פסקי דין על הובלות האחים כרמיאל בע''מ | פסקי דין על יגאל מירופולסקי | פסקי דין על מסארווה עבד אלרחים | פסקי דין על יוסף מסארווה | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח - ת"א |

13378/07 א     30/05/2011




א 13378/07 הובלות האחים כרמיאל בע''מ, יגאל מירופולסקי נ' מסארווה עבד אלרחים, יוסף מסארווה, מנורה חברה לביטוח בע"מ - ת"א








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה


01/06/2011

ת"א 13378-07 הובלות האחים כרמיאל בע''מ
ואח' נ' עבד אלרחים ואח'




בפני
כב' השופט רמזי חדיד

התובעים

1.
הובלות האחים כרמיאל בע''מ
– ח.פ. 513190389
2.
יגאל מירופולסקי
– ת.ז. 014889166
באמצעות עו"ד ליאור קן-דרור



נגד

הנתבעים

1. מסארווה עבד אלרחים
– ת.ז. 023427255
2. יוסף מסארווה
– ת.ז. 02342725
3. מנורה חברה לביטוח בע"מ - ת"א
באמצעות עו"ד אילן מאוטנר




פסק דין


מבוא ועובדות מוסכמות:

1.
ביום 31.7.06 אירעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה") בה היו מעורבות משאית שבבעלות תובעת מס' 1 מסוג וולבו נושאת מס' רישוי 51-816-57 (להלן: "משאית התובעת") ומשאית בבעלות נתבע מס' 1, אף היא מסוג וולבו נושאת מס' רישוי 55-918-51 אליה מחוברת עגלה
נושאת מס' רישוי 98-822-15 (להלן: "העגלה". המשאית והעגלה תיקראנה להלן ביחד: "משאית הנתבע").


התאונה אירעה בכביש החוף בנסיעה מכיוון דרום לצפון לאחר מחלף קיסריה ובעיקול דרך ימינה.

2.
בעת אירוע התאונה נהג מר זאהר עבדאלגני במשאית התובעת (להלן: "נהג משאית התובעת") ונתבע מס' 2 נהג במשאית הנתבע (להלן: "נהג משאית הנתבע").


תובע מס' 2, מר יגאל מירופולסקי
,
הוא הבעלים והמנהל של תובעת מס' 1, ונתבעת מס' 3, חברת הביטוח מנורה, היתה המבטחת של משאית הנתבע בעת אירוע התאונה.

3.
כתוצאה מאירוע התאונה נגרם נזק למשאית התובעת, כמו גם למשאית הנתבע. מכאן התביעה לפיה מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בנזקים שנגרמו למשאית של התובעת, כמו גם נזקים עקיפים נוספים להם הם טוענים בסכום כולל של 181,877 ש"ח.

4.
לזירת אירוע התאונה הגיעו כוחות הצלה ומשטרה ובוחן תאונות דרכים מטעם המשטרה, מר זיו ברדה, ערך דו"ח תאונה (להלן: "דו"ח המשטרה"). בהמשך המשטרה חקרה את נסיבות אירוע התאונה ונגבתה עדותם של מספר אנשים.

5.
נגד נהג משאית הנתבע הוגש בעקבות התאונה כתב אישום לבית משפט תעבורה בחדרה בתיק ת.ד. 1830/06 ולאחר שנשמעו ראיות הצדדים במסגרת אותו הליך, הוא זוכה מכל אשמה (להלן: "ההליך הפלילי").

טענות הצדדים בתמצית:

6.
לטענת התובעים, עובר לאירוע התאונה משאית התובעת היתה בנסיעה על כביש החוף והיא עלתה על קרש. על מנת לבדוק באם נגרם נזק למשאית התובעת, האט הנהג את מהירות נסיעתו ועצר עצירה מוחלטת בשולי הכביש.
אותה עת הגיחה משאית הנתבע מאחור ופגעה בעוצמה במשאית התובעת בפינה האחורית שמאלית. מעוצמת ההתנגשות נהדפה משאית התובעת קדימה לעבר תעלה שבצד הדרך ופגעה בעצים שמעבר לשולי הכביש.
בעת אירוע התאונה משאית התובעת היתה עמוסה בסחורה.


סכום התביעה מורכב מהנזקים הנטענים כמפורט להלן:

-
סך של 120,725 ש"ח עבור נזק ישיר למשאית התובעת בהתאם לחוות דעת שמאי המצורפת לתביעה.
-
סך של 5,630 ש"ח עבור שכ"ט שמאי.
-
סך של 2,000 ש"ח עבור הוצאות פריקת הסחורה
שהיתה עמוסה במשאית.
-
סך של 4,500 ש"ח עבור שירותי חילוץ וגרירה.
-
סך של 7,478 ש"ח עבור השתתפות עצמית בהתאם לפוליסת סחורה בהעברה.
-
סך של 41,544 ש"ח
עבור הפסד בעקבות השבתת משאית התובעת.

ובסה"כ 181,877 ש"ח.

7.
לטענת הנתבעים, עובר לאירוע התאונה נסעה משאית הנתבע בנתיב הימני מתוך שני נתיבים במהירות של 80-85 קמ"ש. בהגיעו לעקומה ימינה הבחין נהג משאית הנתבע במשאית התובעת כשהיא בעצירה בשולי הכביש ולפיכך הוא המשיך בנסיעתו. לפתע, נסעה משאית התובעת בסטייה חדה שמאלה לכיוון הנתיב הימני והחלה לחסום את נתיב נסיעתו של נהג משאית הנתבע. אותה עת נסעו רכבים בנתיב השמאלי ונהג משאית הנתבע לא יכול היה לסטות שמאלה לאותו נתיב מחשש לפגיעה בהם. בנסיבות העניין,
התאונה היתה בלתי נמנעת ושתי
המשאיות התנגשו בנתיב הימני אף בטרם
הספיק נהג משאית הנתבע לבלום.


לנתבעים טענות ביחס לנזקיהם הנטענים של התובעים.

8.
התובעים והנתבעים הגישו חוות דעת מומחה מטעמם באשר לנסיבות אירוע התאונה.

א.
מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של מר גדליהו וייסמן (להלן: "מומחה התובעים") בה נטען כי לאור התנוחה הסופית של משאית התובעת לאחר אירוע התאונה, ניתן לשחזר את מיקומה עובר לאירוע. לאחר אירוע התאונה משאית התובעת היתה כולה בשולי הכביש
עם סטייה גדולה יותר של חזית המשאית לכיוון השוליים. תנוחה זו שוללת את טענת הנתבעים כאילו ההתנגשות בין שתי המשאיות אירעה במהלך סטיית משאית התובעת מהשוליים שמאלה לכיוון הנתיב הימני, שכן לו אכן כך היו פני הדברים, הרי הפגיעה בפינה האחורית שמאלית במשאית התובעת היתה גורמת לסטייתה שמאלה לכיוון הכביש ולא ימינה לכיוון השוליים. מנגד, על-פי תנוחת משאית התובעת לאחר אירוע התאונה ניתן לקבוע בסבירות גבוהה מאוד כי ההתנגשות בין שתי המשאיות התרחשה לאחר שמשאית התובעת היתה במהלך סטייה ימינה לקראת עצירה בשוליים הימניים או בעת שהיתה בעצירה על השוליים כפי שטען נהג משאית התובעת.


מומחה התובעים הוסיף וטען כי פיענוח דיסקית הטכוגרף במשאית התובעת אשר נעשה על-ידי מומחה הנתבעים, ועליו אין חולק, יכול להתאים גם כן לממצאים שונים מהממצאים אליהם הגיע מומחה הנתבעים. לפיכך, ממצאי הטכוגרף אינם תומכים בהכרח בגרסת הנתבעים, ויכולים להתיישב עם המסקנה כי התאונה אירעה במהלך נסיעה איטית של משאית התובעת.

ב.
מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של מר דורון פת (להלן: "מומחה הנתבעים") ואשר כאמור פיענח את ממצאי הטכוגרף במשאית התובעת. מומחה הנתבעים בדעה כי מממצאי הטכוגרף הנ"ל עולה כי התאונה אירעה במהלך נסיעה איטית של משאית התובעת, ולא עצירה בשוליים כטענת התובעים. כמו כן, על-פי ממצאי זירת התאונה, כפי שציין חוקר המשטרה בדו"ח אשר ערך, במיוחד פיזור חול וסימני דחיפה (סימני צמיגים) אשר נמצאו על הנתיב הימני, כל אלה מובילים למסקנה כי התאונה אירעה בנתיב הימני, כפי שנקבע בדו"ח המשטרה, ולאחר שמשאית התובעת החלה בנסיעה ובלטה לתוך אותו נתיב. מומחה הנתבעים חולק על הקביעה בדו"ח המשטרה ולפיה התאונה אירעה כאשר משאית התובעת היתה לקראת עצירה.




ד י ו ן:

9.
טענתם המרכזית של התובעים, ולפיה בעת אירוע התאונה המשאית של התובעת היתה בעצירה מוחלטת בשולי הכביש,
עלתה בעדות נהג אותה משאית במשטרה, כמו גם במסגרת
עדותו בהליך הפלילי, בכתב התביעה בתיק זה ובחקירתו הנגדית. להלן פירוט:

א.
בחקירתו במשטרה מיום 1.8.06, למחרת אירוע התאונה, טען נהג משאית התובעת באומרו:

"בתאריך 31.07.06 שעה 13:30 נהגתי במשאית 5181657 בכביש החוף. נהגתי מכיוון תל-אביב לכיוון צפון. ליד החומה מאחורי אור עקיבא ירדתי לשוליים מצד ימין כמעט מטר מעבר לצד ימין של הקו הצהוב והרמתי מקסי (בלם – ר.ח.), הרמתי מקסי ולא יודע מה קרה".



ובהמשך חקירתו במשטרה טען נהג משאית התובעת באומרו:




"שאלה: כמה זמן עמדת בשול עד התאונה?


תשובה: פחות מדקה אולי 15 שניות".


ב.
בעדותו בהליך הפלילי חזר נהג משאית התובעת על גרסתו לעיל, וטען באומרו:



"ש.
איך קרתה התאונה?
ת.
הייתי בנסיעה בכביש החוף ועליתי על איזה קרש, ההגה התחיל לרעוד אז הייתי חייב לעמוד, ירדתי לשוליים ועמדתי והרמתי אמברקס ואז שמעתי איזה מכה...
ש.
אתה אמרת שעצרת בשוליים הימניים?
ת.
כן"
(שם, עמ'
22 שורה 15 לפרוטוקול הדיון בהליך הפלילי) .

ג.
בסעיף 5 לכתב התביעה בתיק זה טענו התובעים לעניין נסיבות אירוע התאונה כדלקמן:

"בתאריך 31.07.2006 בשעה 13:30 או בסמוך בזמן שמשאית התובעת 1 עמדה בשולי הדרך בכביש החוף בסמוך לאור עקיבא... לצורך תיקון דרך הגיחה לפתע המשאית הפוגעת מאחור, פגעה במשאית הנפגעת מאחור ומעוצמת המכה אף דחפה את המשאית הנפגעת אל מחוץ לשולי הכביש לתעלה...".

שוב חזר נהג משאית התובעת בחקירתו הנגדית בתביעה דנן על הטענה ולפיה המשאית בה נהג היתה עובר לאירוע התאונה בעצירה מוחלטת בשוליים, והעיד באומרו:


"ש.
איפה היתה המשאית שלך
בזמן התאונה?


ת.
היתה על השוליים"
(שם, עמ'
12 שורה 27 לפרוטוקול הדיון).


ובהמשך,


"ש.
היה שלב שמשכת את המקסי ברקס?
ת.
מתי שירדתי לשוליים, עמדתי, הרמתי הנדס ברקס, מקסי ברקס.
ש.
עם מקסי ברקס מורם משאית לא יכולה לנסוע?
ת.
נכון"
(שם, עמ'
13 שורה 15 לפרוטוקול הדיון).

10.
על אף ריבוי ההזדמנויות בהן טען נהג משאית התובעת כאילו המשאית היתה בעצירה בשוליים עובר לאירוע התאונה, מסתבר כי טענה זו אינה עקבית. נהג משאית התובעת התייחס לנסיבות אירוע התאונה בשתי הזדמנויות נוספות, כמפורט להלן:

א.
ביום 20.8.06 מסר נהג משאית התובעת הודעה במשטרה ביחס לנסיבות אירוע התאונה, בה תיאר את המקרה כדלקמן:

"בעת נהגתי (כך במקור – ר.ח.) ברכב שפרטיו כאמור לעיל ואשר (כך במקור – ר.ח.) נסע איתי בן דודי עבדאלגני יחיא רכב צד ג' נכנס ברכבי מאחור וכתוצאה מהתאונה היו פגיעות בגוף וברכוש".

הנה אם כן, בתיאור לעיל אין זכר לטענה כאילו התאונה אירעה כאשר משאית התובעת
היתה בעצירה או היתה בעצירה בשוליים, אלא במהלך נסיעה. ודוק, נהג משאית התובעת הופנה בחקירה הנגדית להודעתו במשטרה ונשאל לפשר העניין, אולם הוא מסר תשובה מתפתלת ובלתי משכנעת באומרו:

"ש.
בהודעה שהראיתי לך קודם מיום 20.8.06 שהוגשה בבית משפט לתעבורה בחדרה אתה כתבת ואמרת שזה כתב יד שלך "נהגתי ברכב ... נסע איתי בן דודי... ורכב צד ג' נכנס ברכב מאחור...", אם עמדת על קרש והיית עומד ולא בכביש, אלא בשוליים, למה אתה כותב שאתה נהגת ברכב ונכנס בך רכב, למה אתה לא כותב שעצרת וירדת מהכביש, לא היית בכביש, ופתאום נכנס בך אוטו?

ת.
אני לא יודע לכתוב טוב.
ש.
אתה לא יודע לכתוב טוב, אבל לכתוב שאתה נוהג אתה יודע, ולכתוב שאתה עומד אתה לא יודע?
ת.
עוד פעם.
ש.
אני חוזר על השאלה.
ת.
לא ידעתי לכתוב כמו שצריך.
ש.
ולכתוב שאתה בכלל לא בכביש, אלא בכלל ירדת לשוליים ואפילו אחרי השוליים חלק מהמשאית, וכי עמדת, את זה אתה לא יודע לכתוב?
ת.
אני לא יכול כל דבר לכתוב, מה שאני יודע אני כותב.
ש.
זה שאתה היית עומד זה דבר חשוב בשביל התאונה, שלא היית בנסיעה?
ת.
אני לא מבין את השאלה.
שבית המשפט מתרגם את השאלה לשפה הערבית אני עדיין לא מבין את השאלה.
ש.
אני רוצה לדעת מה היה בתאונה. אם אתה רוצה לומר לי מה קרה בתאונה, חשוב להגיד שאתה בכלל לא בכביש, אלא עומד בצד. האם נכון?
ת.
כן, בטח.
ש.
אם בשביל לדעת מה היה צריך להגיד לפי מה שאתה אומר שאתה לא בכביש, אתה בצד, ואתה לא נוסע, אתה עומד עם המשאית, למה את זה לא כתבת במשטרה?
ת.
מה שאני יודע רשמתי. מה שאני יודע לרשום רשמתי. בחקירה במשטרה אמרתי מה שהיה בדיוק, לכתוב אני לא יודע"
(שם, עמ'
16-17 החל משורה 12 לפרוטוקול הדיון).

ב.
זאת ועוד, גם בתצהיר עדותו הראשית, מוצג ת/1, הותיר נהג משאית התובעת ספק בטענתם המרכזית של התובעים, לפיה בעת אירוע התאונה המשאית בה נהג היתה בעצירה בשוליים וטען בסעיף 5 לתצהירו כדלקמן:

"למיטב זיכרוני סיימתי לרדת לשוליים הימניים,
והתחלתי להרים את בלם היד מקסי והתכוונתי לפתוח את החגורה. תוך כדי כך הרגשתי מכה חזקה מאחור (בחלק אחורי שמאלי) והמשאית 'עפה' קדימה בעוצמה רבה ונדחפה מן השוליים לתעלה שבצד הדרך ופגעה בעצם שמעבר לשולי הדרך..." (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

11.
דומה כי לא בכדי הותיר נהג משאית התובעת בתצהירו "פתח למילוט" מהטענה המרכזית של התובעים, לפיה התאונה אירעה כאשר משאית התובעת היתה בעצירה בשולי הכביש וזאת במטרה להתאים את הגרסה העובדתית במשפט לממצאים הנטענים בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים. אותו מומחה העלה בחוות דעתו גרסה עובדתית חדשה באשר לנסיבות אירוע התאונה, אף כי אותה גרסה מעולם לא נטענה מפיו של נהג משאית התובעת, באומרו:

"אם נפענח את כל הממצאים שנמצאו בזירה, נוכל לקבוע כי התאונה התרחשה כאשר משאית ב' (משאית התובעת – ר.ח.) היתה לקראת עצירה בשול הימני תוך סטייה ימינה ובתנועה
איטית לקראת העצירה...".

בכל הכבוד, המומחה מטעם התובעים אינו יכול להמציא יש מאין גרסה עובדתית חדשה לנסיבות אירוע התאונה, ואשר אין לה זכר בחומר הראיות, ובעדותו של נהג משאית התובעת, ומשעשה זאת, אין לקבל את ממצאיו.

במאמר מוסגר יצויין כי
בהמשך חוות דעתו, בסעיף 6 ה', טען המומחה מטעם התובעים כאילו כלל הממצאים יכולים גם כן לתמוך בטענת נהג משאית התובעת, לפיה התאונה אירעה כאשר אותה משאית היתה בעצירה בשולי הכביש, אף כי לאור מכלול הממצאים כמפורט לעיל ובהמשך, לא מצאתי לקבל סברה זו.

12.
בסעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית, טען נהג משאית התובעת באומרו:

"הריני להצהיר כי את טופס ההודעה לחברת הביטוח לא אני מילאתי. ככל הנראה הטופס מולא ע"י פקידה של סוכן הביטוח לפי מה שמסרו לה".

התובעים, ומשיקוליהם, נמנעו מהגשת טופס ההודעה של נהג משאית התובעת לחברת הביטוח כחלק מהראיות בתביעה. כמו כן, הטופס לא הוגש כחלק מראיות הנתבעים ולפיכך אין להתייחס לטענות הנתבעים בסיכומיהם באשר לתוכן אותה הודעה. יחד עם זאת, לאור המצוטט לעיל, מתחייבת המסקנה כי קיימת אי התאמה בין הגרסה המפורטת בטופס ההודעה לבין גרסת התובעים במשפט לעניין נסיבות אירוע התאונה. יתירה מכך, בחקירתו הנגדית סתר נהג משאית התובעת את טענתו ולפיה הוא לא מילא את טופס ההודעה לחברת הביטוח, והעיד באומרו:

"ש.
אתה כותב בתצהירך שטופס ההודעה לחברת הביטוח לא אתה מילאת. אתה יודע על מה מדובר בטופס ההודעה?
ת.
איזה טופס.
ש.
הטופס שאתה אומר שלא אתה מילאת אותו אתה יודע אם הוא נכון או לא נכון?
ת.
אם אני מילאתי את הטופס אז זה נכון.
ש.
ואם לא אתה מילאת?
ת.
לא, רק אני מילאתי את הטופס.
ש.
אז למה בתצהירך אמרת שלא מילאת את הטופס?
ת.
לאחר שאני מעיין בסעיף 9 לתצהירי אני אומר שאני מילאתי את הטופס"
(שם, עמ'
15 שורה 21 לפרוטוקול הדיון).

13.
אין חולק כי בעת אירוע התאונה נסע יחד עם נהג משאית התובעת בן דודו, מר יחיא עבדאלגני (ר' הודעת נהג משאית התובעת למשטרה, חקירתו במשטרה וכן חקירתו הנגדית בתביעה דנן, עמ' 14 שורה 29
לפרוטוקול הדיון). התובעים, ומשיקוליהם, נמנעו מהזמנת אותו עד למשפט והדבר אומר דרשני.


כמו כן, מתיק המשטרה המצורף כחלק מראיות הנתבעים, עולה כי לאירוע התאונה היה עד נוסף, מר שלמה פרץ, ואשר בעת אירוע התאונה נהג ברכב צבאי ונסע מאחורי משאית הנתבע כשביניהם מפרידים שני רכבים אחרים. התובעים הזמינו עד זה למשפט, אולם, בהמשך הם ויתרו על חקירתו ועדותו לא נשמעה.


העד מר שלמה פרץ מסר הודעה במשטרה התומכת, כביכול, בגרסת התובעים, לפיה, המשאית של הנתבע סטתה לפתע ימינה לשולי הכביש ופגעה במשאית של התובעת. דא עקא, בחקירתו הנגדית של העד במסגרת ההליך הפלילי התברר כי הדברים אינם כהווייתם ובכל מקום אין בהם תמיכה לגרסת התובעים באשר לנסיבות אירוע התאונה. להלן ציטוט:


"ש.
מה גרם לו (נהג משאית הנתבע – ר.ח.) לסטות ימינה?
ת.
אולי
מהמכה, אולי הוא לקח את הסיבוב יותר צמוד, אני לא מבין הרבה"
(שם, עמ'
17 שורה 2 לפרוטוקול הדיון בהליך הפלילי).

הנה אם כן, העד מר שלמה פרץ אינו יודע לציין באם משאית הנתבע סטתה ימינה לאחר ההתנגשות עם משאית התובעת או שמא עוד קודם לכן ולפיכך הסטייה לא היתה הגורם לאירוע התאונה.

לא זאת אלא זאת, בחקירתו במסגרת ההליך הפלילי טען העד מר פרץ כאילו בעקבות אירוע התאונה נהג משאית הנתבע עף ממנה, והרי אין חולק כי אירוע זה לא התרחש (שם, עמ'
15 שורה 10 לפרוטוקול הדיון בהליך הפלילי), הוא טען כאילו העקומה בכביש במקום אירוע התאונה היתה שמאלה, כאשר אין חולק כי העקומה היתה ימינה (שם, עמ'
16 שורה 1 לפרוטוקול הדיון בהליך הפלילי), וכן הוא לא שלל את האפשרות כי עובר לאירוע התאונה משאית התובעת לא היתה בעצירה אלא בנסיעה איטית (שם, עמ'
19 שורה 26 לפרוטוקול הדיון בהליך הפלילי).

לאור הנימוקים כמפורט לעיל, ומשלא נשמעה עדותו של מר פרץ בפני
י, לא מצאתי
בעדותו במשטרה ובהליך הפלילי תימוכין לגרסת התובעים באשר לנסיבות אירוע התאונה.

14.
טענת נהג משאית הנתבע, לפיה התאונה אירעה מאחר ומשאית התובעת סטתה לפתע משולי הכביש לנתיב הימני בו נסע, עלתה באופן עקבי הן בהודעתו לחברת הביטוח, הן בחקירתו תחת אזהרה במשטרה והן בעדותו במשפט זה. להלן אפרט:

א.
בהודעת נהג משאית הנתבע לחברת הביטוח מיום אירוע התאונה,
נרשם כדלקמן:

"נסעתי בכביש החוף מכיוון דרום לכיוון חיפה (צפון). רכב שעמד בשולי הכביש יצא פתאום והפתיע אותי. זה היה ממש קרוב, ניסיתי לברוח לנתיב השמאלי, הנתיב השמאלי היה עמוס ואז התנגשתי בו... עלה פתאום לכביש מבלי להתחשב בכביש שמאחוריו".


ב.
בהודעת נהג משאית הנתבע במשטרה תחת אזהרה, נאמר כדלקמן:

"נהגתי ברכב משא וולבו... ונסעתי על כביש החוף כביש מס' 2 מכיוון דרום לכיוון צפון. נסעתי במהירות כ-80-85 קמ"ש לערך לא יותר... נסעתי על הנתיב הימני מתוך שני נתיבים. הגעתי לקטע הכביש בעקומה ימינה... בתוך העקומה הבחנתי ברכב משא שעומד על השול הימני אותת שמאלה והתחיל לסטות לכיוון הנתיב שלי. אני רוצה לתקן יכול להיות שלא היה איתות שמאלה. הייתי קרוב מאוד לרכב. רציתי לעקוף את המשאית משמאל אבל הנתיב השמאלי היה מלא ולא יכולתי לעבור לנתיב ולעקוף אותו. מיד פגעתי ברכב המשא שהיה לפניי אפילו לפני שהספקתי לבלום את המשאית".

ג.
על אותה גרסה חזר נהג משאית הנתבע בסעיפים 3-7 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג נ/3,
באומרו:

"3.
כשהגעתי ליד אור עקיבא, הייתי בנסיעה בנתיב ימני מבין שני נתיבים שבמסלול נסיעתי,
המופרד מהמסלול הנגדי על-ידי שטח הפרדה עם מעקה בטון.

נסעתי במהירות של לא יותר מ-80-85 קמ"ש ובנתיב השמאלי של נתיב נסיעתי היו כלי רכב שנסעו במהירות גבוהה ממהירות נסיעתי.
4.
במקום האמור לעיל יש עקומה ימינה בכביש וכשהתקרבתי לעקומה הבחנתי במרחק שלהערכתי היה כ-100 מ' לפני, במשאית שעמדה בסוף העקומה, כשהיא בשול הימני של הכביש שבצידו צמחייה סבוכה ופראית. משאית זו עמדה קרוב לקו הצהוב שבימין הכביש והיא לא נסעה לפני קודם לכן וראיתי אותה לראשונה בעמידה כאמור.
5.
תוך התקרבותי למקום עמידת המשאית בשול, היא החלה לפתע בנסיעה בכיוון נסיעתי, תוך סטייה חדה שמאלה, אל הכביש.
6.
כשהמשאית הזו, שלאחר מכן התברר לי שמספרה 51-816-57, החלה בנסיעה כאמור, אני כבר הייתי קרוב אליה וראיתי שהיא מתחילה לחסום את נתיב נסיעתי. רציתי לעקוף אותה משמאל, אבל בשנייה אחת ראיתי במראה השמאלית שיש רכב בנתיב השמאלי, משמאל למשאיתי וגם היה רכב ליד משאיתי בנתיב השמאלי (וגם לפניו נסעו כלי רכב) ולכן לא יכולתי לסטות שמאלה.
7.
המשאית שעלתה על הכביש היתה כה קרובה אלי שאני חושב שאפילו לא הספקתי לבלום לפני שהתנגשתי עם חזית צד ימין של משאיתי בחלק אחורי שמאלי של המשאית שהיתה על הכביש. התאונה היתה בתוך הנתיב הימני של הכביש, בו הייתי בנסיעה...".

ד.
בחקירתו הנגדית לא התבקש נהג משאית הנתבע לספר על נסיבות אירוע התאונה מתחילתן ועד סופן ותחת זאת הוא נשאל לפרטים אלה ואחרים בגרסתו והוא אישר את נכונותם. כך לדוגמא, נהג משאית הנתבע העיד כי במהלך נסיעתו הוא הבחין במשאית התובעת כשהיא בעמידה בשולי הכביש (שם, עמ'
42 שורה 11 לפרוטוקול הדיון), כי בהתקרבו למשאית התובעת, היא סטתה באופן פתאומי לנתיב הימני בו נסע (שם, עמ'
42 שורה 22 לפרוטוקול הדיון), הוא לא הספיק לבלום (שם, עמ'
43 שורה 4 לפרוטוקול הדיון), וכי מהירות נסיעתו היתה 80-85 קמ"ש (שם, עמ'
43 שורה 11 לפרוטוקול הדיון).

15.
כאמור, בוחן תנועה מטעם המשטרה
הגיע לזירת האירוע וערך דו"ח משטרה. בסעיף 14 לדו"ח הנ"ל
נקבעו ממצאי הבוחן ביחס לאירוע התאונה, ובין היתר נקבע כדלקמן:

-
התאונה אירעה במהלך נסיעת משאית הנתבע וכאשר משאית התובעת היתה לקראת עצירה.
-
התאונה אירעה בנתיב הימני לכיוון צפון.

אין ספק כי הממצא ולפיו התאונה אירעה בנתיב הימני לכיוון צפון, תומכת בגרסת הנתבעים ושוללת את טענת התובעים כאילו התאונה אירעה כאשר משאית התובעת היתה בעצירה בשולי הכביש. ודוק, בחקירתו הנגדית הופנה המומחה מטעם התובעים לממצאים שבדו"ח המשטרה והוא אישר כי אותם ממצאים,
כולל הממצא לפיו התאונה אירעה בנתיב הימני, מקובלים עליו (שם, עמ'
34 שורה 10 לפרוטוקול הדיון).

אדון אפוא להלן בממצא הנוסף שבדו"ח המשטרה ולפיו התאונה אירעה, כביכול, כאשר משאית התובעת היתה לקראת עצירה.

16.
אין לקבל את הקביעה בדו"ח המשטרה ולפיה התאונה אירעה כאשר משאית התובעת היתה לקראת עצירה, ושני טעמים עיקריים לדבר:

א.
המדובר בקביעה עובדתית שאין לה כל ביסוס בחומר הראיות והיא אף לא עלתה מפי נהג משאית התובעת.

ב.
בוחן התנועה מטעם המשטרה לא פענח את הטכוגרף במשאית התובעת, והוא אף התעלם ממנו בדו"ח המשטרה. מנגד, המומחה מטעם הנתבעים, מר פת, פענח את הטכוגרף במשאית התובעת ומהפענוח עולה כדלקמן:

§
התאונה התרחשה בתום נסיעה בת 10 דקות לאחר עמידה
של 39 דקות בקירוב. בנסיעה זו עברה משאית התובעת מרחק של 9.5 ק"מ לערך. שיא המהירות בנסיעה זו היה 90 קמ"ש (פלוס מינוס 6 קמ"ש). ממהירות שיא זו מובחנת עצירה עד למהירות של 0 קמ"ש.
§
ממהירות 0 קמ"ש נראית תחילת נסיעה עד למהירות 13 קמ"ש (פלוס מינוס 6 קמ"ש).
§
במהירות 0 קמ"ש (או בכל מהירות נמוכה מ-6.5 קמ"ש) נראה ברישומי מחט המהירות רטט תאונתי גדול.

מממצאי הטכוגרף לעיל עולה כי משאית התובעת הגיעה לעצירה מוחלטת, 0 קמ"ש, לאחר מכן פיתחה מהירות נסיעה של כ-13 קמ"ש (פלוס מינוס 6.5
קמ"ש) ואשר על-פי עדות מומחה הנתבעים במהלכה נסעה משאית התובעת כמה עשרות מטרים (שם, עמ'
61 שורה 17 ועמוד 62 שורה 12 לפרוטוקול הדיון). רק אז, כאשר המשאית היתה במהירות של 0, אירעה התאונה.
לו אירעה התאונה כאשר משאית התובעת היתה בנסיעה לקראת עצירה, כפי שנקבע בדו"ח המשטרה, אזי הרטט התאונתי היה מופיע בשלב שבו משאית התובעת נסעה במהירות של 13 קמ"ש, ולא כאשר אותה מהירות ירדה ל-0 קמ"ש.

17.
בזירת אירוע התאונה נמצאו שני סימנים בנתיב הימני שגם הם תומכים בגרסת הנתבעים במשפט. המדובר הוא בפיזור חול וסימני דחיפה (סימני צמיגים).

בסעיף 9 לדו"ח המשטרה נרשם לעניין פיזור החול "נמצא פיזור חול מסומן בתרשים י"ג" וזאת מבלי לשייך ממצא זה לתאונה או לשלול אפשרות כי הוא אכן שייך לתאונה. בסעיף 10 נרשם לעניין סימני הדחיפה "נמצא סימן דחיפה, לא ניתן לשייכו למי מהמעורבים".
בוחן התנועה לא הוזמן למתן עדות במשפט ומנגד המומחה מטעם הנתבעים כן מצא לשייך את שני הסימנים הנ"ל לתאונה נשוא התביעה. בנדון נקבע בסעיף 3.4-3.5 לחוות דעת מומחה הנתבע כדלקמן:

"3.4
הבוחן המשטרתי, רס"ר זיו ברדה, מצא פיזור חול על נתיב ימין, כפי שמסומן בתרשים
באות י"ג, במרחק 2.40 מ' מהקו הצהוב (המידה רשומה בסקיצה מהזירה). על-פי רוב מסמן פיזור חול כזה
את אזור האימפקט בקירוב טוב.
3.5
הבוחן המשטרתי מצא סימני דחיפה (סימני צמיגים) אך לא יכול היה לשייכם למי מהמעורבים. סימנים אלה נמצאו על הנתיב הימני במרחק 2.40 מ' מהקו הצהוב. ניתן לקבוע שסימן זה (ללא תלות בשייכותו למי מהמעורבים) מסמן את אזור האימפקט בקירוב טוב".

ממצאי מומחה הנתבעים מקובלים עלי, ומספר טעמים לדבר:

א.
בוחן התנועה לא הוזמן למתן עדות במשפט על מנת להסביר את ממצאיו.

ב.
בסיכומיהם
העלו הנתבעים טענה ולפיה פיזור החול נעשה, כביכול, על-ידי כוחות ההצלה על הסולר שנשפך במקום בשל התאונה ובמטרה למנוע החלקת רכבים אחרים אשר נסעו בכביש. באשר לסימני הצמיגים
שנמצאו על הכביש, התובעים טענו בסיכומיהם כאילו מדובר בסימנים של אירוע תאונתי אחר. שתי טענות אלה של התובעים הינן בגדר השערות גרידא, שאין להן כל עוגן וביסוס בחומר הראיות והעדויות שנשמעו במשפט.

ג.
אמנם נכון, בדו"ח המשטרה נקבע שלא ניתן לשייך את סימני הצמיגים למי מהמשאיות המעורבות בתאונה, אך לא נקבע כי אותם סימנים לא שייכים
לאף אחד מהם.

לאור האמור לעיל, מתחייבת המסקנה כי פיזור החול וסימני הצמיגים אשר נמצאו בנתיב הימני במקום אירוע התאונה תומכים בגרסת
הנתבעים באשר לנסיבות האירוע.

18.
טענת מומחה התובעים, ולפיה בהתאם לתנוחה הסופית של משאית התובעת לאחר אירוע התאונה, ניתן לשחזר את מיקומה עובר לאירוע, אינה משכנעת בעיניי. כיוון סטיית משאית התובעת בעקבות הפגיעה בה בפינה האחורית-שמאלית תלויה בזווית הפגיעה בין שתי המשאיות והרי מגורם זה
התעלם מומחה התובעים בחוות דעתו (שם, עמ'
27 שורה 29 לפרוטוקול הדיון).

19.
התובעים טענו כי בהתחשב במהירות נסיעתו של נהג משאית הנתבע, 80-85 קמ"ש, טענתו ולפיה הוא הבחין במשאית התובעת כשהיתה בעצירה בשוליים במרחק של כ-100 מ' ממנו, ורק משהתקרב אליה למרחק של 40 מ', היא החלה בנסיעה פתאומית ובסטייה שמאלה לנתיב הימני, מתחייבת המסקנה, כביכול, כי משאית התובעת הגיעה
מהשוליים הימניים לנתיב הנסיעה בפרק זמן קצר ביותר של כ-2 שניות, והרי הדבר בלתי אפשרי.


אין לקבל טיעון התובעים לעיל וממספר נימוקים.

א.
בחקירתו העיד נהג משאית הנתבע כי משאית התובעת החלה בנסיעה מהשוליים כאשר היה במרחק של 40-60 מ' ממנה, ולא רק 40 מ' כנטען בסיכומי התובעים, וכי מרחק זה הינו על-פי הערכתו שלו ומבלי שמדד את המרחק (שם, עמ'
42 שורה 25 לפרוטוקול הדיון).

ב.
בהתאם לממצאי הטכוגרף במשאית התובעת,
לאחר שהמשאית היתה
בעצירה מוחלטת היא החלה בנסיעה ופיתחה מהירות של 13 קמ"ש (פלוס מינוס 6 קמ"ש). משמע, באותו פרק זמן שמשאית הנתבע התקרבה למשאית התובעת, האחרונה התרחקה ממנה ובכך התארך פרק הזמן עד עלייתה לנתיב הימני וההתנגשות בין שתי המשאיות.

ג.
כאמור, התאונה אירעה בעקומה ימינה ולפיכך אין לשלול כי פרק הזמן הנדרש לעליית משאית התובעת מהשוליים לנתיב הימני מתקצר.

20.
לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי התאונה אירעה בנסיבות כפי שטענו הנתבעים, כאשר משאית התובעת היתה בעצירה בשולי הכביש ולפתע היא סטתה ימינה לכיוון הנתיב הימני בו נסעה משאית הנתבע. בהתחשב במרחק הקצר, לא היה סיפק בידי נהג משאית הנתבע לבלום וכן בשל תנועת רכבים בנתיב השמאלי הוא לא יכול היה לסטות לאותו נתיב. לפיכך, ההתנגשות בין שתי המשאיות היתה בלתי נמנעת ולא באשמת נהג משאית הנתבע, אלא באשמת נהג משאית התובעת.


לאור המסקנה לעיל, מתייתר הצורך לדון בטענות הצדדים לעניין גובה הנזק.

21.
לסיכום, אני דוחה את התביעה.


התובעים ישלמו לנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.


ניתן היום,
כ"ו אייר תשע"א, 30 מאי 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 13378/07 הובלות האחים כרמיאל בע''מ, יגאל מירופולסקי נ' מסארווה עבד אלרחים, יוסף מסארווה, מנורה חברה לביטוח בע"מ - ת"א (פורסם ב-ֽ 30/05/2011)