פסקי דין על ציון קישון | פסקי דין על מיכאל ריינר |

17846-10/10 תצ     01/06/2011




תצ 17846-10/10 ציון קישון, מיכאל ריינר נ' מדינת ישראל - רשות האכיפה והגביה - ההוצאה לפועל




בעניין:
1. ציון קישון

2. מיכאל ריינר
ע"י ב"כ עו"ד יחזקאל סיבק
ועו"ד גלי עציון

המבקשים

נגד
מדינת ישראל - רשות האכיפה והגביה - ההוצאה לפועל
ע"י ב"כ עו"ד אחוה ברמן

עוזרת ראשית לפרקליטת מחוז ירושלים (אזרחי)

המשיבה
החלטה
1. בקשה לאישור תובענה מינהלית כתובענה יצוגית, על-פי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. עניינה של התובענה בשיעור האגרה שגובה המשיבה עבור העתקים צילומיים שעושים פקידיה מתוך תיקי ההוצאה לפועל לטובת מבקשים.

2. על-פי פרט א(11) לתוספת לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), התשכ"ח-1968, עבור העתק מכל מסמך שנעשה על-ידי לשכת הוצאה לפועל משולמת אגרה בסך של 3 ₪, לכל עמוד. סכום כסף זה נקבע עוד ביום 1.7.93, ומִני אז ועד היום נגבה סכום זה עבור הפקת העתקי מסמכים על-ידי לשכות ההוצאה לפועל. המבקשים טוענים כי שיעור האגרה הזה נקבע ב'ימי קדם', בתקופה שבה נמצאו 'תיקים של ממש' – תיקי נייר – על מדפי לשכות המשיבה. בידי כל אדם נתונה היתה אפשרות ליטול את התיק ולצלם בעצמו, במכונות צילום שהוצבו במקום, בעלות נמוכה. אולם בשנים האחרונות אין עוד תיקי נייר אצל המשיבה, כי אם מערכת ממוחשבת אשר בה שמור כל החומר במדיה דיגיטלית. לפיכך אין כיום אפשרות בידי מבקש מסמך אלא לפנות אל פקידי המשיבה על מנת שיפיקו את המסמכים, בכפוף לתשלום האגרה. שיעור האגרה הזה גבוה, לטענת המבקשים, מן העלות האמיתית של פעולת הפקת המסמך בשיעור חסר פרופורציה (10,000%). גם אגרה, לשיטתם, חייבת להיות בשיעור סביר ביחס לעלויות האמיתיות, אף שאין היא משקפת עלויות בלבד ויש בה גם רכיב מיסויי. לא פעם, טוענים המבקשים, נאלצים צדדים להליכי הוצאה לפועל לבקש העתקים של עמודים רבים, והם נדרשים לשלם מכיסם סכומי כסף בשיעורים גדולים. זו, לשיטתם, פגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות. זכות זו כוללת בתוכה גם את זכות העיון במסמכי ההליך. הצורך להעתיק את המסמכים, הוא חלק מן ההליך. הזכות מעוגנת, לשיטת המבקשים, בתקנות בתי המשפט, שהרי גם ההליכים בהוצאה לפועל הם הליכים משפטיים.

3. המבקשים טוענים כי ביתר הערכאות המשפטיות האגרה הנגבית עבור העתקת מסמכים הריהי בשיעור נמוך בהרבה. תקנות בתי המשפט (אגרות) מעידות, אליבא דטענת המבקשים, כי תכלית התקנתן לא היתה לשמש מקור מימון להפקת מסמכים. בערכאות אחרות העיון בתיק אינו כרוך בתשלום אגרה כלל, וקיימת הפליה לרעה של המתדיינים בהוצאה לפועל לעומת המתדיינים בערכאות אחרות.

4. עיקרו של דבר, טענת המבקשים היא כי שיעורי האגרה מופרזים, לוקים בחוסר סבירות קיצוני, אינם מידתיים, מהווים הפליה לרעה תוך ניצול מצוקתם של הפונים אל המשיבה, ולפיכך הם אינם חוקיים. בנוסף לכך, יש בגביית האגרה הזו משום עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובת תום לב מוגברת החלה על הרשות, עושק על-פי חוק החוזים, ותנאי מקפח לפי חוק החוזים האחידים.

5. המבקשים עותרים אפוא למתן צו עשה המורה למשיבה לאפשר לכל הצדדים להליכים בתיקי הוצאה לפועל לעיין בתיקים מבלי לשלם; לחלופין, להשוות את דמי העתקת המסמכים לסכום הכסף המקובל בערכאות אחרות עבור צילום מסמכים מתיק, או לקבוע סכום סביר אחר; להורות למשיבה להחזיר לכל מי ששילם את סכום האגרה את כספו או לחלופין את ההפרש בין סכום הכסף ששולם לבין הסכום הסביר כפי שייקבע על-ידי בית המשפט. בבקשה דנן ביקשו המבקשים לאשר את הגשת התובענה הזו כתובענה ייצוגית, לאשר אותם כ'מבקשים מייצגים' כמשמעותם בחוק תובענות ייצוגיות, להגדיר את הקבוצה שבשמה מוגשת התובענה הייצוגית ולקבוע דרכים לפיצוי חבריה.

6. המשיבה מצִדה מתנגדת למבוקש. טענתה הראשונה היא כי יש לדחות את הבקשה על הסף, משום שאין מתקיים בבקשה תנאי הסף לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות, שתהא זו תביעה "להשבת סכומים שגבתה שלא כדין" (פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות). דא עקא, זהו ליבה של המחלוקת שבין הצדדים, אם גביית האגרה נעשית כדין אם לאו. לא ניתן אפוא לדחות את הבקשה על הסף. יש מקום לבחון אותה לגופה ולהכריע אם מתקיימים לגביה התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, ויש לאשרה כתובענה ייצוגית, אם לאו.

7. מבחינה עובדתית טוענת המשיבה כי כ-90% מן המתדיינים בהוצאה לפועל אשר מיוצגים על-ידי עורך דין משתמשים בממשק המאפשר גישה ממוחשבת אל מאגריה, ואינם נזקקים כלל להפקת מסמכים ידנית על-ידי פקידיה. כל המידע המצוי במאגרים נגיש לבעלי הממשק, למעט פעילות המוגדרת כ'פעילות פנימית'. מי שאינו מחובר אל המערכת מקבל הודעות באמצעות דואר, ככל שאֹרכן אינו עולה על 17 שורות. על אודות הודעות ארוכות יותר נשלחת הודעה לצד להליך שאינו מחובר אל הממשק, והוא מוזמן אל לשכת ההוצאה לפועל כדי לקבלה. החלטות מלאות, פרוטוקולים של חקירות יכולת, עיקולי צד ג' ממוחשבים, מידע מצד ג' ומסמכי פתיחת תיק בתיקי תובענות ושטרות – כל אלו ניתנים בלשכות ההוצאה לפועל ללא תשלום אגרה כלל. בנוסף לכך פועל מוקד מידע, המספק לצדדים ללא תשלום מידע מתיקי ההוצאה לפועל, ובכלל זה העתקי החלטות או תדפיסים שלהן.

8. עוד מציינת המשיבה כי ממילא על-פי התקנות חלה חובה על חייב או על צד שלישי המגיש בקשה ללשכת ההוצאה לפועל להמציא עותק ממנה אל הזוכה. לשכת ההוצאה לפועל עצמה שולחת אזהרה לחייב כאשר מוגשת בקשה לביצוע. מרביתם של המסמכים נשלחים אפוא אל הצדדים ממילא, והצורך להנפיק מסמך על-ידי פקידי ההוצאה לפועל הוא מינורי.

9. לגופן של טענות המבקשים, טוענת המשיבה כי גביית האגרה הריהי חוקית. שיעור האגרה נקבע תוך התחשבות בעלות הפקת המסמכים יחד עם תכליות נוספות. מבחינת עלות הפקת המסמכים, הגישה המשיבה חוות דעת מקצועית ולפיה עלות ממוצעת של הפקת עמוד של מסמך בתיק הוצל"פ עומדת על כשני שקלים ועשר אגורות, או מעט יותר מכך. המשיבה מדגישה כי אין מדובר בעלויות הנייר והדיו בלבד, כי אם בעלויות של אחזקת המערכת המאפשרת את הפקת המסמכים, ובעיקר העסקתו של הפקיד במועדי קבלת הקהל על מנת להפיק את המסמכים על-פי הזמנה. המשיבה טוענת כי אין ניתן להשוות בין שיעור האגרה כאן לבין סכום הכסף הנגבה במוסדות אחרים בגין צילום מסמך, משום שבמוסדות האלה אין מדובר אלא על עלויות הצילום הנעשה על-ידי מבקש המידע בעצמו. הפער בין השירותים הניתנים עצום אפוא, ולפיכך סכום הכסף הנגבה אינו בר-השוואה. אדרבה, במוסדות שבהם הפקת המסמכים נעשית אף היא על-ידי פקיד, נגבית אגרה בשיעור גבוה אף יותר מזה שגובה המשיבה. מבחינת התכליות הנוספות, מצביעה המשיבה על הצורך לקיים ויסות של הבקשות לשם הגנה מפני בקשות סרק.

10. המשיבה מדגישה כי מצד הפרוצדורה, לא נשמעה כל טענה נגד הליך התקנת התקנות או אישורן. בנוסף על כך, המשיבה מציינת כי אין בתקנות כל הבחנה בין הפקת מסמכים עבור מי שהברירה בידו לבין הפקתם עבור מי שאין בידו ברירה אחרת, ולפיכך אין יסוד לטענת המבקשים על דבר אי-התאמת האגרה הקבועה לעידן שבו אין תיקי נייר בלשכות המשיבה.

11. עיקרו של דבר, המשיבה טוענת כי שיעור האגרה הוא סביר לאור עלויות ההפקה ולאור תכליותיה הנוספות של האגרה; כי זכות העיון אינה מוחלטת וסיוגה בקביעת אגרה הוא מידתי; וכי לאור האיפוק שיש לנקוט בהתערבות בחקיקת-משנה הסיכוי להתערבות בקביעת שיעור האגרה הוא נמוך. לפיכך המשיבה טוענת כי לא הוּכחה עילת התביעה במידה המספקת כדי לעמוד ברף הנדרש לשם אישורה כתובענה ייצוגית, ויש לדחות את הבקשה. בנוסף לכך, גם יתר התנאים הנדרשים על-פי חוק תובענות ייצוגיות חסרים, כי אין מדובר בשאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה, כי ההליך איננו ההליך המתאים, ומשום שהמבקשות, לשיטת המשיבה, לא הוכיחו תום לב והגינות.

12. כך מורה סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, שכותרתו "אישור תובענה ייצוגית בידי בית המשפט":
"בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:

(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת...
(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

המשיבה, כאמור, מעלה ספקות ביחס לכל ארבעת התנאים, אולם סבורני שמוקד העניין הוא הסיפא של סעיף-קטן (1) בלבד. עולה ממנה כי רק אם יש אפשרות סבירה ששאלות העובדה והמשפט המהותיות יוכרעו לטובת הקבוצה, קרי, המבקשים, כי אז יש לאשר את התובענה כייצוגית.

13. סעיף-קטן (1) הנ"ל מטיל על המבקש לאשר תובענה כייצוגית נטל מוגבר, ייחודי. כתנאי לקבלת בקשתו לאישור התובענה כייצוגית, עוד קודם שנכנס להיכלהּ ובטרם החל הליך ההוכחות, עליו להראות כי סיכויי התביעה טובים לכאורה. אין די באמור בכתב התביעה כדי לקבוע כי אמנם קיימת עילת תביעה, כבתביעה אזרחית רגילה. על בית המשפט לשקול גם את טענות ההגנה, כדי לבחון את מידת הסבירות של הצלחת התביעה. זהו, כמובן, נטל כבד יותר מזה המוטל על תובע בהליך רגיל כדי שלא תסולק תביעתו על הסף (רע"א 4474/97 טצת נ' זילברשץ, פ"ד נד(2) 577, 587 (2000)). כך ביקש המחוקק להבחין בין תובענה רגילה ובין תובענה ייצוגית, ולפקח ביתר הקפדה על הליך הסינון קודם להעתרות לבקשה להכתרת תובענה כתובענה ייצוגית. הטעם לכך נעוץ במאפייניה הייחודיים של התובענה הייצוגית ובשל המשמעויות החריגות שיש לניהול הליך כזה, על התובעים שבכוח ושבפועל, על הנתבעים, על בית המשפט ועל כלל הציבור (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2)312, 323-322 (1997)).

14. כך הוא הדין בתובענה ייצוגית בכלל.
ענייננו-שלנו הוא בתובענה ייצוגית נגד רשות, ועילת התביעה הנטענת היא גבייה שלא כדין. עילת התביעה היא זו שעליה מושתתת התביעה, ולפיכך מובן כי היא זו שעומדת במוקד בחינת סבירות הצלחתה של התביעה. רמת הנטל המוטלת על התובעים לשכנע כי הגבייה היא גבייה שלא כדין, ועוצמתן של הטענות המופנות בכתבי טענותיהם כלפי הגבייה, משליכות אפוא על ההכרעה בשאלת סיכויי הצלחת התביעה כדי לקבוע אם ניתן לאשרה כתובענה ייצוגית.

15. כאמור לעיל, האגרה הנתקפת בתובענה הנדונה קבועה בתקנות. זוהי חקיקת-משנה. הלכה היא כי התערבות בית המשפט בחקיקת-משנה, וקביעה כי יש לבטלה, לא יֵעשו אלא כאשר סוטה דבר החקיקה סטייה קיצונית, או לכל הפחות סטייה מהותית, מן הסביר. רק במצב כזה ניתן יהיה לראותה כחקיקה שנעשתה בחוסר סמכות, ולפיכך בלתי חוקית. זהו רף גבוה, גבוה אף יותר מרף ההתערבות בפעולה מינהלית רגילה (בג"ץ 389/80 דפי זהב נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421, 444 (1980); בג"ץ 5580/98 אליהו סופר נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד נד(4) 319, 325 (2000)).

16. בחינת טענותיהם של המבקשים אל מול תשובתה של המשיבה מביאה לידי מסקנה כי סיכוייהם להצליח בתביעתם, קרי, לשכנע כי האגרה הקבועה בתקנות מצדיקה התערבות בית המשפט, אינם מן המשופרים. כמה טעמים למסקנתי זו.

17. ראשית, כמסתבר, הפער שבין העלות הריאלית של הפקת עמוד ממסמכי המשיבה, לבין שיעור האגרה הקבוע בתקנות, אינו גדול כפי שטענו המבקשים. כך עולה מחוות הדעת שצירפה המשיבה לתגובתה. אין מדובר בשימוש במכונת צילום גרידא, שימוש שעלויותיו הן אגורות אחדות, כי אם בפעולה אנושית של פקיד ה'שולף' את קובץ המסמך מתוך המערכת הממוחשבת ושולחו להדפסה.
שנית, יש לזכור כי מדובר באגרה, להבדיל מתשלום תמורה. מקובלת עליי עמדת המשיבה כי אגרה עשויה לכלול בתוכה גם רכיבים נוספים, לצרכי מס או תכליות אחרות, אף כי ברור שיש לשמור על מידתיות, פרופורציה מסויימת בין שיעור האגרה לבין העלויות הריאליות.
שלישית, כעולה מתצהירו של אריה כהן, סמנכ"ל מקצועי אצל המשיבה, הכלל הוא שהצדדים מקבלים לידיהם את כל המסמכים הנוגעים להליך שהם צד לו ללא תשלום. ההזדקקות לקבלת העתקים נוספים, בכפוף לתשלום האגרה, היא במצבים חריגים, כגון אובדן. הזכות לעיין במסמכים עומדת אמנם לצדדים, אולם סיוגהּ במעט, בדרך של חיוב תשלום אגרה נראה, על-פניו, מידתי.

18. אין לכחד. המבקשים מעלים כמה תהיות של ממש לגבי שיעור האגרה וההצדקה לה. אולם לאור האמור לעיל, אין מדובר בחוסר סבירות קיצוני או מהותי, כי אם בפגמים לכאורה שראוי לתת עליהם את הדעת. אין לשלול לחלוטין גם את האפשרות כי יש בהם כדי להקים עילת תביעה. אולם ענייננו, כזכור, בשאלה אם יש לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית. את הרף הנדרש לשם כך אין התובענה עוברת.

19. לפיכך החלטתי לדחות את הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. על המבקשים להודיע בתוך 15 יום אם יש בדעתם להמשיך בהליך במסגרת של תובענה אישית. במידה שכן, יודיעו על עמדתם באשר לערכאה המתאימה לינהולה. במידה שאין בדעתם להמשיך בהליך, תימחק התובענה.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"א (1.6.11), בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
בפני
כב' השופט נֹעם סולברג

ת"צ 17846-10-10
1 מתוך 7









תצ בית משפט לעניינים מנהליים 17846-10/10 ציון קישון, מיכאל ריינר נ' מדינת ישראל - רשות האכיפה והגביה - ההוצאה לפועל (פורסם ב-ֽ 01/06/2011)