פסקי דין על נחמה בר חמה | פסקי דין על מנהל מס שבח מקרקעין

4604/00 דנא     18/03/2001




דנא 4604/00 נחמה בר חמה נ' מנהל מס שבח מקרקעין




בבית המשפט העליון
דנ"א 4604/00
בפני
: כבוד השופט א' מצא
העותרת: נחמה בר חמה
נגד
המשיב: מנהל מס שבח מקרקעין
עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו
של בית המשפט העליון בע"א 8746/96
מיום 12.6.2000 שניתן על-ידי כבוד
הנשיא א' ברק והשופטים ט' שטרסברג-כהן
וי' אנגלרד
בשם העותרת: עו"ד ר' נתאי
בשם המשיב: עו"ד ע' לינדר
ה ח ל ט ה

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון, בגדרו ישוב בית המשפט וידון בשאלת תוקפה ובצדקת החלתה על עניינה של העותרת של תקנה 2(2)(ב) לתקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה), התשל"ה1974-, שעניינה במיסוי רכישת חלק מן הזכויות בדירת מגורים.

בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

2. העותרת ושתי אחיותיה קיבלו מאביהן, בחלקים שווים ביניהן, דירת מגורים במתנה. העותרת רכשה מאת אחיותיה את חלקיהן בדירה (שני שלישים) במחיר כולל של 66,000 דולר. המשיב (מנהל מס שבח מקרקעין
) שם את שווי הדירה השלמה בסך 125,000 דולר וקבע לעותרת שומת מס רכישה בשיעור שני שלישים מן המס שעשוי היה לחול על רכישת מלוא הזכויות בדירה. העותרת השיגה הן על שומת שווי הדירה והן על שיטת חישוב המס. משנדחתה השגתה עררה, בשני העניינים, לפני ועדת ערר. עררה על שומת שווי הדירה נתקבל, ומחיר הדירה לצורכי מס הועמד על סך 99,000 דולר; ואולם עררה על שיטת חישוב המס נדחה.

3. החישוב שביסוד חיובה של העותרת במס רכישה התבסס על הוראת תקנה 2(2)(ב) הנ"ל, הקובעת לאמור:

"(ב) נמכר חלק מדירה, ישולם חלק מסכום מס הרכישה כאמור בפסקת משנה (א) שהוא כחלק הזכות בדירה הנמכרת ביחס לכל הזכות בדירה."
עקב החלת התקנה חויבה העותרת במס רכישה בסכום יותר גבוה מזה שהיה מוטל עליה, אילו רכשה את מלוא הזכויות בדירת מגורים כלשהי במחיר 66,000 דולר. אילו רכשה את מלוא הזכויות בדירה שמחירה זהה לסכום ששילמה לאחיותיה תמורת חלקיהן בדירה המשותפת, הייתה העותרת מחויבת, בהתאם להוראת תקנה 2(2)(א), במס רכישה מדורג, על-פי מדרגות המס (שבזמן הרלוונטי נקבעו בגוף התקנה) - החל מ0.5%- וכלה ב4.5%- - ביחס לחלקי מרכיביו של המחיר הכולל. בחישוב מס הרכישה, על מכירת חלק מדירה, הובאו בחשבון מדרגות המס הנ"ל רק בחלקן; היינו לפי שיעור החלק הנמכר ביחס למחירו המוערך של הנכס השלם. העולה מן האמור הוא, כי הפעלת תקנה 2(2)(ב) מובילה לתוצאת מס שונה במקרה של מכירת מלוא הזכויות בדירה תמורת מחיר נתון ובמקרה של מכירת חלק מן הזכויות בדירה במחיר זהה. תוצאת המס במקרה השני היא פחות פרוגרסיבית מן התוצאה במקרה הראשון; משמע כי הרוכש חלק מדירת מגורים, במחיר נתון, מחויב בתשלום מס רכישה בסכום גבוה יותר ממי שרוכש את מלוא הזכויות בדירה במחיר זהה.

4. בעררה לפני ועדת הערר טענה העותרת, כי תקנה 2(2)(ב) נועדה למנוע הפחתת מס באמצעות פיצול מלאכותי של הזכויות הנמכרות למספר עיסקאות מכר. כיון שבעיסקתה עם אחיותיה לא דבק רבב של מלאכותיות, הרי שאין התקנה חלה עליה. ועדת הערר מצאה כי בטענת העותרת יש טעם והיגיון, אך לנוכח לשונה הברורה של התקנה, שאינה מבחינה בין מקרים שונים של מכירת חלק מדירה, לא ראתה יסוד לסייג את היקף תחולתה ודחתה חלק זה של הערר.

5. בערעורה על פסק-דינה של ועדת הערר (ע"א 8746/96 נחמה בר חמה
נ' מנהל מס שבח מקרקעין
, פ"ד נד(2), 704) טענה העותרת, כי תקנה 2(2)(ב) בטלה מעיקרא מאחר שנתקנה תוך חריגה מהוראת החוק המסמיך (סעיף 9 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג1963-). בכך ביקשה העותרת מבית המשפט לסטות מהלכת לויט (ע"א 420/77 לויט נ' מנהל מס שבח מקרקעין
, פ"ד לב(1) 793, וד"נ 15/78 לויט נ' מנהל מס שבח מקרקעין
, פ"ד לב(3) 572), בה קיבל בית המשפט (ברוב דעות) את עמדת המשיב, כי התקנה איננה חורגת מגדרי החוק המסמיך. כן טענה - ככל שכבר טענה לפני ועדת הערר - כי המשיב שגה בהחילו את התקנה על עיסקתה עם אחיותיה. כיון שכל אחת מן האחיות העבירה לה את חלקה בדירה במלואו, ברי שאין המדובר בעיסקה מלאכותית הנובעת משיקולים של הפחתת מס.

בפסק הדין נחלקו דעות השופטים. בפסק-דינו של הנשיא, עמו הסכימה השופטת שטרסברג-כהן, נקבע, כי לעניין תקפותה של התקנה אין עילה לסטות מהלכת לויט. כן נקבע, כי גם החלת התקנה על עיסקתה של העותרת עולה בקנה אחד עם החלתה על העיסקה שנדונה בפרשת לויט. עם זאת העיר הנשיא, כי במישור הדין הרצוי שיטת המיסוי שנקבעה בתקנה איננה משביעת רצון, שכן בחלק מן המקרים עליהם היא חלה תוצאת המס הנובעת מהחלתה היא פחות צודקת מאשר במקרים אחרים. אך משלא ראה אפשרות לצמצם את היקף תחולת התקנה בדרך פרשנית, המליץ הנשיא, בשולי פסק-דינו, כי מחוקק המשנה יידרש בהקדם לבחינת דרכים אפשריות לתיקון התקנה. השופט אנגלרד סבר (בדעת מיעוט), כי התקנה אכן חורגת מגדרו של החוק המסמיך, וכי לנוכח הפער הקיים בין ההסדר הקבוע בתקנה לבין הדין הרצוי, מן הראוי שבית המשפט יחזור בו מהלכת לויט ויכריז על בטלות התקנה.

6. בעתירה לקיום דיון נוסף נטען, כי אין להקיש על ענייננו מעניין לויט. שכן, בעוד שלפני שופטי ההרכב בדיון הנוסף בעניין לויט עמדה רק השאלה אם התקנה חורגת מגדרי החוק המסמיך, הרי שהעותרת מבקשת להעמיד לדיון גם את שאלת בטלותה של התקנה מחמת אי-סבירות. מהערת-אגב של השופט ש' אשר, שנמנה עם שופטי הרוב בפרשת לויט, ביקש בא-כוח העותרת להעלות, כי אילו נתבקש להכריע בסבירות החלתה של התקנה על מקרה כדוגמת עניינה של העותרת, אפשר שלעניין תקפות התקנה היה מאמץ גישה הפוכה. תימוכין להצדקת קיומו של דיון נוסף ביקש בא-כוח העותרת למצוא במספר גורמים נוספים: הזמן הרב שחלף מאז פסיקתה של הלכת לויט; התמורה שחוללה חקיקת חוקי היסוד; חשיבותה של הסוגיה המשפטית; המחלוקת גבי תקפות התקנה, שנתגלעה בין השופטים בפרשת לויט, ואשר שבה ונתעוררה גם בין שופטי ההרכב שלפניו נדון ערעורה של העותרת; והסכמת כל שופטי ההרכב, כי ההסדר הקבוע בתקנה איננו משביע רצון. בשל כל אלה, נטען בעתירה, יש מקום לשוב ולעיין בהלכת לויט במסגרת דיון נוסף.

7. דין העתירה להידחות.

אינני מוצא כל שוני בין פרשתה של העותרת לבן המקרה שנדון בפרשת לויט. בשני המקרים דובר בקרובי משפחה, שמכרו את מלוא חלקיהם בדירת מגורים משותפת לבני משפחה אחרים. בשני המקרים העלו הנסיבות בבירור, כי אין המדובר בעיסקה מלאכותית שמטרתה להפחית את נטל המס, אלא בעיסקה בעלת הצדק פנימי. בנסיבות אלו אינני רואה יסוד להבחנה בין השאלות שהועמדו להכרעה בעניינה של העותרת לבין אלו שהועמדו להכרעה בשלבי הערעור והדיון הנוסף בפרשת לויט. גם הערת האגב של השופט אשר, בפרשת לויט, אינה מקימה בסיס להערכה שבא-כוח העותרת ביקש לייסד עליה.

גם ביתר טענותיו של בא-כוח העותרת אין כדי להעמיד עילה לקיום דיון נוסף. מן הראוי לזכור, כי המדובר בשאלה שבעבר כבר נדונה והוכרעה בדיון נוסף. להצדקת בקשתו, לשוב ולהעמידה לדיון נוסף שני, היה על בא-כוח העותרת לשכנעני, בנימוקים חדשים וכבדי משקל, כי קיימים סיכויים ממשיים להוביל לשינוי ההלכה שנפסקה בדיון הנוסף הראשון. זהו רף גבוה במיוחד, וטענות בא-כוח העותרת אינן עוברות רף זה. הטענות אותן העלה כבר נבחנו, לפניי ולפנים, בפסק הדין שלערעור. כפי שהוברר, המצב המשפטי אכן איננו מניח את הדעת, אך, כעולה מפסק-דינו של הנשיא, שינויו של המצב הנוכחי מותנה בתיקונה של התקנה, ואינו יכול להיות מושג בדרך פרשנית.

8. כדאי להזכיר, כי הסדר המיסוי המדורג, שבזמן הרלוונטי לעיסקה נשוא הדיון נקבע בתקנות, נכלל (מאז תיקון החוק בינואר 1995) בסעיף 9 לחוק. גם מדרגות המס שונו בינתיים. ברם, כפי שציין בא-כוחו המלומד של המשיב בתגובתו לעתירה, הרי שאם תידחה העתירה ופסק הדין שלערעור יהפוך לחלוט, יוכל מחוקק המשנה להידרש להערותיו של הנשיא, בדבר חסרונותיו של ההסדר המוכתב בתקנה.

9. אשר על כן הנני מחליט לדחות את העתירה, אך בהתחשבי בנסיבות העניין אמנע מחיוב העותרת בתשלום הוצאות.

ניתנה היום, כ"ג אדר תשס"א (18.3.01).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00046040.f03

5









דנא בית המשפט העליון 4604/00 נחמה בר חמה נ' מנהל מס שבח מקרקעין (פורסם ב-ֽ 18/03/2001)