פסקי דין על יצחק קלי

19389/09 תתע     01/05/2011




תתע 19389/09 מדינת ישראל נ' יצחק קלי








בית משפט השלום לתעבורה בירושלים



תת"ע 19389-09 מ.י. מדינת ישראל
-לשכת תביעות תעבורה נ' קלי






לפני
כב' שופט מרדכי כדורי



בעניין:

מדינת ישראל

באמצעות לשכת תביעות תעבורה ירושלים


ע"י ב"כ עו"ד טלי אריכא

המאשימה



נגד


יצחק קלי


ע"י ב"כ עוה"ד גיא סגל
ו/או גלית בלו
הנאשם


הכרעת דין


האישום:

הנאשם הובא לדין באשמה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 62(3), 64(ב)(א) ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), ובניגוד לתקנה 169א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

על פי עובדות כתב האישום נהג הנאשם ביום 26/11/2009 בשעה 19:30 ברכב משא אחוד מסוג איסוזו מ.ר. 4330718 (להלן: "הרכב"), בחניון רמי לוי בביתר עילית. באותה עת היה הנאשם שיכור, כאשר בדוגמא של אויר נשוף שנטלה ממנו נמדד אלכוהול בריכוז של 305 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף.
במועד ההקראה הודה הנאשם בנהיגה, בזמן ובמקום, וכפר בשכרות ובמיומנות המפעיל.


תמצית הראיות:

מטעם המאשימה העידו שלושה שוטרים:

השוטר ליאור אוקנין (להלן: "אוקנין") ערך הזמנה לדין (ת/1) וטופס תחקור חשוד (ת/2). על פי עדותו של אוקנין פעילותו באירוע הסתכמה בתחקור הנאשם ובעריכת ההזמנה לדין.

השוטר אמיר כרמל (להלן: "כרמל") העיד כי ביצע את בדיקת הינשוף לנאשם. מטעמו הוגשו דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף (ת/3), פלט כיול (ת/4) ופלטי ינשוף (ת/5). השוטר כרמל הציג תעודה לפיה הוסמך להפעלת ינשוף בשנת 2007. על פי עדותו ועל פי המסמכים שערך במועד האירוע הוא בדק את הנאשם באמצעות מכשיר הינשוף לאחר שוידא כי הנאשם לא שתה, לא אכל ולא הקיא לפחות 15 דקות קודם הבדיקה, ולא עישן לפחות 5 דקות לפניה.

השוטר אוריאל בן חיים (להלן: "בן חיים") ערך מזכר (ת/6) וחלק מדוח הפעולה באכיפת נהיגה בשכרות (ת/7). על פי עדותו של בן חיים הוא הבחין בנאשם נוהג בחניון רמי לוי בביתר עילית. כאשר בן חיים ניגש לנאשם הוא הבחין בריח חריף של אלכוהול הנודף ממנו. בנוסף, בעת שהנאשם יצא מהרכב, על פי הוראתו של בן חיים, הנאשם התנדנד וצעק.

מטעם ההגנה העיד הנאשם בלבד.
על פי עדותו של הנאשם, קודם לאירוע שהה ברמי לוי, שם שתה בקבוק אחד של בירה, ובעת שנהג ברכב לא הרגיש שהוא שיכור.

טענות הצדדים:

לטענת המאשימה בסיכומיה, הוכח כי הנאשם נמצא שיכור בבדיקה מדעית. בנוסף, הנאשם הודה ששתה אלכוהול, ובן חיים היה משוכנע בכך שהנאשם שיכור.
המאשימה טוענת כי בן חיים הקפיד על מילוי המסמכים, והפרטים שמילא בהם אמינים ומדויקים. לעומת זאת, הנאשם מסר מספר גרסאות, ועדותו אינה אמינה.

לטענת ההגנה בסיכומיה, לא עלה בידי המאשימה להוכיח את אמיתות תוכנם של פלטי הנשיפה, מהימנות בדיקה הינשוף והכיול היומי.
לטעמה, לא הוכחו ערך בלון הכיול, ולא קיומה של הדרישה להמתנה בת 15 דקות בטרם ביצוע בדיקת הינשוף.
ההגנה מוסיפה וטוענת כי כרמל אינו מיומן בהפעלת הינשוף, כי בן חיים אינו מהימן וכי התנהלותו לא היתה תקינה.
עוד טוענת ההגנה כי מחדלה של המאשימה מלהעיד את השוטרת רעות אביטן פועל לטובתו של הנאשם.
לסברת ההגנה יש להעדיף את גרסת הנאשם על פני גרסתו של בן חיים, שכן בעוד בן חיים הפגין יתר מוטיבציה היה הנאשם עקבי בעדותו, שיתף פעולה ללא היסוס עם שאלות התובע ושאלות ביהמ"ש
והסביר בעדותו את הרקע לאירוע.

דיון:

זה מכבר הכירה הפסיקה במכשיר הינשוף כמכשיר אמין אשר ניתן לבסס על ממצאיו קביעות עובדתיות באשר לרמת האלכוהול בגופו של הנבדק (ראו לדוגמא: ע"פ (ירושלים) 2648/08 קיטרובסקי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 20/01/2009) ע"פ (ירושלים) 4978/09 אלדר נ מדינת ישראל
(לא פורסם, 21/02/2010) פסקה 4 לפסק הדין, ע"פ (ירושלים) 4897/09 מדינת ישראל
נ' מיכל (לא פורסם, 24/01/2010) פסקה 4 לפסק הדין ופסקי הדין הנזכרים בו).
בעקבות פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בירושלים בעפ"ת 25457-04-10 מדינת ישראל
נ' עוזרי (לא פורסם, 14/10/2010), בו נבחנה במותב תלתא אמינות הינשוף ונקבע רף האכיפה המינימאלי באמצעותו, נפסק כי כיום כבר אין עוררין שמכשיר הינשוף הינו אמין, חוקי וראוי לשמש לאכיפה בפלילים בתחום שאליו נועד, אולם בידי ההגנה להעלות טענות בשל כשל מקומי, טעות בתפעול או בתחזוקה

(עפ"ת (י-ם) 55523-08-10 לוי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 20/10/2010).
בהתאם, יבחנו להלן טענות ההגנה בסיכומיה בדבר הכשלים שהתרחשו לטעמה בבדיקה שנערכה לנאשם.

כיול מכשיר הינשוף:
כאמור, ההגנה טענה כי המאשימה כשלה להוכיח את ערכו של בלון גז הכיול. לסברת ההגנה,
לא ניתן להסתמך בעניין זה על עדותו של מפעיל הינשוף, שכן ריכוז האלכוהול בבלון הכיול אינו מצוי בידיעתו האישית, אלא שגרסתו נסמכת על הרישום בתעודה הצמודה לבלון. ככזו, עדותו של כרמל אינה אלא עדות מפי השמועה.
אולם טענה זו כבר נדונה בפסיקה ונדחתה על ידה (ראו: עפ"ת (י-ם) 22886-10-10 כהן נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 27/02/2011), עפ"ת (י-ם) 45485-12-10 מרגוליס נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 23/02/2011)).
זאת ועוד, לטעמי, לאחר שבתי המשפט הכירו במכשיר הינשוף כאמין, חוקי וראוי לשמש לאכיפה (עפ"ת (י-ם) 55523-08-10 הנ"ל), המאשימה אינה נדרשת להוכיח אלא כי מכשיר הינשוף הופעל באמצעות מפעיל מיומן ובהתאם לכללי ההפעלה (השוו: תת"ע (י-ם) 14681/09 מדינת ישראל
נ' מלול (לא פורסם, 12/04/2011)). די לה אפוא למאשימה להוכיח כי מפעיל הינשוף ביצע את בדיקת הכיול לאחר שהבחין בריכוז האלכוהול הרשום על גבי התעודה המצורפת לבלון הכיול, והיא אינה נדרשת להוכיח את אמיתות הרישום על גבי תעודת בלון הגז. משהוכחה עובדה זו על ידי המאשימה עובר נטל הבאת הראיות (הנטל המשני), לכתפיה של ההגנה, להראות שיש מקום לפקפק ברישום שעל גבי התעודה.
משלא נתקבלה ראיה שיש בה להעמיד בספק את ריכוז האלכוהול בבלון הכיול, אין לקבל את טענת ההגנה כנגד כיול המכשיר באמצעותו נבדק הנאשם.

מיומנותו של כרמל:
כרמל הוסמך להפעלת מכשיר הינשוף כשנתיים קודם לאירוע (עמ' 3 לפרו' ש' 5), והפעיל את המכשיר בפועל אחת לחודש בממוצע (עמ' 4 לפרו' ש' 13). די בכך כדי ללמד שכרמל מיומן בהפעלת המכשיר.
טענות ההגנה בסיכומיה לפיהן כרמל לא התייחס בעדותו לחיבור מפתח לבן בטרם בדיקת הכיול, ותיאר סדר פעולות הפוך בין חיבור הצינור ופתיחת הברזים והשסתום, הכול בניגוד לאמור במדריך הפעלת הינשוף, אינם מעמדים בספק את מיומנותו, מהטעמים הבאים:

ראשית
, הטענות בדבר האמור במדריך הפעלת הינשוף עלו לראשונה בסיכומי ההגנה, אשר צירפה לסיכומיה, שלא כדין, צילום ממנו. כרמל לא עומת בחקירתו עם האמור במדריך, ולא התאפשר לו להגן על עמדתו או לביהמ"ש להתרשם מן האופן בו הוא מתאר את פעילותו (השוו: י. קדמי, על הראיות, מהדורה מעודכנת ומשולבת התש"ע – 2009, חלק רביעי, עמ' 1949).

שנית
, דבריו של כרמל בעדותו: "מדובר בפעולות שמבוצעות באופן אוטומטי. אילו היה פה מכשיר הייתי יכול להדגים בלי שום בעיה" (עמ' 6 לפרו' ש' 11), מתקבלים על הדעת. אין זה אלא סביר כי עד יתקשה למסור פרטי פרטים של פעולות טכניות המבוצעות על ידו בשגרה כמצוות אנשים מלומדה.

גם העובדה שכרמל לא ידע למסור פרטים מלאים באשר לפעולות המבוצעות באופן אוטומטי על ידי המכשיר (עמ' 5 לפרו' ש' 28, עמ' 6 לפרו' ש' 24), אינה מעמידה בספק את מיומנותו. מפעיל מכשיר ינשוף מיומן נדרש להכיר את אופן הפעלתו הראוי של המכשיר ודרכי הבדיקה התקינות המבוצעות באמצעותו. המפעיל אינו נדרש לחקור את קרביו של המכשיר ולשלוט בפעולות המתבצעות בו על ידי אחרים, או שלא על ידי גורם אנושי.

המתנה בת 15 דקות קודם הבדיקה
:
כרמל פירט בדין וחשבון שערך כי וידא שהנאשם לא שתה, אכל או הקיא 15 דקות קודם לבדיקה, ולא עישן 5 דקות לפניה (ת/3 סעיף 4). בעדותו פירט כרמל כי וידא את דבר ההמתנה עם בן חיים, ממנו קיבל את הנאשם (עמ' 7 לפרו' ש' 13).
ואמנם, בן חיים פירט כי השגיח על הנאשם וכי מרגע עצירת הרכב ובמשך כל הזמן שהנאשם היה תחת השגחתו הנאשם לא אכל, שתה, עישן או הקיא (ת/7 סעיף 9), למעט כוס מים ששתה, שלא במהלך 15 הדקות שקדמו לבדיקת הינשוף (עמ' 8 לפרו' ש' 11, עמ' 11 לפרו' ש' 11).
העובדה שבן חיים נמנע מלהתייחס לסעיף העישון בסעיף 6 לת/7 אינה מביאה לדחיית גרסתו האמורה. על אחת כמה וכמה אין לפקפק בגרסתו של בן חיים לאחר שהוא לא עומת בחקירתו הנגדית עם סעיף העישון שבסעיף 6 לת/7, ובהעדר גרסה סותרת מטעמו של הנאשם.

מהימנותו של בן חיים:
לא מצאתי ממש בטענות ההגנה כנגד אמינותו של בן חיים.
גם אם כשל בן חיים ונמנע מלערוך דוח עיכוב, אין בכך כדי להעמיד בספק את אמינותו. שעה שהנאשם הדיף ריח חריף של אלכוהול, התנדנד בזמן יציאתו מהרכב (ת/6), ואף הודה בפני
בן חיים כי שתה אלכוהול (עמ' 11 לפרו' ש' 30), הנחתו של בן חיים לפיה הנאשם יואשם לכל הפחות בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול אינה תמוהה, וודאי שאינה מעמידה בספק את אמינותו.

טענות אחרות שבפי ההגנה נוגעות לפרטים שוליים, ולסתירות נטענות בגרסתו, שהלכה למעשה אינן סתירות, ומכל מקום אינן יורדות לשורשו של עניין.
כך, אין בכך שבן חיים לא שמע את הנאשם מאיים (עמ' 9 לפרו' ש' 4) כדי לסתור את גרסתו לפיה הוא נקרא להגיע למקום, באמצעות רשת הקשר, בעקבות אירוע של צעקות ואיומים (עמ' 8 לפרו' ש' 29).
העובדה שבן חיים לא ידע למסור את פרטיהם של שוטרים נוספים, אשר על פי הנחתו היו איתו במקום (עמ' 9 לפרו' ש' 26 ואילך), אינה סותרת את גרסתו כי לא היה ברשותם פנקס דוחות. בן חיים לא העיד כי הוא זוכר שלא היה ברשותם פנקס, אלא שהוא מניח כך, שכן השוטר שמתלווה אליו לניידת בדרך כלל הוא שוטר שח"מ או חייל בשירות סדיר, שאינם מוסמכים לערוך דוח (עמ' 10 לפרו' ש' 13).
הסתירה הנטענת בדבר זהותו של השוטר אליו הועבר הנאשם להמשך טיפול, בין הרישומים שערך בן חיים בת/6 ובסעיף 9 לת/7 אינה סתירה. בן חיים פירט במסמכים שערך את זהותה של השוטרת אליה הועבר הנאשם לצורך ביצוע בדיקת מאפיינים (ת/7 סעיף 6), פרטיו של השוטר אליו העובר הנאשם לצורך נטילת דגימה של אויר נשוף (ת/7 סעיף 9), ואת פרטיו של השוטר הנוסף שקיבל לטיפולו את הנאשם (ת/6).

אי העדת השוטרת רעות אביטן
:
יש טעם בטענת ההגנה כי אי העדת השוטרת רעות אביטן (להלן: "אביטן") מבססת הנחה כי אילו היתה השוטרת מעידה, היה
הדבר פועל לחובתה של המאשימה. עם זאת, מובן כי אי העדתה של אביטן אינו מסייעת בידו של הנאשם בכל חזית האישום, אלא אך ורק בכל הנוגע לאירועים בהן היא היתה מעורבת.

מעיון במסמכים שהוגשו ומן הראיות שנשמעו עולה, כי פעילותה של השוטרת אביטן במהלך האירוע הסתכמה בבדיקת מאפיינים שערכה לנאשם בלבד (סעיף 6 לת/7).
אין בידי לקבל את טענת ההגנה בסיכומיה לפיה אביטן נכחה בעת עצירת הנאשם:
טענה זו עלתה לראשונה בשלב הסיכומים. מי מעדי התביעה לא נחקר בעניין, ואף הנאשם בעדותו לא טען כך.
יתרה מכך, על פי חומר הראיות, השוטרים הנ"ל משרתים ביחידות שונות. בעוד אביטן משרתת ביחידת התנועה של משטרת ישראל (ת/7 סעיף 6), משרת בן חיים כסייר (עמ' 8 לפרו' ש' 3) בתחנת עציון שבגוש עציון (עמ' 10 לפרו' ש' 14).
בנוסף, בן חיים העיד כי בדרך כלל נלווה אליו בפעילותו שוטר שח"מ או חייל (עמ' 10 לפרו' ש' 13), ולא שוטר המשרת באגף התנועה.
זאת ועוד, גרסתו של הנאשם, לפיה בן חיים לקח אותו לתחנת המשטרה בירושלים, השאיר אותו שם עם "השוטרת" וכרמל והלך לדרכו (עמ' 13 לפרו' ש' 6) אינה מתיישבת עם סברתה הנ"ל של ההגנה בסיכומיה. ראשית, הנאשם התייחס בעדותו לבן חיים כמי שלקח אותו לירושלים, ולא לאביטן. שנית, בהעדר ראיות למעורבותה של שוטרת נוספת באירוע, יש להניח כי הנאשם התייחס בעדותו לאביטן. אילו סיירו בן חיים ואביטן יחדיו במהלך משמרת, היה מקום לצפות כי אביטן תתלווה לבן חיים גם ביציאתו מתחנת המשטרה בירושלים.

מאחר ומעורבותה של אביטן באירוע הסתכמה בבדיקת המאפיינים, יש להניח, לטובתו של הנאשם, כי הוא צלח את בדיקת המאפיינים, וכי זו נמצאה תקינה.
ברם, לאחר שהנאשם נמצא שיכור, בהתאם להגדרה שבסעיף 64ב(3) לפקודה, אין בצליחתו את מבחן המאפיינים כדי לסייע בידו ולשלול את שכרותו. כמו כן, יש להעדיף את הבדיקה המדעית שנערכה לנאשם באמצעות מכשיר הינשוף על פני ממצאים אחרים (ראו: בר"ע 666/89 סודקי עודה נ' מדינת ישראל
פ"ד מ(4) 463, 468).

מהימנותו של הנאשם:
כאמור, הנאשם מסר בעדותו כי שתה קודם לאירוע בירה אחת וכי לא הרגיש שיכור.
אולם, לאחר שהתברר, כמפורט לעיל, כי בדיקת הינשוף נערכה לנאשם כראוי, תוצאותיה קבילות ודי בהן להרשעת הנאשם, אין נפקות לגרסתו של הנאשם. די בכך שבגופו של הנאשם נמדד אלכוהול בריכוז העולה על המותר כדי לקבוע שהוא היה שיכור במועד האירוע, גם אם קודם לכן שתה רק בירה אחת ולא הרגיש שיכור.
עם זאת, מעבר לצורך, יצוין כי אין ממש בטענת ההגנה לפיה הנאשם היה עקבי בעדותו. ההיפך הוא הנכון. גרסת הנאשם הפכפכה ואינה אמינה:

במועד האירוע טען הנאשם כי שתה שני בקבוקי בירה. לעומת זאת, בעדותו הראשית טען הנאשם כי שתה רק בקבוק בירה אחד (עמ' 13 לפרו' ש' 8). לדבריו, הוא אמר לשוטר כי שתה בקבוק בירה אחד וחברו בקבוק אחד, אולם השוטר עיוות את דבריו של הנאשם ורשם במסמכים שערך כי לדברי הנאשם שתה שני בקבוקי בירה (עמ' 12 לפרו' ש' 31). בחקירתו הנגדית חזר בו הנאשם, אישר כי נשאל על ידי השוטר כמה אלכוהול שתה והשיב "שניים" (עמ' 14 לפרו' ש' 8).

בעוד במועד האירוע טען הנאשם כי שתה בבית (ת/7 סעיף 3(ה)) ובשפע שוק בפיצה (ת/2 סעיף ג), העיד הנאשם בבית המשפט כי שתה אצל רמי לוי (עמ' 14 לפרו' ש' 4).

במועד האירוע מסר הנאשם כי שתה עם "איזה ערבי" (ת/2 סעיף ד). בעדותו בביהמ"ש הנאשם התחמק ומסר כי שתה "עם מישהו". משנדרש למסור את פרטיו של אותו אלמוני השיב "דוד", ומשנדרש למסור גם את שם משפחתו השיב "שלמה" (עמ' 16 לפרו' ש' 18 ואילך).

בעדותו בביהמ"ש אישר הנאשם את דבריו לשוטר במהלך האירוע לפיהם שתה חצי שעה לפני שנעצר על ידי השוטר, וגם ארבע שעות קודם למועד זה. ברם, לטענתו, ארבע שעות קודם למועד שנעצר לא שתה אלכוהול אלא תירוש (עמ' 14 לפרו' ש' 21 ואילך). גרסה זו אינה מתקבלת על הדעת, שכן שאלות השוטר כוונו באופן מפורש לשתיית אלכוהול דווקא (ת/7 סעיף 3(ב)), ולא למיץ תפוזים ומים (עמ' 14 לפרו' ש' 30). טענת הנאשם כי התייחס בדבריו לשוטר גם לשתיה קלה שכן "אולי גם מתוק משפיע" (עמ' 14 לפרו' ש' 26) אינה משכנעת ואינה אמינה בעיני.

אף גרסת הנאשם באשר לסוג המשקה האלכוהולי אותו לגם קודם האירוע אינה עקבית. בתחילה מסר כי שתה וודקה
(ת/7 סעיף 3(ד)) ובהמשך טען ששתה בירה (ת/2 סעיף ב, עמ' 12 לפרו' ש' 31).

הנאשם אמנם טען בעדותו כי חלק מדבריו צוטטו על ידי השוטרים שלא במדויק, ובהתייחס לחלק מהתשובות שנרשמו מפיו טען כי מדובר ב"שקר וכזב" (עמ' 14 לפרו' ש' 12), אולם אין בידי לקבל את טענתו זו. לא מצאתי ראיה של ממש שיהיה בה לבסס הנחה כי השוטרים יבחרו לרשום חלק מדברי הנאשם באופן שקרי או שגוי.
זאת ועוד, הנאשם חתם בתחתית טופס התחקור הנושא תשובות שמסר לשוטר במועד האירוע (ת/2). התכחשותו עתה לדברים שנרשמו מפיו קשה, דחוקה ואינה מקובלת.

הנאשם אישר בעדותו כי בדבריו הראשונים לאוקנין טען שלא נהג ברכב (ת/1 עמ' 2), ורק בהמשך בחר לחזור בו ולומר אמת (עמ' 15 לפרו' ש' 30).

בעדותו הראשית טען הנאשם כי בזמן שנעצר הרגיש טוב. רק לאחר השוטרים "טרטרו" אותו
במשך 3 שעות ומנעו ממנו לשתות מים הוא הרגיש לא טוב (עמ' 13 לפרו' ש' 12). לעומת זאת, בחקירתו הנגדית מסר כי בעקבות ויכוח ברמי לוי לא חש בטוב (עמ' 15 לפרו' 6), ולכן התקשר לבנו (עמ' 15 לפרו' ש' 10). משעומת עם גרסתו בעדותו הראשית מסר גרסה שלישית: "כאשר השוטר היה אצלי הרגשתי סחרחורת ואז התקשרתי לבן שלי. לפני כן הרגשתי טוב" (עמ' 15 לפרו' ש' 19).

בתחילה טען הנאשם כי ביקש להוציא את רכבו משטח החניה כי "החניה במקום עולה כסף" (עמ' 15 לפרו' ש' 10). בהמשך טען כי הסיבה היתה שחנה במקום המיועד למשאיות ואשר החניה בו אסורה (עמ' 15 לפרו' ש' 13).

מסקנות:

לאור כל האמור אני דוחה את גרסתו של הנאשם, מקבל את גרסת המאשימה ומאמץ את תוצאות בדיקת מכשיר הינשוף שנערכה לנאשם.
מסקנתי אפוא הינה כי המאשימה הוכיחה את האישום המיוחס לנאשם מעבר לכל ספק סביר ולכן אני מחליט להרשיע אותו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

קובע לטיעונים לעונש ליום 9/6/2011 שעה 9:30.

המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לצדדים.




ניתנה היום,
כ"ז ניסן תשע"א , 01 מאי 2011, בהעדר הצדדים, בהסכמתם.








תתע בית משפט לתעבורה 19389/09 מדינת ישראל נ' יצחק קלי (פורסם ב-ֽ 01/05/2011)