פסקי דין על שלאעטה חאלד (קטין) | פסקי דין על שלאעטה סברי | פסקי דין על שלאעטה הודא | פסקי דין על חלאילה אוסאמה | פסקי דין על דולב חברה לביטוח |

911/98 א     18/10/2007




א 911/98 שלאעטה חאלד (קטין), שלאעטה סברי, שלאעטה הודא נ' חלאילה אוסאמה, דולב חברה לביטוח בע"מ





בבית-המשפט המחוז בחיפה
ת"א 911/98

בפני
השופטים: כבוד סגן הנשיא גדעון גינת

התובעים: 1. שלאעטה חאלד (קטין)

2. שלאעטה סברי

3. שלאעטה הודא

ע"י ב"כ עו"ד עוזי עמית כהן
, עו"ד איימן אבו רייא

נגד
המשיבים: 1. חלאילה אוסאמה

2. דולב חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד משה זינגר



פ ס ק - ד י ן
פתח דבר
1. התובע מס' 1 (להלן: "התובע") הוא יליד 11.3.1993. ביום 1.1.1998 היה מעורב בתאונת דרכים. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעים חבים לפצות את התובע בגין נזקיו שכתוצאה מתאונה זו (על פי הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים). הצדדים חלוקים ביניהם בכל הנוגע להיקף הנזקים.

2. מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט.

3. הוגשה לבית המשפט חוות דעתו של פרופ' יהודה שפירא, מומחה בתחום נוירולוגיית הילדים. מומחה זה קבע לתובע בתחילה נכות זמנית, ולאחר מכן (ביום 2.9.03) ערך חוות דעת בה קבע לתובע את שיעורי הנכויות הבאות:
א. בגין חולשה במחצית הגוף הימני, נכות בשיעור של 50%.
ב. בגין פיגור שיכלי (בדרגה קלה עד בינונית), נכות בשיעור של 50%.
ג. בגין הפרעה בדיבור, נכות בשיעור של 10%.
ד. בגין הפרעת קשה וריכוז, נכות בשיעור של 10%.
ה. בגין פרכוסים אפילפטיים, נכות בשיעור של 10%.

4. הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה בחוות דעתו של פרופ' שפירא מגיעה לשיעור של 81.78%.

5. עוד נקבעה לתובע, על פי חוות דעתו של פרופ' דן מלר, נכות בתחום הפלסטי בשיעור של 25% שיקלול הנכויות הנוירולוגיות והנכות הפלסטית, מביא לדרגת נכות בשיעור של 86.34%.

6. עוד הוגשה לבית המשפט חוות דעתה של ד"ר א' פרבר. מומחית זו בתחום השיקום התייחסה לצרכיו של התובע. היא התייחסה גם, בתשובותיה לשאלות הבהרה שהופנו אליה, לשאלת קיצור תוחלת חייו של התובע, וקבעה כי קיים אצלו קיצור תוחלת חיים שנע בין 3 ל-5 שנים.

7. בית המשפט קיבל חוות דעת של כלכלן (מר משה קצין), מטעם התובעים; וכן חוות דעת אקטוארית (של מר שי ספיר) מטעם הנתבעים. התובעים הביאו גם לעדות מטעמם (בכפוף להתנגדות הנתבעים) את מר וליד ג'רג'ורה, אשר התייחס לצורך בהתאמת דיור לתובע. כן העידו (בין היתר), בפני
בית המשפט הוריו של התובע (התובעים מס' 2 ו-3), וסבו של התובע (מר טרביה סאלח חוסיין).

8. עוד העיד, בין היתר, מר גדעון האס (מטעם הנתבעים), אשר התייחס לשאלת צרכיו של התובע ועלויותיהם. כמו כן, הגישו הנתבעים (בין היתר) פירוט התשלומים התכופים ששולמו על ידיהם לתובע.

9. אלה הם נתוני היסוד (העיקריים) אשר צריכים לשמש בסיס להערכת נזקיו של התובע.

כאב וסבל
10. אין מחלוקת בין הצדדים כי לאור נכותו ותקופת האישפוז כתוצאה מהתאונה, זכאי התובע לשיעור הפיצוי המקסימלי אותו ניתן לפסוק על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. סכום הפיצוי המגיע לתובע בראש נזק זה מגיע לסך של 220,622 ₪.

הפסדי שכר בעתיד
11. המחלוקת שבין הצדדים בראש נזק זה נוגעת לשיעור הנכות התפקודית שיש לייחס לתובע (בכל הנוגע ליכולת עבודה). אין מחלוקת בין הצדדים כי בסיס החישוב של הפסדי השכר בעתיד יעשה על יסוד השכר הממוצע במשק (וכמובן, כפי שמציינים הנתבעים, יש לבצע ניכוי מס כדין משכר זה).

12. אני מקבל את עמדתם של התובעים כי התובע נעדר יכולת עבודה כליל.

13. אכן, התובע אינו נעדר יכולת תפקודית כלשהי. הוא מסוגל, למשל, ללכת הגם שבמגבלות מסוימות. הוא מסוגל להתלבש, תוך מתן עזרה חלקית. הוא מסוגל לאכול (הגם שהוא מתלכלך תוך כדי אכילה). כל זאת, על פי חוות דעתה של ד"ר פרבר. עם זאת, השאלה שיש לשאול בכל הנוגע לראש נזק זה של הפסדי שכר, אינה כיצד התובע מתפקד בחיי היום יום, אלא האם הוא מסוגל לעבודה כלשהי?

14. ד"ר פרבר מציינת כי התובע מגיע לרמה קוגניטיבית של ילד בגיל של בין ארבע לחמש שנים (גילו של התובע במועד אירוע התאונה נשוא כתב התביעה). לפי דבריה הוא "זקוק לעזרה בכל דבר". התובע אינו יודע חשבון. אינו יודע לחזור אחר ימי השבוע. הוא אינו יודע לקרוא, ויכולתו לספור מוגבלת.

15. ד"ר פרבר בדעה, כי נכותו התפקודית של התובע מגיעה לשיעור של 100%. אמת, קביעת דרגת הנכות התפקודית מסורה תמיד לשיקול הדעת של בית המשפט. עם זאת, אמירתה של מומחית נייטראלית, אשר עוסקת בפגיעות כמו זו של התובע ומתמחה בתחום הרפואה השיקומית, בהחלט יכולה גם היא להוות אינדיקציה לפגיעה החמורה ביכולת התפקוד של התובע.

16. אינני רואה כיצד יוכל התובע להשתלב בעבודה כלשהי.

17. התובע אינו מסוגל לנהל שיחה ממשית עם הסובבים איתו (הוא מדבר במילים בודדות או במשפטים בני שתיים או שלוש מילים, וגם דיבורו זה משובש). הוא אינו בעל יכולת אינטלקטואלית המאפשרת לו לעבוד. הוא אינו מסוגל לעבוד בעבודה הדורשת ממנו מאמץ פיזי (לאור הפגיעה בפלג גופו הימני). הוא אינו מסוגל לעבוד בעבודה הדורשת ממנו יכולת אינטלקטואלית ממשית.

18. התובע אינו זוכר את ימי השבוע. הוא אינו יודע אם מדובר ביום שבו הוא צריך או אינו צריך להתייצב לעבודה. הוא אינו מסוגל לנסוע לעבודה בכוחות עצמו. הוא אינו מסוגל לספור (מעבר לעשר). לא יכול לקרוא. אפילו הנתבעים לא הצביעו על סוג עבודה (כדוגמה) שבה יוכל התובע לעבוד.

19. אני ער לפסיקה שהוצגה על ידי הנתבעים בסיכומיהם. אני גם ער לכך שבתי המשפט ציינו כי ראוי להימנע מקביעה שאדם נעדר כל יכולת עבודה אלא אם כן אין מנוס מכך. לטעמי זהו אחד מאותם מקרים חריגים שבהם אני מתקשה לראות באיזו עבודה בדיוק יוכל לעסוק התובע.

20. כאשר גם הנתבעים אינם יכולים לתת דוגמה לתחום עיסוק שבו יוכל התובע לעבוד, אין לדעתי מחלוקת ממשית, כי התובע נעדר יכולת עבודה. גם אם בעתיד ישתפר מצבו של התובע במידת מה, והוא יוכל לתקשר יותר טוב עם הסביבה או לבצע יותר פעולות, עדיין, בכל הנוגע ליכולת עבודה, אינני רואה את המעסיק שיקבל את התובע לעבודה אצלו.

21. בכל תחום עיסוק יש צורך ביכולת פיזית, ביכולת לקרוא, בתקשורת עם הסביבה ברמה של אדם בוגר. כל אלה אינם קיימים אצל התובע. התובע אינו כשיר לעבודה כשליח. הוא אינו יכול לנסוע בתחבורה ציבורית בכוחות עצמו. הוא לא יכול לקבל הוראות ממשיות כיצד לבצע את המטלות המובאות בפני
ו.

22. יש, איפא, לבצע את חישוב הפסדי השכר של התובע על יסוד ההנחה כי הוא נעדר יכולת השתכרות כליל (קרי, כי נכותו התפקודית בהקשר זה מגיעה לשיעור של 100%).

23. השכר הממוצע במשק (ברוטו) עומד היום על סך של 7,445 ₪. אני מקבל את חישוב הנתבעים לפיו שיעור המס אותו יש לנכות עומד על 9.8% משיעור השכר. לפיכך, השכר לאחר ניכוי מס מגיע לשיעור של 6,715 ₪.

24. הנתבעים מסכימים כי תקופת ההשתכרות של התובע היא בת 49 שנה, מגיל 18 שנה ועד לגיל 67 שנה (מקדם היוון 307.8609). התובע כיום בן 14 שנה. עד הגיעו לגיל 18 לפניו עוד 4 שנים (מקדם היוון כפול 0.8884).

25. לפיכך, הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסדי שכר בעתיד מגיע לסך של 1,836,577 ₪.

תוחלת חיים
26. בטרם דיון בראשי נזק נוספים, ראוי להתייחס לסוגיית תוחלת חייו של התובע. כאן, טוענים הנתבעים, כי יש לערוך את חישוב תוחלת החיים על יסוד האוכלוסיה המוסלמית בארץ (שעמה נמנה התובע), ולא על יסוד תוחלת החיים של כלל האוכלוסיה או האוכלוסיה היהודית.

27. תוחלת החיים של גברים בישראל עומדת בשנת 2006 על 78.5 שנים (על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המופיעים באתר האינטרנט של הלשכה). אכן, קיימת אפשרות לבחינה של תוחלת החיים על יסוד קבוצות דת מסויימות באוכלוסיה (למשל, הפרדה ליהודים ולערבים). תוחלת החיים של 78.5 שנים היא תוחלת החיים הממוצעת של כלל האוכלוסיה (ונמוכה, אגב, מתוחלת החיים אצל יהודים בלבד).

28. אינני מוצא מקום לערוך הבחנה כפי שעושים הנתבעים בסיכומיהם. אמת, ניתן לבחון קבוצות שונות של האוכלוסיה. יש להניח כי אם היינו מבצעים חלוקה של תוחלת החיים לערים שונות היינו מקבלים תוצאות שונות. גם יש להניח כי אם היינו מבצעים חלוקה של תוחלת החיים לשכונות שונות באותה עיר היינו מקבלים תוצאות שונות. קיימות קבוצות אוכלוסיה במעמד סוציו אקונומי גבוה יותר אשר יש להניח כי תוחלת החיים שלהם תהיה גבוהה יותר.

29. חלוקת האוכלוסיה לקבוצות שונות, מעבר להפרדה שבין נשים לגברים, יכולה להיעשות ללא גבולות. כפי שכאן מבקשים הנתבעים לערוך הבחנה בין יהודים לערבים, בתיק אחר תהיה דרישה להבחין בין תושבים של קיבוץ לתושבים של עיר, או בין תושבים של שכונת יוקרה לבין תושבים של שכונת מצוקה.

30. הרי התובעים (למשל) יכולים לטעון בצדק מסויים כי יש להבחין בין ערבים המתגוררים בישוב עירוני (כמו התובע) לבין ערבים המתגוררים בכפרים. אפשר ליצור אינספור הבחנות. אין מקום לערוך הבחנות שכאלה במקרה שבפני
נו. יש לערוך את החישובים השונים על יסוד תוחלת החיים הממוצעת לכלל אוכלוסיית הגברים.

הפרשי פנסיה
32. על פי החישוב המירבי שנערך על ידי התובע הוא זכאי לפיצוי של כ-118,000 ₪ בגין הפרשי פנסיה. עם זאת, חישוב זה אינו מביא בחשבון מספר נתונים:
א. ניכוי המס המתחייב על פי דין.
ב. ההפרשות לקרן פנסיה מהשכר החודשי. הרי חישוב הפסדי ההשתכרות נערך על יסוד השכר הממוצע במשק במלואו. על מנת ליצור קרן פנסיה העובד מפריש תשלומים חודשיים בכל חודש. אם יש לפסוק פיצוי בגין הפסדי פנסיה, הרי יש במקביל להפחית את בסיס החישוב של הפסדי ההשתכרות בעתיד.
ג. קיצור תוחלת חייו של התובע. כאשר בחישוב שנערך על ידי התובעים והכולל התייחסות לקיצור תוחלת החיים יש להביא בחשבון שעל פי העקרונות שהותוו בכל הנוגע לפיצוי בגין "השנים האבודות" של בית המשפט העליון (בפרשת אטינגר) קבע פיצוי רק בגין הפסדי שכר בפועל, ולא התייחס להפסדי פנסיה עד היום.
ד. העובדה כי לא בכל סוג עיסוק קיימת קרן פנסיה, וכי קיימים תחומי עבודה רבים שבהם לעובדים אין קרן פנסיה כלשהי.

33. על פי החישוב שנערך על ידי הנתבעים רק שיעור ההפרשות לקרן פנסיה עולה על שיעור תגמולי הפנסיה העתידיים.

34. במצב דברים זה, יש מקום לפסוק פיצוי גלובאלי בראש הנזק של הפסדי פנסיה. זאת, תוך התחשבות בשני נתונים עיקריים: האחד, כי הנתבעים אינם חולקים על זכאות עקרונית של התובע לתגמולי פנסיה. השני, כי החישוב שנעשה על ידי הנתבעים (ולפיו נבלעים תגמולי הפנסיה בשיעורי ההפרשות) כולל בחובו תוחלת חיים נמוכה יותר מזו שנקבעה על ידי ושיעור נכות תפקודית נמוך יותר מזה שנקבע על ידי.

35. אני פוסק, אם כן, זכות התובע פיצוי בראש נזק זה בשיעור של 30,000 ₪.

שכר אפוטרופוס
36. הנתבעים אינם חולקים על הזכאות העקרונית של התובעים לפיצוי בגין שכר אפוטרופוס לתובע. זאת, לאור קביעתה של ד"ר פרבר כי התובע יזדקק לאפוטרופוס מעת שיגיע לגיל 18 שנה ועד לסוף תוחלת חייו.

37. לדעתי, דרישה זו לפיצוי כוללת בחובה אלמנט מסויים של כפל פיצוי. הרי אין ספק כי חלק גדול מהעזרה שתינתן לתובע לאחר הגיעו לגיל 18 שנה תינתן על ידי הוריו או בני משפחתו. בשל עזרה זו יזכה התובע (להלן) לפיצוי בגין עזרת צד שלישי. הפיצוי בגין שכר אפוטרופוס חופף, במידת מה, את הפיצוי בגין עזרת צד שלישי.

38. אין חפיפה מלאה בין שני התחומים. עזרת צד שלישי ניתנת בעיקרה בשל הצורך של התובע בעזרה בחיי היום יום. בפעולות כמו קניות, הכנת אוכל, רחצה, ועוד. אפוטרופוס, מנגד, מבצע פעולות שונות ואחרות. הוא צריך לטפל בכספים של התובע. במיוחד, במקרה כמו זה שלפנינו, שבו יזכה התובע לכספים סכומים ניכרים, אשר יופקדו להבטחת זכויותיו העתידיות.

39. עלות שכר אפוטרופוס (בשערוך ממועד סיכומי הנתבעים) הינה 867 ₪ לחודש. כאמור תוחלת חייו של התובע היא 74.5 שנה. התובע זקוק לאפוטרופוס מעת הגיעו לגיל 18 שנה ועד לתום תוחלת חייו, קרי לתקופה של 56.5 שנה (מקדם היוון 326.4048). לאחר היוון כפול (מעוד ארבע שנים) החישוב האריתמטי מסתכם בשיעור של 251,411 ₪.

40. לאור האמור לעיל, בדבר קיומו של כפל פיצוי מסויים, אינני סבור כי יש מקום לבצע במקרה זה חישוב אריתמטי. תוך התחשבות בגילם של הוריו של התובע (דהיינו בכך שמגיל מסויים לא יוכלו עוד לשמש אפוטרופוסים לתובע) אני מוצא לנכון להעמיד את שיעור הפיצוי בראש נזק זה על 75% משיערו החישוב האריתמטי. דהיינו, על סך של 188,558 ₪.

עזרת צד שלישי בעבר
41. שני הצדדים מחלקים את תקופת העבר למספר חלקים עיקריים: תקופה של כשנה ממועד אירוע התאונה, בה שהה התובע באישפוז ובשיקום בבית חולים לוינשטיין. לאחר מכן, שהה התובע בביתו (בהשגחה עיקרית של הוריו), וזאת עד שהחל מסגרת טיפולית במכון להתפתחות הילד בצפת, שם שהה כשנה. לאחר מכן שהה כשנה נוספת בבית ספר רגיל בעיר מגוריו (סח'נין). לאחר מכן החל את לימודיו בבית ספר לחנוך מיוחד (גניגר) בחיפה (כשנתיים וחצי לאחר התאונה). מסגרת בה מצוי התובע עד היום.
[ראו תצהיר העדות הראשית של אביו של התובע, סעיפים 19-17].

42. המסגרת הנוכחית בה מצוי התובע הינה מסגרת של לימודים ופעילות בה יכול התובע לשהות מדי יום (למעט סופי שבוע) עד השעה 16:00.

43. בגין התקופה הראשונה (בה שהה התובע באישפוז ובשיקום) מבקשים התובעים פיצוי בשיעור השכר הממוצע במשק לכל אחד מהוריו של התובע. הנתבעים, מצידם, מציינים בהקשר זה כי בתקופה זו ראוי להעניק פיצוי בשיעור של כ-3,000 ₪ לחודש.

44. אני מסכים עם הנתבעים כי עצם הדאגה של ההורים לתובע אינה יוצרת צורך של התובע בנוכחות של שני הוריו במשך שעות ארוכות מדי יום. אני מסכים גם כי לא הוכח באופן מוחלט קיומו של קשר סיבתי בין הנוכחות של ההורים ליד מיטתו של התובע לבין התקדמות מצבו הרפואי.

45. עם זאת, ברור שילד בן פחות מחמש שנים אשר מעורב בתאונות דרכים זקוק להימצאות של הוריו לידו. גם אם מדובר בילד (כמו התובע) אשר יכולתו הקוגניטיבית נפגעה, וספק אם הוא מסוגל להבין באופן מלא את הנוכחות של הוריו לידו, עדיין ניתוקו מהוריו דווקא בתקופה קשה זו אינו ראוי. במצב דברים שכזה פיצוי חודשי בשיעור של 8,000 ₪ בערכים של היום נראה לי כמאזן נכונה בין השיקולים השונים. זאת, לרבות העובדה כי ילד בגיל שכזה (כחמש שנים) זקוק ממילא לעזרה והשגחה של הוריו.

46. בל נשכח כי מדובר בתקופה שלפני כתשע שנים. כך שהפרשי ההצמדה והריבית בהקשר זה משמעותיים ביותר. אם ננכה מהסכום המוצע על ידי הנתבעים (3,000 ₪ לחודש) הפרשי הצמדה וריבית, הרי שלמעשה הם מציעים פיצוי של פחות מ-1,800 ₪ לחודש, פיצוי אשר נראה כנמוך, על פי כל קנה מידה (במיוחד כאשר בחלק מתקופת השיקום היה התובע מצוי בבית, בהשגחה מלאה של הוריו, בסופי השבוע).

47. לפיכך, בגין תקופה זו (בת 14 חודשים) זכאים התובעים לפיצוי של 112,000 ₪.

48. בגין התקופה השניה, שבין תום תקופת האישפוז למועד בו נכנס התובע למסגרת החינוך המיוחד במכון להתפתחות הילד בצפת, זכאים התובעים (לטעמי) לפיצוי מוגבר. זו תקופה שבה מצבו של התובע טרם השתפר והתייצב (ודוק: חוות דעתו השניה של פרופ' שפירא מצביעה על כך שמצבו של התובע הלך והתקדם, ויש להניח כי לאחר שיחרורו מהשיקום היה מצבו מאד תלותי). בתקופה זו ההורים טרם הסתגלו למצב שלאחר התאונה, ויש להניח כי שהו עם התובע במשך כל שעות היממה.

49. מנגד, יש לזכור את העובדה כי עדיין מדובר בילד קטן (כבן שש באותה עת) אשר נדרש ממילא, גם אלמלא מעורבות בתאונה, להשגחה מצד הוריו. נראה לי נכון לפסוק פיצוי גלובאלי בגין תקופה זו. פיצוי, אשר תוך התחשבות בהפרשי הריבית וההצמדה ובמשך התקופה שהייתה כבת חצי שנה, אני מעמידו על שיעור של 50,000 ₪.

50. לאחר מכן שהה התובע בשתי מסגרות חינוכיות, אשר בכל אחת מהן שהה התובע כשנת לימודים אחת. הראשונה, המכון להתפתחות הילד בצפת. השניה, בית ספר רגיל בסח'נין. גם כאן, אני סבור כי פיצוי גלובאלי תואם את הפיצוי המגיע לתובעים בגין תקופה זו. יש להביא בחשבון את העובדה כי בחלק מהיום לא שהה התובע בביתו, והוריו לא נדרשו לעזור לו או לטפל בו. עוד יש להביא בחשבון כי בעת שהתובע שהה בצפת, אביו נדרש להסיע אותו. כמו כן, יש להביא בחשבון את סופי השבוע שבהם היה התובע בביתו; וכן את העזרה הניתנת ממילא על ידי הורים לילדים בגילאים שכאלה.

51. לאור העובדה כי ככל שחלף זמן מאז התאונה, התובע הראה רמת תפקוד כלשהי בחיי היום יום (גם אם מינימלית וגם אם כזו של ילד בן ארבע), ותוך הבאה בחשבון של הפרשי הריבית וההצמדה, אני מעריך את הפיצוי ההולם בגין תקופה זו בשיעור גלובאלי של 50,000 ₪ נוספים.

52. מכניסתו של התובע למרכז החינוכי המיוחד בו הוא מצוי כיום (בית הספר גניגר בחיפה) ועד היום חלפו כשש שנים. בתקופה זו התובע מקבל עזרה מהוריו, אך במקביל הוא מצוי במשך שעות היממה באותה מסגרת חינוכית.

53. אביו של התובע העיד כי התובע מוסע לבית הספר על ידי העירייה, והאב מגיע לקחת אותו בכל יום בשעה 15:00 לערך (למשל, סעיף 19 לתצהיר העדות הראשית שלו). כאן, אני מסכים עם הנתבעים שההקדמה מצידו של האבא, והעובדה כי הוא אוסף את התובע מבית הספר טרם תום יום הלימודים אינה יוצרת זכאות לעזרת צד שלישי. בהחלט יתכן כי קיימים ימים שבהם יש לאסוף את התובע מוקדם יותר מבית הספר. בין אם בשל צורך בטיפולים רפואיים ובין אם בשל צרכים אחרים של המשפחה. אך ברור כי לא בכל יום יש צורך לאסוף את התובע.

54. הנתבעים מציעים פיצוי חודשי בשיעור של 3,000 ₪ בגין עזרת צד שלישי בתקופה זו. התובעים, מצידם מבקשים פיצוי בשיעור חודשי של השכר הממוצע במשק, תוך תוספת של הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה.

55. גם כאן, יש להביא בחשבון את העובדה שבמצב תפקודו של התובע חל שיפור מסויים במהלך השנים, יכולת תפקודו השתפרה במקצת (הן לאור חוות דעתו של פרופ' שפירא והן לאור חוות דעתה של ד"ר פרבר). עוד יש להביא בחשבון כי ילדים בגילאים שכאלה (מגיל שמונה ועד גיל 14 וחצי, גילו של התובע כיום) מקבלים עזרה ממילא מהוריהם, עזרה ההולכת ופוחתת.

56. במצב דברים שכזה, גם כאן, אני סבור שיש לאזן בין השיקולים השונים ולפסוק פיצוי גלובאלי, אשר יבטא את השיקולים שלעיל. אני מעריך את הפיצוי המגיע לתובעים בגין תקופה זו בשיעור של 400,000 ₪.

57. לפיכך, בגין עזרת צד שלישי בעבר, זכאים התובעים לפיצוי של 612,000 ₪.

עזרת צד שלישי בעתיד
58. שני הצדדים מסכימים כי ראוי לחלק את תקופת העזרה בעתיד לשני חלקים עיקריים: עד הגיעו של התובע לגיל 21 שנה (תקופה בה ישהה במסגרת חינוך מיוחד), ומהגיעו לגיל 21 שנה ואילך.

59. הנתבעים (מצידם) מציעים לקבוע תקופה נוספת - לדבריהם, כאשר הוריו של התובע יגיעו לגיל 70 שנה (בשנת 2042), ולא יוכלו עוד לעזור לתובע, הוא יעבור לשהות במסגרת של דיור מוגן (במימון המדינה).

60. אפריד בין התקופות השונות.

61. במסגרת הנוכחית, היקף העזרה לה זקוק התובע נמוך, יחסית. התובע זקוק לעזרה בשעות אחר הצהריים והערב (לאחר שהוא חוזר מבית הספר). הוא זקוק לעזרה גם בשעות הלילה (לפי חוות דעתה של ד"ר פרבר התובע זקוק "לליווי והשגחה במשך 24 שעות ביממה"). הוא זקוק לעזרה בסופי השבוע (ובחופשים) בהם הוא אינו מצוי בבית הספר.

62. יש מקום לקבל את עמדת התובעים לפיהם ככל שהתובע מתקדם בגילו היקף העזרה שהיה מקבל מהוריו, אלמלא התאונה, הולך ופוחת. דהיינו, היקף העזרה הניתן לו בשל התאונה הולך וגדל.

63. התובעים מבקשים פיצוי בגין תקופה זו בשיעור של 11,000 ₪ לחודש (אגב, הם עורכים גם הפרדה בין התקופה שעד הגיעו של התובע לגיל 18 שנה לבין התקופה שמעת הגיעו לגיל 18 שנה). לטעמם, מדובר בממוצע בין השכר הממוצע במשק לבין הפיצוי אותו ראוי לפסוק בגין עזרת צד שלישי באופן מלא.

64. אינני מוצא לנכון לערוך חישוב אחר לתקופה שבין גיל 18 שנה ועד לגיל 21 שנה. התובע ישהה במסגרת טיפולית-לימודית עד שיגיע לגיל 21 שנה. היקף העזרה לה יזדקק מהוריו תהיה פחותה בתקופה זו.

65. על דרך האיזון, ותוך התייחסות להתבגרותו של התובע (ועל כן לירידה בהיקף העזרה הניתן ממילא לילדים בריאים בני גילו), אפסוק פיצוי ממוצע בשיעור של 6,500 ₪ לחודש בתקופה זו (עד גיל 21 שנה). מדובר בתקופה בת 6.5 שנים (מקדם היוון 70.7860), ועל כן התובעים זכאים לפיצוי בגין תקופה זו בשיעור של 460,109 ₪.

66. מעת שהתובע יגיע לגיל 21 שנה הוא יזדקק לעזרה במשך 24 שעות ביממה, כלשונה של ד"ר פרבר. הוא אינו מסוגל לצאת מהבית בכוחות עצמו (ולנסוע ממקום למקום בכוחות עצמו). מנגד, לפי דבריה של ד"ר פרבר יש להניח כי בעתיד יוכל התובע "ללמוד להיות עצמאי ברוב הפעולות בשירות עצמי".

67. דהיינו, יש להניח כי התובע יוכל לאכול בכוחות עצמו (בפחות לכלוך מכפי שהוא עושה זאת כיום), להתלבש בכוחות עצמו, להתרחץ (ולו באופן חלקי) בכוחות עצמו, וכיוצא באלה פעולות שד"ר פרבר מגדירה אותן כ"פעולות בשירות עצמי".

68. התובע יזדקק לעזרה בפעולות משק הבית ("יזדקק לעזרה מלאה בכל עבודות משק הבית", כדבריה של ד"ר פרבר). הוא לא יוכל לערוך קניות בכוחות עצמו, לבשל בכוחות עצמו, לבצע תיקונים בבית בכוחות עצמו, לנקות את הבית בכוחות עצמו, וכיוצא באלה פעולות.

69. לפי חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים (גדעון האס) עלות חודשית של מטפל זר מגיעה לשיעור של 7,280 ₪. מר האס מסכים כי במגזר הערבי, שהתובע הינו חלק ממנו, לא נהוג להעסיק מטפל זר, אלא נהוג להעניק עזרה על ידי בני משפחה. כמו כן, ברור כי גם אם יועסק מטפל זר, ואף על מנת שזה לא ינצל חלילה את מצבו של התובע לרעה, אין בכך כדי לשלול לחלוטין עזרה שתוענק לתובע על ידי בני משפחתו (ובמיוחד הוריו).

70. התובעים מפנים את בית המשפט לפסק הדין שניתן ביום 2.9.02 בע"א 6696/00 בית החולים המרכזי לעמק, עפולה נ' פינטו, תק-על 2002 (3) 2648, שם נפסק בגין עזרת צד שלישי מגיל 21 שנה, פיצוי בערכים של אז בשיעור של 13,000 ₪ לחודש.

71. אני מסכים עם הנתבעים כי פסקי הדין אליהם מפנים התובעים בסיכומיהם עוסקים במקרים בהם הקשיים התפקודיים היו גדולים מאלה הקיימים במקרה שבפני
נו. עם זאת, שיעורי הפיצוי שנפסקו בפסקי הדין אליהם מפנים הנתבעים בסיכומיהם (סעיף 68 לסיכומי הנתבעים), אינם ישימים לענייננו שעה שהמומחה מטעמם (מר האס) מסכים, כי מדובר בסכומי פיצוי הנופלים משיעור עלות העסקתו של עובד זר.

72. תוך התחשבות בצורך בשיערוך הסכומים שנקבעו בפרשת פינטו מצד אחד, ותוך התחשבות בפער שבין צרכיה של התובעת בפרשת פינטו לבין צרכיו של התובע במקרה שבפני
נו, אני מעריך את היקף העזרה לה זקוק התובע מדי חודש בשיעור של 10,000 ₪.

73. הגם שהנתבעים הפרידו בין התקופה המסתיימת עם הגעתם של הוריו של התובע לגיל 70 שנה לבין התקופה שלאחריה, הרי שבפועל הם מציעים פיצוי חודשי זהה בגין שתי תקופות אלה (ראו: סעיפים 74 ו-76(ג) לסיכומיהם). כשלעצמי, איני סבור כי יש לבצע הפרדה שכזו, שכן בהחלט יתכן, כי לאחר הגיעם של הוריו של התובע לגיל 70 שנה ימשיך התובע לקבל עזרה מבני משפחה אחרים (משפחת אחיו, למשל), במיוחד לאור דבריו של מר האס עצמו (המומחה מטעם הנתבעים) לפיהם בחברה מסוג זו בה מתגורר התובע ניתנת העזרה בעיקרה על ידי בני משפחה. כך או כך, היות והנתבעים עצמם מציעים שיעור פיצוי זהה בגין שתי התקופות, אינני מבצע ביניהן.

74. מדובר בתקופה אשר תחל עם הגיעו של התובע לגיל 21 שנה (עוד קצת יותר משש שנים). מדובר בתקופה בת 53.5 שנה, עד לתום תוחלת חייו של התובע (מקדם היוון של 319.4830). הפיצוי המגיע בגין תקופה עתידית זו מסתכם, על כן, בסך של 2,675,350 ₪.

75. הפיצוי בגין עזרת צד שלישי לעתיד מסתכם, על כן, בסך של 3,135,459 ₪.

הפסדי השתכרות של אביו של התובע (התובע מס' 2)
76. אביו של התובע העיד, כי לאחר התאונה לא יכול היה להמשיך בעבודתו, ונאלץ לעזוב את עבודתו כדי להיות מסוגל לטפל בבנו. אני מסכים, כי מצבו המיוחד של התובע לאחר התאונה נשוא כתב התביעה, הצריך את האב להשקעת משאבים רבים. יתכן, כי מבחינה תיאורטית הייתה קיימת אפשרות לאב לצאת לעבודה מסויימת גם במגבלות שלאחר התאונה, אך אני מקבל את דבריו, כי התקשה למצוא מקום עבודה לאחר התאונה מצד אחד, ולטפל בתובע מצד שני.

77. אני סבור, כי הפיצוי שנפסק בגין עזרת צד שלישי בעבר הינו פיצוי הכולל בחובו את העזרה שהוענקה על ידי האב. אני רואה בדרישה לפיצוי נוסף בגין הפסדי שכר לאב משום דרישה לכפל פיצוי, ועל כן אני דוחה אותה.

טיפולים רפואיים ופרה-רפואיים
78. שני הצדדים מסכימים, כי התובע זקוק לטיפולים רפואיים ופרה-רפואיים שונים. עוד מסוכם כי אין לפצות את התובע בגין הוצאות אשר מכוסות על ידי קופת החולים בה הוא חבר (על פי העקרונות שהותוו ב- ע"א 5557/95, 6881/95 סהר חברה לביטוח נ' דוד אלחדד, פ"ד נא(2) 724, 754 ב'-ג'). הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת היקף ההשתתפות של קופת החולים בעלויות השונות.

79. לפי האמור בחוות דעתה של ד"ר פרבר זקוק התובע לטיפול תקופתי, לטיפולי פיזיותרפיה, לטיפולי הידרותרפיה, לטיפולי ריפוי בעיסוק, ריפוי בדיבור, לטיפול נפשי, ולבדיקות רפואיות שונות.

80. עלות של לפחות חלק מהטיפולים הללו מכוסות בסל הבריאות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי (סעיף 87 לסיכומי הנתבעים, וההפניות שם לתוספת הראשונה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי).

81. בתי המשפט הכירו בצורך לפסוק פיצוי גלובאלי בשל האפשרות כי התובע לא יקבל את הטיפולים המתאימים מקופת החולים או כי סל הבריאות ישונה בעתיד (למשל, ע"א 2801/96 אל על נ' יפרח, פ"ד נא (3) 724, בעמ' 752). אני מסכים עם הנתבעים כי אם ובמידה והתובע אינו מקבל את הטיפולים להם הוא זכאי על פי דין מקופת החולים, עליו להתדיין עם קופת החולים, ולא לדרוש פיצוי בשל כך מהנתבעים. עם זאת, יש מקום לפסיקת פיצוי גלובאלי בהקשר זה הן לעבר והן לעתיד.

82. התובעים הגישו מכתב מקופת החולים בה חבר התובע לגבי נכונות הקופה להשתתף בהוצאות השונות להן נזקק התובע (ת/6). הנתבעים מצידם התנגדו להגשת המסמך, בשל העובדה כי עורכו לא הגיע להעיד על תוכנו, אך מנגד הגישו מכתב משלהם מקופת החולים (נ/5), מבלי להביא את עורכו לחקירה.

83. אני מוכן להניח כי מכתבי קופת החולים שהוצגו על ידי הצדדים הם מכתבים שמשקלם אינו גבוה, שכן עורכיהם לא הובאו להעיד על תוכנם. עם זאת, אינני יכול להתעלם לחלוטין מהאמור בהם, ואשר ממחיש שקיים פער בין הזכאות התיאורטית לטיפולים הקיימת בחוק לבין זו הניתנת בפועל על ידי קופת החולים.

84. הגם שלכאורה במקום שפער שכזה קיים על התובע לפעול למיצוי זכויותיו אל מול קופת החולים, הרי עדיין, וכדי להבטיח שיקבל טיפול שוטף ותקין, יש מקום לפסיקת פיצוי גלובאלי.

85. על פי הנתונים שהוצגו על ידי פרופ' שפירא, מדובר בטיפולים שעלותם כ-60,000 ₪ בשנה.

86. תוך התייחסות להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי (וסל הבריאות), לסכומי ההוצאות שהתובע הוציא בפועל (כאמור בסעיף 132 לסיכומי התובעים), ולכך שבהיותו של התובע קטין הוא עדיין יכול לתבוע החזר שלהם מקופת החולים בה הוא חבר, לעלויות הטיפולים השנתיות כפי שהן עולות מחוות דעתו של פרופ' שפירא ותשובותיו לשאלות ההבהרה, לצורך להבטיח טיפולים שוטפים ותקינים לתובע, לכך שכיום התובע מקבל חלק לא מבוטל מהטיפולים במסגרת הטיפולית בה הוא מצוי (ושבה יהיה מצוי עד גיל 21 שנה), וכן לכך שהתובע זקוק היה לטיפולים כאמור ויהיה זקוק להם במשך עשרות שנים, אני מעריך את שיעור הפיצוי בראש נזק זה (לעבר ולעתיד) באופן גלובאלי.

87. אני מעריך את הפיצוי לו זכאים התובעים בראש נזק זה בשיעור של 500,000 ₪.

(הבאתי בחשבון את הערכתם של הנתבעים, בהקשר זה, בסעיפים 89 ו-95 לסיכומיהם, כי פיצוי גלובאלי הולם לעבר ולעתיד עשוי להגיע לשיעור של 250,000 ₪.

נסיעות וניידות בעבר
88. הוריו של התובע נזקקו ונזקקים ללוות אותו לטיפולים רפואיים. הם ליוו אותו בשנה שלאחר התאונה (לאישפוז בבית חולים רמב"ם ולבית חולים לוינשטיין). הם הסיעו אותו אל בית הספר וממנו. הם מסיעים אותו בכל עת שבה הוא צריך לצאת מהבית.

89. הנתבעים מציינים, כי הוצגו ראיות לפיהן היו הוצאות בשיעור של 121,074 בגין נסיעות שונות. הם מציעים לייחס, על דרך האומדנה, כשליש (40,000 ₪ במעוגל) להוצאות הנסיעה של התובע (להבדיל מהוצאות הנסיעה הרגילות של בני המשפחה).

90. דרך זו של חישוב המוצעת על ידי הנתבעים אינה מביאה בחשבון שני אלמנטים עיקריים: האחד, כי מדובר בהוצאות שהוצאו בעבר, ועל כן לא ניתן לבחון אותן באופן נומינלי. השני, כי אין ספק שהיו לתובעים הוצאות אינספור בגין נסיעות. רק נסיעות שלוש או ארבע פעמים בשבוע, ממקום מגוריו של התובע (סח'נין) לבית הספר בו הוא לומד (חיפה), הן נסיעות שעלותן מאות שקלים בכל חודש.

91. גם לילד בריא בגיל כמו זה של התובע יש הוצאות נסיעה, ואף הוריו מלווים אותו מחוץ לבית. במקרה זה היו אינספור נסיעות חריגות (כמו אלה לבית החולים לוינשטיין והנסיעות לבית החולים רמב"ם). יש להניח כי התובעים לא שמרו את מלוא התיעוד לגבי הוצאות הדלק, אני מעריך את הפיצוי ההולם באופן גלובאלי בשיעור של 100,000 ₪.

הוצאות נסיעה בעתיד
92. אני מסכים עם הנתבעים, כי התובע יוכל לנסוע (בליווי) גם בתחבורה ציבורית. עם זאת, בעידן המודרני, שבו לחלק גדול מהאוכלוסייה יש רכב פרטי, ובמיוחד בשים לב למגבלותיו של התובע, אני סבור שיש מקום לפצותו בגין הוצאות אחזקת רכב, על פי אמות המידה שנקבעו בחוות דעתו של מר קצין.

93. על פי חוות דעתו של מר קצין, העלות החודשית של החזקת מכונית מגיעה לשיעור של 1,500 ₪ (במעוגל). אציין כי הנתונים שבחוות דעתו של מר קצין נכונים למועד מתן חוות הדעת
(27.7.05) וברור כי אינם מעודכנים להיום (כך, למשל, מחיר הדלק שבחוות הדעת נמוך ממחיר הדלק כיום).

94. מחיר רכישת רכב ראשוני, לאחר קבלת פטור חלקי ממסים, הינו בשיעור של 66,329 ₪ (גם סכום זה הינו סכום שספק אם הינו עדכני).

95. עוד מציין מר קצין בחוות דעתו עלות של החל מ-1,634 ₪ לחודש בגין העסקת נהג. כאן, גם התובעים מסכימים, בהגינותם, כי יש כאן מעין כפל פיצוי, שכן עזרת צד שלישי נפסקת בגין ליווי של התובע במשך כל שעות היממה, ועל כן יש להניח כי אותו אדם שיעזור לו (הוריו) גם יסיע אותו ממקום למקום.

96. בגין רכישת רכב, התובע זכאי לפיצוי של 70,000 ₪ (הסכום שבחוות דעתו של מר קצין תוך עיגול כלפי מעלה, בשל חלוף הזמן).

97. בגין עלות החזקה חודשית של מכונית, זכאי התובע לפיצוי חודשי של 1,700 ₪ (הסכום שבחוות דעתו של מר קצין תוך עיגול כלפי מעלה, בשל חלוף הזמן). מהיום (התובע בן 14.5 שנה) ועד תום תוחלת חייו של התובע (74.5 שנה), מדובר בתקופה של 60 שנה (מקדם היוון של 333.7317). מדובר, אם כן, בתשלום של 567,344 ₪.

98. בגין העסקת נהג, אפסוק סכום גלובאלי. שכן אכן יש כפל פיצוי בגין העסקה של נהג לבין הפיצוי שנפסק עבור עזרת צד שלישי, אך מנגד ברור כי יש כאן תוספת מסויימת של עזרה. לאור תוחלת חייו של התובע אפסוק פיצוי נוסף של 60,000 ₪.

99. אני מסכים עם הנתבעים כי הרכב יוכל לשמש לא רק את התובע כי אם גם את בני המשפחה האחרים, במיוחד שעה שהעזרה שתינתן לתובע תינתן, מן הסתם, על ידי בני משפחה. לכן, יש להפחית מסכום הפיצוי שלעיל 40%, בגין כפל שימוש זה של הרכב.

100. שיעור הפיצוי כאמור לעיל מסתכם בסך של 697,344 ₪. לאחר הפחתה של 40%, מסתכם שיעור הפיצוי ההולם בראש נזק זה בסך של 418,406 ₪.

התאמת דיור
101. על פי דבריה של ד"ר פרבר התובע אינו זקוק להתאמת דיור מיוחדת (אלא עליו להתגורר בקומת קרקע). התובע זקוק לליווי צמוד, ואם בשלב מסויים ליווי ועזרה אלה לא יינתנו על ידי ההורים או על ידי בני משפחה המתגוררים באותו בית, יהיה צורך בתוספת חדר מתאים למלווה.

102. אינני נדרש למחלוקת שבין הצדדים בכל הנוגע לעדותו של מר ג'רג'ורה, שכן ממילא ברור שכיום ההורים הם המעניקים את העזרה לתובע, ואם יהיה צורך בהתאמת דיור על ידי הוספה של חדר למלווה, הרי שצורך זה יהיה עתידי בלבד, ויש להוון על כן כל סכום של פיצוי בראש נזק זה (כאשר מועד ההיוון אינו ברור).

103. אני מעריך את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדן, בשיעור של 50,000 ₪.

סיכום ביניים
104. סך נזקיו של התובע מסתכם, על כן, בשיעור של 7,091,622 ₪.

תגמולי המוסד לביטוח לאומי
105. הצדדים מסכימים כי יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי, על פי חוות הדעת שהוגשו על ידי האקטואר שי ספיר.

106. הצדדים מסכימים, כי יש לנכות את קצבת ילד נכה (לעבר ולעתיד), אשר הוערכה על ידי שי ספיר בשיעור של 160000 ₪, במעוגל.

107. עוד מסכימים הצדדים, כי יש להקפיא סך של 762,994 ₪ (וכן שכר טרחת עורך-דין יחסי) מסכום הפיצוי עד הגיעו של התובע לגיל 18 שנה, בשל האפשרות כי לאחר גיל 18 שנה יזכה התובע לקצבת שירותים מיוחדים ונכות כללית.

סוף דבר
108. נזקיהם של התובעים מסתכמים בשיעור של 7,091,622 ₪, ולאחר ניכוי של 160,000 ₪ בגין קצבת ילד נכה, מסתכמים הנזקים בשיעור של 6,931,622 ₪.

109. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עורך-דין בשיעור של 13% - 901,761 ₪ - ומע"מ
(139,773 ₪). שיעור הפיצוי לאחר תוספת זו של שכר טרחת עורך-דין ומע"מ מגיע לסך של 7972405 ₪.

110. לסכום זה יש להוסיף את הוצאות המשפט, אותן אני אומד בשיעור של 30,000 ₪. כך ששיעור הפיצוי מגיע לסך של 8,002,405 ₪.

111. מסכום זה יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו לתובעים. ניכוי התשלומים התכופים נעשה רק בשלב זה, שכן התשלומים התכופים שנעשו כבר כוללים בחובם את המרכיב של שכר טרחת עורך-דין, מע"מ ואולי אף הוצאות מסויימות.

112. לפי ההודעה שהוגשה על ידי הנתבעים, בהסכמת בא-כוח התובעים, מסתכמים התשלומים התכופים בשיעור של 723,703 ₪ (בערכים של יום 30.8.07), ובשערוך להיום בסך של 726,550 ₪.

113. לפיכך, יתרת הסכום לתשלום הינה בשיעור של 7,275,855 ₪.

114. אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד (לאור ההסכמה שבסעיף 21 לסיכומי הנתבעים, ומבלי להתייחס ליחסים שבין הנתבעים לבין עצמם), לשלם לתובעים את הסכום האמור.

115. מתוך הסכום האמור, סך של 762,994 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין ומע"מ, ובסך הכל 877,557 ₪, יוקפאו בחשבון משותף לשני הצדדים, עד הגיעו של התובע לגיל 18 שנה. עם הגיעו של התובע לגיל 18 שנה, ולאחר שיתברר השיעור המדוייק של תגמולי המוסד לביטוח לאומי יערך חשבון מדויק של שיעור הניכוי.

116. יתרת הסכום, בשיעור של 6,398,298 ₪, תשולם לידיו הנאמנות של בא-כוח התובעים עד יום 29.11.07 שעה 14:00, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

117. לאור הסכומים שנפסקו בראשי הנזק לעבר, אך תוך התחשבות בתשלומים התכופים ששולמו, סך של 500,000 ₪ נפסק לזכות התובעים מס' 2 ו-3.

לאחר ניכוי הסכום שנפסק לזכות התובעים מס' 2 ו-3, הוצאות המשפט, ושכר-טרחת עורך-דין ומע"מ, תופקד היתרה בתוכנית חסכון מתאימה (נושאת פירות) לזכות התובע מס' 1, וכל זאת על פי הוראות ואישור בית-המשפט לענייני משפחה. משיכת כספים מחשבון זה, או שינוי תנאי החסכון, תעשה באישור מראש של בית-המשפט לענייני משפחה. בתוכנית החיסכון או בחשבונות הבנק המתייחסים אליה תיכלל הוראה מפורשת האוסרת על פעילות בהם ללא אישור מראש של בית המשפט. דיווח באשר לפעילות בכספים יימסר לפחות אחת לשנה לכל הנוגעים בדבר.

ניתן היום (18 אוקטובר 2007), בהעדר.








א בית משפט לתעבורה 911/98 שלאעטה חאלד (קטין), שלאעטה סברי, שלאעטה הודא נ' חלאילה אוסאמה, דולב חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/10/2007)