדים שלא נבחרים במכרז. כך גם באשר לאחוז המוסמכים להיות מפקחי מס הכנסה ושומת מקרקעין לאחר שהשתתפו בקורס במעמד של נספחים (מתוך 100 משתתפי הקורסים (31 שמאות מקרקעין – 69 מס הכנסה), הוסמכו 21 מפקחים בלבד.
מד. ודבר נוסף. בפני
בית דין זה, העידו שניים מחברי הועדה, שמר ג’אנה לא השפיע ו/או ניסה להשפיע על דעתם (כנגד בחירת התובעת למכרז) – ועדותם היתה אמינה עלינו. כך למשל עדותה של הגב' אודליה ירום, (בעמ' 44-43) ושל מר יהושע חבר (בעמ' 59 שורות 14-15).
מה. עוד יש לקחת בחשבון, כי התובעת נבחנה בעבר בועדות שונות ובמכרזים שונים ולא נבחרה מטעמים שונים (שלא הועמדו לבחינת בית דין)- מבלי שנטען שנפלו פגמים בועדה הרלוונטית (ושממילא, כאמור, לא הוכחו על ידי התובעת).
מו. אלא, שכאמור, ובנסיבותיו של התיק, אכן נגרמה לתובעת עגמת נפש. לעניין זה יצויין כי אמנם בפסיקת בית הדין הארצי (ע"ע 649/06, 635/06 בעניין רננה לוי – עיריית ירושלים, מיום 11/2/07), נקבע כי אין בית הדין פוסק עגמת נפש כדבר שבשגרה, אלא במקים חריגים בלבד. אלא, שבעניין שבפני
נו מצאנו כי אכן יש לראות בהתנהלות הנתבעת בעניינה של התובעת כמצדיקה השתת פיצוי בגין עוגמת נפש – גם אם לא בסכום שנתבע. זאת, לאור מחדלי הנתבעת במהלך השנים כמפורט לעיל ולאור הקפדה היתרה שנהג כלפיה, מר ג’אנה. בנסיבות העניין הננו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 35,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
סוף דבר:
א. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 35,000 ₪ כפיצוי בגין עוגמת נפש. שאר רכיבי התביעה נדחים.
ב. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך של 7,500 ₪ כשכ"ט עו"ד.
ג. ערעור על

פסק דין
זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"א, 19 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.
נציג ציבור(מ)
ירדנה רוביו

נציג ציבור(ע)
אילן לוי

יפה שטיין
, שופטת
אב"ד


בית דין אזורי לעבודה בירושלים
תע"א 1283-08 קריאף נ' מדינת ישראל - רשות המיסים משרד האוצר
1 מתוך 15








תעא בית דין אזורי לעבודה 1283/08 אביבה קריאף נ' מדינת ישראל - רשות המיסים משרד האוצר (פורסם ב-ֽ 19/01/2011)