פסקי דין על אבי אורמן | פסקי דין על יניב שער | פסקי דין על חיים לוונטר |

3567/11 בשפ     22/05/2011




בשפ 3567/11 מדינת ישראל נ' אבי אורמן, יניב שער, חיים לוונטר




החלטה בתיק בש"פ 3567/11



בבית המשפט העליון


בש"פ 3567/11;
בש"פ 3785/11


בפני
:

כבוד השופט
י' דנציגר


המבקשת בבש"פ 3567/11 והמשיבה בבש"פ 3785/11:
מדינת ישראל



נ


ג


ד



המשיב בבש"פ 3567/11:

1. אבי אורמן

המשיב בבש"פ 3567/11 והעורר בבש"פ 3785/11:

2. יניב שער


המשיב בבש"פ 3567/11:

3. חיים לוונטר


בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בבש"פ 3567/11 בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996; וערר של המשיב 2 בבש"פ 3785/11 על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז במ"ת 39375-08-10 שניתנה על ידי כב' השופטת מ' ברנט ביום 16.5.2011

בשם המבקשת:
עו"ד נ' חנאווי
בשם המשיב 1:
עו"ד ר' סוויד
בשם המשיב 2:
עו"ד ח' מלול
בשם המשיב 3:
עו"ד ש' גז

תאריך הישיבה:
י"ח באייר התשע"א (22.5.2011)


החלטה


לפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בבש"פ 3567/11 בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:
חוק המעצרים
), וערר של המשיב 2 במסגרת בש"פ 3785/11, על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת
מ' ברנט
) במ"ת 39375-08-10 מיום 16.5.2011, במסגרתה נעצר המשיב 2 עד תום ההליכים נגדו.

רקע עובדתי לפי כתב האישום
1.
על פי כתב האישום שהוגש נגד שלושת המשיבים, עובר ליום 23.5.2010 הם קשרו ביחד עם אחר או אחרים קשר להביא למותו של איש עסקים מנתניה בשם אייל סופר (להלן:

תוכנית הרצח
). בכתב האישום נטען כי המשיבים 2-1 פנו לגיל כהן (להלן:
גיל
) וביקשו ממנו שישמש כנהגו של המשיב 1 בעת הוצאתה לפועל של תוכנית הרצח בתמורה לסך של 60,000$. עוד נטען כי המשיב 3 אף יצר קשר עם המשיב 1 והפציר בו לבצע את הרצח בהקדם. על פי כתב האישום ביולי 2010 ערכו המשיבים, ביחד עם גיל ואחרים, הכנות לקראת הוצאתה לפועל של התוכנית, במסגרתן סוכם כי המשיב 2 יבצע תצפיות לעבר סופר, גיל ישמש כנהג של המשיב 1 ואילו האחרון יבצע את הירי לעבר סופר, בכוונה להביא למותו. בכתב האישום נטען כי נערכו תצפיות לעבר בתי העסק של סופר וכי הקושרים הצטיידו באופנוע גנוב, בנשק ובתחמושת לצורך ביצוע הרצח. על פי כתב האישום, בתאריך 1.8.2010 החליטו המשיבים 2-1 וגיל כי לצורך ביצוע התכנית המשיב 1 וגיל יעשו שימוש ברכב אחד ואילו המשיב 2 יעשה שימוש ברכב אחר. באותו היום בשעה 18:43 הם יצאו בשני כלי הרכב למלון "כרמל" שבו התאכסנו. בשעה 18:53 הורה המשיב 1 למשיב 2 ללכת לשוק בנתניה ולקנות כפפות. בשעה 19:02 התקשר המשיב 3 למשיב 1 על מנת לוודא שתוכניתם המשותפת תצא לפועל והמשיב 1 הרגיעו באומרו כי הוא נמצא בשטח והתכנית תתבצע עוד באותו יום. בהמשך, כך נטען, נטלו המשיב 1 וגיל את הנשק ובשעה 19:28 נפגשו עם המשיב 2 וקיבלו ממנו את הכפפות, שאותן רכש, על פי הוראתו של המשיב 1. לאחר מכן, המשיב 2 המשיך לעבר מסעדה שבבעלותו של סופר והתמקם בסמוך אליה על מנת לבצע תצפית, תוך שהוא מדווח למשיב 1 בכל אותו הזמן, כאשר הוא וגיל המתינו ברכבם במקום סמוך לבואו של סופר. התוכנית לא צלחה לבסוף, בעקבות מעצרם של המשיבים 2-1 וגיל בידי המשטרה. על רקע האמור לעיל הואשמו השלושה בקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
חוק העונשין)
. כמו כן, למשיבים 2-1 יוחסו גם העבירות הבאות לפי חוק העונשין: ניסיון רצח לפי סעיף 305; נשיאת נשק בלא רשות על פי דין לפי סעיפים 144(ב) ו-29; שינוי זהות רכב או חלק של רכב,לפי סעיף 413ט; וקבלת רכב או חלק גנובים לפי סעיף 413י.

הליכים קודמים
2.
בד בבד להגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס להם בכתב האישום וכי מן המשיבים נשקפת מסוכנות לציבור נוכח חומרת העבירות המיוחסות להם ועברם הפלילי המכביד של משיבים 1 ו-3. במועד הדיון הראשון בעניינם של המשיבים ביום 23.8.2010 טרם הוצאה תעודת חיסיון ולכן באי כוחם של המשיבים לא נחשפו לכל חומרי החקירה. עם זאת,
הסכימו באי כוחם של המשיבים לקיומה של
תשתית ראייתית לכאורה בשלב זה וביקשו דחייה לצורך לימוד הראיות. בית המשפט המחוזי הורה כי המשיבים יעצרו עד להחלטה אחרת ונתן ארכה בת 60 יום לצורך הגשת תעודת חיסיון. במועד הדיון הבא שהתקיים ביום 5.9.2010 טענו באי כוח המשיבים כי טרם הועבר לרשותם כל חומר החקירה והמשך הדיון נקבע ליום 16.9.2010, אולם טרם מועד זה ביקשו באי כוח המשיבים לדחות את הדיון בהסכמת המבקשת, אשר הבהירה כי כל חומר החקירה למעט חומר שנמצא בהליכי חיסיון הועבר להגנה. במועד הדיון הבא שהתקיים ביום 6.10.2010 טענו באות כוח המשיבים 2-1 כי טרם הועבר לידיהן כל חומר החקירה וכי טרם התקבלה תעודת החיסיון. בית המשפט המחוזי קבע כי עד למחרת יוגש חומר הראיות מטעם המבקשת ודחה את המשך הדיון ליום 1.11.2010.
3.
כמו כן, בעניינו של המשיב 3 נערך ביום 6.10.2010 דיון לעניין הראיות לכאורה וביום 13.10.2010 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת

מ' ברנט
) כי בשל חולשת הראיות נגדו אין להשאירו במעצר עד תום ההליכים. עם זאת, בשל עברו הפלילי המכביד והיותו אסיר ברישיון הוחלט לשחררו למעצר בית מלא תחת איזוק אלקטרוני ותנאים מגבילים נוספים. ביום 2.11.2010 קיבל בית משפט זה (השופט
ח' מלצר
) את עררה של המבקשת על החלטת בית המשפט המחוזי לשחרור המשיב 3 למעצר בית. בהחלטת השופט
מלצר
נקבע כי יש בראיות לכאורה נגד המשיב 3 פוטנציאל ראייתי, אף אם עוצמתן אינה גבוהה במיוחד. עוד נקבע כי אין לשחרר את המשיב 3 לחלופת מעצר וזאת נוכח עברו הפלילי המכביד, העובדה כי הוא נדון בשנת 1997 לחמש שנים ותשעה חודשי מאסר בפועל ובשנת 2008 ל-42 חודשי מאסר בפועל והעובדה כי ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בהיותו אסיר ברישיון.
4.
ביום 1.11.2010 דחה בית המשפט המחוזי את הדיון בעניינם של המשיבים 2-1 לאור בקשת הצדדים לצורך הוצאת תעודת חיסיון וסיום העברתו של מלוא חומר הראיות. דיון נוסף שנקבע ליום 17.11.2010 נדחה ליום 15.12.2010 בשל שביתת הפרקליטים ובית המשפט המחוזי קבע כי הדיונים בתיק נדחו בעבר לבקשת באי כוח המשיבים בעיקר בשל העדרה של תעודת חיסיון וכי המבקשת מתבקשת לעשות כל שלאל ידה על מנת שתוצא תעודת חיסיון וניתן יהיה לדון בתיק. לאחר מכן גם הדיון שנקבע ליום 15.12.2010 נדחה לבקשת באת כוח המשיב 2 בשל קיומו של חומר חקירה נוסף שטרם הועבר לעיונה. לאחר מכן, הדיון שנקבע ליום 27.12.2010 נדחה ליום 12.1.2011 לבקשת באות כוחם של המשיבים 2-1 לצורך עיון בחומר החקירה ושקילת צעדיהן לגבי החומר החסוי, כאשר בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי המבקשת תמסור למשיבים פרפראזות לגבי חומר החקירה. כמו כן, ביום 27.12.2010 הוגשה בקשה לעיון חוזר בעניינו של המשיב 3 וביום 3.1.2011 דחתה השופטת

ברנט
את הבקשה. הדיון שנקבע ליום 12.1.2011 נדחה לבקשת המבקשת ליום 7.2.2011 מטעמי מחלה. ביום 7.2.2011 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת
ברנט
) על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים נגדו, וזאת בהסכמת באת כוחו.
5.
הדיון בעניינו של המשיב 2 שנקבע ליום 16.2.2011 נדחה פעמיים בשל עתירה לגילוי ראיה (ממנה חזר לבסוף המשיב 2) ובשל חומר חקירה חדש שטרם נמסר לעיונה של באת כוחו. ביום 23.3.2011 הסכימה באת כוחו של המשיב 2 לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו ובית המשפט המחוזי קיבל את בקשתה כי יוגש בעניינו תסקיר שירות המבחן וכי תיבחן חלופת מעצר. ביום 3.5.2011 נתקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב 2, אשר לא כלל המלצה לשחררו לחלופת מעצר. ביום 16.5.2011 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת

ברנט
) על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים נגדו. בהחלטה נקבע כי גם אם אין בחלופת המעצר שהוצעה כל דופי, אין בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב 2.

טיעוני המבקשת בבש"פ 3567/11
6.
המבקשת טוענת – באמצעות באת כוחה, עו"ד נעימה חנאווי – כי תוכנית הרצח המתוארת בכתב האישום לא יצאה לפועל בשל מעצרם של המשיבים, אשר המעשים אותם ביצעו לכאורה תוכננו בקור רוח ובכך יש כדי להעיד על מסוכנותם הרבה לציבור. עוד נטען כי מסוכנות המשיבים אשר נלמדת מהמעשים המיוחסים להם מתעצמת נוכח עברם הפלילי, כאשר למשיבים 1 ו-3 עבר פלילי מכביד ביותר. לעניין זה מציינת המבקשת כי למשיב 1 הרשעות קודמות בעבירות התפרצות, היזק לרכוש במזיד, הפרת הוראה חוקית, תקיפה, שבל"ר, התחזקות, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נשיאת נשק שלא כדין, סיוע לאחר מעשה וקשירת קשר לפשע. כמו כן נטען כי בגין עבירות אלה ריצה המשיב 1 53 חודשי מאסר בפועל במצטבר. עוד טוענת המבקשת כי חלקו הדומיננטי של המשיב 1 בפרשה יחד עם עברו הפלילי המכביד מצביעים על מסוכנות גבוהה וברורה ועל כן אין כל צורך להורות על הגשת תסקיר שירות המבחן בעניינו. באשר למשיב 2 נטען כי יש לו הרשעה מבית דין צבאי משנת 1994 בגין סירובו לעבור בדיקה לגילוי שימוש בסמים מסוכנים. כמו כן טוענת המבקשת כי המלצת שירות המבחן בעניינו של המשיב 2 הינה המלצה נכונה שאינה מתבססת רק על חומרת העבירה אלא על נתונים נוספים כמו מאפייני אישיותו ונטייתו להיגרר אחרי אחרים. עוד לטענתה, נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות למשיב 2 וחלקו בביצוען מלמדים על מסוכנותו הרבה, שאין ביכולתה של כל חלופת מעצר לאיין. כמו כן נטען לעניין זה כי המשיב 2 מצוי במעגל הפנימי של קשירת הקשר והוא שגייס את גיל לתוכנית הרצח. באשר למשיב 3 נטען כי יש לו הרשעות קודמות בעבירות תקיפה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, חבלה חמורה ופציעה, חבלה במזיד ברכב, החזקת סכין למטרה לא כשרה, שוד מזוין (שתי הרשעות), ניסיון תקיפת אדם לשם שוד בתנאים מחמירים, קשירת קשר לביצוע פשע (שתי הרשעות), איומים, העלבת עובד ציבור והתפרצות למגורים. כמו כן מציינת המבקשת כי המשיב 3 נדון בשנת 1997 למאסר בפועל בן חמש שנים ותשעה חודשים ובשנת 2008 נדון למאסר בפועל בן שלושה חודשים ומאסר בן 12 חודשים במצטבר, כך שבעת ביצוע העבירות המיוחסות לו היה אסיר ברישיון. עוד טוענת המבקשת כי המשיב 3 הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה שניתנה בעניינו, אולם זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. נוכח האמור לעיל טוענת המבקשת כי נקודת האיזון בעניינו של המשיב 3 לא השתנתה ואין מקום לשקול את שחרורו לחלופת מעצר.
7.
המבקשת מציינת כי היא מודעת לכך שטרם התקיימו בתיק ישיבות הוכחות, וזאת בעיקר בשל טענות ההגנה לעניין קבלת חומרי חקירה. לעניין זה טוענת המבקשת כי העיכוב בהוצאת תעודת החיסיון נבע מהיקף חומר החקירה שעליו חל החיסיון וכי כל חומר החקירה המהותי הוגש לבאי כוח המשיבים בסמוך למועד הגשת כתב האישום. באשר לחומר החקירה שהועבר לידי ההגנה לאחר הצגת תעודת החיסיון, טוענת המבקשת כי מדובר בחומר חקירה שאינו מהותי, ועל כן לא היה מקום להגשת בקשות דחייה עד לקבלתו. לטענת המבקשת, בקשות הדחייה שהוגשו על ידי באות כוח המשיבים 2-1 מסרבלות את ההליך המשפטי וגורמות לדחיית ההליך המשפטי העיקרי, כאשר באות כוח המשיבים 2-1 טוענות כי אין ביכולתן לטעון לעניין המעצר עד לקבלת מלוא חומר החקירה. לעניין זה מפנה המבקשת לבש"פ 120/10

פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 24.2.2010), בו קבע השופט
י' עמית
כי עקב ריבויים של הליכים נלווים לתיק העיקרי במשפט פלילי, על המותב הדן בתיק העיקרי לבחון בכל מקרה ומקרה אם יש בהליכים הנלווים כדי להצדיק דחיית המועד למתן תשובה לכתב האישוםאו את מועד שמיעת הראיות בתיק.

10.

14.







בשפ בית המשפט העליון 3567/11 מדינת ישראל נ' אבי אורמן, יניב שער, חיים לוונטר (פורסם ב-ֽ 22/05/2011)