פסקי דין על רומח חברה למסחר בע"מ | פסקי דין על אברהם רוח | פסקי דין על אבינועם רוח | פסקי דין על בצלאל רוח ואח' |

17493-02/11 הפ     12/06/2011




הפ 17493-02/11 רומח חברה למסחר בע"מ נ' אברהם רוח, אבינועם רוח, בצלאל רוח ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה



ה"פ 17493-02-11 רוח ואח'
נ' רומח חברה למסחר בע"מ
ואח'





מספר בקשה:
2

בפני

כב' השופטת
תמר שרון נתנאל


מבקשת

רומח חברה למסחר בע"מ


נגד

משיבים
1. אברהם רוח
2. אבינועם רוח
3. בצלאל רוח
4. עז' המנוח אברהם סרור ת.ז. 199943
5. עדנה סרור



החלטה


הבקשה והתובענה
:

לפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף.

בתובענה, שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה, עותרים המשיבים למתן

פסק דין
הצהרתי לפיו הינם הבעלים ו/או החוכרים לדורות של "תא" בשטח של 90 מ"ר + חצר, המשמשים כמוסך ונמצאים במבנה שהוקם ברח' חלוצי התעשיה 80, חיפה, הידוע כחלקה 112 בגוש 11574 (להלן: "הנכס") וכן עותרים הם לסעדים נלווים, שאין צורך לפרטם כאן.

על פי האמור בתביעה נרכש הנכס ע"י המשיבים 1 ו- 2, שהינם אחים (להלן: "האחים") מהנתבע מס' 2, המנוח אברהם סרור (להלן: "הקבלן"), שהיה הקבלן שבנה את המבנה הנ"ל, במסגרת עסקת קומבינציה שנעשתה עם המבקשת, רומח, חברה למסחר בע"מ (להלן: "החברה" או "המבקשת"), שהינה בעלת זכויות חכירה מהוונת של המקרקעין עליהם נבנה הבנין בו נמצא הנכס. לימים העבירו האחים את הנכס, ללא תמורה אל המשיב מס' 3 (להלן: "בצלאל"), שהינו בנו של המשיב 1 ומזה כ- 30 שנה משמש הנכס את המשיבים 1 ו- 3 והם מנהלים בו מוסך.

המבקשת טוענת שיש לסלק את התביעה על הסף בשל כל אחד מהנימוקים דלהלן: מעשה בית דין, התיישנות, העדר יריבות, שיהוי וחוסר תום לב. אדון בטענות אלה, כסדרן.

מעשה בית דין
–

זאת - בשל

פסק דין
שניתן ביום 3.10.1989 בת.א. 866/86 בביהמ"ש המחוזי בחיפה, בתביעה שהגיש טוען לזכויות במבנה, דן-גור שמו, נגד הקבלן (להלן: "התביעה הראשונה"). התביעה הוגשה בנוגע לתא הנמצא במבנה הנ"ל, בשטח של 90 מ"ר (להלן: "התא") ובה טען דן-גור שהוא רכש את התא מהקבלן וביקש

פסק דין
הצהרתי המצהיר שהוא הינו הבעלים של התא. הקבלן שלח הודעת צד ג' לחברה וזו הגישה תביעה שכנגד נגד האחים, לפינוי התא.

האחים לא הגישו כתב הגנה ובסופו של דבר ניתן נגדם

פסק דין
שהורה להם לסלק ידם מהתא ולהחזיר את החזקה בו לחברה. לא ברור באיזה תאריך ניתן פסק הדין ולאיזו יחידה בדיויק הוא מתייחס ומהחומר שבפני
י עולה, שבמקום קיימים לפחות שני תאים בני 90 מ"ר כל אחד.

המשיבים טוענים שהתביעה הראשונה לא התייחסה לנכס, אלא לתא אחר, הצמוד לנכס ולכן גם לא התגוננו נגדה וכי משום כך אין פסה"ד שניתן בה יכול להוות מעשה בית-דין נגדם, בתביעה דנן.

בתשובתה לטענה זו טוענת המבקשת (בתשובתה לתגובה), שמדובר באותו נכס תוך שצורף על ידה, בענין זה, תצהיר של שוכר אחר במבנה.

בנוסף, הגישה המבקשת, בשנת 1986, תביעת נגד האחים לפינויים מהנכס (בת.א. 8059/86 בבימ"ש השלום בחיפה (להלן: "התביעה בשלום"). התביעה נדחתה ב

פסק דין
שניתן ביום 19.2.1996 (להלן: "פסה"ד בשלום") וערעור וכן ערעור שכנגד, אשר הוגשו לביהמ"ש המחוזי בחיפה (ע"א 284/96) נדחו, תוך שנמחקה פיסקה מפסה"ד בשלום, בה נקבע שהאחים רכשו את הבעלות בנכס, זאת – בשל כך ששאלת הבעלות לא היתה בסמכותו העניינית של בימ"ש השלום.



דיון בטענת מעשה בית-דין
-

דין טענת המבקשת למעשה בית דין להידחות, בשלב זה.

מפסק הדין בתביעה הראשונה (שצורף לבקשה), לא ניתן ללמוד שהתביעה הראשונה מתייחסת לנכס דנן ולא ניתן לשלול, בשלב זה, את טענת המשיבים לפיה מדובר בתא אחר, הצמוד לנכס. כך, במיוחד, כאשר, למרות התביעה שכנגד שהגישה המבקשת במסגרת התביעה הראשונה היא טרחה והגישה נגד האחים את התביעה בשלום. הגשת התביעה בשלום סותרת, לכאורה, את טענת המבקשת שמדובר באותו נכס, שכן אם כך הדבר, מדוע היה למבקשת צורך להגיש התביעה בשלום ומדוע לא פינתה, עד היום, את האחים המנכס, על פי פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה ?

מכל מקום – לא ניתן לקבוע, בשלב זה, אם מדובר באותו נכס, אם לאו. מדובר בשאלה עובדתית אשר דינה להתברר במסגרת הדיון בתיק העיקרי ולא להיות מוכרעת, בשלב מקדמי זה ולאחר הכרעה בשאלה העובדתית ייתכן שיהיה צורך לדון (בהתאם לתוצאה) בשאלה המשפטית של נפקות התביעה בשלום.

התיישנות
–

המבקשת טוענת שהאחים ידעו כבר ביום 12.2.1985, ממכתבה של עו"ד צולמן ממשרד עוה"ד שיבולת (נספח י' לתובענה, להלן: "מכתב שיבולת"), שהיא איננה מכירה בדרישותיהם ומסרבת ליתן להם זכות כלשהיא בנכס וכך ידעו גם מפסה"ד בתביעה הראשונה.

המשיבים טוענים, שמאחר שמדובר במקרקעין מוסדרים, לא חלה בהם התיישנות, כאמור בסעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. לטענתם, הם התייחסו למכתב שיבולת כאל "שלח לחמך על פני המים", שכן המבקשת עצמה ידעה שיש להם זכויות בנכס ומטרתה של התובענה דנן הינה השלמת הליכי הרישום.

עוד טוענים הם, כי מאז מתן פסה"ד בשלום, לא פעלה המבקשת נגדם ולא העלתה את שאלת זכויותיהם הקנייניות בנכס ומכאן הסיקו שהיא השלימה עם האמור בפסק הדין ועם טענתם לזכויות בנכס.

כן נטען, כי במשך שנים התנהל בין המשיבים לבין המבקשת מו"מ באשר לרישום זכויותיהם של האחים בנכס ואף בכך יש משום הכרה של המבקשת בזכויותיהם. לתגובת המשיבים צורפה טיוטת הסכם שלא נחתמה, לטענתם – בשל דרישות מופרזות של המבקשת.

דיון בטענת ההתיישנות
-

אין לקבל טיעונם של המשיבים בדבר תחולתו של סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין. סעיף זה חל רק כאשר מבקשים לאכוף זכויות רשומות במקרקעין מוסדרים ולא זכויות שלא נרשמו. ראו, למשל: ע"א 11422/04 - עזבון המנוח עבדאלכרים זועבי נ' מינהל מקרקעי ישראל . (לא פורסם, ניתן ביום 15.9.2010), שם הובהר:

"
על פי הילכת חוסין
[ע"א 520/96 חוסין נ' מיר, פ"ד נד(3) 487 (2000)],
והפרשנות המשפטית שניתנה בה לסעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, תביעה לקיום זכות לא רשומה במקרקעין מוסדרים אינה חסינה מהתיישנות. חסינות מהתיישנות הן רק תביעות לאכיפת זכויות רשומות במקרקעין מוסדרים. לפיכך, מאחר שבענייננו מדובר בתביעה לאכיפת זכויות שאינן רשומות במקרקעין מוסדרים, סעיף 159(ב) אינו חל עליהן, ומערכת היחסים המשפטית בין הצדדים כפופה לדיני ההתיישנות.
"

עם זאת, בשל ההליכים הקודמים בין הצדדים, לרבות התנהלות המשיבה, ראוי שייערך בירור עובדתי בטרם תוכרע שאלת ההתיישנות ואף אין מקום לשלול על הסף טענת המשיבים לפיה הם סברו שהמשיבה הכירה, לפחות לאחר פסה"ד בשלום (ולאחר הערעור במחוזי), בזכויותיהם בנכס.
בנסיבות אלה אין לראות, בוודאי לא בשלב מקדמי זה, במכתב שיבולת משום חזות הכל.

למבקשת שמורה, איפוא, טענת ההתיישנות, אשר תוכרע במסגרת פסק הדין שיינתן בתיק העיקרי.




טענות העדר יריבות, שיהוי, חוסר תום הלב
–

המבקשת טוענת שאין כל יריבות בינה לבין האחים, באשר לא היא זו שמכרה לאחים את הנכס (אם בכלל), אלא הקבלן ולא ניתן לייחס לה "מעורבות קונסטרוקטיבית".

לא ניתן לקבל טענה זו, בין היתר, דווקא לאור ההליכים הקודמים בין הצדדים, מה גם שהמבקשת הינה בעל דין נדרש לבירור התובענה, על כל היבטיה.

אשר לטענות בדבר שיהוי וחוסר תום לב - המבקשת יוצאת נגד העובדה שהמצהיר העיקרי שתצהירו צורף להמרצת הפתיחה הוא בצלאל ולא מי מהאחים, בעוד שלטענתה היה בצלאל, בזמנים הרלבנטיים צעיר מכדי שיידע, מידיעה אישית את העובדות הנדרשות ואילו תצהיריהם של האחים הינם "סתמיים" כהגדרתה. כן מתייחסת המבקשת לעובדות שונות, אשר טרם הוכחו ולפרשנותם של המסמכים שצורפו לתובענה ומשמעויותיהם.

מהאמור לעיל עולה, מניה וביה, שיש לדחות גם טענות אלה לדיון בסיומו של הבירור המשפטי בתיק זה.

סוג ההליך וצירוף צדדים
-

בשולי הבקשה טוענת המבקשת שתובענה זו אינה מתאימה לדיון בהליך של המרצת פתיחה, מאחר שיש לצרף אליה את רשות מיסוי מקרקעין וכן את מינהל מקרקעי ישראל וכן כי יש למחוק מההליך את עזבון הקבלן, מאחר שלא מבוקש נגדו כל סעד.

המינהל ורשם המקרקעין צורפו "כצדדים פורמליים". אין כל משמעות לצירוף זה, שכן התקנות אינן מכירת ב"צד פורמלי" וממילא אין מדובר בצדדים נדרשים להליך, באשר לא מבוקש כל סעד נגדם ואין הם מעורבים בשאלת הבעלות בנכס. מכל מקום, ככל שיהיה צורך לברר שאלות עובדתיות כאלה או אחרות, הנוגעות לגופים אלה (אם יהיה צורך ואינני מביעה בכך כל דעה), ניתן יהיה לעשות ע"י הבאת ראיות מתאימות וזימון עדים מטעם גופים אלה, ככל שיידרש, גם ללא צירופם.

המבקשת אינה הצד הנכון לטענה כי יש למחוק את עזבון הקבלן מהתביעה וגם לגופו של עניין אינני סבורה שיש לעשות כן, לאור טענת האחים לפיה הם רכשו את זכויותיהם בנכס מהקבלן.

סופו של דבר, אני דוחה את הבקשה, על כל חלקיה.

הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪, ישולמו לפי תוצאות ההליך העיקרי.


החלטה זו ניתנה על ידי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, י' סיון תשע"א, 12 יוני 2011, בהעדר הצדדים.








הפ בית משפט מחוזי 17493-02/11 רומח חברה למסחר בע"מ נ' אברהם רוח, אבינועם רוח, בצלאל רוח ואח' (פורסם ב-ֽ 12/06/2011)