פסקי דין על חסן מחמוד אבו ח'יר | פסקי דין על מחמוד חסן אבו ח'יר | פסקי דין על חמו חסן אבו ח'יר | פסקי דין על חמד חסן ג'ורזאלדין | פסקי דין על נאיף חסן ג'ורזאלדין | פסקי דין על גאזי חסן ג'ורזאלדין ואח' |

37943-12/10 עא     02/05/2011




עא 37943-12/10 חסן מחמוד אבו ח'יר, מחמוד חסן אבו ח'יר, חמו חסן אבו ח'יר נ' חמד חסן ג'ורזאלדין, נאיף חסן ג'ורזאלדין, גאזי חסן ג'ורזאלדין ואח'








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



02 מאי 2011

ע"א 37943-12-10 חסן מחמוד אבו ח'יר
ואח'
נ' ע`ורז אלדין חמד ואח'






בפני

כב' השופט יצחק כהן
– אב"ד - סגן הנשיא
כב' השופטת נחמה מוניץ
כב' השופט שאהר אטרש


המערערים

1
.
חסן מחמוד אבו ח'יר

2
.
מחמוד חסן אבו ח'יר

3
.
חמו חסן אבו ח'יר
ע"י ב"כ עוה"ד סלים וקים ואח'


נגד


המשיבים

1. חמד חסן ג'ורזאלדין


2. נאיף חסן ג'ורזאלדין

3. גאזי חסן ג'ורזאלדין
4. זריפה סלים ג'ורזאלדין
ע"י ב"כ עוה"ד סאלח עבדאללה



פסק דין

כב' השופטת נחמה מוניץ
:


בפני
נו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט א. כנעאן), מיום 31/10/10, בת.א – 4077/06 ו- 1109/07. על פי פסק הדין נתקבלה תביעת המשיבים ובית המשפט קמא קבע, כי המשיבים הינם בעלי הזכויות לחזקה ושימוש בחלקה נשוא התובענה.
ערעור זה מכוון גם כנגד החלטות הביניים שניתנו במהלך ההליך.

ההליכים:
המשיבים (להלן: "משפחת ג'ורזאלדין"), הגישו תובענה למתן

פסק דין
הצהרתי בדבר זכויות הבעלות והחזקה שלהם במקרעין הנמצאים בכפר מג'דל שמס. המערערים – הינם הנתבעים בתובענה (משפחת אבו ח'יר), טענו להגנתם, כי אביהם/סבם מחמוד אבו ח'יר, רכש את המקרקעין על פי הסכם משנת 1924.

המערער 3, הגיש תביעה כנגד המשיבים ובה עתר לסילוק ידם מהמקרקעין נשוא התובענה. הדיון בשתי התובענות אוחד ופסק הדין שניתן כלל את שתי התובענות.

פסק הדין של בית המשפט קמא:
[1]

נקבע כי המקרקעין נשוא התובענה אינם מוסדרים, גבולותיהם נקבעו בהתאם לסימנים בשטח כגון דרכי עפר, עצים ובתים כך שהמקרקעין שרכשו כל אחת מן המשפחות תוארו על ידי נקודות ציון וכן על ידי חלקות מקרקעין אחרות אשר גובלות בצידה ובהתאם לחזקתם של משפחות אחרות.
לא היה חולק על כך, כי הקרקע של משפחת אבו ח'יר, ממוקמת דרומית לקרקע של משפחת המשיבים – ג'וזראלדין. המחלוקת מתמקדת בגבולותיה הצפוניים של חלקת אבו ח'יר, והשאלה האם חלקה זו גובלת בדרך הדרומית כפי הסכם הרכישה שהציגה משפחת המשיבים, או שמא גבולה הוא מעל הכביש הדרומי.

[2]

עוד נקבע, כי הנטען בתביעה נתמך בעדותם של עדים רבים. בית המשפט התרשם, כי עדותם מהימנה. מעדותם המהימנה והעיקבית של עדי התביעה עולה, כי החלקה נשוא המחלוקת נמצאת בבעלות ובחזקת משפחת המשיבים. עדים אלה מסרו, כי חלקה הדרומי של החלקה גובל בדרך עפר. לעומתם, עדי ההגנה סתרו את הנטען בתצהיריהם ונאלצו להודות כי דרך העפר הייתה קיימת. עד ההגנה נואף אבו ח'יר, הכחיש את הטענה, כי ממזרח לחלקה שבמחלוקת קיימת קרקע במושע. עד זה אף נמנע מלהציג היתר בניה של בית שבנה לבנו מזרחית לחלקת המשיבים.

[3]

בית המשפט קמא דחה טענת ב"כ המשיבים, כי היתר זה צורף לבקשה למתן צו מניעה, בשל כך שצורף רק חלק קטוע מתוך מפת מדידה ולא ניתן לדעת מהיכן נלקחה והאם היא נלקחה מהיתר בניה כפי שנטען. עוד נקבע, כי לא ניתן לסמוך על ראיות שהוגשו בהליך ביניים מבלי לציין זאת במפורש במהלך המשפט (כפי שקבוע בתקנה 246 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984).

[4]

בית המשפט קמא דחה את הטענה, כי ההסכם שהוצג מטעם התובעים – המשיבים כאן, מזוייף או איננו אותנטי, משלא נטען כך בכתבי ההגנה והתביעה שהגישו מטעמם. עוד קבע כי הסכם זה הינו הסכם רכישה אותנטי אשר נתחזק גם בעדויותיהם של עדי ההגנה אשר חיזקו את טענת התובעים – המשיבים, כי ההסכם שבידיהם הינו ההסכם האותנטי.

[5]

לחיזוק טענת התובעים – המשיבים כאן, נשמעה בפני
בית המשפט קמא עדותו של מר פרחאת, ממנה למד בית המשפט, כי בתצלום האויר משנת 1971, לא ניתן לראות כביש מעל בית משפחת אבו ח'יר- המערערים, בעוד שבתצלום משנת 1983 נראה שביל עפר. יחד עם זאת, קבע בית המשפט קמא, כי עד זה הודה שאין לו כל ניסיון בפיענוח תצלום אויר וכי חוות דעת זו ניתנה מבלי שנעזר במכשיר הגדלה. מנגד נמצאה עדות המומחה מטעם התובעים – המשיבים, מהימנה ומקצועית. מומחה זה נעזר באמצעים להגדלה ופיענוח בשל כך שהינו מודד המתמחה במיפוי אוויר ולפיכך קבע בית המשפט קמא, שיש להעדיף עדותו ואת חוות דעתו.

[6]

לפיכך, ולאחר ניתוח העדויות כולן באריכות, קבע בית המשפט קמא, כי התובעים – המשיבים כאן, הרימו את נטל ההוכחה וכי הינם בעלי הזכויות לחזקה ושימוש בחלקה נשוא התביעה בגבולות הנטענים על ידם. כמו כן ניתן צו מניעה קבוע האוסר על המערערים או מי מטעמם להיכנס לחלקה או לעשות בה פעולה כלשהיא, כן חוייבו המערערים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

החלטת ביניים:
[1]

במסגרת ערעור זה טוענים המערערים, כי טעה בית המשפט קמא, שעה שהחליט בשתי החלטות ביניים, שלא לאפשר בדיקות אותנטיות הסכם המכר עליו נסמכו התובעים - המשיבים.

תחילה הגישו המערערים בקשה למתן צו לבדיקת אותנטיות הסכמי המכר (ראה בקשה מיום 15/5/07 בש"א 3302/07), שם נטען כי בטרם הוגשה התובענה הציגו התובעים – המשיבים בפני
המערערים הסכם מכר ולפיו ההסכם נערך ונחתם על ידי מר ספדי מוחמד, כאשר אחד העדים היה המנוח אסמאעיל מרעי. אולם, לאחר שהמערערים – הנתבעים, הציגו בפני
המשיבים – התובעים, הסכם מכר מטעמם ולפיו עורך ההסכם הינו אותו אדם בשם אסמאעיל מרעי ז"ל, שינו המשיבים את הסכם המכר והציגו הסכם מכר ממנו נשמט שמו של העד אסמאעיל מרעי הנ"ל. הצעת המערערים לבדיקת הסכמי המכר סורבה על ידי המשיבים. לפיכך, הם ביקשו את בית המשפט להורות על עריכת הבדיקה על ידי המומחה שימונה מטעם בית המשפט לשם היעילות.

בתשובת המשיבים נטען, כי הבקשה מופרכת וכי מעולם לא הציגו את הסכם המכר הנטען בפני
המערערים וכי ההסכם כפי שהוצג בתובענה הינו ההסכם היחיד שברשותם. המשיבים הפנו את בית המשפט לעיין בהסכם ולהיווכח כי טענות המערערים הינם פרי דימיונם בלבד. אולם, אם יסבור בית המשפט, לאחר עיון בהסכם, כי יש מקום לבדיקת אותנטיות ואם יורה על כך, ביקשו שההוצאות יוטלו על המערערים.

טענות המערערים לעניין החלטת הביניים:
[1]

הסכמי הרכישה שצירפו המשיבים לתביעתם (הסכם משנת 1924), איננו הסכם אותנטי. בית המשפט קמא (כב' השופט ס. הנשיא – שכיב סרחאן), דחה בקשת המערערים ליתן צו לעריכת בדיקה שכזו, לאור התנגדות המשיבים. בקשה נוספת נדחתה על ידי כב' השופט א. כנעאן, בשל כך שסבר שזוהי בקשה לעיון חוזר ובשל כך שלא הוגשה בקשת רשות ערעור. החלטות ביניים הינן חלק מהערעור הנדון.

[2]

אין מקום לקבל טענת המשיבים, כי הטענה לבדיקת המסמך בשל כך שאינו אותנטי הועלתה באיחור ולא במסגרת כתב הגנתם, בשל כך שהסכם המכר משנת 1924, לא צורף לכתב התביעה.

[3]

לא היה מקום לדחות בקשתם של המערערים לבדיקת אותנטיות של הסכם המכר ודחיה זו מנוגדת להלכה הפסוקה אשר קבעה, כי בתחרות בין האמת ליציב אמת עדיף בפרט ולאור העובדה, כי התובענה מתבססת על מסמכים שנעשו בשנות ה- 20 של המאה הקודמת, מבלי שניתן למצוא עדים לעריכתם.

[4]

בפרט היה מקום לאפשר בדיקת המסמך לאחר שהמערערים טענו, כי במסמך צויין שהחלקה הנדונה גובלת בחלקת קרקע השייכת לבנו של סלים שופי, בעוד שנטען והוכח כי בנו של סלים שופי, רכש את חלקו רק בשת 1950. כך שהמסמך צריך היה לתאר את הגבול המערבי של החלקה כאילו היא גובלת בבעלות אותו אדם אשר מכר את החלקה לבנו של סלים שופי הנ"ל. אולם בפועל בית המשפט לא התייחס כלל לטענה זו ולא אפשר בדיקת המסמך גם על פי הבקשה הנוספת, שהגישו לעיון חוזר.

טענת המשיבים לעניין בדיקת המסמך:
[1]

המערערים – הנתבעים, לא טענו בכתבי טענותיהם (לא בכתב ההגנה ולא בתובענה שהוגשה מטעמם – ת.א 320/06), כי הסכם הרכישה משנת 1924, הינו מזוייף ועל כן לא היה מקום להרחבת החזית מבלי שהוגשה בקשה מטעם המערערים לתיקון כתב הגנתם. במהלך שמיעת הראיות התנגד ב"כ המשיבים לכל הרחבת חזית (עמ' 27 לפרוטוקול ישיבת יום 18/5/08).

[2]

בתגובתם לבקשה הראשונה שהוגשה על ידי המערערים לבדיקת המסמך, המשיבים לא התנגדו לבדיקת ההסכם על ידי המומחה, אלא טענו, כי על המערערים לעשות כן על חשבונם (סעיף 9 לתגובה). אלא שהמערערים לא הציגו חוות דעת מטעמם בכך למעשה וויתרו על הגשת חוות דעת.

[3]

המשיבים מתנגדים לטענת המערערים כי הסכם הרכישה לא הוזכר בכתב תביעתם ומפנים לסעיף 9 לו.

[4]

טענת הזיוף לא היתה פלוגתא בין הצדדים ועל כן לא היה מקום למנות מומחה.

[5]

המשיבים מודיעים, כי כתב תשובתם לבקשה כפי שהוגשה לבית משפט קמא (מוצג ח'), מהווה חלק בלתי נפרד מטיעוני המשיבים כאן.

החלטת בית המשט קמא בבקשת הביניים:
הבאתי באריכות את טענות הצדדים בפני
בית המשפט קמא, בשל תוכן החלטתו של בית המשפט קמא בבקשה זו ולפיה:
"לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה אינני נעתר, בשלב זה, לבקשה וזאת לאור הטיעונים המפורטים בתשובה ואשר מקובלים עלי"
(ראה החלטת בית המשפט קמא (כב' שופט – סגן הנשיא שכיב סרחאן), מיום 4/7/07).

כבר כאן אני מבקשת לאמר, כי החלטתו של בית המשפט קמא איננה מנומקת דיה ואין אנו יכולים לדעת מהם אותם הנימוקים, אשר נטענו על ידי המשיבים, ואשר אלה שכנעו את בית המשפט קמא שלא להעתר לבקשה. הנימוק היחיד אשר עולה מהתשובה לבקשה איננו אלא נימוק עובדתי, לפיו אין שחר לטענת המערערים, כי הוצג בפני
הם הסכם מכר אחר. טענות עובדתיות אלה מחייבות לפחות ברור עובדתי כלשהוא, בטרם מתן החלטה ואם לא די בכך, הרי שלא יכולתי לבור לעצמי את הבסיס לדחיית הבקשה למתן צו לבחינת אותנטיות של ההסכמים שהינם מסמכים עתיקי יומין. אומר כבר עתה, כי אין כל בסיס להחלטת בית המשפט קמא. זכותו של צד להוכיח טענת זיוף על ידי בדיקת המסמך המקורי אשר מהווה בסיס לתובענה והינו המסמך המשמעותי ביותר להוכחת התובענה ו/או ההגנה. לא מצאתי כל בסיס לסירוב בית המשפט, באותו שלב, לדחות בקשה אלמנטרית זו כדי לאפשר הוכחה או ההפך של טענת הזיוף או חוסר אותנטיות של המסמך. אין ספק, כי האפשרות לבדוק מסמך מקורי על ידי מומחה מטעם צד או על ידי מומחה מטעם בית המשפט לשם היעילות הינו כלל בסיסי בדיני הראיות במשפטינו. חסימת דרכו של צד להליך משפטי, בשלב מקדמי זה או בכל שלב משלבי הבאת הראיות, הינו הפרת האיזון הדיוני שבין הצדדים. די בדברים אלה כדי להורות על החזרת הדיון לבית המשפט קמא.


אלא שהמערערים לא הסתפקו בבקשה זו ושבו ופנו לבית המשפט פעם נוספת "בבקשה למתן צו לבדיקת אותנטיות הסכמי המכר" וזאת ביום 17/3/08, הפעם באמתחתם טענה נוספת ולפיה בהסכם המכר אשר צורף לכתב התביעה צוין, כי החלקה נשוא התובענה גובלת בחלקה שבבעלות סלים אל שופי. אולם, מאחר והסכם מכר זה נערך בשנת 1924, שעה שבשנה זו היה אלשופי בן שלוש שנים, די בכך כדי להצביע על זיוף המסמך. הודגש עוד, כי את האדמה הגובלת רכש אל שופי זה בשנת 1950 ( צורף הסכם המכר המאשר את הטענה).

בית המשפט קמא (כב' השופט אחסאן כנעאן), לא מצא מקום לדרוש תגובת המשיבים לבקשה והחליט ביום 26/3/08:
"אין מקום לעיון חוזר בהחלטת כב' השופט – ס. הנשיא סרחאן. היה על המבקשים להגיש בקשת רשות ערעור. מה עוד שלב קדם המשפט הסתיים ולא ניתן לעלות (כך במקור – נ.מ) עוד בקשות שניתן היה לעלותן (כך במקור – נ.מ) בטרם סגירת קדם המשפט, לכן הבקשה נדחית".

ברור, כי הדעת איננה נוחה מהחלטה זו. מה גם שאין לה בסיס ממשי בתקנות סדר הדין האזרחי. מקום בו מצא בעל דין נימוקים או עובדות חדשות לבקשה מעין זו שבפני
נו, ברור כי יכול הוא לשוב ולהעלותה בפני
בית המשפט בניסיון לשכנעו להעתר לה. החלטת ביניים בעניין דיוני זה, איננה החלטה שאין מקום לבקשה שוב בשינוי נסיבות, כפי שנעשה בעניין הנדון בפני
נו. נוסיף עוד, כי לא היה מקום לשלוח את המערערים להגיש בר"ע על החלטת ביניים זו כאשר ברור, כי שמורה למערערים הזכות לערעור על כל החלטות הביניים במסגרת הערעור עצמו, כפי שאכן בחרו לעשות ובצדק.

מעבר לכך נוסיף, כי ברור שראוי היה כי בית המשפט יבחן את טענות המערערים ויבדוק האם יש מקום לאפשר להם להוכיח טענותיהם בדבר זיוף או חוסר אותנטיות של הסכם המכר עליו מבוססת התביעה, בפרט כאשר מסמך זה הוא חיוני עד מאוד להליך המשפטי. לא היה מקום לקבוע, כי שלב קדם המשפט נסתיים ועל כן אין מקום להעלות בקשות מסוג זה. חסימת דרכם של המערערים להוכיח טענתם הינה בלתי ראויה ובלתי מאוזנת ומקפחת צד להליך המשפטי שהדרך היחידה הפתוחה בפני
ו להוכחת טענותיו הינה פניה לבית המשפט לאחר שהצד שכנגד סרב לבקשתו, ליתן לו את ההסכם המקורי לבדיקה.

עלי עוד להדגיש, כי הטעם הנוסף שניתן על ידי בית המשפט קמא בהחלטתו השניה לדחות הבקשה בשל כך שהליכי קדם המשפט נסתיימו, איננו יכול לעמוד לאור ההלכה הפסוקה והצורך במתן הזדמנות הוגנת לכל צד להביא ראיותיו בפני
בית המשפט, על מנת שניתן יהיה לברר התובענה ביעילות וכדי להגיע לפתרון צודק של המחלוקת.

תחילה אומר, כי בקשה נוספת זו הוגשה עוד כחודשיים בטרם החל בית המשפט בשמיעת הראיות כך שגם אם נסתיימו הליכי קדם המשפט ניתן היה לדון בבקשה זו לעומקה.

בתקנה 149 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, נקבע:
"[ב] לא ידון בית המשפט או הרשם בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם משפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

בעניין רע"א 6772/01 צבי אוד נ' הסוכנות היהודת לא"י (פורסם בנבו), עלתה שאלה של בקשה לעיון בדו"ח וועדת בדיקה פנימית, לאחר שקדם המשפט נסתיים ונשמעו הוכחות (ישיבה שלישית) בית המשפט מפי כב' השופטת דורנר קבע, כי:
"הוראות מיוחדות אלו, המתירות לבעל דין לבקש עיון במסמכים בכל עת, יש לפרש לאור האיזון הנדרש בין הצורך לנהל את המשפט על פי פרוצדורה קבועה לבין ההכרח להגשים את האינטרס של חשיפת האמת בסכסוך הקונקרטי. שכן, גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים ואת האינטרס הציבורי, שכן הוא מקדם את המשפט ומבטיח עשיית צדק, המשליכים על תקינות פעולתה של המערכת החברתית כולה..... כמו כן, נקבע כי על בית המשפט, שבפני
ו מתברר סכסוך אזרחי, לבחון התנהגותו של בעל הדין בנסיבות הרלוונטיות בראש ובראשונה על פי התכלית של קידום הצגת הפלוגתאות שבמחלוקת, מיקודן, בירורן וההכרעה בהן, ראו רע"א 5491/01 ארליך נ' ציון חב' לביטוח בע"מ [טרם פורסם].
לפיכך, במצב דברים שבו בעל דין נמנע מלבקש גילוי בשלב קדם המשפט, ככלל, מן הראוי להתיר גילוי אף בשלב מאוחר יותר, תוך בחינת האפשרות של עשיית שימוש במכשיר של פסיקת הוצאות כנגד בעל הדין, שאיחר בהגשת הבקשה לגילוי וגרם בכך לעיכוב הליכי המשפט. זוהי אף תוצאה מידתית יותר".

אין ספק, כי דברים אלה יפים גם לעניין הנדון בפני
נו כאשר ברור, כי קיימת רלוונטיות רבה לאותנטיות של הסכם הרכישה משנת 1924, כך שצריך היה שלא לשים פרגוד מלאכותי זה של סיום קדם המשפט, כמחסום בפני
בירור האמת ובירור המחלוקות שבין הצדדים. ראוי היה
לאפשר בדיקת המסמך על ידי מתן צו מתאים להצגת המסמך המקורי ואפשרות בדיקתו.


ראוי עוד להתייחס לטענת המשיבים, כי המערערים לא העלו טענת הזיוף בכתב הגנתם כמו גם לא בכתב תביעתם. אכן עיון בכתב התביעה מגלה, כי עותק צילומי של ההסכם צורף כנספח לתובענה וסעיף 9 לכתב התביעה נסמך על הסכם זה. בכתב ההגנה לא נטען דבר כנגד אותו מסמך אלא נטען, כי לא הוצגו מסמכים או צווי ירושה המיעדים על כך שהתובעים הם יורשי סבם המנוח (סעיף 4 לכתב ההגנה). אלא שעניין זה של הרחבת חזית כלל לא עלה בטיעוניהם של המשיבים בתגובתם לבקשה הראשונה שהוגשה מטעם המערערים למתן הצו לבדיקה (ראה תגובתם מוצג ח' מיום 13/6/07). שם לא העלו המשיבים כל טענה של הרחבת חזית אסורה וטעמם עמם. לפיכך, אין מקום להעלות טענות אלה בפני
נו עתה כאשר אלה לא הועלו בפני
בית המשפט קמא. כיום, לאחר שפסק הדין ידוע למשיבים הם טוענים הרחבת חזית אסורה. אלא שעלינו לבחון את החלטות בית המשפט קמא בשעה שניתנו והאם ראוי לקבל הערעור בעניין זה.
בתגובת המשיבים לבקשה נכתב:
"5. המשיבים יטענו כי בישיבת ההוכחות על שני הצדדים להציג את ההסכמים המקוריים בפני
בית המשפט ואם כב' בית המשפט ימצא, כי יש שינוי או בסיס לטענת המבקשים הם לא יתנגדו לבדיקה אם היא תראה חיונית בעיני כב' בית המשפט ובתנאי שהוצאות הבדיקה יהיו על חשבון מי שמבקש את הבדיקה".

ובסעיף 8 לתגובה נאמר:
"8. לחילופין בלבד, יש להותיר את ההכרעה בבקשה עד להצגת הסכמי המכר המקורים בפני
כב' בית המשפט הנכבד אשר יעיין בהם, ייתרשם בעצמו ויחליט אם יש מקום או צורך במינוי מומחה כלשהוא או בחוות דעת של המומחה".

בתגובתם כאמור, לא הועלתה כל טענה של שינוי חזית, אלא ההיפך הוא הנכון, המשיבים לא התנגדו כלל לבקשה, כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט לבחינת ההסכמים כבקשת המערערים, אלא סברו, כי רק לאחר שאלה יוצגו בפני
בית המשפט ובית המשפט יסבור שיש לעשות כן ימנה מומחה מטעמו ובלבד שהמערערים ישאו בהוצאותיו. אם כך הוא, הרי שהחלטת כב' השופט ס. נשיא סרחאן, עומדת בניגוד גמור לתגובת המשיבים, דבר זה מקצין עוד את השאלה מדוע דחה בית המשפט קמא את הבקשה הראשונה בלא שקיים דיון, בלא שבחן את טענות הצדדים לגופו שהרי הטענות בעניין זה הינן עובדתיות ומדוע לא הורה על הצגת ההסכמים המקוריים. ברי, כי בנסיבות אלה כפי שנוצרו ולאור הבקשה של המערערים למנות מומחה ולהעמיד את שני ההסכמים של שני הצדדים לבדיקה היה כדי לייעל את הדיון.

עוד עלי להוסיף, כי גם אם סבר בית המשפט קמא שאין מקום למנות מומחה מטעמו כדי שיבחון את האותנטיות של הסכמי המכר, הרי ומשברור שלא היה בידי המערערים ההסכם המקורי עליו נסמכה התביעה, ניתן היה להורות למשיבים להציג ההסכם המקורי ולאפשר בדיקתו על ידי מומחה מטעם המערערים.

סיכומו של דבר:

לאחר שמצאנו כי יש מקום לקבל את הערעור בנקודה זו, אין עוד צורך לדון ביתר טענות הצדדים.

בתחילה סברנו, כי ניתן יהיה להחזיר הדיון בתובענה לבית משפט קמא בשאלת אותנטיות המסמך בלבד, אלא שמאחר ולשאלה זו יכולה להיות נפקות על המכלול הנוגע גם לראיות אחרות שבאות בפני
בימ"ש קמא, לפיכך אציע לחבריי להורות על ביטול פסק הדין על כל ממצאיו והחזרתו לדיון בפני
בית המשפט קמא, בפני
שופט אחר. כן אנו סבורים שיש לאפשר בדיקת אמיתותם של הסכמי המכר כפי שביקשו המערערים.

המשיבים ישאו בהוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.






נחמה מוניץ
, שופטת
יצחק כהן
, שופט, ס.נשיא
אב"ד
כב' סגן הנשיא - השופט יצחק כהן
:

אני מסכים.




























כב' השופט - שאהר אטרש
:

אני מסכים.



שאהר אטרש
, שופט








הוחלט איפוא פה אחד כאמור בחוות דעת כב' השופטת מוניץ.

ניתן היום,
כ"ח ניסן תשע"א, 02 מאי 2011, בהעדר הצדדים.







י' כהן, שופט, ס.נשיא
[אב"ד]

נ' מוניץ, שופטת


ש'
אטרש, שופט











עא בית משפט מחוזי 37943-12/10 חסן מחמוד אבו ח'יר, מחמוד חסן אבו ח'יר, חמו חסן אבו ח'יר נ' חמד חסן ג'ורזאלדין, נאיף חסן ג'ורזאלדין, גאזי חסן ג'ורזאלדין ואח' (פורסם ב-ֽ 02/05/2011)