פסקי דין על נעם נתן

31288-05/10 עמשמ     03/04/2011




עמשמ 31288-05/10 מדינת ישראל נ' נעם נתן








בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופט י' נועם

עמש"מ 31288-05-10 מדינת ישראל
נ' נעם נתן

3 באפריל 2011



המערערת
מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים


נגד

המשיב
נעם נתן
ע"י ב"כ עו"ד רועי פוליטי



פסק דין


1.
לפניי ערעור המדינה על גזר-דינו של בית-הדין למשמעת של עובדי המדינה, בתיק בד"מ 154/09 (
עו"ד י' תלרז – אב"ד, עו"ד א' לנמן ומר ד' באטוט
), מיום 11.4.10. המשיב, עובד חברת דואר ישראל (להלן –
חברת הדואר
), הורשע בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), (2), (3), (4) ו-(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (להלן –
החוק
), ונגזרו עליו אמצעי המשמעת של נזיפה חמורה, הפקעת מחצית משכורת קובעת, הורדה בדרגה למשך שלוש שנים והעברה לתפקיד אחר בחברת הדואר. בערעורה, מבקשת המדינה להחמיר באמצעי המשמעת שננקטו נגד המשיב, באופן שיתווספו רכיבים של פיטורין לאלתר, וכן פסילה מלמלא כל תפקיד בחברת הדואר, ופסילה מלעבוד בשירות המדינה.

2.
ביום 29.12.09 הוגשה לבית-הדין למשמעת של עובדי המדינה (להלן –
בית הדין
) תובענה נגד שני נאשמים, עובדי חברת הדואר: נאשם 1 –
המשיב
, ונאשם 2 –
חיים כהן
. המשיב, יליד 1970, הועסק כמפעיל מחשב בחברה, ואילו נאשם 2, יליד 1961, שימש כמנהל חדר מחשב בבנק הדואר. הראשון החל את עבודתו ברשות הדואר בשנת 1999, והשני – עוד בשנת 1987.

3.
המשיב ונאשם 2 הורשעו בעבירות המשמעת האמורות, על-פי הסמכות הנתונה לבית-הדין בסעיף 61ג לחוק, זאת בעקבות הרשעתם בהליכים הפליליים שננקטו נגדם בת"פ 5537/07 בבית-משפט השלום בירושלים. בתיק הפלילי האמור, הורשעו המשיב ונאשם 2, על-יסוד הודאתם, בעבירה של קבלת דבר במרמה – לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ודינם נגזר ביום 2.11.09 לשירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות.

4.

להלן העובדות
העומדות ביסוד הרשעת המשיב ונאשם 2, הן בתיק הפלילי והן בתובענה המשמעתית, שהוגשה בעקבותיה. המשיב היה זכאי, במסגרת עבודתו בחברת הדואר, להחזר מלא של הוצאות רכב בתקופה הרלבנטית, אך לא החזיק בבעלותו רכב פרטי. נאשם 2, היה זכאי אף הוא באותה תקופה להחזר של הוצאות רכב, במסגרת תנאי השכר שלו, וקיבל בפועל החזר מלא של הוצאות רכב מסוג "טויוטה יאריס", שהיה בבעלותו. בראשית שנת 2004 החליט נאשם 2 לרכוש רכב נוסף לשימושו האישי. בידעו, כי אינו זכאי להחזר הוצאות עבור מכונית נוספת, הציע נאשם 2 למשיב, כי הרכב הנוסף יירשם באופן כוזב ברשות הרישוי כרכבו של המשיב, וכי המשיב ידווח לחברת הדואר שהוא בעל הרכב. בכך, על-פי ההצעה, אמור היה נאשם 2 לקבל את דמי הביטוח ואגרת הרישוי השנתית של הרכב באמצעות זכאותו של המשיב להחזקת רכב; ואילו המשיב היה אמור לקבל תוספת קבועה למשכורתו עבור דמי השימוש השוטפים ברכב. המשיב נענה להצעה, ובהתאם למוסכם ביניהם, רכש נאשם 2 מכונית מסוג "מאזדה
626". המשיב ונאשם 2 רשמו את הרכב במשרד הרישוי באופן כוזב כרכבו של המשיב, למרות שהרכב היה בבעלותו ובחזקתו של נאשם 2. בהתאם להצהרה כוזבת שמסר המשיב למעסיקיו, לפיה הרכב האמור הִנו בבעלותו ובשימושו הבלעדיים, קיבל המשיב במרמה מחברת הדואר החזר מלא של הוצאות רכב, בשיעור חודשי של 922 ₪, אשר הסתכם בתקופה של כשנתיים וחצי – בסך כולל של 27,700 ₪. בעקבות מעשי המרמה האמורים, אף זכה נאשם 2 לקבל החזרים מלאים של תשלומי הביטוח ואגרת הרישוי של הרכב במשך שנתיים וחצי, בסכום כולל של 14,857 ₪.

5.
התביעה ביקשה מבית-הדין למשמעת, להשית על המשיב ועל נאשם 2 את אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר, פסילה לצמיתות מלמלא כל תפקיד בחברת הדואר, וכן פסילה מלמלא כל תפקיד בשירות המדינה – לתקופה של חמש שנים בעניינו של המשיב, ולתקופה של עשר שנים לגבי נאשם 2.

6.

בגזר-הדין
מיום 11.4.10, התייחס בית-הדין לנסיבות ביצוע העבירות, כמו-גם לנסיבותיהם האישיות של המשיב ונאשם 2, וגזר על המשיב את אמצעי המשמעת שצוינו לעיל בפתיח לפסק-דין זה: נזיפה חמורה, הפקעת חצי משכורת קובעת, הורדה בדרגה אחת לפרק זמן של שלוש שנים, והעברה מתפקידו כמפעיל מחשב בשירות הבנקאי של חברת הדואר לתפקיד אחר שיתואם בין התביעה לבין חברת הדואר. בעניינו של נאשם 2, גזר בית-הדין את אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר מחברת דואר, פסילה ממילוי כל תפקיד בחברת הדואר לפרק זמן של עשר שנים, ופסילה משירות המדינה לתקופה של חמש שנים.

7.

המערערת טוענת
, כי אמצעי המשמעת שהושתו על המשיב אינם משרתים כראוי את מטרות הדין המשמעתי, וכי בית-הדין טעה בכך שנמנע מלנקוט בעניינו אמצעי משמעת של פיטורין ופסילה ממילוי כל תפקיד בחברת הדואר ובשירות המדינה, למרות שמצא לנכון להטילם על שותפו למעשים.

8.

ב"כ המשיב גורס
, כי אין עילה להתערב בגזר-דינו של בית-הדין. הוא לא הקל ראש בחומרת העבירות, אך העיר כי בנסיבות המקרה דנן, המעשים שביצעו המשיב ונאשם 2, לא נראו לשניים כחריגים, וכלשונו: "
כולם ידעו את זה, זה לא הפריע לאף אחד, הרבה עושים את זה, הדגל המוסרי השחור לא התנוסס
" (עמ' 2 לפרוטוקול). עוד טוען ב"כ המשיב, כי החלטת בית-הדין בעניינו של מרשו הייתה ראויה, מאוזנת ומידתית, זאת נוכח נסיבות ביצוע העבירה, וכן נסיבותיו האישיות של המשיב, אשר עבד בדואר שנים רבות, ועליו עול פרנסת רעייתו וחמשת ילדיהם. באשר לנסיבות ביצוע העבירה, ציין ב"כ המשיב, כי בדין הקל בית-הדין בגזר-הדין בכל הנוגע לאמצעי המשמעת שהוטלו על המשיב, בהשוואה לאלו שהושתו על נאשם 2;
שכן האחרון, עִמו מוצה הדין, היה מי שיזם והגה את העבירה ושימש בסמוך לפני מועד ביצועה כממונה הישיר של המשיב במקום עבודתו. בהקשר זה הוסיף וציין ב"כ המשיב, כי מרשו לא ביצע את העבירה עבור בצע כסף, אלא פעל, לטענתו, מתוך תמימות, כתוצאה מלחצים שהופעלו עליו על-ידי נאשם 2. בהקשר האחרון הוסיף והעיר ב"כ המשיב, כי למרשו לא צמחה למעשה כל זכות כספית שלא יכול היה לקבלה באמצעות רכב הרשום על שם רעייתו, אשר מועסקת בשירות מדינה.

9.
אפנה תחילה לסקירת מטרות הדין המשמעתי. אמצעי המשמעת, המוטלים על-עובדי המדינה בהליכים משמעתיים, מטרתם היא מניעתית והרתעתית, והשיקולים בהטלתם שונים במהותם מאלו הנוגעים לענישה הפלילית (עש"מ 4411/99
אלקלעי נ' מדינת ישראל

, פ"ד נג(5) 302, 307 (1999)). הם נועדו לשמור על טוהר המידות בשירות המדינה ולהגן על השירות הציבורי ורמתו (עש"מ 7113/02
מדינת ישראל
נ' שחר לוי
(1.5.03)); ועע"מ (י-ם) 2/08
אביזמל נ' מדינת ישראל

(15.2.09)
). תכליתם העיקרית של אמצעי המשמעת היא ההגנה על תִפקודו היעיל והתקין של השירות הציבורי, וכן השמירה על רמתו המוסרית ותדמיתו, כמו גם אמון הציבור בו, שהִנן מטרות השלובות והכרוכות זו בזו (עש"מ 5771/01
פודולסקי נ' נציב שירות המדינה
, פ"ד נו(1) 463, בעמ' 481-480 (2001); עש"מ 7111/02
נציבות שירות המדינה נ' אשואל
, פ"ד נז(1) 920, בעמ' 927-926 (2003); עש"מ 5626/05
רחל אוחנה נ' מדינת ישראל
– נציבות שירות המדינה (14.3.06)
). הדיון המשמעתי מכוון, אפוא, לא רק כלפי העובד שסרח, אלא אמור לשמש מסר לכלל עובדי המדינה, ולציבור בכללותו, בדבר נורמות ההתנהגות המתחייבות ממשרתי הציבור (עש"מ 8622/05
נעאמנה עלי נ' מדינת ישראל

(25.12.06)). בחירת אמצעי המשמעת שישיגו את התכליות האמורות, נגזרת משיקולים של צורך בהרחקת עובדים שתִפקודם פוגע בשירות המדינה, של הרתעה אפקטיבית כלפי עובדי המדינה מחריגה מנורמות ראויות, וכן של העברת מסר לציבור בדבר ההקפדה של גורמי אכיפת דיני המשמעת להגן על השירות הציבורי ולשמור על תִפקודו ורמתם של עובדיו (עש"מ 3666/06
אחמד אסדי נ' נציבות שירות המדינה
(7.11.07) בפסקאות 11 ו-12; עש"מ 1928/00
מדינת ישראל
נ' ברוכין
, פ"ד נד(3) 649, 703 (2000); ועש"מ 3789/04
ציפורי נ' נציבות שירות המדינה
(15.8.04) בפסקה 19). בבחירת אמצעי המשמעת יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של העובד (עש"מ 10566/02
מדינת ישראל
נ' גרינבוים
(23.3.03)); ואולם, לנוכח תכליותיו של הדין המשמעתי, יינתן בדרך כלל משקל מוגבר לאינטרס הציבורי, של הרתעת עובדי הציבור ושמירה על אמון הציבור בעובדי המדינה, על-פני האינטרס של העובד שסרח ונסיבותיו האישיות (עש"מ 5282/98
מדינת ישראל
נ' כתב
, פ"ד נב(5) 87, 93 (1998); ועש"מ 5271/03
סדיקוב נ' מדינת ישראל

(10.9.03)).

10.
ומכאן, למתחם ההתערבות השיפוטית של ערכאת הערעור. כלל הוא, כי בית-המשפט לערעורים לא ייטה להתערב בהכרעותיו של בית-הדין למשמעת, שהִנו הטריבונל האמון הן על קביעת נורמות ההתנהגות הראויות בשירות הציבורי, והן על נקיטת אמצעי המשמעת ההולמים (עש"מ 5771/01
פודולסקי נ' נציב שירות המדינה
, לעיל; ועש"מ 2168/01
חמני נ' נציבות שירות המדינה
, פ"ד נה(5) 949, 960 (2001)); וכי התערבותו בגזר-דין תבוא רק במקרים חריגים שבהם נפלה טעות משפטית, או כאשר אמצעי המשמעת שהוטלו חורגים באופן מהותי מן הסבירות, או גורמים עוול המחייב תיקון (עש"מ 7778/00
ועקנין נ' נציב שירות המדינה
(21.5.00); עש"מ 309/01
זרזר נ' נציב שירות המדינה
, פ"ד נה(2) 830, 837 (2001); ועש"מ 3666/06 בעניין
אחמד אסדי
,
לעיל).


11.

מן הכלל אל הפרט
: לאחר ששקלתי את מכלול טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי בנסיבותיו של המקרה דנן קמה עילה להתערב בגזר-דינו של המשיב, הואיל ואמצעי המשמעת שהושתו עליו, סוטים באופן ניכר, וללא הצדקה, מאלו שהיה ראוי לנקוט בעניינו, זאת לנוכח אופי עבירות המשמעת שבהן הורשע ונסיבות ביצוען. בהימנעות מהטלת אמצעי המשמעת של פיטורין ופסילה ממילוי כל תפקיד בחברת הדואר ובשירות המדינה, יש משום חריגה מהותית מהענישה המשמעתית ההולמת והראויה בנסיבות המקרה; ובפרט כאשר על שותפו של המשיב למעשי המרמה, נאשם 2, הוטלו אמצעי המשמעת האמורים, ולא היו נסיבות שהצדיקו את הפער המשמעותי והניכר בין שני גזרי-הדין.


אופיין של עבירות המשמעת שביצע המשיב, עת קיבל במרמה מחברת הדואר הטבות שכר כספיות עבורו ועבור נאשם 2, באמצעות מצגים כוזבים בדבר בעלותו ברכבו של נאשם 2, מלמד על כשלון חמור של חוסר יושר ופגיעה בטוהר המידות, מצד מי שמשמש כנאמן הציבור. כבר נפסק, לא אחת, כי קבלת כספי ציבור במרמה ושלא כדין על-ידי עובד מדינה, על בסיס דיווחים כוזבים או מצגי שווא – השקולה כשליחת יד לכספי הציבור – ניצבת ברף חומרה גבוה במיוחד, זאת הן מחמת הנזק הכספי לקופה הציבורית, והן, ובעיקר, בשל המעילה באמון שחב העובד לשירות המדינה; וכי לנוכח התכליות האמורות העומדות ביסוד הדין המשמעתי, והפגיעה הקשה של מעשי העבירה באמון שהשירות הציבורי נותן בעובדיו ובאמון שהציבור רוחש לעובדי הציבור, מתחייב בגינן בדרך כלל להשית אמצעי משמעת של פיטורין משירות המדינה, לרבות פסילה מהשירות – בין לתקופה מוגדרת ובין לצמיתות (ראו והשוו: עש"מ 7778/00 בעניין
ועקנין,
לעיל; עש"מ 10129/01
מדינת ישראל
נ' גניש
(11.3.02); עש"מ 1804/01
מדינת ישראל
נ' אלקריף (13.9.01)
; עש"מ 1827/
02 ספיר נ' מדינת ישראל

(21.3.02)
; עש"מ 8622/05 בעניין
נעאמנה עלי,
לעיל; עש"מ 3666/06 בעניין
אחמד אסדי,
לעיל; עש"מ 5917/07
גרה נ' נציבות שירות המדינה
(19.8.07); ועש"מ 8382/07

שמאליה נ' מדינת ישראל

(22.4.09)).


לנוכח חומרת המעשים בעטיים הורשע המשיב בדין המשמעתי, ולאור החשיבות שבשמירה על אמון הציבור בשירות המדינה וברמה המוסרית של עובדיו, כמו-גם הרתעת עובדים אחרים מביצוע מעשים דומים, זאת מחמת הפיתוי והדרך הקלה להערים על המערכת בקבלת טובות הנאה במרמה, חובה היה בנסיבותיו של המקרה דנן להשית על המשיב גם אמצעים משמעתיים של פיטורין ופסילה מלמלא תפקיד בחברת הדואר ובשירות המדינה, כפי שנקט בית-הדין בעניין שותפו לעבירה, נאשם 2. רכיבים משמעתיים אלו מתחייבים נוכח חומרת העבירות, של קבלת כספים במרמה מהקופה הציבורית, אגב מעילה חמורה באמון; שיטתיות ביצוען לאורך זמן במשך למעלה משנתיים וחצי; והסכומים הניכרים שקיבל המשיב במרמה לידיו כתוצאה מהמצגים הכוזבים שיצר – 27,770 ₪ ששלשל לכיסו, זאת בנוסף לסכום של 14,857 ₪ שהועבר לנאשם 2. אמנם נאשם 2 יזם את המהלך הפלילי, ואולם היה זה המשיב שמסר את הדיווח הכוזב בפועל לרשות הרישוי ולחברת הדואר בדבר בעלותו ברכב, ואשר קיבל לחשבונו את הכספים שנתקבלו במרמה ממקום עבודתו. כאמור, את מרבית כספי המרמה (אלו הנוגעים להוצאות רכב) שלשל המשיב לכיסו, וחלקם (הקשורים להחזר אגרת רישוי שנתית ודמי ביטוח) הועברו לנאשם 2. העובדה שנאשם 2 היה בכיר מהמשיב, ואף שימש כממונה ישיר עליו עד לתקופה שקדמה לביצוע העבירות, אינה מהווה נסיבה לקולא שיש בה כדי להצדיק הימנעות מהטלת אמצעי משמעת של פיטורין ופסילה ממילוי תפקיד בשירות הציבורי. המשיב ונאשם 2 ביצעו את העבירות בצוותא חדא, תוך שיתוף פעולה מלא ביניהם לאורך זמן, וגם בית-משפט השלום, במסגרת ההליך הפלילי, לא מצא מקום להקל עם האחד ביחס לשני והשית עליהם עונש זהה. אמצעי המשמעת של פיטורין, וכן פסילה מלעבוד בשירות בחברת הדואר או בשירות המדינה, מתחייבים לנוכח תכליות הענישה המשמעתית, אשר נועדו, כאמור, להרתיע מפני מעשים הפוגעים בטוהר המידות בשירות המדינה, בתִפקודו התקין של השירות הציבורי ובאמון הציבור בו. בנסיבותיו של המקרה דנן, ראוי היה, אפוא, להשית גם על המשיב, ולא רק על נאשם 2, את אמצעי המשמעת של פיטורין, פסילה ממילוי כל תפקיד בחברה הדואר ופסילה מלמלא תפקיד בשירות המדינה; ולא הייתה סיבה מוצדקת להבחנה בענישה בין השניים, בכל הנוגע לסוג אמצעי המשמעת. עם זאת, לעניין משך הפסילה מלעבוד בחברת הדואר ובשירות המדינה, אתחשב – בנסיבות ביצוע העבירות, ובין-השאר בכך שהיוזמה למעשים הייתה של נאשם 2, שהיה בכיר בתפקיד מהמשיב; בנסיבותיו האישיות של המשיב שפורטו על-ידי בא-כוחו; בנזק הכלכלי שנגרם למשפחתו בעקבות ההליכים וההשעיה.

12.
על-יסוד האמור לעיל, מתקבל ערעור המדינה, ולגזר-הדין יתווספו רכיבים של פיטורין לאלתר מחברת דואר ישראל, פסילה מלמלא כל תפקיד בחברת דואר ישראל לפרק זמן של שמונה שנים מיום גזר-הדין, ופסילה מלמלא תפקיד בשירות המדינה לפרק זמן של ארבע שנים מאותו מועד. כפועל יוצא מהוספת אמצעֵי המשמעת האמורים, יבוטלו הרכיבים של הפקעת מחצית משכורת קובעת, הורדה בדרגה והעברה מתפקיד. אמצעִי המשמעת של נזיפה חמורה יוותר על כנו.

ניתן היום,
כ"ח
באדר ב' תשע"א, 3 באפריל 2011, בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותקים מפסק-הדין לב"כ הצדדים באמצעות פקסימיליה, ותוודא טלפונית קבלתם.


יורם נועם, שופט











עמשמ בית משפט מחוזי 31288-05/10 מדינת ישראל נ' נעם נתן (פורסם ב-ֽ 03/04/2011)