פסקי דין על מ. כ. אריזות הצפון בע"מ (בפירוק) | פסקי דין על מ. אפרים ובניו | פסקי דין על אפרים מנחם | פסקי דין על דקל שירותי כח אדם | פסקי דין על מוריס כלפון |

2366/02 א     30/05/2004




א 2366/02 מ. כ. אריזות הצפון בע"מ (בפירוק) נ' מ. אפרים ובניו בע"מ, אפרים מנחם, דקל שירותי כח אדם בע"מ, מוריס כלפון




1
בתי המשפט
א 002366/02
בית משפט השלום חיפה
30/05/2004
תאריך:
כב' השופטת יעל וילנר

בפני
:
מ. כ. אריזות הצפון בע"מ (בפירוק)

בעניין:
התובעת
ר. שרגיל

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1. מ. אפרים ובניו בע"מ

2. אפרים מנחם

3. דקל שירותי כח אדם בע"מ

4. מוריס כלפון

5. ניסים כלפון

הנתבעים
3-5 ש. פינקלשטיין ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
בפני
י בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנותה.

רקע בקצרה
1. הנתבעת מס' 1 והנתבעת מס' 3 מחזיקות במניותיה של התובעת בחלקים שווים.
נתבע מס' 2 מחזיק ב-80 מניות של הנתבעת מס' 1 ומנהלה.
יתר בני משפחתו מחזיקים ב-35 מניות של הנתבעת מס' 1.
הנתבע מס' 5 הינו בעל 100 מניות של הנתבעת מס' 3 ומנהלה.
לנתבע מס' 4 סמכויות ניהול בחברה - הנתבעת מס' 3.

התובעת חברה לייצור שיווק ומסחר במוצרי אריזה, הגישה תביעתה זו באמצעות עו"ד ראובן שר גיל, אשר התמנה ביום 31.5.01 כמפרק החברה.

2. עקב סכסוכים שפרצו בין הנתבעים מס' 1 - 4 בנוגע לאופן ניהול התובעת, נחתם ביום 14.10.93 הסכם בין הנתבעת מס' 1 לבין הנתבעת מס' 3 אשר עיקרו הוא חלוקת נכסי התובעת בין בעלי המניות (להלן: "ההסכם").

3. ביום 11.1.94 הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לפירוק התובעת.
ביום 10.7.94 ניתן צו פירוק נגד התובעת.
ביום 5.7.95 התמנו עו"ד דוד קצוטי ועו"ד זנדבק כמפרקי התובעת.
ביום 31.5.01, שוחררו עו"ד קצוטי ועו"ד זנדבק מתפקידם כמפרקי התובעת ובמקומם התמנה עו"ד ראובן שרגיל.

4. לטענת התובעת, ההסכם הינו בלתי חוקי בהיות מטרתו ריקון החברה (התובעת) מנכסיה באופן שלא יעלה בידה לפרוע חובותיה וזאת בניגוד להוראות סעיף 355 לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות") ועל כן עתרה התובעת בתביעתה למתן

פסק דין
הצהרתי לפיו יוצהר כי ההסכם בטל מעיקרו.

עוד עותרת התובעת לצוות על הנתבעים לשלם לה את שוויו הכספי של הציוד שנלקח ממנה והכל כמפורט בהרחבה בכתב התביעה.

5. הנתבעים העלו בכתב הגנתם טענה מקדמית לפיה דין התביעה נגדם להידחות על הסף בשל התיישנות התביעה.

לטענתם, עילת התביעה נולדה במועד החתימה על ההסכם, היינו - 14.10.93.

לחילופין, טוענים הנתבעים כי עילת התביעה נולדה עם ביצוע בפועל של ההסכם, לכל המאוחר ביום 19.12.93 שאז שלח הנתבע מס' 2 הודעת ביטול של ההסכם, בשל הפרה נטענת של הנתבעת מס' 3.

לחילופי חילופין, טוענים הנתבעים כי עילת התביעה נולדה עם הגשת בקשת הפירוק היינו ביום - 11.1.94 וגם במקרה זה התביעה התיישנה.

6. לטענת התובעים, עילת התביעה נולדה רק במועד מתן צו הפירוק היינו ביום - 10.7.94, ולפיכך, מאחר והתביעה הוגשה ביום 8.7.01 טרם התיישנה התביעה במועד הגשתה.
דיון
7. שוכנעתי כי תביעת התובעים התיישנה ועל כן דינה להידחות.

השאלה העומדת להכרעה הינה המועד בו נולדו עילות התביעה; הן העילות החוזיות והנזקיות והן העילות הנוגעות להליכי הפירוק.

התיישנות העילות החוזיות
8. התובעת מבססת את העילות החוזיות בתביעתה על הוראות סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 הדן בחוזה בלתי חוקי והקובע בטלות החוזה מחמת היותו בלתי חוקי.
כן מבססת התובעת את תביעתה על הוראות סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (הסכם שנכרת בחוסר תום לב).

9. עילותיה החוזיות של התובעת כלפי הנתבעים התגבשו במועד עריכת ההסכם, היינו ביום 14.10.93. זהו המועד בו נערך ההסכם הבלתי חוקי ו/או המועד בו הנתבעים פעלו שלא בתום לב.
לפיכך; התביעה - ככל שהינה נוגעת לעילות החוזיות - התיישנה.

גם אם אניח לטובת התובעת כי עילת התביעה נולדה עם ביצועו של ההסכם, אזי התביעה התיישנה שכן ביצועו של ההסכם הופסק לכל המאוחר ביום 19.12.93 - בהודעת הנתבע 2 על ביטולו של ההסכם.

מכל האמור עולה כי העילות החוזיות בתביעה התיישנו זמן רב לפני מועד הגשת התביעה.

התיישנות העילות הנובעות מהליכי הפירוק
10. גם עילות התביעה הנובעות מהליכי הפירוק התיישנו במועד הגשת כתב התביעה.

על פי כתב התביעה, עילות התביעה הנובעות מהליכי הפירוק צומצמו להוראות סעיפים 355 ו-374 לפקודת החברות.
על אף זאת, התייחסה התובעת בתשובתה לבקשה לדחיית התביעה על הוראת סעיף 373 לפקודה הדן בכוונת רמייה.
לפיכך, אין מקום לדון בטענות אלה של התובעת ככל שהינן נוגעות לסעיף 373 לפקודה (בשולי הדברים אעיר כי גם עילות אלה התיישנו).

11. אשר ליתר העילות; לטענת התובעת, מועד תחילת מרוץ ההתיישנות בעילות אלה הינו לכל המוקדם ביום מתן צו פירוק נגד החברה, היינו ביום - 10.7.94.

אין בידי לקבל טענתה זו של התובעת.

12. אני סבורה כי המועד הקובע לעניין הוראות סעיפים 355 ו-374 לפקודה, הינו לכל המאוחר, המועד בו הוגשה בקשת הפירוק היינו ביום 11.1.94.
במועד זה ידעו כבר מפרקיה המקוריים של התובעת - אשר שימשו במועד הנ"ל כבאי-כוחם של הצדדים (עו"ד קטוצי שימש ב"כ הנתבעים 1-2 ואילו עו"ד זנדבק שימש ב"כ הנתבעים 3-5), את העובדות המקימות את עילות התביעה דנן, היינו - טענת אי חוקיות ההסכם.
אדגיש כי בבקשת הפירוק, התייחסו עורכי הדין לטענה זו בדבר בטלות ההסכם מחמת אי חוקיות.

לפיכך, מאחר והעובדות המקימות את עילת התביעה היו ידועות לבאי כוחם של הנתבעים, אשר לימים מונו כמפרקיה של התובעת - יש לדחות את טענת התובעת לפיה העובדות המהוות את עילת התביעה נודעו לה או למי מטעמה, לראשונה רק במועד מתן צו הפירוק.

13. גם אם אניח לטובת התובעת כי מפרקיה הקודמים לא ידעו על אי חוקיותו של ההסכם, הרי שאין ספק כי בשקידה סבירה יכלו הם לגלות זאת ודי בכך כדי לקבוע כי תקופת ההתיישנות תחל ממועד הגשת בקשת הפירוק.
בעניין זה ראה ע"א מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק) נ' יצחק עוזר, פ"ד נא (2) 200:
"אולם, השאלה הרלוונטית היא האם מעשיהם של המנהלים נתגלו או יכלו להתגלות בשקידה ראויה לגורם רלוונטי אחר, כגון מנהלים נוספים שידם לא היתה במעל ואם כן אימתי, שכן מאותו מועד תחל תקופת ההתיישנות לרוץ...

אם לא ניתן היה לגלות את העובדות המעמדיות את עילת התביעה לפני הפירוק, הרי שמועד הפירוק יחשב למועד המוקדם ביותר בו יכלה המפרקת לגלות את העובדות ותקופת ההתיישנות תימנה ממועד זה".

וכן ראה דברי כב' השופטת שטרסברג -
"כי עילת התביעה אינה קמה עם מתן צו הפירוק ואין מועד מתן צו הפירוק מהווה חלק מן העילה.
צו הפירוק יכול להיחשב כמועד המוקדם ביותר לגילוי העובדות המעמידות עילה אם לא נתגלו או לא ניתן היה לגלותן בשקידה ראויה" (הדגשות שלי י.ו).

14. אין להישמע לטענת עו"ד שרגיל, מפרקה הנוכחי של התובעת, כי הוא באופן אישי לא ידע אודות אי חוקיות ההסכם, שכן עו"ד שרגיל נכנס בנעליהם של מפרקיה הקודמים של התובעת לאחר ששוחררו מתפקידם, לכל דבר ועניין.

15. הערה לסיום; אין ממש בטענת מפרק התובעת, עו"ד שרגיל, לפיה במסגרת מינויו כמפרק הורה לו בית המשפט המחוזי לבדוק הגשת התביעה דנן ומכאן מסיק עו"ד שרגיל כי לדעת בית המשפט המחוזי, טרם התיישנה התביעה באותו מועד.

על פניו, אין בהחלטת בית המשפט המחוזי דבר בעניין התיישנות התביעה וכל אשר הורה בית המשפט למפרק הוא לבדוק הגשת התביעה על כל היבטיה, ובין היתר תוך התייחסות להתיישנות התביעה.

מכל מקום, גם אם דעתו של בית המשפט המחוזי היתה כי התביעה טרם התיישנה במועד הנדון, הרי שדעה זו לא הובעה בהחלטתו והיא אינה מהווה קביעה מחייבת.

16. מכל האמור עולה כי ממועד הגשת בקשת הפירוק (11.1.94), חלפו למעלה מ-7 שנים עד מועד הגשת התביעה ולפיכך, התביעה התיישנה.

הדברים האמורים לעיל, נכונים אף ביחס לעלות הנזקיות שנטענו בכתב התביעה.

17. סופו של דבר; תביעת התובעת התיישנה.
התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות נתבעים 3-5 בסכום של 5,000 ₪ + מע"מ.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום י' בסיון, תשס"ד (30 במאי 2004) בהעדר הצדדים.
יעל וילנר
, שופטת
002366/02א 110 אתי דהן








א בית משפט שלום 2366/02 מ. כ. אריזות הצפון בע"מ (בפירוק) נ' מ. אפרים ובניו בע"מ, אפרים מנחם, דקל שירותי כח אדם בע"מ, מוריס כלפון (פורסם ב-ֽ 30/05/2004)