פסקי דין על ניר פדידה |

8384/99 עפ     02/04/2001




עפ 8384/99 ניר פדידה נ' מדינת ישראל





בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 8384/99

בפני
: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

כבוד השופט א' א' לוי
המערער: ניר פדידה
נגד
המשיבה: מדינת ישראל

ערעור על גזר דין שניתן בת.פ. 261/99
בבית המשפט המחוזי בנצרת מיום 11.11.99
בפני
השופטים: אהרון אמינוף, יצחק כהן,
זיאד הווארי
תאריך הישיבה: ו' בשבט תשס"א (30.1.01)

בשם המערער: עו"ד עומרי ראיד
בשם המשיבה: עו"ד אפרת ברזילי
פסק-דין
השופט א' א' לוי
:


1. העובדות

בעת שהמערער היה בן 21 שנים, הוא הכיר קטינה שאותה עת הייתה בת 13. בין השניים התקיים קשר טלפוני שנמשך כשבוע, ובאחד הימים של חודש מרץ 1999, הוא הפציר בקטינה לפגוש אותו, באמתלה שהוא מבקש לומר לה דבר מה שלא באמצעות הטלפון.

המפגש בין השניים התקיים בשעה 23:00 לערך, והמערער שהגיע עם רכבו הזמין את הקטינה להיכנס, וזו עשתה כן בהניחה ששם הוא יאמר לה את אשר על לבו. אך המערער החל בנסיעה, ולא שעה לבקשתה של הקטינה להחזירה לבית חברתה, שם שהתה עובר למפגש עמו.

המערער הסיע את הקטינה ליער מבודד, שם ביצע בה מעשים מגונים, ואף ניסה להפשיטה מבגדיה, אך היא מנעה זאת על ידי התנגדותה. לאחר כל אלה הסיע המערער את הקטינה לבית חברתה.

2. פסק דינו של בית המשפט המחוזי

המערער הודה בעובדותיו של כתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת, ובעקבות כך הורשע בביצוען של שתי עבירות: חטיפה ומעשה מגונה בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיף 369, ו348-(ב) בשילוב עם סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז1977-.

בהמשך, גזר בית המשפט למערער שלוש וחצי שנות מאסר, מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, וכן חויב לשלם למתלוננת פיצוי בסכום של 10,000 ש"ח. כמו כן הורה בית המשפט כי המערער יהיה בפיקוח שרות המבחן במשך שנה וחצי לאחר שישוחרר ממאסרו.

הערעור מופנה כנגד העונש.

3. נימוקי הערעור

בא-כוח המערער, שעתר להקל בעונש, טען כי הערכאה הראשונה לא ייחסה משקל נאות לגילו הצעיר של שולחו, תקופת מעצר הבית הממושכת בה שהה, ושהמאסר הנוכחי הוא מאסרו הראשון, ולזה נלוות בדרך כלל השלכות קשות על הנדון ובני משפחתו. כמו כן נטען, שלמתלוננת לא נגרם נזק של ממש.

עניין אחר שנטען על ידי בא-כוח המערער, התבסס על תסקירו של שרות המבחן שהוגש לבית משפט קמא, ועל החלטתו של בית המשפט לפנות ולבקש, עוד בטרם טענו הצדדים לעונש, את חוות דעתו של הממונה על עבודות שרות בשאלת התאמתו של המערער לשאת בעונש מאסר בדרך זו.

באשר לתסקיר, טען בא-כוח המערער, כי אף שבהתחלה לא נמצאה דרך לבוא בהמלצה טיפולית, בין היתר על רקע טענתו של המערער שהוא הודה בעבירות שיוחסו לו רק עקב חוסר יכולתו לעמוד בתנאי מעצר (ראה התסקיר מחודש יוני 1999), הרי בתסקיר מאוחר יותר חלה תפנית ביחסו למעשים אשר ביצע במתלוננת, עד ששרות המבחן שינה את עמדתו והמליץ להעמיד את המערער בפיקוחו למשך שנה וחצי.

באשר לפנייה לממונה על עבודות שירות נטען, כי אף שמהחלטת בית המשפט לא משתמע שהוא עתיד ללכת בדרך זו, והנוסח היה מסוייג ("אם נחליט על מאסר בדרך של עבודות שרות"), יצרה ההחלטה בלבו של המערער "צפייה מסוימת שלא ניתן להתעלם ממנה" (בלשון בא-כוחו של המערער).

לנוכח כל האמור נתבקשנו להקל בעונש, בעוד שבא-כוח המשיבה סברה כי העונש הינו ראוי והולם.

4. העונש כשלעצמו איננו חמור כלל ועיקר, ואלמלא הנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון ושל המערער, לא היינו מוצאים להתערב בו.

המערער הוא אדם צעיר, שמעולם לא חטא בעבירות דומות. זהו מאסרו הראשון (בעבר ריצה עונש של מחבוש במסגרת השרות הצבאי). הוא מודה באשמתו מביע חרטה כנה ורצון להשתקם. המגמה החיובית שהחלה להסתמן בהתנהגותו, כפי שהדבר מצא ביטוי בתסקירים המאוחרים שהוגשו לבית המשפט המחוזי, נמשכת, והדבר עולה מתסקיר נוסף של שרות המבחן, אשר הוגש לבית משפט זה בחודש דצמבר 2000. בתסקיר זה חזר שרות המבחן והביע את הדעה, כי המערער "לוקח אחריות על מעשיו ומפיק תועלת מהקשר הטיפולי לשינוי בדפוסי חשיבה והתנהגות בכל הקשור לעבירה". לנוכח כל אלה המליץ שרות המבחן לקצר את מאסרו של המערער, כדי להעביר לו בדרך זו מסר של עידוד וחיזוק, דבר העשוי לסייע בשיקומו כאשר ישתחרר.

את ההמלצה הזו, שגם באת-כוח המשיבה לא דחתה, החלטנו לקבל, ולא בלי היסוס, מתוך תקווה שהמערער יתמיד ללכת בדרך בה החל לצעוד. אנו מקבלים את הערעור, במובן זה שאנו מפחיתים מעונשו של המערער במידת מה ומעמידים המאסר בפועל על שלוש שנים, במקום שלוש וחצי שנים, בעוד שהמאסר על תנאי שנגזר בערכאה הראשונה ישאר על כנו.

באשר לפיצוי בו חוייב המערער - לא נעלמה מעינינו תגובתם-בכתב של הורי המתלוננת, בה מחלו על זכותה של בתם לפיצוי. חרף זאת, לא מצאנו שיש מקום לבטל את החיוב באשר הוא עושה צדק עם הקורבן, ועל כן יהיה זה עניינה של המתלוננת והוריה אם לגבותו או לזנוח אותו.

ש ו פ ט
השופטת ט' שטרסברג-כהן
:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת
השופטת א' פרוקצ'יה
:

אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי
.

ניתן היום, ט' בניסן תשס"א (2.4.01).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט


העתק מתאים למקור
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99083840.o09/אז
5








עפ בית המשפט העליון 8384/99 ניר פדידה נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 02/04/2001)