פסקי דין על עמוס מימון | פסקי דין על הראל חברה לביטוח בע"מ

36771/08 א     03/04/2011




א 36771/08 עמוס מימון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 36771-08 מימון נ' הראל חברה לבטוח בע"מ




בפני

כב' השופט
ירון
בשן

תובע
עמוס מימון

נגד

נתבעת
הראל חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


זוהי תביעה בגין נזק גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: חוק פלת"ד) בגין פציעת התובע
בתאונת דרכים ביום 7.8.07. הנתבעת מודה בחבותה עפ"י החוק, אך הצדדים חלוקים באשר לשיעור הנזק.

האורטופד ד"ר גרינטל, מומחה מטעם ביהמ"ש, קבע: "בדיקת הברך תקינה למעט רגישות קלה מדיילית... למר מימון נותרה נכות אורטופדית קלה צמיתה כתוצאת התאונה מתבטאת בכאבים בברך לאחר ארטרוסקופיה וביצוע מניסקטומיה בשיעור 2% בהתאמת סעיף 48ז (1)"
כוונת המומחה היא לסעיף 48(2)(ז)i)) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956,
הקובע 10% נכות בגין נזק במיניסקוס בצורה קלה. התובע טען שמצבו הולם הענקת מלוא 10% הנכות, אך בטיעונו הוא מתעלם מכך שהמומחה ערך "התאמה" של הנכות (לפי הכלל הקבוע בתקנה 14) – בסוברו בבירור שהנכות שנותרה למעשה אצל התובע קטנה בהרבה מ – 10%.
אכן, מחקירת המומחה (וגם מעדות התובע) ברור למדי שלמעשה לא קיים אצל התובע מממצא אובייקטיבי כלשהו לקיומה של הגבלה פיזיולוגית, והנכות נקבעה בשל הדיווח על תחושת כאב, אף שמזה תקופה ממושכת לא תועדו תלונות או טיפול כלשהם. צודק ב"כ התובע בטענתו, שהתקנה לא דורשת קיומן של תוצאות ספציפיות במדידות כלשהן, אך הוא טועה בהתעלמו מכך, שהמינוח "נזק בצורה קלה" כולל בתוכו גווני משנה, שהמומחה בהחלט רשאי להביאם בחשבון באמצעות "התאמה", בעת שהוא מכמת את שיעור הנכות.
התרשמתי מכך שהמומחה נמנע מהלסחף לעמדה המנוגדת ולקבוע שלמעשה אין לתובע "שום דבר" (כפי שניסה ב"כ הנתבעת לשכנעו), אלא, שבהערכתו, נקט עמדת ביניים מסויימת. כמו כן, הבהיר המומחה שלתובע כאבים נוספים על רקע אורטופדי, אשר אינם קשורים לתאונה כלל וקשה מאוד להבחין ולהפריד בין השפעתם עליו לבין השפעת הנכות הקטנה שקבע לו ואשר קשורה לתאונה.
קביעת הערכה מספרית לדרגת הנכות של התובע נחוצה במשפט ככלי עזר להערכת נזקי התובע, אף שדומה שלעתים ניתן לה
משקל מופרז. ד"ר גרינטל ערך את ה"התאמה" בניסיון לכמת את הנכות באופן המתואם למקובל אצל נפגעים אחרים. דומה שהקריטריונים לאותה התאמה מקרבים מאוד את הנכות הרפואית לנכות התפקודית. משמע, תהליך ה"התאמה" נועד לבטא את דעת המומחה, שלמעשה נותרה לתובע נכות זעירה. מדובר ב"התאמה" שנעשית בפגיעות שכאלה כדבר שבשגרה ואיני רואה בכך פסול.
בהליך לפי חוק פלת"ד משמשת דרגת הנכות ככלי חישובי להערכת הפיצוי בגין נזק לא ממוני. כאשר הנכות שנקבעת היא בשיעור 10% או פחות מזה, יכול בית-המשפט לפסוק לנפגע פיצוי כשיעור שהיה מגיע לו אילו היו לו 10% נכות. בנסיבות של מקרה זה, כאשר לתובע נותרה נכות, וגם שנים לאחר התאונה הוא עדיין סובל מכאבים
אני פוסק לו פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 16,000₪.

מאז התאונה המשיך התובע להתקדם בדרגות ושכרו השתפר. הוא ממשיך בעבודתו כסידרה. הוא העיד ששיפור זה הוא חלק ממסלול השגרה של עובד בחשברת החשמל, אך הוא עלול להפסק אם לא יוכל להמשיך לבצע את עבודתו כראוי – ואז הוא אולי גם צפוי להפסקת עבודתו. דומני שסכנות כאלה אינן נראות כתוצאה סבירה מאוד לעובד קבוע בחברת החשמל, שסובל מהנכות הזעירה שתוארה ע"י ד"ר גרינטל.
הנסיון להעריך את משמעותה התפקודית של הנכות, מחייב הערכה של מהות עבודת התובע. ד"ר גרינטל רשם מפי התובע שעיקר עבודתו משרדית ורק מיעוטה גופנית. הוא סבר שבגילו ולעתיד, צפוי התובע לעסוק פחות ופחות בטיפוס על עמודי חשמל. בעדותו של התובע, דווקא התהפכו היוצרות ונראה שהושם דגש דווקא על ההיבט הפיסי של העבודה. חבל מאוד שהתובע לא הביא ראיה שאינה תלויה בדבריו שלו (כבעל ענין) לגבי הגדרת עבודתו ומהותה.
הפער בין מה שנרשם מפיו אצל המומחה למה שסיפר בבית-המשפט מעורר תמיהה. קשה שלא לראות את הדברים שנאמרו בבית-המשפט כמשקפים אינטרס של התובע ואת הדברים שנאמרו קודם למומחה, קודם, כדברים שאמר התובע לפי תומו, מבלי שהובא בחשבון האינטרס שלו.
בנסיבות אלה, כל שנותר הוא להעריך במונחים בגלובאליים, את האפשרות שבשלב כשלהו בשנ
ות העבודה הרבות שנותרו לתובע, תבוא נכותו לידי ביטוי כלכלי ותפגע בשכרו. אני פוסק לו פיצוי גלובלי בגין הפסד אפשרי זה בסך 20,000 ₪.

לתצהירו של התובע צורף מסמך 46, אישור המעסיק שמעיד על הפסדי הכנסה
שונים שנגרמו לתובע בתקופת העדרותו מהעבודה בעקבות התאונה
בסך 10,493 ₪. הצדדים חלוקים באשר למשמעות האמור באותו אישור בנוגע להפסדים שנגרמו לתובע בשל ניצול ימי מחלה. התובע סבור שיש לפסוק לו 21,016 ₪ בגין ימי המחלה שניצל, ואילו הנתבעת סבורה שהפסדו נמוך הרבה יותר. מהמסמך עולה, שהתובע זכאי לפדיון ימי מחלה רק בפרישתו. לכן, יש לבחון כמה כסף היה מקבל עבור כל ימי המחלה שצבר עד מועד פרישה עיוני כלשהו – לעומת סכום הכסף (הגדול יותר) שהיה מקבל תמורת כל הימים שצבר בפועל
בתוספת הימים שניצל בשל התאונה. הפסדו בשל ניצול ימי מחלה הוא רק ההפרש בין שני הסכומים הללו. מר קמיל אכן חישב את שני הסכומים וההפרש ביניהם הוא
2,753₪. מסמכו של מר קמיל נושא תאריך 26.8.2009, אך לא ברור ממנו אם הסכומים נכונים לאותו מועד, או שהם טעונים שערוך ממועד אחר.
מכל מקום, לאור אותם
נתונים, אני מעריך גלובלית את הפסדי התובע בשל העדרותו מעבודה וניצול ימי מחלה ב – 15,000 ₪ במונחי יום פסק-הדין.

סביר שבתקופה הסמוכה לתאונה נזקק התובע לעזרה של בני משפחתו, אך אין בפני
ראיה להוצאה כספית שנגרמה בשל כך. סביר גם שלתובע נגרמו הוצאות רפואיות שונות, מעבר להוצאות המכוסות באמצעות קופ"ח. גלובאלית אני פוסק לו בגין הוצאות אלה שבעבר פיצוי בסך 5,000₪.

לפיכך, התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע סך 56,000₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ואגרת משפט. לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום שכר המומחה, שכן על-פי תוצאותיה, לא היתה תועלת בחקירתו הנגדית.


ניתן היום,
כ"ח
אדר ב תשע"א, 03 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 36771/08 עמוס מימון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/04/2011)