פסקי דין על ברונסון - ברנובסקי ובניו (1994) בע"מ ואח' | פסקי דין על רפאל טל | פסקי דין על נכסי יחזקאל חי (1988) | פסקי דין על יורם סלח יחזקאל חי |

48981-01/11 א     02/06/2011




א 48981-01/11 ברונסון - ברנובסקי ובניו (1994) בע"מ ואח' נ' רפאל טל, נכסי יחזקאל חי (1988) בע"מ, יורם סלח יחזקאל חי








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 48981-01-11 טל ואח' נ' ברונסון - ברנובסקי ובניו (1994) בע"מ ואח'





מספר בקשה:
3

בפני

כב' הרשם
חגי ברנר


מבקשים (הנתבעים)

ברונסון - ברנובסקי ובניו (1994) בע"מ ואח'


נגד


משיבים (התובעים)

1. רפאל טל
2. נכסי יחזקאל חי (1988) בע"מ
3.
יורם סלח יחזקאל חי




החלטה


מבוא

בפני
י בקשה של הנתבעים לחיוב התובעים בערובה להוצאותיהם.


עסקינן בתביעה כספית לתשלום סך של 18,000,000 ₪. על פי הנטען בכתב התביעה, המחזיק לא פחות מ- 33 עמודים ומאות עמודי נספחים, הנתבעים 2 ו- 3 פעלו לאורך שנים לשם השתלטות על נכסיה של חברת לב קנדה אילת בע"מ (להלן: "לב קנדה"), תוך נישולם של בעלי המניות האחרים, הם התובעים 1 ו- 2. בסופו של דבר מאמצי ההשתלטות הוכתרו בהצלחה, והתוצאה היתה שמונה כונס נכסים על נכסיה של לב קנדה. במסגרת הליך כינוס הנכסים, רכשו הנתבעים 2 ו- 3, באמצעות הנתבעת 4, את נכסיה של לב קנדה במחיר הנופל עשרות מונים משווייה האמיתי.


הנתבעים טוענים כי יש לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להוצאותיהם, שכן מדובר בתביעה שסיכויי ההצלחה שלה קלושים על פניהם, והתובעים עשו להם מנהג שלא לשלם הוצאות המוטלות עליהם בהליכי משפט שונים, מה גם שמצבם הכלכלי הוא בכי רע. עוד נטען כי התובעת 2 היא חברה בע"מ ולכן ממילא ישנה חזקה לפיה
ראוי לחייבה בערובה להוצאות.


דיון


הואיל ובמקרה דנן שניים מבין התובעים הם יחידים, והתובעת הנוספת היא חברה, יש לבחון את השאלה האם ראוי להטיל על התובעים ערובה להוצאות, הן באספקלריה של תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, שעניינה חיובו של תובע יחיד בערובה להוצאות, והן באספקלריה של ס' 353א' לחוק החברות, התשנ"ט- 1999, שעניינו חיובה של חברה בע"מ בערובה להוצאות.


תקנה 519 אינה מציבה אמות מידה מתי יחוייב תובע בערובה להוצאות הנתבע. יחד עם זאת, בשורה ארוכה של פסקי דין נקבעו השיקולים שיש לשקול בענין זה. התכלית העיקרית של תקנה 519 היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח את הוצאות הנתבע. הכלל הוא שיש לעשות שימוש זהיר בהוראות תקנה 519 ורק כאשר סיכויי ההצלחה של התובענה הם קלושים, יחוייב התובע בהפקדת ערובה להוצאותיו של הנתבע: "אשר לערובה לפי תקנה 519, ככלל זו מוטלת במקרים חריגים, כשנראה כי סיכויי ההצלחה קלושים, לשם הבטחת הוצאות של הצד שכנגד ומניעת תביעות סרק; אך הסמכות מופעלת במתינות ובסבירות כדי שלא לנעול את דלתי בית המשפט בפני
מי שאין ידו משגת ..." (רע"א 321/07
גושן נ' אבי גיא- פורסם באתר משפטי). על כן, אין בית המשפט מחייב תובע בערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. יחד עם זאת, בין שאר השיקולים הרלבנטיים, יש לבחון האם מדובר בתובע שאיננו נוהג לשלם את הוצאות המשפט המוטלות עליו.


במקרה דנן, לא נסתרה טענת הנתבעים לפיה התובעים 1 ו- 3 אינם נוהגים לשלם את הוצאות המשפט המוטלות עליהם וגם לא חובות פסוקים. הנתבעים פירטו שורה של הליכים משפטיים בהם הוטלו הוצאות משפט על תובעים אלה, אך ההוצאות לא שולמו. כך, לגבי התובע 1 הובאו ארבעה מקרים בהם לא שילם הוצאות משפט, ומקרה נוסף בו חוייב בהפקדת ערובה להוצאות, אך לא העמיד את הערובה ולכן תביעתו נדחתה. כמו כן, נכסיו משועבדים לנושים שונים. לגבי התובע 3, הוצגו שני מקרים בהם לא שילם חובות פסוקים. בנוסף, נכסיו משועבדים לנושים שונים.


לענין זה כבר נפסק ברע"א 8730/10 יוסף נ' בינסון, (פורסם באתר משפטי) כי:


"לא זו אף זו, נראה כי בענייננו יש טעם נוסף לחייב בהפקדת ערובה והוא אי תשלום הוצאות משפט שנפסקו בעבר לטובת המבקשים. נתון זה יש בו כדי להעצים את החשש שמא המבקשים לא יוכלו לגבות הוצאות משפט נוספות אם ייפסקו לטובתם בתום ההליך. אם בגביית הוצאות שנפסקו בהליכי ביניים נתקלו המבקשים בקשיים, אזי קל וחומר שעלולה להתעורר בעיה אם ייפסקו הוצאות לחובת המשיב בסוף הליך ארוך של הוכחות ... משנפסקו הוצאות משפט בהליך המקביל ומשנתקלו המבקשים בקשיים לגבות הוצאות אלו, מדובר בנסיבות חדשות המצדיקות ביתר שאת הגשת בקשה להפקדת ערובה. "

אמנם, התובעים טוענים כי הוצאות המשפט יובטחו באמצעות כספים המוחזקים על ידי כונס הנכסים של לב קנדה, בסכום של כשני מליון ₪, ואשר הם זכאים להם מכח היותם בעלי מניות של לב קנדה, אלא שבצדק טוענים הנתבעים כי מדובר בציפור פורחת באוויר, שכן אין כל וודאות כי בסופו של דבר אכן ייוותרו בידי כונס הנכסים כספים לחלוקה וגם עצם זכותם של התובעים לקבל חלק מכספים אלה, שנוייה במחלוקת. אדרבא, אם אכן מדובר בזכות כספית בעלת ערך ובלתי שנויה במחלוקת, לא יתקשו התובעים מן הסתם לגייס את הערובה הנדרשת באמצעות שיעבוד זכותם זו לטובת גוף פיננסי.


באשר לסיכויי ההצלחה של התביעה, אין וגם לא ניתן לקבוע בשלב זה מסמרות, אך על פני הדברים בהחלט ניתן להתרשם כי אלה אינם גבוהים. כך למשל, מתעוררת שאלה מאוד רצינית של התיישנות, שכן במסגרת התביעה מועלות טענות בדבר הפרת הסכמים משנת 1994 על ידי הנתבעים, הפרה שבוצעה כביכול לכל המאוחר עוד בשנת 1999, ואילו התביעה הוגשה רק בשנת 2011, בחלוף לא פחות מ- 12 שנה. אמנם, התובעים טוענים כי ישנן עילות תביעה לא חוזיות שלא התיישנו, אך טענה זו נראית דחוקה למדיי שכן הסכסוך כולו ראשיתו באותן הפרות נטענות של ההסכמים, ומכל מקום, אין בה כדי להציל את התביעה בכל הנוגע לעילות שכן התיישנו; עוד מועלות טענות שכבר נדונו ונדחו בצורה זו או אחרת על ידי ערכאות שונות, בין מחמת אי הפקדת ערובה להוצאות ובין מחמת חוסר מעש. כך למשל, ביום 23.7.2010 נמחקה מחמת חוסר מעש תביעתו של התובע 1 במסגרת ת.א. (ת"א 1802/06); כך למשל ביום 27.5.2010 נדחתה מחמת אי הפקדת ערובה תביעתו של התובע 1 במסגרת תיק ה"פ 1570/09; כך גם אישר ראש ההוצל"פ בירושלים ביום 8.6.2009 מכירת נכס מקרקעין של לב קנדה, חרף טענותיו הקשות והתנגדותו של התובע 1, והנסיון למנוע את המכירה נכשל, לאחר שבית המשפט המחוזי (כב' השופט י' זפט) הכתיר את סיכויי ההצלחה של התביעה כמפוקפקים, ולאחר שלא הופקדה ערובה להוצאות הנתבע שם.


התובעים טוענים כי התנהגותם של הנתבעים היא שהביאה אותם למצבם הנוכחי, אלא שטענה זו מניחה כמובן מאליו את הטעון עדיין הוכחה בתביעה עצמה, ולכן לא ניתן על יסודה לפטור את התובעים מהפקדת ערובה.


בנסיבות אלה, יש מקום לחייב את התובעים 1 ו- 3 בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים.


בכל הנוגע לתובעת 2, שהיא חברה בע"מ, חלה הוראת ס' 353א' לחוק החברות, התשנ"ט – 1999
(להלן: "חוק החברות") המטיל על תובעת שהיא חברה את נטל ההוכחה להראות כי ביכולתה לשלם את הוצאות המשפט, וקובע כך:


"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

ברע"א 10376/07
ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם באתר משפטי) נקבע המתווה לפיו יש לבחון בקשה לחיוב חברה בערובה להוצאות:


"על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את
מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו
שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו ... זהו
שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע)
מבטא את הכלל והפטור הוא
החריג ... זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך ... גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה
... בשלב זה הנטל רובץ על כתפי
החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות


... בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד ... משמסתיים
שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע
שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את
גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה
מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים ...
"

ראה גם רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (פורסם באתר משפטי):

"עוד נפסק כי סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה נבחנת בשלושה רבדים; ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, וההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג; לבסוף יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עם זאת, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין ... המשיבה אף לא הראתה כי הנסיבות הקונקרטיות מגלות טעם לפוטרה מהפקדת ערובה ובאשר לסיכויי התביעה – איני מוצאת כי המדובר בסיכויים גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד ועל כן, בהתאם לאמות המידה עליהם עמדתי לעיל, אין מקום לייחס משקל מכריע לשיקול זה."

במקרה דנן, לא הרימה התובעת 2 את נטל הראיה המוטל עליה בנוגע להוכחת מצבה הכלכלי. ודוק: הנטל להוכחת יכולת כלכלית מוטל על התובעת 2, ולא הנתבעים הם שצריכים היו להביא ראיות בדבר העדר יכולת כלכלית שלה.


לא שוכנעתי כי קיימות נסיבות שבגינן מוצדק ליתן לתובעת 2 פטור מהפקדת ערובה. לא רק שלא ניתן לקבוע כי סיכויי ההצלחה בתביעה הם כה גבוהים עד שאין צורך להעמיד בטוחה כלשהי להוצאות הנתבעים היה והתביעה נגדם תידחה, אלא כפי שראינו קודם, ניתן להתרשם כי סיכויי ההצלחה אינם גבוהים.


סיכומו של דבר, ראוי לחייב גם את התובעת 2 בערובה להוצאות הנתבעים.


התובעים טוענים כי יש לפטור אותם מהפקדת הערובה כדי לאפשר להם לממש את זכות הגישה לערכאות. אינני מקבל טענה זו. כנגד זכות הגישה של התובעים לערכאות, עומדת זכותם של הנתבעים שלא להיות מוטרדים בהליך יקר, מסורבל וממושך, אשר בסופו הם עלולים למצוא את עצמם אל מול שוקת שבורה, היה והתביעה נגדם תידחה והם יהיו זכאים להוצאות משפט. לא בכדי נפסק כי "תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שכנגד." (רע"א 83/01
טובה וייס נ' יוסף מרדכי (2001)
- פורסם באתר משפטי).


נותרה על הפרק השאלה מהו גובה הערובה שיש להשית על התובעים. לענין זה ביקשו הנתבעים כי גובה הערובה יעמוד על 900,000 ₪, לנוכח סכום התביעה- 18,000,000 ₪, היקפה החריג של התביעה, אריכותה הרבה
(התביעה מחזיקה 33 עמודים ומאות עמודי נספחים) והיותה מתפרסת על פני תקופת זמן ארוכה של כ- 16 שנה.


אכן, אין ספק כי ניהול התביעה דנן, על היקפה החריג, יהיה כרוך בהוצאות משפט של ממש. מאידך, ראוי לקבוע סכום שיש בו כדי לאזן בין הצורך ליצור בטוחה הולמת להוצאות הנתבעים מחד, לבין הצורך שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני
התובעים באמצעות הטלת ערבון מופרז שעלול למנוע את ברור התביעה, מאידך.


בנסיבות הענין אני סבור כי יש להעמיד את גובה הערובה להוצאות על סכום של 80,000 ₪.

אשר על כן, על התובעים להפקיד בקופת בית המשפט סך של 80,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, וזאת תוך 60 יום מהיום. לא יעשו כן התובעים- תידחה התביעה.


התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.


המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.




ניתנה היום, כ"ט אייר תשע"א, 02 יוני 2011, בהעדר הצדדים.


חגי ברנר
, שופט
רשם
ביהמ"ש המחוזי
תל אביב-יפו







א בית משפט מחוזי 48981-01/11 ברונסון - ברנובסקי ובניו (1994) בע"מ ואח' נ' רפאל טל, נכסי יחזקאל חי (1988) בע"מ, יורם סלח יחזקאל חי (פורסם ב-ֽ 02/06/2011)