פסקי דין על זויה ביבסקי | פסקי דין על טבעול (1993) בע"מ

29439-07/10 תצ     01/06/2011




תצ 29439-07/10 זויה ביבסקי נ' טבעול (1993) בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

לפני: כב' השופטת ענת ברון


01 יוני 2011
ת"צ 29439-07-10



המבקשת
התובעת)
)
זויה ביבסקי


נגד


המשיבה
(הנתבעת)

טבעול (1993) בע"מ



פסק דין


עסקינן בבקשה לאישור הסדר פשרה שהוגשה במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור" ו- "התובענה" בהתאמה), שהוגשה בהתאם להוראות סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק").

הצדדים ובקשת האישור
1.
המשיבה, טבעול (1993) בע"מ
, עוסקת בייצור ושיווק מוצרי מאכל מן הצומח, ובין היתר שניצל צמחוני בתוספת ירקות שונים (להלן: "טבעול"). המבקשת, גב' זויה ביבסקי
, רכשה לטענתה מוצר של טבעול בשם "שניצל ברוקולי לייט" בשלוש הזדמנויות שונות (להלן: "המבקשת" ו- "המוצר" בהתאמה, ראו סעיף 5 לתצהיר המבקשת). בבקשת האישור שהוגשה על ידה טוענת המבקשת כי טבעול הטעתה את ציבור הצרכנים של המוצר בכך שכינתה את המוצר בשם "לייט" – בעוד שבפועל ההפרש הקלורי בין המוצר שבו עסקינן לבין מוצר דומה שאינו מכונה "לייט", קטן מן ההפרש הנדרש על פי התקן הרשמי של מכון התקנים בכדי להקנות למוצר מסוים את התואר "לייט".


תקן ישראלי מספר 1145 של מכון התקנים קובע דרישות לסימון מזון ארוז מראש, ובין היתר מורה כי ניתן לסמן מוצר מזון בכינוי "מופחת קלוריות" או "קל" רק כאשר הערך הקלורי של המוצר הופחת לפחות עד לשני שלישים בהשוואה למוצר מזון דומה (להלן: "התקן", צורף כנספח 5 לתצהיר המבקשת; ראו סעיף 3.4.א ונספח ב לתקן). ואולם, באחד הימים בחנה המבקשת את אריזת המוצר שרכשה אל מול אריזת שניצל ברוקולי רגיל שהיתה בביתה (להלן: "המוצר הרגיל") – שאז התברר לה כי בעוד שהמוצר המכונה "לייט" מכיל 143 קלוריות ל- 100 גר', המוצר הרגיל מכיל רק 184 קלוריות ל- 100 גר'. קרי: ההפרש הקלורי בין המוצר לבין המוצר הרגיל הוא 22% בלבד, בעוד שעל פי התקן נדרש הפרש של 33.3% לפחות (אריזות המוצר והמוצר הרגיל כשעליהן נקוב הערך הקלורי צורפו כנספחים 4א-4ב לתצהיר המבקשת).

2.
בבקשת האישור עותרת המבקשת לייצג בתובענה ייצוגית נגד טבעול את כל אותם צרכנים אשר רכשו את המוצר מעת שהחל שיווקו (להלן: "הקבוצה"); להערכתה הקבוצה מונה כ- 80,000 חברים. עילות התביעה המפורטות בבקשת האישור הן שתיים - הטעיה אסורה על פי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") בנוגע להיותו של המוצר בעל ערך קלורי מופחת; ועוולת הפרת חובה חקוקה, כאשר החיקוק שנטען כי טבעול הפרה הוא סעיף 9 לחוק התקנים התשי"ג- 1953 הקובע חובת שמירה על תקן רשמי.

עוד נטען על ידי המבקשת כי טבעול הסבה לה באופן אישי, ולקבוצה ככלל, נזקים ממוניים ובלתי ממוניים כאחד. לדבריה, המבקשת רכשה את המוצר מתוך אמונה כי מדובר במזון מופחת קלוריות באופן משמעותי ביחס למוצר הרגיל – מתוך שאיפה לנהל אורח חיים בריא ואף לשמור על הגזרה. אלמלא הוטעתה על ידי טבעול המבקשת לטענתה כלל לא היתה רוכשת את המוצר, שבו הפחתה בלתי משמעותית של קלוריות, ועל כן נגרם לה נזק ממוני המוערך על ידה בשיעור של כ- 30% ממחיר כל אריזה של המוצר שרכשה. מאחר שמחיר השוק של המוצר הוא כ- 32₪ לאריזה, והמבקשת רכשה שלוש אריזות – הנזק הממוני שנגרם לה הוא בסכום של כ- 29₪. להערכתה של המבקשת חברי הקבוצה רכשו כ- 600,000 יחידות של המוצר – ועל כן הנזק הממוני הכולל הוא בסכום של כ- 5,760,000₪.
באשר לנזק הלא ממוני – המבקשת טוענת כי צריכת המוצר תוך הטעיה בנוגע לערך הקלורי שלו פגעה באוטונומיה האישית שלה ושל כל אחד מחברי הקבוצה, לבחור אלה מזונות יביאו לפיהם ומאלה יימנעו. את הפגיעה הבלתי ממונית מעריכה המבקשת בסכום של 50₪ לכל אחד מחברי הקבוצה.


טבעול לא הגיבה לבקשת האישור, ותחת זאת ביום 6/10/10 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסדר פשרה וביקשו את אישורו. עם זאת, מהסדר הפשרה עולה כי לגישתה של טבעול אין למבקשת או לחברי הקבוצה האחרים כל עילת תביעה נגדה. זאת בעיקר משום שהערך הקלורי של המוצר צוין באופן ברור ומפורש על אריזתו - כך שגם אם מי מהם טעה בנוגע ליחס הקלוריות שבין המוצר המכונה "לייט" לבין המוצר הרגיל, בכל מקרה כל אחד מיחידי הקבוצה ידע לאשורו מהו הערך הקלורי של המזון שצרך ועל כן לא נגרם לו כל נזק.
ביום 3/11/10 התקיימה ישיבה שבמהלכה הערתי מספר הערות בנוגע למנגנון הפשרה המוצע, וביום 29/11/10 שבו הצדדים והגישו בקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן (להלן: "הסדר הפשרה" או "ההסדר") – היא נושא הדיון שבפני
י.

הסדר הפשרה המוצע
3.
על פי ההסדר המוצע התובענה תאושר כייצוגית, וקבוצת התובעים תכלול את כל הצרכנים שרכשו את המוצר של טבעול המכונה "לייט". מטרתו של ההסדר הוא "להגביר את השקיפות הצרכנית" כלשונם של הצדדים, וכן להסדיר את שיווק המוצר על ידי טבעול בעתיד – ועל רקע זה, הסעד המוצע לקבוצה הוא התחייבות מצידה של טבעול לחדול לחלוטין משיווק המוצר תחת השם "לייט" בערכו הקלורי הנוכחי. יצוין כי בישיבת יום 3/11/10 הבהירו נציגיה של טבעול כי בהקשר זה היא אינה ממתינה לאישור הפשרה על ידי בית המשפט, אלא חדלה משיווק המוצר כבר עם הגשתו של ההסדר המוצע לתיק. הצדדים סבורים כי אין צורך במינוי בודק כהגדרתו בסעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות, והם ממליצים לפסוק למבקשת גמול בסכום של 15,000₪, ושכר טרחה לבאי כוחה בסכום של 15,000₪ נוספים. להסדר הפשרה צרפו הצדדים תצהירים מאת המבקשת, מאת מנכ"לית טבעול גב' עינת יוזנט- רביד, ומאת באי כוח הצדדים – שבהם הובהר כי פרט לגמול ולשכר הטרחה המומלצים, הצדדים לא הסכימו ביניהם על כל תמורה כספית או טובת הנאה אחרת.


לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה המוצע לא ראיתי מקום לדחות את הבקשה לאישורו על הסף, ועל כן הוריתי לצדדים לפרסם הודעה בדבר הגשת הבקשה לאישור ההסדר בשני עיתונים יומיים על פי נוסח שצורף על ידם להסדר הפשרה (נספח א); וכן לשלוח עותק מהבקשה לאישור ההסדר לידי היועץ המשפטי לממשלה, מנהל בתי המשפט והממונה על הגנת הצרכן – הכל כמצוות סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות ותקנה 12 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע- 2010 (ראו החלטה מיום 9/12/10).

ביום 29/3/11 הודיע היועץ המשפטי לבית המשפט כי לא מצא מקום להביע התנגדות להסדר הפשרה המוצע; ובחלוף המועדים הקבועים לכך בסעיף 18 לחוק לא התקבלה כל תגובה או התנגדות גם מאת גורם אחר לאישור הסדר הפשרה, לשיעור הגמול או שכר הטרחה המומלצים ואף לא לבקשה להימנע ממינוי בודק. כן איש מחברי הקבוצה לא הודיע כי אינו מעוניין להימנות עימה לצורך הפשרה.

אישור ההסדר
4.
על פי סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות, בבואו לאשר הסדר פשרה בבקשה לאישור תובענה כייצוגית נדרש בית המשפט להקדים ולבחון אם קיימות שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לחברי הקבוצה, אם סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, וכן אם בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה ההסדר המוצע הוא ראוי, הוגן וסביר. רק אם מצא כי ניתן להשיב בחיוב על שאלות אלה, יאשר בית המשפט את ההסדר המוצע.


במקרה דנן, נראה כי אין ולא יכול להיות חולק שהמוצר אינו עומד בהוראות התקן, הקובע את ההפרש הקלורי המינימלי הנדרש בין מוצר מזון רגיל לבין מוצר דומה המכונה "דל", "מופחת קלוריות", או בענייננו – "לייט". השאלה העיקרית המשותפת לקבוצה המתעוררת בנסיבות אלה, עניינה טיבו של הנזק הנגרם לצרכנים כתוצאה מהפרתו של התקן, אם בכלל. עילת ההטעיה המצוינת בבקשת האישור גם היא מעוררת על פניה שאלות משותפות לחברי הקבוצה. סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן אוסר על "עוסק" לעשות כל מעשה או מחדל העלול להטעות צרכן בעניין מהותי בעסקה, קרי: האיסור שבסעיף אינו חל רק על הטעיה בפועל, אלא גם על עשיית דבר העלול להטעות. בענייננו מתעוררת השאלה אם אי עמידה בהוראות התקן בנוגע להפרש הקלוריות בין מוצר רגיל לבין מוצר "לייט" אמנם מטעה או עלול להטעות את הצרכנים באשר לערך הקלורי של מוצר ה"לייט" שבו בחרו – בנסיבות שבהן ערכו הקלורי המוחלט של מוצר זה מצוין על גבי האריזה. גם בהקשר זה, אף אם יתברר כי הפרת התקן יש בה משום הטעיה – לא ברור מה טיבו של הנזק שנגרם כתוצאה מן ההטעיה, אם בכלל.

5.
הנה כי כן, בשלב מקדמי זה של הדיון חולקים חברי הקבוצה שאלות עובדתיות ומשפטיות משותפות הנוגעות להשפעה של הפרת הוראות התקן על אופן הצריכה של המוצר, ובפרט בנוגע להתקיימותם של הנזקים הממוניים והבלתי ממוניים הנטענים בבקשת האישור. ואולם, בנסיבות המקרה שאלת גרימת הנזק אינה שאלה טריוויאלית כלל ועיקר, במיוחד כאשר הערך הקלורי המוחלט של המוצר מצוין באופן ברור ומפורש על גבי האריזה; ובפרט כאשר יש לצפות מחברי הקבוצה בהיותם צרכנים המייחסים חשיבות לערך הקלורי של המזון הבא אל פיהם, כנטען על ידי המבקשת, כי יעיינו במידע זה טרם הרכישה. יתר על כן, לא ברור מבקשת האישור כיצד כימתה המבקשת את הנזק הממוני הנטען לשיעור של 30% דווקא ממחיר כל אריזה של המוצר, ונראה על פניו כי מדובר בטענה סתמית שיש קושי בהוכחתה ולו לכאורה. קושי רב עוד יותר ניצב בפני
המבקשת בכל הנוגע לנזק הבלתי ממוני הנטען – כאשר הטענה לפגיעה באוטונומיה בנסיבות המקרה נראית על פניה מוגזמת ואף מופרכת.

סיכומו של דבר, קיימת אפשרות ממשית כי לו היתה המבקשת בוחרת לנהל את הדיון בבקשת האישור עד תומו, לא היה עולה בידה להוכיח ולו לכאורה קיומו של קשר סיבתי בין הפרת הוראות התקן לבין הנזקים הנטענים על ידה בבקשת האישור, ואף לא את שיעורו של הנזק הנטען. במצב דברים זה, שוכנעתי כי סיומו של ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בבקשת האישור. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח העובדה שמהסדר הפשרה עולה כי היקף המכירות של המוצר בפועל היה קטן באופן ניכר מזה הנטען בבקשת האישור ועומד על כ- 20,000 עד 25,000 אריזות בלבד. ודוק: ככל שמדובר בקבוצה מצומצמת יותר ובנזק מצרפי נמוך יותר, הכדאיות הכלכלית שבניהול תובענה ייצוגית והיעילות ההרתעית שיש בכוחה להשיג הולכות ופוחתות.

6.
אי עמידה בהוראות התקן ופרסום דבר העלול להטעות מהווים כשלעצמם הפרה של הדין, והרתעה מפני הפרה כאמור היא אחת ממטרותיו העיקריות של חוק תובענות ייצוגיות. עם זאת, בבקשת האישור עותרת המבקשת לפיצוי כספי על יסוד עוולת הפרת חובה חקוקה ועילת איסור הטעיה צרכנית - שלצורך הוכחתן, גם הלכאורית, יש להראות קיומו של קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק, ואף את טיבו ושיעורו של הנזק הנטען. כבר צוין כי בעניינו מדובר במשוכות בלתי מבוטלות, שיש ספק ממשי אם היה עולה בידי המבקשת לצלוח אותן כבר בשלב הדיון בבקשת האישור ולא כל שכן בעת הדיון בתובענה לגופה. בהסדר הפשרה מתחייבת טבעול לחדול מהפרת התקן - ובכך ההסדר משיג את המטרה הציבורית של אכיפת הוראות הדין, מבלי שהמבקשת נדרשת להוכיח כי ההפרה גרמה נזק לקבוצה. מטעם זה הסדר הפשרה תואם את הקצאת הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהצדדים בבקשת האישור, ועל כן בנסיבות המקרה ובהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה מדובר בהסדר ראוי, הוגן וסביר.


בנסיבות שבהן הסדר הפשרה אינו כולל הטבה לקבוצה הניתנת להערכה או לכימות מבחינת שווי כספי, וכן לנוכח היקפה הכלכלי של התובענה בכללותה – איני מוצאת כל טעם במינוי בודק.


הגמול ושכר הטרחה המומלצים על ידי הצדדים (15,000₪ למבקשת ו- 15,000₪ בתוספת מע"מ כדין לבאי כוחה) תואמים את התועלת הציבורית המוגבלת שבהגשת בקשת האישור, ואת מידת הטרחה והמאמץ שהושקעו בניהולה – ועל כן אני מאשרת אותם.

סוף דבר

7.
התוצאה היא שאני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של

פסק דין
.

הסדר פשרה זה מהווה מעשה בית-דין בעניינם של כל אותם צרכנים שרכשו את

המוצר המכונה "לייט" בניגוד להוראות התקן; בעילות של הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן ועוולת הפרת חובה חקוקה.

טבעול תשלם למבקשת גמול בסכום של 15,000₪, ושכר טרחה לבאי כוחה בסכום של 15,000₪ בצירוף מע"מ כדין.

הצדדים יפרסמו מודעה כקבוע בסעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בשני עיתונים יומיים, בהתאם לנוסח שיובא לאישורי בטרם פרסומו ובתוך 7 ימים מעת שפסק הדין יומצא להם.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים, וכן למנהל בתי המשפט לצורך רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות כאמור בסעיף 19(ה) לחוק תובענות ייצוגיות.


ניתן והודע היום, 01 יוני 2011, בהעדר הצדדים וב"כ.










תצ בית משפט מחוזי 29439-07/10 זויה ביבסקי נ' טבעול (1993) בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/06/2011)