פסקי דין על יאיר רוזן | פסקי דין על ישראל בגימוב | פסקי דין על נינה אוקונוב |

50716-03/11 הט     08/05/2011




הט 50716-03/11 יאיר רוזן נ' ישראל בגימוב, נינה אוקונוב








בית משפט השלום בהרצליה



ה"ט 50716-03-11 רוזן נ' בגימוב

ה"ט 53437-03-11 רוזן נ' אוקונוב






בפני

כב' השופט ד"ר שאול אבינור


מבקש

יאיר רוזן



נגד


משיבים

1. ישראל בגימוב
2. נינה אוקונוב




החלטה

א.
רקע כללי:
1.
לפניי שתי בקשות מטעם המבקש, שהדיון בהן אוחד כאמור בהחלטה מיום 3.4.11, למתן צווי מניעת הטרדה מאיימת לפי הוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב–200 (להלן – החוק).
2.
בין המבקש, המתגורר בבית המשותף שברח' התותחנים 15, בחולון (להלן – הבית המשותף), לבין שכניו בבית המשותף, וביניהם המשיבים, קיימים סכסוכים שונים. במסגרת זו הגיש המבקש תובענה אחת נגד משיב 1 (להלן – המשיב; ת.א. 45754-02-11 בבית משפט השלום בפתח-תקווה), ושלוש תובענות נוספות נגד משיבה 2 (להלן – המשיבה; ת.א. 51859-01-11 בבית משפט השלום בפתח-תקווה ות.א. 10568-01-11 (שתיהן נגד המשיבה ובעלה) ות.א. 45688-02-11 בבית משפט השלום בראשון-לציון), ועל פי עדות המבקש הוא גם נקט בהליכים נוספים, בין תלונה למשטרה ובין בהגשת תובענות נוספות, כנגד שכנים נוספים (ר' בפרוטוקול, עמ' 4 שורה 16).

ב.
טיעוני המבקש וראיותיו:
3.
בתצהיר המבקש, הנספח לבקשה אותה הגיש נגד המשיב (ביום 27.3.11), הצהיר המבקש כי "לפני מספר חודשים הבחנתי כי חלק מדברי הדואר שלי מגיעים מקומטים, בחלקם פתוחים ובחלקם נראה כאילו מישהו פתח אותם והדביקם מחדש".
4.
בנסיבות אלה, ולאחר שהוברר למבקש כי מכתבים שנשלחו אליו לא הגיעו ליעדם, הבין המבקש כי חודרים לתיבת הדואר שלו. עקב כך, ולאחר שלטענת המבקש הוחמרו פעולות ונדליזם ברכוש המשותף – שמהותן לא פורטה בתצהיר – החליט המבקש להתקין מצלמות אבטחה סמויות בשטח הציבורי שבבית המשותף, לצורך תיעוד האירועים בתיבות הדואר (להלן – המצלמה הסמויה).
5.
מצילומי המצלמה הסמויה, שמספר קטעים מהם צורפו לבקשה, למד המבקש כי במספר מקרים חיטט המשיב בתיבת הדואר שלו. כך, ביום 25.1.11 נראה המשיב נוטל דבר דואר מתיבת הדואר של המבקש ונוטל אותו אגב הסתרתו, וביום 14.2.11 נראה המשיב נוטל מעטפה מתיבת הדואר, פותח אותה וקורא את תכנה.
6.
את מעשיו האמורים עשה המשיב חרף העובדה שתיבת הדואר של המבקש נמצאת במקום הנפרד באופן ברור ממתקן תיבות הדואר של יתר השכנים שבבית המשותף, ועליה אף מודבקת מדבקה גדולה עם שם משפחתו של המבקש (כמודגם בתמונה ללא תאריך שצורפה לתצהיר המבקש).
7.
לא זו אף זו: ביום 14.2.11, לאחר שהמשיב גילה את דבר קיומה של המצלמה הסמויה, הוא נטל מוט ברזל, שבר את המצלמה ונטל אותה ממקומה.
8.
המבקש, לפי האמור תצהירו, הופתע מאוד מהממצאים האמורים, שלשיטתו מלמדים על כך שהמשיב חודר לפרטיותו ומהווה חלק מקנוניה, אשר נרקמה על ידי מספר שכנים בבית המשותף ומטרתה לגרום למבקש לעזוב את הבניין.
9.
המבקש הגיש אפוא תובענה אזרחית נגד המשיב. ואולם, כך לטענתו, בשבוע שעובר להגשת הבקשות דנא שוב החלו להופיע סימני פתיחה של תכתובות דואר אותן הוא מקבל. יתר על כן, מעטפה של משרד עורכי דינו, אותה הניח המבקש בתיבת הדואר שלו על מנת לבדוק אם מאן דהוא גונב ממנה דואר, נעלמה מהתיבה.
10.
בנסיבות אלה, וכאשר שהוברר למבקש כי אין די בתובענה האזרחית שהגיש, חש המבקש מאוים כתוצאה ממעשי המשיב ועל כן הגיש את הבקשה דנא. כפי שנטען בבקשה, מעשי המשיב יוצרים חשש ממשי לביטחונו האישי של המבקש, ופוגעים קשות בשלוות חייו, בפרטיותו, בכבודו ובשמו הטוב.
11.
הבקשה נגד המשיבה, שהוגשה ביום 28.3.11, כללה טענות דומות למדי לאלה שבבקשה נגד המשיב. גם לבקשה זו צורפו קטעי צילום, שצולמו במצלמה הסמויה בימים 26.1.11, 28.1.11, 31.1.11, 1.2.11, 6.2.11 ו-7.2.11.
12.
לטענת המבקש, בכל אותם צילומים ניתן לראות כי המשיבה מציצה בדברי דואר שהיו בתיבת הדואר שלו. באחד מהמקרים (מיום 6.2.11), ניתן לראות כי המשיבה אף הוציאה מעטפה מתיבת הדואר של המבקש, פתחה אותה ועיינה בתוכנה.
13.
בנסיבות אלה סבור המבקש כי המשיבה הצטרפה לקנוניה, שנרקמה כאמור בין השכנים כדי לגרום לו לעזוב את הבית המשותף. המבקש חש אפוא מאוים ממעשי המשיבה ועל כן עתר למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגדה. גם באשר למשיבה טען המבקש כי משהוברר שאין די בהליכים המשפטיים, אותם נקט נגדה, כדי לגרום לה לחדול ממעשיה, לא נותרה למבקש הברירה אלא לפנות לבית המשפט בבקשתו דנא.
14.
לאחר שהוגשו הבקשות גם הגיש המבקש, ביום 29.3.11, תלונה במשטרה בגין פגיעה בפרטיותו וגניבה.

ג.
טיעוני המשיבים וראיותיהם:
15.
המשיבים, מצידם, ביקשו לדחות את הבקשות. בתגובה מטעמם, שנתמכה בתצהירי המשיבים, נטען כי אין יסוד ראייתי ומשפטי לבקשות, ובכל מקרה אין מקום במקרה דנא למתן צו מניעת הטרדה מאיימת לפי החוק. לטענת המבקשים, הבקשות דנא הוגשו בחוסר תום לב משווע והינן נדבך נוסף בהתנכלויות המבקש כלפיהם ובניסיונותיו להתישם בהליכים משפטיים שונים.
16.
לגרסת המשיבים, המבקש השתלט על שטחים ציבוריים שבבית המשותף, ולאחר מכן פעל באיומים כלפי מי שהעיר לו על כך. יתר על כן, המבקש התקין ברחבי הבית המשותף מצלמות נסתרות, שלא כדין ומבלי שקיבל רשות לעשות כן; והכל על מנת לטמון מלכודות לשכניו ובכדי ליצור לעצמו, בבחינת יש מאין, עילות תביעה נגד שכניו, ובהם המשיבים.
17.
בין יתר מעשיו ברכוש המשותף החליט המבקש, על דעת עצמו, להחליף את מתקן תיבות הדואר שבבית המשותף תוך שינוי מספרי הדירות ותיבות הדואר. כתוצאה מכך נוצר מצב בלתי נסבל, בו דיירי הבית המשותף עסוקים בחיפוש אחר דברי הדואר שלהם, אשר נמסרים בתיבות של שכנים אחרים לנוכח השינויים הבלתי מוסברים שערך המבקש על דעת עצמו.
18.
לטענת המשיב בתצהירו, כאשר הוא גילה את המצלמות הסמויות שבבית המשותף הוא פנה למבקש ושאל לפשר הדבר. ואולם, המבקש מיהר להשתיקו, סיפר לו כי הוא (המבקש) התקין את המצלמות וביקש ממנו שלא לספר על כך ליתר השכנים.
19.
ואולם, משהוברר למבקש כי המשיב אינו מסכים להתקנת המצלמות הסמויות, החליט לטמון לו פח. לדברי המשיב, באחד הימים הוא הבחין במעטפה עליה כתוב שמו (של המשיב), המבצבצת מתיבת הדואר של המבקש. המשיב היה בטוח כי מדובר במעטפה הממוענת אליו, שהדוור הכניסה מתוך טעות לתיבת הדואר של המשיב, ועל כן נטל אותה.
20.
לאחר שפתח המשיב את המעטפה גילה כי יש בה דפים ריקים. או אז הבין המשיב כי נפל קרבן לפח שטמן לו המבקש, על מנת לתפוס אותו, כביכול, מחטט בדברי הדואר של המבקש. המשיב הדגיש כי מעולם לא פגע ברכושו של המבקש, או הטריד אותו, או פגע בשלוות חייו, וכי דווקא המבקש הוא המבקש להטריד את שכניו, לעקוב אחריהם, לצלמם ואף להקליטם.
21.
המשיב הודה כי הוא שהסיר את המצלמה הסמויה, אותה התקין המבקש בשטח הציבורי של הבית המשותף; אך טען כי עשה זאת רק לאחר שביקש מהמבקש מספר פעמים להסירה. לשיטתו, התקנת המצלמה עצמה נעשתה שלא כדין, היה בה כדי לפגוע בפרטיות השכנים והיא אף נעשתה תוך שימוש בלתי מוסכם בחשמל של הבית המשותף ועל חשבון כלל הדיירים.
22.
גם המשיבה הכחישה בתצהירה את טענות המבקש, והדגישה את הבלבול שנוצר עקב החלפת מספרי תיבות הדואר על ידי המשיב. כך, למשל, תיבת הדואר שלה, שהיתה מסומנת במספר 3 מאז ומעולם, סומנה על ידי המשיב כמספר 6. לדבריה, כתוצאה משינויים כגון זה נוצרה אנדרלמוסיה בתיבות הדואר ומכתבים שמוענו אליה הגיעו לתיבות אחרות.
23.
בנסיבות אלה, משהבחינה המשיבה כי מתיבת הדואר של המבקש בצבצו מסמכים עם סימון משפטי, היא ביקשה לבדוק למי הם ממוענים, בפרט לנוכח ההליכים המשפטיים המתנהלים בין הצדדים. לגרסתה, היא לא פגעה בזדון במבקש ולא הטרידה אותו, ואין כל יסוד לטענות המבקש כלפיה.
24.
המשיבה ציינה עוד, כי היא אישה מבוגרת, שאינה בקו הבריאות ואינה דוברת היטב את השפה העברית, והיא נפלה קרבן לשיגיונותיו של המבקש ולניסיונותיו להיטפל לחלשים ממנו.

ד.
דיון והכרעה:
25.
ייאמר מיד, כי המבקש לא הציב תשתית ראייתית ממשית כלשהי לבקשותיו שלפניי, להבדיל מטענותיו בהליכים האחרים בהם הוא נקט נגד המשיבים (וכמובן מבלי לחוות עמדה בשאלה אם שם הציב המבקש תשתית ראייתית הולמת לטענותיו).
26.
המבקש טען לפגיעה בפרטיותו על ידי המשיבים, בגין כך שאלה האחרונים חיטטו בדיברי דואר שמוענו אליו, וזאת במהלך החודשים ינואר עד תחילת פברואר ש"ז. במקרה אחד או שניים המשיב אף נטל את דברי הדואר לעצמו. בגין פגיעות נטענות אלה הגיש המבקש שתי תובענות שונות, בשני בתי משפט שונים, נגד המשיבים; וממילא טענות המבקש בגין פגיעות אלה יידונו על ידי בתי המשפט שבפני
הם הוגשו התובענות.
27.
להבדיל, בקשות המבקש שלפניי נסמכות על טענתו כי עובר להגשת הבקשות דנא, קרוב לחודשיים ימים לאחר ההתרחשויות הנ"ל, חזרו המבקשים לסורם ושבו לחטט בתיבת הדואר שלו ואף נטלו ממנה דבר דואר אחד. דא עקא, שהמבקש לא הביא ראייה כלשהי לטענותיו אלה.
28.
המבקש אפילו לא טען כי הבחין במי מהמשיבים נוטל מדברי הדואר שלו, ואף הודה בפה מלא, בתצהירו, כי לנוכח העובדה שהמשיב הסיר את המצלמה הסמויה "אין באפשרותי לדעת באופן מדויק מי חודר לתיבת הדואר הפרטית שלי…" (ר' בסעיף 12 לתצהירו בבקשה נגד המשיב).
29.
לא כאן המקום לדון בסוגיה, שמסתמא תידון ותוכרע, במידת הצורך, בתובענות שהגיש המבקש נגד המשיבים, אם בנסיבות העניין רשאי היה המבקש להתקין מצלמות סמויות המצלמות שטחים משותפים בבית המשותף ללא הסכמת כלל בעלי הנכסים, ואם רשאי היה המשיב, משסרב המבקש לבקשותיו להסיר את המצלמות, להסירן בעצמו.
30.
יחד עם זאת, כאשר מחד גיסא טוען המבקש כי הוא מסוכסך עם שכנים נוספים שבבית המשותף, ומאידך גיסא הוא מודה כי אינו יודע מיהו אותו מאן דהוא שחיטט לאחרונה (לטענתו) בדברי הדואר שלו, הרי שלא הונחה תשתית ראייתית, ולו לכאורית, לבקשות המבקש נגד המשיבים דווקא.
31.
כל שהובא לפני בית המשפט הוא השערותיו או חשדותיו של המבקש, ופשיטא כי בכך לא סגי. עניין זה בולט במיוחד בעניין המשיבה: המשיבה מעולם לא נצפתה נוטלת לעצמה דבר דואר של המבקש, וברי כי אין כל יסוד לייחס לה העלמות נטענת של מעטפה כזו או אחרת מתיבת הדואר של המבקש; קל וחומר לבסס על כך בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.
32.
עוד ראוי לציין, כי קטעי הצילומים שהובאו לפניי גם אינם יכולים להוות ראייה נסיבתית לצורך קבלת הבקשות, וזאת על רקע טענות המשיבים לבלבול שנוצר עקב החלפת תיבות הדואר והשינויים שנערכו בהן על ידי המבקש.
33.
יודגש, כי המבקש אכן הודה שהחליף את התיבות, לדבריו כחלק מתפקידו בוועד הבית. המבקש הוסיף וטען כי הדבר נעשה לפני זמן ממושך ולא גרם לכל בלבול, אך לא התייחס לסוגיית החלפת מספרי תיבות הדואר ולא נתן הסברים להחלפתם. גרסת המשיבים הינה אפוא גרסה סבירה לכאורה, ומכל מקום אין בצילומים שצורפו משום בסיס ראייתי הולם לבקשות שלפניי.
34.
לא למותר לציין עוד, כי לצורך מתן צו מניעת הטרדה מאיימת לפי החוק אין די בהוכחת פגיעה כלשהי בפרטיות המבקש בעבר. הטרדה מאיימת צופה מטבעה פני עתיד, וצו למניעתה יינתן כאשר נסיבות העניין נותנות בסיס סביר להניח כי בעתיד המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו של המבקש (ר' בהוראות סעיף 2(א) לחוק).
35.
במקרה דנא, כפי שניתן היה להתרשם במועד הדיון, עסקינן במבקש שהינו גבר צעיר יחסית ובריא, ואילו המשיבים, ובעיקר המשיבה, מבוגרים ממנו בגילם. בנסיבות אלה, טענתו של המבקש בבקשתו – לפיה יש לו "חשש ממשי לביטחונו האישי" מהמבקשת, משום שלהבנתו היא הציצה בעבר בדברי דואר שנשלחו אליו – הינה על פני הדברים טענה מועצמת, שאין מקום לקבלה. ומצב הדברים אינו שונה מהותית לגבי המשיב, שאף בעניינו לא התרשמתי כי קיים חשש ממשי לביטחונו האישי של המבקש.
36.
יש לציין, בהקשר זה, כי המבחן להגדרת "הטרדה מאיימת" לפי החוק הינו מבחן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. מכאן, שגם אם, בנסיבות העניין כפי שתוארו לעיל, אמנם חש המבקש חשש ממשי לביטחונו האישי או לשלוות חייו, אין די בתחושותיו הסובייקטיביות – שאין להן בסיס במציאות הדברים האובייקטיבית – כדי להצדיק מתן צווי מניעת הטרדה מאיימת כמבוקש.
37.
אשר על כן הבקשות נדחות.

לעניין ההוצאות: בנסיבות העניין, בהתאם למקובל בבקשות כגון דא ולנוכח העובדה שבין הצדדים תלויים ועומדים הליכים משפטיים נוספים, כאשר פסיקת הוצאות בשלב זה עלולה להקשות על האפשרות שהצדדים יסיימו הליכים נוספים אלה מבלי להידרש להכרעות שיפוטיות – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, יום ראשון ד' אייר תשע"א, 08 מאי 2011, בהעדר הצדדים.








הט בית משפט שלום 50716-03/11 יאיר רוזן נ' ישראל בגימוב, נינה אוקונוב (פורסם ב-ֽ 08/05/2011)