פסקי דין על דורית כהן | פסקי דין על חובב סלע

36351-04/11 ער     31/05/2011




ער 36351-04/11 דורית כהן נ' חובב סלע








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בקריית שמונה



ע"ר 36351-04-11 כהן נ' סלע




בפני

כב' השופטת
רבקה איזנברג


המערערת

דורית כהן


נגד

המשיב
חובב סלע



החלטה


1.
בפני
ערעור על החלטת כבוד הרשם
אדריס נעמן אשר דחה
בקשה לביטול עיקול זמני שהוטל על זכויות המערערת בנכס מקרקעין.

העיקול הוטל במסגרת תביעה שהוגשה נגד הנתבעת
1, שהינה חברה בע"מ ונגד הנתבעת
2, היא המערערת.

לטענת המערערת הדיון בבקשה בפני
הרשם התקיים באיחור ביחס למועד הנדרש לקיום הדיון על פי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד.

עוד טענה המערערת כי הנתבעת
1 הינה אישיות משפטית נפרדת מהמערערת ולפיכך, על מנת להטיל עיקול על נכס המערערת היה
על המשיב להגיש תביעה להרמת
מסך , תוך
7 ימים ממועד הבקשה להטלת העיקול.

המערערת הוסיפה, כי גם לגופם של דברים לא התקיימו הנסיבות המצדיקות הרמת מסך.

בנוסף
טענה המערערת , נגד תום לבו של המשיב
אשר, לטענתה, הסתיר מביהמ"ש עובדות ומסמכים אשר הוגשו על ידה וסומנו נ\1, נ\2.

המערערת הוסיפה, כי לעניין מאזן הנוחות, לא פרט המשיב את הנזקים , שיגרמו לו במידה ולא יינתן
צו העיקול ולא הוכיח כל חשש להברחת נכסים ע"י המערערת.

עוד הפנתה המערערת לעניין שיקולי יושר
ולשיהוי בהגשת התביעה שלוש שנים לאחר קרות הארוע נשוא התביעה.

2.
הצדדים הגישו עיקרי טיעון ובתאריך 26.5.11 התקיים בפני
, דיון בערעור.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחנתי את טענות
הצדדים, מצאתי
כי דין הערעור להידחות.
ככלל, ההלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בהחלטת הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים במקרים חריגים בלבד
( ראה- רע"א 5290/08
הורוביץ נ. בנק דיסקונט לישראל
(1/7/08 ),
רע"א 6898/09 סמאנה נ. עיני


(5/11/09),
רע"א 5072/08
איזי יוגב תעשיות בע"מ נ.מסגריית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2)307, רע"א 9877/08 טרוים נ. ג'אידמק
(24.11.08)
רע"א 7815/09 דוד נ.
נשואה אקסלנס שרותי בורסה בע"מ
( 3/11/09,
ר"ע
10/86
מורל נ. מורל, פ"ד
לט (4) 728).

עיון בהחלטת הרשם מעלה, כי המדובר בהחלטה מנומקת ומפורטת ולא מצאתי טעם המצדיק התערבות בהחלטתו , תוך סטייה מההלכה , כמפורט לעיל.

אציין כי לאור ההלכה דלעיל ובנסיבות שיפורטו, הצעתי למערערת, במהלך הדיון , כי תמשוך את הערעור ואולם המערערת, עמדה על מתן הכרעה בערעור.
לפיכך, אין מנוס ממתן החלטה מפורטת כדלקמן:

3.
לעניין האיחור
בקיום הדיון, לא מצאתי, כי המדובר בפגם היורש לשורשה של ההחלטה או המצדיק ביטולה, הגם עיון בתיק מעלה כי
הדיון אשר נקבע תחילה ליום
20.2.11, נדחה לבקשת הצדדים עצמם.


התביעה מתבססת על טענת המשיב, כי המערערת הוציאה מהמשיב כספים במרמה. לטענת המשיב, המערערת קיבלה ממנו כספים להשקעה
בנתבעת
1 אשר
בבעלותה ובניהולה
היחיד ולאחר פניות לקבלת הכספים בחזרה, משכה
4 שיקים מחשבונה של נתבעת
1,
אשר
לא היה להם כיסוי.


הטענה בכתב התביעה הינה, כי הנתבעת
1 הוקמה על ידי המערערת, לצורך מתן המחאות, בכוונה על מנת שלא ניתן יהיה לתבוע את המערערת עצמה.

4.
החלטת הרשם התייחסה באופן מפורט לתנאים להטלת עיקול זמני ולא מצאתי כי נפל בה פגם:
לעניין סיכויי התביעה – לא התעלם הרשם מכך שלטענת המערערת, השיקים
נמסרו למשיב בגין עסקה שלא יצאה לפועל למכירת
שטח חקלאי.
אולם, הרשם קבע כי מהות עסקת היסוד אשר עמדה מאחורי השיקים תתברר רק לאחר דיון מעמיק בתביעה. בשלב זה, קבע הרשם, כי קיימת תשתית
ראייתית לתביעה, מעצם קיומם של השיקים
אשר לא הוכחש כי נמשכו
על ידי המערערת מחשבון הנתבעת
1
וזאת
בעת שהמערערת ידעה שהנתבעת
1 אינה פעילה
מאז הקמתה ונעדרת הכנסות.

הרשם קבע, כי כאשר המערערת מסרה שיקים בעת שידעה כי החברה אינה פעילה כבר שלוש שנים, קיימת תשתית ראייתית לכאורית ואף יותר מכך בדבר העדר כוונה לפרוע את השיקים.

אני מקבלת את קביעת הרשם בעניין ומדגישה שההלכה הינה כי לצורך
הטלת עיקול, שהינו סעד זמני, אין עורכים בדיקה
יסודית וממצה של יסודות התביעה, ודי בכך שסיכויי הנתבע שהתביעה תידחה, אינם עולם על הסיכויים שהתביעה תתקבל. מקומן של הטענות
שהעלתה המערערת כנגד התביעה, להתברר בתביעה עצמה. בשלב זה, כשנמצא כי סיכויי התביעה אינם בטלים (זאת נוכח קביעת הרשם בהחלטתו לעניין ידיעת המערערת עת מסרה
את השיקים ולא בדיעבד (!), כי לא ייפרעו), אין בגרסת הנתבעת, אשר המקום לבירורה הינו בדיון בתביעה עצמה, כדי למנוע הטלת עיקול, שכן כאמור די בסיכויי מהימנות לכאורה. ראה, ע"ר (ת"א) 51723-05-10
טבול נ. אייל ברוך לוי רוזנבאוים :
"בנקודה זו אציין כי אין לי אלא לחזור ולציין את ההלכה לפיה אין מקומן של טענות ההגנה שהעלה המערער כנגד התביעה,
להתברר
במסגרת הבקשה שהגיש המשיב.
ואולם, חרף האמור, עיקרי הטיעון של המערער שלפניי עוסקים
ברובם בטענות
ההגנה
כנגד התביעה,
והרי כפי שציינתי לעיל, אין מקומן של אלה
( ובכלל זה טענות ההתחשבנות בין הצדדים), להתברר
במסגרת הבקשה לביטול עיקול, לא כל שכן להוות צידוק לביטולו של העיקול הזמני
".

5.
טענתה העיקרית של המערערת בערעור זה הינה, כי לא הוגשה כנגדה תביעה להרמת מסך ולפיכך דין העיקול להתבטל.

לאחר בחינת טענה זו, סבורני כי אין לשלול בגינה את סיכויי התביעה כנגד המערערת ולפיכך אין לבטל בגינה את החלטת הרשם .

בכתב התביעה פורטו הטענות המייחסות לנתבעת מעשה תרמית ובלשון המשיב: "עוקץ". כדי להטיל אחריות על המערערת אין הכרח דווקא כי תוגדר עילת תביעה של הרמת מסך. ככל שהמשיב יוכיח טענותיו המפורטות בתביעה, ניתן יהיה לקבל את התביעה גם מכח עילות אחרות כגון דיני חיובים או מכח דיני הנזיקין. בעניין
זה אפנה להחלטתו של כבוד השופט קולה בת"א (נצרת) 2056/05 שלב יועצים בע"מ נ.
יורם יבוא ואח'
(החלטה מיום
28.8.06). באותו מקרה, קבע ביהמ"ש במפורש כי לא ידון בעילות שמקורן בדיני תאגידים כגון הרמת מסך. בעקבות זאת, ביקשו חלק מהנתבעים שם למחוק את התביעה
כנגדם על הסף באשר התייחסה
לשקים של חברה בע"מ. ביהמ"ש קבע כי חובת הזהירות של
נושא משרה בחברה אינה רק כלפי החברה, אלא
גם כלפי אחר ובכלל זה נושים, אם אחריות כזו קיימת מכח
הוראות חוק אחרות.
ביהמ"ש הפנה לכך, שבפסיקה אף הוכרה חובת זהירות מושגית
החלה על נושא
משרה בחברה כלפי צד ג' וכי במקרים מסוימים אף הוטלה
אחריות אישית על נושא משרה מכח פקודת הנזיקין. וראה ההפניות בפסה"ד שם: ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ
נ. יואל
אורן,פ"ד לה (4) 253, בעמוד
256:
"...היותו של פלוני בין ה שאר אורגן של
חברה
אינו מקנה לו חסינות בנזיקין ואין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של חברה, מקום שנקבע, כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על ידיו. השאלה שיש לשאול היא, אם התמלאו היסודות, הנדרשים לקיומה של אחת העוולות, המנויות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ואם התשובה היא חיובית, תוטל אחריות אישית על האדם, שמעשיו או ממחדליו עולים היסודות המרכיבים
עוולה אזרחית
פלונית".

כן ראה ההפניה שם לבש"א (מחוזי- נצרת) 2206/02 כימ- טפקו בע"מ נ' לבידי ישראל (ל.ק.ת) בע"מ:
"אולם על אף שהמנהל פועל כאורגן של החברה, ייתכן מצב בו תוטל עליו אחריות אישית מכוח מערכות דינים שעניינם מידת ההתנהגות הראויה המוטלת על מנהל המתקשר עם צד שלישי. מערכת דינים זו מצויה בהוראות סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 וכן בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין. הללו גם אומצו בסעיף 252 (א) לחוק החדש, כלפי החברה"
(ההדגשה שלי ר.א).

אמנם, על מנת שלא לרוקן מתוכן את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה, תוחל אחריות אישית במשנה זהירות ורק לאחר בחינה דקדקנית של העובדות הנטענות. אולם, עדיין, כאמור, מכיר הדין באפשרות להטלת אחריות אישית על נושא משרה, או בעל מניות, אף ללא עילה של הרמת מסך.

לפיכך, משבכתב התביעה פורטו הטענות כנגד המערערת ומשהרשם הגיע למסקנה
כי קיימים סיכויים לתביעה בטענת "העוקץ" שהועלתה (ובעניין זה קביעתו הינה עובדתית וערכאת הערעור לא תתערב בה). סברוני כי בדין ניתנה החלטתו. בעניין זה אפנה גם לע"א (תל אביב) 51464/10/10 אייל גלברג נ. אמ.אמ.אס תקשורת ישראל בע"מ-גם שם הוגש ערעור על החלטת רשם לעקל את זכויות המערער. הרשם קבע, כי התביעה כנגד המערער אינה רק בעילה של הרמת מסך, אלא גם בשל היותו מנהל בחברה ומי שידע על מצבה של החברה לאשורה. בית המשפט אישר את קביעת הרשם והפנה להחלטת הרשם בה צוין כי עילת התביעה התבססה גם על מצג שוא שהציג המערער כמנהל בחברה.

עוד אוסיף, כי לאור האמור, אין בפסקי הדין אליהם הפנתה המערערת כדי לשלול את החלטת הרשם שכן לעניין סיכויי התביעה וכן אין צורך בהרמת מסך דווקא. בהערת אגב אציין, כי בע"א 8308/00 אליו הפנתה המערערת, המדובר היה בתביעה לאישור עיקול במסגרתו הורם המסך בין שתי חברות למרות שאחת מהן כלל לא היתה צד לתביעה וגם בשל כך, אין המקרה שם מתאים למקרה דנן.

לסיכום, בכלל על פיו תאגיד הינו אישיות משפטיות נפרדת הנושאת באחריות לעוולות, אין כדי לשלול אחריות אישית של בני אדם הפועלים בתאגיד, ככל שניתן להטיל על אותו אדם חבות מכח כל דין אחר. מאידך כאמור מעצם האחריות המשפטית הנפרדת, נקבע כי חבותו של אותו אדם אינה נובעת רק מעצם חבות התאגיד. במקרה דנן, אומנם אין די בעצם חילול השיק של הנתבעת 1, כדי להביא לחבות המערערת. יחד עם זאת, יכול שתחויב באופן אישי בגין פעילותה כלפי המשיב עת מסרה ביודעין שיקים שידעה כי לא יפרעו. לעניין זה יש להוסיף ולברר את מערכת היחסים והנסיבות בין המשיב למערערת ואולם בשלב ראשוני זה הוכיח המשיב סיכויים לכאורה לתביעתו.

6.
גם לעניין מאזן הנוחות, סבורני כי צדק הרשם בקביעתו, כי משמדובר בעיקול מקרקעין אשר אינו מכביד על ההתנהלות השוטפת של המערערת, הרי אין בעיקול כדי לפגוע במערערת מעבר לדרוש. לפיכך, מבחינת מאזן הנוחות נוטה הכף להבטחת אפשרות ביצוע פסק הדין, אם וכאשר יינתן, על פני טענתה לפגיעה זמנית בזכות הקניינית.

גם לענין השיהוי, התייחס הרשם בסיפא לסעיף 6 בהחלטתו וקבע כי התרשם מחקירתו הנגדית של המשיב, כי בטרם הוגשה התביעה נעשו ניסיונות רבים על מנת להסדיר את המחלוקת ורק משהעלו ניסיונות אלה חרס, הוגשה התביעה והבקשה לעיקולים. מדובר בקביעה עובדתית, בה לא יתערב בית משפט של ערעור ובנסיבות אלו, אין בשיהוי הנטען כדי להצביע על חוסר תום לב של המשיב.

לעניין הטענה, כי המשיב
הסתיר מסמכים מבית המשפט, הרי שאין במסמכים אותם הציגה המערערת כדי להביא למסקנה שהמשיב הסתיר מבית המשפט נתונים: לעניין נ/2, המשיב הרי הכחיש חתימתו על המסמך וטען כי המדובר במסמך מזויף.
אמיתותו של המסמך (בהתחשב בנטל ההוכחה המוטל בעניין זה), תתברר במהלך הדיון בתביעה עצמה. מובן, כי בשלב זה, משטען המשיב כי המסמך המזויף, לא היה מקום לקבל טענת המערערת כי המשיב היה צריך לצרף מסמך זה לבקשתו. לגבי נ/1, לא מצאתי מדוע היה צריך המבקש לצרפו לבקשתו ומדוע יש באי צירופו משום הסתרת נתונים. המדובר במכתב בו העלה המשיב טענות לעניין התנהלות בעלה של המערערת ואינו מתייחס לנסיבות נשוא התביעה דווקא.

7.
לעניין יסוד ההכבדה הנדרש לצורך הטלת עיקול- השתית הרשם החלטתו על העובדה כי בתשובה לשאלותיו, לא הצליחה המערערת ליתן תשובה כיצד מצאה לנכון למשוך 4 שיקים מחשבון הנתבעת 1 ביודעה שהיא אינה פעילה וכי אין לה הכנסות כלשהם. גם בעניין זה, אינני סבורה כי נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטת הרשם:
כפי שכבר נקבע בפסיקה, למונח "הכבדה" מספר משמעויות ודרישת ההכבדה אינה מצטמצמת למצב כלכלי קשה. על פי הפסיקה, קיימות נסיבות נוספות בהן יהיה קיים חשש סביר, כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. בעניין זה ההלכה הפסוקה הינה כי גם טענות מסוג תרמית (כמו במקרה דנן בה נטענה טענת תרמית ועוקץ) מבססות את הצורך להטלת עיקול זמני. בעניין זה ראה רע"א 228/99 אוחנה נ. מזור:
"העובדות המבססות את טענות המרמה של המשיבים כנגד המבקשים נתמכו בתצהיר שהגיש המשיב 1, עובדות אלה מעוררות חשש כי אי מתן צו העיקול הזמני יכביד על ביצוע פסק הדין.

פסק דין
זה אישר את החלטתו של כב' הרשם עודד גרשון, אשר קבע בבש"א (חיפה) 4961/98 אוחנה נ. מזור:

"חזקה היא, חזקה הנובעת מניסיון החיים והשכל הישר שמקום שהוכח כי הנתבע רימה לכאורה את שותפו לעסקים... הרי שאם לא יובטח כי נכסים מסוימים של הנתבע יעוקלו... יקשה על הנתבע לבצע את פסק הדין, זאת משום החשש שכפי שהנתבע הוליך את התובע בכחש לגופה של עילת התביעה, כך לכאורה יעשה הנתבע להכביד על התובע כשיבוא לבצע את פסק הדין".

בהתייחס לדרישת ההכבדה, אוסיף כי כבר נקבע, כי על בעל דין המבקש את העיקול, אין חובה לשכנע את בית המשפט כי אין סיכוי לכך שפסק הדין יבוצע, ודי בכך שישכנע את בית המשפט כי אי היענות לבקשה, יכביד על ביצוע פסק הדין.

לאור הטענות שהועלו בבקשת העיקול ומאחר שהרשם הגיע למסקנה העובדתית כי המערערת משכה שיקים בהעדר כוונה מראש שיפרעו, לא מצאתי פגם בהחלטתו כי יש בכך כדי להקים את יסוד ההכבדה האפשרית על ביצוע פסק הדין. בעניין זה אוסיף, כי המבקשת לא פרטה בבקשת הביטול כל נתונים לגבי יכולתה הכלכלית להבטיח תשלום כל סכום שייפסק, אם ייפסק, כנגדה. אמנם, הנטל לעניין יסוד ההכבדה מוטל על מבקש העיקול, ואולם בנסיבות כפי שפורטו לעיל, מן הראוי היה כי המערערת תציג נתונים אשר יבטיחו כי ככל שיינתן פסק הדין, יוכל המבקש לממשו.

לאור כל האמור ולאחר ששבתי ועיינתי בטענות המערערת, אינני סבורה כי נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטת הרשם, ואני דוחה את הערעור.

בנסיבות העניין ולאחר שהבאתי בחשבון את העובדה שהמשיב הגיש בקשה לדחות את הערעור מחמת איחור בהגשתו ומחמת אי הפקדת ערובה וחזר בו מבקשה זו במהלך הדיון ולאחר קיזוז ההוצאות בסך 1,000 ₪ בגין בקשה זו, אני קובעת כי המערערת תישא בהוצאות המשיב בסכום של 2,500 ₪ בלבד.

ניתנה היום, כ"ז אייר תשע"א, 31 מאי 2011, בהעדר הצדדים.








ער בית משפט שלום 36351-04/11 דורית כהן נ' חובב סלע (פורסם ב-ֽ 31/05/2011)