פסקי דין על אחמד זיאד מנסור | פסקי דין על מנסור ממדוע | פסקי דין על הוועדה המקומית לתו"ב | פסקי דין על עיראקי עמאל | פסקי דין על אחמד חסן מנסור ואח' |

31/11 ערר     08/03/2011




ערר 31/11 אחמד זיאד מנסור, מנסור ממדוע נ' הוועדה המקומית לתו"ב, עיראקי עמאל, אחמד חסן מנסור ואח'






ערר מס' 31/11
הרכב ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מיכל גלקין גולן
העמותה לקידום התכנון: אדר' מר שמואל חכים

נציג מתכנן המחוז: מר מוחמד נאטור

נציג ציבור: מר עמירם גלילי

העורר/ים: אחמד זיאד מנסור

מנסור ממדוע

- נגד -
המשיב/ים: 1. הוועדה המקומית לתו"ב
טירה
על ידי עו"ד קאסם
,
2. עיראקי עמאל

אחמד חסן מנסור
על ידי עו"ד מנסור

3. סמיה חאג' יחיא
חאלד מנסור
על ידי עו"ד מאזן דעאס
החלטה
ערר זה הוגש לועדת הערר ללא הפניה להחלטה ספציפית כלשהי של הועדה המקומית לתכנון ובנייה טירה, מהצרופות שצורפו לערר עולה כי ייתכן ומופנית כנגד החלטת הועדה המקומית מיום 24/11/10 לאשר בקשה להיתר למבקשת עיראקי עמל חסן, בחלקה 21 בגוש 7783.

העורר הבהיר כי הוא מתנגד לבנייה ושימוש ברשימה של חלקות מכיוון שיש לו צו מניעה כנגד בנייה ושימוש באותן חלקות. העורר צרף לערר החלטת בית משפט השלום בכפר סבא בתיק אזרחי 6858/97, שם הוצא צו מניעה זמני האוסר על מי מהצדדים לעשות כל מעשה של בניה ו/או שינוי השטחים בחלקות.

המשיבים שנטען כי הם בעלי זכויות נוספים בחלקות שפרט העורר במכתבו, טענו כי מדובר בהליך שאבד עליו הכלח, וכלל התובענה נמחקה ביום 2/2/11.
העורר לא העלה ולו ראשית ראיה בדבר סטייה תכנונית כלשהי מהוראות התוכניות החלות במקרקעין, וכל טענותיו הינן טענות במישור הקנייני.
במסגרת זו טען העורר אף כי המחיקה של אותו הליך נעשתה במסגרת הסדר שלא קוים, ולפיכך למעשה לא נעשה דבר.

אין חולק כי ההתנגדות של העורר הוגשה לפי תקנה 2 ב- ו -ג' לתקנות התו"ב (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל - 1970. והיא אינה התנגדות לפי סעיף 149 לחוק התו"ב. במצב דברים זה לא חל סעיף 152 לחוק ועל כן על דחיית התנגדות העורר אין זכות ערר לועדת הערר. (ר' ד"ר שמואל רויטל דיני התו"ב מהדורה 22, כרך ראשון עמ' 402 )
המקור והבסיס החוקי לזכות הערר לועדת הערר, על החלטה של הועדה המקומית בנושא היתרי בניה, מצוי בסעיף 152 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 בו נאמר:
"(א) (1) הרואה עצמו נפגע מהחלטה של ועדה המקומית או של רשות רישוי מקומית לסרב לתת היתר לפי פרק זה או לדחות התנגדות לפי סעיף 149 (3) רשאי לערור בפני
ועדת הערר תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו החלטה בדבר הסירוב או הדחייה."
בבג"צ 594/89, מועצה אזורית ערבה תיכונה ואח'
נ. המועצה הארצית לתכנון ולבניה ואח'
פד"י מד (1) 565, מול האות ג', נאמר:

"הלכה היא שכשמתכוון המחוקק להעניק זכות ערר, קובע הוא זאת בדבר חקיקה... בענייננו לא הוקנתה זכות כזו לגבי החלטות המועצה. באותם המקרים בחוק התכנון והבנייה, כשרצה המחוקק ליתן זכות להתנגד או לערור, קבע זאת במפורש, ומכאן שבאותם מקרים, כמו בענייננו, כשלא העניק זכות כזו - זכות זו אינה קיימת".

לעניין היקפה של זכות הערר לפי סעיף 152 (א)(1) ראוי להפנות לפסק דינו של כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה דר' ביין, בעת"מ 136/00 צומת האלופים נ' ועדת הערר:

"אינני חולק שזכות הערר ניתנת רק בנושאים שסעיף 149 דן בהם, דהיינו הקלה, שימוש חורג וחלוקה בסטייה מתכנית. כל מה שאני אומר הוא שסעיף 149(3) המדבר על החלטת הועדה בהתנגדות של בעל קרקע או בניין או מחזיק בהם כשהוא מאוזכר בסעיף 152 (א)(1), אינו יכול להתפרש פרשנות מילולית טכנית שאינה מתקבלת על הדעת, לפיה אם עמדה הועדה על המשמר וגילתה סטייה מתכנית ובהמשך מילאה חובתה ועשתה פרסום ובעקבות פרסום זה באה התנגדות ונדחתה, הרי רק אז תינתן לנפגע זכות ערר, ואילו אם הועדה טעתה או אולי הוטעתה לחשוב שאין סטייה כזו, או שהיא אמנם הייתה ערה לצורך בהקלה אך על אף זאת נמנעה מפרסום, או אז, "ייענש" הנפגע בכך שהוא יאלץ לפתוח בהליך בבית המשפט שהוא יקר, מסורבל, ממושך ופחות יעיל מאשר ההליך בפני
ועדת ערר."

וראה גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בעתירה מנהלית 8/97 קרבסי נעמי ואח'
נ. ועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז ירושלים ואח'
בו נאמר:
"למשיבים אין מעמד בהליכי מתן היתר שלא נלוות אליו בקשה לשימוש חורג, הקלה או סטייה, זולת על פי הוראות תקנה 2 ב' ו - ג' לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970 ואם לא קוימו הוראות תקנות אלו... זכותם לפנות במישרין לבית משפט זה..."

כן נפסק בעניין עת"מ (חי) 391/08 תיאטרון הצפון מרכז אומניות הבמה בית העם נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה כדלקמן:

"הכרה בזכות ערר על החלטה למתן היתר לוועדת הערר גם מעבר למסגרת הקבועה בסעיף 152 לחוק התכנון והבנייה, עלולה ליצור קשיים רבים. בהיעדר הוראה המקנה זכות ערר, ומגדירה את הזכאים, העילות וסדרי הדין, עלולות ועדות הערר להיות מוצפות על-ידי עוררים למיניהם המונָעים מאינטרסים שונים ולאו דווקא ענייניים.

הקביעה כי סעיף 12ב(א)(2) לחוק התכנון והבנייה מקנה זכות ערר לכל המעוניין פותחת פתח רחב שעלול לפגוע בהליכי התכנון. יתרה מזו, ועדת הערר היא גוף מקצועי האמון על בדיקת טענות מקצועיות בתחום התכנון והבנייה ובירורן. ועדת הערר אינה אמונה על בירור זכויות להגשת ערר, על הגדרת היקף הנפגעים, על בירור טענות שיהוי, על איזון בין האינטרסים המנוגדים בשאלת זכות הערעור וכדומה. אלו שיקולים לבר-תכנוניים שראוי כי ייבחנו על-ידי בתי משפט ולא על-ידי ועדת הערר.

21.צריך לזכור כי כאשר שוללים את זכות הערר לוועדת הערר, אין פירושו של דבר כי נחסמת דרכו של מי שנפגע או של מי שטוען לאינטרס לגיטימי, לפנות לערכאות שיפוטיות. הדרך להגשת עתירה מינהלית פתוחה, ובית המשפט לעניינים מינהליים ידון בכל עתירה על-פי כללי המשפט המינהלי.
22.אוסיף גם כי הענקת זכות פנייה לוועדת הערר גם למי שאינו זכאי לכך מכוח הוראת סעיף 152 לחוק התכנון והבנייה יוצרת מצב אבסורדי שבו מי שנפגע ישירות מההחלטה, ועל כן עומדת לו זכות ערר על-פי חוק, חייב להגיש עת עררו בתוך המועד הקבוע בחוק (30 יום). לעומתו מי שאינו בין הנפגעים הישירים על-פי סעיף 152 לחוק, רשאי לפנות לוועדה ללא כל מגבלת זמן, ופנייתו כפופה רק למגבלות השיהוי המסורות לשיקול דעת הוועדה. הדבר מעניק לכאורה יתרון דיוני ניכר למי שאינו נמנה מפורשות עם הזכאים להגשת ערר, על פני הזכאים.

איני סבור גם כי לשון סעיף 12ב לחוק מחייבת מסקנה שונה. אמנם סעיף 12ב(א)(1) לחוק קובע כי לוועדה סמכות לדון בכל עניין שבו הוענקה זכות על-פי חוק, ואילו סעיף 12ב(א)(2) אינו מפנה לזכות להגשת ערר נפרדת, אולם מכך אין להסיק הענקת זכות ערר רחבה ללא כל מגבלה. ייתכן שניסוח הסעיף אינו משביע רצון, ויש בהוראת סעיף 12ב(א)(2) משום חזרה מיותרת, אולם אין בכך כדי להעניק זכות כשהדבר אינו נאמר ברורות."

זכות הערר למתנגד ניתנה בחוק רק על החלטה הדוחה התנגדות. אין זכות ערר על עצם ההחלטה לתת היתר, אלא אם מוכח כי אישור הבקשה להיתר כולל סטייה מהוראות התכנית. במקרה זה לא מצאנו כי ההיתר אינו תואם תכנית ולא הוכח כי הוא כולל סטיות ממנה. על כן, לא הייתה לעורר זכות לערר כדין.

הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח מהות טענותיו של העורר שהינן טענות קנייניות.

העובדה היא כי הוצגה בפני
נו החלטה למחוק התובענה מחוסר מעש ואין בדבריו של העורר לכאן או לכאן כדי לשנות מעובדה זו, ככל שהמדובר במסגרת הסדר כולל אשר לא קוים כפי שטען, עליו לפנות לבית המשפט המוסמך בבקשה לסעד מתאים.

יחד עם זאת אנו רואים לנכון להעיר לועדה המקומית שניים:

ראשית, תשומת ליבה של הועדה המקומית להוראות תקנה 2 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) התש"ל-1970, המחייבת חתימת בעל זכות כתנאי לקבלת הבקשה להיתר.

שנית, אנו רואים לנכון לעכב הוצאת ההיתר ב-14 יום נוספים מיום המצאת החלטה זו לצדדים, על מנת לאפשר לעורר לפנות לערכאות המוסמכות בבקשה לסעד זמני או אחר, ככל שימצא לנכון.

בכפוף לאמור, הערר נדחה.
ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי כל חברי הוועדה.

__________ ______________
ניתנה בתאריך 08/03/2011 סמדר בטש הורוביץ מיכל גלקין גולן, עו"ד
מזכירת ועדת הערר יו"ר ועדת הערר

??

??

??

??
4
ערר מס' 31/11









ערר ועדת ערר לתכנון ובניה 31/11 אחמד זיאד מנסור, מנסור ממדוע נ' הוועדה המקומית לתו"ב, עיראקי עמאל, אחמד חסן מנסור ואח' (פורסם ב-ֽ 08/03/2011)