פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים | פסקי דין על יורשי סרי עלי | פסקי דין על מחמוד עלי סורי |

2173/03 הפ     09/06/2011




הפ 2173/03 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' יורשי סרי עלי, מחמוד עלי סורי








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בירושלים

ה"פ 2173-03 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים
נ' זחאיקה ואח'

בפני
כבוד השופט דוד חשין


בעניין
:

הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים



המבקשת


נגד



יורשי סרי עלי

המשיב 7


ובעניין
:


מחמוד עלי סורי


המבקש




החלטה


עניינה של החלטה זו בבקשתו של מר מחמוד עלי סורי
, שהינו (לכאורה) אחד מיורשיו של המנוח סרי עלי, לעכב את כתיבת פסק הדין (המשלים) בתובענה זו, שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה.

רקע

1.
במהלך שנת 2003 הגישה הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים תובענה זו, בגדרה ביקשה ליתן צו על פי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943, המורה למשיבים למסור לה את ההחזקה במקרקעין שהם מחזיקים, הידועים כמגרשים 17-21, 25-36 ו-39-42 בתב"ע 4558, שהודעה בדבר הפקעתם פורסמה ביום 12.9.02.

מתוך 18 המשיבים לתובענה, נותר עוד ליתן

פסק דין
משלים בעניינם של 3 משיבים בלבד (לאחר שהטיפול בעניינם של המשיבים האחרים במסגרת תובענה זו כבר הסתיים).

בכותרת התשובה מטעם המשיב 7
(המשיב 12 במקור), שהוגש על-יד עו"ד מוהנד ג'ובארה,
נכתב בזו הלשון: "סורי עלי ז"ל (באמצעות נציג היורשים מר חאתם סורי עלי ת.ז. 02470248)",
ועניין זה אף קיבל ביטוי בגוף התשובה (סעיף 29).

ביום 22.8.2004 ניתן

פסק דין
חלקי בתיק, בגדרו קבעתי כי הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (המבקשת בתובענה) זכאית לקבל צו למסירת המקרקעין כמבוקש והדבר ייעשה במסגרת

פסק דין
משלים, לאחר שייקבע גובה הפיצוי הראוי בנסיבות המקרה.

הוגשו שני ערעורים על פסק הדין: האחד – ערעור של המשיב 7 ומשיבים נוספים שהיו מיוצגים כולם על-ידי עו"ד ג'בארה (ע"א 10127/04); השני – ערעור של המשיבים 16 ו- 18 שהוגש בשמם ע"י עו"ד אליאס חורי ((ע"א 9569/04).

ביום 14.2.2008 דחה בית המשפט העליון את הערעורים (בכפוף להערת הבהרה בנוגע לדיור חלופי למשיב 18), והתיק חזר אלי לצורך המשך ההליכים הנדרשים לשם מתן פסק הדין המשלים.

ביום 3.3.2011, לאחר שהשמאים הגישו את חוות דעתם והצדדים הגישו את הסיכומים לעניין פסק הדין המשלים, הוגשה בקשה זו שבפני
י.

טענות הצדדים

2.
לטענת מחמוד עלי סורי
(המבקש בבקשה זו), לאחר שעיין בתיק גילה כי המשיב 7 הינו אביו המנוח וכי הוא, כאחד מיורשיו, מעולם לא מסר לעו"ד ג'בארה כל ייפוי כוח לייצגו בהליך זה. לפיכך ביקש לעכב את מתן פסק הדין כדי לאפשר לו: "לנקוט בצעדים המתבקשים בנסיבות העניין". הבקשה לא נתמכה בתצהיר.

בתגובה מטעם המשיב 7 טען עו"ד ג'בארה, כי דין הבקשה להידחות על הסף, בטוענו כי אין זה ברור מהו מקור זכותו של המבקש להגיש בקשה זו ובהביעו תמיהתו מדוע לא נקט כבר המבקש "בצעדים המתבקשים בנסיבות העניין". לגוף הבקשה טען עו"ד ג'בארה, כי המבקש ליווה ומלווה משך שנים את ההליכים בתובענה זו, לרבות מול עו"ד ג'בארה
עצמו.
במסגרת זו נערכו עמו פגישות עדכון והועברו אליו עותקים מפרוטוקולים והחלטות.
עוד נטען כי
הצדדים לתובענה, כמו גם בית משפט זה ובית המשפט העליון, התייחסו אל מר חאתם סורי עלי (שחתם על יפוי הכוח לעו"ד ג'בארה) כאל מי שהוסמך לייצג את העיזבון באותם הליכים, והכל כמצוות סעיף 122(ב) לחוק הירושה התשכ"ה-1965 (להלן – חוק הירושה),
ולמצער מכוח סעיף 122(ג) לחוק הירושה. אף לתגובה מטעם המשיב 7 לא צורף תצהיר.

הוועדה המקומית הביעה אף היא את התנגדותה לבקשת המבקש. לטענתה, אין מקום לאפשר עתה הגשת חומר נוסף מטעם בעלי הדין שיוצגו לכאורה כהלכה וכדין בתיק. לכל הפחות משנת 2004 מיוצג המשיב 7 על ידי עו"ד גבארה והוועדה נסמכה שנים על מצג זה.

בתגובתו לתגובת המשיב 7 חזר וטען המבקש, בין היתר,
כי לא הסמיך את עו"ד ג'בארה לייצגו בתובענה זו. כן טען כי גם לא הסמיך את מר חאתם עלי סורי לייצגו, וכי הלה מייצג את עצמו בלבד, אך לא את העיזבון. יצוין, כי בתגובתו, שאליה כן ראה לצרף תצהיר, לא הכחיש המבקש את טענותיו של
עו"ד ג'בארה לפיהן הוא (המבקש) היה מודע להגשת התובענה ואף ליווה במשך שנים את ההליכים שהתנהלו במסגרתה.

דיון והכרעה

3.
סעיף 122 לחוק הירושה קובע:

"(א) בניהול העיזבון חייבים היורשים לפעול תוך הסכמה; בעניין שדעותיהם חלוקות יפעלו כפי שיחליט בית המשפט.
(ב) פעולה של אחד או אחדים מן היורשים טעונה הסכמת האחרים או אישור בית המשפט, מראש או למפרע. בתובענה של אחד היורשים או נגד אחד היורשים יכול שהאישור יינתן על ידי בית המשפט הדן בתובענה.
(ג) בעניין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מן היורשים לפעול על דעת עצמו."

על סעיף זה נכתב: "אם לא נתמנה מנהל עיזבון, רשאים היורשים להגן על האינטרסים של העיזבון, אף בטרם ניתן צו ירושה... במקרה שבו קיימים יורשים אחדים, הם חייבים לפעול תוך הסכמה ביניהם... ובאין הסכמה – כפי שיחליט בית המשפט מראש או למפרע..." (מיכאל קורינאלדי דיני ירושה – צוואות, ירושות ועזבונות 30-31 (2008)).

4.
במקרה שבפני
י, מר חאתם סורי עלי (הטוען לייצוג העיזבון ונחזה לכזה) לא טרח לפעול על מנת לקבל את הסכמת המבקש (כיורש), הגם שסעיף 122(ב) לחוק הירושה "אינו מותיר מקום לספק, כי אין יורש אחד יכול עוד לעמוד בדין לבדו לזכותו של המת או לחובתו. הוא זקוק להסכמת כל יתר היורשים או לאישור בית המשפט מראש או למפרע" (ע"א 777/80 קלרה שרייבר נ' מרגוט שטרן, ניתן ביום 12.4.1980). התכלית הניצבת בהסדר זה "מאזנת בין שני אינטרסים: האחד, מניעת הכרעה בדין כאשר טענותיהם של כלל היורשים אינן בפני
בית-המשפט והם קשורים על-ידיו במעשה-בית-דין... השני, מתן אפשרות לחלק מהיורשים לנקוט הליכים בעניין העיזבון ולהגן על האינטרס הלגיטימי שלהם ושל שאר היורשים בו" (ע"א 5685/94 עמותת א.ל.ע.ד. אל עיר דוד נ' עזבון המנוח אחמד חסין מוסא אלעבסי, ניתן ביום 2.9.1999).

5.
בתיק זה ניתן כאמור

פסק דין
חלקי, שהפך חלוט עם מתן פסק דינו של בית המשפט העליון בערעורים, שנדחו, והמבקש לא טען דבר וחצי דבר ביחס לפסק הדין החלקי. ברם, לא ניתן להימנע מהכרעה בשאלה האם יש להיעתר לבקשה – לעכב את מתן פסק הדין המשלים בתובענה – בהינתן שזו לכאורה לא כללה פורמאלית את המבקש כנתבע בה, חרף חובת היורשים
לפעול בהסכמה? "בעניין יורשים שלא צורפו כנתבעים פסק בית המשפט העליון שהחלטת בית המשפט איננה מחייבת את היורשים שלא צורפו כנתבעים בתובענה. אליבא דשופט גולדברג, פסק הדין בטל מעיקרו." (שמואל שילה פירוש לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 כרך שלישי 344 (2002)). וכך, בע"א 2447/93 רימון מנסור מעיוף נ' ג'מיל מוסא אבראהים (ניתן ביום 20.11.1994) נקבע כי: "המערער לא צורף לתביעה משנת 1981- אף שהיה יורש של המנוח - ועל-כן לא יקים אותו פסק-דין מעשה-בית-דין כלפיו." עם זאת נקבע בהמשך פסק הדין כי: "בית-משפט קמא מצא אפוא, כי המערער ידע שנים רבות על פסק הדין שניתן בשנת 1981, ואף-על-פי שהיה ער לכך שהמשיב שינה מצבו שוב ושוב - החשה, נחבא אל הכלים ולא עורר כל טענה. משנמצאו לנו כל אלה, נוסיף ונדע שהמערער מנוע מעורר על זכותו של המשיב בין שאותה מניעות (או מניעות קניינית - "
proprietary estoppel
") תיקרא מניעות או שיהוי-מקפח-זכות, בין שתיקרא השלמה וויתור (
acquiescence
), בין שתיקרא זניחת תביעה, ובין שתיקרא בכל שם וכינוי אחרים

ואכן מקום בו בית המשפט העליון לא מצא כל ממש בערעור גופו למעט: "טענה אחת והיא שהמשיבות לא צרפו את כל היורשים של המנוח לתובענות, ולפיכך אין פסק הדין יכול לחייב את היורשים שלא צורפו...", נקבע אופרטיבית כי: "העניין יחזור לבית המשפט המחוזי בנצרת על מנת שהמשיבות תעשינה לצירוף שאר היורשים כבעלי דין בתובענות... אם יהיה צירוף כאמור ואף אחד מהיורשים שיצורפו לא יתגונן, יחזור השופט המלומד ויתן את פסק דינו הקודם המהווה לגביהם מעשה בית דין. אם היורשים הנוספים או מי מהם יתגוננו, יתן בית המשפט המחוזי

פסק דין
חדש לאחר שמיעת ראיות וטענות אך בכל התדיינות נוספת לא יהיו המבקשים רשאים להביא ראיות חדשות מצדם, ואם יתברר שהיורשים שיצורפו ידעו על דבר ההליך שהוגש, רשאי בית המשפט להשתיק את טענותיהם" (ע"א 485/92 עזבון המנוח חמדאן יוסף זיתון נואטחה נ' אנעאם נאיף חורי, ניתן ביום 20.4.1997).

6.
במקרה שבפני
י, לא נטען בבקשה כי נעלמה מהמבקש עובדת הגשת התובענה וקיום ההליכים בתיק. לעומת זאת, עו"ד ג'בארה טען בתגובתו כי המבקש עודכן במהלך השנים והיה מעורב ופעיל בניהול התיק. בתגובה לתגובה, כמו גם בתצהיר שצורף לה, לא הוכחשו הדברים
ולא נטען אחרת על ידי המבקש. מכאן שהלה ידע גם ידע על ההליכים משך השנים ואף היה מעורב בהם באופן פעיל. משכך, דין בקשתו להידחות – וכך אני מחליט.

המבקש ישא בהוצאות המשיב 7 בסך 2,000 ₪.

אין צו להוצאות בין המבקש לבין הוועדה המקומית.

המזכירות תמציא החלטה זו לבאי כוח הצדדים המופיעים בכותרת החלטה זו, וכן לב"כ המשיבים 16 ו-18.
ניתנה היום, ז' סיון תשע"א, 09 יוני 2011, בהעדר הצדדים.








הפ בית משפט מחוזי 2173/03 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' יורשי סרי עלי, מחמוד עלי סורי (פורסם ב-ֽ 09/06/2011)