פסקי דין על חגית נחשונוב | פסקי דין על לוי נחשונוב | פסקי דין על שירותי בריאות כללית מחוז דן |

31423-11/10 א     06/06/2011




א 31423-11/10 מדינת ישראל - משרד הבריאות - ועדת על אזורית להפסקת היריון - מרכז רפואי ספיר נ' חגית נחשונוב, לוי נחשונוב, שירותי בריאות כללית מחוז דן








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 31423-11-10 נחשונוב ואח' נ' שירותי בריאות כללית מחוז דן
ואח'





מספר בקשה:
2

בפני

כב' השופטת
יעל הניג


מבקשים - נתבעים

מדינת ישראל - משרד הבריאות - ועדת על אזורית להפסקת היריון - מרכז רפואי ספיר


נגד


משיבים - תובעים

1. חגית נחשונוב
2. לוי נחשונוב
3. שירותי בריאות כללית מחוז דן



החלטה

בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת אי תשלום אגרה מספקת ולפי תקנה 100 [4] לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

מטעמי נוחות יכונו המבקשים
- "המדינה".

1. התובעים, בני זוג והורים ל – 5 ילדים, הגישו את תביעתם נגד משרד הבריאות [וועדה להפסקת הריון ובי"ח מאיר] ונגד שירותי בריאות כללית [קופת החולים].

2. התביעה מפרטת כיצד לא אובחן הריונה החמישי של התובעת – האם במועד, כיצד נדחתה בקשתה להפסקת הריון לאחר שכבר התגלה וכיצד עוולו כלפיה הנתבעים הן בפגיעה באוטונומיה והן ברשלנותם. כתוצאה מכל אלו, נולדה להם בת חמישית בה לא חפצו [משיקולי גיל, מצב בריאותי ומצב כלכלי דחוק] . לאם ולבת שלום ואין טענה לפגיעה בבריאותן.

3. התביעה מפרטת ראשי נזק: הוצאות שונות של גידול הבת, הפסדי השתכרות להורים, כאב וסבל, פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה ופיצויים עונשיים.

4. לאור כותרת התביעה "נזקי גוף – רשלנות רפואית" נשומה ושולמה אגרת משפט מופחתת לפי תקנה 5 [א] וסעיפים 2 ו – 34 לתוספת לתקנות בתי המשפט [אגרות] התשס"ז – 2007 [להלן – "תקנות האגרות"].

5. לטענת המדינה "נזקי גוף" המזכים בתשלום אגרה מופחתת הינם כאלו שנגרמו בגופו של הניזוק ומדובר במוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי. המדינה מפנה לרע"א 5237/06, מדינת ישראל ואח' נ' מנסור, תק – על 2008 [3] 173, 181 [להלן – "הלכת מנסור"]. ההריון והלידה של בת בריאה לא גרמו, על פי כתב התביעה עצמו, לנזק גופני כלשהו לתובעים ולאם בפרט.

6. לטענת התובעים מדברת התביעה דווקא בפגיעה בגופה של האם והלכת מנסור אינה מתנכרת לה. את הלכת מנסור יש לקרוא על רקע הערך המוגן שם, חירותם של הניזוקים [עקב שלילתה בהליכי מעצר ומאסר].

7. וכך, בין היתר נפסק בהלכת מנסור:

"..........
מצאנו איפוא כי ברמה הנורמטיבית הוגדר "נזק גוף" – במובחן מנזק שאינו גופני – בכך שמדובר ב"...מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי..." (כהגדרת חוק הפיצויים וכהגדרה התואמת שבחוק הטבת נזקי גוף).

............

......... פגיעה נפשית שתיחשב ל"נזק גוף" הינה פגיעה בעוולה אזרחית שפגע המעוול בניזוק אשר גרמה לליקוי נפשי שתוצאותיו בנזקים שהוסבו לניזוק. בכך הצד השווה לענייננו בין נזק גוף הנגרם לאחד מאיבריו של הניזוק לבין נזק שנגרם לנפשו. בשניהם תביעת הפיצויים הינה לפיצוי הניזוק בגין הנזקים שהוסבו לו כתוצאה מגריעת כושרו – הגופני או הנפשי – עקב הליקוי והנכות שנגרמו לו כתוצאה ממעשה העוולה האזרחי.

..... לא כך הם הדברים שעה ש"הפגיעה הנפשית" אינה כזו הגורמת לליקוי או לנכות, אלא שהפיצוי הנתבע הינו בשל עצם "היפגעותו" של הניזוק בכבודו, בשמו, במעמדו, בדימויו העצמי וכיוצא באלה – ומבלי שאותה הפגיעה הותירה ליקוי ונכות רפואיים בנפשו. בסוג זה של מקרים הפיצוי הנתבע הוא אינו בשל "נזק גוף" אלא בשל נזק ממוני, או שאיננו ממוני – אך מכל מקום איננו נזק גוף.

7. עולה מן האמור, כי הדרך זיהויו של נזק כ"נזק גוף" עוברת בשתי תחנות של סיבתיות: אחת, בין מעשה עוולה לבין ליקוי או נכות בגופו או בנפשו של אדם, השנייה בין ליקוי ונכות אלו לבין גריעת כושר גופני או נפשי. במרכז כל אלו עומדים הליקוי או הנכות. "ליקוי" לטעמי, לרבות סבל ופגיעה גופניים ונפשיים, שלא עלו כדי נכות רפואית.

8.
מן הכלל אל הפרט, מעיון בתביעה עולה כי:


8.1. חלק מראשי הנזק הנטענים [מיוחדים וכלליים] הינם נזקים כלכליים שנגרמו וייגרמו לשני התובעים אך לא עקב ליקוי או נכות בגופה של האם ולא עקב גריעה מכושרה הגופני או הנפשי. כך לגבי הוצאות גידול וטיפול בילד [עזרת צד ג' ופעולות אם ואב] בעבר ובעתיד, כך לגבי הפסדי הכנסות בעתיד. נמצא כבר עתה כי אילו אינם בגדר "נזק גוף".

8.2. התובעים אינם מפרטים במסגרת ראש הנזק המיוחד של הוצאות משפטיות והפסדי השתכרות לעבר קשר גרימה בין ליקוי או נכות כלשהם לבין גריעה מכושרה של הגופני או הנפשי של האם. ככל שמדובר בעלות חוות דעת מומחה, הרי אין מקומה במסגרת ראש נזק אלא במסגרת הוצאות משפט שמבוקש לפסוק בתום המשפט.

8.3. התובעים אף אינם מפרטים במסגרת ראש הנזק המיוחד של הפסדי השתכרות לעבר מה הגורם להם: ככל שנגרמו עקב הצורך לגדל את הבת, נמצא כבר עתה כי אין מדובר בנזק גוף. ככל שמדובר בהפסדי השתכרות של האם עקב ההריון וחופשת לידה אפשרית לאחריו – הללו לא פורטו. אם ובמידה שיפורטו כאמור, איני שוללת כי מדובר, לפחות לכאורה ב"נזק גוף" שכן נגרמו עקב הפגיעה הגופנית, וב"גרעין הקשה" של הזכות לשלמות הגוף.

8.4. במסגרת ראשי הנזק הכלליים של פגיעה באוטונומיה, כאב וסבל ופיצויים עונשיים, אין התובעים מבחינים בין אילו שנגרמו עקב הפגיעה הנטענת בגופה של האם לבין אילו שנגרמו עקב הפגיעה בחופש הבחירה שלה. אנסה לדייק: להבדיל מהלכת מנסור, בה נדרשו ראשי נזק אילו בגין שלילת חירות ופגיעה בזכות היסוד של חופש התנועה [מעצר וכליאה] ולגביהם נקבע כי אינם בגדר "נזק גוף", הרי בתביעה שלפני, ניתן להבין כי חלקם מתייחסים לפגיעה ב"גרעין הקשה" של זכות האם לשלמות גופה. על כן, איני רואה לשלול כי מדובר ב"נזק גוף", אך עדיין יש לפרטו. כאן מסתייגת אני מטענת המדינה ולפיה בכל תביעה המבוססת על פגיעה בגוף, יש לראות בראשי נזק אילו כתביעה כספית. הנכון הוא, וכך גם הפרקטיקה, כי ראש הנזק [והעילה] בגין פגיעה באוטונומיה הגופנית, כלומר, נגרמו עקב פגיעה בגוף עצמו, כלולים במסגרת תביעה בגין "נזק גוף".

9. התוצאה - דין טענת המדינה להתקבל ברובה ועל התובעים לפרט את השווי הכספי של ראשי הנזק שאינם בגדר "נזק גוף" ולשלם את האגרה המתאימה. אשר ליתר הנזקים שלא פורטו ואשר הובאו לעיל, על התובעים לפרטם באופן שיעלו כדי "נזק גוף" ולגביהם כבר שולמה אגרה.

10. בשולי הדברים, התובעים טענו כי המדינה עושה שימוש בסמכויותיה במעין חוסר תום לב, שכן חובשת היא שני כובעים: האחד, כאחראית על הכנסותיה מגביית אגרות והשני, כנתבעת ברשלנות רפואית. אני סבורה כי זהו תפקידה של המדינה וחובתה היא לפעול כפי שפעלה. העובדה שהמדינה נתבעת, אינה כשלעצמה מאפשרת לה להסתלק מסמכותה ומחובתה להשגיח על הכנסותיה
מגביית אגרות. נזכור כי בתפקידה זה, פועלת המדינה לטובת כלל הציבור, העושה שימוש במערכת המנהל והשפיטה התלויה בין היתר בגביית האגרות. טוב פעלה המדינה במקרה זה ואין לשמוע לטענה אחרת. לא מצאתי ממש גם ביתר טענות התובעים.

11. סוף דבר - איני רואה לנכון לסלק את התביעה על הסף בשלב זה, כל עוד ניתן לאפשר לתובעים לתקן את הדרוש תיקון. התובעים יגישו כתב תביעה מתוקן בהתאם להחלטה זו תוך 45 יום מהיום. בנסיבות העניין איני רואה לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' סיון תשע"א, 06 יוני 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 31423-11/10 מדינת ישראל - משרד הבריאות - ועדת על אזורית להפסקת היריון - מרכז רפואי ספיר נ' חגית נחשונוב, לוי נחשונוב, שירותי בריאות כללית מחוז דן (פורסם ב-ֽ 06/06/2011)