פסקי דין על חגי זגורי | פסקי דין על שנית זגורי | פסקי דין על מדינת ישראל - משטרת ישראל | פסקי דין על ציון הללי |

3616/11 בשפ     24/05/2011




בשפ 3616/11 חגי זגורי, שנית זגורי נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, ציון הללי




החלטה בתיק בש"פ 3616/11


בבית המשפט העליון


בש"פ 3616/11



בפני
:

כבוד השופט
י' דנציגר


העוררים:

1. חגי זגורי



2. שנית זגורי



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל - משטרת ישראל

המשיב הפורמאלי:
ציון הללי


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 26.4.11 במ"ת 24039-03-10 שניתנה על ידי כבוד השופטת ט' חיימוביץ

תאריך הישיבה:
י"ד באייר תשע"א (18.5.11)

בשם העוררים:
עו"ד ל' אפשטיין
בשם המשיבה:
עו"ד ר' זוארץ-לוי


החלטה


לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת
ט' חיימוביץ
) במ"ת 24039-03-10 שניתנה ביום 26.4.2011.

רקע עובדתי
1.
העוררת החזיקה ברכב מסוג לנד-קרוזר שנת ייצור 2008 (להלן:

הרכב הישן
), אשר נתפס לצורך חילוט מכוח צו זמני שניתן במסגרת כתב אישום שהוגש נגד העורר (בעלה של העוררת) ונגד נאשמים אחרים בעבירות שונות כולל עמידה בראש ארגון פשיעה ורצח. בהסכם דיוני (להלן:
ההסכם הדיוני
) בין המשיבה לבין העורר נמכר הרכב הישן לאחיה של העוררת (להלן:
המשיב הפורמאלי
) בתמורה לסך של 175,000 ש"ח, אשר הועברו למשיבה חלף הרכב הישן. לימים, מכר המשיב הפורמאלי את הרכב הישן ורכש רכב חדש אשר נרשם על שמו (להלן:
הרכב החדש
). המשיבה תפסה את הרכב החדש בטענה כי מדובר ברכב הרשום באופן פורמאלי בלבד על שם המשיב הפורמאלי, שכן בפועל הרכב החדש נרכש ומומן על ידי העורר ועל כן הוא בר חילוט.

2.
לבית המשפט המחוזי הוגשו שתי בקשות אשר נדונו במאוחד: האחת, בקשת המשיבה לפי סעיף 21 לחוק המאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן:

חוק ארגוני פשיעה
) וסעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח משולב], התשל"ג-1973 (להלן:
הפקודה
), להורות על מכירת הרכב החדש אשר נתפס מכוח צו זמני לצורך חילוט בתום ההליך הפלילי המתנהל נגד העורר; והשנייה, בקשת המשיב הפורמאלי להורות למשיבה להחזיר לידיו את הרכב.

החלטת בית המשפט המחוזי
3.
בא כוחם של העוררים ושל המשיב הפורמאלי הלין על כך שהמשיבה שחררה את הרכב הישן לידי המשיב הפורמאלי כשהוא נקי מכל שיעבוד ומיד מיהרה ותפסה את הרכב החדש שרכש לעצמו בכספי הרכב הישן. לטענתם, מדובר בחוסר תום לב, העולה כדי ביזיון בית משפט. מנגד, בא כוח המשיבה הסכים להפריד את הסך של 175,000 ש"ח מתמורת הרכב החדש לפנים משורת הדין, וזאת בהנחה שהמשיב הפורמאלי יודה כי הרכב החדש בבעלות העורר. בית המשפט המחוזי סבר כי המשיבה זקוקה להצהרת המשיב הפורמאלי כאמור כתנאי להסכמתה לוותר על חלק מתמורת הרכב החדש בסך 175,000 ש"ח, הסך אותו קיבלה במסגרת ההסכם דיוני. זאת, מאחר ומלכתחילה הרציונאל העומד בבסיס התפיסה ומצדיקה הוא שהרכב החדש שייך לעורר ולא למשיב הפורמאלי, ורשום על שם האחרון באופן פיקטיבי בלבד, שכן אחרת לא הייתה קמה עילת התפיסה. עוד נקבע כי הרכב החדש נרכש בסכום של כ-400,000 ש"ח ועל כן המחלוקת היא על היתרה מעבר ל-175,000 ש"ח. בנוסף, ציין בית המשפט המחוזי כי לצורך ההליך שלפניו אין מחלוקת אודות קיומן של ראיות לכאורה נגד העורר בעבירות המיוחסות לו, לרבות עבירת העמידה בראש ארגון פשיעה.

4.
בית המשפט המחוזי קבע כי לפי הפסיקה בנוגע להליך החילוט הפלילי שאלת הבעלות נבחנת באופן מהותי כאשר הרישום הפורמאלי משמש רק כאינדיקציה ראשונית, וכי בשלב זה לא קובע בית המשפט מסמרות בשאלת הבעלות לצורך החילוט אשר תוכרע בתיק העיקרי. באשר למקרה דנן נקבע כי בחינת הראיות לכאורה מלמדת על כך שמירב הזיקות מצביעות על קשר קנייני קרוב יותר בין העוררים לבין הרכב החדש מאשר בין המשיב הפורמאלי לבין הרכב, וזאת, בין היתר, מהטעמים הבאים: הרכב החדש משמש את העוררת באופן בלעדי; למשיב הפורמאלי כלל אין רישיון נהיגה; העוררת היא זו שמכרה בפועל את הרכב הישן לקונה; העוררת הייתה פעילה ברכישת הרכב החדש, שהיה אמור להירשם על שמה בתחילה, אולם משיקוליה הוחלט שירשם על שם המשיב הפורמאלי; למשיב הפורמאלי אין כל מקורות כספיים יוצאי דופן שיכולים לאפשר לו לרכוש רכב יוקרה בסך האמור וחשבונו בבנק הינו ביתרת חובה לפי גרסתו; טענת המשיב הפורמאלי כי קיבל סך של 70,000 ש"ח מהעוררת וסך של 90,000 ש"ח מאביו לצורך רכישת הרכב החדש נטענה בעלמא ללא ראיה מסייעת

.
נוכח זאת נקבע כי מירב הזיקות מצביעות על העוררת כבעלת הרכב ובהעדר ראיה למקורות מימון חוקיים, החזקה לפיה מדובר בכספי ארגון פשיעה עומדת על כנה.
בנוסף, בית המשפט המחוזי קבע כי אין צורך להכריע כעת בטענת בא כוח העוררים והמשיב הפורמאלי לפיה כל התמורה עבור הרכב הישן צריכה להיות פטורה מעיקול, דהיינו עד סך של 245,000 ש"ח. זאת, מאחר שזו תוכרע על ידי המותב שידון בשאלת החילוט.

5.
כמו כן נקבע כי בבש"פ 10015/07

אביטל נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 23.12.2007) (להלן:
עניין אביטל
) בחן בית משפט זה שאלה דומה לשאלה המתעוררת במקרה דנן. בית משפט זה קבע כי על בית המשפט השוקל ליתן צו זמני להבטיח כי הפגיעה בזכויותיו של הנפגע תהיה מידתית כך שלא תעלה על הנדרש להשגת מטרות הצו, וכי יש להעדיף, ככל שהדבר מתאפשר, לנקוט באמצעים חלופיים שיש בהם כדי להבטיח את אפשרות החילוט תוך פגיעה פחותה בקניינו של בעל הרכוש, על פני סעד זמני של תפיסת רכוש והחזקתו עם תום ההליך המשפטי. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי הנסיבות הרלוונטיות הנשקלות במסגרת החילוט, הן סוג הרכוש ומאפייניו והיחס בין שווי הרכוש שלגביו מתבקש הסעד הזמני לבין שווי הרכוש שלגביו בוצעו העבירות המיוחסות לנאשם. עוד צויין כי בעניין
אביטל
מחד יוחסו לנאשם עבירות בהיקף כספי של מיליוני שקלים, ומאידך שני כלי רכב היו הרכוש היחיד שנתפס וניתן היה לשייכם לנאשם. בית משפט זה קבע שם כי הואיל ומדובר בכלי רכב יוקרתיים, תיגרם להם ירידת ערך דרסטית גם אם יוותרו בידי המשטרה וגם אם יוחזרו לשימוש צד ג'. לפיכך, סברה הנשיאה
11.


14.

שמעון











בשפ בית המשפט העליון 3616/11 חגי זגורי, שנית זגורי נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, ציון הללי (פורסם ב-ֽ 24/05/2011)