פסקי דין על מאיר אשואל | פסקי דין על קבוץ גבעת השלושה

2521/11 רעא     11/05/2011




רעא 2521/11 מאיר אשואל נ' קבוץ גבעת השלושה




החלטה בתיק רע"א 2521/11



בבית המשפט העליון


רע"א
2521/11



בפני
:

כבוד השופט ע' פוגלמן


המבקש:
מאיר אשואל



נ


ג


ד



המשיב:
קבוץ גבעת השלושה


בקשה ל רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז, בע.א. 607-01-11, מיום 10.3.11, שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ש' שילה והשופטים א' מקובר וצ' דותן

בשם המבקש:
עו"ד שלמה לוי

החלטה


1.
בין המבקש לבין המשיבה נחתם בחודש דצמבר 1997 הסכם שכירות, שבו נקבע כי המשיבה תשכיר למבקש מקרקעין ששטחם משתרע על פני כ-7000 מ"ר, שייעודם חקלאי (להלן:
החלקה
). תקופת השכירות בהסכם נקבעה לשנה אחת, החל מיום 1.1.1998 ועד ליום 31.12.1998, ואולם למבקש ניתנה אופציה להאריך את ההסכם למשך שנה נוספת, ובלבד שתהיה המשיבה רשאית לבטל את ההסכם בכל עת, בהודעה מוקדמת בת 90 ימים, ככל שתזדקק למקרקעין לצורכי בנייה. עוד נקבע בהסכם כי ככל שירצה המבקש לעשות שימוש בחלקה כחניון – שהינו שימוש חורג בקרקע חקלאית – יהיה עליו להכין בקשה מתאימה לוועדות התכנון והבנייה, שתוגש על-ידי המשיבה. רק אם זו תאושר ויתקבל היתר, יוכל המבקש לבצע עבודות בנייה בחלקה על מנת להכשירה לשימוש כחניון. בהמשך, הגיש המבקש, לטענתו, בקשה לקבלת היתר לשימוש חורג, אך היתר זה לא ניתן. חרף כך, ביצע המבקש עבודות בנייה להכשרת הקרקע והחל לעשות בה שימוש כחניון. המבקש המשיך להפעיל את החניון גם לאחר שהסתיימו תקופת השכירות ותקופת האופציה על-פי ההסכם. עקב הבנייה והשימוש בחלקה בניגוד לדין, נשלחה למשיבה בחודש יולי 2003 התראה בכתב בטרם הגשת כתב אישום. ביום 19.10.2003 שלחה המשיבה למבקש הודעה על ביטול ההסכם עקב הפרה יסודית שלו. ביום 12.1.2004 הוגש כתב אישום נגד המבקש והמשיבה, המייחס להם ביצוע עבודה ללא היתר ושימוש חורג ללא היתר בחלקה. השניים הורשעו על-פי הודאותיהם, ונגזרו עליהם עונשים הכוללים קנס, צו הריסה וצו איסור שימוש חורג. משלא קוימו הוראות גזר-הדין, הוגש נגד השניים כתב אישום נוסף בגין אי קיום הצו. בד בבד, משמכתבה של המשיבה בדבר ביטול ההסכם לא הגיע ליעדו, ובהמשך לתכתובת בין המשיבה לבא-כוחו של המבקש, שלחה המשיבה ביום 4.4.2004 מכתב נוסף בדבר ביטול ההסכם, בגין הפרת תנאיו על-ידי המבקש וכן בשל השימוש החורג שביצע בקרקע ללא היתר. על אף השתלשלות זו, המשיך המבקש להחזיק בחלקה ולעשות שימוש בחניון. על רקע זה, הגישה המשיבה ביום 18.8.2004, תביעה לבית משפט השלום בנתניה, לסילוק ידו מן החלקה. בגדר תביעתה, טענה המשיבה כי ביטול ההסכם נעשה כדין, על-פי תנאיו ועקב הפרה יסודית מצד המבקש. המבקש טען בתגובה כי ביטול ההסכם נעשה בחוסר תום-לב ושלא כדין. לטענתו, בינו לבין המשיבה סוכם בעל-פה על הארכת ההסכם ללא הגבלת זמן וזכות הביטול הייתה נתונה למשיבה אך במידה שהיא זקוקה לחלקה לשם בנייה. כן, הפעלת החניון נעשתה בהסכמת המשיבה והיא שהכשילה את בקשותיו לקבלת היתר. המבקש סבר כי היה על המשיבה ליתן לו הזדמנות לתקן את המצב ולהסדיר את השימוש החורג, בטרם ביטול ההסכם.

2.
בחודש יוני 2010, קיבל בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת
ה' עובדיה
) את התביעה והורה על סילוק ידו של המבקש מן החלקה. בהחלטתו, דחה בית המשפט את טענת המבקש כי ההסכם הוארך ללא הגבלת זמן, בנימוק שזו לא הוכחה כנדרש, וקבע כי גם במקרה של הארכת השכירות ללא קביעת מועד סיום, רשאי כל צד לסיימה בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 (להלן:
חוק השכירות
). עוד צוין כי גם דיני החוזים תומכים במתן אפשרות לסיום חוזה שלא הוגבל בזמן, על-ידי הודעה לצד השני על סיומו, בתוך זמן סביר. נוכח האמור, קבע בית המשפט כי המשיבה הודיעה כדין על סיום יחסי השכירות, ועל המבקש היה לפנות את החלקה עם קבלת הודעת הביטול, או לכל המאוחר עם קבלת כתב התביעה בשנת 2004. עוד קבע בית המשפט כי המבקש הפר את ההסכם, הפרה יסודית, משהפעיל את החניון בלא שקיבל היתר מרשויות התכנון. הפרה זו, כך נקבע, אף היא הקימה למשיבה זכות לביטול ההסכם, במיוחד לנוכח העובדה כי בשל פעילותו של המבקש בחלקה הוגשו נגדה כתבי אישום. באשר לטענת המבקש כי המשיבה הכשילה את קבלת ההיתר, קבע בית המשפט כי טענה זו לא הוכחה די צורכה, ואף אם המבקש אכן הגיש בקשה בשנת 1997 לקבלת היתר, הרי שמעדותו עולה כי הוא לא טיפל בה כהלכה ולא פעל לקידומה במהלך כל השנים שבהן עשה שימוש בחלקה.

3.
על פסק-דין זה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז. לאחר ששמע את טענותיו של המבקש ובלא שנזקק לתשובת המשיבה, דחה בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיאה, השופט,
א' ש' שילה
והשופטים
א' מקובר
ו
צ' דותן
) את הערעור. בהכרעתו נקבע, כי המבקש השתמש בחלקה שימוש אסור מבלי שקיבל היתר, ואין לאפשר לו להשתמש בחלקה לאחר שניתן פסק-דין בהליך פלילי שהורה על הפסקת השימוש בה. בית המשפט קיבל את קביעותיו של בית משפט השלום בנוגע לכישלונו של המבקש לקדם את קבלת ההיתר ובנוגע לזכותה של המשיבה, על-פי תנאי ההסכם, לבטלו. בית המשפט סבר כי פסק-דינו של בית משפט השלום מפורט ומנומק היטב, וכי הממצאים העובדתיים שנקבעו בו תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיע קודמו.

4.
מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוען המבקש כי הערכאות דלמטה התעלמו מן העובדה שהשימוש בחלקה כחניון, משך שנים רבות, נעשה על דעת המשיבה, בהסכמתה וללא כל טענה מצידה. לטענתו, התנהלות הצדדים, אשר המשיכו לפעול על-פי ההסכם במשך כל אותן שנים, לרבות תשלום דמי השכירות, מוכיחה כי המשיבה ויתרה על התנאי בדבר קבלת היתר, והצדדים ראו בו אך דרישה פורמאלית ולא תנאי מתלה. המבקש חוזר על טענתו, כי המשיבה היא שמנעה את קיום התנאי ולפיכך פעלה בחוסר תום-לב. המבקש מעלה השגות באשר לפרשנות שהעניק בית המשפט לסעיפי ההסכם הנוגעים לזכות הביטול של המשיבה ולחיובים שהוטלו על הצדדים לעניין קבלת ההיתר. כמו-כן, משיג המבקש על קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום בנוגע לאופן הארכת ההסכם על-ידי הצדדים, ולפעולתו של המבקש לצורך השגת ההיתר. עוד טוען המבקש כי בית המשפט נדרש לעילה שכלל לא נטענה על-ידי המשיבה. המבקש סבור כי השאלות שהוא מעלה בבקשתו הן עקרוניות ובעלות חשיבות ציבורית. בנוסף, הוא עומד על מצבו הבריאותי הקשה, וטוען כי פינויו מן החניון עומד בניגוד לעקרונות של צדק, מאחר שהוא השקיע בו את מיטב כספו ומרצו וכעת, לאחר שהפך רווחי, הוא ייגזל ממנו לטובת אחר.

5.
לאחר שבחנתי את הבקשה על צרופותיה, סבורני כי דינה להידחות, באשר אין היא מעלה כל שאלה משפטית שחשיבותה כללית וחורגת מגדרי המחלוקת הפרטנית שבין בעלי הדין (ראו: ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
, פ"ד לו(3) 123 (1982)). על אף ניסיונו של המבקש להציג את טיעוניו כטיעונים עקרוניים בעלי השלכה כללית, הרי שבקשתו נוגעת, רובה ככולה, לעובדותיו הייחודיות של הסכסוך הקונקרטי ולפרשנות ההסכם בין הצדדים. משכך, היא אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, על-פי אמות המידה האמורות. הסוגיות שמעלה המבקש בדבר פרשנות חוזה, סיכול תנאי מתלה, זכות הביטול בחוזה מתמשך ועוד, נידונו לא אחת בבית משפט זה ונקבעו בהן הלכות. המבקש אף מפנה לפסיקות בנושאים אלה. זה מכבר נקבע, כי השגות על אופן יישומה של הלכה במקרה הקונקרטי, אינן מקימות עילה לדיון ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 2882/05
בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו
(לא פורסם,
16.1.2006)), ולא ראיתי מקום לסטות מכלל זה במקרה דנן.
כך הוא גם לעניין השגותיו העובדתיות של המבקש.
כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, והלכה זו נכונה ביתר שאת, כאשר מדובר ברשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 9641/10
ארבל הנדסה וקבלנות (1983) בע"מ נ' קרן תל אביב לפיתוח
(לא פורסם, 23.3.2011)).


הבקשה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תגובה – איני עושה צו להוצאות.


ניתנה היום, ז' באייר התשע"א (11.5.2011).






ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11025210_m01.doc

נב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 2521/11 מאיר אשואל נ' קבוץ גבעת השלושה (פורסם ב-ֽ 11/05/2011)