פסקי דין על שבתאי בלום | פסקי דין על יצחק יחזקאל

956-11/10 תק     24/04/2011




תק 956-11/10 שבתאי בלום נ' יצחק יחזקאל




4



4

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



24 אפריל 2011

ת"ק 956-11-10 בלום נ' יחזקאל






בפני

כבוד
השופט בדימוס
גדעון ברק

התובע
שבתאי בלום


נגד

הנתבע
יצחק יחזקאל






פסק דין




1.
בתביעה זו מבקש התובע לחייב הנתבע לשלם לו סך של 30,000 ₪ ולהצדקת תביעתו, מעלה התובע, בין היתר, את הטענות הבאות:


א.
התובע, הנתבע ואדם נוסף בשם פטי דוד (להלן:"פטי") חברו יחדיו על מנת להקים עסק למטרות רווח בדמות "מועדון חברים" (להלן: "העסק").

לצורך הקמת העסק, התקשרו השלושה בהסכם בכתב: "הסכם להקמת מועדון חברים בשותפות" אשר נחתם ביום 13.1.09. (להלן: "ההסכם").

בהסכם נקבע, שההשקעה הראשונית בסך של 73,320 ₪ (כך כתוב בכתב התביעה) תמומן כולה על ידי התובע, כשחלקם היחסי של כ"א משני השותפים האחרים יהיה שליש והסך הנ"ל הוענק על ידי התובע כהלוואה אישית שניתנה להם.


ב.
העסק לא צלח והניב הפסדים בלבד – דבר שדרש מימון והשקעה נוספים לצורך פעילותו, כשהלכה למעשה נשא בהם התובע.

מאחר ושני השותפים האחרים לא יכלו להעניק את המימון הנדרש, הודיעו לתובע על רצונם למשוך את ידם מהעסק ללא דרישות נוספות ולהותיר בידיו את החובות והזכויות הגלומות בו.

בלית ברירה, הסכים התובע לבקשת השותפים ובהמשך לכך עזב הנתבע ביום 5.1.10 את העסק מבלי לפרוע את ההלוואה שניתנה לו על ידי התובע.

בנוסף לכך – נטען על ידי התובע- שהנתבע לווה מהעסק סכומי כסף בסכום כולל של 12,640 ₪ אותם התחייב להחזיר לקופת העסק וכן שלשל לכיסו תשלומים




ששילמו חברים בסכום נוסף של 3,360 ש"ח – אך לא עמד בהתחייבותו ולא החזיר אף סכום מהסכומים הנ"ל.


ג.
בעוד הנתבע מצוי בעסק, הוא שילם מכיסו סך של 5,000 ₪ עבור ארנונה והתובע מוכן להפחית סכום זה מסכום החוב שהנתבע חב לתובע.


ד.
לאור השתלשלות העניינים הנ"ל, מבקש התובע לחייב את הנתבע להשיב לו את הסך של 35,440 ₪ הכולל בחובו: שליש חלקו בהלוואה בסך של 24,400 ₪, הסכום שלווה הנתבע מהעסק בסך של 12,640 ₪ ואת הסכום שהנתבע שלשל לכיסו מתשלומי החברים בסך של 3,360 ₪ - פחות הסך של 5,000 ₪ אותו שילם הנתבע עבור הארנונה.

עם זאת, הסכים התובע להעמיד את סכום החוב בתביעה זו לסך של 30,000 ₪ (במקום 35,440 ₪) – זאת על מנת להכניס תביעה זו במסגרת הסמכות העניינית של בית משפט זה.


2.
הנתבע לא טרח להגיש כתב הגנה, אך היות והוא התייצב לדיון, נתן לו בית משפט את יומו בבית המשפט ואפשר לו להעלות את טענותיו כנגד תביעת התובע.


הנתבע טוען בעדותו, שאין הוא חייב כספים לתובע – זאת לאור הטענות הבאות:


א.
הנתבע מאשר, שעזב את העסק לפני כשנתיים. הנתבע מאשר את טענת התובע על כי התובע השקיע בעסק סך של 37,000 ₪ והיה על כ"א מהשותפים לשלם שליש מסכום ההשקעה.

עם זאת, מסביר הנתבע, שאין הוא חייב לתובע אף סכום, משום שהוא שילם לעירייה ובעת שרצו לסגור העסק הוא שילם סך של 10,000 ₪.

התובע גם השכיר חלק מהעסק למאן דהוא אחר וקיבל 10,000 ₪ ולאחר מכן, השכיר התובע שוב את המועדון למישהו אחר ושוב קיבל 20,000 ₪.


ב.
עוד טוען הנתבע, שלתובע לא נגרם נזק, שכן הוא עובד עד היום בעסק וכן קיבל התובע דמי שכירות ולכן אין לו לתובע כל הפסד כספי.



3.
מההסכם שצרף התובע לכתב התביעה עולה, שההסכם נחתם בין התובע ובין הנתבע ואדם נוסף בשם פטי ובאותו הסכם נקבע, שלכל אחד מהמתקשרים שליש מהשותפות.

עוד נקבע בהסכם, שההון למימון ראשוני יינתן על ידי התובע וייחשב כהלוואה וכ"א מהשותפים האחרים התחייב להחזיר לתובע שליש מהסך של 72,320 ₪ - הסכום שיושקע על ידי התובע.

בכתב התביעה מציין התובע את סכום ההשקעה בסך של 73,320 ₪, (ראה סעיף 3 לכתב

התביעה) אך מנוסח ההסכם עולה, שהסכום שהושקע אינו הסך 73,320 ₪ אלא 72,320 ₪

(ראה סעיף 3ג' להסכם).


בסעיף 3 ד' להסכם נקבעה חלוקת הרווחים והסדר התשלום לתובע, באופן כזה: 10%

הראשונים מהרווחים יופרשו לקופת העסק, 30% מהרווחים שאחריהם יועברו לתובע וזאת

עד לסיום פירעון כל השקעתו הראשונית ו-60% הנותרים יחולקו שווה בשווה בין

השותפים.


סעיף 6 א' להסכם קובע, שבמידה והעסק יפסיק את פעילותו מכל סיבה שהיא, אזי שני

שלישים מסה"כ ההלוואה הראשונית שניתנה על ידי התובע, בניכוי סכומים שכבר הוחזרו,

יוכר כהלוואה שניתנה לנתבע ולפטי ותוחזר על ידם תוך 6 חודשים מיום הפסקת תשלומי

ההחזר בפועל.


4.
א.
מהעובדות שהתבררו בבית המשפט וכפי שעובדות אלו גם עולות מכתב התביעה ומעדויות הצדדים, הרי שאין חולק בין הצדדים, שאכן התובע השקיע בעסק כמימון ראשוני סך של 72,320 ₪ ואין חולק על כך, שהיה על כ"א משני השותפים האחרים להשיב לתובע שליש מההשקעה הנ"ל, קרי סך של
24,107 ₪


(ולא 24,440 ₪ כאמור בסעיף 8 לכתב התביעה).

מכאן, שחלקו של הנתבע בהחזר ההלוואה הוא סך של 24,107 ₪.


ב.
א)
הנתבע מאשר את סכום ההשקעה שהשקיע התובע וגם מאשר שהיה על כ"א מהשותפים האחרים להחזיר לתובע שליש מסכום ההשקעה (ראה דברי הנתבע בעמ' 2 לפ', ש' 9).

עם זאת, מעיד הנתבע בבית המשפט, ששילם לתובע סכומים שונים, אך הנתבע לא הוכיח תשלום אף אחד מהתשלומים שהעלה בבית המשפט.



הנתבע טוען באופן סתמי, ששילם את השליש שלו ושילם סך של
10,000 ₪ לעירייה, אך הנתבע לא מפרט מתי שילם, באילו נסיבות שילם והאם תשלום זה היווה על חשבון השליש שהיה עליו לשלם על פי ההסכם.

הנתבע גם לא המציא אישור כלשהו על ביצוע התשלום הנ"ל.

הנתבע טוען, בבית המשפט, כי שילם גם סך של 3,000 ₪ עבור טלפון, אך טענה זו לא הוכחה.


ב)
להוכחת התשלומים או חלק מהם הגיש הנתבע שני מסמכים, כאשר באחד מהם צוין תשלום בסך של 4,900 ₪ ובשני צוין תשלום של 5,000 ₪, ברם הנתבע לא הוכיח באמצעות מסמכים אלה, שהתשלומים שולמו על ידו, שכן מי שרשום כנוכח בזמן תפיסת המטלטלין הוא פטי
ולא הנתבע.

בנוסף לכך, הנתבע לא המציא קבלה או אישור על תשלום כלשהו ששילם בעת שיה עדיין שותף בעסק או תשלום ששילם לתובע על חשבון שליש ההשקעה (ראה המסמכים נ/1).


ג)
מאחר והנתבע טוען, למעשה, טענת "פרעתי" (את אותם סכומים הנטענים על ידו) היה על הנתבע להוכיח טענה זו, אך הנתבע לא עמד בנטל הוכחת הטענה.


ג.
הנתבע גם טוען, טענות שונות על כך שהתובע השכיר את העסק או חלק הימנו ואף גבה דמי שכירות, או שהוא גבה כסף מהשחקנים, אך טענות אלו כלל לא הוכחו.

עוד טען הנתבע, שהתובע המשיך לעבוד בעסק, אך טענה זו גם היא לא מפורטת דיה, שכן אם התובע המשיך לעבוד בעסק לאחר פירוק השותפות – מה טענה יכולה להיות לנתבע בעניין זה?


5.
א.
הכלל של הוכחת העובדות הנטענות חל על התובע, כשם שכלל זה חל על הנתבע בטענת "פרעתי" שהוא העלה.

לכן, לאחר ששמעתי את התובע ולאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לכתב התביעה, אני קובע שהתובע הוכיח את סכום ההשקעה הראשוני של 72,320
₪, אך לא הוכיח שהנתבע לווה מהעסק סכומי כסף בסכום כולל של 12,640 ₪, כשם שלא הוכיח את טענתו, שהנתבע שלשל לכיסו סך של 3,360 ₪ - תשלומים ששילמו חברים במקום להכניס סכומים אלה לקופה.


אלה סכומים שנרשמו כך על דרך הסתם בכתב התביעה ותובע לא זכאי לקבל סעד אם הוא לא מוכיח הסעד הנתבע.

לכן, אני קובע כי למעט הסכום שהשקיע התובע כהשקעה ראשונית בעסק בסך של 72,320 ₪ - לא הוכיח התובע אף סכום נוסף שיש בו לחייב את הנתבע.

מסכום השליש שעל הנתבע לשלם , הסכים התובע שיש לקזז סך של 5,000 ₪ - סכום אותו שילם הנתבע לעירייה ולכן החוב של הנתבע כלפי התובע עומד לכל היותר על סך של 19,107 ₪. ( 24,107 – 5,000 ₪)

לכן, אני קובע, שאין כלל מקום להעניק לתובע את הסך של 30,000 ₪ - כפי שתבע - וזאת בהתאם לנימוקים שפורטו לעיל.


ב.
כאשר ציינתי לעיל, שהנתבע חייב לתובע לכל היותר סך של 19.107 ₪ ציינתי כך, משום שגם בקשר לסכום זה קיימת בעיה, משום שהתובע בעצמו מעיד בבית המשפט כך: ".... כל אחד מהשותפים בא בלי אגורה, זקי (הנתבע-ג.ב.) נשאר חייב איזה 15,000 ₪ במחברת, השותף השלישי..." (ראה בעמ' 1 לפ', ש' 23-24).

לכן, בנסיבות אלה, הסכום שציינתי כחוב "לכל היותר" הוא סכום שנקבע מבחינה חשבונאית, אך כאשר התובע מצהיר בבית המשפט שהחוב עומד על סך 15,000 ₪, אני קובע, שזהו אכן סכום החוב שעל הנתבע לשלם לתובע.


6.
מעניין לציין, שאף צד מהצדדים לא דאג להביא עדים, להביא מסמכים המוכיחים תשלומים כאלה או אחרים והתובע דיבר על רישומים במחברת ועל חלוקת כספים בין השותפים מדי חודש ואילו בפועל לא הוצג לבית המשפט אף מסמך להוכחת סכומים כלשהם.

מעניין גם לציין עובדה נוספת והיא, שאף צד לא מצא לנכון להביא את פטי לעדות על מנת לשפוך אור מה באמת הלך בעסק או להעיד על סכומי חובות כאלה או אחרים או להעיד על החזרת סכומים כלשהם במהלך ניהול העסק המשותף.

זאת ועוד, הסכום של 15,000 ₪ אשר קבע בית המשפט כסכום החוב שעל הנתבע לשלם, נעוץ גם בנוסחו של סעיף 3 ד' להסכם, שכן בסעיף זה קבעו הצדדים את הסדר התשלום לתובע, כאשר 10% הראשונים מהרווחים יופשרו לקופה העסק ואילו 30% מהרווחים שאחריהם יועברו לתובע – זאת עד לסיום פירעון כל השקעתו הראשונית ומעניין לציין שעניין זה כלל לא הועלה על ידי מי מהצדדים וגם לא הוכח אם התובע כבר הספיק לקבל את אותם 30%, כאמור בסעיף 3 ד' להסכם.


7.
סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 15,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 1.11.10 - ועד התשלום בפועל.


יתרת סכום התביעה נדחית – מאותם נימוקים שפירטתי לעיל


כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 750 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.




ניתן היום 24.4.11 (כ' בניסן התשע"א) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.






































תק בית משפט לתביעות קטנות 956-11/10 שבתאי בלום נ' יצחק יחזקאל (פורסם ב-ֽ 24/04/2011)