פסקי דין על ב. מחמוד - עבודות פיתוח ובניה | פסקי דין על מחמוד בדראן | פסקי דין על אופיר פנסטר |

3391-08/08 פ     16/05/2011




פ 3391-08/08 מדינת ישראל נ' ב. מחמוד - עבודות פיתוח ובניה בע"מ, מחמוד בדראן, אופיר פנסטר




לך



st1\:*{behavior: }



בית משפט השלום בנצרת

ת"פ 3391-08-08 מדינת ישראל
נ' ב. מחמוד - עבודות פיתוח ובניה בע"מ
ואח'


16 מאי 2011


בפני
: כב' השופטת – לילי יונג-גפר
, סגנית הנשיא



המאשימה
מדינת ישראל


נגד

הנאשמים
1.
ב. מחמוד - עבודות פיתוח ובניה בע"מ
2.
מחמוד בדראן
3.
אופיר פנסטר
(נדון)

<#2#>
נוכחים
: מטעם המאשימה – עו"ד גיורא עדתו

מטעם הנאשמים – נאשם 2 בעצמו ועו"ד מוחמד בכר


<#3#>
הכרעת דין

כתב האישום וההליכים
1.
כתב האישום מייחס לנאשמים ביצוע עבודת בניה באסבסט ללא אישור בניגוד לתקנה 29(ה) לתקנות בטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות הציבור והעובדים באבק מזיק), התשמ"ד-1984 (להלן:"התקנות") וסעיפים 71א ו- 71 ד לפקודת בריאות העם 1940 (להלן: "הפקודה"). באשר לנאשמים 1 ו-2 מייחס כתב האישום גם ביצוע עבודה בניה באסבסט ללא ציוד מגן אישי מתאים בניגוד לתקנה 5 לתקנות וסעיפים 71א ו-- 71 ד לפקודה וכן ביצוע עבודה באסבסט ללא שילוט אזהרה בניגוד לתקנה 11(ב) לתקנות וסעיף 71א, 71 ד לפקודה.

2.
הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") הינה חברה פרטית מאוגדת כדין, העוסקת בין היתר, בעבודות פיתוח ובניה,
והנאשם 2


הינו המנהלה.
הנאשם 3 מתגורר במשק מס' 102 במושב רמות נפתלי (להלן: "המשק"). ובו החזיק בסככת לול ועליה גג אסבסט בשטח של כ-300 מ"ר (להלן: "הסככה").

3.
על פי הנטען בכתב האישום, התקשר הנאשם 3 עם הנאשמת בהסכם מיום 3.6.04 לפירוק גג הסככה.

בתחילת חודש יוני 2004 או בסמוך לכך, פורק גג האסבסט של הסככה, והוסר ופונה ע"י הנאשם 2 ששימש אז כמנהל עבודה מטעם הנאשמת, וזאת עבור ובהזמנת הנאשם 3. הנאשמים 2 ו-3 ביצעו את העבודה, ללא ציוד מגן אישי מתאים וללא שילוט אזהרה בניגוד לתקנות.

עבודת פירוק גג האסבסט, בוצעה ללא אישור מטעם הוועדה הטכנית.

4.
בתשובתו לכתב האישום ביום 10.2.10, הודה הנאשם 2 בשמו ובשמה של הנאשמת בביצוע עבודה אצל הנאשם 3, אך לטענתו לא הוא פירק את הלול אלא מסר את העבודה לחברו עטאללה זידאן והלה פירק את הלול. כן
אישר שקיבל את התמורה עבור העבודה מן הנאשם 3 שאמר לו שיש אישורים.

5.
ביום 10.6.2010, הופרד הדיון בין הנאשמים 1-2 לבין הנאשם 3. וכן תוקן כתב האישום באופן שהנאשם 3 נוסף לרשימת עדי התביעה.
ביום 1.7.2010 הורשע הנאשם 3, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של ביצוע עבודות באסבסט ללא אישור כמפורט בכתב האישום, ודינו נגזר לקנס בסך 15,000 ₪ והתחייבות בסך 30,000 ₪ להימנע במשך 3 שנים מן העבירה בה הורשע.


הכרעת דין זו ניתנת, איפוא, בעניינם של הנאשמים 1 ו-2.

השאלות שבמחלוקת
6.
כאמור, הודה הנאשם 2 בביצוע העבודה נשוא כתב האישום כמנהלה של הנאשמת 1. מטעם ההגנה לא הובאה כל ראיה, והנאשם ויתר על זכותו להעיד, לאחר שהובהרה לו משמעות אותו ויתור, וממילא לא הוכחה גם הטענה כי העבודה בוצעה בפועל על ידי עטאללה זידאן ולא על ידי הנאשם 2.

7.
בסיכומיו, זנח הסנגור כל טענה בנוגע לעצם ואופן ביצוע העבודה על ידי הנאשמים כפי שנטען בכתב האישום, וכפי שהעידו עדי התביעה. בראשית הסיכומים אמר הסנגור מפורשות כי טענתו היחידה היא כי התביעה לא הוכיחה מעבר לספק את היסודות העובדתיים של העבירות נשוא כתב האישום, ובכך כוונתו להוכחת העובדה כי החומר שפורק הוא אכן אסבסט כהגדרתו בחוק, וממילא, כי בוצעה עבירה כלשהי באופן פירוק וסילוק גג הסככה.

8.
משכך, אמנע מניתוח הראיות להוכחת העובדות המוסכמות, ואתייחס אליהן בקצרה בלבד.
בהמשך, אדון באותן עדויות, בקשר לשאלה אם הוכחה העובדה השנויה במחלוקת – כי העבודה בוצעה אכן באסבסט.





9.
מטעם התביעה העידו מישל מור יוסף, מפקח המשטרה הירוקה במשרד להגנת הסביבה, עידו סמילנסקי, מרכז בכיר לסביבה חקלאית במחוז צפון של המשרד להגנת הסביבה ומפקח אסבסט וכן אופיר פנסטר
, הוא הנאשם 3 (להלן: "פנסטר") אשר העידו על ההתקשרות, על ביצוע העבודה על ידי הנאשמים, על אופן ביצוע העבודה (ללא מסכות או כפפות וללא גידור או שילוט), על האסבסט שנמצא בשטח לאחר הפירוק, היקפו ומצבו – מנותץ ומפורק, והטיפול שניתן לו, וכן הדברים שנשמעו מפי הנאשם 2 באותו מעמד, הן בעל פה והן במסגרת הודעה שנגבתה ממנו (ת/4) בה הודעה למעשה בכל המיוחס לו בכתב האישום, לרבות היות החומר אסבסט. כן הוגשו תצלומים (ת/3 ו- ת/8) של מקום ביצוע העבודה ושברי האסבסט שנותרו בו.
לבסוף הוגשה גם תעודת עובד ציבור של הגב' תמר בר-און (ת/9), ולפיה לא הוגשה לועדה הטכנית לאבק מזיק כל בקשה לאישור עבודות בניה באסבסט בסככה, וכי הנאשם 2 אינו קבלתן בעל אישור הועדה הטכנית לאבק מזיק לביצוע עבודות בניה באסבסט.

10.
תקנה 1 מגדירה "עבודת בניה באסבסט" כך:

"עבודת בניה באסבסט" - לרבות עבודות אחזקה, תיקון, פירוק, הסרה, הריסה, בידוד, ציפוי, הדבקה, הרכבה, שינוע וסילוק פסולת של מבנים, צנרת, דרכים ושבילים המכילים אסבסט בהרכבם".

אין חולק כי העבודה נשוא כתב האישום, אשר כללה פירוק, הסרה וכן שינוע וסילוק פסולת, היא "עבודת בניה באסבסט".


11.
תקנה 5 (א) לתקנות קובעת:

"המעביד יספק לכל עובד בעבודה בחשיפה לאבק מזיק, ציוד מגן אישי מתאים לרבות בגדי מגן, כפפות מגן, משקפי מגן, נעלי מגן וכיסוי לראש, והעובד חייב להשתמש בהם".

תקנה 1 מגדירה "עבודה בחשיפה לאבק מזיק" כך:
""עבודה בחשיפה לאבק מזיק" - ייצור, עיבוד, טיפול, ניסור, אחסון, הרכבה, ציפוי, פירוק, ליטוש, חידוש, טלטול, הובלה, שינוע, ניקוי, חריטה, מילוי, הרקה, העמסה, פריקה או שימוש בחומר, הגורמים להיווצרות אבק מזיק שמקורו בחומר, לרבות עבודת בניה באסבסט" (הדגשה שלי ל.י.ג.).

עבודה באסבסט מחייבת, איפוא, אספקת ציוד מגן אישי כמפורט בתקנה 5 (א) הנ"ל, ואין חולק כי הנאשמים 1 ו -2 לא סיפקו למבצעי העבודה ציוד מגן כנדרש בתקנה 5(א), וכי הנאשם 2 לא השתמש בציוד מגן כאמור.

12.
תקנה 11 (ב) לתקנות קובעת:

"(ב) בכל מקום שבו מתבצעת עבודה באסבסט, או בסיבי אסבסט, חייב המעביד בשילוט בעברית של אזהרה קריאה ובולטת לעין ושאינה ניתנת למחיקה בנוסח הבא:

"זהירות - אבק מזיק! הימנע מיצירת אבק! שאיפת אבק מזיק עלולה לגרום לנזק בריאות חמור! עישון מחמיר את נזק הבריאות! העובדים חייבים להתרחץ ולהחליף את בגדי העבודה לפני היציאה מהמפעל! אסור להוציא בגדי עבודה מהמפעל! העובדים חייבים לעבור בדיקה רפואית תקופתית אצל שירות רפואי מוסמך!".
אין חולק כי לא הותקן במקום שילוט כאמור לעיל.

13.
תקנה 29 (ה) לתקנות קובעת: "לא יבצע אדם עבודת בניה באסבסט, אלא באישור הועדה הטכנית".
אין חולק כי עבודת הבניה נשוא כתב האישום בוצע בלא אישור הועדה הטכנית לאבק מזיק.

14.
התוצאה היא כי בכפוף להוכחת היות החומר ממנו עשוי הגג שפורק – אסבסט, הוכיחה התביעה את כל שאר יסודות העבירות שייחסה לנאשמים: ביצוע עבודות ללא אישור, ביצוע עבודה באסבסט ללא ציוד אישי מתאים וביצוע עבודות באסבסט ללא שילוט אזהרה.

15.
אני קובעת, איפוא, כבר בשלב זה, הן על פי אותן עדויות אשר לא נסתרו בכל ראיה שהיא, לרבות עדות הנאשם 2, ובהתאם להצהרת הסנגור בסיכומיו, כי הוכח האמור בסיפים 1-5 לכתב האישום, למעט העובדה כי החומר ממנו עשוי גג הסככה שפורק הינו אסבסט, ובלשון כתב האישום: כי ביום 3.6.04 התקשר פנסטר עם הנאשמים 1 ו-2 לביצוע פירוק לול במשקו ברמות נפתלי, שעליו גג בשטח של כ- 300 מ"ר. בסמוך לכך פורק הגג, הוסר ופונה על ידי הנאשמת, כשהעבודה מבוצעת על ידי הנאשמים 1 ו-2 לבקשת פנסטר בהתאם לאותו הסכם, בניגוד לתקנות, דהיינו: בלא כפפות וציוד מגן וללא שילוט מתאים, ומבלי שניתן למי מהם אישור הועדה הטכנית לאבק מזיק בהתאם לתקנות. הנאשם 2 נכח במקום בעת ביצע העבודה כמנהל מטעם הנאשמת.



דרך ההוכחה כי החומר שפורק וטופל
היה אסבסט
16.
התקנות מגדירות אבסט כך: "אסבסט" - מינרל טבעי סיבי, לרבות אמוסיט
(amosite)
קריזוטיל
,(chrysotile)
קרוסידוליט
,(crocidolite)
אנתופיליט
,(anthophylite)
טרמוליט
,(tremolite)
אקטינוליט
,(actinolite)
וכן כל תערובת המכילה אחד או יותר מהם לרבות אסבסט-צמנט".
אין חולק כי נטל הוכחת היותו של החומר שנתפס אסבסט, כהגדרתו בתקנות, מוטל על כתפיה של המאשימה, בדרגת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי – דהיינו: מעבר לספק סביר.
האם עמדה התביעה בנטל זה?

17.
כידוע, בענייננו לא נלקחה דגימה של החומר ממנו היה עשוי הגג שפורק, וממילא אין בפני
כל ראיה מדעית בדבר מהותו של החומר והיותו אסבסט, כהגדרתו לעיל.
האם בכך נסתם הגולל על יכולתה של התביעה להוכיח את מהותו של החומר? ובמלים אחרות: האם בדיקה מעבדתית הינה הדרך היחידה להוכחת מהותו של החומר?

18.
אין ספק כי דרך המלך להוכחת מהותו של חומר שנתפס על ידי רשויות החקירה או ניתן היה לתפסו, היא בבדיקתו במעבדה, ובמתן חוות דעת מדעית בדבר טיבו.
אין גם ספק כי זוהי דרך הפעולה הנכונה המתבקשת מרשויות החקירה, שכן היא מאפשרת בירור חד משמעי של טיבו של החומר, לרבות, במידת הצורך, בדיקתו על ידי מומחה מטעם ההגנה, ויש להצטער על כי המאשימה לא השכילה ליטול דוגמא מתוך שאריות החומר שנמצאו במקום, ואשר היה זמין לחלוטין הן לעד מישל בר יוסף והן לעד עידו סמילנסקי. ככל הנראה נמנעו השניים מליטול דגימה משום שהנאשמים לא חלקו על טיבו של החומר, והדברים נראו אותה עת פשוטים וחד משמעיים, אך אין בכך כדי להצדיק את המחדל, וראוי כי גורמי החקירה יטמיעו את החובה לאסוף ראיות ככל הניתן באופן סביר, גם אם באותו שלב מודה חשוד במיוחס לו.

19.
ואולם, דרך הוכחה זו אינה קבועה בחוק כדרך ההוכחה היחידה,
ואין מניעה כי עובדה זו – טיב החומר שבמחלוקת, תוכח גם בראיות נסיבתיות, ובלבד שאלו יובילו למסקנה אחת ויחידה הגיונית, ולפיה החומר הוא אסבסט, כהגדרתו בתקנות. ר' למשל
ע"פ 1888/02
מדינת ישראל
נ' מקדאד מקדאד
, פ"ד נו
(5), 221 ,עמ' 229-230, והפסיקה המאוזכרת שם.

20.
גזירה שווה ניתן ללמוד מפסיקה בענין הוכחת היותו של חומר סם מסוכן. גם כאן, דרך המלך עוברת במעבדת הסמים, ובמתן חוות דעת ולפיה החומר נשוא כתב האישום הינו אכן סם מסוכן, וכך נוהגת התביעה בדרך כלל, כאשר החומר עצמו נתפס על ידי המשטרה. עם זאת, לא פעם ראו בתי המשפט להרשיע נאשמים בעבירות סמים שונות גם כאשר הסם עצמו כלל לא נתפס, וזאת על יסוד ראיות נסיבתיות שהובאו בפני
הם. ר' בענין זה דברים שאמר בית המשפט העליון בע"פ 193/88 יובל אדרי נגד מדינת ישראל
(פורסם בנבו), מפי כב' השופט בייסקי:

"כאשר האישום הוא בעברת סמים, מוטל על התביעה להוכיח כי החומר נשוא כתב האישום הינו סם מסוכן מאלה המפורטים בפקודה. עובדה זו יכולה התביעה לכויח בכל דרך מדרכי ההוכחה המקובלות להוכחת עובדה. "אין התביעה חייבת להוכיח עובדה זו בדרך של בדיקה מעבדתית דוקא. הטלת חובה כזו, לא רק שאינה קבועה בחוק, אלא היא אף תסכל את מטרת החקיקה, ותמנע הרשעתם של עבריינים בהחזקתם סם מסוכן או בשימוש בו רק משום שהם הצליחו להסתיר את הסם, שהשמידו או לכלותו על ידי שימוש".
ר' גם את ע"פ 5036/94 דוד שמרלינג ואח' נגד מדינת ישראל
(פורסם בנבו), שם חוזר בית המשפט העליון, מפי כב' השופט קדמי על אותה הלכה באמרו:
"כפי שכבר נפסק בעבר, ניתן לקבוע כי "חומר" הינו "סם מסוכן" גם ללא

תפיסת החומר ובדיקתו במעבדה, ואין מניעה לכך שקביעה כאמור תיעשה על סמך ראיות

נסיבתיות".
ר' גם דברים דומים בדנ"פ 9222/96 הרצל ציון נגד מדינת ישראל
(פורסם בנבו), מפי כב' הנשיא ברק .

21.
מודעת אני היטב לעובדה כי אחדים מחברי בבתי משפט השלום השונים סברו, שעה שדנו בעבירות באסבסט, כי בהעדר חוות דעת מומחה בדבר בדיקה מעבדתית של החומר השנוי במחלוקת, לא ניתן לקבוע את טיבו, ומשום כך זיכו את הנאשמים שהיו בפני
הם. ר' בענין זה את פסקי הדין של כב' השופט ע.קוטון מבית משפט השלום בחיפה (פ 2337/06 מדינת ישראל
נגד שמנים בסיסיים חיפה בע"מ ואח'), של כב' השופט י' מילנוב מבית משפט השלום בירושלים (ת.פ. 9710/08 מדינת ישראל
נגד בית זית מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח') ושל כב' השופט י' אקסלרד מבית משפט השלום בקרית גת (ת.פ. 1080/08 מדינת ישראל
נגד קיבוץ גברעם ואח', ות.פ. 906/08 מדינת ישראל
נגד פרי אור בע"מ ואח').

22.
ואולם, בכל הכבוד לדעתם של חבריי, דעתי שונה. סבורני כי כפי שניתן להוכיח טיבו של חומר כסם מסוכן בלא בדיקתו במעבדה, ואף בלא שנחזה כלל לעיני הרשות החוקרת, ועל יסוד אמירות ונתונים עובדתיים רלבנטיים, כך ניתן, מקל וחומר, לעשות לגבי אסבסט שהינו חומר בעל מאפיינים ייחודיים, וכאשר מדובר בחומר שנצפה על ידי נציגי רשויות האכיפה המכירים היטב את החומר מעבודתם.
אין משמעות הדבר כי בכל מקרה שבו לא תבוצע בדיקת מעבדה, ניתן יהיה להרשיע נאשם על סמך אמירה בעלמא של עד כלשהו, או אף על יסוד הודאה בלבד של נאשם בחקירתו, ואולם באותה מידה אין לומר את ההפך, דהיינו: כי העדרה של חוות דעת מומחה תביא אוטומטית לזיכויו של נאשם. להבנתי, יש לבחון כל מקרה לגופו, ולבדוק האם יש במסכת הראיות הכוללת כדי להביא לכלל ראיה נסיבתית בדבר טיבו של החומר, באופן אשר ישלול באופן סביר, כל אפשרות אחרת.
ר' בענין זה גישה דומה של בית משפט השלום בכפר סבא בת.פ. 3103/04 מדינת ישראל
נגד ניסים פרג'ון מסחר (1990) בע"מ (פורסם בנבו), שם אומרת כב' השופטת נ' מימון-שעשוע:
"לעניין
מהות החומר בו בוצעו העבודות – הוכח מעדות המפקח קרול כי מלכתחילה איבחן את החומר ממנו עשויים לוחות הגגות שפורקו באתר, על פי נסיונו הרב, כאסבסט צמנט, וכי בדיקות המעבדה שבוצעו במהלך העבודות איששו הנחה זאת".

במקרה זה בוצעו, אמנם, בדיקות מעבדה, אך ניתן להסיק מן הדברים, כי עדותו של מפקח המשרד להגנת הסביבה היתה מקובלת על בית המשפט כראיה לטיב החומר, ולא נפסלה כמקור לקביעה עובדתית בענין זה.

23.
הסנגור הפנה לפסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בת.פ. 9710/08 מדינת ישראל
נגד נחום לוי, שם זיכה כב' השופט י' מילנוב את הנאשם מאחר ובית המשפט סבר כי בהעדר חוות דעת מעבדתית באשר לטיבו של החומר שבמחלוקת, לא עמדה התביעה בנטל ההוכחה כי מדובר באסבסט.
כעולה מהודעת התובע, ערעור שהוגש על ידי המאשימה על פסק הדין (ע"פ 25821-06-10 מדינת ישראל
נגד נחום לוי) נתקבל, והדיון הוחזר לבית משפט השלום.
עם זאת, אין בפסק הדין כדי להועיל בענייננו, שכן בכל הנוגע לאסבסט, נתקבל הערעור לא מן הטעם שבית המשפט סבר שאין צורך בחוות דעת (שכן באותו ענין הוגשה חוות דעת), אלא בשל שאלת הצורך בהוכחת קיומם של סיבי אסבסט באותו מקרה עצמו. כמובן שאין בכך כדי להשליך על השאלה אם יש צורך בחוות דעת לעצם הוכחת קיומו של האסבסט. בית המשפט המחוזי מתבטא, אמנם, בהמשך, בדבר העדר החובה להביא חוות דעת מומחה להוכחת מפגעים, אך זאת בהקשר של הוכחת קיומו של זיהום אוויר.

24.
יש לפנות איפוא, כעת אל מסכת הראיות שהובאה בפני
בתיק זה, ולבדוק האם ניתן לומר שהתביעה הרימה, גם בהעדר חוות דעת, את נטל הוכחת טיבו של החומר ממנו עשוי היה גג הסככה כאסבסט, על יסוד אותן ראיות.


הראיות
25.
העד מישל מור-יוסף, שימש בשנת 2004 כמפקח במשטרה הירוקה במשרד להגנת הסביבה. ביום 1.6.04, קיבל תלונה טלפונית על פירוק גג אסבסט ממבנה לול במושב רמות נפתלי. בשל העדרו מן האזור, נשלח למקום במקומו עידו סמילנסקי, מרכז ענף סביבה חקלאית שהיה מוסמך גם כמפקח וקבלן לעבודות אסבסט (עמ' 9 ש' 1-12).
כעבור שבוע, ביום 6.6.04 הגיע גם הוא עצמו לשטח וצילם תמונות שאותן הציג לנאשמים 2-3 במהלך חקירתם. העד הסביר כי בתמונות נראים שברי אסבסט, ובין היתר, גם לוחות אסבסט שבחלקם היו שלמים, וברקע אחת התמונות נראית משאית שעליה מועמסים שברי לוחות האסבסט. ר' תצלומים ת/2 -ת/3.
דברים אלו נמסרו על ידו הן במזכר שערך בסמוך לפעולות – ת/1, והן בעדותו הראשית.
26.
העד עידו סמילנסקי, משמש כמרכז בכיר לסביבה חקלאית במחוז צפון וזאת מאז ינואר 2000 וכן הוא משמש גם כמפקח אסבסט.
לדבריו, בחודש יוני 2004 התקבלה אצלו תלונה על פירוק לול המכיל אסבסט במושב רמות נפתלי. מאחר והיה במקרה באזור וניגש למקום, שם ראה לול בגודל כ-300 מ"ר, מפורק, עם סככה הרוסה כאשר מרבית לוחות האסבסט מנותצים, שבורים לחלקים קטנים ואפילו "מפוררים", וחלק מלוחות האסבסט שלמים מסודרים בערמות (עמ' 13 ש' 26-31). עוד
הוסיף, כי "כנראה מי שפירק את האסבסט עשה את עבודת הפירוק באמצעות כלים כבדים או בכוח ולא בעדינות כמצופה מקבלן ואיש אסבסט (עמ' 14 ש' 1-4).
העד צילם את המקום ואת לוחות האסבסט השבורים (ר' גיליונות תצלומים ת/8), וניגש למשפחת פנסטר ווידא שהלול שלהם ושהם יודעים אודות ביצוע עבודת הפירוק בחצר האחורית של ביתם. לדבריו, המשפחה אישרו שהלול שלהם וכי הם אחראים לעבודת הפירוק. סמילנסקי, הוציא להם הנחיות ואמר להם כיצד צריך לפרק לול אסבסט כמו זה שלהם (עמ' 14 ש' 10-13).
מאוחר יותר אף שלח מכתב לנאשם 3 בדבר נוהלי עבודות פירוק אסבסט והצורך בקבלת אישור הועד הטכנית.

בחקירתו הנגדית הוסיף, כי הוא שאל את משפחת פנסטר, מי מבצע את העבודה עבורם והם השיבו כי קבלן בנה את הלול תמורת פירוק האסבסט ומכירתו, אך אינו בטוח שזה היה ההסבר בדיוק (עמ' 15 ש' 15-17).

27.
סמילנסקי הסביר בחקירתו הנגדית, כי מבחינת נהלי עבודה, כשהוא מגיע כמפקח למקום בו מתבצעת עבודת אסבסט, הוא אמור לתעד ולהוציא הנחיות לשיפור המצב ולפינוי האסבסט (עמ' 15 ש' 18-21).

לדבריו, הפיקוח מתבצע באמצעות קבלן אסבסט פרטי שהוא היחיד המורשה לפקח על הקבלן וזאת לאחר קבלת אישור הועדה הטכנית. סמילנסקי הוסיף, כי במקרים בהם הוא מקבל אישור מוועדה הטכנית מראש, אז הוא או המשטרה הירוקה, יוצאים לשטח ומוודאים שהעבודות עומדות בתנאי האישור. באשר למקרה נשוא כתב האישום, לא קיבל הודעה מאחר והעבודה בוצעה ללא קבלת אישור הוועדה (עמ' 15 ש' 19-26).

28.
סמילנסקי נשאל בחקירתו הראשית, מדוע צריך להיזהר בזמן ביצוע עבודות פירוק לוחות האסבסט, והשיב, כי אסבסט הינו חומר מסרטן, שכן ישנם סיבים קטנים מאוד הנכנסים לגוף האדם דרך נשימה ונצברים בתוך הריאות. משכך, הוסיף והסביר, העבודה צריכה להיעשות בעדינות ולא ע"י שבירת או ניפוץ הלוחות אלא ע"י הסרה של לוח ועטיפה בפלסטיק פוליאתילן של כל הלוחות, כך שלא יהיה מצב או חשש לשחרור סיבי אסבסט לסביבה (עמ' 14 ש' 4-9).

29.
אופיר פנסטר
, הנאשם 3, הינו הבעלים של הלול. לדבריו הזמין קבלן רשום – הנאשם 2, והשניים ערכו ביניהם הסכם בכתב (ת/5), לפיו מוכר פנסטר את כל חלקי הלול לנאשמת תמורת 2,000 ₪, הנאשמת תפרק את הלול לחלקים ותפנה אותם מן השטח, וזאת תמורת 7,000 ₪. בסיכומו של דבר, היה על פנסטר לשלם לנאשמים סך 5,000 ₪.
עוד הוסכם בסעיף 4 להסכם, כי הנאשמים 1 ו-2 ישאירו יפנו את כל החלקים וישאירו את משטח הבטון והסביבה נקי מכל חלקי הלול. בהמשך מופיע משפט שתכנו אינו ברור בשל ליקוי בצילום, אך הוא כולל את המילה "אסבסט", ולאחריה המלים "פינוי מסודר, ויציג על כך אישורים מתאימים".
אין ספק, איפוא, כי העבודה כללה גם התייחסות לפינוי אסבסט מן המקום, ולהצגת אישורים הקשורים לאסבסט – בין אם לפני ביצוע העבודה ובין אם לאחריה, וכך גם העיד פנסטר (ר' עמ' 22 ש' 11-22).

30.
פנסטר תיאר כיצד פירק הנאשם את האסבסט. לדבריו, פירק תחילה את תריסי הברזל מכל הצדדים, לאחר מכן פירק את הרשתות הפנימיות ואחר כך עבר לפרק את הגג שאותו אי אפשר היה לפרק ללוחות. הוא שבר את הלוחות ופירק את הקונסטרוקציה ויצר מערומים של פסולת, הביא משאית והחל לפנות.

פנסטר הוסיף כי הנאשם התלונן שחשב למכור את הלוחות לצד שלישי אך לא יכול לעשות כן מאחר ושבר אותם (עמ' 23 ש' 16-20).

31.
לגבי התמונות שצולמו במקום,ת/2. הסביר פסנטר כי בתמונה 6 רואים טרקטור ומשטח לול עם שאריות אסבסט על הרצפה, בתמונה 7 רואים מערום של לוחות אסבסט ובתמונה 8 עוד תמונה של משטח הבטון ושאריות של פסולת בניה (עמ' 23
ש' 1-3).
לגבי התמונות ת/8, אישר כי בתמונה 1 רואים את שלב הביניים של הפירוק כשיש עדיין קונסטרוקציה והרבה שברי אסבסט עם קצף כתום שמודבק עליהם, וכך גם בצילום 2. בצילום 3 רואים מערום גדול נוסף של לוחות אסבסט וקצף (עמ' 23 ש' 10-12).

32.
פנסטר נשאל מנין הגיעו לוחות האסבסט הללו, והשיב, כי לפני שנים הקציפו את הגג לצורך בידוד תרמי וזה יצר מקשה אחת. כל הלוחות נדבקו בחומר פלסטי מבפני
ם, ולכן כשפרקו את הגג, שבר אותם הקבלן לחתיכות כי לא ניתן היה לפרק לוח לוח. (עמ' 23 ש' 5-8).

33.
שלושת העדים העידו, איפוא, מפורשות כי החומר שממנו היה הגג עשוי הוא אסבסט, וכי הלוחות המפורקים, לרבות שבריהם, היו אסבסט. על דבריהם אלו חזרו הן בדו"חותיהם, הן בעדויותיהם הראשיות והן בחקירותיהם הנגדיות, לרבות תוך זיהוי החומר בתצלומים.

איש מן השלושה לא נחקר בדבר קביעה זו כי מדובר באסבסט, לא עומת עם קביעתו זו, לא נתבקש להסביר על סמך מה קובע הוא כי מדובר באסבסט, ולא הוטח בפני
ו כל מידע או קושי בדבר קביעה זו.
יצויין כי העד פנסטר העיד בלא נוכחות הנאשם וסנגורו אשר לא התייצבו לדיון, על אף שהנאשם הוזהר כי במידה ולא יתייצב יתקיים הדיון שלא בפני
ו (ר' החלטה מיום 23.1.11, עמ' 21 לפרוטוקול).
חרף זאת, ניתנה לסנגור האפשרות לבקש, תוך 15 יום, לזמן מחדש את העד פנסטר לחקירה, אך בקשה כזו לא הוגשה, ובכך בחר, למעשה, הסנגור, שלא לחקור עד זה כלל בחקירה נגדית.

34.
לענין זה משמעות רבה, שתוצאתה היא חיזוק גרסה זו של העדים, מתוך הנחה שההימנעות מחקירתם הנגדית בנקודה זו נבעה מן החשש שמא יספקו בתשובותיהם חיזוק נוסף לקביעתם זו.
ר' בענין זה דברים שאמר בית המשפט המחוזי בתל אביב בע.פ. 71609/03 אמנון בן זכריה צברי נגד מדינת ישראל
(פורסם בנבו), מפי כב' השופטת (כתארה אז) ברלינר:
"ככלל, יש לעמת עד עם הנקודות הבעייתיות בעדותו.
לכך נועדה החקירה הנגדית שהוכרה מאז ומעולם כספינת הדגל של השיטה האדברסרית.
מטעם זה - אי הצגת שאלה במרבית המקרים, כמוה כהסכמה לדברי העד בנושא זה או אחר, או רצון מכוון שלא לאפשר לעד לתת הסבר מניח את הדעת לשאלה.
התמודדות העד עם השאלה, הסבריו, אופן מתן העדות - הם המכשיר היחיד המצוי בפני
בית המשפט בהכריעו בסוגיה הספציפית שבמחלוקת.
משנשלל מבית משפט מכשיר זה - אין לצפות כי יסיק מסקנות לחובת העד ומהימנות גרסתו".
ר' דברים דומים בע"פ 729/06 דניס רוטקוביץ' נגד מדינת ישראל

)
פורסם בנבו) ובפסיקה עניפה ברוח זו.

35.
התוצאה היא כי אני מקבלת את עדויותיהם של שלושת עדי התביעה בכל הנוגע להיות של החומר נשוא הפירוק – אסבסט. שניים מן העדים הם בעלי מקצוע מנוסים, ובמיוחד העד עידו סמילנסקי, שחלק מהגדרת תפקידו הינה מפקח אסבסט,
תואר שאותו רכש לאחר הכשרה כמתחייב על פי חוק, וכאשר עיסוקו היומיומי בתחום האסבסט מקנה לו ניסיון רב עד כדי מומחיות בזיהויו של החומר.
חוזרת אני שוב על הקביעה כי חוות דעת מעבדתית הייתה חוסכת דיון מפורט זה, ואולם, כאשר מדובר באסבסט, ניתן בהחלט לקבל עדות בדבר טיב החומר, גם בלא חוות דעת כזו. יש לזכור כי חומרים רבים ניתנים לזיהוי ויזואלי בלבד, כמו למשל: עץ, אבן, זכוכית ומתכת (גם אם לא לסוגיהם) וגם האסבסט הינו חומר הניתן לזיהוי ויזואלי, במיוחס על ידי מי שמכיר את החומר, עוסק בו באופן קבוע, ואף רכש הכשרה מקצועית ספציפית בקשר אליו. במיוחד אמורים הדברים לגבי לוחות שבחלקם הגדול היו שבורים, וניתן היה להבחין גם במבנה הפנימי שלהם.

36.
העד השלישי – פנסטר, אינו מומחה בתחום האסבסט, אך הוא זה שרכש את הלוחות כלוחות אסבסט, הזמין אותם, שילם עבורם, קיבלם לחזקתו והתקינם מתוך הבנה מלאה הן מצדו והן מצד מי שסיפק אותם, כי מדובר באסבסט. הלוחות היו מותקנים על הלול במשך שנים, ובהעדר ראיה בדבר חומר דומה ויזואלית לאסבסט, הן בקליפתו החיצונית והן במבנהו הפנימי, אשר מחירו דומה, עמידותו דומה והתנהגותו הכללית דומה לאסבסט, אין בידי אלא מסקנה הגיונית אחת ויחידה, ולפיה מדובר באסבסט.

37.
כפי שיתברר בהמשך, מתחזקת מסקנה זו הן מתוך הודעתו של הנאשם בחקירתו (ת/4) והן מתוך בחירתו שלא להעיד במשפטו ולא להביא כל ראיה מטעמו.


38.
הודעת הנאשם 2
ביום 14.10.04 מסר הנאשם 2 לעד מישל מור-יוסף הודעה באזהרה אשר הוגשה (ת/4).

יצויין כי הסנגור הסכים להגשת ההודעה אך טען שזו נגבתה מהנאשם 2 מבלי לומר לו מה העבירות בהן חשוד ומבלי שהוסברה לו זכותו להתייעץ בעורך דין. לטענתו, גביית ההודעה הייתה אגב זימונו של הנאשם למסור מספר פרטים לגבי עבודה שביצע ארבעה חודשים קודם לכן. הנאשם שיתף פעולה אולם מבלי שידע שהוא חשוד בעבירה. הסנגור הודיע שיטען לענין זה בסיכומיו אך בסופו של דבר זנח את הטענה (עמ' 11 ש' 6).

מכל מקום, בהעדר עדות מטעם הנאשם, ומשזנח הסנגור את טענותיו לענין משקל ההודעה, רואה אני לקבלה כמשקפת נכונה ובאופן מלא את הגירסה שמסר הנאשם 2 בת/4.

39.
לגופו של עניין הנאשם 2 מסר בהודעתו ת/4, כי ביצע עבודות פירוק סככה וזאת על פי הזמנת אופיר פנסטר

ובהתאם לאמור בהסכם ת/5.
הנאשם נשאל בעמ' 2 שורה 8 להודעתו, מאיזה חומר היה עשוי הגג של הלול שאותו פירק, ותשובתו הייתה: "היה אסבסט, לוחות אסבסט ולוחות ברזל והיה מסביב גם ברזלים מסביב ורשתות".
בהמשך, כאשר נשאל בשורה 11, אם כל שטח הגג היה מקורה באסבסט, השיב: "היה קצת איסכורית. 40 מ"ר בערך, והשאר היה אסבסט".
כאשר נשאל מי פירק את גג האסבסט השיב, בשורה 14: "אני, לבד עבדתי ולאט לאט".
לשאלת החוקר מה היתה שיטת עבודתו ומה עשה עם לוחות האסבסט שפורקו, פירט את שיטת עבודתו, ולאחר מכן הוסיף כי הגיעו אנשים מהאיזור וחלק מרמת הגולן ו"שאלו אותי אם אפשר לקחת את האסבסט ושאר חלקים נוספים ונתתי להם כי לא היה לי מה לעשות עם בזה" (עמ' 2 ש' 18-25).
לשאלת החוקר אם עבר הכשרה כלשהי לפירוק אסבסט השיב: "לא, לא למדתי על זה. אני דאגתי לפרק הכל שלם ולא יישבר כי יותר נוח לעבוד עם לוחות שלמים" (עמ' 3 ש' 4-6).

40.
בהמשך ההודעה מציג החוקר לנאשם 2 את לוחות התצלומים, והנאשם אומר בתגובה: "רואים אסבסט, רואים לכלוך, סככה, קצת אבנים". כאשר נשאל כיצד מתיישבת גירסתו ולפיה פירק לוחות שלמים בלבד עם התצלומים המראים שברי לוחות, השיב: "הייתי מוריד עם הכף את לוחות האסבסט. הם היו שלמים אך כשהייתי הופך את הכף היו חלק שנשברו" (עמ' 4 ש' 5-9).

41.
מהודעתו של הנאשם מס' 2 עולה, איפוא, כי הלוחות שפירק זוהו על ידו כלוחות אסבסט, וכך התייחס אליהם שוב ושוב
ובלא כל הסתייגות.

42.
עם סיום פרשת התביעה הודיע ב"כ הנאשמים כי הנאשם 2 לא יעיד. הסנגור מסר כי הוסברה לנאשם משמעות הימנעותו מעדות והתוצאות העלולות לנבוע מבחירתו זו, וגם הנאשם אישר כי הדבר הוסבר לו. כן הודיע הסנגור כי לא יובאו ראיות נוספות מטעם ההגנה.

43.
סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982 קובע:

(א) הימנעות הנאשם מלהעיד עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה וכן סיוע לראיות התביעה במקום שדרוש להן סיוע, אך לא תשמש סיוע לצורך סעיף 11 לחוק לתיקון הראיות (הגנת ילדים), תשט"ו-1955 או לצורך סעיף 20(ד) לחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות.
הימנעותו של הנאשם מלהעיד יש בה כדי לחזק את משקל ראיות התביעה לא רק במובן הפורמלי, כפי שקבע המחוקק בסעיף 162 הנ"ל, אלא גם באופן מהותי וממשי ביותר.
לאור העובדה כי הנאשם מסר בהודעתו בחקירה כי החומר בו טיפל היה אסבסט, וכי חזר על הדברים חזור ושנה בביטחון רב, ניתן להניח כי היה מתקשה לחזור בו מגירסה זו במסגרת עדותו, וכי גם אם היה מוסר גירסה ולפיה הוסבר לו שדובר באמונה בלבד ולא בקביעה עובדתית, עדיין חשוף היה לחקירה נגדית, שכתוצאה ממנה היה נאלץ להסביר על שום מה סבר כי המדובר באסבסט, ובכך לחזק את גירסת התביעה ועדיה.
מכל מקום, בהימנעותו מלמסור כל הסבר לגירסה זו, הותיר הנאשם מטעמו אך ורק את אמרתו ת/4, ללא כל הסתייגות ובלא כל אפשרות להפחית ממשקלה.

44.
באותה דרך יש להתייחס את בחירתו של הסנגור להימנע מלהביא ראיות כלשהן מטעמו, ובכלל זה עדות שיש בה כדי להטיל ספק בהיות החומר הנראה בתצלומים ת/2 ו- ת/8 אסבסט. נוכח עדותם הנחרצת של כל עדי התביעה והודעתו התואמת של הנאשם 2, ניתן היה לצפות כי הסנגור יציע אלטרנטיבה לעמדה זו, וכי יספק לבית המשפט את אותו ספק בדבר טיבו של החומר, למשל: בדרך של עדות המצביעה על חומר אחר שעשוי היה להופיע בתצלומים, ושאיננו אסבסט, או בדבר דמיונו של האסבסט לחומר אחר שיתכן והיה במקום.
ההסתפקות באמירה הסתמית כי העדר חוות דעת שוללת את אפשרות הוכחת טיבו של החומר, אין בה די.

מסקנות וסיכום
45.
העולה מכל האמור לעיל הוא כי המסקנה ההגיונית היחידה העולה מתוך הראיות שהובאו בפני
היא, כי החומר שממנו היה עשוי גג הלול אשר פורק, ובהתאם גם הלוחות ושברי הלוחות שנמצאו במקום, היה אסבסט.

46.
ברצוני להבהיר כי למסקנה זו ניתן היה להגיע גם בדרך של הסתמכות על הודאת הנאשם 2 ת/4, שבה הודעה למעשה בכל מה שיוחס לו בכתב האישום, בצירוף דבר מה נוסף, שאותו ניתן היה לקבל הן מעצם החלטתו של הנאשם 2 שלא להעיד, והן מעדויות עדי התביעה בדבר טיבו של החומר. בחרתי שלא ללכת בדרך זו אלא בדרך שבה הלכתי, על מנת שלא להסתמך במסקנותיי באופן מרכזי על הודאת נאשם שנמסרה אולי מתוך אמונה ולאו דווקא ידיעה, ומתוך ויתור על זכות השתיקה שהוקנתה לו במהלך חקירתו.

47.
לעניין הכוונה הפלילית הנדרשת: העבירות המיוחסות לנאשמים הינן עבירות מסוג אחריות קפידה. ר' בענין זה את סעיף 71א(ה) לפקודת בריאות העם 1940, בצירוף סעיפים 53 ו- 62 לפקודה. בכל מקרה: די בכך שהוכחה מודעות הנאשמים לעובדות הרלוונטיות, ובענין זה אין כל ספק, שכן הנאשם 2 הבהיר כבר בהודעתו ת/4 כי ידוע לו שהמדובר באסבסט. הנאשמים מוחזקים, איפוא, על פי חוק כמי שמודעים להוראות החוק בעניין פירוק אסבסט, והטענה לאי ידיעת החוק בעניין פירוק אסבסט איננה פוטרת אותם מאחריות פלילית (סעיף 34יט לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

48.
כפי שהובהר לעיל, הוכיחה התביעה את כל יסודות העבירות המיוחסות לנאשמים, ומשהוכח גם כי החומר הרלבנטי הוא אכן אסבסט, יצאה ידי חובתה.

49.
ומלה אחרונה באשר לאחריותו של הנאשם 2 כנושא משרה בתאגיד – הנאשמת 1: אין חולק כי הנאשם 2 היה בעליה ומנהלה של הנאשמת 2, ומשכך, חלות עליו כל החובות המוטלות על נושא משרה (ר' בענין זה את תשובת הנאשם 2 לכתב האישום ואת הודעתו ת/4, עמ' 1 שורות 3-6). הנאשם ביצע את העבודה בעצמו, כפי שהודה בת/4 אך יחד עם זאת, חלה עליו גם חובה כנושא משרה בנאשמת, ובהעדר ראיות מטעמו, לא הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו זו. למעשה ההפך הוא הנכון (בתשובתו לכתב האישום טען שלא ביצע את העבודה בעצמו, אך מאחר ולא העיד, אין לכך כל ראיה, ועל כן קבעתי על סמך הודאתו ת/4 כי ביצע את העבודה בעצמו).
סעיף 71ד' לפקודה קובע:
71"ד.
(א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 71א על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו - קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לענין סעיף זה, "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה.


(ב) נעברה עבירה לפי סעיף 71א על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובתו לפי הסעיף האמור, אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו".
התוצאה היא כי ניתן להרשיע את הנאשם 2 לא רק בגין מעשיו הישירים במהלך פירוק הגג, אלא בם כמי שהפר חובתו לפקח ולעשות את כל הניתן למניעת עבירות על ידי הנאשמת.

לאור כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשמים 1 ו- 2 בכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.
<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ב באייר התשע"א, 16/05/2011 במעמד הנוכחים.



לילי יונג-גפר
, שופטת
סגנית הנשיא


הוקלד על ידי: חגית דהן







פ בית משפט שלום 3391-08/08 מדינת ישראל נ' ב. מחמוד - עבודות פיתוח ובניה בע"מ, מחמוד בדראן, אופיר פנסטר (פורסם ב-ֽ 16/05/2011)