פסקי דין על נאסר מחזור חברה ישראלית לטיפול באשפה בע"מ | פסקי דין על אבו דולה פדל | פסקי דין על אבו דולה יהודה | פסקי דין על אבו דולה אמיר בן פדל | פסקי דין על אבו דולה עפיפה |

1029/00 א     23/05/2004




א 1029/00 נאסר מחזור חברה ישראלית לטיפול באשפה בע"מ נ' אבו דולה פדל, אבו דולה יהודה, אבו דולה אמיר בן פדל, אבו דולה עפיפה




1


בתי המשפט
בית משפט השלום עכו
א 001029/00


בפני
:
כב' השופטת חנה לפין-הראל

תאריך:
23/05/2004



בעניין:
נאסר מחזור חברה ישראלית לטיפול באשפה בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
מנסור ויקטור

תובעת


- - נ ג ד -



1 . אבו דולה פדל

2 . אבו דולה יהודה

3 . אבו דולה אמיר בן פדל

4 . אבו דולה עפיפה

5 . גישור אבטחה שמירה ונקיון בע"מ / שמש
לבנה בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד עטאללה דוקאן

נתבעים

פסק דין

בלילה שבין ה- 20/3/97 - 21/3/97 נגנב טרקטור מאתר לאיסוף פסולת אבליים המנוהל ע"י התובעת. הטרקטור היה שייך לתובעת ובעת הגשת כתב התביעה, ערכו היה 143,000 דולר.

על האתר שמרה הנתבעת מס' 5, שהיא חברת שמירה, בעלי המניות שבה ומנהליה הם הנתבעים 1 - 4. הנתבע מס' 3 (להלן: "אמיר"), הוא זה אשר שמר על האתר ועל הכלים אשר בו, בליל הגניבה.
יש לציין כבר עתה, כי למרות שבכותרת נזכרות 2 חברות, מדובר בחברה אחת אשר שינתה את שמה כפי שיפורט.

טענת התובעת בכתב התביעה, היא כי הטרקטור נגנב כתוצאה מקנוניה בה היו מעורבים כל הנתבעים אשר מטרתה היתה לגנוב את הטרקטור ו/או לאפשר את גניבתו.

התובעת שכרה את שירותי הנתבעים לאחר שהציגו עצמם כחברת שמירה גדולה, מהימנה ומצויידת הן באנשים ישרים ומיומנים אשר הוכשרו לתפקידי שמירה והן מצויידים בציוד חדיש. הנתבעים גם הציגו בפני
התובעת, כי הם מבוטחים בבטוח אחריות מקצועית.

התובעת טוענת, כי הנתבעים הפרו את החוזה עמה, וגרמו לה נזק, ועל כן, על פי כל דין - דיני החוזים, דיני השומרים, דיני הנזיקין או כל דין אחר, הם חייבים לפצותה בגין נזקי גניבת הטרקטור.
התובעת טוענת, כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין נתבעת מס' 5 לנתבעים האחרים, אשר ניהלו אותה תוך כדי הטעיית הציבור היות והנתבעת מס' 5 חדלת פרעון והונה העצמי שלילי.

בנוסף, לא בטחה הנתבעת מס' 5, דהיינו, נתבעים 1 ו- 4 את פעילותה העיסקית, כלל לא היו לה אמצעים לכך.

הנתבעים 1 - 4 לדעת התובעת הקימו את נתבעת מס' 5 במרמה, ולא הפרידו בין אישיותה המשפטית לזו שלהם.
התובעת מעריכה את נזקיה בכ- 700,000 ₪.

לכתב התביעה צורפו:
1. העתק רשיון הטרקטור.
2. חשבונית לענין רכישת הטרקטור ע"ס 544,255 ₪ ועוד 2,178 ₪ עבור מס בולים.
3. חוו"ד של מכון דינור.
4. פניית התובעת לנתבעים.
5. התכתבויות.
6. אישור הגשת תלונה למשטרה.
7. רשיון לקיום וארגון משרד לשרותי שמירה ע"ש נתבעים 1 ו- 2.
8. הצעת מחיר של נתבע מס' 1 ונתבעת מס' 5 לתובעת. בהצעה זו מפורטים יתרונות וכישורי החברה. ההצעה היתה לחודש שמירה סכום גלובלי 5,000 ₪ ועבור יום גשר 150 ₪.
יש לציין, כי המשטרה אשר חקרה את אירוע הגניבה, סגרה התיק מחמת חוסר ראיות.

הנתבעים טענו להגנתם כדלקמן:
א) אין יריבות בין נתבעים 1 - 4 לתובעת, שכן, רק לנתבעת מס' 5 אשר לה אישיות משפטית נפרדת האחריות לשירותי השמירה.
בעלי המניות בחברה הם נתבעים 1 ו- 4 ולהם אין כל אחריות לאירוע הגניבה.
ב) ישנה הכחשה גורפת לכל הטיעון שכביכול הציגו מצג שווא בפני
התובעת.
ג) הם לא זכו לשיתוף פעולה של התובעת, וכל בקשותיהם נפלו על אוזניים ערלות.
ד) הנתבעים מכחישים כל קשר לאירוע הגניבה, וטוענים, כי לתובעת או למר סאאב מטעמה האחריות, שכן, באותו לילה הוא ביקש מנתבע מס' 5 לשמור במקום אחר מזה שהוא שומר בו תמיד. במקום להישאר ליד הכלים, הוא ביקש ממנו לשמור בשער, ולכן, לדעת הנתבעים, התובעת היא אשר יזמה את גניבת הטרקטור.
ה) הנתבעת מבוטחת בביטוח אחריות מקצועית. הנתבעת שמרה לעצמה זכות להגיש הודעת צד ג' כנגד חברת הביטוח מטעמה. העתק הרשימה של פוליסת הביטוח אמנם צורף לכתב ההגנה.

פרשת התביעה
מר דאוד סמיר
תצהיר עדות ראשית הוא למעשה חזרה על כתב התביעה. מתאר את המגעים בין הנתבעים מס' 1 - 4 טרם ההתקשרות בין התובעת לבין הנתבעים. תיאור הטרקטור שנגנב, ותיאור המצג אותו הציגו הנתבעים כלפי התובעת ובמיוחד כישוריו המיוחדים כשומר של הנתבע מס' 3. הוצג בפני
ו, כי אחד הבעלים הוא איש צבא מג"ב, בעל כושר יוזמה וידע והיה אף מנהל בחברת "ש.א.ש" שהיא חברת שמירה מפורסמת.

על אודות הגניבה נודע למר דאוד מיום 20.3.97 בשעה 03:15 ע"י הנתבע מס' 3.
לדבריו, הנתבע מס' 3 טען, כי ישן באוטו והחלונות היו סגורים, אח"כ טען, כי ישן ליד השער.
הנתבע מס' 3 היה אמור לשבת ליד הכלים הכבדים, וביניהם הטרקטור ע"מ לשמור עליהם ולא ליד השער.
הנתבע מס' 3 סיפר לו, כי הגיע אליו אדם בשם נאג'י חליל שאמר כי ראה הטרקטור נוסע בשדות ובא להתלונן עליו.
מר דאוד מתאר בתצהירו, את אשר נאמר ע"י מר נאג'י חליל והנתבע מס' 3 בהודעותיו במשטרה ולחוקר מטעם התובעת.

מר דאוד מסר בתצהירו, כי למיטב ידיעתו, אותו נאג'י חליל רשם גם את מספר הטרקטור וגם הסמיטריילר עליו הועמס, אך פחד מן הנתבעים והגנבים, ולא מסר את הפרטים.
מר דאוד העיד, כי מר חליל הוא חולה סרטן ומצבו הבריאותי קשה.

בהסכמה, נשלח נתבע מס' 3 לבדיקת פוליגרף ולדבריו הוסכם, כי תוצאותיה תהיינה מחייבות. לא הוצג הסכם בכתב לעניין זה.
עפ"י דו"ח החוקר, התברר אמנם, כי לנתבעים בעצמם שלוחיהם ועובדיהם ונציגיהם ס' 11 לתצהיר, יד בתכנון הגניבה וביצועה. בנשימה אחת אומר מר דאוד, כי "לכל הפחות חטאו בהתרשלות פושעת במילוי תפקידם".

התצהיר כולל כבר את סיכומי התיק, מסקנות משפטיות וכו' אמירות אשר אין מקומן בתצהיר עדות ראשית.
לתצהיר עדות ראשית צורפו מסמכים כדלקמן:
א) מידע על פרטי החברה - נתבעת מס' 5 סטטוס החברה: פעילה
בעלי מניות: אבו דולה פדל
, אבו דולה יהודה
, אבו דולה עפיפה

מנהלי החברה: אבו דולה פדל
, אבו דולה יהודה
.
ההון הרשום הוא 500 ₪. החברה נוסדה ב- 16.9.1987.
הדו"ח הוכן ביום 20.8.1997 קיימים שעבודים שונים, על הון החברה רכב מסחרי וזכויות אחרות. לפני שהחברה שנתה את שמה לשמש לבנה בע"מ היא היתה חברת "גישור אבטחה שמירה ונקיון בע"מ". שם החברה שונה ביום 14.10.98.
ב) המסמכים שצורפו לכתב התביעה: רשיון, חשבונית, הצעת מחיר, דו"ח החקירה של "טל ניצן", דו"ח חקירה של "דינור" מכון לאבחון האמת (בדיקת פוליגרף), התכתבות בין התובעת לנתבעת .
ג) העתקי הודעות במשטרה.
ד) חשבונית מס עבור החקירות שנערכו.
ה) התחייבות לשלם שכ"ט של 7.5% מע"מ מערך הכלי שנגנב, מדובר בשכירת מטוס לחיפושים אחרי הטרקטור.
מר דאוד סיכם את נזקיו בגניבת הטרקטור:
א) הטרקטור עצמו - 468,039 ₪ נכון ליום 31.10.96.
ב) הפסד ימי עבודה של טרקטור - 60 ימי עבודה לפי 1,167 ₪ ליום עד שקיבל טרקטור חליפי נאלץ לשכור אחר - 70,000 ₪.
ג) אבדן ימי עבודה של מנהל ושני אנשים נוספים שחפשו את הטרקטור במשך חודש ימים בגדה המערבית ובעזה 20,000 ₪.
ד) הוצאות משפטיות של יעוץ 10,000 ₪.
ה) חקירות 40,000 ₪.
ו) שכירת מטוס - התחייבות סכום שעדין לא שולם 12,540 דולר. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית 809,703 ₪. התביעה הועמדה ע"ס 700,00 ₪ בלבד.

בח.נ. הנגדית הוברר, כי האדם אשר ניהל איתו מו"מ והציג עצמו והחברה הוא פדל - אבי המשפחה, והוא זה שהיה איש משמר הגבול ומנהל ב"ש.א.ש" את יתר הנתבעים לא הכיר אישית, גם לא את נתבע מס' 3. מר דאוד הדגיש, כי תפקידו של השומר היה לשמור על הכלים ולאו דווקא על השטח שהיה מגודר. מספר הכלים הוא 28, כולם נמצאים ופרט לטרקטור נשוא התביעה, לא נגנב דבר.
מר דאוד לא זכר, כי הנתבעים או מי מהם, פנה אליו בדרישה להוסיף שומרים. לעניין הגדר המקיפה את האתר, טען כי זו מיועדת להגנה מפני חיות עפ"י דרישת רשויות איכות הסביבה, ולא להגנה מפני גניבה.
מר דאוד, תיאר כיצד ראה את סימני הטרקטור שעבר בשדות עד לכביש, המקום בו הועמס וכן את זעמו על חוסר המעש של המשטרה אשר הגיעה למקום סמוך לאירוע, ולמעשה הרימה ידיים.

פרט למר דאוד, החומר המצורף לתצהיר ועדות המשטרה, לא הוגשו מסמכים נוספים מטעם התביעה, אלא כפי שיפורט במהלך חקירות נגדיות של עדי ההגנה.

מר אבו רנימה סאאב
הוזמן העד מר אבו רנימה סאאב לאחר החלטתי מיום 27.3.03 המדברת בעד עצמה.
מר סאאב הוזמן להזים את הטענה שהועלתה ע"י אמיר, כביכול ביום הגניבה הורה לו לאמיר לשבת ליד השער ולא לזוז ממנו, במקום לשמור על הכלים.
בתצהירו, מספר מר סאאב (שהוא חתנו של מר דאוד סמיר), כי שגרת העבודה היא שהוא איננו עוזב את האתר עד שמגיע השומר. כך נהג ביום הגניבה.
באותו יום עבד על הטרקטור, בסוף יום העבודה החנה אותו בחצר ליד המשרדים שם גם אמור השומר לשמור.
מטרת השמירה היא הציוד והכלים, ומקום השמירה הוא ליד הציוד שם גם משרדים ומיכל הסולר.
אין חשש שמישהו יגנוב את הפסולת, ועל כן אין צורך לשמור על בור האשפה.
אין צורך לשמור על השער שכן יש שם שער נעול, והמפתח נמצא בידי השומר.
מר סאאב מכחיש נמרצות את הטענה, כי באותו יום אמר לאמיר לחסום את הכניסה באתר עם הרכב אין בכך כל צורך, יש שני שערים ושני מנעולים. יתר על כן, הוא הזהיר את השומר שהטרקטור חדש, והוא הנכס היקר ביותר של החברה ויש לשמור עליו היטב.

אין כל הגיון לומר לשמור בשער ולא על הכלים. הוא גם מעולם לא אמר לשומר כיצד לבצע את השמירה. העניין המקצועי של השמירה נתון בידי השומר, שזה מקצועו.
לדעתו, גם אם אמיר היה ליד השער, אין זה סביר שלא ישמע את קולות הטרקטור הנוסע ואת רעש התנעתו.

בחקירה הנגדית אמר מר סאאב, כי המשאיות שיוצאות ונכנסות לאתר בלילה, הם של הפועלים אשר באים לקחת את מכוניותיהם הפרטיות ולהשאיר את המשאיות.
לאמיר יש מפתח והוא פותח את השער.
פרט להם, כלומר העובדים, אין קבלנים הנכנסים לאתר, וההטמנה נערכת רק בין השעה 6:00 עד 16:00 כאשר המפעיל מכניס אותם לאתר לאחר שעוברים את מאזני הגשר. במילים אחרות, אין המקום פרוץ ופתוח לכל אדם, ובלילה יכולים להיכנס אליו רק אנשים מורשים ומוכרים.

מר סאאב כמו מר סמיר, ראה מהיכן יצא הטרקטור, פרצה בגדר ואמר "איפה שיצא רק לקח את כל הגדר איתו".

פרשת ההגנה
מטעם ההגנה העידו:
נתבע מס' 1 - מר פאדל אבו דולה.
נתבע מס' 2 - מר יהודה אבו דולה.
נתבע מס' 3 - מר אמיר אבו דולה.

מר פאדל אבו דולה, בתצהירו שם את הדגש על כך, שה"נתבעים" פנו פעמים רבות לתובעת ודרשו להוסיף שומרים ולהחליף את הגדר, הסבו תשומת לבה כי שומר אחד, אין די בו.
הם לא זכו לשיתוף פעולה מצד התובעת.

מר פאדל הכחיש, כי הציג מצג שווא כלשהוא ביחס לחברה או לעובדים בה. מאז שהחברה קמה, פעלו במסירות ומהימנות ועל פי כל דין.

בתצהירו כלל הנתבע עדויות שמיעה, יעוץ משפטי וכו'. כן הצהיר, כי בדיקת הפוליגרף הוצאה במרמה, שכן, התובעת טענה שחברת הביטוח שלה תשלם את התמורה ללא קשר לתוצאות הבדיקה.

בחקירה הנגדית העיד נתבע מס' 1, כי בנו יהודה נתבע מס' 2, למעשה אף פעם לא עבד בחברה, אלא רק היה בעל מניות, לגבי נתבע מס' 3 - אמיר, לא היתה לו הכשרה מיוחדת להיות שומר. כדבריו: "היה מאושר על ידי משטרת ישראל, היה לו נשק מטעם המשטרה, עבר בטוח עשה שנה צבא, היום הוא חזר בחזרה לצבא, הוא כמעט בן 26 שנה. אם היה צריך בהשתלמות, היה עובר". מר פדל העיד, כי הצעת המחיר מיום 25.11.96 איננה הסכם. אך היה הסכם אשר חתמו עליו.
יש לומר כבר עתה, כי לא הוצג לביהמ"ש כל הסכם או מסמך אחר המתאר את התנאים שהוסכמו בין הצדדים.
לשאלתי אמר הנתבע מס' 1, כי שומר אחד לא מספיק, אך הוא ניהל (הכוונה כנראה לסמיר) שאמר שזה מספיק.

מר פאדל העיד, כי אמיר הודיע לו על הגניבה מיד לאחר מעשה, הוא סיפר לו כי קיבל הוראה ממנהל האתר לשבת למטה ולפתוח לנהגים שבאים לשפוך זבל בין 01:00 - 03:00, ולא לעלות למעלה.
מנהל האתר הוא סאאב ואין כל הגיון לשמור על השער, צריך לשבת למעלה. מכאן המסקנה של הנתבע מס' 1 , כי התובעת או מי מטעמה אחראים לגניבה.

נתבע מס' 1 בדק לאחר מעשה, כי הטרקטור יצא מלמעלה דרך הגדר הפרוצה, ולא דרך השער שם ישב השומר.
הנתבע מס' 1 נשאל, כיצד ביטח את חברתו רק ב 400,000 ₪, כאשר ציוד שהוא שומר עליו מוארך במיליונים והשיב, כי אף חברה אינה יכולה לעמוד בכך.
עו"ד דוקאן היה אמור להמציא את הפוליסה ולא המציאה עד היום.
מר יהודה אבו דולה
מר יהודה אבו דולה - נתבע מס' 2, הצהיר, כי בזמן הרלוונטי עבד אצל הנתבעת. מעבר לכך, כל הצהרתו היא על דרך השלילה וחוזרת על טענות כתבי ההגנה ותצהירו של אביו. דהיינו, לא היה מצג שווא, לא נטל חלק בגניבה לא היה כל קשר, ובדיקת הפוליגרף הושגה במרמה.

לעומת הנאמר בתצהיר, בחקירה הנגדית העיד, כי אינו זוכר שבשנת 1996, עבד בחברה. בזמן הגניבה לא עבד בחברה, כך עד היום. ואילו את מניותיו העביר כבר בשנת 1992 או 1993, לאביו.

אמיר - נתבע מס' 3
תצהיר עדות ראשית של אמיר, הוא העתק תצהירי אביו פדל ואחיו יהודה בתוספת הפרטים הידועים לו אישית והם: המפגש עם נאג'י חליל, וכן טענתו, כי מר סאאב באותו לילה אמר לו לשהות ליד השער.
אמיר הצהיר, כי עוד לפני שמסר הודעה לתובעת, הודיע למשטרה.
עוד הצהיר, כי באותו לילה, מזג האוויר היה גשום וקריר, נשבה רוח חזקה והטרקטור היה כלל במקום רחוק מן הכלים ולא במקום בו אמור להיות ליד כל הכלים והציוד.
סעיף 13 ו- 14 לתצהיר הוא כדלקמן:
"הנני להצהיר כי מעולם לא מסרתי גרסאות סותרות וכי מסרתי אך ורק גירסה אחת ויחידה שבעת ביצוע מעשה הגניבה, עמדתי ליד שער הכניסה הראשית לאחר ונודע לי על הגניבה ע"י התובעת ו/או מי מטעמה מיד בסמוך לגניבה" (תמוהה בעיניי ידיעתו של נאג'י כלל בדבר הגניבה!!!).

בחקירה הנגדית עמד על כך אמיר, כי מר סאאב הורה לו לעמוד ליד השער ולא במקום הרגיל כי אמנם אין כל הגיון בכך מבחינת שמירה. ואמנם לא היה לו כל קשר עם הטרקטור נשוא התביעה ממקום מושבו בשער.
אמיר עמד על כך, כי הטרקטור לא עמד במקום בו עמדו כל הכלים, אלא מחוץ לסככה.
אמיר גם שרטט את האתר, המקום בו עומדים הכלים, המקום בו הוא עמד והוא חסם את הכניסה על מנת שלא יכנסו כלי רכב.
לדעתו, אילו שמר למעלה לא ניתן היה לגנוב את הטרקטור, כי אי אפשר להוציא כלי מבלי שירגישו אם נמצאים לידו.
אמיר הסביר, כי ניתן גם לגנוב טרקטור ללא התנעה הגורמת לרעש, וזאת ע"י משיכה בכבל עם כננת.

בחקירה נגדית סיפר אמיר, כי על הגניבה נודע לו מפי אדם בשם נג'י אותו לא הכיר קודם לכן. לאחר שהודיע לו על כך הודיע לבעל הבית שלו, למשטרה ולבוס שלו (כלומר לאביו).
אמיר אישר את תוכן הודעותיו במשטרה ולחוקר הפרטי - ת/7, ת/10, ו- ת/11.
מתברר, כי בהודעותיו במשטרה לא מסר אמיר, כי סאאב אמר לו להישאר ליד השער. לשאלה הכיצד, ענה "כשישאלו אותי אענה... לא שאלו אותי שאלה זו..." (עמ' 23 שורות 29-30) עוד אמר: "... זה נראה לי תמוה שהוא ביקש, לפני גניבת הטרקטור אתה חושב שנראה לי מוזר? אחרי שידעתי שהטרקטור נגנב וזה נפל עלי, פתאום התנפח לי במוח ולכן זה נראה לי מוזר שהוא ביקש ממני לשבת שם.
ש. ההודעות במשטרה ואצל המכון היו אחרי הגניבה.
ת. אז מה? לא צריך לבוא ולומר במיוחד הוא ביקש ממני באותו לילה."
גם כאשר המשיך עו"ד מנסור לתמוה בשאלה זו ההסבר היה:
" אז מה? לא יצא לי להגיד" (עמ' 24 שורה 8).

כאשר נשאל אמיר, אם הטרקטור עמד באותו לילה באיזור שבו הונח שאר הציוד, השיב בחיוב, אך חזר ואמר, כי "הוא עמד מחוץ לסככה".
אמיר השיב ואמר, כי בזמן הגניבה אחיו היה מבעלי החברה, לחברה היה נשק טוב ורכבים חדשים לסיורים, לעניין החובות הוא אינו יודע.

ביום 27.3.03 נערך ביקור באתר כשמטרתו היתה לבחון את אפשרות ראיית הכלים מן השער, אפשרות שמיעת טרקטור עולה מן החצר בה נמצאים הכלים הכבדים אל הגדר המקיפה את האתר בכיוון מנוגד לשער הכניסה. התרשמותי מן הביקור היתה כי מן השער אי אפשר לראות את החצר בה נמצאים הכלים בד"כ. ניתן לשמוע טרקטור נוסע העולה בדרך המובילה אל הגדר המקיפה את האתר. מכיוון השער אי אפשר להיכנס אל החצר, אלא אם כן השער פתוח. הביטוי חצר אינו מתאים, זהו שטח רחב ידיים ובו סככה גדולה שטח פתוח ו"קונטיינר" הבנוי למשרדים.
מן השער ניתן לראות את הקונטיינר, ואם יוצאים מן הרכב אפשר לראות את מקום הטרקטור כפי שהצביע עליו נתבע מס' 3. אם הטרקטור היה מתחת לסככה או בתוך החצר, בלתי אפשרי.
אמיר מצא לנכון להוסיף בזמן הביקור, כי מכוניתו עמדה עם הפנים אל הכביש, ולכן אי אפשר לראות את הטרקטור ו/או את הקונטיינר. גם אי אפשר לשמוע רעש.
עוד הוסיף מיוזמתו, כי בזמן הגניבה נכנסו פועלים עם המשאיות של האשפה והוא לא יודע כמה אנשים היו במשאיות. אמנם המשאיות יצאו, אך אינו יודע אם נשארו אנשים בשטח. היו פועלים מהשטחים אשר אחד מהם גם ישן באתר.
לכך הגיב מר דאוד מחוץ לסדר, כי מדובר באדם ששמו עיסא חטיב ואמיר אמר כי "זה לא זה". עניין זה הסתיים בכך.

לא למותר ל ציין, כי מההודעות במשטרה, ניתן להבין שהועלה חשד כלפי אחד הפועלים / נהגים, כי היה מעורב בגניבת הטרקטור, מעבר לחשד זה לא הוצג בפני
המשך כל חקירה בכיוון זה, אם היתה.

דיון
עם תחילת הדיון יש לומר, כי חקירת המשטרה הסתיימה באי הגשת כתב אישום והתיק נסגר מחמת חוסר ראיות מספיקות.

למעט חשדות עד כמה שיהיו כבדים, גם בפני
לא הובאו ראיות ממשיות מהן ניתן להסיק, גם ברמת ההוכחה הנדרשת בוודאות הראויה גם במשפט אזרחי כי למי מהנתבעים היה קשר לגניבה.

השאלה היא מה הדין החל על התביעה שבפני
, האם חוק השומרים או דיני החוזים או דיני הנזיקין, או כולם כאחד. ב"כ התובעת טוען, כי גם חוק חוזה קבלנות חל על הנושא שבפני
נו.

המסגרת העובדתית היא כי בלילה שבין 19.3.1997 לבין 20.3.1997 נגנב טרקטור השייך לתובעת בתקופה זו נשכרה הנתבעת מס' 5 לצורכי שמירה באתר, והנתבע מס' 3 היה אמור להיות השומר באותו לילה.

כפשוטו ובאופן אינטואיטיבי מתבקש לומר, כי קודם כל חל חוק השומרים. אלא, כפי שנכתב בספרה של ד"ר רנר (ש. רנר חוק השומרים התשכ"ז - 1967 עמ' 25) הרי ש"... ואין החוק חל רק או דווקא על אותם בני אדם שתפקידם להשגיח על נכסים כפי שעשוי להשתמע בביטוי 'שומרים'. אין החוק חל רק על אלו, שכן, מרבית הכפופים לחוק השומרים תפקידם כלל אינו השגחה על הנכס...." אם נתעלם מהוראות החוק, אין החוק חל דווקא על שומרים במשמעות לעיל, שכן, "... אף שומרים מקצועיים שתפקידם הינו השגחה על הנכס, עשויים כלל לא להיות כפופים לחוק השומרים".
ועוד בעמ' 76: "..חוק השומרים עוסק באחריותם של מחזיקים כדין ולא באחריותם שלשומרים כמובן ה'מילוני'. אשר על כן גם שמירה קלאסית עשויה שלא להיכלל במסגרתו של חוק זה".
מקרה דומה נדון ב רע"א 270/01 תמנון שירותים מיגון אבטחה וכח אדם 01993) בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח פד"י נז(2) עמ' 817.
בין המערערת לבין חברה, אשר החזיקה מגרש ובו מחסנים משרדים וציוד, נכרת הסכם שמירה.
באחד מסופי השבוע אירעה פריצה לאחד המחסנים, נגנב ציוד רב.
בית המשפט העליון (כב' הנשיא ברק) פסק, כי במקרה זה לא חל חוק השומרים היות ולא מתקיים היסוד הראשון לשמירה עפ"י הגדרת השמירה בחוק.
סעיף 1(א) "שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכח בעלות".
נקבע, כי "החזקה במקור לאחריות על פי חוק השומרים מבוססת על מידת השליטה של אדם אחד על נכס של אדם אחר... מידתה של השליטה הנדרשת - כמו גם של התמורה הנדרשת - כדי להימנות על שומר בשכר קשורה, בין השאר בשאלה אם מוצדק הוא להטיל על אותו אדם את האחריות המוגברת המאפיינת את השומר בשכר".
עמד על כך ד"ר חשין בציינו: "המבחן העיקרי לקביעתו של שומר כשומר שכר, בהשוואה לשומר חינם השאלה היא אם היחסים בין הצדדים.... מצדיקים הטלת אחריות מוגברת... השאלה היא אם בהעדר הסכמה יהא זה נכון וצודק בנסיבות העניין לחייב השומר באחריות מוגברת מאמר של מ. חשין שמירה ושומרים - לפירוש סעיף 1 לחוק השומרים משפטים ג' תשל"א - ב' עמ' 131.
י. ויסמן במאמרו החזקה - מחקרי משפט כרך טו' 1-2 עמ' 5 ועמוד 26 אומר: "עיקר עניינם של דיני השומרים בקביעה שמידת האחריות הרובצת על השומרים השונים בגין נזק שנגרם לנכס שהיה נתון לשמירתם. מן התכלית המרכזית הזאת של דיני השומרים, נגזרת המשמעות של ההחזקה בסוגיה זו. הטלת אחריות על שומר בגין נזק לנכס שהיה בחזקתו, מחייבת להדגיש את יסוד הכוונה שבהחזקה כדי להימנע ממצבים בהם תוטל על שומר האחריות לנכס שהשומר לא היה מודע לו אף שהיה ברשותו".

בהמשך פסק הדין נכתב:
"יש לבחון את הוראות החוזה ואת ההסדרים שנקבעו בין הצדדים לעניין הפיקוח על הנכס מהן לעניין היקף האחריות אשר השמירה גוררת אחריה" (ראו אנגלרד "האחריות לגניבת מכונית מתוך חניון - קשר השמירה ובעיותיו" משפטים יא' 295, 301 תשמ"א). "....בהעדר הוראות (מפורשות או משתמעות) בחוזה בעניין זה, יש להשיב על שאלה זו על פי העקרון של תום הלב" (ס' 39 לחוק החוזים חלק כללי התשל"ג - 1973 (שם בעמוד 822 ).

כב' הנשיא ברק החליט, כי לא היה מקום לומר שהמערערת החזיקה מגרש במחסנים ובכל אשר בתוכם באופן שניתן לאפיין החזקה זו כשמירה הגוררת אחריה אחריות מוגברת.
נקבע שם, כי החברה לא נקטה באמצעים שונים שהיה עליה לנקוט כמו תיקון גדר, תקינות נקודות בקרה ולכן "בחינת ההסדרים החוזיים לא התיישבה לא מבחינת גמירת דעתם של הצדדים ולא מבחינת ההגינות המתחייבת כי תוטל על המערערת אחריות מוגברת אשר תחייב אותה בפיצוי החברה על כך נזק...".
ולכן נקבע שם, כי אין אחריות מכח חוק השומרים. יש לציין, כי מגמת הפסיקה ככלל היא, שלא לחייב חברות שמירה בגין נזקי פריצה או גניבה מכח חוק השומרים, גם במקרים בהם היתה רשלנות כלשהיא או אי מילוי תנאי הסכם השמירה מצד חברת השמירה.

ברע"א 270/01 הנ"ל, נקבע גם, כי אין אחריות לפי עוולת הרשלנות , שכן, לא הוכח קשר סיבתי בין התרשלותה לבין הנזק שנגרם. זאת משום שלא התקיים אחד היסודות של סעיף 41 לפקודת הנזיקין והוא, "כי אירוע המקרה מתיישב עם המסקנה שהנתבע התרשל יותר מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה" . הרקע העובדתי שם היה, כי למרות שבמקום שני שומרים כפי שהוסכם היה רק שומר אחד, ולמרות שלחצן הבקורת לא נלחץ בניגוד להסכם שבין הצדדים, מצא ביהמ"ש השלום, כי אין קשר סיבתי בין ההפרה לנזק.

כיצד מיושם

פסק דין
זה במקרה שלפנינו?
בין הצדדים היה הסכם בע"פ, מטרת השמירה מלכתחילה, ועל כך לא היתה מחלוקת אמיתית היתה לשמור על הכלים אם אקבע, כי השומר היה אמור לשבת ליד הכלים ולשמור עליהם, הרי יש לומר, כי בזמן זה היתה בידו החזקה, והשליטה.
השאלה היא האם גם היתה הכוונה המודעת וגמירות הדעת שלו ושל נתבעים אחרים, כי הם יחוייבו בפיצויים בגין נזקי גניבה.

ס' 2(ב) לחוק השומרים תשכ"ז - 1967:
"שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב תוצאות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן..."
ס' 5 פיצוי ושיפוי -
(א) היה השומר אחראי לאובדן הנכס או לנזקו, זכאי בעל הנכס לפיצויים הניתנים בשל הפרת חוזה. "
האם אחראים הנתבעים לאבדנו של הטרקטור? לדעת התובעת התשובה חיובית בשני המישורים:
אם נעשתה קנוניה ונקשר קשר פלילי וכתוצאה ממנו נגנב הטרקטור. אם לא, הרי הנתבעים התרשלו בשמירה בכל אמת מידה האפשרית:
הנתבעים העסיקו שומר בלתי מיומן אשר התרשל חמורות בשמירה.
משימתו היתה לשמור על הכלים ולא על הפסולת - שטח האתר או הבורות שם יש להטמינה, שכן, אין בזה כל צורך, איש לא בא לגנוב פסולת.
השומר - הנתבע מס' 3 או ישן בזמן הגניבה ולכן הגניבה התאפשרה , או במקרה הגרוע יותר, שיתף פעולה עם הגנבים.
אם השומר היה ליד השער כגרסתו, ולא על יד הכלים, הפר את האמון שנתנו בו, הפר את חובתו כלפי התובעת, התרשל רשלנות חמורה, ועל כן חייב בנזקי התובעת.

התובעת מצביעה על כך, כי הגירסה כביכול ישב אמיר ליד השער בגלל הנחיותיו של מר סאאב, היא גרסה כבושה שהועלתה רק לקראת הדיון מופרכת ושקרית ואין לקבלה.
על מנת שיהיו הנתבעים פטורים מאחריות עליהם להוכיח, כי הנזק נגרם עקב נסיבות שלא יכלו לצפותם, לחזותן מראש ואף לא למנוע את תוצאותיהן.
נטל השכנוע כי היו נסיבות כאלו, הוא על הנתבעים, אשר לא עמדו בו.
למרות האינטואיציה, אין חוק השומרים חל על הנתבעים - בע"א 46/75 מ"י נ' לבנשטיין פד"י ל
(3) עמ' 716 ואח"כ בע"א 365/86, ארד חברה לביטוח בע"מ נ' ממן מסוף מטענים דינים עליון י' 583 נקבע, כי הגדרת המושג 'חזקה' על פי חוק השומרים, כוללת בתוכה חזקה פיזית ממשית של הנכס נשוא השמירה, המבחן העיקרי הוא היכולת המעשית לפקח על הנכס ולקיים את השמירה עליו" מוסיף כב' השופט בן יאיר "חלק בלתי נפרד מהגדרה זאת הוא יסוד ההסכמה לקבלת השליטה המעשית המלאה על הנכס" ע"א 365/86 דינים עליון י' 583.

בענייננו לא מתקיימים שני היסודות הנדרשים לקיום החזקה עפ"י סעיף 1(א) לחוק דהיינו: יסוד המודעות הכוונה וההסכמה של הנתבעים או מי מהם כי היה ויגרם נזק, הם ישאו באחריות לגביו.
כב' הנשיא ברק ברע"א 270/01 הנ"ל קבע, כי "על מנת לבחון את מידת השליטה יש לבדוק את הקשר בין הצדדים יש לבדוק את החוזה וההסדרים שנקבעו לעניין הפיקוח על הנכס, והיקף האחריות אשר שמירה גוררת אחריה. בהעדר הוראות יש להשיב על השאלה עפ"י העקרון הכללי של תום הלב". ס' 39 לחוק החוזים (שם עמ' 822).

בענייננו, אין חוזה בכתב המסדיר את תנאי ההתקשרות והסדרי השמירה.
המסמך היחיד הקיים הוא הצעת מחיר.

הצעת המחיר מתארת את כישוריה של הנתבעת מס' 5, ומציינת, כי היא מצויידת בציוד חדיש, רכב סיור, מכשירי קשר ו"נשק מסוג 9 מ"מ". לבעל החברה נסיון רב בענף משנת 1975, החברה מעסיקה מאבטחים /שומרים/חובשים יוצאי צבא ומג"ב מאושרים לנשק.
סעיף 5 להצעה הוא כדלקמן: "החברה מתחייבת לשלם לעובדיה את כל התנאים הסוציאליים ותשלום משכורתם (כך במקור) בזמן, ולא יהיה כל קשר בין עובד החברה לבין הלקוח".

תנאי זה לא קויים, ונדמה, כי כלל לא התייחסו אליו. השומר אמיר קיבל הנחיות מן הלקוח ולא מהנתבעת עצמה ליתר דיוק נתבע מס' 1.
למעשה, אין הסדר בכתב המתאר את תנאי ההתקשרות, הסדרי השמירה וכו'. הנושא היחיד המוסכם ביחסים בין הצדדים בכתב, הוא המחיר ואף ניתן לומר, כי סעיף 5 הנ"ל.
כאמור, בהעדר הוראות בכתב להיקף האחריות, יש להשיב על פי העקרון הכללי של תום הלב.

ס' 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב והוא הדין לגבי השימוש בדרישות הנובעות מחוזה".

כיצד ניתן לבדוק את התנהגות הצדדים עפ"י עקרון תום הלב?
הודעות נתבע מס' 3 - ת/7
ביום האירוע בשעה 04:01 מסר הנתבע מס' 3 כדלקמן:
"היום בהיותי בשמירת לילה ובהיותי באתר בשער דרומי של האתר בסביבות 03:00 בהיותי בשער הכניסה מצד הדרומי הגיע אלי אדם עם רכב .... והודיע לי על אנשים שהעמיסו שופר על משאית בכביש הראשי והוא שאל אותי אם ידוע לי דבר על זה אני עניתי בשלילה והבחור אמר לי שהם עדיין בכביש הנעתי את רכבי ונסעתי לכיוון תחנת הדלק אבל לא מצאנו אותם ואחר הודעתי משטרה והודעתי לבעל הבית של האתר...
ש.ת אני טעיתי בעדות כשאמרתי לך שאני עזבתי את האתר והלכתי עם הבחור הזה לבדוק את הטרקטור. מה שנכון שאני קודם עליתי לאתר למעלה ובדקתי אם הטרקטור שנגנב שייך לנו.
ש.ת אני חושב שהם פרצו מהצד הצפוני של האתר ואני חושב שהם פרצו את הגדר מהצד הצפוני.
ברצוני למסור לך שהם הובילו את הרכב בנהיגה מהאתר והעמיסו אותו על משאית מחוץ לאתר.
ש.ת אני לא שמעתי את הרעש על הטרקטור כי ישבתי בתוך הרכב ולא שמעתי שום רעש.

בהודעה תחת אזהרה מיום 13.8.97, נשאל אמיר לגבי אדם בשם מחמוד טאהא וציין, כי הוא הגיע בסביבות 23:30 - 24:00, לאתר עם הרכב הפרטי שלו ולקח את המשאית ויצא. בבוקר ראה אותו שוב. והיה זה שגרתי.
מאוחר יותר באותו יום שוב מסר אמיר הודעה ואמר כך:
"אני הגעתי אתמול לעבודה בשעה 16:30 עם הרכב שלי והייתי כל הזמן ליד שער הכניסה לאתר וליד המוסך והמשרדים שהם לא רחוקים מהכניסה ואנחנו בסך הכל שומרים שלא יכנסו אנשים לאתר בלי לזהות אותם, ואנחנו לא מסתובבים באתר למעלה שהוא במרחק של 300 מטרים מהכניסה ואין לנו קשר עין עם הציוד שנמצא באתר למעלה ולאתר יש גדר רשת עם ברזל מסביב שלא יכנסו אנשים".
בהודעה לחוקר פרטי מסר הנתבע מס' 3 ביום 6.4.97 ת/16 "בזמן השמירה אני צריך לשמור על הכלים הנמצאים מכונסים באתר... בשעה 19:00 נסעתי אחריהם במכונית עד לשער האתר וכשיצאו נעלתי את השער עם מנעול רגיל ולאחר מכן חזרתי למבנה הנמצא ליד הכלים. ישבתי במבנה עד שעה 24:10 בערך. בשעה זו הגיעו הנהגים של משאיות הזבל כהרגלם ואני נסעתי עד לשער ופתחתי אותו על מנת לאפשר להם להיכנס לקחת את המשאיות. הנהגים החנו את מכוניותיהם ליד המבנה כל אחד לקח את המשאית שלו ויצאו לעבודה. נסעתי אחריהם עם מכוניתי לשער וישבתי מאחורי הבוטקה בתוך המכונית. ישבתי בתוך הרכב כשהחלונות סגורים ומנוע דלק עם חימום והרדיו פועל. מדי פעם כיביתי את המנוע. בשעה 02:45 נסעתי עם מכונית לכיוון המבנה, סובבתי את הרכב לכיוון השער ע"ס שתהיה שדה ראיה ואז ראיתי מכונית פרטית מתקרבת לכיוון האתר ונכנס לתוך האתר. המכונית עצרה ליד המכונית שלו פתח את החלון והנהג שאל אותי מי האחראי פה. עניתי לו אני השומר... הנהג שאל אותי האם ידוע לי על איזה טרקטור שמעבירים בכביש הראשי, שאלתי אותו איזה טרקטור והסתכלתי על הכלים ואז הבחנתי שחסר הכלי החדש שהוא טרקטור קטרפילר. הטרקטור הזה היה באתר בזמן ששמרתי ובשעה 17:00 נהג הטרקטור הגיע עם הכלי נכנס לאתר וכיבה אותו ונעל אותו. שאלתי את האיש איפה והוא ענה בכביש הראשי והם עדיין שם מעמיסים. נסענו כל אחד ברכבו לכיוון הכביש הראשי ובהגיענו לכביש האיש סימן מאיפה בא הטרקטור ואיפה חנתה המשאית. לדבריו, הטרקטור הגיע בנסיעה מאחורי האתר דרך השדות. מיד התקשרתי למשטרה... הייתי בהלם..."
האמור לעיל, כתוב בצילום של מסמך המוכתר בכותרת גירסת הנבדק מיום 6.4.1993 של "דינור המכון לאבחון האמת" ועליו חתימת הנתבע מס' 3.
אין שם של כותב ההודעה, ואין גם שמו של הנתבע מס' 3 אך הוא אישר כי אמר דברים אלו והם אמת בביהמ"ש בישיבה מיום 27.3.2003 עמ' 19.

בהודעה זו, גם היו שאלות ותשובות מהן נלמד, כי אמיר אמר שאותו לילה היה קר אך לא היה גשם, ולא רוחות וכי עליו לשמור על הציוד באתר מפני גניבות, וכי לא שמע רעש מוזר באותו לילה, והכחיש כל מעורבות בגניבת הטרקטור.
מהי הגירסה האמיתית? היכן היה אמיר בשעות המשוערות בהן התבצעה הגניבה האם ליד השער כמו שאמר ביום האירוע ואח"כ בבית המשפט או ליד המבנה , המקום בו נמצאים הכלים עפ"י הודעתיו ביום 6.4.97.
אם היה ליד המבנה והכלים כאשר הגיע אליו מר נאג'י חליל, הרי השער היה פתוח אחרת מר נאג'י לא יכול היה להגיע עד אליו. ואם השאירו פתוח הרי התרשל.

אם היה ליד המבנה, סביר להניח שהטרקטור לא היה נגנב, אלא אם כן הוא שותף לכך. אמיר היה צריך לשמוע את הטרקטור בין אם היה ליד השער, בין אם ליד המבנה. האפשרות הסבירה, כי אמיר לא שמע את הטרקטור, והוא חף מכל עוון שבזמן שהפועלים הגיעו ויצאו או נכנסו עם משאיות הגיע אדם מוכר נוסף שהוציא את הטרקטור, ורעש המשאיות הסווה את רעש הטרקטור, או בשקט ע"י משיכתו עם כבל וכננת כפי שאמיר ידע להסביר שישנה אפשרות כזו.

אמנם הנתבעים החלו לעבוד בשמירה, ובכך למעשה התקבלה הצעתם. פרט לעניין המחיר אין כל פירוט של תנאים או הסדרים בין הצדדים ופסק אם אמנם נוצר קשר חוזי מחייב בין התובעת לנתבעים.

ספק אם לצדדים היתה מטרה משותפת. התובעת רצתה לשמור על הכלים. הנתבעים להרוויח כסף, והיו אדישים לתוצאות השמירה.

לא מן הנמנע, כי הנתבעת סברה שכל מטרת החזקת השומר היתה בגלל דרישת חברת הביטוח ולא מעבר לכך.
התנהגותו של אמיר היתה חסרת תום לב. כאמור לעיל, אין כל אפשרות לדעת מתי נגנב הטרקטור, והיכן היה אמיר בשעת הגניבה.
ברור אחד משניים: הוא לא היה ליד הטרקטור, וכך נתאפשרה הגניבה. או הוא היה שותף לגניבה.
לו חשבו הנתבעים באמת ובתמים, כי אין די בשומר אחד, וכי מלאכתם לא תעשה נאמנה אם לא יהיו יותר שומרים, היה עליהם להתריע בכתב ו/או להודיע על ביטול ההסכם, שכן, אין הם יכולים לבצעו בתנאים אלו. הדבר לא נעשה.

גם לנתבעים 1 ו- 5 קשה לייחס תום לב בביצוע החוזה:
אי אפשר לתת אמון בגרסתו של אמיר, שכן יש לו מספר גרסאות.
אין כל גרסה שהיא המתקבלת על הדעת שיכולה לשמש לו הגנה. לפי גרסתו במשטרה, רק כאשר נאג'י בא אליו כשהיה ליד הכלים הסתכל וראה שהטרקטור איננו.
אם נאג'י הצליח להגיע אליו, סימן שהשער היה פתוח. השער היה אמור להיות סגור.
האם השער היה פתוח בכוונה לאפשר לגנבים להיכנס?
ההנחה, למרות שאין בפני
ביהמ"ש כל ראיה ואינני יודעת מהו החומר של המשטרה, כי הטרקטור נגנב סמוך מאוד לבואו של נאג'י, ולו היה התובע מצלצל מיד למשטרה או הנתבעת היתה מיד מצלצלת למשטרה, וזו היתה מציבה מחסומים או ביקורות יש מקום להניח, כי הטרקטור היה נמצא, שכן, כבישי הארץ בכלל והגליל בפרט, אינם סואנים בשעה 03:00 לפנות בוקר!

הסכם חוזי לא היה בין הצדדים, למרות שהחזקה הפיזית היתה בידי הנתבעים, לא הוכח כי היתה כוונה וגמירות דעת, כי אם יגנב כלי כלשהוא, הנתבעים ישאו בנזק. לא היו הסדרים שמירה ו/או תנאים לחוזה שבין הצדדים, למרות שלדברי הנתבע 1 עצמו, כבר החלו לעבוד בחודש נובמבר.
על כן, ובהתאם לעקרונות שברע"א 270/01 הנ"ל אין חוק השומרים חל על העניין שבעניינינו.
כשלעצמי, אלמלא

פסק דין
זה הייתי סבורה, כי יש לנהוג עפ"י הפירוש ה'מילוני' כהגדרתה של ד"ר רנר, והגיונם הפשוט של הדברים:
הנתבעים היו שומרי שכר. נגרם נזק בגלל התרשלותם והחוק חל עליהם. אך כאמור, ההלכה אחרת והיא המחייבת.

רשלנות
לעומת זאת, עוולו הנתבעים או מי מהם כלפי התובעת בעוולת הרשלנות.

התובעת טוענת להחלת הכלל הדבר מדבר בעדו. הן לגופו של עניין והן לצורך נטל ההוכחה.
אמנם, מתקיימים היסוד הראשון והשלישי של הכלל, אך לא מתקיים היסוד השני ולא זה המקרה להחלת הכלל. התובעת סבורה, כי היסוד השני מתקיים היות והנתבעים גנבו את הטרקטור, אך לא קבעתי כך , ועל כן, אין לומר שהנכס היה בשליטתם המלאה. גם לא הטרקטור גרם הנזק!

עם זאת ברור, כי קיים קשר סיבתי בין אירוע הגניבה והתנהגותו של אמיר. ניתן לומר במידת הסבירות הנדרשת בתביעה אזרחית, כי אלמלא התנהגותו של אמיר ואילו היה ממלא אחר תפקידו, דהיינו לשבת ליד הכלים ולשמור עליהם כך שגנבים יראו שיש שומר, הטרקטור לא היה נגנב.
גם לדברי אמיר עצמו עמ' 22 לפרו' שורה 21 - 20: "אם אשב ליד הכלים אי אפשר להוציא משאית, אני מאמין שגם את הטרקטור אי אפשר היה לגנוב אם הייתי יושב למעלה" הדברים מדברים בעד עצמם לעניין התנהגותו הרשלנית של אמיר. בהמשך מציין אמיר, כי "אני מאמין שאילו שמרתי למעלה לא היה ניתן לגנוב את הטרקטור" אמיר אמר זאת ע"מ להדגיש או לתת חיזוק לגירסה החדשה, כי מר סאאב הוא שאמר לו להיות ליד השער. זאת בניגוד להודעתו במשטרה ולחוקרים, כי לפני שנאג'י הגיע אליו הוא עלה אל הכלים לאחר שסגר את השער כאשר יצאו הפועלים והמשאיות.

התנהגותו של אמיר מהווה התנהגות רשלנית עפ"י סעיף 35 לפקודת הנזיקין.
גם התנהגות הנתבעת 5 והתנהגות הנתבע מס' 1, אינה פטורה. הנתבע מס' 1 טען, כי התריע שאין מספיק שומרים, אך לא עשה דבר. אין כל התראה בכתב או הודעה, כי אי אפשר לבצע את השמירה, ועל כן, הנתבעת מס' 5 מסתלקת מההסכם.
ב"כ הנתבעים טוען, בסעיף 3.9 לסיכומים לעניין זה כי "יש לראות בהתנהגותה של התובעת ובין היתר אי היענות מדרישות ובקשות הנתבעים משום הסכמה ו/או רצון עז להמשיך התקשרות עם הנתבעת מס' 5 ולא לחלוק על שיטת העבודה ו/או אופן ניהול השמירה שהנהיגה הנתבעת מס' 5".

ב"כ הנתבעים חוזר על הטענה, כי מר סאאב הוא אשר הנחה את נתבע מס' 3 לחסום את הכניסה הראשית לאתר ולא לעשות דבר פרט לכך, זאת בהנחה כי היה זה ביום הראשון לעבודה מבססים את הטענה, כי פעולת הגניבה בוצעה על ידי התובעת.
כבר עתה יש לומר, שלטענה זו אין כל בסיס ומוטב לו לא נטענה. הגניבה אירעה כ- 4 חודשים לאחר תחילת השמירה.
בנוסף, טוען ב"כ הנתבעים, כי עפ"י עדויות מר סמיר ומר סאאב עצמם, אפשר היה להיכנס לאתר בכל שעות היום והלילה כל מיני אנשים, קבלנים ופועלים ללא פיקוח.
גם כאן ישנה הטעיה בציטוט מהפרוטוקול.

הרמת מסך
ב"כ התובעת סבור, כי יש להטיל אחריות אישית בנזיקין על כל אחד מן הנתבעים 1-4 מכח עוולת הרשלנות, תרמית, הפרת חובת תום הלב ומצגי שווא.
אחריות אישית עפ"י דיני החוזים, מכוח התחייבויות אישיות ואחריות אישית מכח הרמת מסך ההתאגדות.
לדעת ב"כ הנתבעת אין להרים את המסך גם משום שאיש ממנהלי ובעלי נתבעת מס' 5 לא חתם על ערבות אישית כלפי התובעת, ולכן, יש לדחות את התביעה כנגד נתבעים 1 ו- 4 מחמת חוסר יריבות משפטית ו/או העדר עילה כנגדם, ואילו כנגד נתבעת מס' 5 יש לדחות התביעה משום שהתובעת לא הצליחה "להרים את נטל השכנוע בתביעתה כנגד נתבעים 1-5", סעיף 5.1 לסיכום ב"כ הנתבעים.

עלי להודות, כי לא ברור לי מדוע בסיכומיו, לאחר שמיעת הראיות, עדיין מתעקש ב"כ התובעת לכרוך את נתבעים 1 ו- 4 בכריכה אחת, כאשר הוכח כי האורגן היחיד של החברה הוא נתבע מס' 1
מר סמיר בניגוד מוחלט לתצהירו, לא ראה ולא שמע ולא דיבר לא עם נתבע מס' 2 ולא עם נתבעת מס' 3. מן הראוי היה לפחות בסיכומים להימנע מלתבוע בגינם דבר.

לעניין אחרון מסתמך ב"כ התובעת על ההלכה המקלה בעניין הרמת מסך כאשר מדובר בחברה משפחתית קטנה ואין מחלוקת, כי הנתבעת 5 היא כזו. הוכח , כי אין כל מסך בין התובעת לנתבעים, ובמיוחד הנתבע מס' 1 שהוא הפעיל והדומיננטי בחברה.
טוען ב"כ התובעת, כי יש להרים את המסך כאשר מדובר בתרמית, והתרמית היא במצגי השווא אשר הוצגו בפני
התובעת. לדעתו, החברה נוהלה במרמה חוסר תום לב הונאת נושים לעתיד,ללא הון עצמי וכו', בכל אלו די להרים את המסך.

הנתבעים טוענים, כי התביעה כנגד נתבעים 1-4 היא קנטרנית וטורדנית.
ההתקשרות היתה עם הנתבעת מס' 5, שהיא אישיות משפטית נפרדת אשר התקשרה עם התובעת עפ"י הצעת המחיר.

טענות התובעת מתקבלות בחלקן:
אמיר הוא עובד הנתבעת מס' 5. נתבע מס' 1 הוא בעל מניות עיקרי בה ומנהל, ולמעשה האדם היחיד הנותן הנחיות והוראות.
נכונה טענת התובע, כי לא קיים למעשה מסך ההתאגדות ואין מה להרים. הנתבעת מס' 5 והנתבע מס' 1, אחד הם.

לעומת זאת, אין כל מקום לייחס אחריות כלשהיא לנתבעים מס' 2 ו- 4 והתביעה נגדם נדחית.
הוכח, כי נתבע מס' 2 העביר את מניותיו לאמו הנתבעת מס' 4 עוד לפני אירוע תביעה זו.

הנתבעת מס' 4, פרט לעובדה שיש לה מספר מניות בחברה שהונה הוא 500 ₪, לא הוכח כי יש לה חלק כלשהוא בניהול החברה או בעבודתה.

אינני מקבלת את הטענה, כי החברה הוקמה במטרת מרמה, וכי העובדה שהונה העצמי היה 500 ₪, היא בלבד מעידה על כוונה זו. אין בפני
הוכחה לכך. הנתבעת מס' 5 נוסדה בשנת 1987 אמנם שינתה שמה. אך שתי עובדות אלו לבד אינן מצביעות על הקמת חברה במרמה. גם לא התרשמתי מהנתבע מס' 1 כי זו היתה כוונתו.
הרמת המסך היא משום שאמנם אין כל הפרדה בין פעילות הנתבעת מס' 5 לפעילות נתבעת מס' 1.
אינני מתעלת מן הסתירות בין עדויות מר דאוד סמיר ומר סאאב כפי שמציין אותם ב"כ הנתבעים. הן קיימות ומטרידות, ומעלות סימני שאלה רבים. במאמר מוסגר יש לומר, כי הרבה מאד תמיהות לפתור אותן יש בפרשה זו לגבי חלקם של כל המעורבים ובכלל זה משטרה. אין לי יומרה.

לא נעלמה מעיניי גם הסתירה בין תצהירו של מר דאוד, כביכול נתבעים 1-4 היו עמו בקשר והציגו מצג כלשהוא כאשר אין זה נכון . הנני מייחסת סתירה זו לאופן הכללי שבו נמסר התצהיר, דהיינו כתב טענות, סיכומים, טיעון משפטי הכל ביחד בבליל אחד, מבלי להבחין במה שהיה צריך להיות בתצהיר, דהיינו, העובדות אותן ידע מר דאוד סמיר מידיעתו האישית, ואלו למעשה היו מועטות מאד.
מכאן ועד לקביעת מסקנה, כי כך יש לקבוע, שהתובעת עצמה אשמה בגניבת הטרקטור, המרחק רב.

האם קיים אשם תורם הרובץ לפתח התובעת? לא מצאתי כזה.

נזק
התובעת לא הביאה ראיות להוכחת ראשי הנזק של הפסד ימי עבודה, של הטרקטור, של המנהלים והוצאות משפטיות.

הוכח רק ערך הטרקטור והוצאות עבור החקירה.

התובעת לא הוכיחה למרות שנטען כך, כי הטרקטור היה מבוטח בביטוח מקיף.
אי ביטוח כלי רכב כה יקר מהווה אשם תורם, או אי הקטנת הנזק. אך כאמור, אין בפני
הוכחה לכאן או לכאן.

הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים 1, 3 ו- 5 ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך 458,875 ₪ שווי הטרקטור ו- 32,000 ₪ הוצאות עבור החקירה.

התשלום יבוצע רק לאחר הגשת אישור אי תביעה ממבטחתה של התובעת. ומאז ישאו הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום.

בנוסף, ישאו בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15,000 ש"ח + מע"מ.

בשולי פסק הדין: הנתבעים בסיכומיהם אמנם נהגו שלא כדין ועשו מעשים שלא יעשו:
ציטוט הפרוטוקול תוך הטעייה, (הכוונה לסעיף 4.11 לסיכומי ב"כ הנתבעים המצטט כביכול מפרו' ישיבה מיום 27.3.03 עמ' 16 שורות 20-30 כאשר הוא משמיט מתוך הפרוטוקול את האמירות של מר סאאב ובכך משנה לחלוטין את משמעות הציטוטים. ציטוט לא נכון מהפרוטוקול, משמעותו ניסיון להטעות את ביהמ"ש (דבר זה חמור מאד), כך גם הטענות בניגוד גמור לחומר הראיות (כמו למשל סעיף 3.10 ו- 3.16 לסיכומים, המנוגד לחלוטין לעדויות הנתבעים עצמם).


ניתן היום ג' בסיון, תשס"ד (23 במאי 2004) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.
זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום.


חנה לפין-הראל
, שופטת


ד.ר 001029/00א 114








א בית משפט שלום 1029/00 נאסר מחזור חברה ישראלית לטיפול באשפה בע"מ נ' אבו דולה פדל, אבו דולה יהודה, אבו דולה אמיר בן פדל, אבו דולה עפיפה (פורסם ב-ֽ 23/05/2004)