פסקי דין על אהרון שנקר | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

3806/00 בל     05/03/2002




בל 3806/00 אהרון שנקר נ' המוסד לביטוח לאומי




5


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
בל 003806/00


בפני
:
השופטת מרגלית פיקרסקי


05/03/02



בעניין:
אהרון שנקר

ע"י עוה"ד י' יונגר ואח'

התובע





נ ג ד


המוסד לביטוח לאומי

ע"י עו"ד אסתר הלפרן

הנתבע


פסק - דין

1. 1. לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1955 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 26.7.2000, שקבעה את דרגת נכותו היציבה של המערער, כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה לו ביום 7.6.1990, בה נפגע בריאותיו, בשיעור 0%, החל מיום 1.10.90.

2. העובדות הרלוונטיות אינן שנויות במחלוקת, ואלה הן:
א. המערער, יליד 1943, קבלן לעבודות חשמל לבנין ולתעשיה. ביום 7.6.90 הוא נפגע בריאותיו בתאונה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי
כ"תאונת עבודה", כמשמעה בחוק. המשיב שילם למערער דמי פגיעה עבור תקופת אובדן כושרו לעבודה כתוצאה מתאונה זו.
ב. בתום תקופת אי הכושר, קבעה וועדה רפואית מדרג ראשון את דרגת נכותו של המערער בגין התאונה, בשיעור 0%, החל מיום 1.10.90.
ג. וועדה רפואית לעררים, דחתה את עררו של המערער על החלטת הועדה מהדרג הראשון, ואישרה את החלטת הועדה מהדרג הראשון.

על החלטת הוועדה לעררים הוגש ערעור זה.

3. וועדה רפואית לעררים, דנה בעררו של המערער על החלטת הוועדה מדרג ראשון, בשני
שלבים.
בישיבה הראשונה, מיום 20.10.99, רשמה הוועדה את תלונות המערער, ערכה לו בדיקה קלינית ותארה את מימצאיה בסעיף 27 לפרוטוקול.
הוועדה החליטה שלא לסיים את דיונה בעניינו של המערער, וביקשה ביצוע בדיקת תיפקודי ריאות עדכנית ובדיקת c.t עדכנית.
בישיבה השניה, מיום 26.7.00, לאחר שעמדו בפני
הוועדה תוצאות הבדיקות שביקשה, סיימה הוועדה את דיונה וקבעה, בעיקר בהתבסס על חוות דעתו של פרופ' באום, "שאין קשר בין מחלתו לבין החשיפה של הנפגע בעבודתו במרתף". הוסיפה הוועדה וציינה כי "בבדיקות האחרונות c.t מ-4.1.00 ותפקוד ריאה מ-25.11.99 אין כל סימן לפתולוגיה".
בסיכומו של דבר קבעה הוועדה כי דרגת נכותו של המערער כתוצאה מהתאונה היא בשיעור 0%, החל מיום 1.10.00.

4. המערער טוען שתי טענות עיקריות:
א. הוועדה הרפואית חרגה מסמכותה, בכך, ש"ניסתה בכל דרך לשנות את ההכרה הראשונית בארוע כתאונת עבודה, במקום לעסוק באחוז הנכות הרפואית שנותר". לשון אחר. לטענת המערער, הוועדה, במקום לדון בשאלת נכותו של המערער כתוצאה מהתאונה שהוכרה, "פתחה מחדש, שלא כדין את שלב ההכרה, וקבעה, כי מהארוע המתואר לא יכולה להיגרם פגיעה"., והעלאה מחדש של הקשר הסיבתי – לא היתה בסמכותה של הוועדה.

ב. הוועדה לא התייחסה התייחסות מנומקת לחוות הדעת מיום 19.10.99 של ד"ר ויילר, שהוגשה מטעם המערער.
המשיב טוען, מנגד, כי לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה לעררים, משהגיעה למסקנה כי מבחינה רפואית, ועל סמך בדיקות עדכניות שנערכו למערער, אין כל סימן לפתלוגיה, ועל כן קבעה כי דרגת נכותו של המערער כתוצאה מהתאונה היא בשיעור 0%.
אשר לחוות דעתו של ד"ר ויילר מיום 16.2.2001, ברי שלא היה על הוועדה להתייחס אליה, משזו טרם באה לעולם בעת דיוני הוועדה.

5. טענתו הראשונה של המערער אינה מקובלת עלי.
אשר לסמכות הוועדה הרפואית, קובע סעיף 118 לחוק:
"(א) רופא או ועדה רפואית יקבעו לפי בקשת נכה העבודה או המוסד, הכל כפי שנקבע בתקנות -
(1) אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה;
(2) את דרגת הנכות לענין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע לאחר התייעצות עם שר הבריאות".

מכאן, שהסמכות לקבוע אם קיימת נכות כתוצאה מהתאונה משנת 1990, שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה, לבין מצבו הנוכחי של המערער נתונה לוועדה הרפואית (ר' למשל, דב"ע נד/01/53 דניאל שכנאי - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ"ח, 162).
נקודת המוצא של הוועדה הרפואית לעררים היתה, ובדין היתה כך, כי התאונה משנת 1990, הוכרה על ידי המשיב כ"תאונת עבודה", כפי שקבעה בסעיף 29 לפרוטוקול הישיבה מתאריך 20.10.99:
"...המוסד הכיר במחלה החריפה הזו כנגרמת ע"י החשיפה התעסוקתית. ברם מהלך מחלה זו היה בלתי רגיל – המחלה התמשכה זמן רב, הופיעו מימצאים ריאתיים רנטגניים שלא תאמו את האבחנה הבסיסית הראשונית...".

הועדה לעררים לא חלקה, איפוא, על הקשר הסיבתי בין הפגימה שהוכרה לתאונה, ואולם בסמכותה לקבוע העדר קשר סיבתי בין המחלה כפי שהתפתחה לבין התאונה שהוכרה.
הוועדה סברה כי על פי מהלך מחלתו של המערער, ובהתבסס על חוות דעת רפואיות, לא נותרה לו נכות כתוצאה מהתאונה, וברי כי היה זה בסמכותה ומתפקידה של הועדה לקבוע.

6. בכל הנוגע להתייחסות לחוות דעתו של ד"ר ויילר, מיום 19.10.99, מקובלת עלי טענת המערער, כי ההתייחסות אליה אינה מספקת.

בישיבה מיום 20.10.99, מתייחסת הועדה לחוות דעתו של ד"ר ויילר מיום 19.10.99, כך:
"ד"ר ויילר, בחוות דעת חוזרות, האחרונה מ-19.10.99 מציין, כי לדעתו קיים קשר בין החשיפה למחלת התובע". פרט לכך אין התייחסות ספציפית לחוות דעתו.
יש לציין שבחוות דעתו מציין ד"ר ויילר, כך: "מתאריך 10.5.98 בדיקת תפקוד ריאה, ספירומטריה, בה רואים הפרעה קלה אך משמעותית, המשתפרת בעקבות מרחיב סימפונות...זו תופעה פתולוגית, המעידה על רפיון בדופנות דרכי הנשימה, שגורמת להתמוטטותן בעת נשיפה מאולצת". כן מצוין בחוות דעתו של ד"ר ויילר כי "קיימים פגמים ברונכיאקטטיים ב-c.t תוצאה של הפגיעה ב-1990"...
בסיכום חוות דעתו מציין ד"ר ויילר כי: "קיימות אצלו תופעות דמויי אסטמה", וכן "עדות לנזק קבוע בדרכי הנשימה ההיקפיות". הוועדה לא דנה באף קביעה מקביעותיו אלה של ד"ר ויילר .
איננו מתעלמים מכך, שעל פי תוצאות הבדיקות העדכניות שנערכו למערער (סי.טי ותיפקודי ריאה) קבעה הוועדה ש"אין כל סימן לפתולוגיה", ובדיקות אלה עדכניות יותר מאלה שאליהן מתייחס ד"ר ויילר בחוות דעתו. עם זאת, ראוי היה כי הוועדה תסביר ביתר פרוט את ההבדלים בין הבדיקות שלפניה, לבדיקות שהיו בפני
ד"ר ויילר, ולא תסתפק באמירה כוללנית כי "הוועדה עיינה בכל חוו"ד שבתיק וסיכומן מופיע בסעיף 29 לועדה הקודמת" (סעיף 29 לפרוטוקול מיום 26.7.00), כפי שנפסק בבית הדין הארצי לא פעם:
"הסדר הטוב מחייב, במקרה כגון זה העומד לדיון, שהוועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפני
ה, תצביע על הנראה בעיניה כטעות בחוות הדעת, ותנמק שלילת מסקנה שבחוות הדעת. בית הדין מודע לכך שבמישור 'הטיפולי' אין רופאים נוהגים כאמור, ואינם חייבים לנהוג כאמור, לביצוע תפקידם המקצועי. שונה המצב עת רופאים ממלאים תפקיד מעין שיפוטי" (דב"ע לד/0-258 הניג – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע ו',225, כפי שצוטט, לאחרונה, ב-ע"ע 1091/00 אלעד שטרית – קופת חולים מאוחדת, , פד"ע ל"ה, 5, בעמ' 33).

7. אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו.

העניין מוחזר לוועדה הרפואית לעררים אשר תזמין את המערער להתייצב בפני
ה, תבדוק אותו במידת הצורך,ותתייחס במפורט ובמנומק לחוות דעתו של ד"ר ויילר מיום 19.10.99.
משמוחזר העניין לוועדה הרפואית, יוכל המערער להביא עמו כל מסמך רפואי, לרבות חוות דעתו העדכנית של ד"ר ויילר, מיום 16.2.2001, שלא עמדה בפני
ה במועד הדיון הקודם.

הוועדה תקבע את דרגת נכותו של המערער כתוצאה מהתאונה.

לא מצאתי נימוק המצדיק החזרת העניין לוועדה בהרכב אחר.

המשיב ישלם למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,250 ש"ח בצרוף מע"מ כדין.

ניתן היום כ"א באדר, תשס"ב (5 במרץ 2002) בהעדר הצדדים.

מרגלית פיקרסקי
- שופטת


003806/00בל 710 מיכל ב.








בל בית דין אזורי לעבודה 3806/00 אהרון שנקר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 05/03/2002)