פסקי דין על מאיר אברהמי | פסקי דין על אברהם פרטל | פסקי דין על כלל חברה לביטוח |

7189/07 א     04/05/2011




א 7189/07 מאיר אברהמי נ' אברהם פרטל, כלל חברה לביטוח בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בבאר שבע



ת"א 7189-07 אברהמי נ' פרטל ואח'






בפני

כב' השופט
יעקב פרסקי

התובע:
מאיר אברהמי
ע"י עו"ד חדווה ביטון


נגד

הנתבעים:
1.אברהם פרטל
ע"י עו"ד איל מגן
2.כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י עו"ד חלי תורן




פסק דין


עניינה של התביעה בנזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתקיפתו ע"י כלב.


רקע
1.
ביום 21.4.02 (או סמוך ליום זה), יצא התובע, מר מאיר אברהמי
(להלן: "מאיר"), יליד 1951, בן 51 במועד התאונה, היום בן 60, להליכת לילה בסביבות השעה 22:30. בשלב מסוים פגש את הנתבע 1, מר אברהם פרטל
(להלן: "אברהם"), באזור ביתו של אברהם אשר טייל עם כלבו. מאיר אשר מספר פעמים כבר פגש באברהם וכלבו, ביקש לקשור שיחה, עצר ועמד ללטף את הכלב. הכלב נהם אולם מאיר המשיך לנסות ללטפו. בשלב זה הכלב קפץ ממקומו. מאיר אשר עמד על שפת המדרכה, נבהל, נפל ונפגע בצווארו (להלן: "התאונה"). כפי שאפרט להלן, מומחה בית המשפט קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה למאיר נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 2.5% לפי תקנות המל"ל. מאיר אינו אדם בריא והוכר במל"ל כבעל נכות צמיתה בשיעור 85%, בהתאם לה זכאי לקצבה חודשית מהמל"ל מחודש מרץ 2002. הצדדים אינם חלוקים על עצם אירוע התאונה אולם חלוקים באופן ההתרחשות, בשאלת האחריות והנזק. הנתבעת 2 הינה חברת הביטוח אצלה אברהם ביטח את דירתו, בביטוח מסוג "מטריה-פוליסה משולבת לביטוח המשפחה".
חברת הביטוח נתבעה ישירות ע"י מאיר אולם הכחישה את חבותה.


תמצית טענותיו של מאיר
2.
טוען מאיר כי יצא להליכת לילה בקרית ביאליק ונתקל באברהם וכלבו שהיה משוחרר לחלוטין, לא היה קשור ברצועה וללא מחסום לפיו. תוך כדי כך שמאיר פתח בשיחה עם אברהם, סבר כי הכלב מעוניין בליטוף. לפיכך, הושיט ידו לעבר ראשו של הכלב אולם בטרם הספיק לגעת בכלב, הכלב נהם באיום. מאיר מתאר כי נסוג צעד לאחור או אז, הכלב התנפל עליו ובמלוא משקלו הפיל אותו מהמדרכה לכביש. תוך כדי שמאיר שכב על גבו, הכלב רכן עליו בצורה מאיימת ומפחידה ומאיר שביקש להתגונן, ניסה לזחול מתחת למכונית חונה וכשלא הצליח, ברח לביתו. טוען מאיר כי נגרמה לו כתוצאה מהאירוע נכות צמיתה בהיקף 20% עקב פגיעה בעמ"ש צווארי כעולה מחוות דעת רפואית שצירף. עוד טוען מאיר כי נגרמה לו נכות נפשית לגביה, בשל חסרון כיס, לא הגיש חוות דעת. לפיכך הגיש תביעתו כנגד הנתבעים לקבלת פיצויי לנזקיו.


תמצית טענותיו של אברהם
3.
אברהם מאשר כי הוא בעל הכלב, מסוג זאב מעורב. טוען אברהם כי מדובר בכלב שהיה חולה מאוד, בשלבי החלמה מדלקת פרקים חריפה, צולע, זקן יחסית אשר מת כשנה לאחר האירוע. באשר לתאונה, הכלב היה במצב ישיבה ואז מאיר ביקש ללטף את ראש הכלב. הכלב נהם לאורך שנייה אולם מאיר ניסה להמשיך ללטף את הכלב. הכלב קפץ ממקומו אולם לא על מאיר ולא הפיל אותו, אלא שמאיר נסוג לאחור ונפל על הכביש. מאיר המשיך בדרכו ורק לאחר מספר ימים, ביקש פרטים על פוליסת הביטוח שיש לאברהם תוך שציין כי נשרט באצבע ויש לו סכרת. רק כשבועיים לאחר מכן, יצר מאיר קשר עם אברהם ומסר שיש לו כאבי גב. כשבועיים לאחר האירוע אברהם פגש את מאיר בהליכה, אולם מאיר השפיל עיניו ונראה כאדם שנתפס כעושה דבר לא תקין. טוען אברהם כי חברת הביטוח לא הסכימה לקחת אחריות, שכן הוא סירב למסור עדות לחוקר הביטוח לפני מסירת עדות במשטרה (בתיק שנפתח ונסגר בשל התאונה).


תמצית טענות חברת הביטוח
4.
טוענת חברת הביטוח כי לא נטענה בכתב התביעה כל טענה ביחס לסע' 41 לפקודת הנזיקין, שם יש סעיף חיקוק מיוחד באשר לפגיעת כלב. טוענת חברת הביטוח כי אין כיסוי ביטוחי בשל תנית פטור ולפיה היה על אברהם לפעול בהתאם לחוק העזר, היינו: שהכלב יסתובב עם רצועה ומחסום לפיו. נטען כי מי שצירף את חברת הביטוח כנתבעת ישירה הוא מאיר ולא אברהם, שלא הגיש הודעת צד שלישי לחברת הביטוח. טוענת חברת הביטוח כי חזית המחלוקת בתיק לא כללה התייחסות לתנית הפטור ולפיכך יש לדחות הטענות בנוגע לביטול תנית הפטור. טוענת חברת הביטוח כי רק כשלושה שבועות לאחר התאונה, מאיר פנה למשטרה ולקופת החולים וטען להתרחשות האירוע, דבר המלמד על אמינותו. מדגישה חברת הביטוח כי למאיר גרסאות שונות וסותרות לאירוע. לגוף הדברים, נטען כי מאיר הסתכן מרצון וגרם לתאונה, התגרה בכלב ויש בהתנהגותו אשם תורם של 100% תוך שלא הוכח כל קשר סיבתי בין הנזק לתאונה. טוענת חברת הביטוח כי העדר משלוח הודעת צד שלישי מביא לכך שלא ניתן לחייב את חברת הביטוח בחובותיו של אברהם. לחילופין טוענת חברת הביטוח שיש לנכות תגמולי מל"ל מכל סכום שיפסק.


הראיות
5.
מאיר ואברהם, שהגישו תצהירי עדות ראשית נחקרו בישיבת ההוכחות. הצדדים הסתמכו על מסמכים אשר המהותיים שבניהם הינם: רישיון החזקת הכלב בידי אברהם, תמונות מקום האירוע, חוות הדעת הרפואיות, מסמכים רפואיים, מסמכי תיק המשטרה שנפתח ונסגר בעקבות תלונת מאיר, התכתבויות בין מאיר לחברת הביטוח, פוליסת הביטוח והתנאים הכלליים, מסמכי המל"ל בנוגע למאיר, ועותק חוק העזר הרלבנטי לקריית ביאליק באשר לפקוח על כלבים וחתולים. חברת הביטוח ביקשה ליתן דגש למסמכים הרפואיים, סמוך לאחר האירוע, בהם לא נזכר האירוע (ביקור מאיר אצל רופא ביום 23.4.11) לעומת מסמך רפואי מיום 12.5.11 בו לראשונה מזכיר מאיר במסמך רפואי את התאונה.

6.
כבר בשלב זה אציין כי מאיר בעדותו האדיר נזקיו והעצים שלא לצורך את התאונה. כך למשל, בכתב התביעה נטען כי מאיר נאלץ לזחול מתחת מכונית חונה (סע' 3.2 לכתב התביעה) בעוד שבעדותו טען כי ניסה לזחול מתחת למכונית אך לא יכול היה בשל הגובה הנמוך. מאיר הפריז בתיאור התאונה, טען לא רק שהכלב הפיל אותו, אלא רכן מעליו וניסה לנשוך אותו, דבר שאילץ אותו "לדווש עם הרגליים כמו אופניים שלא ינשוך" (עמ' 5 ש' 6). התאונה אירעה ביום 21.4.02, אולם למחרת, כאשר הגיע לרופא המשפחה ביום 22.4.02, לא הזכיר את התאונה ושהוא סובל מכאבים עזים כתוצאה מפגיעת כלב. המסמך הרפואי הראשון בו נזכרת התאונה הינו מיום 12.5.02. מאיר עבר ועדות רבות בביטוח הלאומי, ואף הוכר כבעל נכות צמיתה, אולם התאונה לא נזכרה באף מסמך ממסמכי המל"ל. מאיר ייחס לתאונה טראומה "ששינתה לו את החיים", דבר מוגזם ביותר, שכן הדבר לא עלה בועדות המל"ל שם הוכר כבעל נכויות שונות בהיקף 85% בלא קשר לתאונה. כפי שאפרט להלן, מסקנתי הינה שהתאונה לא התרחשה כפי שטוען מאיר ,אלא באופן שהוא נבהל מהכלב, איבד שיווי משקל ונפל. האדרת אופן התרחשות התאונה אינה גורעת ממה שאינו שנוי במחלוקת, אולם הדבר יבוא לביטוי בשאלת ההוצאות כפי שאפרט להלן.


דיון

אופן התרחשות התאונה
7.
הצדדים אינם חלוקים במפגש שבין מאיר, אברהם וכלבו, ובכך שמאיר נפל. הצדדים חלוקים באופן התרחשות התאונה. במסמך הרפואי הראשון המתייחס לתאונה, מיום 12.5.02 נרשם: "הותקף על ידי כלב והופל על גבו. נחבל באזור גב עליון". בעדות במשטרה העיד מאיר: "...ופתאום מאחורי קפץ עלי כלב...וניסה לנשוך אותי אבל בעטתי בו ...וגם הכלב היה על הגב שלי". בכתב התביעה ובתצהיר טען מאיר כי הכלב התנפל וקפץ עליו והפילו ארצה ולאחר מכן רכן עליו. מאיר אף הרחיב כפי שציינתי לעיל בכך שעשה לדבריו תנועות "דיווש אופניים" על מנת לסלק את הכלב. בעדותו, מאיר לא זכר את התאריך המדויק של התאונה. מאיר לא זכר את צבע הכלב, זכר שצבעו לבן בז' בעוד שאין מחלוקת כי הכלב חום שחור. פעם מאיר מציין כי הכלב קפץ עליו מלפנים ופעם מאחור. אברהם מנגד טען שלא היה כל מגע בין מאיר לכלב.

עדותו של מאיר הייתה רצופת סתירות, מאיר לא זכר את התרחשות התאונה, לא סיפק הסבר סביר מדוע התיעוד הראשון של התאונה הינו רק כשלושה שבועות לאחר התאונה וכן לא נתן הסבר סביר לכך שהתאונה או התרחשותה בשל כלב, לא נזכרה במסמכי המל"ל. בפני
מומחה בית המשפט טען מאיר כי לא סבל מכאב צוואר גב או כתף עובר לתאונה אולם המומחה איתר פניות רפואיות רבות בנושאים אלו. לעומת עדותו של מאיר, עדותו של אברהם הייתה אמינה עלי וסדורה. אברהם לא הכחיש את המפגש עם מאיר ואת העובדה שמאיר נפל. מסקנתי הינה שיש להעדיף את גרסתו של אברהם לתאונה ולאופן התרחשותה ולדחות את גרסתו של מאיר.


אחריות אברהם, טענות הגנה ואשם תורם של מאיר
8.
אין מחלוקת כי אברהם טייל עם כלבו, ללא שהכלב היה קשור וללא מחסום לפיו. אין מחלוקת כי באותו עת, הדבר היה בניגוד לחוק העזר העירוני. אני מביא בחשבון את טענתו של אברהם כי חוק העזר שונה לאחר התאונה, וכי היה מדובר בכלב חולה וזקן יחסית ולכן לא היה מנוס מלטייל עימו בצורה האמורה. יחד עם זאת, חזקה כי הפרת החובה החקוקה בחוק העזר, מהווה הפרת סטנדרט התנהגות סביר, דבר שיביא לחיוב התובע כלפי הניזוק (ראו: ע"א 741/83 גוריון נ' גבריאל פ"ד לט(4)266). סבור אני כי בנסיבות התאונה, אילו פיו של הכלב היה חסום, מאיר לא היה נבהל ונופל על הכביש. בנוסף, היה מקום שאברהם יזהיר את מאיר שלא להתקרב לכלב או להרחיק את ידו לאחר שהכלב נהם. מסקנתי הינה שלאברהם אחריות לתאונה. יחד עם האמור, יש לבדוק את טענות ההגנה שהעלו הנתבעים.

קובעת הוראת סע' 41א, סימן ד'1 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בזו הלשון:

"41א
נזקים שנגרמו על ידי כלב (תיקון תשנ"ב)
בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן: הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים.

41ב
הגנות (תיקון: תשנ"ב)
בתובענה לפי סימן זה לא תהא הגנה לבעלים, אלא אם כן הנזק נגרם עקב אחד מאלה:
(1)
התגרות של הניזוק בכלב;


הנתבעים העלו טענות הגנה נוספות שהינם הסתכנות מרצון וכן אשם תורם. אין מחלוקת כי מאיר ניגש לכלב, כלב גדול השוקל 50-60 ק"ג, כלב אותו ראה מספר פעמים כשהוא נלווה לאברהם. מאיר סבר שהכלב רוצה ליטוף, וכששלח ידו אל הכלב, הכלב נהם. מאיר לא נרתע, והמשיך לנסות ללטף את הכלב, או-אז, הכלב קפץ ממקומו, מאיר נבהל ובשל כך שעמד בקצה המדרכה, מעד ונפל על גבו.

9.
לולא ניגש מאיר לכלב, הכלב לא היה קופץ ולא היה מבהילו. היה מצופה ממאיר, אדם שאינו צעיר, שיזהר ולא ילטף כלב זר, ללא שישאל את בעליו אם הכלב "מבקש" ליטוף. היה מצופה ממאיר, לאחר שהכלב נהם ובכך "הביע" את התנגדותו, שיסיג ידו ולא יתעקש ללטף את הכלב אולם מאיר לא נהג כך. פעולתו של מאיר מהווה סוג של התגרות בכלב, אשר בדיעבד ברור שלא היה מעוניין בליטוף. מאיר לקח על עצמו סיכון עצמי ויש לו אשם תורם לתאונה, אותו אני אומד בשיעור של 50%.


חבות חברת הביטוח
10.
את חברת הביטוח צירף מאיר כנתבעת נוספת. לא נשלחה הודעת צד שלישי ע"י אברהם לחברת הביטוח. טוענת חברת הביטוח כי הפוליסה אינה מכסה את האירוע, בשל הפרת הוראות חוק העזר העירוני, חוק עזר לקריית ביאליק (פיקוח על כלבים וחתולים) התשנ"ז – 1977, (להלן: "חוק העזר"). כן טוענת חברת הביטוח כי טענות אי חלות תנית הפטור בפוליסה, מהוות הרחבת חזית שכן דבר זה היה צריך להיות במסגרת כתבי הטענות, בכתב ההגנה שהגיש אברהם, שם לא טען אברהם לא מילה ולא חצי מילה בשאלת הכיסוי הביטוחי או לכל המאוחר בכתב התשובה שהגיש מאיר.

צירוף חברת הביטוח על ידי מאיר נעשה בהתאם לסע' 68 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981 ולפיו קמה יריבות שבין הניזוק לחברת הביטוח. חבות חברת הביטוח נובעת מהפוליסה , המכונה: "מטריה-פוליסה משולבת לביטוח המשפחה". בסע' ג4 בפרק 9 (ל"ג'קט הפוליסה") נקבע חריג ולפיו הפוליסה לא תכסה אירועים שנגרמו כתוצאה מכלב, שהמבוטח לא קיים לגביהם את הוראות החוק והרשויות המוסמכות תוך שאין מחלוקת כי חוק העזר במתכונתו במועד האירוע הופר על ידי אברהם. לפיכך טוענת חברת הביטוח לפטור. מאיר ואברהם טענו כנגד הפטור שחברת הביטוח מייחסת לעצמה. נטען כי על חברת הביטוח הנטל להוכיח את הסייג לאחריות ובהתאם לכללי הפרשנות, לדיני החוזים האחידים, לעקרון תום הלב וההשתק, יש לדחות טענת הביטוח.


11.
חברת הביטוח טענה כי הטענות כנגד הפטור לא עלו בכתב ההגנה של אברהם ולא בכתב התשובה של מאיר ושלא הוגשה הודעת צד שלישי כנגד חברת הביטוח על ידי אברהם. מצאתי שיש ממש בטענות אלו. טענה שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי טענות, אם נטענת בשלב הסיכומים מהווה היא הרחבת חזית ואין לקבלה, (ראו: רע"א 9123/05 אדמוב פרויקטים נ' סיטי סטייט (25.10.07)). מי שצירף את חברת הביטוח היה מאיר, אשר לאחר שהגישה כתב תביעה, הגיש כתב תשובה אך לא התייחס לנושא תניות הפטור. לפיכך, מקבל אני את התנגדות חברת הביטוח להרחבת חזית בנוגע לבטלות תנית הפטור.

12.
אברהם לא שלח הודעת צד שלישי לחברת הביטוח. כיוון שחברת הביטוח אינה מעוולת במשותף עם אברהם, כאמור בסע' 84 לפקודת הנזיקין שלעיל, לא קמה יריבות בינה לאברהם (ראו: 477/85 אפריים בוארון נ' עיריית נתניה פ"ד מב(1) 415. במקרה זה נקבע כי בין שני נתבעים האחראים שניהם כמעוולים, אין צורך במשלוח הודעת צד שלישי). לפיכך, אין לחייב את חברת הביטוח בנזקו של מאיר, בשל חבותו של אברהם.


הנכות הרפואית
13.
לכתב התביעה צירף מאיר חוות דעת רפואית של ד"ר גד ולן ולפיה כתוצאה מהתאונה נגרמו לו נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 20% בגין פציעת עמוד שדרה צווארי והגבלה בתנועות הצוואר, נכות לפי סע' 37(5)ב לתקנות המל"ל. הנתבעים הגישו חוות דעת נגדית של ד"ר אלישע קרסין ולפיה כתוצאה מהאירוע לא נותרה כל נכות צמיתה. לאור הפער בין חוות דעת הצדדים, ביקשו הצדדים למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט, ומונה ד"ר יורם אנקשטיין, אשר בדק את התובע וקבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה נכות צמיתה בשיעור 2.5% בשל כאבי צוואר לפי סע' 37(5)א חלקי לתקנות המל"ל לאחר ניכוי מחצית בשל מצב קודם. הצדדים לא הזמינו את המומחים הרפואיים להיחקר על חוות דעתם. בהתאם להלכה הפסוקה, לצורך קביעת הנכות הרפואית, בית המשפט נותן משקל רב לחוות דעת מומחה בית המשפט, ובנסיבות התיק מצאתי לאמץ את מסקנתו. לפיכך אני קובע כי כתוצאה מהתאונה נגרמה למאיר נכות רפואית צמיתה בשיעור 2.5% בשל הפגיעה בעמוד שדרה צווארי.


ראשי הנזק
אבדן השתכרות עבר עתיד
14.
אין מחלוקת כי התובע אינו עובד מזה כעשר שנים וזוכה לקצבת נכות צמיתה בשל נכות בשיעור 85% מהמוסד לביטוח לאומי. התובע אינו טוען לאובדן שכר לעבר, אלא טוען כי נותרו לו 7 שנות עבודה ולפיכך מבקש הוא כי בית המשפט יפסוק פיצוי לעתיד לפי חישוב אקטוארי על בסיס השכר הממוצע במשק. הנתבעים מאידך מתנגדים וסבורים כי התובע איבד את כושר ההשתכרות לחלוטין ולכן אין לפסוק פיצוי בראש נזק זה.

המומחה הרפואי שמונה ע"י בית המשפט קבע כי לתובע נותרה כתוצאה מהתאונה נכות בשיעור 2.5% בתחום האורטופדי. מפורסמת קביעתו של השופט קציר בספרו לגבי נכויות בשיעור 5% - 10%:


"נכויות בשיעור נמוך, של 5%, או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוז הנכות, אלא, מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה. מובן, שאין בכך משום קביעת כלל גדול, שכן תלוי הדבר בטיבו של הנפגע ובמהות עיסוקו. אולם, כדבר שבנוהג, ניתן להצביע על המקרים שבהם סרבו בתי-המשפט להיזקק, ביחס לנכויות כאלו, לחישוב אקטוארי המבוסס על אחוז הנכות"

לענין זה ראו: קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית עמ' 258.

עסקינן בתובע, אשר אינו מועסק למעלה מעשור, הזוכה לקצבה מהמוסד לביטוח לאומי בשל נכות בשיעור 85%. התובע לא הוכיח כי נמנעה ממנו עבודה או שהשתכר פחות בשל התאונה. הנכות בשיעור 2.5% אינה משמעותית לעניין כושר השתכרותו של מאיר אשר נותרו לו בהתאם למקובל 7 שנות עבודה עד הגיעו לגיל 67. נסיבותיו אלו של מאיר מביאים אותי למסקנה ולפיה לא נגרמו למאיר הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד.


הוצאות לטיפולים רפואיים
15.
מאיר טען להוצאות עבור טיפולים רפואיים כתוצאה מהתאונה. מאיר לא הוכיח באופן קונקרטי כל טיפול אלא ביקש לפסוק באומדן סכום עבור הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד. הנתבעים מתנגדים לפסיקת פיצוי בראש נזק זה בהעדר הוכחה להוצאות רפואיות. סבור אני שיש ממש בהתנגדות הנתבעים. נזק בשל טיפולים רפואיים יש להוכיח וגם אם לבית המשפט שיקול דעת לאמוד הוצאות רפואיות כלליות, לא מצאתי לפסוק פיצוי גלובלי בראש נזק זה בנתונים שהובאו בפני
בתיק זה.


כאב וסבל
16.
הנכות הרפואית שנגרמה למאיר כתוצאה מהתאונה הינה 2.5% בתחום האורטופדי. מאיר לא פנה לטיפול רפואי לאחר התאונה, דבר שהביא לכך שמועד התאונה לא היה חד משמעי. מאיר אשר מוכר בביטוח הלאומי כבעל נכות כללית בשיעור 85% לא הזכיר את התאונה בפני
ותיו לביטוח לאומי. הנתבעים טענו כי מאיר נהג כך על מנת לזכות בכפל פיצוי. בכל אופן, עובדה היא שנושא התאונה לא הוזכר בפני
ות מאיר למל"ל. אמנם, מאיר טען כי התאונה הייתה אירוע מכונן בחייו, ונגרם לו כטענתו נזק נפשי כתוצאה מהתאונה, אולם הוא לא הוכיח נזק זה ונראה כי הנזק הנפשי נגרם בשל גורמים אחרים אשר נזכרו בטיעוני הצדדים, בעטים הכיר המוסד לביטוח לאומי בנכות נפשית כחלק מהנכות הכללית של התובע. מאיר האדיר והפריז בתביעתו, בטענה כי הכלב קפץ עליו, כלומר היה מגע בינו לכלב, גרסה שנדחתה תוך שקבעתי כי התאונה אירעה כתוצאה מבהלתו של מאיר. יחד עם האמור, נגרם נזק לא ממוני ובהתחשב בנסיבות, אני מעריך את הנזק הלא ממוני שנגרם למאיר בסך של 15,000 ₪, בערכי יום פסק הדין.


ניכויים
17.
הנתבעים טענו כי מסכום הפיצוי יש לנכות את מה שמאיר מקבל מהמל"ל, גמלת נכות אשר נזקי התאונה נכללים בה וזאת באופן יחסי שאם לא כן, הדבר יהווה כפל פיצוי. שקלתי את טענת הנתבעים. למרות שיש ממש בטענה, לא הונחה תשתית מתאימה לביצוע חישוב היחס שבין הנכות מהתאונה לנכויות אחרות. מכאן שלא הוכח שיעור הניכוי שיש לערוך מסכום הפיצוי לו זכאי מאיר, לפיכך נדחית טענת הנתבעים לניכויים.




סיכום
תביעה זו הוגשה בשל תאונה בה טען מאיר כי נגרמו לו נזקי גוף בשל תקיפתו ע"י כלבו של אברהם. התביעה הוגשה נגד אברהם וחברת הביטוח אצלה ביטח את ביתו. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי הינה שלאברהם חבות לקרות התאונה אולם מנגד, למאיר אשם תורם בשיעור 50%. עוד קבעתי כי לא הוכחה חבות חברת הביטוח בשל קבלת טענתה להרחבת חזית בכל הנוגע לטענות כנגד תנית הפטור בפוליסת הביטוח. בשאלת הנזק וכפי שפורט, מצאתי לקבוע סך של 15,000 ₪ בשל נזק לא ממוני. בניכוי אשם תורם בשיעור 50%, הסכום לו זכאי מאיר עומד על סך 7,500 ₪.

לפיכך אני מורה כי על אברהם (הנתבע 1) לשלם למאיר (התובע) סך של 7,500 ₪. בנוסף ישלם אברהם למאיר שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום הפסוק.

בנסיבות התיק, בהאדרה שלא לצורך את נסיבות התאונה והנזק, ולאחר שמומחה בית המשפט קיבל כמעט במלואה את חוות הדעת הרפואית שהגישו הנתבעים, לא מצאתי לעשות צו להוצאות, (כולל ביחסים שבין התובע לחברת הביטוח).

זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ל' ניסן תשע"א, 4 מאי 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 7189/07 מאיר אברהמי נ' אברהם פרטל, כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/05/2011)