פסקי דין על שמעון דהן | פסקי דין על אורלי דהן | פסקי דין על ד.י. מגריזו | פסקי דין על סופר קרמיק 2000 | פסקי דין על בנק אוצר החייל ואח' |

9006/10 הפ     09/06/2011




הפ 9006/10 שמעון דהן, אורלי דהן נ' ד.י. מגריזו בע"מ, סופר קרמיק 2000 בע"מ, בנק אוצר החייל בע"מ ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים



09 יוני 2011

ה"פ 9006-10
פש"ר 5037/08





לפני כב' השופט
דוד מינץ

בעניין:
1
.
שמעון דהן

2
.
אורלי דהן


ע"י ב"כ עוה"ד רון סמוראי ונעים אברהם
המבקשים



נ ג ד



1. ד.י. מגריזו בע"מ
2. סופר קרמיק 2000 בע"מ
3. בנק אוצר החייל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שרון כהן
4. פרופילון סחר 1987 בע"מ
5. בנק לאומי לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רונית אדהאן
6. יהודה יבוא ויצוא
7. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
8. כונס הנכסים הרשמי









המשיבים




פסק דין



הרקע וטענות הצדדים
1.
תיק זה החל דרכו כהמרצת פתיחה אותה הגישו המבקשים, בני זוג, אשר רכשו ממר בועז גבאי את הדירה הידועה כגוש 30173 חלקה 48 תת חלקה 1 המצויה ברח' רשב"ג 19 בירושלים (להלן: "הדירה") בתמורה שהגיע לפי טענתם לסך של 305,000 $. את הבקשה הגישו מאחר וטרם השלמת רישום הדירה על שמם ולאחר שהם סיימו את תשלום מלוא התמורה, נרשמו על הדירה שורה של עיקולים שהוטלו לבקשת המשיבים בגין חובות של המוכר כלפיהם, ובשלב מאוחר יותר המוכר החל בהליכי פשיטת רגל וניתן כנגדו צו כינוס (בתיק פש"ר 5037/08, להלן: "תיק הפש"ר"). הם ביקשו כי בית המשפט יורה על ביטול העיקולים.

2.
משיב 8 באמצעות עו"ד איתי הס אשר מונה כנאמן על נכסי החייב (להלן: "הנאמן") ציין בהודעה שמסר לבית המשפט כי בהתאם לחוות דעת שמאית שברשותו הוערך שווי הדירה במועד רכישתה על ידי המבקשים, היינו ביום 18.11.07,
בסך של כ-1,250,000 ₪, וכי בהסכם המכר ננקב כאמור, סך של 305,000 $ אשר היו שווים לפי השער היציג באותה עת לסך של 1,200,000 ₪. לאור זאת, ציין הנאמן כי מאחר והדירה נמכרה בקירוב לשווייה האמיתי, במידה ויוכח כי התמורה הועברה במלואה לחייב, לא תהיה לו התנגדות לבקשה. עם זאת הוא ציין, כי ממכלול המסמכים שהועברו לו עלה כי ישנן ראיות לתשלום התמורה מלבד סך של 271,000 ₪, אשר לטענת המבקשים שולם על ידם לחייב במזומן, והראייה היחידה שהובאה לכך הוא אישור של החייב בכתב יד על קבלתו. לטענתו, על המבקשים להציג ראיות טובות יותר המעידות על העברת הסך של 271,000 ₪, שאם לא כן עולה חשד כי מדובר בהענקה אסורה שביצע החייב. הוא גם הצביע על כך שהדירה נמכרה לפני מכירתה למבקשים למר דוד בר-ששת, אחיו של אחד מנושי החייב מר משה בר-ששת, וגם בכך יש להצביע על חשש שהמבקשים לא שילמו תמורה מלאה עבור הדירה. בהערת אגב יצוין כי הערת האזהרה שנרשמה לטובתו של מר בר-ששת, נמחקה עם ביצוע העסקה עם המבקשים.

3.
בדיון שהתקיים ביום 10.10.10 אליו התייצבו הנאמן ובאי-כוחם של המבקשים ושל משיבים 3 ו-5, הסכימו הצדדים כי כל העיקולים, למעט העיקול שהוטל לטובת משיב 8, יוסרו, וכי הבקשה תידון במסגרת תיק הפש"ר כבקשה לביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980

(להלן: "הפקודה") בכל הנוגע לסכום של 271,000 ₪.

המסכת הראייתית
4.
בפני
בית המשפט העידו החייב, המבקשים ועו"ד איתן צחי אשר ייצג את שני הצדדים בעסקת המכר.

5.
מעדויות הצדדים עלה כי מי שתיווך בעסקה היה אחיה של המבקשת מר תומר שטרית. החייב סיפר כי הוא הכיר את מר שטרית באחת מנסיעותיו לחו"ל, ומאז הם חברים. עם זאת הוא שלל קשר בין מר שטרית לבין מר משה בר-ששת (אחד מנושי החייב, כאמור) וטען כי מר שטרית אינו עוסק בהלוואת כספים. החייב גם ציין בעדותו כי לא אמר למבקשים דבר אודות קשייו הכלכליים והסיבה שהביאה אותו למכירת הדירה. גם את מר שטרית לא שיתף בעניין זה. גם המבקש ציין כי מר שטרית לא אמר לו דבר אודות הצורך של החייב בכסף, והוסיף כי אין לו קשר קבוע עם משפחת אשתו בכלל, ובפרט לא עם גיסו מר שטרית, בין היתר בשל פער גילים של 27 שנים ביניהם.

6.
המבקש הכחיש בתוקף את טענתה של ב"כ משיבה 5 כי הסך של 271,000 ₪ לא הועבר על ידו לחייב אלא לידי
מר בר
-ששת, וטען כי אינו מכיר את בר
-ששת ומעולם לא שמע עליו. גם בהמשך עדותו טען כי אם היה יודע על בעייה ולו הקטנה ביותר עם הדירה או עם המוכר, הוא לא היה "נוגע" בה. כשנשאל
, מדוע העביר את הכסף לחייב ולא לידי עו"ד איתן צחי כפי שהותווה בהסכם, השיב כי זה ההסכם אליו הגיע עם החייב, וציין כי הוא עדכן את עו"ד צחי שבכוונתו להעביר כסף מזומן לחייב ועו"ד צחי אישר זאת
. גם המבקשת ציינה כי לו הייתה יודעת על קיומה של בעיה כלשהי עם הדירה, לא הייתה רוכשת אותה. לדבריה, היא לא ידעה דבר על רישום הערת אזהרה על הדירה לטובת בר ששת ולא על ביטולה. הם סמכו על עורך הדין אשר ביצע עבורם את כל הפעולות הנוגעות לרישום הזכויות בדירה בלשכת רישום המקרקעין.

7.
באשר לנסיבות תשלום הסך של 271,000 ₪, הן המבקשים והן החייב ציינו בעדותם כי הוא שולם במזומן בשטרות כסף ישראלי. עם זאת לגבי מקום ביצוע התשלום, החייב טען בתחילה, במסגרת חקירתו על ידי ב"כ משיבה 5 כי התשלום בוצע "בלובי של המשרד של איתן צחי או בדירה הנרכשת", ולאחר מכן, כשנחקר על ידי הנאמן היה החלטי יותר והשיב כי הוא קיבל את הכסף בדירה. הוא לא זכר אם קיבל את הכסף המעטפה, בשקית או בדרך אחרת, אך ציין כי הוא אישר להם בכתב את קבלת הכסף. המבקשים ציינו כי הכסף הועבר לידי החייב במזומן בדירה, אם כי המבקש ציין שאת הכסף הניח בתוך תיק "ג'ימס בונד
" ואילו המבקשת טענה בעדותה כי הכסף ניתן בתוך שקית נייר ושקית ניילון.

8.
המבקשים נשאלו גם אודות מקור הכסף המזומן וגרסתם בעניין זה הייתה זהה. המבקש ציין כי הוא עבד בתע"ש במשך 13 שנים והייתה לו קופת גמל, כשסך של 75,000 ₪ מתוכו הוא כסף שקיבל כפיצויי פיטורין. הוא שמר את הכסף בביתו מאחר והוא אינו סומך על הבנקים. המבקשת סיפרה אף היא כי הכסף נצבר על ידם במשך שנים, והוא כלל בין היתר פיצויי פיטורין שקיבל המבקש לפני שנים רבות. חלק מהכסף הוא מהכנסתה כעצמאית העובדת כספרית, והוא נשמר על ידם בביתם מאחר והיא לא מאמינה בבנקים.

9.
עו"ד צחי, אשר כאמור ייצג את שני הצדדים בעסקת המכר ציין בעדותו כי התשלום הראשון נעשה בנוכחותו. התשלום בסך של 300,000 $ שנועד לסילוק המשכנתא שרבצה על הדירה הועבר אליו והוא העבירו לבנק. והיתרה שולמה במזומן לידי החייב לאחר שהיו בידיו אישורי מס שבח. לדבריו, ככלל הוא מנחה את לקוחותיו לעמוד במוסכם, אך אם הצדדים מסכמים ביניהם לחרוג מכך, הדבר אינו באחריותו. במקרה זה, הוא התריע בפני
המבקשים ואמר להם לא להעביר כספים לחייב ולהיצמד למוסכם בהסכם. לדבריו, היה "ים של טלפונים" של המבקש ושל החייב שלחצו לשלם את הסך של 271,000 ₪ במזומן אך הוא אמר למבקשים לא לשלם דבר טרם קבלת אישורי מס שבח. בתחילה ציין כי אישורי מס שבח נתקבלו מהר מהרגיל, ורק לאחר קבלתם הוא אישר למבקשים להעביר את הכספים לחייב. ואולם, בשלב מאוחר יותר של עדותו טען כי הוא אף פעם לא אישר למבקשים להעביר כספים לחייב, אלא רק ציין בפני
הם כי אישורי מס שבח נמצאים בידו. הוא נדרש גם לעסקת מכירת הדירה לבר-ששת עובר למכירתה למבקשים אך טען כי הוא אינו מחזיק במסמכים מעסקה זו.

דיון והכרעה
10.
סעיף 96(א) לפקודה קובע כי אם "העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן". בסעיף קטן (ג) נקבע כי "הענקה", לעניין סעיף זה כוללת כל העברה, אך לא העברה שנעשתה "לטובת קונה או משעבד בתום לב ובתמורה בת-ערך". סעיף קטן (ג) של סעיף 96 מלמד כי "הענקה" כוללת "כל העברה", בין היתר העברות בדרך של מתנה, משכון או שיעבוד אחר, ויתור על חוב או ויתור על זכות תביעה עקב פשרה בתום לב וכיוצ"ב. הסיבה לביטול הענקות מסוג זה היא החובה המוטלת על האדם לנהוג בהגינות, קודם כל כלפי נושיו ולפרוע חובותיו, בטרם יהיה נדיב כלפי אחרים ובטרם יחלק מתנות (ראה, למשל, ע"א 5709/99 לוין נ' שילר, פורסם במאגרים [18.06.01]; פש"ר (מחוזי-י-ם) 6403/09 לוין נ' לוין, פורסם במאגרים [2.01.11]).

11.
במקרה זה, אין מחלקות כי מכירת הדירה נעשתה בתוך השנתיים שקדמו למועד בו הגיש החייב בקשה להכרזתו פושט רגל, המהווה מעשה פשיטת רגל לפי סעיף 5 לפקודה (ראו ע"א 5709/99 לוין נ' שילר, פ"ד נה(4) 925). הסכם המכר נכרת ביום 18.11.07 פחות משלושה חודשים מהמועד בו הגיש החייב את בקשתו להכרזתו פושט רגל ביום 29.01.08. השאלה השנויה במחלוקת היא, האם במקרה זה הדירה נמכרה בתמורה מלאה למבקשים אשר רכשו אותה בתום לב. ובאופן מדויק יותר, בהתאם להסכמת הצדדים מיום 10.10.10, אשר קיבלה כאמור תוקף של החלטה, האם יתרת התמורה של הדירה בסך 271,000 ₪ העוברה לחייב, אם לאו.


12.
ממכלול העדויות והראיות שנפרשו בפני
בית המשפט השתכנעתי כי המבקשים אכן העבירו את הסך של 271,000 ₪ לידי החייב, וכי האישור שנרשם על ידי החייב המתעד את העברת סכום זה הוא אכן אותנטי ומתעד את
ההעברה. התרשמתי מעדותם של המבקשים כי מדובר באנשים תמי-לב, אשר ביקשו לרכוש את הדירה להשקעה וכי לא היה להם מידע כלשהו לגבי מצבו הכלכלי של החייב. המבקשים מחזיקים באישור שנחתם על ידי החייב בו הוא מאשר קבלת סך של 271,000 ₪ לידיו, ולא מצאתי מקום לפקפק באמיתות מסמך זה. מעדויות הצדדים עלה בסופו של דבר כי הכסף נמסר לחייב בשטרות ישראליים בדירה, ואיני סבור כי קיימת סתירה משמעותית בגרסותיהם של בני הזוג, אשר עדותם מהימנה עלי, בכל הנוגע לדרך בה אוחסן הכסף בשעה שבאו לשלם אותו לחייב. אכן המבקש ציין כי הוא הגיע לדירה כשהכסף נתון בתיק "ג'ימס בונד" בעוד המבקשת ציינה כי היא עטפה את הכסף בשקית נייר ושקית ניילון, אך אין בעדותה ללמד כי השקית לא הוכנסה לאחר מכן לתיק.
למעשה, גם עדותו של עו"ד צחי לימדה כי הצדדים נדברו עמו אודות המועד להעברת כסף ביניהם במזומן. אכן, בין המבקש לעו"ד צחי נפלה מחלוקת בשאלה האם עו"ד צחי אישר את העברת הכסף עובר לקבלת אישורי מס שבח, אך שניהם מסכימים כי הם דיברו ביניהם אודות העברת כסף במזומן, ויש בכך לתמוך בגרסת המבקשים כי בסופו של יום הכסף שולם. בנסיבות אלו לשאלה אם עו"ד צחי אישר זאת, או שהדבר נעשה בניגוד לעמדתו, אין כל משמעות. וגם אם נכונה טענת הנאמן שהמועד הנטען להעברת הכסף הינו לפני מועד קבלת אישור מס שבח, אין בכך כדי ללמד כי הכסף לא הועבר, שכן ייתכן בהחלט שהצדדים הסכימו ביניהם על ההעברה בניגוד להמלצתו של עו"ד צחי.

13.
אכן,
הנטל הבסיסי להוכחת התנאים לביטול ההענקה הרובץ על כתפו של הנאמן הוא נטל קל בשל העובדה כי מדובר, מבחינתו של הנאמן, בהוכחת יסוד שלילי, ומשהורם נטל זה על הצד כשנגד להביא ראיות לסתור את טענות הנאמן (פש"ר (ת"א) 1254/00 רוהר נ' מתוק, פורסם במאגרים [9.07.03]). ברם, הנטל לא יעבור על כתפי הצד שכנגד במידה והנאמן לא הניח תשתית ראייתית כלשהי לקיומה של הענקה, ולא הרים את הנטל הראשוני להוכיח כי גרסתו העובדתית של החייב או של הנטען לקבלת ההענקה הינה מופרכת או בלתי ראויה לאמון.

14.
במקרה זה, כאמור, לא הונחה תשתית ראייתית שיש בה כדי להצביע על קושי בגרסת המבקשים אשר רכשו דירה במחיר השוק, שילמו את רוב תמורתה לבנק לשם סילוק המשכנתא שרבצה עליה ומחזיקים בידם אישור על תשלום יתרת התמורה. גם

לא קיימת סיבה או לא הועלתה סברה כלשהי כלשהי מדוע החייב ייתן הנחה של 271,000 ₪ למבקשים שלא היה
להם איתו כל היכרות מוקדמת. העלאת השערה כי קיים קשר בין אחי המבקשת לבין מר בר-ששת, אין בה די כדי להביא למסקנה כי העסקה שנעשתה עם שני המבקשים תמי לב, שאין מחלוקת כי הם אינם קשורים לחובותיו של החייב או לעסקיו של מר בר-ששת, הסוותה למעשה עסקה שונה מזו העולה מהמסמכים שנערכו ביניהם, הסכם המכר ואישור התשלום.

15.
בנסיבות אלו, גם אין מקום לזקוף לחובתם של המבקשים את אי הבאתו של מר שטרית לעדות. לא זו בלבד שהדעת נותנת שעדותו לא הייתה תורמת דבר, אלא שאין די בהשערה בעלמא הנטענת ללא ביסוס בדבר קיומו של קשר בין מר שטרית לבין החייב או לבין מר בר-ששת, ובהשערה כי בשל קשר משוער זה, המבקשים פעלו בקנוניה על מנת להבריח כסף מנושי החייב מבלי שיש להם תועלת כלשהי, כדי לחייב את המבקשים להביא את מר שטרית לעדות על מנת להזים השערות אלו, שכאמור לא נמצאה להן ולו ראשיתה של ראייה.

16.
אכן, המבקשים לא הביאו ראיות מהן ניתן ללמוד על מקור כספים, ואולם גרסתם כי מדובר בכסף ששמרו בביתם במשך שנים בשל חוסר אימונם בבנקים אינו משוללת יסוד, ואין לבוא עמם חשבון בעניין זה.

17.
פשיטא גם שאין לזקוף לחובתם את העובדה שהדירה נמכרה, או שתוכנן למוכרה למר בר-ששת עובר למכירתם אליה, ואין בעובדה שהערת האזהרה לטובת מר בר-ששת נמחקה בסמוך למכירת הדירה למבקשים כדי ללמד דבר. מקובלת עלי לחלוטין הטענה כי המבקשים סמכו בעניין רישום הדירה על עו"ד צחי ולא היו מעורבים כלל בכל הנוגע לרישום. ככל שהיה בכוונת החייב לנצל את המכירה לעשיית פעולה האסורה לפי הוראות הפקודה, כמו למשל, ברצונו להיפטר מנכסיו, או בהברחת התמורה שקיבל במזומן לידי מי מנושיו (דבר שלא הוכח ואף לא היה במסגרת העניינים שנדונו בבקשה זו), אין בה כדי ללמד דבר אודות אי תשלום מלוא התמורה על ידי המבקשים. גם לא מצאתי טעם לפגם בעובדה שאבי החייב מתגורר בדירה תוך תשלום שכר דירה למבקשים כמו גם בטענות ב"כ משיבה 5 כי הכנסות המבקשים משכר דירה אינו מכסה את תשלומי המשכנתא שעליהם להחזיר.

סיכום
בסופו של יום, אפוא, אני מורה על הסרת העיקול לטובת הכנ"ר מהדירה כמבוקש. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לידי ב"כ הצדדים בדואר.

ניתנה היום,
ז' סיון תשע"א, 09 יוני 2011, בהעדר הצדדים.











הפ בית משפט מחוזי 9006/10 שמעון דהן, אורלי דהן נ' ד.י. מגריזו בע"מ, סופר קרמיק 2000 בע"מ, בנק אוצר החייל בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 09/06/2011)