פסקי דין על רחמים טטואני | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח -ת"א | פסקי דין על דני צורדקר | פסקי דין על הכשרת הישוב חב' לביטוח |

2133/09 א     06/06/2011




א 2133/09 רחמים טטואני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א, דני צורדקר, הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בנתניה



ת"א 2133-09 טטואני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א
ואח'






בפני

כב' השופט
עוז ניר נאוי

תובע
רחמים טטואני


נגד

נתבעים
1.מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א
(נמחקה)
2.דני צורדקר
3.הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ




פסק דין


א.
העובדות וטענות הצדדים

1.
התובע הגיש תביעתו בגין נזקים אשר נגרמו לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים.

2.
לטענת התובע, בתאריך 13.5.2008 ארעה תאונת דרכים אשר כתוצאה ממנה ניזוק רכבו. התובע ביקש לחייב את נתבעת 1, אשר לימים נמחקה, שכן לטענתו התרשלה בהתאמת הפוליסה שרכש ממנה וכן בשל התחמקותה מתשלום הנזקים בחוסר תום לב. חיוב נתבעים 2 ו – 3, נהג הרכב אשר פגע ברכב התובע וחברת הביטוח מטעמו, התבקש בשל אחריותם לקרות התאונה. התובע תבע את סך הנזקים כפי שהוערך על ידי שמאי מטעמו בסך 102,523 ₪ וכן את שכ"ט השמאי, ובסך הכל 104,371 ₪.

3.
נתבעת 1 טענה כי יש לדחות את התביעה כנגדה שכן טענה כי לא ברור מה טעם מצא התובע לתבוע הן את מבטחתו והן את המזיק באותה תביעה. הנתבעת טענה עוד, כי בתביעתו אגד התובע סעדים כפולים ובעלי דין מיותרים; לימים וכאמור, נאות התובע לקבל את המלצת בית המשפט והתביעה כנגד נתבעת זו נמחקה.

4.
נתבעים 2 ו -3 ביקשו לדחות את התביעה שכן טענו, בין היתר, כי התובע אחראי לקרות התאונה. בנוסף, טענו כי התובע הכשיל את בירור החבות והנזק ולא אפשר לנתבעים לבדוק את הרכב הניזוק על ידי שמאי מטעמם, וגם מטעם זה דין תביעתו להידחות.



ב.
ראיות הצדדים

5.
מטעם התובע הוגש תצהירו בו טען בין היתר כי מכר את הרכב לאחר התאונה, אך עשה כל שביכולתו על מנת לסייע לנתבעת 3 לאתרו. התובע הציג זכרון דברים מיום 20.6.2008 לפיו הרכב נמכר לצד שלישי תמורת סך 80,000 ₪ וכן התכתבויות התומכות בטענתו כי סייע באיתור הרכב לאחר מכירתו. עוד הגיש, כאמור, חוות דעת שמאי באשר לשיעור הנזקים שנגרמו כתוצאה מן התאונה.

6.
מטעם נתבעים 2 ו -3 (להלן: "הנתבעים"), הוגש תצהירו של מר אברהם יעקב – מסלק תביעות אצל נתבעת 3 – אשר, בין היתר, הצהיר כי מכירת הרכב בוצעה יממה אחת בלבד לאחר בדיקת הרכב על ידי שמאי מטעמו של התובע, וכי מכתב הדרישה הראשון לנתבעת 3, נשלח 3 ימים לאחר מכן; בנסיבות אלה טען כי נתבעת 3 כלל לא יכולה היתה לבדוק את הרכב. לאחר שמיעת עדי התובע, הוגש גם תצהיר מטעמו של חוקר נתבעת 3 אשר פרט את ניסיונות איתור הרכב לאחר מכירתו על ידי התובע כאמור.

7.
בפתח ישיבת הוכחות הודיעו הצדדים כי שאלת אחריות הנתבעים לתאונה אינה שנויה במחלוקת ובהתאם ויתרו הנתבעים על חקירתו של שמאי התובעים; המחלוקת היחידה שנותרה, אם כן, הינה לגבי שיעור הנזק.

ג.
דיון והכרעה

8.
החלטתי לדחות את התביעה

. להלן טעמי.

9.
בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבעים בעלות תיקון הנזקים, בהתאם למפורט בחוות דעת שמאי מטעמו. התובע לא טען ולו ברמז כי מכר את רכבו תמורת סך 80,000 ₪ וכי למעשה הרכב לא תוקן. רק בישיבה הראשונה בתיק, וככל הנראה בשל חקירה שהתבצעה על ידי הנתבעת, הסתבר כי הרכב נמכר והתובע הודה בכך.

10.
ככל הנראה, לאחר שהבין את הבעייתיות, טען ב"כ התובע לראשונה בסיכומיו, כי יש לחייב את הנתבעים בסכום הנזק כפי שקבע השמאי מטעמו, ולחלופין, בהפרש שבין שווי הרכב כפי שהוערך על ידי השמאי,
ובין סכום התמורה בגין מכירת הרכב על ידיו.

11.
אין בידי לקבל דרך זו. על התובע היה להחליט איזה נזק בכוונתו לתבוע - האם את הנזק אשר נגרם כתוצאה מהתאונה כפי שנקבע על ידי השמאי מטעמו, או את הנזק אשר נגרם כתוצאה מההפסדים כתוצאה ממכירת הרכב במצבו. כאמור, בכתב התביעה התובע בחר לתבוע את הנזקים אשר נגרמו כתוצאה מהתאונה, כפי שנקבעו בחוות דעת השמאי. אלא שהתובע לא תיקן את הרכב ואף לא התכוון לעשות כן ובחר למכור את הרכב במצבו. בנסיבות אלה אין הוא יכול לתבוע את עלות תיקון הנזקים כפי שתבע, ולפיכך ומטעם זה בלבד דין תביעתו להידחות.

12.
ער אני לכך כי אין מחלוקת כי האחריות לתאונה הינה על כתפי הנתבעים וכי אין מחלוקת כי לתובע נגרם נזק. בנסיבות אלה, אף אם אצא מנקודת מוצא לפיה אין לעמוד עם התובע על אופן ניסוח התביעה – תביעת עלות תיקונים או תביעה בגין הנזק כתוצאה ממכירת הרכב במצבו לאחר התאונה – אף בכך אין כדי לסייע לתובע ודין תביעתו להידחות.

13.
ודוק. כאמור, משנמכר הרכב במצבו, אין התובע יכול לתבוע את עלות התיקון בהתאם לדו"ח שמאי, שכן לא זהו הנזק שנגרם לו (ראה הודאת התובע כי הרכב לא תוקן – עמוד 13, שורה 4). התובע טען כי מכר את רכבו תמורת סך 80,000 ₪ וכאמור בסיכומיו טען כי יש לפסוק לו לחלופין את ההפרש שבין מחיר המכירה ובין שוויו של הרכב בעת התאונה כפי שקבע השמאי.

14.
אינני סבור כי אף דרך חלופית זו אפשרית שכן למחיר בו בחר התובע למכור את הרכב אין כל רלבנטיות. שיעור הנזק הינו ענין שבמומחיות ועל התובע היה הנטל להוכיח מהו שיעור הנזק. אלא שהתובע לא עמד בנטל זה ולא הוכיח מה היה שוויו של הרכב במצבו עובר למכירתו, בלא שתוקן; כך, עיון בחוות הדעת מטעמו מלמד כי אין לכך כל התייחסות. לפיכך הנזק בפועל לא הוכח ואף מטעם זה דין תביעתו החלופית, להידחות.

15.
לאמור לעיל יש להוסיף כי גרסת התובע לא היתה מהימנה בעיני ואף התנהלותו העידה על חוסר תום לב; גרסתו של התובע העלתה תהיות רבות ואינני נותן בה אמון.

16.
כך, גרסת התובע בדבר מכירת הרכב כלל לא הוכחה. כאמור, בכתב התביעה לא הוזכר כלל ענין המכירה וזה עלה רק בשלב מאוחר יותר; התובע הסתיר ענין זה בתביעתו ואולי היו לו סיבות לעשות כן.

17.
על מנת לתמוך את טענת מכירת הרכב הציג התובע זכרון דברים (נספח ת/1 לתצהירו), נושא תאריך 20.6.2008. כעולה מזכרון הדברים, התמורה שנקבעה היתה 80,000 ₪ כאשר נקבע גם כי:

"נכון לכעת אנו לא מעבירים יד עד לביצוע התשלום"
.
18.
התובע נשאל האם קיבל כסף עבור המכירה והשיב שכן וכן השיב כי אין לו אישור על כך (עמוד 14, שורות 26-29). כשנשאל למי מכר את הרכב השיב:

"לא אני מכרתי את הרכב, גיסי מכר לבחור בשם טייר"
(עמוד 15, שורה 8). בהמשך הודה כי גיסו ניהל את ענין המכירה כי הוא אינו מבין בכך וכי אין לו כל ראיה למכירה. עוד השיב כי אינו זוכר אם חתם על יפוי כח ומעדותו עלה גם כי לא היה במשרד הרישוי (עמוד 15, שורות 14-23).

19.
כלומר, התובע כלל לא היה זה שמכר את הרכב; בזכרון הדברים הוסכם כי הבעלות לא תעבור עד לתשלום התמורה; אין לתובע אישור כי התמורה שולמה; אין לתובע אישור אחר כלשהו לרבות יפוי כח להעברת בעלות ו/או מסמך אחר, ועוד.

20.
יוצא אם כן, כי התובע כלל אינו יודע כיצד ואם בכלל נמכר הרכב שכן הדבר נעשה על ידי אחר - גיסו. תמיכה נוספת לכך הינה גם תשובתו כי גיסו סיפק לו רכב, במקום הרכב שנפגע בתאונה דנן (עמוד 15, שורה 12).

21.
התובע נמנע מהבאת גיסו לעדות, דבר שהיה יותר ממתבקש, ובענין זה פועלת לחובתו ההלכה הפסוקה, לפיה הימנעות מהבאת עד מצוי ורלבנטי, משמעותה כי ככל הנראה עדותו של אותו עד היתה פועלת לרעתו של התובע.

22.
יוצא כי התובע לא הוכיח כי הרכב נמכר ואף אם כן, מה היה מחיר המכירה. לאור האמור, הנני סבור כי גרסת התובע בבסיס תביעתו קרסה ואף בשל כך דינה להידחות.

23.
למרות שהדבר לא נטען בחנתי אפשרות של פסיקת פיצוי על דרך האומדנא, שהרי אין מחלוקת כי ארעה תאונה וכי לרכבו של התובע נגרם נזק. אלא שבנסיבות דנן בהן התובע יכול היה ללא כל מאמץ להוכיח את שיעור הנזק והוא לא עשה כן, הרי שאין לפסוק לו פיצויים. יפה לענין זה פסיקתו של כבוד השופט (כתוארו אז) ברק, בע"א עא 355/80
נתן אניסימוב בע"מ

נ' מלון טירת בת שבע בע"מ
, פ"ד לה(2) 800, בעמוד 809:

"שאלה אחרת היא, מהי מידת הוודאות והדיוק, המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי. האם עליו להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן לקבוע את מידת הנזק ואת שיעור הפיצוי במידת ודאות ודיוק מוחלטים, או שמא ניתן להקל עליו בעניין זה? ידועים מקרים, שבהם אין כל אפשרות להעריך את הפיצוי והנזק במידת ודאות מרובה. האם יש בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע ? הגישה המקובלת היא, כי מקום שהוכח קיומו של נזק, אין באי-האפשרות לחשב אותו בדייקנות כדי לדחות את תביעת הפיצויים"...
"על-כן, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם
-
לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר" (ההדגשה שלי – נ.ע.)

24.
בנסיבות המקרה דנן, אין חולק כי בידי התובע היתה האפשרות, לאור טיבו של הנזק, להביא נתונים מדויקים ובין היתר חוות דעת שמאי באשר לשווי הרכב במצבו עובר למכירה ובלא שתוקן - אך הוא לא עשה כן. לחובתו של התובע יש לזקוף גם את התנהלותו לאחר התאונה העולה לטעמי כדי חוסר תום לב. כך, אין מחלוקת כי יממה לאחר שנערך דו"ח השמאי ביום 19.6.2008, נמכר הרכב לאחר, ביום 20.6.2008. רק לאחר מכירת הרכב פנה התובע לנתבעת 3 בדרישת פיצוי. התנהלות זו יחד עם מכלול האמור מטיל צל כבד על תום ליבו ואף הוא תומך בדחיית תביעתו.

ד.
סיכום

25.
לאור האמור התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעים, יחד ולחוד, בסך 7,500 ₪ בתוך 30 יום.

26.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 45 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום,
ד' סיון תשע"א, 06 יוני 2011, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 2133/09 רחמים טטואני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א, דני צורדקר, הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/06/2011)