פסקי דין על מחמוד עודה | פסקי דין על חברת נכסי שלמה המלך | פסקי דין על כלל חברה לביטוח |

6748/04 א     18/04/2011




א 6748/04 מחמוד עודה נ' חברת נכסי שלמה המלך בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בנצרת



ת"א 6748-04 מחמוד עודה
נ' חב נכסי שלמה המלך בע"מ




בפני

כב' השופטת
נבילה דלה מוסא

תובע
מחמוד עודה


נגד

נתבעות
1. חברת נכסי שלמה המלך בע"מ
2. כלל חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


1.
התובע, תושב כפר "טייבה" שבאזור ג'נין, יליד 1947, נפגע בתאונת עבודה, שארעה ביום 8.9.99.

התביעה מוגשת, בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות התאונה, נגד מעבידתו, הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") וכן נגד חברת הביטוח אשר ביטחה את הנתבעת בפוליסת ביטוח חבות מעבידים (להלן: "הנתבעת 2").

לטענת התובע, הוא עבד כפועל בניין אצל הנתבעת וביום התאונה עבד באתר עבודה בבני ברק. לטענתו, במהלך עבודתו, בקומה השלישית של בניין שנמצא בשלבי בניית שלד, ועת עסק בהעברת לוחות עץ ממקום למקום, נתקל במוט ברזל ונפל.

כתוצאה מהתאונה נגרם לו שבר בשורש כף יד ימין אשר הותיר אצלו נכות צמיתה.

2.
הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

3.
מטעם התובע העידו: התובע עצמו וכן נידאל עודה. מטעם הנתבעות לא היו עדים.

כמו כן, נחקר המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, ד"ר טנצמן, על ידי התובע.

נסיבות התאונה
4.
הנתבעות אינן מכחישות, כי התובע נפגע בתאונה במהלך עבודתו אצל הנתבעת ביום 8.9.99,
(ראה תשובה לשאלה 3, נספח 12 לתצהיר ת/1 וכן טופס בל/250, נספח 10 לתצהיר ת/1)
, אולם הן חולקות על נסיבות התאונה.

5.
התובע תיאר את נסיבות התאונה בתצהירו
(ת/1)
, וחזר על הדברים בחקירתו הנגדית. מעדותו עולה, כי ביום התאונה עסק בהעברת לוחות עץ ממקום למקום כשהוא נושא את הלוחות על כתפיו. מדובר בלוחות באורך של 3 מ', רוחב 20 ס"מ ועובי של 2 ס"מ, כשהוא נושא 7-8 לוחות ביחד. העבודה הנ"ל בוצעה על גג קומה שלישית בבניין שהיה בשלבי הקמת שלד. התובע הוסיף, כי על הגג הנ"ל היו שאריות חומרי בניין, כגון מוטות ברזל, שברי בלוקים, חלקי עצים, ופינים, בכמויות גדולות במיוחד, אשר כיסו את שטח הקומה הנ"ל במלואו מבלי להותיר מקום נקי למעבר. וכשהלך באותו יום, עם לוחות העץ על כתפו, נתקל במוט ברזל שהיה בדרכו, אותו לא יכל לראות, וכתוצאה מכך נפל.


עד התביעה, נידאל עודה, שהוא גם קרוב משפחה לתובע, עבד עם התובע באותו אתר עבודה והיה איתו על הגג, אם כי הוא לא ראה כיצד התרחשה התאונה, ברם, למשמע צעקות התובע, בעקבות הנפילה, הוא ניגש אליו וראה אותו על הרצפה.
העד הנ"ל אישר בעדותו את גרסת התובע אודות מהות העבודה שביצע בזמן התאונה (העברת לוחות עץ) כפי שאישר את מצב הגג וקיומם של אותם חומרים שתפסו כמעט את כל שטח הגג. העד הסביר מדוע בגג היו מונחים כל אותם חומרים, ולדבריו:
"ת: בגלל שאתר הבניה היה במעין מעגל ומסביב היה כביש, לא היה מקום לזרוק שום דבר, לא היה מקום איפה לשים את הציוד, ברגע שפירקנו את הטרנסים (הטפסנות) שמסביב, היינו שמים כל זה על הגג. חוץ מזה היה לידנו שכן שהתלונן כל פעם על הלכלוך, הברזלים והבלוקים, ואז ביקשו מאיתנו לקחת את הכל ולשים על הגג.
ש: כל הערימות של כל הבניין היו על הגג?
ת: נכון ששמנו את הכל על הגג כי היו קבלני משנה נוספים שעבדו בקומות למטה ולא רצו שנשאיר שם שום דבר, היו רצפים, טייחים, חשמלאים, וכיבוי אש, הרבה דברים, לכן שמנו הכל על הגג."
(עמ' 20, ש' 26-32)



עדות עודה השתלבה היטב עם עדות התובע. שניהם נחקרו חקירה נגדית, ענו לכל השאלות שהוצגו להם והעידו בצורה שוטפת ובעדותם הותירו רושם חיובי ואמין.

6.
הנתבעות טענו, כי התובע מסר גרסאות שונות בהזדמנויות שונות דבר המעיד על עדות שקר. אין בידי לקבל טיעון זה.
הגרסה העיקרית אליה מכוונות הנתבעות היא זו שנמסרה על ידי התובע בטופס "הודעה על פגיעה בעבודה" שהוגש למוסד לביטוח לאומי, שם נרשם "פירק עצים בבנין נפל ונחבל מברזל שעמד לידו". לטענת הנתבעות גרסה זו סותרת גרסתו בפני
בית המשפט לפיה עסק בזמן האירוע בהעברת עצים ולא פירוק עצים.
אמנם קיימת סתירה אודות מהות העבודה שביצע התובע בעת האירוע, אולם מדובר בפרט שולי ולא מהותי כאשר בשתי הגרסאות מתוארת עבודה עם עצים. יתרה מזו, התובע הסביר סתירה זו בכך שהוא לא מילא את הטופס הנ"ל אלא מר פרץ אברהם, מנהל העבודה, הוא שמילא אותו, וכי התובע לא אמר לאברהם, כי הוא עסק בפירוק עצים במהלך התאונה וכשחתם על הטופס הנ"ל הוא לא ידע על מה הוא חותם.
עדותו זו של התובע נמסרה ללא כל התנגדות מטעם הנתבעות אשר אף לא ראו לנכון להזמין את פרץ אברהם לעדות בדבר נסיבות חתימת הטופס הנ"ל.

הנתבעות טוענות עוד, כי במכתב הנתבעת לסוכן הביטוח,
(נספח 11 לתצהיר ת/1)
, בו דיווחה על התאונה עסקינן, נרשם, כי העובד נפל מפיגום, וכי הדבר סותר את גרסת התובע.
אמנם, גם כאן לכאורה קיימת סתירה, ברם, לא מדובר בגרסה שנמסרה על ידי התובע אלא על ידי הנתבעת. התובע התייחס בתצהיר עדותו הראשית למכתב הנ"ל והסתייג מתוכנו.

הנתבעות העלו בסיכומיהם טענה אודות גרסה סותרת, שכביכול נמסרה על ידי התובע לחוקר מטעמן, אולם גרסה זו כאמור לא הוצגה במהלך הבאת הראיות, על כן בצדק טען התובע בסיכומי התשובה, כי יש להתעלם מטענה זו.

7.
יש להוסיף, כי הנתבעות לא הציגו ראיה כלשהי שיש בה כדי לסתור את עדות התובע והעד מטעמו ביחס למצב הגג עובר לתאונה, זאת על אף העובדה שמנהל העבודה מטעמן הוא זה שניגש לתובע לאחר האירוע ופינה אותו לבית חולים, כמו כן עבדו באתר העבודה אותה עת קבלנים רבים. הימנעות זו מהבאת עדים נזקפת לחובת הנתבעות.

8.
סיכומו של דבר, הנני מקבלת את גרסת התובע אודות נסיבות התאונה.

אחריות הנתבעת ואשמו התורם של התובע
9.
לטענת התובע,
הנתבעת התרשלה ו/או הפרה חובות חקוקות עת לא העמידה בפני
ו תנאי עבודה אופטימליים ולא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה.

מנגד, טענו הנתבעות, כי האחריות לתאונה רובצת כולה לפתחו של התובע.

10.
לצורך קביעת אחריות ברשלנות, יש להוכיח קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת החובה האמורה וגרימת נזק כתוצאה מהפרת החובה.

לגבי קיומה של חובת זהירות מושגית, התובע הוכיח, כי התאונה אירעה במסגרת עבודתו אצל הנתבעת. הפסיקה קבעה, כי בין עובד ומעביד קיימת חובת זהירות מושגית
(ע"א 663/88
שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז
(3) 225)
.
מעביד חב חובת זהירות כלפי עובדו. על המעביד לנקוט באמצעים סבירים כדי להגן על העובד מפני סיכונים המצויים במקום העבודה. על המעביד הושתה גם חובה מפורשת לדאוג לבטיחות אמצעי גישה במקום העבודה וזאת בסעיף 49 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970.

11.
הנתבעת כמעבידתו של התובע התרשלה כלפיו. היא לא דאגה לכך שלא יהיו מכשולים בדרכם של העובדים כשאלה משתמשים במעברים באתר העבודה במהלך עבודתם. כמו כן, כשניתנו ההנחיות לרכז את כל פסולת וציוד הבניה בגג הקומה השלישית, כך שזה תפס כמעט את כל שטח הגג מבלי לוודא מעברים פתוחים ללא מכשולים, נוצר סיכון בלתי סביר.

אין ספק, כי היה על הנתבעת לצפות שבמהלך ביצוע עבודה מעין זו, ובתנאי המקום כמפורט לעיל, עלול להתממש הסיכון הבלתי סביר, וכי התובע עלול ליפול ולהיפגע כתוצאה מהימצאות החומרים הנ"ל באתר.





הנתבעת חבה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע, והיא הפרה אותה בכך שהיא לא דאגה להנהיג שיטת עבודה בטיחותית ועל כן, יש להטיל עליה אחריות בנזיקין.

12.
גם התובע התרשל, כשלמרות מודעותו למצב הגג ולקיומם של מכשולים, בחר ללכת עם לוחות העץ על כתפו מבלי להסתכל ולוודא, כי במקום בו הוא הולך אין מכשולים. משלא עשה כן, התרשל ותרם ברשלנותו לקרות התאונה. רשלנותו הינה בשיעור של 30%.

הנזק
13.
התובע, יליד 1947, פונה ממקום התאונה לבית החולים "בילינסון", שם אובחן כסובל משבר בשורש כף יד ימין. בוצעה רדוקציה וטיפול בגבס מעל המרפק. שוחרר לביתו באותו יום. בהמשך היה במעקב רפואי בבית חולים "בילינסון". הגבס הורד כעבור כחודש וחצי.

14.
התובע טען, כי בעקבות התאונה נותרה אצלו נכות צמיתה בשיעור של 37%, לפי חוות דעתו של ד"ר קאסם האשם, מומחה בתחום האורטופדי, שהוגשה על ידי התובע.

הנתבעות הגישו חוות דעת נגדית של ד"ר קרת שקבע, כי נכותו של התובע הינה בשיעור של 10%, אולם, לגישת המומחה, אין קשר סיבתי בין התאונה לנכות.


מומחה שמונה מטעם בית המשפט, ד"ר טנצמן, קבע, כי נכותו של התובע בעקבות התאונה הינה בשיעור של 10%, לפי סעיף 41(10)(ה) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 או לחלופין לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות.
המומחה ציין, כי בבדיקה הקלינית יש עדות להגבלה מסוימת בתנועות שורש כף יד ימין. המומחה הוסיף, כי לתובע נכות נוספת בשיעור של 10% ביד ימין אולם, נכות זו אינה כתוצאה מהתאונה אלא תוצאה של שבר ישן באמה.

15.
התובע חלק על קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט וחקר אותו.

הלכה היא, כי בית המשפט יאמץ חוות דעת של מומחה מטעמו, אלא אם כן, נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן וברגיל, לא יטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה, בהעדר נימוקים כבדי משקל (ע"א 558/96
חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח' פ"ד נב (4) 563).


אקדים ואציין, כי לא מצאתי טעם כלשהו המצדיק לסטות מחוות דעתו של ד"ר טנצמן.

16.
ד"ר טנצמן התייחס בחקירתו להסתייגויות שהועלו על ידי ב"כ התובע בנוגע לממצאים שפורטו בחוות הדעת, ונתן הסברים ענייניים ומשכנעים המבססים את קביעתו הנ"ל. כך למשל בחקירתו ובמענה לטענת התובע בעניין הנכות הנוספת שקבע, הבהיר ד"ר טנצמן, כי אין לייחס את אחוז הנכות הנוספת שקבע ביד ימין (השבר במרפק) לתאונה הנדונה, כדבריו שלהלן:
"...הצילומים האלו כן עמדו לנגד עיני, צילומים מיום התאונה, ובצילומים אלו, ללא ספק, אני מדגיש ללא ספק, מדובר בשבר ישן באמה ופריקה ישנה של ראש הרדיוס ובשבר חדש בשורש כף היד..."
(עמ' 7 ש' 23-25).

לשאלת ב"כ התובע ציין ד"ר טנצמן, כי הינו שולל "התעוררות" שבר ישן כתוצאה מהתאונה
(עמ' 9, ש' 2-3)
, ופוסל תופעה שהיה "שבר רדום" שבגלל התאונה מצריך טיפול רפואי
(עמ' 8, ש' 16-18)
. המומחה הוסיף, כי אינו רואה סיבה ששבר של עצם האמה שאינו במנח אנטומי "פתאום בגיל 50 מתחיל לעשות בעיות"
(עמ' 8 ש' 21-22).


17.
לסיכום, ולאחר שעיינתי בחוות דעתו של המומחה והתרשמתי מחקירתו בפני
י ותשובותיו לשאלות שהופנו אליו, הן לעניין הפגיעה במרפק והן לעניין הפגיעה בשורש כף היד הגעתי למסקנה, כי תשובותיו היו ענייניות ומשכנעות וחיזקו את הממצאים שפורטו בחוות דעתו.
על כן, הנני מאמצת את קביעתו וקובעת, כי לתובע נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה בשיעור של 10% בגין פגיעה בשורש כף היד בלבד.

18.

התובע, בן 64 היום, סיים תואר ראשון בכלכלה אך לא עבד בתחום זה, זאת מאחר ואין עבודה בתחום הנ"ל באזור מגוריו
(עמ' 18, ש' 11-14)
,
לכן עבודתו היתה בתחום הבניין.

אצל הנתבעת 1 החל לעבוד באפריל 99, עד שנפגע בתאונה בה עסקינן. לאחר התאונה לא חזר לעבודה, ולטענתו לא הצליח להשתלב חזרה בעבודה בבניין, על אף ניסיונותיו לעשות כן, וזאת בשל מגבלותיו
(עמ' 18 ש', 21-22, עמ' 19, ש' 3-5)
.

התובע תיאר בעדותו את הקשיים בעבודה בבניין לנוכח מגבלותיו, שכן מדובר בעבודה פיזית המחייבת מאמץ בידיים (נשיאת משאות כבדים וכו'), ומגבלותיו ביד מקשות עליו.


אין ספק, כי לנכות שנותרה לתובע השפעה על תפקודו, במיוחד לאור העובדה שמדובר בפועל כפיים, הסובל מהגבלה בתנועות בשורש כף יד ימין שהינה ידו הדומיננטית.
יחד עם זאת לא ניתן לייחס את אי חזרתו לעבודה לנכותו שנגרמה בעקבות התאונה, שכן נכותו זו לא השביתה אותו כליל מביצוע עבודה כלשהי.

בהתחשב בכל האמור לעיל, ובמיוחד באופי עבודתו -עבודה פיזית המחייבת מאמץ בידיים- הנני קובעת נכותו התפקודית בשיעור 10%.


הפסד השתכרות לעבר

19.
לטענת התובע יש לערוך את חישוב הפסד ההשתכרות לעבר על בסיס שכר יומי של 197 ₪ כפי שציין בתצהירו
(סע' 8 ת/1)
, לפיו עבד 6 ימים בשבוע בשכר הנ"ל, דברים שנתמכו על ידי העד מטעמו נידאל עודה בתצהירו
(ת/2)
שציין, כי התובע עבד 6 ימים בשבוע, ללא היעדרות מעבודה. התובע טען עוד, כי הוא עבד חודש מלא, ולא כפי שצויין בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה שהוגש למל"ל
(נספח לתעודת עובד ציבור נ/1)
, שם צוין, כי התובע עבד 18 ימים בחודש.


התובע והעד מטעמו לא נחקרו על עובדות אלה ולא הוצגה ראיה שיש בה כדי לסתור את הטענה. באשר לטופס ההודעה על פגיעה בעבודה ונסיבות עריכתו, מפנה לדברים שפורטו בהרחבה לעיל.

כאמור לעיל, הנתבעת לא הציגה ראיה כלשהי שיש בה כדי לסתור טענות התובע בעניין זה, על כן המסקנה המתבקשת הינה, כי שכרו של התובע עובר לתאונה עמד על סך של 4,925 ₪ ובשערוך להיום, בצירוף הפרשי הצמדה, יעמוד על סך של 6,700 ₪.

20.
תקופת אי הכושר הסבירה בנסיבות העניין, הינה 6 חודשים
(ראה חקירתו של ד"ר טנצמן, עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 13-19)
. לאחר אותה תקופה יחושב הפסד השכר לפי הנכות התפקודית, בשיעור של 10%.

6,700
x
6 = 40,200 ₪, בצירוף ריבית כחוק מאמצע התקופה, סה"כ 58,000 ₪
(מעוגל)

6,700
x
10%
x
133 = 89,110 ₪, בצירוף ריבית כחוק מאמצע התקופה, סה"כ 108,000 ₪
(מעוגל)


סה"כ הפסד שכר לעבר: 166,000 ₪.

הפסד שכר לעתיד
21.
התובע בן 64 שנים היום. עד גיל 67, נותרו לו עוד 3 שנות עבודה. מקדם היוון: 34.38 נכות תפקודית 10% ובסיס שכר 6,700 ₪, סה"כ: 23,000 ₪
(מעוגל)
.

כאב וסבל
22.
בהתחשב בגיל התובע ביום התאונה, בשיעור הנכות הרפואית, תקופת ההחלמה (כחודש וחצי עם גבס ביד), התקופה שחלפה מאז האירוע, הנני קובעת פיצוי בסך של 35,000 ₪.

עזרת צד ג' והוצאות
23.
אין ספק שכתוצאה מהפגיעה, כשהתובע היה עם גבס תקופה ארוכה, הוא נזקק לעזרה מבני משפחתו בפעולות היומיומיות של רחצה, הלבשה והאכלה וצרכים חיוניים נוספים שהתובע לא יכול לבצעם בשל מצבו, כפי שאף העיד בתצהירו
(ת/1)
. אולם, איני מקבלת את הטענה, כי גם עתה וגם בעתיד התובע נזקק ויזדקק לעזרת צד ג'. הוא הדין לגבי ההוצאות, כאשר יש להתחשב גם בעובדה שמדובר בתאונת עבודה, והתובע יכול היה לקבל החזר הוצאותיו מהמל"ל. בנסיבות אלה, אני מעריכה את הפיצוי על דרך האומדנה בסך של 5,000 ₪.

יצוין, כי הוצאות בגין שכר טרחת מומחים רפואיים, שנתנו חוות דעת לצורך ניהול ההליך, יילקחו בחשבון בפסיקת הוצאות ההליך ולא במסגרת הפיצוי, לפי טענת התובע.

אובדן זכויות סוציאליות
24
.

בסיכומיו טען התובע, כי יש לפצותו בגין הפסד תנאים סוציאליים בהתאם לתעודת עובד ציבור
(ת/4)
המתייחסת לעובדים, תושבי האוטונומיה, בענף הבניין.

הנתבעת טוענת כי בהעדר תלושי שכר המהווים ראיה לעניין ההפרשות לתנאים סוציאליים שקיבל התובע ממעביד, דין הטענה להידחות.

25.
התובע לא הציג תלושי שכר ולא הוכיח, כי אכן בפועל הופרשו משכרו תשלומים לקרן פנסיה או על חשבון זכויות סוציאליות כלשהן. הוא גם לא הוכיח, כי אם היה ממשיך לעבוד, אלמלא פגיעתו בתאונה, היה מצטרף לקרן השתלמות או קופת גמל כלשהי. מכאן, ובהעדר תשתית ראייתית, אין מקום לפסוק פיצוי בגין הפסדי זכויות סוציאליות.
יחד עם זאת, ומשעתר התובע לכלול במסגרת דרישתו לפיצוי בגין אובדן זכויותיו הסוציאליות, שווי האובדן היחסי של הפנסיה, ו
עם כניסתו לתוקף של צו הרחבה לביטוח פנסיוני במשק – פנסיה חובה מיום 01.01.2008, לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957,
המרחיב את חובת המעבידים לבטח בביטוח פנסיוני לכלל העובדים, התובע זכאי לפיצוי בגין הפסדי תשלומי הפנסיה.
בהתחשב בשיעורי הפרשות המעביד על פי תעודת עובד הציבור
(ת/4)
, בהתחשב בגילו המבוגר של התובע ומספר שנות העבודה שלו שעליהם חל צו ההרחבה הנ"ל ונכותו התפקודית (10%), מצאתי לנכון לפסוק פיצוי גלובאלי בגין ראש נזק זה
בסך של 5,000 ₪.

ניכוי תקבולי המוסד לביטוח לאומי
26.
התובע קיבל מהמוסד לביטוח לאומי דמי פגיעה בסך של 4,828 ש"ח. שני הצדדים מסכימים כי יש לנכות תקבול זה, כשהוא משוערך בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהפיצוי שייפסק לתובע.

לטענת הנתבעות בנוסף לסכום הנ"ל, יש לנכות גם ניכוי רעיוני בסך של 21,505 ש"ח ₪. לטענתן, במידה והתובע היה נוהג בתום לב בפני
יתו למל"ל ומציג את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט שקבע 10% נכות בעקבות התאונה, במקום הגשת חוות הדעת המופרזת של המומחה מטעם התובע, המל"ל היה קובע אחוזי נכות בשיעור 10% ולא 0% כפי שקבע.

27.
אין בידי לקבל טענה זו.
התובע טען במסגרת הליך זה, כי נכותו הינה בישעור של 37% והגיש חוות דעת מומחה מטעמו. המומחה מטעם בית המשפט קבע נכות בשיעור של 10%. התובע חלק על קביעה זו ואף ביקש לחקור את המומחה מטעם בית המשפט והמשיך לטעון, כי נכותו הינה בשיעור גבוה יותר מקביעת מומחה בית המשפט. בנסיבות אלה לא נראה לי, כי התנהגות התובע, עת בחר להציג בפני
המל"ל את חוות דעת המומחה מטעמו לפיה נכותו היא בשיעור גבוה מהשיעור שנקבע על ידי מומחה בית המשפט, הינה בחוסר תום לב. ההפך הוא הנכון, לו נמנע התובע מהצגת חוות דעתו בפני
ועדת המל"ל והסתפק בחוות הדעת של מומחה בית המשפט, עליה הוא חולק, ניתן אז לייחס לו חוסר תום לב. אוסיף עוד, כי בדיון שהתנהל בפני
י ביום 27.4.06, הודיע ב"כ התובע, כי הוא המציא למל"ל את חוות דעת המומחה מטעם התובע, וכי טרם ניתנה החלטת המל"ל באשר לנכותו של התובע, באותו דיון, הודיע ב"כ הנתבעות, כי הוא סבור שיש להמציא את חוות דעת מומחה בית המשפט למל"ל והוסיף, כי הוא יפנה למל"ל בעניין.
אוסיף עוד, כי עיון בפרוטוקול ועדת המל"ל
(המצורפת כנספח לתעודת עובד ציבור נ/1)
מלמד, כי הועדה בדקה את התובע בדיקה קלינית, עיינה בחומר רפואי לרבות צילומי רנטגן, התיחסה לחוות דעת מומחה התובע והגיעה למסקנה, כי הממצאים בבדיקתה שונים ממצאי המומחה, וכי השינויים הארטריטיים שתוארו בחוות הדעת היו קיימים כבר בצילום מיום התאונה, לכן לדעתה לא נותרה לתובע נכות. מכאן ברור שמצבו הרפואי של התובע לא נעלם מעיני הועדה, גם אם לא הונחה בפני
ה חוות דעתו של מומחה בית המשפט.

בנסיבות אלה לא מצאתי כל דופי בהתנהגות התובע בכל הקשור לניהול ההליך במל"ל.


לאור האמור, יש לנכות רק את סכום דמי הפגיעה, ששולם בפועל, משוערך להיום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק
(בדומה לחישוב הפסדי העבר של התובע)
, סה"כ 9,000 ₪.

סיכום גובה הנזק
הפסד השתכרות לעבר:

166,000 ₪
הפסד השתכרות לעתיד:
23,000 ₪
כאב וסבל:


35,000 ₪
אובדן זכויות סוציאליות: 5,000 ₪
עזרת צד ג' והוצאות:




5,000 ₪
סה"כ:


234,000 ₪
מסכום זה יש לנכות:
אשם תורם 30%


70,200 ₪
תקבולי המל"ל



9,000 ₪

סה"כ:


154,800 ₪

סיכום
28.
הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 154,800 ₪, וכן הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% מסכום הפיצוי.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין על ידי הנתבעות, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.


ניתן היום, 18 באפריל 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 6748/04 מחמוד עודה נ' חברת נכסי שלמה המלך בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/04/2011)