פסקי דין על ד"ר יצחק רויזמן | פסקי דין על אוניברסיטת תל אביב- הפקולטה לרפואה | פסקי דין על אהרן יוסף מקורי | פסקי דין על רונית שגיא- אייזנברג ואח' |

57877-10/10 א     01/05/2011




א 57877-10/10 ד"ר יצחק רויזמן נ' אוניברסיטת תל אביב- הפקולטה לרפואה, אהרן יוסף מקורי, רונית שגיא- אייזנברג ואח'








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 57877-10-10 רויזמן נ' אוניברסיטת תל אביב- הפקולטה לרפואה
ואח'






בפני

כב' השופטת
שבח יהודית


התובע

ד"ר יצחק רויזמן


נגד


הנתבעים

1. אוניברסיטת תל אביב- הפקולטה לרפואה
2. אהרן יוסף מקורי
3. רונית שגיא- אייזנברג
4. נפתלי סביון




פסק דין



בפני
תובענה לסעד הצהרתי אשר יקבע כי החלטת הנתבעים הפוסלת את הצעת המחקר של התובע והמפסיקה את לימודיו לקראת תואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטת ת"א – בטלה ומבוטלת. לחילופין, מתבקש סעד כספי בסך 200,000 ₪.

1. הנפשות הפועלות
התובע, בן 65, איש עתיר תארים ורב פעילות, הינו דוקטור לרפואה, בעל תעודת מוסמך בכירורגיה מבית הספר ללימודי המשך ברפואה באוניברסיטת ת"א, והוא אוחז בתארים נוספים, ביניהם תואר דוקטור למדעים מן הטכניון ותואר
ba
בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מאוניברסיטת ת"א.
במשך השנים 1996- 2008 היה התובע תלמיד מחקר שלב א' בחוג למדעי הרפואה באוניברסיטת תל אביב לקראת השלמת תואר דוקטור לפילוסופיה.
הנתבע 2 הינו דיקן הפקולטה לרפואה על שם סאקלר באוניברסיטת ת"א.
הנתבעת 3 כיהנה במועדים הרלוונטיים כראש המדרשה לתארים מתקדמים בפקולטה לרפואה.
הנתבע 4 כיהן בתקופה הרלוונטית כיו"ר הוועדה היחידתית לתלמידי מחקר בפקולטה לרפואה.

2. הרקע לתובענה
התובע התקבל, כאמור, ללימודי מחקר כתלמיד שלב א', במסגרת לימודים לקראת תואר דוקטור לפילוסופיה. התובע אמור היה להגיש תוכנית מחקר, לקבל אישור לנושא המחקר, להשלימה ולהגישה. הצעת המחקר הראשונה שהגיש התובע, כשנתיים לאחר שהתקבל ללימודי הדוקטורט, הייתה בנושא "כריתת שד יסודית מתוקנת בהשוואה לניתוח משמר כטיפול בסרטן שד – מחקר השוואתי בישראל".
ההצעה הועברה לבדיקתו של פרופ' משה פפא אשר, במכתבו מיום 7.12.98, קבע כי זו אינה מתאימה לעבודת
ph.d
. התובע נדרש
להגיש הצעת מחקר חדשה.
הצעת המחקר השנייה שהוגשה על ידי התובע נשאה את הכותרת "אבחון היסטופתולוגי של נגעים בלתי נמושים בשד בעזרת מכשיר הממוטום וההשלכות לגבי הטיפולים הכירורגיים".
גם הצעה זו נפסלה לאחר שהועברה לבדיקת שלושה בודקים: פרופ' עוזי גפטר, פרופ' יוסי ריבק ופרופ' אברמוביץ, אשר לא מצאו מבנה ובסיס לקיומה של ההשערה נשוא הצעת המחקר. התובע לא אמר נואש ובשנת 2006 הגיש הצעת מחקר שלישית, אשר עסקה אף היא בנושא האבחון ההיסטופתולוגי של נגעים בלתי נמושים בשד ו"טביעת אצבע", אולם גם הצעה זו נפסלה, משמספר בודקים הגיעו למסקנה כי העבודה המוצעת מתאימה לשטח הקליני, להבדיל משטח המדע היסודי. התובע נדרש להגיש הצעת מחקר מתוקנת.
בין לבין התנהלה תכתובת עניפה בין התובע לבין גורמים רבים באוניברסיטה, בעקבותיה שבה והועברה הצעת המחקר שהגיש
לבדיקה מחודשת על ידי מומחים, אשר היו מאוחדים בדעה כי הצעת העבודה של התובע איננה עומדת בקריטריונים הנדרשים לעבודת מחקר מדעית לקראת תואר דוקטור בפילוסופיה.
ביום 10.2.08 הודע לתובע כי כיוון שהצעות המחקר שהגיש לא אושרו ומכיוון שלא השלים את הלימודים בקורסים הנדרשים, לא ניתן לאפשר את המשך לימודיו.

3. על החלטות האוניברסיטה לדחות פעם אחר פעם את הצעות המחקר שהגיש, ואף להפסיק את לימודיו – קובל התובע.
התובע סומך תביעתו על חוות-דעתו של פרופ' גור בן ארי מיום 10.1.03, לפיה הצעת המחקר שהגיש מתאימה לעבודת דוקטורט, ולפיה "נושא עבודתו של דוקטור יצחק רויזמן הינו חשוב ובעל תועלת מעשית יומיומית."
התובע ער לכך כי גם פרופ' בן ארי מסכים כי העבודה המוצעת מתמקדת בשטח הקליני ולא בשטח המדע היסודי, כפי שסברו כל המומחים מטעם האוניברסיטה, אולם לטעמו אין בכך כל פסול לאור חשיבות הנושא ובהתחשב בעובדה שסרטן השד הינו מחלה שכיחה ביותר בקרב נשים.
התובע טוען כי החלטת האוניברסיטה לפסול את הצעת המחקר שהגיש בניגוד להמלצת פרופ' בן ארי הינה החלטה בלתי סבירה, שרירותית ובלתי הוגנת. לטענתו, השקיע בעבודת המחקר השקעה כספית בלתי מבוטלת ועמל עליה במשך שנים רבות. הוא בדק 2876 חולות וערך לצורך כך "עשרות רבות של קלסרי עבודה". כן טוען התובע כי הנתבעים קיפחו את זכויותיו בכך שמנעו ממנו את זכות הטיעון והשימוע ולא נתנו לו הזדמנות הולמת להשמיע את דבריו בטרם החליטו את אשר החליטו.

4. בישיבה שנתקיימה בפני
ביום 7.4.11, ואשר נועדה לדיון בבקשת הנתבעים לדחות את
התביעה על הסף, השמיעו התובע ונציגת הנתבעים את טיעוניהם.
התובע סקר באריכות את המאמצים שהשקיע בעבודת המחקר שלא אושרה. לדבריו, הוא קרא "מאות מאמרים" בנושא, בדק
2876 חולים וחולות ואסף חומר רפואי שהצטבר ל-50 קלסרים.
במשך שנים הוא שוקד על עבודה זו והקדיש לה את חייו. התובע טוען כי בר הסמכא היחידי לאישור נושא העבודה הינו פרופ' גור בן ארי, הבקיא בתחום, ויש להעדיף את חוות-דעתו על פני חוות-דעתם של המומחים שפסלו את הצעתו, על אף מספרם הרב, משאין להם כל ניסיון מעשי בתחום סרטן השד ואבחונו.
התובע ביקש לאפשר לו הזדמנות נוספת על מנת שעמלו במשך 10 השנים האחרונות לא ירד לטמיון.
ב"כ הנתבעת חזרה על טיעוניה המפורטים בכתב ההגנה ובבקשתה, ועתרה
לדחות את התביעה על הסף.
מששמעתי
את טיעוני הצדדים סברתי כי מן הראוי להסדיר את הסוגיה בהבנה במסגרת ד' אמות האוניברסיטה, להבדיל מהכרעת בית המשפט, בשים לב לעבודה המרובה שהשקיע התובע בהצעות המחקר שלו, ברצונו העז לסיים אותה ולהשיג את תואר הדוקטור הנכסף, בגילו ובמצבו הרפואי, הגם שלא התעלמתי מההזדמנויות המרובות שניתנו לתובע ולאורך הרוח שגילתה האוניברסיטה עד כה.
אשר על כן הצעתי לצדדים להיפגש פעם נוספת, אם במישרין ואם בסיועו של מגשר, על מנת לבחון פעם נוספת ואחרונה את הצעת המחקר שהגיש התובע, שמא בכל זאת ניתן לערוך בה שינויים כאלו ואחרים, על מנת שתהלום את הדרישות האקדמיות.
למרבית הצער, השיבה האוניברסיטה בשלילה להצעה זו, ומשכך אין מנוס מהכרעה שיפוטית בסוגיה.

5. חוששתני כי דין התובענה להידחות על הסף, לא מנימוקים לגופו של עניין, אלא מנימוקים משפטיים.
סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 קובע:
"חוזה שלפיו יינתן ציון, תואר, פרס וכיוצא באלה על-פי ההכרעה או ההערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי, אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית המשפט."
בתי המשפט חזרו וקבעו כי אין זה מסמכותם להתערב בשיקוליהם של ועדות וגופים העוסקים במתן תארים, ציונים או פרסים, כאשר עסקינן בהחלטה על מתן התואר שניתנה ע"י גוף מקצועי אשר בסמכותו ובידיעתו הנתונים הרלוונטיים והידע המקצועי הדרושים לאישור ו/או דחיית התואר המתבקש. בית המשפט אינו שם עצמו
במקומה של הוועדה האמורה להחליט אם יש לאשר הצעת מחקר אם לאו, ואיננו ממיר את שיקול דעתה המקצועי של הוועדה בשיקול דעתו הוא.
יודגש כי בית המשפט רשאי גם רשאי להתערב מקום בו עסקינן בסוגיית סמכות, או במקרה בו מועלית טענה להפעלת הסמכות באופן שרירותי או מפלה, או שההחלטה נגועה בפגמים אחרים הפוגמים בשיקול הדעת של הרשות המקצועית המחליטה, מה שאין כן במקרנו.
בית המשפט לא יתערב כאשר הסכסוך מתייחס לשיקול הדעת המקצועי הטהור ובמחלוקת באם נושא מסויים ראוי שיאושר, אם לאו. (ראה ע"א 838/87 רחל שני נ' אוניברסיטת ת"א, פ"ד מ"ב (2) 380).

6. נפסק לא אחת כי התערבות שיפוטית בהחלטות מקצועיות בתחום הענקת תואר או הענקת פרס שמורה למקרים חריגים בלבד ולמקרים קיצוניים בהם הוכח כי ההחלטה נובעת משיקולים זרים. בפסה"ד שניתן בבג"צ 3346/09 פורום משפטי למען ארץ ישראל ואח'
נ' שר החינוך, שעסק בנושא הענקת פרס ישראל, נאמר:
"... ככלל, לוועדת השופטים להענקת הפרס שיקול דעת רחב ביותר בהחלטה על הזוכה בפרס, בהיותה גוף המונחה על ידי שיקולים מקצועיים, שבידו הידע והנתונים הרלבנטיים. התערבות שיפוטית בהחלטה בעניין הפרס שמורה למקרים חריגים ביותר, וגישת הריסון בהתערבות כאמור מושפעת, בין היתר, גם מתפיסת הימנעותו של המשפט האזרחי מהתערבות בהחלטות שעניינן הענקת פרס (סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973))."

7. באותה רוח נפסק בבג"צ 7572/98 ואח'
גלעד קורניאלדי נ' לשכת עורכי הדין בישראל ואח'
, פ"ד נג (1), 153:
"אולם בית משפט זה אינו יושב כוועדת ערעורים על הגוף שהוסמך על פי חוק לדון בבחינות מקצועיות, ואינו מוכן להחליט, במקומו של הגוף המוסמך, מה התשובות הנכונות ואם הנבחן הצליח בבחינה. כך בתחום הרפואה ובתחום מקצועות אחרים שבהם אין בידי בית המשפט ידע מקצועי. הכלל הוא שבית המשפט אינו נוטה להתערב בשיקול הדעת של מי שהוסמך לבחון את הכשירות המקצועית אלא אם הוכח לו כי שיקול הדעת לוקה בפגם של שיקולים זרים או בפגם אחר מן הפגמים שיש בהם כדי לפסול שיקול דעת מנהלי..."
(ההדגשה של הח"מ).

8
. רק לאחרונה נדחתה עתירה לבג"ץ שכוונה נגד ההחלטה להעניק לעו"ד שמעון מזרחי את פרס ישראל.
וכך נאמר ע"י כבוד השופט גרוניס:
"...נוכח האופי המיוחד של הפרס, הן לאור המרכיב הסובייקטיבי, הן לאור ההיבט החברתי והן לאור הצד הטקסי, ראוי שבית המשפט יגלה ריסון מירבי עת שמובאת בפני
ו עתירה שמכוונת לתקוף את ההחלטה של ועדת הפרס...טבעי הוא שבתחומים שונים של הידע האנושי תהיינה אסכולות שונות או גישות מדעיות מנוגדות...אל לו לבית המשפט להכניס את ראשו לתוכן ולעומקן של מחלוקות שכאלה... יתר על כן, ודומה שמיותר לומר זאת, אין לבית המשפט הכישורים המוסדיים
להכריע במחלוקות באשר לשאלה האם מועמד או מועמדת כלשהם אומנם זכאים הם לקבל את הפרס שוועדה יכבדה החליטה להעניקו. ברי, כי לשופטים אין אף את הכישורים האישיים להכריע
..."
(בג"ץ שי גיל נ' שר החינוך, פס"ד מיום 26.4.11)
וכן:
"הטעם לגישתי המצמצמת נעוץ בשניים: ראשית, מדובר בתחום שכמעט כולו אינו שפיט, שנית, יש להציב מחדש, ולו חלקית, את הדרישה של זכות עמידה ככל שמדובר בענייני פרס ישראל".
הייתי מוסיפה ואומרת שלעניות דעתי הגיעה העת להחזיר עטרה ליושנה, ולעצב מחדש את הלכת השפיטיות, על דרך השבתה לגבולותיה הטבעיים.

8. בית המשפט איננו כל יכול, סמכותו אינה בלתי מוגבלת, והתערבותו אינה פרושה על פני כל תחומי החיים. בית המשפט אמור לנהוג בריסון ואיפוק, ולא להכניס ראשו במחלוקות שאינן מעניינו.
כשם שבית המשפט לא אמור להתערב בהחלטות פוליטיות, בנושאי ביטחון, בנושא הפעלת מדיניות וכו', כך מושך הוא ידיו מביקורת על החלטות מקצועיות, ככל שהן מתייחסות לפן המקצועי הטהור, לגביו אין לו את הידע הדרוש, ומשכך גם אין לו כל יתרון על הגוף שניתנה לו הסמכות להכריע בנושא. בית המשפט לא ימיר את שיקול דעתה של ועדה מקצועית הפועלת מכוח החוק ושוקלת שיקולים לגופו של עניין, בשיקול דעתו הוא, גם כאשר סבור הוא שלו היה יושב במקום הוועדה, היה מגיע למסקנה אחרת.

9. בעניינו של התובע אין מדובר בהחלטה שרירותית שפסלה באופן חד פעמי את הצעת המחקר שהגיש. עניינו של התובע עלה על שולחנם של הגורמים המופקדים על פי חוק על בחינת הצעת מחקר ואישורה, פעם אחר פעם במשך השנים האחרונות. התובע הגיש מספר הצעות מחקר שנבדקו על ידי מומחים רבים, ואשר פסלו אותה, וביניהם: פרופ' פפא, פרופ' גפטר, פרופ' ריבק, פרופ' אברמוביץ, פרופ' קידר וכן
פרופ' דניאל כהן.
כל הבודקים היו מאוחדים בדעה לפיה הצעת המחקר, הגם שהיא עוסקת בנושא חשוב ביותר מבחינה רפואית, אינה עונה על הקריטריונים האקדמאיים, והיא מתאימה יותר לתחום הקליני.
החלטתו האחרונה של פרופ' נפתלי סביון מיום 18.2.08 לפיה "אינה יכולה בצורתה הנוכחית לשמש תוכנית לעבודת גמר לקראת התואר השלישי. אופן כתיבתה של ההצעה מצביע על חוסר בסיס מתודולוגי לביצוע מחקר אוכלוסייתי שנדרש כדי לענות על מטרות העבודה" – הינה החלטה מקצועית טהורה. העובדה שהיא סותרת את חוות דעתו של פרופ.גור בן ארי, היחידה מיני רבות, אינה משנה את אופיה.
גם לא מצאתי כי קופחה זכותו של התובע להשמיע את עמדתו בטרם נפסלה הצעת המחקר שלו, בשים לב להשתלשלות העניינים ולאורך הרוח שגילתה האוניברסיטה כלפי התובע במשך השנים, בהן חזרה ואפשרה לו לתקן את הצעת המחקר שלו, אשר נבדקה ע"י מספר חריג של מומחים. הטענה אף אינה עולה בקנה אחד עם התכתובת המרובה שניהל התובע עם הגורמים המעורבים במהלך התקופה,
במענה לפניותיו, וכן עם העובדה שהתובע נפגש גם
פרופ.סביון וגם עם פרופ. שגיא איזנברג.

10. הגם שצר לי על התובע, שהקדיש שנים כה רבות לנושא הצעת המחקר הקרוב לליבו, בגינו קיבל, כעולה מהחומר שהוגש על ידו, תעודות הוקרה והערכה רבות, והגם שצר לי על כי האוניברסיטה דחתה את הצעת בית המשפט לשוב ולבדוק בפעם האחרונה באם הצעת המחקר ניתנת לתיקון על מנת שתאושר, ולו גם על מנת שהצדק ייראה, אם כי החלטה זו ניתנת להבנה נוכח השתלשלות העניינים, לא אוכל להושיט לתובע כל סעד.
אין פירושו של דבר שבית המשפט מאמץ את גישת האוניברסיטה לפיה נושא הצעת המחר אינו ראוי, אף לא
כי הנושא ראוי.
משמעות ההחלטה היא שמדובר בנושא שהביקורת עליו הינו מחוץ לתחום סמכותו של בית המשפט.
התוצאה היא שהתביעה נדחית.
בנסיבות העניין לא אתן צו בדבר הוצאות.

ניתן היום,
כ"ז ניסן תשע"א, 01 מאי 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט מחוזי 57877-10/10 ד"ר יצחק רויזמן נ' אוניברסיטת תל אביב- הפקולטה לרפואה, אהרן יוסף מקורי, רונית שגיא- אייזנברג ואח' (פורסם ב-ֽ 01/05/2011)