פסקי דין על ראם בן שמחון | פסקי דין על ברק בן שמחון | פסקי דין על חנה פניה | פסקי דין על מרים ניסים פניה | פסקי דין על בנק הפועלים |

160269/09 א     03/05/2011




א 160269/09 ראם בן שמחון, ברק בן שמחון נ' חנה פניה, מרים ניסים פניה, בנק הפועלים בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



5 במאי, 2011

ת"א 160269-09 בן שמחון ואח' נ' פניה ואח'






בפני

כב' השופט
רחמים כהן

תובעים
1
.
ראם בן שמחון
, ת.ז. 037068830

2
.
ברק בן שמחון
, ת.ז. 300017225


ע"י ב"כ עו"ד שרון חנם ועו"ד טל חנם

נגד

נתבעים
1.חנה פניה
, ת.ז. 063352181

ע"י ב"כ עו"ד גאבר מועתז
2.מרים ניסים פניה
, ת.ז. 029646767


ע"י ב"כ עו"ד עמרם גבריאל
3.בנק הפועלים בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד חגי כהנא



פסק דין


בפני
תביעה כספית על סך של 709,236 ₪, אשר עניינה כספי פוליסת ביטוח חיים אשר הייתה בבעלות אביהם המנוח של התובעים, טוני בן שמחון ז"ל (להלן - המנוח) והתובעים היו מוטביה.

התובעים הם אחים. נתבעת 1 היא דודתם, אחות אביהם המנוח. נתבעת 2 היא בתה של נתבעת 1.

ביום 14.6.1998 נפטר המנוח ממחלת הסרטן. התובעים היו באותה העת קטינים, בני 12 ו-13. למנוח הייתה פוליסת ביטוח חיים בחב' הביטוח "אריה" והתובעים היו המוטבים היחידים על פי הפוליסה.

על פי צוואת המנוח, ירשו התובעים את מרבית רכושו. כמו כן נקבע בצוואה, כי יקבלו את נכסי העזבון עת יגיעו לגיל 21. נתבעת 1 מונתה למבצעת הצוואה. בהתאם לכך, הודיע המנוח לחברת הביטוח, במכתב מיום 5.4.1998, כי נתבעת 1 היא האפוטרופסית לכספי ילדיו.

לאחר פטירת המנוח התקבלו בידי נתבעת 1 שני שיקים מחברת הביטוח, בסך כולל של 332,860 ₪ (כל שיק בסך 166,430 ₪), כאפוטרופסית של התובעים לעניין תגמולי הביטוח.


שני השיקים נפרעו ביום 22.1.1999 בסניף מספר 539, קרית בן גוריון של בנק הפועלים בע"מ
, הוא נתבע 3 (להלן – הבנק). השיקים הופקדו בשני חשבונות. האחד, תחת השם "פניה חנה אופוט' של ראם בן שמחון
037068830" (חשבון מס' 095680) והשני, תחת השם "פניה חנה אופוט' של ברק בן שמחון
300017225" (חשבון מס' 095648).

ביום 7.9.2000 או סמוך לכך הועברו כל הכספים משני החשבונות לסניף אחר של הבנק, לחשבון אחר שמספרו 179338. סך הכל הועברו 371,000 ₪. בעלות החשבון הן נתבעות 1 ו-2.
התובעים, אשר לא היו מודעים להעברת הכספים, פנו, עם הגיעם לגיל 21, לנתבעת 1, דודתם, בבקשה לקבל את כספם. נתבעת 1 השיבה לתובעים, כי אינו בידה וכי אינה יודעת היכן הכסף.

התובעים החלו בבירורים מול חברת הביטוח ומול הבנק. כתוצאה מבירורים אלו התברר להם המצב העובדתי כפי שתואר לעיל. מכאן התביעה להשבת כספי התגמולים.

התובעים טוענים נגד נתבעת 1 טענות של הפרת חובת נאמנות, גזל והפרת חובות חקוקות. כנגד נתבעת 2 טוענים התובעים, כי התעשרה שלא כדין על חשבונם וכי עליה להשיב לידם את הכספים ש"נעלמו" וזאת מכוח חוק עשיית עושר שלא במשפט. כנגד הבנק טוענים התובעים, כי התרשל בניהול החשבונות וכי הפר כלפיהם את חובת הנאמנות.

נתבעת 1 טענה בכתב הגנתה, כי כספי הביטוח יועדו לה כמתנה מאחיה, וכי לא הייתה כל כוונה למנותה כאפוטרופסית של התובעים, אלא "אפוטרופוס של המנוח על כספו" (סעיף 21 לכתב הגנה).

נתבעת 2 טענה, כי לא הייתה מעורבת בניהול החשבון, אשר נוהל על ידי נתבעת 1 וכי לבסוף, העבירה נתבעת 1 את הכספים מהחשבון המשותף לחשבון על שמה בלבד. לטענתה, לא הייתה לה כל סיבה לחשוד בכשרות פעולות נתבעת 1, מה גם שכל עוד הכספים היו בחשבון המשותף, לא נמשכו ממנו כספים. לטענתה, אין כל קשר סיבתי בין העלמות הכספים, כנטען, לבין פעולותיה.

לטענת הבנק, נתבעת 1 לא מונתה כאפוטרופוס לרכוש על פי דיני האפוטרופסות ועל כן לא הייתה אפוטרופוס לרכוש כדין על כספי התגמולים. החשבונות נשוא התביעה אינם חשבונות נאמנות, אלא חשבונות עו"ש פרטיים שנפתחו על ידי נתבעת 1. נתבעת 1 הייתה בעלת החשבונות ומורשית החתימה בהם. בהתאם למסמכי פתיחת החשבונות ובהעדר מסמך משפטי אחר ומכוח היחסים החוזיים בין הצדדים, היה הבנק מנוע מלסרב לבקשות נתבעת 1 להעברת הכספים. על כן טוען הבנק, כי אין הוא אחראי כלפי התובעים להעלמות הכספים. הבנק שלח הודעות צד ג' לנתבעות.

דיון בתביעה נגד נתבעת 1

נתבעת 1 הגישה תצהיר ואף התייצבה לחקירה, אך לא הגישה סיכומים, על אף היותה מיוצגת.

על פי כל חומר הראיות, ובמיוחד נספח ג' לתצהיר התובעים, המנוח ייעד בבירור את כספי התגמולים לשני בניו, התובעים. יתרה מכך, לתצהיר התובעים צורף "כתב תביעה וויתור" עליו חתמה נתבעת 1. באותו כתב וויתור מאשרת נתבעת 1 בחתימת ידה, כי היא האופטרופסית של התובעים וכי קיבלה עבורם, מאת חב' הביטוח, את כספי הפוליסה. על המסמך חתמה נתבעת 1 – "פניה חנה כאפוטרופסית של הקטינים ראם בן שמחון
, ברק שמחון" (נספח ו' לתצהיר התובעים).

האמור במסמכים אלו מוכיח בבירור, כי התובעים הם המוטבים על פי פוליסת הביטוח, את זכאותם לקבל את התגמולים ושולל לחלוטין את טענת נתבעת 1, כי הכספים יועדו לה כמתנה מהמנוח. טענה אשר אינה עולה בקנה אחד עם אף לא אחד מהמסמכים בתיק.

נתבעת 1 קיבלה לידיה את כספי התובעים, לאחר שהתבקשה על ידי המנוח להעביר את הכספים לידם עת יגיעו לגיל בגרות. תחת הנחיות המנוח, העדיפה נתבעת 1 לעשות בכספים כרצונה, ומשהגיעה העת להעבירם לתובעים, לא עשתה את שהיה מחובתה לעשות. נסיון להבין מה נעשה עם הכספים, לאחר שהופקדו בחשבון על שם נתבעת 1 בלבד לא צלח ולא ברור כיצד "התאדו" להם הכספים. מכל מקום, נתבעת 1 נטלה לכיסה את הכספים של אחייניה הקטינים. נתבעת 1 לא הייתה זכאית לכספים אלה ועליה להשיבם לידי התובעים.

דיון בתביעה נגד נתבעת 2

אין מחלוקת כי כספי התובעים הועברו לחשבון בו היתה נתבעת 2 בעלים וכי לאחר העברת הכספים, צורפה גם נתבעת 1 כשותפה בחשבון. מדפי הבנק אשר הוצגו על ידי הצדדים ומהעדויות שבפני
, שוכנעתי, כי נתבעת 2 הייתה שותפה להוצאתם של 35,000 ₪ בלבד. בנסיבות אלה, עליה לשאת באחריות להעלמות סכום זה, אך לו בלבד.

כספי התובעים הועברו ביום 7.9.2000, או בסמוך לכך,
על ידי נתבעת 1 לחשבון שמספרו 179338 בסניף 754 של בנק הפועלים (להלן – החשבון הנעבר). במועד ביצוע ההעברות, היה החשבון הנעבר בבעלות נתבעת 2. ביום 11.9.2000 הופקד סך של 370,000 ₪ בפיקדון לשנה. ביום 21.9.2000 הצטרפה נתבעת 1 כבעלים בחשבון יחד עם נתבעת 2.

ביום 4.1.2001 חתמו הן נתבעת 1 והן נתבעת 2 על טפסי קבלת הלוואה בסך של 35,000 ₪ לחשבון הנעבר, כאשר מועד פרעון ההלווואה נקבע ליום פקיעת הפיקדון, 11.9.2001. כספי ההלוואה נמשכו במזומן עוד באותו יום בחתימתה של נתבעת 1 (נספחים נ'6, נ'7, נ'8 לתצהיר נתבעת 2). עוד יצוין, כי הכספים נמשכו בשעה 18:11 בעוד שטופס ההלוואה (נ'6) נושא את השעה 18:04 ואת חתימתן של שתי הנתבעות. טענתה של נתבעת 2, כי אינה קשורה לקבלת ההלוואה וכי מייד לאחר החתימה על הטופס עזבה את הבנק ולא המתינה עוד מספר דקות לאמה, אינה סבירה ולא תואמת את האמור לעיל ואף אם הייתה מתקבלת, הרי שמדובר בעצימת עיניים נוכח מעשי נתבעת 1.

על כן מצאתי, כי יש לראות בנתבעת 2 אחראית להעלמותם של 35,000 ₪ מכספי התובעים. יתרת הכספים הועברו ביום 11.9.2001, באותו יום בו פקע הפיקדון, על ידי נתבעת 1 מהחשבון הנעבר לחשבון אחר אשר היה בבעלותה, באותו סניף. התובעים לא הוכיחו ולא שכנעו, כי נתבעת 2 נטלה חלק בהעברת הכספים או נהנתה מהם לאחר מכן.

דיון בתביעה נגד הבנק - נתבע 3

רבות נכתב בפסיקה על מעמדם המיוחד של הבנקים כגופים "מעין ציבוריים" (ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573, 585). הלכה מבוססת וידועה היא, כי לבנק חובות נאמנות, זהירות וגילוי וכי החובה חלה כלפי לקוחות הבנק, אך לא רק:

"במקרים מסוימים הכיר בית המשפט באחריות נזיקית של בנק מכוח עוולת הרשלנות, גם כלפי צדדים שלישיים שאינם לקוחותיו. על פי תפיסה זו, אין הבנק יוצא חובתו רק בשל כך שנהג ביושר ובתום לב ברמה הסובייקטיבית, והתנהגותו נבחנת בסטנדרטים אובייקטיבים של סבירות, שהם מטיבם סטנדרטים מחמירים יותר. על פי סטנדרטים אלה מוטלת על הבנק חובה לצפות כי התרשלותו תגרום נזק לצד שלישי הגם שאיננו לקוחו, ועליו לנקוט ברמת זהירות סבירה על מנת למונעו"
(ע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל, פסקה 15, פורסם בנבו).

כמו כן נקבע באותו עניין, כי:

"ככלל אין להטיל על הבנק חובה לבלוש, לדרוש, לחקור ולפשפש בפעולות השונות שמבצע מנהל עיזבון בחשבון העיזבון או שמבצע עורך דין בחשבון פיקדונות, אפילו אם מקום שהיה חוקר כך ומפשפש, יכול היה לגלות כי הנציג, בעל החשבון, מבצע בו פעולות שלא כדין ביחסיו עם בעל העניין בחשבון. בעיניי יש לצמצם את חובתו של הבנק לדעת כי הנציג כבעל החשבון עושה בו פעולות המהוות הפרה של חובת האמון כלפי בעל עניין בו, רק מקום שמתקיימות נסיבות מחשידות, חריגות ויוצאות דופן במידה כזו שהבנק אינו רשאי להישאר אדיש אליהן ולהעלים מהן עין. במקרים כאלה, קמה חובה על הבנק לדרוש בדבר, ובלבד שהאמצעים שיידרש הבנק כ"בנק סביר" לנקוט בנסיבות אלה יהיו פשוטים וברורים. כל גישה אחרת יש בה כדי להרחיב מעבר למידה הראויה את היקף האחריות הנזיקית המוטלת על בנקים מכוח הסטנדרטים האובייקטיביים הקבועים בעוולת הרשלנות ... יחד עם זאת, כאשר מתרחשים לנגד עיני הבנק פעולות חריגות שיש בהן כדי לעורר חשד ממשי באשר לתקינותן או לכשרותן, אין הבנק יכול לשמש זירה שותקת לפעולות כאלו ועליו, כאמור, לעורר שאלות, לבצע בדיקות ולנקוט באמצעים סבירים המתבקשים בנסיבות העניין"
(שם, הדגשה הוספה).

נוכח האמור לעיל, יש לבחון האם חב הבנק בחובת זהירות כלפי התובעים והאם הפר חובה זו כלפיהם.
על פי טענת הבנק, הוא לא ידע ולא יכול היה לדעת שהכסף ניתן לנתבעת 1 לצורך שמירתו עבור התובעים, עד הגיעם לבגרות.

כפי הנראה, העתק מצוואתו של המנוח או העתק ממסמך קבלת השיקים מחב' הביטוח אריה או כל מסמך אחר, לא הוצגו בפני
הבנק. אף על פי כן, לא ניתן לקבל את טענות הבנק. על פי גרסת הבנק עצמו, "החטא הקדמון" נוצר בשל הכיתוב על השיקים, כלומר, היותם שיקים למוטב בלבד על שם פניה חנה כאפוטרופוס לכל אחד מהתובעים, בציון תעודת הזהות של התובעים, בעוד שבפועל, לא הייתה יישות שכזאת. אין כל מסמך רשמי הממנה את נתבעת 1 כאפוטרופסית לתובעים ובכל מקרה, אין מחלוקת כי מסמך שכזה לא הוצג בפני
הבנק.

על פי טענת הבנק, בעת פתיחת החשבונות לא הוצג בפני
ו כל מסמך שיש בו כדי להטיל עליו לפתוח את החשבונות בסיווג מסויים דווקא ולא כחשבונות פרטיים. כמו כן, נתבעת 1 לא יידעה אותו שהתחייבה כביכול לשמור את הכספים עבור התובעים בהיותם קטינים, אלא ביקשה להפקיד השיקים בתכנית חיסכון, הא ותו לא. לטענת הבנק, נתבעת 1 לא הציגה בפני
ו העתק ממסמך קבלת השיקים של חב' הביטוח בו נרשם, כי קיבלה את הכסף עבור התובעים כקטינים ובכל מקרה, הייתה נתבעת 1 נרשמת כמיופת כוח בחשבונות (סעיפים 57-53 לסיכומי הבנק).

דין טענות אלה להידחות. התובעים השכילו להוכיח ולשכנע, כי הבנק לא פעל כשורה בעת שפתח את החשבונות כפי שיתואר להלן ובכך פתח את הדלת לנטילת הכספים על ידי נתבעת 1.

על השיקים אשר התקבלו מחב' הביטוח כתוב במפורש מי המוטבים והם הוגבלו "למוטב בלבד". המוטב בכל אחד מהשיקים "היא" – "פניה חנה אופוט' של ראם בן שמחון
037068830" (חשבון מס' 095680) ו"פניה חנה אופוט' של ברק בן שמחון
300017225" (חשבון מס' 095648).

מהאמור על גבי השיקים ברור, כי לא ניתן היה להפקיד את הכספים לחשבון פרטי של הגב' פניה חנה, שכן היא עצמה אינה המוטב על פי השיקים. לראייה, שמות החשבונות תואמים במדוייק את רישום המוטב על השיקים. עוד ברור מהכיתוב, כי יש לכל אחד מהתובעים זכות לכספים ולכל הפחות זיקה כלשהי לכספים אלה.

עולה אם כן, אף על פי טענות הבנק עצמו, כי באמצעות יצירת שם החשבון, יצר הבנק מצב בו ניתן "לעקוף" את ההגנה אותה יצרו המנוח וחב' הביטוח על מנת להבטיח, כי הכספים יגיעו לידי התובעים בלבד ולא לאחרים.



אף העד מטעם הבנק, מר אריה גל, המשמש כיום כמנהל סניף, העיד בהגינותו כי רבה,
שקיים קושי באופן פתיחת החשבונות:

כב'
השופט: אתה מקבל שיק של לקוח שרשום עליו פניה חנה, אפוטרופוס של ברק בן שמחון
.
ת: כן.
כב' השופט: מה אתה עושה עם השיק? בתור בנקאי, רוצים להפקיד אותו

ת: אפשר להסתכל, לראות.
כב' השופט: כתוב. פניה חנה, אפוטרופוס של ברק בן שמחון
, תעודת זהות כך וכך.
ת: יש הגבלה לשיק?
ש: לא סחיר. לא סחיר כתוב.
ת: לא סחיר?
ש: זו תעודת הזהות באמת. מה אתה יכול לעשות עם השיק בתור בנקאי? כן אדוני, תענה.
ת: מתוך הנחה שתעודת הזהות שייכת לבן שמחון, שהיא לא על שם חנה, אז בהחלט יש פה סתירה, יש פה בעייתיות מסוימת, יש פה שני אנשים, מופיע פה לא שכיר [סחיר], סיטואציה כזאת הייתי בודק מול חברת הביטוח, אני מניח, בסיטואציה הנוכחית, מה הם התכוונו לעשות, מה היתה כוונתם ברישום הזה, ולפעול לפי ההנחיות שלהם. לא הייתי אדיש לרישום כזה, כי יש פה איזו סתירה מסוימת
(עמ' 82 לפרוטוקול).

ובהמשך:
ש: שאלה אחת בהמשך למה ששאלו אותך קודם, נניח שראם וברק היו נרשמים כבעלים ופניה היתה נרשמת כאפוטרופוס, האם היא היתה יכולה להעביר את הכסף לפניה מרים?
ת: אם לא היתה הנחיה מבית משפט או הנחיה אחרת.
ש: למרות שהיא היתה רק מיופת כוח, זה לא משנה?
ת: אם מינה אותה מישהו החליט שהיא תהיה הבעלים לעניין של הכסף, או היא תנהל עבור הבעלים את הכסף, כן
(עמ' 84 לפרוטוקול).

משמע, הבנק מצד אחד טוען, כי נתבעת 1 לא מונתה כדין כאפוטרופוס ועל כן לא חלו עליו חובות מיוחדות ומאידך טוען, כי יכולתה לעשות פעולות בכספים מותנות בהיותה אפוטרופוס. עולה אם כן, כי צודק מר גל, אשר העיד בכנות, כי לו היה הוא המטפל בקבלת השיקים, הרי שהיה בודק מול חב' הביטוח למי בדיוק מיועדים הכספים ולאחר מכן פועל בהתאם.
תחת זאת, העדיפה פקידת הבנק, לעקוף את הבעיה ולפתוח חשבון על שם יישות משפטית אשר אינה קיימת לכאורה. לו היה מתבצע בירור מול חב' הביטוח ניתן להניח כמעט בוודאות, כי רצון המנוח, שילדיו יהיו המוטבים בפוליסה וייזכו לכספי התגמולים היה מתקיים.

חשיבות הדקדוק בפרטי ונהלי פתיחת החשבונות מתעצמת נוכח טענות הבנק, כי נתבעת 1 באופן פרטי הייתה הבעלים בחשבון ועל כן יכולה הייתה לעשות בכספים ככל העולה על רוחה (עדות הגב' ענת פוטרמן אשר ביצעה את ההעברה מסניף חולון לסניף פנקס, עמ' 68-70 לפרוטוקול). יתרה מכך, גב' פוטרמן אף העידה, כי לו היה המקרה הנדון מגיע לידיה היום, הייתה מבצעת בדיקות, אך היא אינה זוכרת אם בשעתו ביצעה בדיקות כלשהן (עמ' 75-74 לפרוטוקול).

כאשר נשאלה על ידי בית המשפט, אם כתוב בכותרת החשבון "אפוטרופסות", אז צריך לסמן את החשבון כחשבון אפוטרופסות, השיבה, כי אינה יודעת (עמ' 77 לפרוטוקול). תשובה זו נמצאה כמתחמקת.

נתבעת 1 הגיעה לבנק על מנת להפקיד שני שיקים, אשר שמם של התובעים, יחד עם תעודת הזהות של כל אחד מהם, הופיע
על גבי השיקים. בנסיבות אלו, אין כל ספק בעיני, כי קמה לבנק חובת זהירות, הן מושגית והן קונקרטית כלפי התובעים, אשר כספים אלה שייכים להם.

הבנק בחר להתעלם מהקושי אשר התעורר בשם המוטבים המופיעים על השיקים, ואף העד מטעמו, מר גל, העיד כי היה נדרש בירור נוסף.

משנמנעו הגורמים המטפלים בבנק לבצע בדיקה למי שייכים הכספים - בטרם יפקידו את השיקים בחשבון השייך לגב' חנה פניה
ללא כל מגבלה - האם לגב' חנה פניה
או לקטינים-התובעים, כאשר שמות הקטינים ומספרי תעודות הזהות שלהם הופיעו על השיקים, הפרו את חובת הזהירות כלפי התובעים.

התנהלות הבנק, היא אשר פתחה את הדלת לשאירע לאחר מכן. נתבעת 1 העבירה את כספי התובעים לחשבון אחר הרשום בסניף אחר על שם בתה, בו היא כלל לא הייתה שותפה באותו מועד.

גם בכך יש משום הפרה של חובת הזהירות כלפי התובעים. אף אם נניח, כי לא נפלו פגמים בעת פתיחת החשבון, הרי שהבנק התרשל בעת העברת הכספים. המקרה הנדון הוא אחד מאותם המקרים בהם צריכה הייתה להדלק "נורה אדומה" לעובדי הבנק. מדובר בכספים בהם מחזיקה, על פי השם בחשבון אפוטרופסית, כאשר תכנית החסכון נשברה לפני המועד, והכספים הועברו לחשבון שבמועד ההעברה, לא היה שייך ל"אפוטרופסית" ולא למי מהקטינים.

נסיבות אלו הן אותן נסיבות מחשידות, חריגות ויוצאות דופן אליהן אין הבנק יכול להישאר אדיש ומהן אל לו להעלים עין ובהתקיימן קובעת הפסיקה, שעל הבנק לדרוש בדבר (ע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל, פורס בנבו). הבנק לא השכיל להוכיח או לשכנע, כי פעל על מנת לעמוד בסטנדרט התנהגות זה. יובהר, החשד היה צריך להתעורר ללא קשר לסוג החשבון, פרטי, אפוטרופסות או נאמנות.

בעניינינו, הבנק לא עשה דבר. גם נוהל הבנק, שאישור המשיכה ייעשה בכל מקרה בסניף בו מנוהלת תוכנית החיסכון, לא בוצע. אישרה זאת בעדותה הגב' ענת פוטרמן:

ש: וכתוב כאן שאישור המשיכה ייעשה בכל מקרה בסניף בו מנוהלת תוכנית החיסכון, ששם, החיסכון הנמשכת המועברת.
ת. כן.
ש: זאת אומרת שזה לא נעשה בהתאם לנהלים הפנימיים של הבנק, נכון?
ת: כן
(עמ' 72-71 לפרוטוקול).

כמו כן העידה גב' ענת פוטרמן, כי על פי נהלי הבנק, מי שאישרה את ההעברה, כלל לא הייתה מוסמכת לאשרה, שכן היא שייכת לסניף ברחוב פנקס, בעוד שהאישור נדרש היה מהסניף בחולון (עמ' 71 לפרוטוקול).

מהאמור עולה, כי גם בשלב העברת הכספים הפר הבנק את חובת הזהירות שלו כלפי התובעים והתרשל כלפיהם.

במעשיו ובמחדליו, איפשר הבנק את נישולם של התובעים מכספם. על כך עליו לפצותם.

על פי מסמכי הבנק, ביום שבירת תוכנית החסכון (נספחים 1 ו-2 לתצהיר גב' ענת פוטרמן) עמדה היתרה בכל אחד מהחשבונות על סך של 185,500 ₪. כלומר, ביום 8.9.2000 היו התובעים זכאים לסך של 371,000 ₪ ובאותו יום, אפשרו מעשי ומחדלי הבנק את העלמת הכספים. על כן, עליו להשיבם לתובעים.
הודעת צד ג'


הבנק שלח הודעה לצד שלישי נגד נתבעות 1 ו-2. בהתחשב בכך שנתבעת 1 היא שנטלה את הכספים נשוא התביעה ובהתחשב בכך שנתבעת 2 לקחה חלק בנטילת סך של 35,000 ₪ יש לקבוע, כי על נתבעת 1 לשלם לידי הבנק כל סכום, אשר ישולם על ידו לתובעים בגין

פסק דין
זה. כמו כן יש לקבוע, כי על נתבעת 2 לשלם לבנק סך של 35,000 ₪, ככל שלא ישולם על ידה לתובעים.

סוף דבר


נתבעים 1 ו- 3 ישלמו לתובעים, יחד ולחוד, סך של 371,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 8.9.2000 ועד ליום התשלום המלא בפועל. על נתבעת 1 לשלם לבנק, נתבע 3, כל סכום אשר ישולם על ידו לתובעים.

מתוך סכום זה תשלם נתבעת 2 לתובעים, יחד ולחוד עם נתבעים 1 ו- 3, סך של 35,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 8.9.2000 ועד ליום התשלום המלא בפועל. על נתבעת 2 לשלם לבנק סכום זה, ככל שישולם על ידו לתובעים.

נתבעים 1 ו-3 ישלמו לתובעים, יחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪.


ניתן היום,
כ"ט ניסן תשע"א, 03 מאי 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 160269/09 ראם בן שמחון, ברק בן שמחון נ' חנה פניה, מרים ניסים פניה, בנק הפועלים בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/05/2011)