פסקי דין על יונה קורצברג | פסקי דין על עזבון המנוח אריה קורצברג ז"ל | פסקי דין על דליה שקדי ואח' | פסקי דין על אבישי פתיחי

1707/09 הפ     02/05/2011




הפ 1707/09 יונה קורצברג, עזבון המנוח אריה קורצברג ז"ל, דליה שקדי ואח' נ' אבישי פתיחי








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ה"פ 1707-09 פתיחי נ' קורצברג ואח'






מספר בקשה:
1

בפני

רשמת - כב' השופטת
אסתר נחליאלי חיאט

המבקשים
(המשיבים בהליך העיקרי)
1
.
יונה קורצברג

2
. עזבון המנוח אריה קורצברג ז"ל

3
.
דליה שקדי

4
.
יורם גבעון


נגד

המשיב
(המבקש בהליך העיקרי)
אבישי פתיחי



החלטה

1.
בקשה לדחיית התובענה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, הגישו המבקשים, ולחלופין עתרו
להעביר את התובענה לבית המשפט המוסמך לדון בתובענה, קרי, בית המשפט לענייני משפחה; לחלופי חלופין עתרו המבקשים להורות על העברת התובענה מתובענה של המרצת פתיחה לתובענה שתתברר בסדר דין הרגיל.

לציין כי הבקשה הוגשה לבית המשפט עוד ביום 29.10.09, אך מאז הוריתי על קבלת תגובות הצדדים לפי תקנה 240 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לא הובאה אלי הבקשה ורק עתה הביאה המזכירות את התובענה על תגובותיה ללשכתי, ומשכך ניתנת ההחלטה אך עתה.

2.
לטענת המבקשים, עותר המשיב במסגרת התובענה להצהיר כי בינו לבין המבקשת נכרת הסכם מחייבת למכירת זכויות בנכס מקרקעין המצוי ברחוב בורוכוב בנווה עמל בהרצליה (גוש 6558, חלקה 47/2) (להלן – הנכס).
בכתב התובענה ציין המשיב כי לבית משפט זה הסמכות לדון בתובענה מאחר שמדובר בתובענה שעניינה זכויות בעלות במקרקעין אולם בפועל, טוענים המבקשים, כי הנכס היה רשום ע"ש קורצברג יונה ואריה, הורי המבקשים 3- 4, כי ביום 17.12.06 נפטר אריה קורצברג (להלן – המנוח), וכי המשיבה 1 שהיא חסויה היא היורשת היחידה של המנוח על פי צוואת המנוח, כי המבקשת 3 היתה אפוטרופוס של המנוח ושל המבקשת 1 ונותרה אפוטרופוס למבקשת 1 בלבד. משכך טוענים המבקשים, כי "...הנכס נשוא ההליך הינו נכס שהזכויות בו הינן של החסויה במלואן...משכך כל התקשרות ו/או עסקה ו/או פעולה הכרוכה בנכס הנזכר ואשר בוצעה, כנטען ע"י המשיב עצמו בבקשתו, באמצעות הגב' שקדי כאפוטרופוס של הוריה, הינה פעולה אשר בסעיף 47 להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962 חלות עליה" (סעיף 12 לבקשה).
לפיכך טוענים המבקשים כפוף הליך המכר לאישור בית המשפט לענייני משפחה. המבקשים מפנים לסעיף 78 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 ולסעיף 1 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 וטוענים כי הסמכות לדון בתובענה מסורה לבית המשפט לענייני משפחה.
לציין כי המבקשים מעלים בבקשתם טענות שונות נוספות המתייחסות לגוף טענות המבקש בתובענה – אך יאמר כבר עתה – אין מדובר בטענות סף לסילוק התובענה אלא בטענות המתייחסות לגוף התובענה, ואין מקומן בבקשה לסילוק על הסף.

3.
המשיב התנגד לבקשה.
לטענתו, הבקשה אינה מגלה עילה לסילוק התובענה על הסף וכי לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לדון בתובענה. לטענתו, סעיף 47 לחוק הכשרות המשפטית קובע שורה של פעולות שהאפוטרופוס יכול לבצע בתפקידו זה רק אם יקבל אישור בית משפט; לטענתו העתירה בתובענה היא להצהיר כי בין המבקשים לבינו נכרת הסכם בעניין הנכס, ולחלופין, להורות למבקשים לחתום על הסכם כאמור בנוסח עליו סוכם בעבר.
לאענת המשיב "...עניינה של התובענה דנן והמחלוקת בה יש להכריע, היא האם בכלל נכרת הסכם מחייב בינו לבין המבקשים בקשר לרכישת הבית, כשבשלב זה מתבקשת הכרעה בשאלה זו וטרם הגיעה השעה לבחון האם העסקה משרתת את אינטרס החסוי" (סעיף 5 לתגובה). לטענת המשיב, הסוגיה הנדרשת להכרעה מצויה בסמכות בית משפט זה. עוד מוסיף המשיב, כי אכן אם בסופו של דבר ימצא בית המשפט להצהיר כי נכרת בין הצדדים הסכם מחייב, או לחלופין יורה לצדדים לחתום על הסכם שכזה, רק אז יש להציג את ההסכם לאישור בית המשפט לענייני משפחה. לטענת המשיב, הצדדים היו ערים לכך שקיים צורך באישור בית המשפט, ואף כללו תנאי רלוונטי בהסכם.

4.
בתשובתם חזרו המבקשים על עיקר טענותיהם והוסיפו כי אין מקום ששתי ערכאות ידרשו לתובענה – בית משפט זה ובית המשפט לענייני משפחה – כשתחילה יכריע בית משפט זה בשאלת קיומו של הסכם מחייב בין הצדדים, ולאחר מכן יתקיים דיון בבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לאישור ההסכם והאם הוא לטובת החסויה. לפיכך טוענים המבקשים, כי "...אין כל רלוונטיות לטענת המשיב כי בית המשפט המוסמך לדון בענייני בעלות במקרקעין הוא בית המשפט המחוזי כאן, שכן בכל מקרה הכרעת בית המשפט המחוזי בשלב הראשון לא תכריע בשאלת הבעלות במקרקעין אלא רק תהווה מעין הצהרה בדבר ההתקשרות המותנית שבין המשיב לחסויה – התקשרות שעוד כפופה – אף לשיטתו של המשיב – באישורו של בית המשפט לענייני משפחה" (סעיף 3(ג) לתשובה).
5.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ראיתי לדחות את הבקשה.
כלל הסמכות העניינית נבחן לפי הסעד לו עותר התובע,
להבדיל ממבחן מהות הסכסוך [ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא(3) 561; ע"א 8130/01 מחאג'נה נ' אגבאריה, (לא פורסם, 4.5.03)].

6.
במקרה דנן, עתר המשיב לסעד הצהרתי לפיו נכרת בינו לבין המבקשים הסכם מחייב בקשר למכירת זכויות הבעלות בנכס, ולחלופין להורות למבקשים לחתום על הסכם בנוסח הסכם המכר שנחתם בין הצדדים.
סעד זה מצוי בסמכותו של בית משפט זה בהתאם לסעיף 40 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.
אין מדובר בסעד המצוי בסמכות בית המשפט לענייני משפחה, בשים לב לסעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה. המקרה דנן אינו בגדר תובענה שעילתה סכסוך "בתוך המשפחה" – אלא עתירת המשיב להצהיר כי בינו לבין המבקשים נכרת הסכם מחייב של מכר הנכס.

7.
להדגיש כי בין המשיב לבין המבקשים אין יחסי משפחה.
הטענה כי בסופו של יום יידרש בית המשפט לענייני משפחה לאשר את ההסכם, לאחר מתן הסעד המבוקש בהליך דנן – אין בה להעלות או להוריד לעניין סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה.
בית המשפט לענייני משפחה היה נדרש לאישור ההסכם, בין אם היה נכרת הסכם מחייב בין הצדדים, ללא התערבות בית המשפט במסגרת התובענה, ובין אם בסופו של יום יכריז בית המשפט כאן שקיים הסכם מחייב.

8.
אין באמור כדי להקנות לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לא לו, ובוודאי שאין להקנות לבית המשפט לענייני משפחה סמכות, רק בשל הטענה כי הדבר 'יעסיק' שתי ערכאות נפרדות. לא רק שאין בנימוק זה כדי להקנות סמכות, אלא שלטעמי אין מדובר בשתי ערכאות נפרדות הנדרשות לאותו עניין.
כפי שמסביר המשיב בצדק בתגובתו – בשלב התובענה דנן יש לבחון אם בכלל נכרת הסכם מחייב בין הצדדים בקשר לזכויות הבעלות בנכס או לחלופין כי בית המשפט יורה לצדדים לחתום על הסכם שכזה.
זה הסעד המבוקש, והמבקש אינו עותר כי בית המשפט גם יאשר את הסכם המכר.
רק לאחר מתן הסעד העיקרי בתובענה דנן, קרי:
הצהרה כי בין הצדדים נכרת הסכם ו/או חיוב הצדדים לחתום על הסכם, יהיה מקום לבקש את אישורו של בית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לנדרש בחוק הכשרות המשפטית.
עניין זה אינו רלוונטי כלל לעצם כריתת ההסכם, ושאלה זו תבחן במסגרת התובענה דנן.
9.
לשוב ולציין, כי אין הסוגיה הנזכרת מסורה לבית המשפט לענייני משפחה לו אין סמכות עניינית לדון בה, ואין להעביר לבית המשפט לעניני משפחה את הדיון בסוגיה רק מפאת הצורך לאשר את ההסכם לאחר מכן לפי חוק הכשרות המשפטית, אם אכן יוחלט לקבל את התובענה כאן ולהצהיר כמבוקש בתובענה.

10.
משקבעתי כי לבית משפט זה מסורה הסמכות העניינית לדון בתובענה, אני דוחה את הבקשה לסלק על הסף את התובענה וגם אין מקום להורות על העברת התובענה לבית המשפט לענייני משפחה.

המבקשים ישלמו למשיב הוצאות ושכ"ט בגין הבקשה בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ח ניסן תשע"א, 02 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי








הפ בית משפט מחוזי 1707/09 יונה קורצברג, עזבון המנוח אריה קורצברג ז"ל, דליה שקדי ואח' נ' אבישי פתיחי (פורסם ב-ֽ 02/05/2011)