פסקי דין על וליד עלי ערמוש

45689-02/10 פ     12/05/2011




פ 45689-02/10 מדינת ישראל נ' וליד עלי ערמוש








בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"פ 45689-02-10 מדינת ישראל
נ' עלי ערמוש


12 מאי 2011



בפני

כב' השופט
אמיר טובי



בעניין:

מדינת ישראל





המאשימה



נגד


וליד עלי ערמוש


הנאשם

נוכחים:
ב"כ המאשימה – עו"ד גב' אודליה וייס
ב"כ הנאשם – עו"ד ארצי ארגוב
ועו"ד קובי טל
הנאשם – בעצמו


גזר דין

כתב האישום

1.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 והחזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לאותו חוק.

2.
בעובדות כתב האישום נאמר כי ביום 14.2.10 בשעות הצהריים, החנה הנאשם את רכבו בסמוך לחנות ירקות בעיר טמרה. באותו זמן, הגיע למקום המתלונן ומיד לאחר מכן החלו חילופי דברים בין הצדדים, בעקבותיהם התקרב המתלונן אל עבר הנאשם, כשהוא אוחז בידו מקל. משהגיע המתלונן לנאשם, בעודו מניף לעברו את המקל, תפס הלה את המקל בידו השמאלית והחל דוקר את המתלונן באזור בטנו וחזהו מספר פעמים, וזאת בכוונה לפגוע בו ולגרום לו חבלה חמורה.


כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלונן שני פצעי דקירה, האחד במעבר בטן חזה מצד שמאל והשני במותן השמאלית, ובעקבות כך אושפז למשך ארבעה ימים.



הכרעת הדין

3.
בהכרעת הדין מיום 14.2.11 הורשע הנאשם בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות במשמעות הסעיפים 333 + 335(א) לחוק העונשין. במקביל ראיתי לזכותו מעבירת חבלה בכוונה מחמירה, זאת לאחר שלא הוכחה כוונה כאמור. בנוסף, הורשע הנאשם בעבירה של החזקת סכין שלא כדין.

4.
בפן העובדתי נקבע כי הוכח שהתנהלו חילופי דברים בין הצדדים עובר למעשה התקיפה. כמו כן הוכח, כי הנאשם יצא את רכבו זמן קצר לפני שהמתלונן התנפל עליו עם מקל בעודו עומד בסמוך לרכב. הנאשם עשה שני צעדים לאחור מתוך רתיעה מהמתלונן וכשזה הניף את המקל לעברו, ניסה הלה להתגונן ע"י כך שניסה לאחוז במקל, ותוך כדי כך דקר את המתלונן. האירוע כולו תועד במצלמות האבטחה של החנות בקרבתה התרחש מעשה התקיפה, וניתן לראות בבירור כי המתלונן הוא זה שביקש לתקוף ראשון את הנאשם. לאור ממצא עובדתי זה, נקבע כי לא הוכח קיומה של כוונה מחמירה מצד הנאשם וכי מעשה התקיפה מתאפיין יותר כאקט הגנתי מאשר כפעולה התקפית.

5.
על אף האמור לעיל, נקבע כי הנאשם לא פעל בדרך מותרת של הגנה וכי אינו זכאי להנות מן הסייג אותו קבע המחוקק בסעיף 34 י' לחוק העונשין, תשל"ז-1977. זאת משום שהתגובה שבה נקט חרגה ממתחם הסבירות באותן נסיבות. נקבע כי יציאתו מהרכב בעודו מצוייד בסכין, והשימוש המיידי שעשה בה כמו גם התוצאה הקשה שנגרמה למתלונן בעקבות הדקירה, כל אלה מחייבים את המסקנה כי תגובתו של הנאשם חרגה ממתחם הסבירות. בהקשר זה ציינתי כי בשים לב לכך שהאירוע התרחש במקום הומה אדם, כשעמדה לנאשם האפשרות להזעיק עזרה או לנסות להדוף את המתלונן מפניו מבלי להשתמש מיידית באמצעי חמור של דקירה מספר פעמים אשר הובילה לתוצאה קשה, לא תעמוד לו הגנה מפני אחריות פלילית. נקבע עוד כי הסיטואציה אליה נקלע הנאשם אפשר ותילקח בחשבון בעת גזירת עונשו.

תסקיר שירות המבחן

6.
שירות המבחן, בתסקיר שהוגש מטעמו ביום 13.4.11, סקר את נסיבותיו המשפחתיות והאישיות של הנאשם. קצינת המבחן ציינה כי הנאשם טען בפני
ה שפעל מתוך הגנה עצמית והתרשמה, כי הוא מתקשה לראות את חלקו בהתפתחותה של הסיטואציה הבעייתית אליה נקלע.

בתסקיר נקבע עוד כי הנאשם גדל בצל חסכים חברתיים ורגשיים עמוקים ואירועים טראומתיים וניכר קיומם של ערך עצמי ובטחון עצמי לא מפותחים דיים. נתונים אלו מהווים רקע להתנהגויות בלתי מותאמות במצבים טיעונים רגשית, שאז באים לידי ביטוי התנהגויות בעלות גוון אימפולסיבי ואף תוקפני. התנהגות זו נתפסת אצל הנאשם כפועל יוצא מגירויי הסביבה יותר משהיא נובעת מפעולה מכוונת ומבוקרת. לכן, נפגעת גם יכולתו לחוש אחריות על מעשיו ואף היכולת לחוש אמפטיה ביחס לקורבן העבירה, נחלשת.

7.
שירות המבחן ציין כי לנאשם הרשעה משנת 2006 בגין עבירה הדומה במהותה לזו בה הורשע בתיק דידן. בעבר הוטל עליו עונש מאסר אשר במהותו הציב בפני
ו גבולות מוחשיים ונוקשים להתנהגותו. אלא שהעבירה הנוכחית מלמדת כי לא היה בכוחם של אותם גבולות להביא לשינוי בר קיימה בהתנהגותו.

8.
בסיכום התסקיר העלתה קצינת המבחן את התלבטויותיה על הכתב: מחד, ניצבים חומרתם של המעשים ותוצאותיהם וכן העובדה כי מדובר במעשים הנשנים לאורך השנים, על אף ניסיון טיפולי שנערך עמו בעבר. כן עומדים לנאשם לרועץ קשייו ליטול אחריות על מעשיו ולפתח יחס אמפטי כלפי נפגע העבירה. מאידך, התרשם שירות המבחן כי הענישה שהוטלה בעבר לא הניבה את התוצאה המיוחלת, וכיום מביע הנאשם רצון לבחון שוב את התנהגותו התוקפנית. לפיכך, נקבע כי במידה ובית המשפט ימצא לנכון לבחון אפשרות טיפולית במקרה זה, ממליץ שירות המבחן על הארכת עונש המאסר על תנאי התלוי ועומד כנגד הנאשם וכן על הטלת צו מבחן למשך תקופה של שנתיים, בנוסף להתחייבות כספית משמעותית והטלת צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 140 שעות.

טענות הצדדים

9.
ב"כ המאשימה טענה לעניין העונש כי מדובר בעבירות חמורות שרף הענישה בגינן הינו גבוה וכי בית המשפט העליון חזר וציין במספר רב של הזדמנויות, שכאשר מדובר בתת תרבות הסכין, הענישה הראויה היא ענישה מרתיעה של מאסר בפועל לתקופה ממשית. עוד הוסיפה ב"כ המאשימה, כי צפייה בסרט מצלמת האבטחה, שהוצג מספר פעמים בבית המשפט, מלמדת כי לא מדובר במי שניסה להתגונן, אלא באדם שהלך לקראת קטטה כשהוא חמוש ובסופו של דבר הצליח לפגוע פגיעה קשה במתלונן.

10.
העובדה שהנאשם הורשע בעבירה זהה משנת 2006, שם נידון ל-13 חודשי מאסר בפועל וכי העבירה נשוא תיק זה בוצעה על ידו, כשתלוי ועומד מעל ראשו מאסר מותנה בר הפעלה למשך 20 חודשים, מלמדת על חומרת מעשיו ומחייבת ענישה הולמת.

11.
באשר לתסקיר שירות המבחן, טענה ב"כ המאשימה, כי אין לומר שמדובר בתסקיר חיובי וזאת, בין היתר, לאור הספקות שהעלתה קצינת המבחן וההתלבטות שהביעה בסיכום התסקיר אותו ערכה. לאור נסיבות המקרה, סבורה המאשימה כי אין מקום לאמץ את המלצות שירות המבחן.

12.
בהקשר זה הפנתה לכך, שמן התסקיר עולה כי הנאשם הציג בפני
קצינת המבחן מסמך המעיד על סולחה, כביכול, שנערכה עם המתלונן. דא עקא שמסמך המעיד על סולחה כאמור, מעולם לא הוצג לבית המשפט. יתר על כן, גם הנאשם בעדותו בפני
בית המשפט התכחש למסמך שנחזה להיות הסכם סולחה, כביכול. מכאן, שברי כי בפני
שירות המבחן הוצגו נתונים מוטעים.

13.
לאור כל זאת, עתרה המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ממושך ומרתיע, להפעיל את המאסר המותנה במצטבר לכל עונש אחר, להטיל עליו מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

14.
ב"כ הנאשם אישר בטיעוניו כי מדובר בעבירה חמורה וכי יש להחמיר עם מבצעי אלימות על מנת להגן על הציבור. יחד עם זאת, אחידות ורף הענישה אינם נקבעים אך ורק על פי סעיפי העבירות בהן הורשע הנאשם, אלא יש לבחון כל מקרה ונסיבותיו. במקרה דידן, קיבל בית משפט את מרבית טענות ההגנה שהועלו ע"י הנאשם, בקובעו כי המתלונן הוא שתקף את הנאשם והגיח לעברו במהירות כשהוא אוחז בידו מקל וכי פעולת הנאשם הייתה במהותה הגנתית יותר משהייתה התקפית. מכאן, שיש מקום להתחשב לקולא בנסיבותיו הספציפיות של המקרה.

15.
לעניין עברו הפלילי של הנאשם, נטען כי העבירה בה הורשע שונה מהותית מנסיבות המקרה דידן, שכן לא דובר שם על הגנה עצמית. באותו מקרה, אכן הנאשם תקף אחר ואילו כאן נקלע לסיטואציה שלא באשמתו.

16.
בגדר סיכומיו הפנה ב"כ הנאשם גם לרקע המשפחתי ממנו בא שולחו, לעובדת היותו אב לשני ילדים קטנים המפרנס את משפחתו מעבודה כנהג משאית.


לאור כל זאת, ביקש הסנגור לקבל את המלצת שירות המבחן ולהעמיד את הנאשם במבחן משך שנתיים וכן להטיל עליו כ-140 שעות שירות לתועלת הציבור.

דיון והכרעה

17.
כפי שציינתי בהכרעת הדין, האירוע התפתח שלא ביוזמתו של הנאשם. המתלונן הוא שניגש אליו ראשון כשבידו מקל עץ אותו הניף לעברו. ניתן להבחין באופן ברור למדי כי המתלונן בקש לתקוף ראשון את הנאשם, בעוד זה עומד ליד רכבו. סביר להניח כי אילולא התגונן הנאשם בכך שתפס בידו את המקל המונף לכיוונו, היתה פציעתו קשה יותר.
ואף על פי כן, תגובתו של הנאשם חרגה ממתחם הסבירות ולכן לא קמה לו ההגנה שבדין. העובדה שראה להצטייד בסכין עובר ליציאתו מהרכב, כמו גם המהירות שבה שלף אותה סכין ועשה בה שימוש לדקור את המתלונן מספר רב של דקירות, שאך בדרך נס רק שתיים מהן פגעו בו וגרמו לו חבלה, כל אלה מחייבים התייחסות הולמת. רק יד המזל הביאה לכך שאותן דקירות לא הובילו לקיפוח חיים. בהקשר זה אין לי אלא להפנות לדברי כב' השופט רובינשטיין בפרשת אלכריאף (ע"פ 7159/06 אלכריאף נ' מדינת ישראל
) שם נקבע כי : "הסכינאות היא מכת מדינה; אין שם אחר לכנותה, בשעה שבכל שבוע ושבוע באים לפתחו של בית משפט זה "תיקי סכין" מהחזקת סכין למטרה לא כשרה ועד רצח. לעתים קרובות כפסע בין הדקירה לבין נטילת חיים ולעתים לא רחוקות גם ניטלים חיים".

18.
לכך יש להוסיף את העובדה שאין זו הרשעתו הראשונה של הנאשם בעבירה מסוג זה. כפי שצוין, הנאשם הורשע בעבירת אלימות בתיק קודם, שאף שם דקר את המתלונן וגרם לו לנזק חמור. בגין אותו תיק ריצה הנאשם מאסר בפועל והעבירה בתיק דידן נעשתה כשתלוי ועומד מעל ראשו עונש מאסר מותנה בר הפעלה.

19.
נוכח האמור מתחייבת המסקנה כי יש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממשית, תוך התחשבות בנסיבות בהן נעברה העבירה, ובייחוד לקיחתה בחשבון של העובדה שלא הוא זה שפתח במעשה האלימות. יחד עם זאת, אין מקום לאמץ את המלצות שירות המבחן שלא נתן משקל ראוי לאינטרס הציבורי ולצורך ההרתעתי. כבר נפסק כי שיקוליו של שירות המבחן, ככלל, אינם חופפים בהכרח את שיקוליו של בית המשפט, וזאת, בין היתר, מאחר שהוא אינו מופקד על הראייה הכוללת, הבוחנת גם את ההיבט הציבורי לרבות אלמנט ההרתעה הכללי (ראו: ע"פ 344/81 מדינת ישראל
נ' שחר סגל, פ"ד לה(4) 313, 318 ). נקבע עוד כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד כאשר תפקידו של השופט הוא לאזן ביו ההמלצה לבין שיקולים אחרים העומדים בבסיסו של רציונאל הענישה הפלילית. (ראו: 405/06 מדינת ישראל
נגד אחמד חלייחל).

סיכומו של דבר

20.
על יסוד מקבץ השיקולים שמניתי לעיל, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים והנסיבות, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

(1).
מאסר בפועל למשך 18 חודשים.

(2).
אני מורה על הפעלת המאסר המותנה בן 20 חודשים שהושת על הנאשם בת"פ 5206/06 בבית המשפט המחוזי בחיפה, כך שמחציתו תהיה בחופף למאסר בתיק זה ומחציתו במצטבר. בסה"כ ירצה הנאשם עונש של מאסר בפועל למשך 28 חודשים.
מתוקפת מאסרו יופחתו הימים בהם היה הנאשם במעצר בגין תיק זה, החל מיום 14.2.2010 וכלה ביום 01.12.2010.

(3).

מאסר על תנאי לתקופה של 24 חודשים והתנאי שלא יעבור משך 3 שנים ממועד שחרורו עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע עליה.

(4).
תשלום פיצוי למתלונן בסך 4,000 ₪
שישולמו בארבעה שיעורים חודשיים שווים ורצופים בסך 1,000 ₪ כל אחד. מועד התשלום הראשון יחול ביום 15.6.2011 ויתר התשלומים ב -15 לכל חודש שלאחריו. לא שולם אחד התשלומים במועדו, יעמוד כל סכום הפיצוי לפירעון מיידי, בניכוי הסכומים ששולמו על חשבון ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק על יתרת הסכום, וזאת החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכרות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום ח' אייר תשע"א, 12 מאי 2011, במעמד הנוכחים.










פ בית משפט מחוזי 45689-02/10 מדינת ישראל נ' וליד עלי ערמוש (פורסם ב-ֽ 12/05/2011)