פסקי דין על "הכשרת הישוב" חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על מחמוד בדראן | פסקי דין על יוסף בדראן |

19069-09/09 עא     21/06/2010




עא 19069-09/09 "הכשרת הישוב" חברה לביטוח בע"מ נ' מחמוד בדראן, יוסף בדראן






בפני
הרכב כב' השופטים:
ר' שפירא
[אב"ד]
כ' סעב

א' קיסרי
המערערת "הכשרת הישוב" חברה לביטוח בע"מ
נגד

המשיבים 1. מחמוד בדראן
, ת"ז 039752712
2. יוסף בדראן
פסק דין
השופט כמאל סעב:

1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין והחלטת ביניים שניתנו בבית משפט השלום בחיפה (כב' הש' כ. גידעון) בת.א. 04-22400 .

2. המשיב הגיש תביעה לקבלת פיצויים בגין פגיעתו בתאונת דרכים. התאונה אירעה ביום 21.6.00, עת טרק דלת אחורית של רכב על ידו הימנית, שכתוצאה ממנה נגרמה לו קטיעה של אצבע רביעית.

3. ביום 15.7.07 ניתנה החלטת בימ"ש קמא בשאלת החבות ובה נקבע כי המשיב הוכיח את גרסתו לעניין נסיבות אירוע התאונה, נסיבות העונות על הגדרת המונח תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "חוק הפלת"ד"). במסגרת ההחלטה בשאלת החבות, חייב בימ"ש קמא את המערערת בתשלום הוצאות למשיב/למערער שכנגד בסך של 5,000 ₪ ומע"מ.

4. ביום 19.8.09 ניתן פסה"ד בשאלת גובה הנזק. בימ"ש קמא דן בכל ראשי הנזק ופסק למשיב פיצויי בסך של 103,647 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.
עיקר העובדות וההלכים:

5. המשיב יליד 23.10.84 נפגע בתאונת דרכים בהיותו בן 16 שנים עת נטרקה הדלת האחורית של רכב מסוג מיצובישי על ידו הימנית.

6. המערערת הכחישה את התרחשות התאונה. לחילופין טענה כי התאונה אירעה בנסיבות אחרות מאלו שנטענו ולחילופי חילופין נטען כי התאונה אינה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה עפ"י חוק הפלת"ד.

7. ביהמ"ש קמא שמע עדויות שני הצדדים לצורך הכרעה בשאלת החבות.

8. מטעם התביעה העידו המשיב עצמו, אביו, המשיב הפורמאלי שהינו אחיו של המשיב והשכן אכרם קבהא כשמטעם המערערת העיד החוקר אילן צדקה.

ההחלטה של בית משפט השלום מיום 15.7.07 - בשאלת החבות

9. בימ"ש קמא קבע לאחר שמיעת הראיות כי המשיב הוכיח את נסיבות אירוע התאונה, נסיבות העונות על הגדרת המונח תאונת דרכים כהגדרתו בדין. בימ"ש קמא התרשם מעדות המשיב העקבית והאמינה עליו, עדות הנתמכת בעדויות נוספות, כך קבע. עוד נקבע כי התיעוד הרפואי ובמיוחד סיכום המחלה תומכים אף הם בגרסת המשיב.

10. בימ"ש קמא קבע כממצא עובדתי שהיד הדומיננטית של המשיב היא יד שמאל.

פסק הדין של בית משפט השלום מיום 19.8.09- בעניין גובה הנזק:-

11. בימ"ש קמא מינה את ד"ר אנגל כמומחה אורטופדי מטעמו. ד"ר אנגל חיווה את דעתו באשר לנכותו של המשיב וקבע שהיא עומדת על 5% לצמיתות. בימ"ש קמא קבע כי הנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית.

12. עוד נקבע כי מדובר במשיב שעובד בעבודה פיזית לכן פגיעתו באצבע פוגעת בכושר השתכרותו לאור אופי עבודתו כעוזר טייח.

13. להלן פירוט ראשי הנזק שנפסקו למשיב:
א. כאב וסבל: 12,882 ₪ (לפי 5% נכות ועוד 3 ימי אשפוז).

ב. הפסד השתכרות לעבר: המשיב היה כבן 16 שנים ביום התאונה. בגיל 18 התחיל לעבוד בעסק המשפחתי כעוזר טייח. השכר ששימש לחישוב ההפסד היה 3,500 ₪ נטו לחודש. נקבע כי מגיל 18 ועד 21 לא נגרם למשיב הפסד שכר בפועל וכי ראש נזק זה מתייחס להפסדיו החל מגיל 21 לפי שכר של טייח מקצועי כפול 5% נכות ובסה"כ:

4,972 ₪ (שכר של טייח מקצועי) x 5% x 46 חודש = 11,436 ₪ .

ג. הפסד השתכרות לעתיד:

4,972 ₪ x 5% x 286.9259214 (מקדם היוון עד לגיל 67) = 71,329 ₪ .

ד. הוצאות רפואיות גלובאליות: 5,000 ₪

ה. עזרה לזולת: 3,000 ₪ .

נימוקי הערעור והערעור שכנגד

עיקרי טיעון מטעם המערערת

14. טעה בימ"ש קמא כשהאמין למשיב כי ידו הדומיננטית הינה יד שמאל, שכן קביעה זו הובילה למסקנה כי גרסת המשיב מהימנה.

לטענת המערערת המומחה הרפואי מטעם בימ"ש קמא קבע חד משמעית שהיד הדומיננטית הינה יד ימין. המומחה הסתמך הן על דבריו של המשיב והן על היקף השרירים שנמדד בכל יד.

קביעה זו מקעקעת את גרסת המשיב לפיה הוא השתמש בידו הדומיננטית, כטענתו יד שמאל, כדי לסדר את החפצים בתא המטען וכשיד ימין מונחת על משקוף הדלת. (חשוב להדגיש שבימ"ש קמא דחה טענה זו של המערערת וקבע כי לאור "השכלתו הנמוכה" של המשיב, ככל הנראה, הוא התבלבל ולא מסר את גרסתו המדויקת למומחה. המשיב העיד בבית משפט קמא ועדותו הייתה אמינה ומקובלת על דעת כב' השופטת שידו השמאלית היא הדומיננטית.

15. ההלכה הקובעת כיום בקשר לנסיבות אירוע התאונה שוללת את היותה של התאונה דנן, כתאונת דרכים כמשמעותה על פי חוק הפלת"ד. בעניין זה מפנה ב"כ המערערת לפסקי הדין ברע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל (ניתן ביום 20.10.07), (להלן- "פרשת ינטל") וברע"א 5099/08 חסן נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 4.2.09).

לטענת המערערת גם אם פסקי הדין הנ"ל ניתנו אחרי אירוע התאונה עדיין סבורה היא שיש לבטל את פסק הדין של בית משפט קמא ולקבוע שהתאונה איננה תאונת דרכים כמשמעותה בדין.

16. לחילופין ולעניין הנזק, נטען כי מדובר בפיצויי מוגזם לאור חוות דעתו של ד"ר אנג'ל שהפגיעה של המשיב איננה משפיעה על יכולת תפקודו ובנסיבות העניין יש לפסוק את הפיצוי על דרך האומדנה.

הודעת הערעור שכנגד

17. טעה בימ"ש קמא עת העריך את נזקי המשיב על בסיס השכר של 4,972 ₪ כשהיה עליו לחשב את נזקי המשיב לפי השכר הממוצע במשק העומד על 7,805 ₪ נטו.

18. בימ"ש קמא טעה עת חישב את ראש הנזק הלא ממוני (כאב וסבל) לפי 5% נכות בלבד ושהיה עליו לפסוק את הפיצוי על בסיס של 10% לאור אופי פגיעתו של המשיב ובהתאם לחוק.

19. בימ"ש קמא טעה עת קבע כי לא נגרם למשיב הפסד השתכרות בחמשת השנים הראשונות, קרי, ממועד התאונה ועד הגיעו לגיל 21. לכן יש להוסיף לראש הנזק של הפסד השתכרות לעבר הסך של 20,000 ₪ .

דיון והכרעה:

20. הדרישה להוכחת ה-"שימוש ברכב מנועי"; נקבע בסעיף 1 לחוק הפלת"ד.

21. סעיף 1 לחוק הפלת"ד מגדיר "שימוש ברכב מנועי" בזו הלשון:

"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

המערערת טוענת כי נסיבות אירוע התאונה אינן מהוות תאונת דרכים כמשמעות המונח בחוק הפלת"ד. על כן, יש לבחון אם האירוע מקיים את אחת מדרכי השימוש שבסעיף 1 הנ"ל?

כפי שנקבע בפסיקה, המונח "נסיעה" הוא בעל רמת הפשטה גבוהה למדי וניתן לפרשו באופן שיכלול מצבים רבים הנופלים לגדרו של המבחן התעבורתי (ראו ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 475 (1996)). במקרה שלפנינו, ברי כי אין מדובר בשימוש העיקרי המהווה "נסיעה", שהרי- נסיעה ממש לא הייתה ואף לא נטען כי הייתה כוונה לנסוע ברכב.

22. על כן, יש לבחון אם מדובר בשימוש לוואי הנופל בדרך הטבע בגדרו של המונח "נסיעה". בהקשר זה, יש לציין את השלכת תיקון מס' 8 על האבחנה בין דרכי שימוש עיקריים ובין שימושי לוואי. עובר לתיקון זה, דינם של השימוש העיקרי ושימושי הלוואי היה אחד, והם נבחנו על פי ייעודו הרגיל והטבעי של הרכב (ראו ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844 (1988)). אולם בעקבות תיקון מס' 8, נשתנה הדין, וראו בעניין זה את דבריו של הנשיא א' ברק ברע"א 8061/95 עוזר יצחק נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532, 569-568 (1996):

"התוכן אשר יש לצקת לשימוש העיקרי ולשימוש הלוואי (או המשני) אינו התוכן שניתן לו לפני תיקון מס' 8. עלינו להתאים את מהותם של השימושים העיקריים ושימושי הלוואי לפרטי ההגדרה של הדיבור "שימוש" ולמבחן התעבורתי המונח ביסוד ההגדרה הבסיסית."

23. ההבחנה בין "שימוש עיקרי" לבין "שימוש לוואי" שנועדה להרחיב את הגדרת "השימוש ברכב" שוב אין לה נפקות, שכן ההבחנה הברורה היום היא בין דרכי שימוש הכלולות ברשימה הסגורה של "דרכי השימוש בחוק לבין אלה שאינו בה" (השוו: א' ריבלין, תאונות הדרכים- דרכי הדין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, 1998, עמ' 156).

24. השאלה בענייננו, היא אפוא, אם יש לראות בסידור חפצים בתא המטען של הרכב חלק טבעי ואינטגראלי מן הנסיעה ברכב, עד שיש לראותו כמקיים את דרישת השימוש כפי שנקבע בהגדרה הבסיסית.

בשאלה זו ובטרם פסיקת בית המשפט העליון והכרעתו בסוגיה, נשמעו דעות שונות והיו מספר גישות ועד לאחרונה הלך הרוח ששרר הן בפסיקה והן בספרות המשפטית נטה לפרשנות מרחיבה של המושג "שימוש ברכב מנועי" וכלל בתוכו אירועים שהקשר בינם לבין ההגדרה היה אקראי ביותר.

על כן, בית המשפט העליון הצר מגמה זו שהסתמנה בפסיקה, וכיום אין עוד חולק כי לפי ההלכה הפסוקה אין לראות בפתיחת תא המטען והכנסת חפצים, כגון קניות לתוכו משום "שימוש ברכב מנועי".

הדברים עולים מפסק דינו של המשנה לנשיאה, כב' השופט ריבלין, שניתן ביום 30/11/06 בפרשת ינטל -(רע"א 9084/05 אגד ואח' נ' יעקב ינטל הנ"ל).

בפרשת ינטל דובר על נהג אוטובוס שנפגע בגופו בעת שביצע סריקה ביטחונית בתוך האוטובוס טרם התחלת הנסיעה. בית המשפט העליון קבע, כי סריקה ביטחונית







עא בית משפט מחוזי 19069-09/09 "הכשרת הישוב" חברה לביטוח בע"מ נ' מחמוד בדראן, יוסף בדראן (פורסם ב-ֽ 21/06/2010)