פסקי דין על חסין מוסא אלעבסי מוסא אחמד | פסקי דין על חסין מוסא אחמד מרים אחמד | פסקי דין על חסין מוסא אלעבסי ראבעה אחמד | פסקי דין על חסין מוסא אלעבסי לילה אחמד | פסקי דין על חלק מיורשי המנוחה אמינה אחמד חסין מוסא | פסקי דין על "עמותת אלעד אל עיר דוד" | פסקי דין על האפטרופוס לנכסי נפקדים | פסקי דין על זריפה אלעבאסי | פסקי דין על חסין מוסא אלעבסי זריפה אחמד | פסקי דין על קרעין אחמד שחאדה | פסקי דין על האפוטרופוס לנכסי נפקדים |

4476/03 עא     30/05/2004




עא 4476/03 חסין מוסא אלעבסי מוסא אחמד,חסין מוסא אחמד מרים אחמד,חסין מוסא אלעבסי ראבעה אחמד,חסין מוסא אלעבסי לילה אחמד,חלק מיורשי המנוחה אמינה אחמד חסין מוסא נ' "עמותת אלעד אל עיר דוד",האפטרופוס לנכסי נפקדים,זריפה אלעבאסי,חסין מוסא אלעבסי זריפה אחמד,קרעין אחמד שחאדה,האפוטרופוס לנכסי נפקדים




4


בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית המשפט לערעורים אזרחיים
ע"א 004476/03

ע"א 005067/04
בפני
:
כב' השופט ב' אוקון

כב' השופט י' ענבר

כב' השופטת מ' מזרחי

תאריך:
30/05/2004


בעניין:
1. חסין מוסא אלעבסי מוסא אחמד

2. חסין מוסא אחמד מרים אחמד

3. חסין מוסא אלעבסי ראבעה אחמד

4. חסין מוסא אלעבסי לילה אחמד

5. חלק מיורשי המנוחה אמינה אחמד חסין מוסא

6. יורשי המנוחה נעמה אחמד חסין מוסא אלעבסי
7. אחמד חסין עבסי אנואר קדרי


8. עמותת "אלעד אל עיר דוד"
המערערים בע"א 4476/03



המערערת בע"א 5067/04



נ ג ד



1. "עמותת אלעד אל עיר דוד"

2. האפטרופוס לנכסי נפקדים

3. זריפה אלעבאסי


4. חסין מוסא אלעבסי זריפה אחמד

5. קרעין אחמד שחאדה

6. האפוטרופוס לנכסי נפקדים

המשיבים בע"א 4476/03




המשיבים בע"א 5067/04





פסק דין


1. בין הצדדים בהליך זה ניטשה מחלוקת בנוגע לזכויות הבעלות במקרקעין הידועים כחלקה 60 בגוש 30125 ("המקרקעין"). המערערים בע"א 4476/03 ("המערערים") הם יורשי הבעלים של אותן זכויות, ואילו המשיבה 1, היא המערערת בע"א 5067/04, טוענת כי היא רכשה את הזכויות באותם מקרקעין.

2. המערערים בחרו לפתוח בתביעה לסילוק יד בבית משפט השלום, וזה נדרש להכרעה בשאלת הזכויות כשאלה שבגררא. בפסק-דין יסודי, מעמיק, וערוך כהלכה, שטח בית המשפט את מכלול הסוגיות שהוא נדרש להכריע בהן, וקבע שהמשיבה 1 אכן רכשה זכויות כדין במקרקעין. שני הצדדים לא באו על סיפוקם, וכל אחד מהם הגיש ערעור משלו. היינו דוחים את שני הערעורים על יסוד הוראת תקנה 460 של תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ואם אנו מוסיפים הערות נוספות הדבר נעשה כדי להפיס את דעת הצדדים אשר עשו מאמץ רב בהליך.

3. השתלשלות העברת המקרקעין מיד ליד פורטה על ידי בית המשפט קמא, ואין צורך לשוב ולפרט את הדרך בה הועברו המקרקעין באופן שהצדדים הסתבכו בו כמעט עד צוואר, ודי לציין כי חלק מהקשיים נבע מתעודה שהוציא האפוטרופוס על נכסי נפקדים, לפי חוק נכסי נפקדים, התש"י-1950, לפיה הנכס הוא נכס נפקד, היא תעודה שהתבררה כבלתי מבוססת. למעשה, ניתן לקבוע כי הנכס היה מצוי בבעלותה של פאטמה אל עבאסי, היא אמם של המערערים ושל המשיבה 3, זריפה אחמד חסין אל עבאסי ("זריפה"). האם נפטרה ביום 28.6.82 ("המנוחה").

4. המשיבה 1, עמותת א.ל.ע.ד. אל עיר דוד ("העמותה"), טענה שלזריפה הוענקו כל זכויות המנוחה במקרקעין, וזאת על-פי הסכם ביניהן מיום 25.1.81 ("זכויות המוקנות"). כן הייתה זריפה בעלת חלק מן המקרקעין כיורשת אביה ("הזכויות המורשות"). כל הזכויות, בין אלה שהוענקו לה ובין אלה שהיא ירשה, הועברו לעמותה באמצעות צדדים שלישיים על-פי הסכם מיום 2.3.00 ("ההסכם"). כן טענה העמותה כי היא דיירת מוגנת בנכס, וזאת על יסודו של הסכם עליו היא חתמה עם עמידר. עמידר התיימרה להיות בעלת זכויות במקרקעין על יסוד העברה שנעשתה לה מצד רשות הפיתוח, לאחר שהאפוטרופוס מכר לרשות הפיתוח את המקרקעין בתקופה בה המקרקעין נחשבו לנכס נפקד.

המערערים השיבו על דברים אלה בטענה כפולה. ביחס לזכויות של זריפה כיורשת אביה, הם טענו כי העבירה את זכויותיה לבן אחיה אנואר קדרי אחמד חסין עבאסי ("אנואר"), וזאת על-פי הסכם משנת 97'. הסכם זה קדם להסכם בגדרו הועברו הזכויות הללו לעמותה. ביחס לזכויות זריפה על-פי הקנייה מהמנוחה, טענו המערערים כי האם המנוחה לא יכולה הייתה להעביר את זכויותיה לזריפה מאחר שקודם לכן מונה בבית הדין השרעי אפוטרופוס למנוחה, והעברה מהמנוחה אל הבת זריפה נעשתה שלא בידיעתו ושלא על דעתו.

טענות אלה של הצדדים יצרו תחרות הן ביחס לזכויות המורשות והן ביחס לזכויות המוקנות שזריפה העבירה לעמותה. המערערים העלו טענה נוספת, לפיה זריפה נכפתה לחתום על ההסכם מכוחו הועברו הזכויות לעמותה.

הזכויות המוקנות
5. בית המשפט קבע כממצא כי בית הדין השרעי מינה, על-פי סמכותו, אפוטרופוס למנוחה. בית המשפט קבע, כי האפוטרופוס מונה ביום 9.11.80. אין מחלוקת כי ביסוד המינוי עמדה הקביעה, לפיה המנוחה לא הייתה יכולה דרך קבע או דרך ארעי לדאוג לעניינה, כולם או מקצתם, כמשמעות הדברים בסעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 ("חוק הכשרות"). המנוחה לא הוכרזה כפסולת דין, ולפי הראיות שהיו בפני
בית המשפט גם לא הייתה כזו.

6. מהו דין עסקאות שנעשה על ידי מי שמונה לו אפוטרופוס על-פי סעיף 33(א) (4) לחוק הכשרות, ולאחר מכן ביצע עסקה בכוחות עצמו?

המערערים טענו כי העסקה שביצע היא בטלה בהיותה עסקת מקרקעין, ומכל מקום ניתנת לביטול. העמותה טענה כי אין משמעות למינוי אפוטרופוס, וכי מינוי כזה אינו מגביל את סמכותו של החסוי לבצע עסקאות בכוחות עצמו, ועמדה זו התקבלה על דעת בית המשפט קמא.

7. אכן, מינויו של אפוטרופוס איננו קובע כשלעצמו את מידת השינוי במצבו המשפטי של החוסה. מצבו המשפטי של החוסה נקבע על-פי העילה שבגינה הוא נתפס ככזה. כך, אם מדובר בקטין יחולו הוראות הבטלות או הנפסדות שקבועות בסעיפים 4-7 של חוק הכשרות. אותו דין יחול גם על מי שהוכרז כפסול דין (ראו סעיף 9 לחוק). הגבלות אלה על כוחן המשפטי של הקטין או החסוי אינן נובעות מעצם מינוי האפוטרופוס אלא ממצבם כקטין או כפסול דין. לעומת זאת, מי שמונה לו אפוטרופוס בשל עילות אחרות, למשל מי שאיננו יכול לדאוג לענייניו, איננו מוגבל בכשרותו המשפטית באותה עוצמה. ההסדר ביחס לחסוי כזה נקבע בסעיף 43 של החוק, לפיו "החסוי חייב למלא אחרי הוראות האפוטרופוס בענייני האפוטרופסות שנקבעו על-ידי בית המשפט" ("חיוב לציית").

יוצא שמינוי אפוטרופוס אינו מוביל לבטלות פעולות משפטיות שנעשו על-ידי החסוי. פעולות החסוי חייבות להלום את הוראות האפוטרופוס, ככל שהאפוטרופוס הוציא הוראות כאלה. אי ציות של החסוי כמוהו כאי ביצוע של חיוב המוטל עליו מכוח הדין. אם החסוי התחייב כלפי צד שלישי בניגוד לחיוב לציית, תיווצר תחרות בין שני החיובים, שתוכרע בדרך של היקש על-פי משטר העדיפויות, במתכונת הקבועה בסעיף 9 לחוק המקרקעין או בסעיף 12 לחוק המטלטלין. הוראות אלה כבר פרצו מחוץ למסגרתן והן מופעלות גם ביחס לחיובים שהוטלו מכח הדין. מובן שבכל מקרה יעמדו לחסוי טענות שונות של פגם ברצון. כך יתכן שמי שנקשר בהסכם עם חסוי שאיננו מסוגל לדאוג לענייניו, ייחשף ביתר קלות לטענת עושק כמובנה בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.

8. במקרה זה, בית המשפט קמא הניח כי העסקה שנעשתה בין המנוחה לבין זריפה הייתה מעוגנת ברצונה של המנוחה לדאוג לזריפה, והיתה המשך לפעולה קודמת שעשה האב. בית המשפט קמא ציין כי העסקה עם העמותה השתכללה והסתיימה במסירת החזקה עוד קודם שהועלו טענות הנוגעות לחיוב לציית שהיה מוקדם מבחינת הזמן. בנסיבות אלה, ברור כי לא ניתן להתגבר על ההסכם מכוחו הועברו זכויות זריפה לעמותה, גם אם הזכויות הוקנו לזריפה בניגוד לחיוב לציית.

9. יודגש, כי תוצאה זו איננה יוצרת עוול ואיננה מקפחת את המנוחה או יורשיה. האפוטרופוס שמונה למנוחה לא היה מוסמך לבצע עסקאות על דעת עצמו, והוא העיד על עצמו כי הוא פעל אך ורק לפי מצוותה של המנוחה. מכאן, שעמדת המנוחה היא זו שקבעה לכל דבר ועניין.

בנסיבות אלה, אין אנו צריכים להידרש לטענה נוספת, לפיה האפוטרופוס עצמו ידע כי הזכויות המוקנות הועברו מהמנוחה לזריפה (פסק-הדין, סעיף 45), ואין אנו צריכים להידרש לטענה המבקשת להשתיק את יתר היורשים על יסוד העובדה שהם היו ערים להעברת הזכויות המוקנות מהמנוחה לזריפה או מהעברת הזכויות המוקנות מזריפה לצדדים שלישים.

10. ניתן לאמץ, אם כן, את קביעת בית המשפט קמא, לפיה המערערים לא עלה בידי המערערים לאיין את תוקפת העסקה שהשתכללה בין המנוחה לבין זריפה.

הזכויות המורשות
11. זריפה העבירה את הזכויות המורשות לידי העמותה, ואילו המערערים טוענים כי באותה עת כבר לא היו בידיה זכויות בשל הסכם קודם היא כרתה עם אנוואר. בית המשפט קמא קבע, על יסוד הראיות שבפני
ו, כי ההסכם בין אנוואר לזריפה אפוף חשד כבד ביחס למידת האותנטיות שלו. בית המשפט הצביע על מספר תמיהות ופירכות, ועל יסוד זה הגיע למסקנה שאין לנו יסוד להתערב בה, לפיה לא השתכלל הסכם כזה. די להזכיר את העובדה שאנוואר עצמו איננו חתום על ההסכם, ואת העובדה שזריפה בהודעתה במשטרה הכחישה את הטענה כי היא מכרה את זכויותיה לאותו אנוואר (פסק הדין, סעיפים 30-34).

12. בנסיבות אלה, מבוססת קביעת בית המשפט קמא, לפיה נסיונם של המערערים להתנער מכבילתו של הסכם זריפה בכל הנוגע לזכויות המורשות לא עלה יפה.

טענת כפיה
13. זריפה לא הצליחה לשכנע את בית המשפט כי הייתה נתונה לכפייה בעת שחתמה על ההסכם. בית המשפט הצביע על עדותה הפתלתלה והבלתי משכנעת של זריפה. בית המשפט ציין כי מעמד החתימה על מסמכי העסקה בנוכחות הנוטריון, מעמד אשר צולם בוידאו, איננו משקף ולו ברמז את הטענות בדבר הפחד והאימה שזריפה הייתה שרויה בהם.

למעלה מן הצורך יוער, כי בכל מקרה לא יכולים היו המערערים להצביע על-כך שזריפה ביטלה את העסקה בתוך פרק זמן סביר ממועד סיום אותו מצב של כפייה.

לא נותר אלא לדון בטענות העמותה.

דיירות מוגנת
14. העמותה טענה לדיירות מוגנת מכוח הקנייה שנעשתה על ידי עמידר. העמותה ערה לכך שעמידר קיבלה את הזכויות ממי שהיה נטול זכויות. ואולם, העמותה טוענת כי במקרה זה התקיימו הוראות תקנת השוק. כידוע, תקנת השוק שבחוק המכר חלה רק על מטלטלין מוחשיים, ואינה חלה על מקרקעין, זכויות אובליגטוריות וזכויות קניין רוחני (זמיר, חוק המכר (ירו', 1987, ג' טדסקי - עורך) 691). תקנת השוק ביחס למקרקעין או ביחס לזכויות אובליגטוריות נקבעת בהוראות חוק אחרות. בצדק קבע אפוא בית המשפט קמא כי העמותה אינה יכולה לטעון כי רכשה את זכויותיה ממי שלא היה בעל זכויות.

15. העמותה הוסיפה וטענה, כי בכל מקרה היא זכאית לקבל את אותו חלק במקרקעין המוחזק על ידי זריפה משום שהעמותה רכשה מכוח ההסכם עם זריפה גם חזקה בדירה הכוללת חדר אחד ושירותים בקומה ב' בנכס, ואשר בהם מתגוררת זריפה. טענות אלה הועלו יחד עם טענות של השתק ומניעות וטענות נוספות הנוגעות לטענות פירוק השיתוף. בית המשפט קמא היה ער למכלול הטענות שהועלו בפני
ו, אך סבר שמן הראוי לדחותן. גם מסקנה זו עוגנה כראוי בחומר הראיות. בית המשפט הוסיף ואמר שמן הראוי שיתר השאלות, לרבות פינוי זריפה, יתלבנו אגב הליך נפרד של פירוק שיתוף שבגדרו יובאו בפני
בית המשפט ראיות מספיקות לצורך הכרעה בשאלה זו. גם אנו סבורים כי במקרה מורכב זה מן הראוי לשמור על הסטטוס קוו שנוצר במקום עד לתאריך מוסדר של פירוק השיתוף.

16. אשר על כן, אנו דוחים ערעור המערערים ואת ערעור העמותה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום י' בסיון, תשס"ד (30 במאי 2004), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת









עא בית משפט מחוזי 4476/03 חסין מוסא אלעבסי מוסא אחמד,חסין מוסא אחמד מרים אחמד,חסין מוסא אלעבסי ראבעה אחמד,חסין מוסא אלעבסי לילה אחמד,חלק מיורשי המנוחה אמינה אחמד חסין מוסא נ' "עמותת אלעד אל עיר דוד",האפטרופוס לנכסי נפקדים,זריפה אלעבאסי,חסין מוסא אלעבסי זריפה אחמד,קרעין אחמד שחאדה,האפוטרופוס לנכסי נפקדים (פורסם ב-ֽ 30/05/2004)